הדפסה

בית משפט השלום בבת ים תא"מ 16943-07-17

בפני
כבוד ה שופט יאיר חסדיאל

התובע

ולדיסלאב גור ארי
ע"י ב"כ עוה"ד עדי ניר בנימיני ו/או הישאם שבאיטה
התכנית לזכויות אדם, התכנית לחינוך משפטי קליני
אוניברסיטת תל אביב

נגד

הנתבעים
1. ישראייר תעופה ותיירות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בועז שולמן
2. Travel service A.S.
ע"י ב"כ עוה"ד עומר גיא
נשיץ, ברנדס, אמיר ושות' עו"ד
3. אירוהנדלינג בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חן בכר ו/או רומן גורלניק
בכר-שבתאי, משרד עו"ד

פסק דין

בשדה התעופה - דרך הדמעה השקופה:
התובע [להלן גם : "ולדי"] הוא משותק מוחין מלידה המנהל חיים עצמאיים, תוך שהוא מתנייד לשם כך באמצעות כיסא גלגלים ממונע. כך סיים ולדי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת חיפה, וכך הוא עובד כעורך דין בחברת החשמל.

בשנת 2016, לאחר תקופה ממושכת של לימודים ועבודה, ביקש ולדי לצאת לחופשה בחו"ל ביחד עם חברים, ורכש כרטיס טיסה לבודפשט מהנתבעת מס' 1 [להלן גם: "ישראייר"]. את הטיסה ביצעה בפועל הנתבעת מס' 2 – חברת תעופה צ'כית [להלן גם: "טרוול"]. הנתבעת מס' 3 היא חברה שסיפקה שירותי קרקע לטרוול בשדה התעופה בן-גוריון, לצורך המראת טיסה מס' 5779 לבודפשט [להלן גם: "אירו"]. על מנת להגיע לשדה התעופה שכר ולדי את שירותיו של רכב הסעות מיוחד נגיש.

שלא כיתר נוסעי הטיסה, המראה זו נסתיימה מבחינת ולדי על ספו של המטוס, אך אליו לא יגיע. זאת משבניגוד לטיסות קודמות בהן הסתפקה הדרישה מולדי בניתוק הפיוז של סוללת כיסא הגלגלים הממונע, עתה דרשו נציגי הנתבעות 2 ו-3 מולדי, התלוי בין שמיים לארץ על מעלון בגובה דלת המטוס, לפרק בעצמו את סוללת כיסא הגלגלים, ולהפרידה ממנו.

רפו איבריו של ולדי מלעמוד בגזירה זו, וישועה לא צמחה לו גם אחר שקישר טלפונית בין נציג של יבואנית כיסא הגלגלים לנציגי הנתבעות מס' 2 ו-3. אזי, משסירב ולדי ל הצעת נציגות הנתבעות מס' ו-3 לטוס ללא כיסא הגלגלים הממונע שלו, הורד ולדי ארצה כשעיניו רוחצות בדמעות, והמטוס המריא לבודפשט בלעדיו. ולדי נאלץ להחתים את דרכונו בשנית, כמי שנכנס מחדש בשערי הארץ, ולשוב בגפו בתחבורה ציבורית עד לביתו בעיר ילדותו קרית-ים. להווייתו של ולדי נותרו דמעותיו שקופות מבחינת הנתבעות.

תביעתו של ולדי לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 61,500 ₪ בהתאם לסעיף 19 נא' לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 [להלן: "חוק השוויון"] הוגשה בסדר דין מהיר. אשר על כן אשתדל להכריע בה בתמציתיות הנדרשת מפסק דין הניתן במסלול זה. [ראו סעיף 82 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018].

השדה הנרטיבי:
להשקפתו של ולדי הפרו הנתבעות בהתנהגותן את האיסור על פי חוק השוויון להפלות אדם בקבלת שירות ציבורי מחמת מוגבלותו, וכן את זכותו לקבלת שירותי תחבורה ציבורית על פי אותו חוק, ובכלל זה את הוראות סעיפים 12 ו-14 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), תשס"ג-2003 [להלן: "תקנות התחבורה ציבורית"].

לשיטת הנתבעות ולדי הוא שפעל בניגוד לדין משלא יידע אותן קודם לטיסה את סוג הסוללות המניעות את כיסא הגלגלים, ואין לו אלא להלין על עצמו אם עקב שיקול העל של בטיחות הטיסה, ונוכח מדיניות הנתבעת מס' 3 ביחס לאופן הטסת סוללות מסוג זה, המכילות חומר מסוכן העלול להתלקח, נמנעה הטסתו ביחד עם כיסא הגלגלים. בינן לבינן מטיסות הנתבעות את האחריות מכתפי האחת אל חברתה, כאשר ישראייר טוענת כי רק טרוול היא מפעילת הטיסה הנושאת בחובות על פי הדין, וכי אירו כשלה בכך שלא פעלה לפירוק כיסא הגלגלים כבר בשלב הצ'ק-אין, טרוול מצדה מקטרגת על אירו כי אנשיה הם שעמדו על כך שכיסא הגלגלים מחייב פירוק כאמור וכפו על הטייס את ההחלטה שלא להעלות את ולדי לטיסה, ואילו אירו כופרת באמור ומציירת דווקא את עובדי טרוול, ובהם הטייס עצמו ומטה החברה בצ'כיה, כאלה שהקשו ליבם אל מול ניסיונות אנשי אירו למצוא דרך להעלות את ולדי לטיסה עם כיסא הגלגלים.

השדה הנורמטיבי:
שדה זה שדה תעופה בינלאומי הוא, אשר בשעריו באות נורמות מקומיות ועולמיות.

חקיקתו של חוק השוויון היתה חלק מגל חקיקה עולמי שעסק בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, אשר בא בעקבות חקיקתו של החוק האמריקני הפדראלי – Americans with Disabilities Act (1990) . חוק השוויון העמיד, לראשונה בישראל, את ענייניהם של אנשים עם מוגבלות כנושא מובהק של זכויות אדם, קבע את עקרון היסוד שלפיו: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות" [ראו: סעיף 1 לחוק], והעיד על עצמו, בסעיף 2 לחוק, כי מטרתו היא: "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". את הוראות חוק השוויון יש לפרש לאורה של הגישה החברתית למוגבלות הרואה במוגבלות – על מגוון מאפייניה והיבטיה – תוצר של הבניה חברתית, והחוק מבקש, לפיכך, ליצוק למושג השוויון משמעות המחייבת פעולות אקטיביות של שילוב, הכללה והשתתפות, על מנת להביא ל "שוויון מהותי וממשי" (בג"ץ 6069-10 מחמלי נ' שרות בתי הסוהר (2014), בג"ץ 8202-17 המרכז לעיוור בישראל נ' שר האוצר (2020)].

חזקה היא כי קיימת הלימה בין חוקי המדינה לבין נורמות המשפט הבינלאומי שמדינת ישראל מחויבת להן. לפי חזקה זאת, יתפרשו דינים, ככל שהדבר ניתן, כמבקשים להגשים את האמנות הבינלאומיות שאושררו על ידי מדינת ישראל [בג"ץ 2599/00 יתד – עמותת הורים לילדי תסמונת דאון נ' משרד החינוך פ"ד נו(5) 834 (2000)] . בספטמבר 2012 אישררה מדינת ישראל את הוראות האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, Convention) (on the Rights of Persons with Disabilities), אשר אומצה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות ב- 13 לדצמבר 2006 ונכנסה לתוקף במאי 2008 (להלן: "האמנה"). האמנה קוראת, בין היתר, למדינות שהן צדדים לאמנה לבטל פרקטיקות המפלות אנשים עם מוגבלות, ולנקוט אמצעים הולמים כדי להבטיח לאנשים עם מוגבלויות גישה לתחבורה [ראו גם בע"מ 1118-14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (2015)]

בעניינה של תביעה דומה הפטיר בית המשפט העליון - " העמדתו של כלי הפיצויים ללא הוכחת נזק מבטאת, איפוא, שינוי תפיסתי ביחס לבעלי מוגבלויות – מגישה המונעת מחסד ומרחמים לגישה חברתית החותרת לשויון זכויות"..."הדגל שהניף המחוקק הוא של שויון והגינות; המפלה את האדם עם המוגבלות פוגע גם בליבת האנושיות והמוסריות"..."וכל האוכף הרי זה משובח. אוסיף, כי ראוי שחברות תעופה וגורמים אחרים המוכרים שירותים לציבור ובתוכו לאנשים עם מוגבלויות, ידריכו את עובדיהם הן באשר לצורך להידרש נכונה לאנשים עם מוגבלויות והן באשר לסנקציות שקבע המחוקק" [רע"א 9568-16 אסולין נ' הדקה ה-90 בע"מ (2017)].

חוק השוויון מעגן, מגדיר, ומכווין כך:
הזכות לנגישות – עיקרון יסוד
19ב.   אדם עם מוגבלות זכאי לנגישות למקום ציבורי ולשירות ציבורי.
איסור הפליה
19ג.   אין מפלים אדם עם מוגבלות ואין פוגעים בזכותו לנגישות, והכל בהתאם להוראות פרק זה.
הגדרות לגבי איסור ההפליה
19ה.   בסימן זה –
           "מי שעיסוקו" – לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק וכן האחראי בפועל על מתן השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו, או על הספקת המוצר;
           "מקום ציבורי", אחד מאלה:
(1)   מקום, לרבות מקום מהמקומות המנויים בתוספת הראשונה, או חלק ממנו, העומד לשימושו של הציבור או חלק בלתי מסוים ממנו;
(2)   מקום או חלק ממקום שבו ניתן שירות ציבורי;
           "שירות ציבורי", אחד מאלה:
(1)   שירות, לרבות שירות מהשירותים המנויים בתוספת השניה, המיועד לכלל הציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו;
(2)   שירות הניתן בידי גוף ציבורי;
(3)   שירות הניתן במקום ציבורי.
איסור הפליה במקום ציבורי ובשירות ציבורי
19ו.   (א)  מי שעיסוקו במתן שירות ציבורי, בהפעלת מקום ציבורי או בהספקת מוצר, לא יפלה אדם מחמת מוגבלותו בכל אחד מאלה, לפי הענין:
(1)   לא יסרב –
(א)   לאפשר לו גישה למקום ציבורי או לחלק ממנו;
(ב)   לתת לו שירות ציבורי;
(ג)    לספק לו מוצר;
(ד)    לאפשר לו שימוש בשירות ציבורי או הנאה משירות ציבורי;
(2)   לא יקבע תנאי שלא ממין הענין המונעים או המגבילים, במישרין או בעקיפין, שימוש בשירות ציבורי או במקום ציבורי, או הנאה משירות ציבורי, ממקום ציבורי או בהספקת מוצר;
(3)   לא ייתן שירות ציבורי ולא יספק מוצר בתנאים הנופלים מאלה שבהם הוא ניתן בדרך כלל.
           (ב)  לא ייחשב מקום או שירות כמקום או שירות שאינו עומד לשימוש כלל הציבור או חלק בלתי מסוים ממנו, בשל שלילת השימוש בו מחמת הפליה אסורה כאמור בסעיף זה.
           (ג)   אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המקום הציבורי או השירות הציבורי.
           (ד)  אין בסימן זה כדי לחייב ביצוע התאמות נגישות.
עוולה אזרחית
19נא. (א)  מעשה או מחדל בניגוד להוראה לפי פרק זה, פרק ה' או לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה הוא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליו, בכפוף להוראות סעיף זה.
           (ב)  בית משפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי סעיף קטן (א) פיצויים בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק, בשל עוולה –
(1)   בניגוד להוראות סעיף 19ו לרבות סעיף 19לה, ואולם לענין סעיף קטן (ז)(3) של סעיף 19לה, רק אם לא הוטל על הנתבע קנס כקבוע בסעיף הקטן האמור;
(2)   בניגוד להוראה שנקבעה לפי סעיפים 19ט, 19יב, 19יז, 19כ, 19כט,19לא, 19לג1, 19לג3, 19לד, 19לט, 19מ או לפי הוראות הנגישות שלפי חוק התכנון והבניה.
 .....(ה)  בבוא בית המשפט לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק כאמור בסעיף קטן (ב)(2), רשאי בית המשפט להתחשב, בין השאר, במספר התביעות שהוגשו נגד הנתבע, בסוג השירות או המקום, בהיקף פעילותו לרבות היקף האוכלוסייה הנדרשת לשירות או למקום, בטיב ועלות התאמת הנגישות, במועד בניית המקום, בקיומם של מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים לביצוע התאמת הנגישות ובהיקף מחזור ההכנסות או שיעור הרווח של מי שאחראי לביצוע התאמות הנגישות על פי הוראות פרק זה.
תיקון מס' 2אי מניעת סעדים אחרים בתובענה ייצוגית
19סד. אין בהוראות סעיפים 19נד עד 19סג כדי למנוע מאדם עם מוגבלות סעד משפטי אחר כלפי הנתבע.חזקות
19סה. (א)  הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי סעיף 19ו אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות אותו סעיף, כל עוד לא הוכיח הנתבע אחרת:
(1)   הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי לאדם עם מוגבלות, לאחר שבירר פרטים הנוגעים למוגבלותו;
(2)   הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאדם עם מוגבלות, ולא סירב או מנע כניסה כאמור, באותן נסיבות, למי שאינו אדם עם מוגבלות;
(3)   הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לאדם עם מוגבלות, בקיום תנאי אשר אינו נדרש ממי שאינו אדם עם מוגבלות.

תקנות התחבורה ציבורית מוסיפות על חוק השוויון את ההוראה למפעיל טיסה כדלקמן:
פרסום הנחיות
12.     המפעיל יוציא הנחיות לאנשי צוותו –
(1) ...
(2)  לטיפול בכיסא גלגלים של הנוסע והטענתו, ולמניעת נזקים לכיסא בעת ההטענה והפריקה.

מן התלמוד אל המעשה:
אף מבלי להידרש לשאלה האם עמדו טרוול ואירו בנטל השכנוע, אל מול החזקה שבחוק השוויון, לכך שמטעמי בטיחות הייתה חובה לפרק את סוללות כיסא הגלגלים של ולדי בטרם הטענתו במטוס ולשאלה האם פרסמה טרוול לנוסעיה תנאים ברורים המתייחסים לכך, ולעניין זה אפנה לסתירות בין גרסאות שתי הנתבעות הללו ביחס לזהות גוזר הגזירה, הן לכך שטייס המטוס לא הובא לעדות, אף לא הוצג דו"ח הטיסה, ולא הוגשה חוות דעת מומחה כלשהי המאששת כי המדובר בסוללות מסוג המצריך פירוק כאמור מטעמי בטיחות [וראו הקוד האמריקני בסעיף 15 להלן], וכן לאמירות נציג הנתבעת מס' 2 ביחס לתנאי התובלה כי "יכול להיות שהסעיף לא מנוסח הכי בהיר בעולם" וכי " אי אפשר להיכנס בפרסום לדקויות שלא כל אחד יודע" [עמ' 36 לפרוטוקול מיום 31.5.20 ומיום 7.6.20, להלן "הפרוטוקול", שורה 16, עמ' 37, שורות 24-25], סבורני כי די בכך שעובדי הנתבעות מס' 2 ו-3 לא העלו על דעתם כי עליהם לסייע לולדי בפירוק כיסא הגלגלים וממילא לא טרחו לפרק את כיסא הגלגלים בעצמם, ודי בכך שהנתבעות 2-3 לא העמידו ולא הכשירו עובד מטעמם לצורך פירוק כיסאות גלגלים תוך ציודו בכלים מתאימים, על מנת לקבוע כי הנתבעות 2 ו-3 הפלו את ולדי בהעמידן תנאי שלא ממין העניין הדורש מאדם עם מוגבלות להרים עצמו בציציות ראשו ולפרק בעצמו את כיסא הגלגלים עליו הוא יושב. אם לא די בכך – הנתבעת מס' 2 אף הפרה את חובתה על פי תקנות התחבורה הציבורית להנחות את אנשי צוותה בדבר הטיפול בכיסא הגלגלים של הנוסע והטענתו.

אם ב- Manual on Access to Air Transport by Persons with Disabilities
שהוציא הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO] ב-2013, ניתן רק ללמוד על דרך הדרש כי האחריות לפירוקו של כיסא גלגלים טרם העלאתו לטיסה, אם יש צורך בכך, מוטלת על מפעיל הטיסה [ראו ניסוחו של סעיף 8.6 למדריך הכולל הוראה בדבר הרכבתו מחדש של כיסא הגלגלים על ידי מפעיל הטיסה, כאשר בניגוד לפרשנותה השגויה של הנתבעת מס' 3 - Mobility aids כולל גם כיסא גלגלים – ראו הכותרת לאותו פרק, וההקשר של סעיפים 8.1-8.3 לו] , בא הקוד הפדרלי האמריקני Electronic Code of Federal Regulations, בפרק המיישם ה- Air Carrier Access Actמ-1986, ומורה כך ברחל ביתך הקטנה [Title 14 , Chapter II , Subchapter D , Part 382 , סעיף 382.127 (c)]:
If the battery on the passenger's wheelchair or other similar mobility device has been labeled by the manufacturer as non-spillable as provided in 49 CFR 173.159(d)(2), or if a battery-powered wheelchair with a spillable battery can be loaded, stored, secured and unloaded in an upright position, you must not require the battery to be removed and separately packaged. Notwithstanding this requirement, you must remove and package separately any battery that is inadequately secured to a wheelchair or, for a spillable battery, is contained in a wheelchair that cannot be loaded, stowed, secured and unloaded in an upright position, in accordance with 49 CFR 175.10(a)(15) and (16)..

בסיכומיהן מלינות הנתבעות מס' 2 ו-3 על התובע על שלא פעל בהתאם לסעיף 14 לתקנות התחבורה הציבורית הקובע כי: "לאחר שאדם עם מוגבלות או מי מטעמו, הודיע למפעיל על מועד טיסתו, לפחות 48 שעות מראש, המפעיל...(3) יטעין בכלי הטיס את כיסא הגלגלים של האדם המתנייע בו באופן שניתן יהיה להעמידו לרשות בעליו מיד בעת ירידה הנוסעים מכלי הטיס". אלא שהוראה זו, כאמור בה , נועדה רק להבטיח את הטענת כיסא הגלגלים "באופן שניתן יהיה להעמידו לרשות בעליו מיד בעת ירידת הנוסעים מכלי הטיס", ואינה מתנה על חובתו של מפעיל שלא להעמיד תנאי שלא ממין ביחס לעצם הטענת כיסא הגלגלים על המטוס.

כל זאת שעה שהתובע רכש את כרטיס הטיסה מהנתבעת מס' 1, ונהג בהתאם להנחיות המצויות באתר הנתבעת מס' 1 ביחס לסוללה יבשה [ראו נספח 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע], והתואמות את אשר נדרש ממנו בטיסות קודמות, ושעה שנציגת הנתבעת מס' 3 הודתה כי אף לגרסתה, שהוכחשה על ידי התובע, שאלה את התובע במהלך הצ'ק-אין רק אם הסוללה ניתנת לפירוק, אך לא האם הוא זקוק לעזרה בפירוקה [עמ' 53 לפרוטוקול, שורות 17-28].

אחרי הלבבות נמשכים המעשים ואחרי המעשים נמשכים הלבבות – הלקח מעדויות נציגי הנתבעות מס' 2 ו-3 הוא כי נתבעות אלו חדלו בכך שלא הנחילו בלבבות נציגיהם את חוק השוויון, על תכליותיו הייחודיות והחשובות, וחדלו בכך שלא הנחילו להם נהלים ברורים להגשמתו. כך, מר מרינה, נציג הנתבעת מס' 2 צימק כבר בסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית מטעמו את התייחסותו לאנשים עם מוגבלויות, תוך שהוא מגדירם כחלק מקבוצה סתמית של "נוסעים הדורשים טיפול מיוחד", השיב במהלך חקירתו הנגדית כי אינו מכיר את כללי התעופה האזרחית בעניינם, ושב וכרך את הטיפול באנשים עם מוגבלויות על דרך הדלדול באמירה "במידה ויש משהו חריג עם נוסעים כאלה ואחרים" [עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 22-24]. כך, מתשובות נציגות הנתבעת מס' 3 בחקירתן הנגדית ניתן היה ללמוד כי הנתבעת מס' 2 לא הוציא לנציגיה הנחיות מיוחדות מטעמה בהתאם לסעיף 12 (2) לתקנות התחבורה הציבורית [עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 24-28, עמ' 51, שורות 24-27], וההכשרה האחרונה לעניין זה ניתנה לאחת מהנציגות שש שנים טרם עדותה [עמ' 53 לפרוטוקול, שורות 29-37].

כאן החובה להזכיר את אשר נכתב בתחילת שנת 1943 במסגרת המאבק למען הצדק: "מושג החובה קודם למושג הזכות, אשר כפוף למושג החובה ויחסי אליו. זכות אינה אפקטיבית מעצמה, אלא רק מכוח החובה שהיא מתאימה לה. מימוש זכות בפועל אינו נובע ממי שיש לו אותה, אלא מבני האדם האחרים הרואים עצמם מחויבים כלפיו. החובה אפקטיבית משעה שמכירים בה. חובה שאיש אינו מכיר בה אינה מאבדת מאומה ממלאות הווייתה. זכות שאיש אינו מכיר בה אין לה ערך רב. אין משמעות לומר שלבני האדם זכויות מצד אחד וחובות מצד אחד. מילים אלו אינן מבטאות אלא הבדלים בנקודות המבט. היחס בין השתיים הוא כיחס בין אובייקט לסובייקט. לאדם, כשהוא לעצמו, יש חובות בלבד, ובהן חובות מסוימות כלפי עצמו. לאחרים, מנקודת מבטו, יש זכויות בלבד. לו בתורו יש זכויות מנקודת מבטם של האחרים, המכירים בחובותיהם כלפיו. אדם שיהיה יחיד ביקום לא תהיה לו שום זכות, אך יהיו לו חובות" [מתוך "האם אנו נאבקים למען הצדק?", סימון וייל, הוצאת כרמל, 2019].

ביחס לנתבעת מס' 1 – אכן, ולמרבית התוגה, אף זו לא נתנה ליבה ודעתה להכשרת נציגיה והנחייתם לעניין זכויות אנשים עם מוגבלויות בהתאם לחוק השוויון והתקנות שנתקנו מכוחו [ראו עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 11-17, עמ' 30, שורות 4-7]. עם זאת, שעה שרישומי הנתבעת מס' 1 מצביעים על כך שחרף עדותו בעל-פה של סוכן הנסיעות מר דבש כי התובע "אמר לי והעברתי הלאה את המסר", נרשם רק ב יחס להזמנת חבריו של התובע של חדר במלון כי הם מתניידים באמצעות כיסא גלגלים, לא מצאתי כי בוסס כדבעי קשר סיבתי בין התנהלות נתבעת זו לבין נזקי התובע, ולעניין זה פועלת לחובת התובע גם אי הבאת חבריו לעדות.

פרי המפורט לעיל - נוכח המתואר בסעיפים 1-4 לפסק דין זה, והגדרת "מי שעיסוקו" לפי סעיף 19 (ה) לחוק השוויון, ובשים לב לשיקולים המפורטים בסעיף 19 נא (ה) לחוק השוויון, לרבות היקף האוכלוסייה הנדרשת לשירות או למקום, אני מקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבעות מס' 2 ו-3 , ביחד ולחוד.

בשל האמור בסעיף 19 לעיל נדחית התביעה כנגד הנתבעת מס' 1.

המטרים האחרונים:
"מַחֲנָה אֶת רִכְבָּהּ בַּדֶּרֶךְ הַנּוֹשֶׁקֶת לַחוֹל. יוֹרֶדֶת לְאִטָּהּ. מוֹצִיאָה כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים. מְרִימָה אֶת הַבָּחוּר, מוֹשִׁיבָה וּמְיַשֶּׁרֶת אֶת רַגְלָיו. מְזִיזָה קְוֻצַּת ־שֵׂעָר מִפָּנֶיהָ וְדוֹחֶפֶת אֶת הַכִּסֵּא לְעֵבֶר הַמַּיִם בְּעוֹדָהּ מַרְגִּישָׁה אֶת חֲצָאִיתָהּ הַמִּתְבַּדֶּרֶת בָּרוּחַ. קְרֵבָה לִשְׂפַת הַיָּם בִּנְתִיב לוּחוֹת הָעֵץ הַמִּסְתַּיֵּם מֶטְרִים סְפוּרִים מֵהַמַּיִם. בְּקִרְבַת מָקוֹם הַמַּצִּיל נוֹעֵץ עֵינָיו בַּיָּם. הָאִשָּׁה מְרִימָה אֶת הַבָּחוּר. בְּגַבָּהּ לַיָּם לוֹפֶתֶת אוֹתוֹ מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹתָיו וְגוֹרֶרֶת. רַגְלָיו חַסְרוֹת הַיֵּשַׁע שׂוֹרְטוֹת זוּג תְּלָמִים עֲגוּמִים בַּחוֹל. מְבִיאָה קָרוֹב לַגַּלִּים וּמַנִּיחָה אוֹתוֹ בַּחוֹל. שָׁבָה עַל עִקְּבוֹתֶיהָ וּמְקָרֶבֶת שִׁמְשִׁיָּה וְאֶת כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים. הַמֶּטְרִים הַסְּפוּרִים הָאֵלֶּה הַחֲסֵרִים תָּמִיד. הַמֶּטְרִים הָאֲרוּרִים, הָאַחֲרוֹנִים, הָאֲיֻמִּים, שֶׁיִּשְׁבְּרוּ אֶת לִבְּךָ. לַחוֹלוֹת אֵין אַהֲבָה, לַשֶּׁמֶשׁ אֵין אַהֲבָה, גַּם לֹא לְלוּחוֹת הָעֵץ, לְעֵינֵי הַמַּצִּיל אֵין אַהֲבָה. לַיָּם אֵין אַהֲבָה. הַמֶּטְרִים הָאַחֲרוֹנִים הֵם אַהֲבָתָהּ, בְּדִידוּתָה." 
[ז'ואן מרגריט, "אותות האהבה", מקטלאנית: שלמה אביו, הוצאת קשב לשירה 2017]

המטרים האחרונים החסרים עד למטוס ולחופשה הנכספת, המברגה החסרה, היעדרו של העובד הקשוב והמיומן אשר יטה אוזן ויד – נראה כי בהסתכלן על ולדי היו עיני הנתבעות מס' 2 ו-3 חלולות מהכרה בערך האדם ובכבוד הבריות.

הנתבעות מס' 2 ו-3, ביחד ולחוד, ישלמו אפוא לתובע את הסך של 61,500 ₪, ועל כך יוסיפו שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.

נוכח המתואר ברישא לסעיף 19 לפסק דין זה לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות משפט לטובת הנתבעת מס' 1, אף חרף דחיית התביעה נגדה.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"א, 08 יוני 2021, בהעדר הצדדים.