הדפסה

בית משפט השלום בבת ים ת"א 78171-01-19

בפני
כבוד ה שופטת שרי סנדר מקובר

בעניין ת.א. 78171-01-19:

תובעת ונתבעת שכנגד:

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר מורד

נגד

נתבעים ותובעת שכנגד:
1. מדינת ישראל- משרד הביטחון
ע"י ב"כ עוה"ד אלון וגנר

2. פאלס תעשיות נטו (2014 ) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גיא בני משה

ובעניין תא"מ 37120-04-19:

התובעות: 1.קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ
2. פאלס תעשיות נטו 2014 בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גיא בני משה

נגד

הנתבעות: 1. מדינת ישראל- משרד הביטחון
ע"י ב"כ עוה"ד אלון וגנר

2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר מורד

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה, תביעה שכנגד ותביעה נוספת מאוחדת, שלושתן תביעות כספיות בגין נזקי רכוש שנגרמו לשלוש משאיות בעקבות תאונת דרכים אחת מתאריך 21.3.2017 שהתרחשה בכביש 6 לכיוון דרום לפני צומת בית קמה (להלן: " התאונה").

בתאונה היו מעורבות שלוש משאיות:
משאית מ.ר. 9232533- להלן: "משאית המרצדס" או "משאית הגרר".
משאית מ.ר. צ- 600366- להלן: "המשאית הצבאית".
משאית מ.ר. 7904815- להלן: "הוולבו" או "המיכלית".

להלן פירוט שלוש התביעות שעל הפרק:

התביעה העיקרית בת.א. 78171-01-19:
הצדדים לתביעה הם :
התובעת, היא מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), ביטחה את משאית המרצדס בזמנים הרלוונטים.
הנתבעת 1 – מדינת ישראל - משרד הביטחון (להלן: " המדינה"), היא בעלת המשאית הצבאית.
הנתבעת 2 - פאלס תעשיות נטו (2014) בע"מ (להלן: " פאלס"), היא בעלת המיכלית.
התביעה העיקרית היא תביעת שיבוב של התובעת- מנורה, להחזר תשלומים ששילמה מנורה למבוטחה בגין נזקי הרכוש שנגרמו למשאית המרצדס בתאונה.
התביעה העיקרית הינה על סכום של 304,576 ₪, בגין עלויות תיקון הנזקים שנגרמו למשאית המרצדס, כפי שהוערכו על ידי השמאי מטעם מנורה ושולמו על ידי מנורה למבוטח ה ושכ"ט שמאי.

התביעה שכנגד בת.א. 78171-01-19:
הצדדים לתביעה שכנגד הם:
התובעת שכנגד, המדינה, בעלת המשאית הצבאית.
הנתבעת שכנגד היא מנורה, מבטחת משאית המרצדס.
התביעה שכנגד היא בגין נזקי המשאית הצבאית שנגרמו בתאונה.
התביעה שכנגד הינה על סכום של 10,802 ₪, בגין הנזקים שנגרמו למשאית הצבאית, שגרמו לאובדן כללי, בהתאם להערכת שמאי מטעם המדינה ושכ"ט שמאי.

התביעה המאוחדת – תא"מ 37120-04-19 :
הצדדים לתביעה המאוחדת הם:
התובעת 1, קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ (להלן: " קש"), היא מבטחת משאית הוולבו- המיכלית.
התובעת 2, פאלס, בעלת המיכלית ומבוטחת אצל קש.
הנתבעת 1, המדינה, היא כאמור בעלת המשאית הצבאית.
הנתבעת 2, מנורה, היא מבטחת משאית הגרר- משאית המרצדס.
התביעה המאוחדת היא להחזר תשלומים ששילמה קש בגין נזקי המיכלית שנגרמו בתאונה ושכ"ט שמאי ובגין השתתפותה העצמית של פאלס.
התביעה המאוחדת הינה על סכום של 42,856 ₪, בגין עלויות תיקון נזקי המיכלית כפי שהוערכו על ידי שמאי מטעם קש ושולמו על ידי קש, וכן שכ"ט שמאי והשתתפות עצמית כאמור.

כללי

בדיון שהתקיים בפניי, נשמעו עדויות שלושת נהגי המשאיות, שני עדי ראייה שנסעו מאחורי המשאיות, ושלושה בוחני תנועה מטעם כל אחד מהצדדים.

טענות מנורה- מבטחת משאית המרצדס

נהג משאית המרצדס, מר מלך דוידוב, העיד שהוא נסע בכביש שש בנתיב הימני מבין שני נתיבים, במהירות של 80 - 90 קמ"ש, באמצעות נהג אוטומטי. לדבריו, המשאית הצבאית עמדה בשול הימני של הכביש. לפתע, כשמשאית המרצדס שבה נהג הייתה במרחק של כ- 100 - 150 מטרים מהמשאית הצבאית, ראה שהמשאית הצבאית החלה בנסיעה מהשול הימני לתוך הנתיב הימני שבו הוא נסע, מבלי לאותת. נהג משאית המרצדס שהיה כבר קרוב מאד למשאית הצבאית, ניסה לבלום כדי להימנע מפגיעה במשאית הצבאית, אך הבין שהוא קרוב מידי אליה ולכן "שבר" את ההגה לשמאל, לנתיב השמאלי, בניסיון להימנע מפגיעה בה. הניסיון לא צלח ומשאית המרצדס פגעה מאחור במשאית הצבאית, שהועפה קדימה וימינה ונעצרה על המעקה מימין לכביש. בשל שבירת ההגה לשמאל, נפגעה משאית המרצדס מהמיכלית, שנסעה אותה עת בנתיב השמאלי. כתוצאה מפגיעת המיכלית, נזרקה משאית המרצדס חזרה ימינה.

בעקבות הפגיעה במשאית הצבאית, נפגע חלקה הקדמי של משאית המרצדס. בעקבות פגיעת המיכלית, נפגעה משאית המרצדס בפינה אחורית שמאלית ולכל אורך צד שמאל שלה.

לטענת נהג משאית המרצדס, ברגע התאונה הייתה המשאית הצבאית במהלך השתלבות לנתיב הימני, כאשר כ- 80% מהמשאית הצבאית היה כבר בנתיב הימני.

לתמיכה בגרסתו של נהג משאית המרצדס, הגישה מנורה חוות דעת וחוות דעת משלימה של בוחן התנועה דורון פת (להלן: "הבוחן פת"). בחוות הדעת נכלל פירוט וניתוח של דיסק הטכוגרף שהייתה במשאית הצבאית. לפי הבוחן פת, התמונה העולה מהטכוגרף היא שמרגע שהחלה המשאית הצבאית בנסיעה ועד לרגע התאונה חלפו בין 3 ל- 6 שניות והמשאית הצבאית האיצה עד למהירות של 20 קמ"ש בלבד. ממצאים אלו מתיישבים לדבריו עם הטענה שהתאונה התרחשה מיד עם תחילת נסיעת המשאית הצבאית, עוד לפני שהספיקה להאיץ, ותומכים בטענה שהמשאית הצבאית סטתה באופן פתאומי לנתיב הימני, מבלי שנהג משאית המרצדס היה יכול להגיב ולהימנע מפגיעה במשאית הצבאית.

על בסיס האמור, טענה מנורה , שנהג המשאית הצבאית השתלב מהשול לנתיב הימני ב כביש בצורה מסוכנת, מבלי להתחשב בתנאי הכביש ומבלי לתת זכות קדימה למשאית המרצדס שנסע ה בנתיב הימני . מנורה טענה כי לנהג משאית המרצדס לא הייתה אפשרות למנוע את התאונה בנסיבות הנ"ל, ועל כן אין לו אחריות ואף לא אשם תורם להתרחשותה.

טענות המדינה- בעלת המשאית הצבאית

נהג המשאית הצבאית, מר בוגדן קזרנובסקי , העיד כי הוא עמד בשול הימני של הכביש כדי להסדיר את תוכנת ה- WAZE בה השתמש בנסיעה, בשל בעיה באינטרנט. לאחר שסיים, החל שוב בנסיעה, השתלב לנתיב הימני ונסע בו כדקה וחצי או כמה מאות מטרים, כאשר לפתע נפגע מאחור על ידי משאית המרצדס. לדבריו, הוא הביט במראות לפני שהשתלב בנתיב הימני אך לא ראה בהן את משאית המרצדס או כל רכב אחר. כתוצאה מהפגיעה, המשאית הצבאית שבה נהג החלה להסתובב, הוא ניסה לבלום אך תוך שניות, ומבלי שהבין בדיוק איך, הועפה המשאית הצבאית ימינה ונעצרה על המעקה מימין לשול הימני בכביש. הוא הבחין לראשונה במיכלית שהייתה בצדו השמאלי של הכביש רק לאחר התאונה.

לטענת נהג המשאית הצבאית, ברגע הפגיעה הוא נסע במהירות של 40 - 50 קמ"ש והיה כבר כולו ישר בנתיב הימני.

מטעם המדינה העידו גם שני עדי ראייה, מר יניב ארביב ומר חן גולני, שנסעו במכוניותיהם הפרטיות וראו את התרחשות התאונה לפניהם.

מר יניב ארביב העיד, שבתחילה הוא ראה את המשאית הצבאית עומדת בשול הימני של הכביש, כמה מאות מטרים לפניו. בשלב זה, לא היו רכבים בין רכבו לבין המשאית הצבאית. המשאית הצבאית חזרה " פתאום" לכביש (עמ' 9 שו' 28 לפרוטוקול מיום 18.6.2020, אליו יפנו מלוא העדויות להלן), ולכן הוא האט את נסיעתו. מאחר שהוא האט, משאית המרצדס שהגיעה מאחוריו עקפה את רכבו ואז עקפה אותו גם המיכלית, שהגיעה אף היא בנסיעה מאחוריו בנתיב הימני. כך למעשה משאית המרצדס והמיכלית נכנסו בין רכבו לבין המשאית הצבאית בנתיב הימני. לטענת העד ארביב, נהג משאית המרצדס לא הבחין במשאית הצבאית וביצע את העקיפה שלו כשהמשאית הצבאית כבר הייתה בנסיעה. לדבריו, למשאית המרצדס הייתה שהות להאט ולעבור לנתיב השמאלי כדי להימנע מפגיעה במשאית הצבאית, כפי שעשה נהג המיכלית. משאית המרצדס פגעה במשאית הצבאית ואז "שברה" לשמאל ופגעה במיכלית. העד ארביב לא ידע לנקוב במהירות ומרחקים מדויקים בין הרכבים (עמ' 12 שו' 5 לפרו').

העד השני, חן גולני, אמר שהוא לא ראה את המשאית הצבאית ולא את ההתרחשות בינה ובין משאית המרצדס והמיכלית. כל שז כר הוא שראה את משאית המרצדס מבצעת תנועות התחמקות חדות לפניו (עמ' 13 שו' 28 לפרו').

לתמיכה בטענותיה, הגישה המדינה את חוות דעתו של בוחן התנועה אורי ביטון (להלן: "הבוחן ביטון"), אשר טען בחוות דעתו כי הכיוון אליו עפה המשאית הצבאית מחייב את המסקנה שהיא כבר נסעה בנתיב הימני ולא הייתה במהלך השתלבות שמאלה לנתיב זה. כן טען שפיענוח הטכוגרף במשאית הצבאית מביא למסקנה שהמשאית הצבאית נסעה בנתיב הימני במשך כ- 3- 4 דקות מרגע שהחלה בנסיעה ויצאה מהשול הימני ועד לתאונה, דבר התומך בטענת נהג המשאית הצבאית שהשלים כבר את ההשתלבות בנתיב הימני.

על בסיס האמור טענה המדינה, כי התאונה התרחשה בשל כך שנהג משאית המרצדס נהג במהירות מופרזת, לא שמר מרחק מהמשאית הצבאית ולכן פגע בה.

טענות פאלס וקש חתמים- מבטחת המיכלית

נהג המיכלית, מר שמעון מיכאלי, העיד כי לפני התאונה הוא נסע בנתיב הימני כשמשאית המרצדס נסעה לפניו באותו נתיב. נהג המיכלית הבחין שבמרחק של כ- 100 מטרים לפניו ולפני משאית המרצדס, יצאה המשאית הצבאית בנסיעה מהשול הימני לנתיב הימני. בשל כך, החליט נהג המיכלית לעבור לנתיב השמאלי. הוא החליט גם להאיץ, כדי לחזור לנתיב הימני מיד לאחר שיסיים לעקוף את המשאיות שלפניו- הן משאית המרצדס, הן הצבאית, מאחר שאסור למיכלית להישאר לאורך זמן בנתיב השמאלי. המיכלית עברה לנתיב השמאלי, האיצה ונסעה כמעט במקביל למשאית המרצדס שנסעה בנתיב הימני. תוך כדי כך, פגעה חזית משאית המרצדס בחלקה האחורי של המשאית הצבאית ואז סטתה משאית המרצדס בחדות שמאלה ופגעה במיכלית, שעצרה בשול השמאלי בכביש. כתוצאה מהפגיעה, נפגעה המיכלית בצדה הימני, בפינה הימנית קדמית ובמרכזה, ושני גלגלים בצד הימני של המיכלית התפוצצו.

נהג המיכלית העיד שמרגע שהבחין במשאית הצבאית יוצאת מהשול הימני ועד לרגע שמשאית המרצדס פגע ה ב משאית הצבאית חלפו כ- 15- 20 שניות או פחות.

לתמיכה בטענותיהן, הגישו פאלס וקש חוות דעת של בוחן התנועה דן בירס (להלן: " הבוחן בירס"). הבוחן בירס קבע בחוות דעתו שמשאית המרצדס פגע ה במשאית הצבאית בשל מהירותו המופרזת וללא קשר להשתלבות המשאית הצבאית , שכבר הייתה במלואה בנתיב הימני. כן טען כי נהג משאית המרצדס ניסה לברוח מפגיעה במשאית הצבאית וברח שמאלה, אך היה זה מאוחר מידי ולאחר שנוצר בין משאית המרצדס למשאית הצבאית מגע. בשל הפגיעה של משאית המרצדס במשאית הצבאית, הוסט ה משאית המרצדס שמאלה ופגע ה במיכלית שנסעה א ותו זמן בנתיב השמאלי לצד משאית המרצדס. באשר לניתוח הטכוגרף, טען הבוחן בירס שהוא אינו יכול לקבוע באופן חד משמעי את פרק הזמן שעבר מרגע שהמשאית הצבאית החלה בנסיעה ועד לתאונה ואינו יכול לאשר לפיכך שמדובר ב- 3 דקות בהתאם לקביעתו של הבוחן ביטון.

דיון והכרעה

אין מחלוקת שהתאונה התרחשה בסמוך לאחר שהכביש התעקל מעט לימין (עמ' 2 שו' 6 לפרו' ותמונות המקום שסומנו נ/4). אין גם מחלוקת שהמשאית הצבאית עמדה בשול הימני של הכביש, מעט לאחר העיקול (נ/1 ו- נ/2). כל העדים אף הסכימו כי שדה הראייה היה רחב ופתוח. גם בתמונות ממקום התאונה (נ/6) ניתן לראות שלא הייתה כל מניעה לרכבים שנסעו לפני העיקול לראות את הרכבים הנוסעים לאחר העיקול שכן שדה הראייה פתוח לחלוטין.

נהג המיכלית העיד שהוא ראה את המשאית הצבאית יוצאת מהשול הימני לנתיב הימני במרחק של כ- 100 מטרים לפניו. בשלב שבו נהג המיכלית הבחין בכך, משאית המרצדס נסעה לפניו, כלומר בין המיכלית לבין המשאית הצבאית. מכאן שבין המשאית הצבאית לבין משאית המרצדס היה בהכרח מרחק שקטן מ- 100 מטרים. גם נהג משאית המרצדס העיד שראה שהמשאית הצבאית מתחילה בנסיעה לפניו כשהייתה במרחק של 100- 150 מטרים לפניו. עדות זו שיוותה לנהג משאית המרצדס מהימנות, שכן דווקא לו, יותר מלכל נהג אחר, היה אינטרס לטעון למרחק כמה שיותר קטן בינו בין המשאית הצבאית.

נהג משאית המרצדס ונהג המיכלית, וכן העד ארביב, העידו שלושתם שנהג המשאית הצבאית נכנס לנתיב הימני באופן פתאומי. מאחר ששלושת נהגים אלו העידו שראו במרחק לא גדול לפניהם את המשאית הצבאית יוצאת במפתיע לכביש, לא ניתן, אפוא, לקבל את עדותו של נהג המשאית הצבאית, שטען שלפני שיצא לכביש הביט במראות ולא ראה אף רכב שמגיע בנסיעה בכביש. העובדה שהיו באותו זמן בכביש שתי משאיות ורכב פרטי כאשר המשאית הצבאית נכנסה מהשול לנתיב הימני מלמדת שנהג המשאית הצבאית יצא לכביש באופן מפתיע, מבלי להביט במראות, וללא מתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בנתיב הימני.

משנקבע כי נהג המשאית הצבאית השתלב בפתאומיות לכביש, יש לבחון את תגובת נהג משאית המרצדס להשתלבות זו, בכדי לקבוע אם היה יכול להימנע מהתאונה או למצער למזער את תוצאותיה.

על פי עדות נהג משאית המרצדס, הוא נסע במהירות של 80 – 90 קמ"ש באמצעות נהג אוטומטי (" קרוז קונטרול"- עמ' 3 שו' 28 לפרו'). וכשהבחין במשאית הצבאית נוסעת לפניו, הוא ניסה לבלום, הספיק להוריד את הרגל מהגז ולבטל את הנהג האוטומטי, אך כל שהצליח היה להפחית את מהירות נסיעתו ל- 80 קמ"ש בלבד (עמ' 4 שו' 3 לפרו'), שכן מדובר במשאית של 10 טון (עמ' 3 שו' 19 שם).

על פי עדות העד ארביב, נהג משאית המרצדס נסע במהירות גבוהה ביותר, לא הבחין בנסיעת המשאית הצבאית ואם היה שם לבו לתנאי הכביש, היה לו די זמן להאט ואף לעבור לנתיב השמאלי כדי להימנע מפגיעה במשאית הצבאית.

עדות נהג המיכלית תמכה חלקית בעדותו של העד ארביב. גם נהג המיכלית טען שנהג משאית המרצדס נסע מהר מאד, לא האט על אף שהמשאית הצבאית החלה לנסוע, ולמעשה נבלם על ידי המשאית הצבאית כשפגע בה. מנגד, נהג המיכלית העיד שהיה מרחק של פחות ממאה מטרים בין נהג משאית המרצדס לבין נהג המשאית הצבאית.

באשר לפרק הזמן שחלף מרגע שהחלה המשאית הצבאית בנסיעה ועד לתאונה, אין ולו עדות אחת שתומכת בטענת נהג המשאית הצבאית, שטען שמרגע שהחל בנסיעה ועד לתאונה, חלף פרק זמן של "דקה וחצי אולי יותר, לא פחות" (עמ' 7 שו' 12 לפרו'). כל שאר העדים דיברו על נסיעה קצרה של מספר שניות בלבד. נהג משאית המרצדס טען שמדובר בפרק זמן קצר ביותר שלא השאיר לו זמן תגובה ("אין לי אופציה לבלום..."- עמ' 2 שו' 12 לפרו', " ראיתי אותה יוצאת ניסיתי לבלום"- עמ' 4 שו' 7 שם, "הוא בדיוק בא להשתלב נכנס לי בנתיב"- עמ' 4 ו' 18 שם). נהג המיכלית טען לפרק זמן של כ- 20 שניות אך אישר גם כי יתכן שמדובר בפרק זמן שבין 5 ל- 7 שניות (עמ' 15 שו' 29 לפרו'). העד ארביב טען ל- 20 שניות כשסייג ואמר שאינו יודע להעריך במדויק זמנים (עמ' 12 שו' 5 ו- 7 לפרו').

בנוסף לעדויות, עמדו בפני בית המשפט חוות דעת בוחני התנועה מטעם הצדדים. שלושת בוחני התנועה נחקרו בדיון. בעדויותיהם הסתמכו הבוחנים על הממצאים בכביש, על מוקדי הנזק, על מיקום כל אחת מהמשאיות בסיום התאונה ועל הטכוגרף שהיה במשאית הצבאית. כל בוחן קבע בחוות דעתו ממצאים התומכים בטענותיה של שולחתו. הבוחן פת הודה בחקירתו כי טעה בחישוב מהירויות הרכבים ולא התייחס למהירות נסיעת משאית המרצדס שכן התמקד אך ורק במחלוקת לגבי השתלבות המשאית הצבאית לנתיב הימני. הפער המשמעותי ביותר בין קביעות הבוחנים התמקד בפיענוח הטכוגרף, ממנו ניתן ללמוד על מהירות המשאית הצבאית ומשך הזמן שנסעה עד לתאונה.

הבוחן פת, מטעם התובעת מנורה (מבטחת משאית המרצדס), הגדיל את תמונות הטכוגרף של המשאית הצבאית ככל שניתן היה (ת/3) והסביר את עמדתו על גבי תצלום מס' 6 המופיע בחוות דעתו המשלימה (ת/2). במהלך הסבריו וכדי להקל על הבנת התצלום, סומנו על ידי בית המשפט על גבי התצלום ארבע נקודות- א' עד ד'. הבוחן פת הסביר את משמעותה של כל נקודה (עמ' 21- 22 לפרו'), כדלקמן:

נקודה א' מתחילה בשעה 11:03, כאשר המשאית הצבאית נעצרה.
בין נקודה א' לנקודה ב' נראה קו מאונך המדגים מהירות של כ- 2 קמ"ש, כאשר ישנה סטייה קלה של 2 ק"מ כלפי מעלה של מחט הטכוגרף ומכאן שהודגמה מהירות של 0 קמ"ש.
הקו בין נקודה א' לנקודה ב' נמשך מהשעה 11:03 עד השעה 11:05 ומכאן שהמשאית הצבאית הייתה בעמידה מוחלטת כשתי דקות.
בשעה 11:05, בנקודה ב', החלה המשאית בנסיעה.
הקו בין נקודה ב' לבין נקודה ד' עולה באופן חד למעלה, עד למהירות של כ- 22 קמ"ש. קו זה מדגים את תחילת נסיעת המשאית הצבאית והאצת מהירותה מ- 0 לכ- 20 קמ"ש. מאחר שהקו הינו אנכי כמעט ללא הטייה, כלומר על כמעט אותה נקודה בציר הזמן, נראה כי פרק הזמן בו האיצה המשאית מ- 0 ל- 20 קמ"ש היה פרק זמן קצר ביותר שהוערך על ידו בכ- 5 עד 7 שניות.
בקצה הקו העליון, בנקודה ד', כשהמשאית במהירות של כ- 20 קמ"ש, מתחיל רטט של מחט הטכוגרף ונראה מעין "קשקוש", המכונה על ידי הבוחן פת "רטט תאונתי", שמדגים את התרחשות התאונה, בשל המכה העוצמתית שקיבלה המשאית הצבאית. במסגרת אותו רטט, עולה השרטוט עד לנקודה המתאימה לכ- 37 קמ"ש, אולם הבוחן פת הבהיר כי אין בכך כדי ללמד על מהירות המשאית, אלא על השתוללות מחט הטכוגרף בשל הפגיעה במשאית ברגע התאונה.
בסוף הרטט התאונתי, הקו המשורטט יורד למטה בקו ישר לכיוון נקודה ג', חזרה למהירות של 0 קמ"ש, המדגים את עצירת המשאית הצבאית בסוף התאונה.
למעשה, התאונה כולה מודגמת בין נקודה א' עד נקודה ג', תוך מספר שניות מרגע שהחלה המשאית הצבאית בנסיעה, תוך שהספיקה להאיץ עד למהירות של כ- 20 קמ"ש בלבד.

אל מול קביעות אלו של הבוחן פת, עמדו קביעותיו של הבוחן ביטון, מטעם המדינה, בעלת המשאית הצבאית. הבוחן ביטון טען שאותו "קשקוש" שלדברי הבוחן פת הוא רטט תאונתי, מדגים את נסיעת המשאית. לכן טען שהמשאית הצבאית הספיקה להאיץ לפני התאונה עד למהירות של כ- 37 קמ"ש. הבוחן ביטון חזר על הסבריו המפורטים בעמ' 18 לחוות דעתו המתוקנת (נ/3) וטען בחקירתו שמחט הטכוגרף מדגימה נסיעה של כ- 2- 3 דקות ולכן אין זה סביר לטעון לנסיעה של כ- 7 שניות עד לתאונה. לדבריו, הקו האנכי בין נקודות ב' לד' מדגים עצירה ולא התחלת נסיעה כפי שטען הבוחן פת. באשר לקיומו של רטט, טען הבוחן ביטון שיתכן שמדובר בניסיון לחבל בשרטוט בטכוגרף וזאת על אף שכלל לא עמדה בפניו הדיסקה המקורית של הטכוגרף (עמ' 27 שו' 15- 21 לפרו'). הבוחן ביטון אף אישר כי אין לו הסמכה לניתוח טכוגרף, הוא אינו מחזיק בתעודת הסמכה בדומה לזו שהוצגה על ידי הבוחן פת, אך לדבריו הוא למד עצמאית את אותו החומר שנלמד על ידי הבוחן פת לצורך קבלת תעודת ההסמכה והשתתף ביום עיון להכרת הטכוגרף שנערך על ידי אותה החברה החתומה על תעודתו של הבוחן פת (עמ' 26 שו' 24 ועמ' 27 שו' 32 לפרו').

אף על פי כן, אישר הבוחן ביטון בחקירתו כי התאונה החלה כשהמשאית הצבאית הייתה במהירות של כ- 20 קמ"ש (עמ' 28 שו' 5 לפרו'), ובכך למעשה אישר את טענת הבוחן פת להאצה עד למהירות של 20 קמ"ש. בנוסף, אישר הבוחן ביטון בחקירתו כי לא בחן תוך כמה שניות הגיעה המשאית הצבאית למהירות של 20 קמ"ש, שכן לא ירד לרזולוציה של שניות (עמ' 28 שו' 12 לפרו'), ומכאן שכלל לא סיפק נתונים שיעמדו אל מול קביעותיו של הבוחן פת.

הבוחן בירס, מטעם קש ופאלס, שהגיש חוות דעתו בתמיכה לטענות נהג המיכלית, לא ניתח בחוות דעתו את פיענוח הטכוגרף . הבוחן בירס התייחס לכך בחקירתו בבית המשפט ואישר את ניתוח הטכוגרף בדיוק כפי שקבע הבוחן פת , בניגוד לניתוח ש נעשה על ידי הבוחן ביטון (" אנו רואים את זה באמת, זה הגיוני ואני רואה זאת פה בעיניים"- עמ' 30 שו' 12- 28 לפרו').

בנוסף, לאור העובדה שהבוחן פת אישר בהגינותו כי חישובי המהירות שערך בחוות דעתו אינם נכונים, התבקש הבוחן פירס לחשב במקום את מהירות התגובה של משאית משאית המרצדס. לדבריו, משאית שנוסעת כ- 90 קמ"ש זקוקה למרחק של כ- 50- 60 מטרים לצורך עצירה מלאה ואפילו 80 מטרים, כשהדבר תלוי במשקל, במצב הכביש ובמספר גורמים נוספים (עמ' 29 שו' 26 לפרו'). עוד אמר, כי בכל שנייה בה נוסע נהג במהירות של 90 קמ"ש, הוא עובר כ- 26 מטרים (עמ' 29 שו' 26 לפרו'). לדבריו, המשמעות היא שאם נהג משאית המרצדס הבחין במשאית הצבאית במרחק של כ- 100 מטרים ממנו, תוך ארבע שניות בהערכה גסה, הוא כבר גומע את המרחק כולו מגיע למשאית הצבאית ("כלומר עובר ב- 4 שניות את המרחק המשוער"- עמ' 29 שו' 20 לפרו').

בנוסף, הבוחן בירס אישר עוד, שמשאית שמתחילה בנסיעה זקוקה לכ- 6- 7 שניות על מנת להאיץ עד למהירות של כ- 20 קמ"ש (עמ' 31 שו' 5 לפרו'). הבוחן בירס אף אישר שכאשר המחט של הטכוגרף עלתה עד ל- 37 קמ"ש, לא מדובר במהירות המשאית הצבאית 3 דקות לאחר תחילת הנסיעה, אלא תוצאה של הרטט התאונתי של מחט הטכוגרף (עמ' 31 שו' 13- 16 לפרו').

אף על פי כן, קיבל הבוחן בירס את טענת הבוחן ביטון לכך שחלפו 3 דקות מתחילת נסיעת המשאית הצבאית ועד לתאונה, אולם באותה נשימה טען, שנדרש ניתוח של מערכת סטמי לקריאת הטכוגרף ושהוא כלל לא עשה ניתוח כזה, תוך שהדגיש ש"הטכוגרף הוא סיפור המקרה, הוא גם מתאים לסיפור של הנהגים" (עמ' 31 שו' 18 לפרו').

לאור כל האמור, אני מעדיפה את קביעותיו של הבוחן פת בחוות דעתו על פני קביעותיהם של הבוחן ביטון, ושל הבוחן בירס במקומות שחלק עליו. פיענוח הטכוגרף, כפי שקבע הבוחן בירס, מספר את סיפור התאונה, ומשהפיענוח שהוצג על ידי הבוחן פת אושר על ידי הבוחן בירס, ופיענוח זה תאם לעדויותיהם של נהג משאית המרצדס, נהג המיכלית והעד ארביב, איני מוצאת כל סיבה שלא לקבלו. לכך יש להוסיף שהבוחן ביטון אישר שאין לו תעודת הסמכה לפיענוח טכוגרף כנדרש, כשהפיענוח שהציג הבוחן ביטון סותר את העדויות והממצאים שעלו בשטח, ולפיכך, נמצא מגמתי או למצער לא מקצועי.

משקיבלתי את ניתוחו של הבוחן פת, שתאמה לעדותו של נהג משאית המרצדס והעד ארביב לכניסתה הפתאומית של המשאית הצבאית לנתיב הימני, לא ניתן לקבל את עדות נהג המשאית הצבאית, שהתאונה התרחשה כשכבר הגיע למהירות של 40- 50 קמ"ש, משנראה בבירור בטכוגרף שהמשאית האיצה עד למהירות של כ- 20 קמ"ש בלבד. כן איני מקבלת את טענתו שהמשאית הצבאית נסעה בנתיב הימני כ- 3- 4 דקות עד לתאונה, אלא שניות ספורות בלבד.

באשר למחלוקת בעניין השתלבות המשאית הצבאית מהשול לנתיב הימני, גם כאן חלקו הבוחנים באשר למיקום המשאית הצבאית על הנתיב הימני, וזאת לנוכח צילום בו נראו סימני בלימה של הגלגלים השמאליים של המשאית הצבאית במרכזו של הנתיב הימני, כפי שמופיע למשל בתמונה העליונה בעמ' 12 לחוות דעתו של הבוחן ביטון. הבוחן פת טען כי סימני הצמיגים מתחילים פחות או יותר במרכז הנתיב הימני ופירט את רוחבו של הנתיב ביחס לרוחבה של המשאית הצבאית לתמיכה בתיאוריה זו (עמ' 22 שו' 12- 22 לפרו'). לעומת זאת, הבוחן ביטון טען, שסימני הגלגלים בנתיב הימני החלו בצדו השמאלי של הנתיב ולכן מתחייב שהמשאית הצבאית הייתה כבר בתוך הנתיב הימני. זאת על אף שהבוחן ביטון אישר שלא ניתן לראות את תחילת סימני הגלגלים השמאליים של המשאית הצבאית בתצלום (בעמ' 13 לחוות דעתו ועמ' 25 שו' 28 לפרו'). הבוחן בירס אישר את מסקנת הבוחן ביטון, על אף שגם הוא היה ער לכך שלא ניתן היה לראות את תחילת סימני הגלגלים בנתיב (סעיף 6.8 בעמ' 15 לחוות דעתו).

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובצילומים עליהם הסתמכו הבוחנים, אני סבורה שמאחר שלא ניתן לראות את תחילת הסימנים שהותירו הגלגלים השמאליים של המשאית הצבאית, לא ניתן לקבל את חישוביהם של אף אחד מהבוחנים, שכן אין תיאוריה אחת טובה מחברתה. אפשר שאם היו הסימנים מתחילים במקום בו הם נראים בתמונה, ניתן היה לקבל את חישוביו של הבוחן פת, ואולם הם היו יכולים להתחיל גם קודם, באופן שהיה משנה את המסקנה.

מיקום המשאית הצבאית בנתיב נלמד גם ממיקומי הנזקים במשאית הצבאית ובמשאית המרצדס. מוקד הנזק במשאית הצבאית הוא בפינה השמאלית האחורית שלה . מוקד הנזק במשאית המרצדס הוא בחזיתה. משאית המרצדס פגעה במשאית הצבאית תוך כדי שהחלה לסטות לשמאל כדי לברוח ממנה. אין מחלוקת שהמשאית הצבאית עפה לצד ימין. נהג משאית המרצדס ניסה לברוח מפגיעה וסטה לשמאל ותוך כדי כך, הוא נסע קדימה במהירות גבוהה ופגע במשאית הצבאית בפינתה השמאלית האחורית והעיף אותה לכיוון ימין. סטיית משאית המרצדס לשמאל ברגע המכה, והפגיעה שפגעה בצדה השמאלי האחורי של המשאית הצבאית, מתיישבים יותר עם מסקנתו של הבוחן פת, שברגע התאונה המשאית הצבאית לא הייתה במלואה בנתיב הימני, אלא רק באופן חלקי. קביעה זו תואמת לנקודת האימפקט בין המשאית הצבאית לבין משאית המרצדס, ותואמת לעדותו של נהג משאית המרצדס ולנסיעתה האיטית של המשאית הצבאית, במהירות של 20 קמ"ש בלבד, עד לרגע התאונה, כפי שפוענח בטכוגרף .

מחלוקת נוספת נגעה לשאלה אם המיכלית פגעה בחלקה האחורי של משאית המרצדס, או שמשאית המרצדס היא שפגעה במיכלית כפגיעה משנית לפגיעת משאית המרצדס במשאית הצבאית. מחלוקת זו נוגעת לשאלת אחריותו של נהג המיכלית, בשל החלטתו להאיץ במהלך עקיפת משאית המרצדס, החלטה המייחסת גם לו אחריות לתאונה לטענת מנורה.

נהג משאית המרצדס העיד שהוא ברח שמאלה ונפגע מהמיכלית שהגיעה מאחור בנסיעה בנתיב השמאלי (עמ' 2 שו' 9 לפרו'). לעומתו, העד ארביב העיד שמשאית המרצדס פגעה במיכלית כשברחה לנתיב השמאלי בניסיון לברוח מפגיעה במשאית הצבאית (עמ' 11 שו' 1- 2 לפרו') ושברגע התאונה, המיכלית הייתה במקביל למשאית המרצדס (שו' 10 שם). נהג המיכלית העיד אף הוא שברגע התאונה הוא נסע בנתיב השמאלי, התקרב למשאית המרצדס ונפגע ברגע שמשאית המרצדס ברחה שמאלה (עמ' 14 שו' 12 לפרו'). לטענתו, נהג המרצדס לא הבחין בכך שהמיכלית כבר לידו (עמ' 15 שו' 13- 14 שם). עוד טען נהג המיכלית שהמיכלית נפגעה בתחילה "בקבינה, אחרי זה, זה עבר לנגרר" (עמ' 18 שו' 2 לפרו').

הבוחן פת, מטעם מנורה, מבטחת משאית המרצדס, טען כי המיכלית פגעה במשאית המרצדס מאחור והדפה אותה, וזאת בין היתר על בסיס תמונות הנזק, ובשל כך שבמשאית המרצדס נראה הפנס השמאלי האחורי שבור וכן נראו שריטות ושפשופים לכל אורכה השמאלי של משאית המרצדס, מחלקה האחורי ועד חלקה הקדמי. במיכלית נראה נזק בפינה קדמית ימנית עם הטבעת צבע אדום, הוא צבע משאית המרצדס, כשהנזק מלפנים אחורנית (עמ' 20 שו' 27- 34 לפרו'). הבוחן פת טען שהפגיעה החלה בין הגרר למיכלית תחילה בפינות (פינה קדמית ימנית במיכלית ופינה שמאלית אחורית במשאית המרצדס), "ולאחר מכן תוך כדי הדיפה נוצר שפשוף בדופן שמאל של הגרר וימין של המיכלית. נהג המיכלית מתאר את התהליך הזה במילותיו בחומר חקירה אמר שהגרר נתפס במשאית. היה תהליך שלקח זמן" (עמ' 21 שו' 5- 7 לפרו'). בהמשך עדותו, טען הבוחן פת שכיוון הנזק במיכלית חייב להעיד על כיוון חזית אחור, לאור תנועת המיכלית קדימה תוך כדי התאונה (עמ' 24 שו' 4- 7 לפרו').

מנגד טענו הבוחנים ביטון ובירס שברגע התאונה, המיכלית הייתה במקביל למשאית המרצדס ושמוקדי הנזק בשתי המשאיות מעידים על פגיעת צד אל צד (סעיף 5 עמ' 19 לחוו"ד ביטון, עמ' 10 בחוו"ד בירס), ולכן פגיעת המיכלית הייתה משנית לפגיעת משאית המרצדס במשאית הצבאית. לדברי הבוחן ביטון, אין בפנס השבור בפינה השמאלית אחורית של משאית המרצדס כדי להעיד על פגיעה אחורית של המיכלית במשאית המרצדס, שכן הפנס היה יכול להישבר עקב הזעזוע שנגרם בתאונה. לטענתו, אם המיכלית הייתה פוגעת פגיעה אחורית ישירה במשאית המרצדס, מתחייב היה שהנזקים בחלקה האחורי היו קשים משמעותית. בנוסף, אין פגיעה בפח מסביב לפנס האחורי (עמ' 28 שו' 23- 31 לפרו').

עדויותיהם של נהג המיכלית והעד ארביב מתיישבות יותר עם הטענה שהמיכלית הייתה לצד משאית המרצדס ברגע המגע ביניהם. גם קיומו של נזק בפינה הימנית הקדמית במיכלית גם העובדה שאין נזק ישיר בפח המקיף את הפנס האחורי השמאלי במשאית המרצדס מתיישבים עם עדויות אלו. לפיכך, בנקודה זו אני מקבלת את מסקנתו של הבוחן ביטון, שהפנס נשבר בשל הפגיעה המשנית במשאית המרצדס ולא כתוצאה מפגיעה ישירה של המיכלית בפנס, שחייבה נז ק קשה יותר במוקד האחורי שמאלי. בהתאם, אני קובעת שהמיכלית הייתה לצדה של משאית המרצדס ברגע התאונה ולא מאחוריה.

לסיכום כל האמור, אני קובעת שהתאונה התרחשה בשל השתלבות מסוכנת שביצע נהג המשאית הצבאית מהשול הימני לנתיב הימני. המשאית הצבאית החלה בנסיעה מהשול הימני לתוך הנתיב הימני באופן פתאומי, האיצה, וכשהגיעה למהירות של 20 קמ"ש, שניות ספורות לאחר שהחלה לנסוע וכשכבר הייתה חלקית בנתיב הימני, התנגשה בחלקה השמאלי אחורי משאית המרצדס שהייתה מאחוריה, תוך כדי שברחה לנתיב השמאלי ופגעה במיכלית שהייתה משמאלה.

עם זאת, אני מקבלת את טענת נהג המיכלית והעד ארביב, שנהג משאית המרצדס נסע במהירות גבוהה שאינה מתאימה לתנאי השטח. אמנם סביר שבשבע השניות שחלפו מרגע שהחלה המשאית הצבאית בנסיעה ועד לרגע התאונה, לא היה בכוחה של משאית המרצדס למנוע לחלוטין את התאונה, אולם לאור עדויות נהג המיכלית והעד ארביב, לפיהן גם לאחר שהמשאית הצבאית החלה לנסוע, לא נראתה האטה של משאית המרצדס כלל אלא נהיגה מהירה שנבלמה במשאית הצבאית , יש לייחס לנהג משאית המרצדס אחריות חלקית לקרות התאונה.

באשר לאחריות נהג המיכלית, נטען על ידי באי כח מנורה והמדינה כי משראה נהג המיכלית את המשאית הצבאית ואף החליט לעבור לנתיב השמאלי, היה עליו להאט נסיעתו ולא להאיץ כפי שעשה. עם זאת, אף אחד מהנהגים שהעידו לא ייחס אחריות כלשהי לנהג המיכלית. העדויות התמקדו באחריותם של נהגי המשאית הצבאית ומשאית המרצדס בלבד, וכל העדים התייחסו למיכלית כמי שנקלעה לתאונה ללא אחריות מצדה. גם הבוחן פת, שסבר כי נהג המיכלית היה אמור להאט ולא להאיץ כשעבר לנתיב השמאלי, אמר שאלמלא משאית המרצדס נהדפה שמאלה לנתיב השמאלי, המיכלית הייתה עוברת בביטחה בנתיב השמאלי ללא מעורבות שלה בתאונה, ולכן נמנע מהטלת אחריות על נהג המיכלית (עמ' 23 שו' 15- 18 לפרו'). לפיכך, איני סבורה כי יש לייחס לנהג המיכלית אחריות להתרחשות התאונה.

לאור האמור, אני קובעת כי מרבית האחריות לתאונה היא של נהג המשאית הצבאית ואילו לנהג משאית המרצדס ישנה אחריות פחותה, בשיעור נמוך יותר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחלקת את האחריות כך שנהג המשאית הצבאית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%, ונהג משאית המרצדס יישא באחריות לתאונה בשיעור של 30%.

הנזק

נזקי מנורה בתביעה העיקרית בת.א. 78171-01-19- נזקיה של מנורה הם הסכומים ששילמה מנורה למבוטחה בגין נזקי משאית המרצדס. סכומים אלו כוללים את דמי הנזק כפי שנקבעו על ידי שמאי מנורה ודמי שמאות, בניכוי דמי השתתפות עצמית וכינון, ובסך הכל 357,901 ₪ (סעיף 7ב' לכתב התביעה). יצויין כי בחוות דעת השמאי מיום 27.5.2017, כפי שצורפה לכתב התביעה, מפורטים גם נזקי מתקן הגרירה ונכללו בסכום הנזק. לפיכך, טענות ב"כ המדינה ש לא הייתה למתקן הגרירה התייחסות בחוות הדעת, נדחות.
מהסכום ששילמה מנורה יש להפחית סך של 53,325 ₪, בגין הסכום שקיבלה מנורה עבור מכירת שרידי משאית המרצדס. סכום זה מעוגן בקבלה מתאריך 18.2.2018 (עמ' 12 בכתב התביעה העיקרית). הקבלה חתומה ומאושרת על ידי שמאי ותואמת את מכתב מנורה מאותו תאריך, שאף הוא צורף לתביעה, לפיו שולם למנורה הסכום הנ"ל בגין שרידים מ"איצימוטו", באמצעות שיק שפרטיו מופיעים במכתב.
לאור האמור, ומשהוכח באמצעות אסמכתאות שמדובר בסכומים ששילמה מנורה בפועל, סכום התביעה, שהועמד על 304,576 ₪, מתקבל במלואו.

נזקי המדינה בתביעה שכנגד בת.א. 78171-01-19- סכו ם התביעה שכנגד עמד על 10,439 ₪. סכום זה מורכב מהנזק למשאית הצבאית בסך של 11,086 ₪ (אובדן כללי) , בתוספת שכ"ט שמאי בסכום של 439 ₪, ובניכוי שווי שרידים בסכום של 1,086 ₪. הצדדים לא חלקו על נזקים אלו ולפיכך הם מתקבלים במלואם.

נזקי קש ופאלס- בתא"מ 37120-04-19 (התביעה המאוחדת)- נזקיה של קש, מבטחת המיכלית, הינם בסכום של 28,117 ₪ , ששול ם בגין נזקי המיכלית בהתאם לחוות דעת שמאי וכן סכום של 1,170 ₪ אותם שילמה קש בגין שכ"ט השמאי.
נזקיה של פאלס, מבוטחתה של קש, הינם בגין השתתפות עצמית (4,000 ₪) וכינון (422 ₪) שהופחתו מהסכום ששילמה קש המבטחת . אין מקום לפיצוי פאלס בגין בלאי בס ך של 8,747 ₪. ס ך זה מבטא את שווי החלקים החדשים שהושמו במיכלית והשביחו את מצבה , כמפורט בחוות דעת השמאי. לפיכך לא מדובר בנזק שנגרם לפאלס המזכה אותה בפיצוי. ניכוי סכום הבלאי מהנזק של פאלס אף תואם להעברה הבנקאית שביצעה קש לפאלס בהתאם לקבלה מיום 28.9.2017 (עמ' 30 לכתב התביעה). בהתאם, סכום התביעה המאוחדת, לאחר הפחתת הסך של 8,747 ₪ בגין הבלאי, הינו אפוא 34,109 ₪.

סוף דבר

בהתאם לתוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ולחלוקת האחריות לקרות התאונה בין מנורה למדינה, אני מחייבת את הנתבעות בתביעה, בתביעה שכנגד ובתביעה המאוחדת, לשלם את הסכומים הבאים:

בתביעה העיקרית- אני מורה לנתבעת 1, המדינה, לשלם לתובעת, מנורה, את הסכומים כדלקמן:
סכום של 213,203 ₪, המבטא 70% מהנזק שנגרם למנורה , בהתאם לשיעור האחריות של נהג המשאית הצבאית, כפי שנקבע בפסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה בתאריך 17.1.2018 ועד למועד התשלום בפועל.
החזר אגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
החזר הוצאות נהג משאית המרצדס ובוחן התנועה מר דורון פת בגין עדותם בדיון מיום 18.6.2020, כפי שנקבע בדיון זה, בסכום כולל של 2,100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הדיון ועד למועד התשלום בפועל.
שכ"ט עו"ד, לאור הסכום שנפסק, סכום של 25,000 ₪ (כולל מע"מ).
התביעה נגד הנתבעת 2, פאלס, נדחית. הוצאותיה ישולמו במסגרת התביעה המאוחדת להלן.

בתביעה שכנגד- אני מורה לנתבעת שכנגד, מנורה, לשלם לתובעת שכנגד, המדינה, את הסכומים כדלקמן:
סכום של 3,240 ₪, המבטא 30% מהנזק שנגרם למדינה, בהתאם לשיעור האחריות של נהג משאית המרצדס, כפי שנקבע בפסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
החזר אגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
החזר הוצאות העדים מטעם המדינה ובוחן התנועה מר אורי ביטון בגין עדותם בדיון מיום 18.6.2020, כפי שנקבע בדיון זה, בסכום כולל של 2,300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הדיון ועד למועד התשלום בפועל.
שכ"ט עו"ד, לאור הסכום שנפסק בתביעה זו, סכום של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

בתביעה המאוחדת בת.א. 37120-04-19- אני מורה לנתבעות 1 ו- 2, המדינה ומנורה בהתאמה, לשלם לתובעות 1 ו- 2 באמצעות באי כחם את הסכומים כדלקמן:
סכום של 34,109 ₪ , בהתאם לנזק שנקבע בסעיף 53 לעיל , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה בתאריך 28.9.2017 ועד למועד התשלום בפועל.
החזר אגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
החזר הוצאות נהג המיכלית ובוחן התנועה מר דן בירס בגין עדותם בדיון מיום 18.6.2020, כפי שנקבע בדיון זה, בסכום כולל של 2,100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הדיון ועד למועד התשלום בפועל.
שכ"ט עו"ד, לאור הסכום שנפסק בתביעה זו, בס ך של 4,000 ₪ (כולל מע"מ).
בהתאם לשיעור אחריות הנתבעות שנקבע לעיל, תישא הנתבעת 1, המדינה, ב- 70% מהסך הכולל שנפסק כמפורט בסעיפים 1- 4 לעיל, והנתבעת 2, מנורה, תישא ב- 30% מסך כולל זה.

המזכירות תואיל להמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אלול תש"פ, 01 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.