הדפסה

בית משפט השלום בבת ים ת"א 7444-09-17

מספר בקשה:29
לפני
כבוד ה רשם הבכיר אדי לכנר

המבקש
עידן גרצוב

נגד

המשיבות

  1. עירית תל-אביב-יפו
  2. נציבות כבאות והצלה

החלטה

רקע להגשת הבקשה ותמצית טענות הצדדים
לפני בקשה לפטור את המבקש (התובע) מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, בהתאם לתקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות) תשס"ז- 2007 (להלן: תקנות האגרות).

המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבות, בגין הפרת חובות חקוקות שחבים לה לכאורה המבקשים מתוקף תפקידם ומערכת היחסים שנרקמה ביניהם. עיקר עילת התביעה מבוססת על טענות המבקש לנזקים שנגרמו לעסקו אשר אוגד בחברה בערבון מוגבל בה החזיק במניות. חברה זו, נטען, הפעילה אולם אירועים בשם "איוונטו" ברחוב ריב"ל בתל אביב יפו.

החברה קיבלה רישיון עסק זמני, ובשל כך נטען, השקיע המבקש השקעות רבות, תוך רכישת מניות נוספות של החברה משותפיו בה, עד שהפך בחודש 2/2014 לבעל המניות היחיד בה.

לטענת המבקש, המצג שהוצג לו על ידי המשיבה 1, העירייה, הצביע על התכנות לקבלת רישיון עסק קבוע, והדבר הביא להשקעה גבוה במיוחד מצד התובע בעסק. בין היתר נדרש להקים מערכות כיבוי אש אשר דרשו לחץ מים נתון, אשר נטען על ידי מי מהמשיבות שאינו מספק. לאחר דין ודברים רבים, שכללו אף הגשת כתב אישום, ניתן רישיון העסק רק ביום 7.7.2013. לטענת המבקש היה מדובר על "מעט מדי ומאוחר מדי", שעה שעסק נכנס לסחרור כלכלי.

בנוסף, למבקש טענות נוספות הנוגעות לחובות ארנונה ועיקולים שהוטלו בשל כך. עם זאת, בשים לב להכרעת בית המשפט מיום 16.1.2018, הדוחה בקשת סילוק על הסף של שתי המשיבות, לא ראיתי לפרט פירוט נוסף את עילות תביעת המבקש. מטעם זה, כפי שיפורט בהמשך, אין גם מקום לבחון – במסגרת בקשה זו – פעם נוספת את יסוד עילת התביעה.

טענות המבקש בבקשה
לטענת המבקש, יש להעניק לו פטור, מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 14 (ג) לתקנות האגרות, בשל היעדר יכולת כלכלית והיות וההליך מגלה עילת תביעה.

מהבקשה עולה, כי המבקש הוא אדם רווק בן 43, שלטענתו עבר להתגורר ברומניה בשנת 2014 בדירת חברים בעיר בוקרשט ומאז מנסה להשתקם. בהגעתו לרומניה, ציין עוד, סייע לחבריו בעבודתם תמורת אוכל ומגורים וכן עבודות מזדמנות בתחום הדרכת התיירים. המבקש מציין כי הכנסותיו מתקבלות במזומן (בין 300 ל-400 יורו), ובשל יוקר המחיה במקום, הצליח בעבר לשכור דירה ולהתקיים בכבוד חרף הכנסתו הלא גבוהה. המבקש טוען כי בשנתיים האחרונות גר בדירת חברתו ולא משלם דמי שכירות עבור המגורים.

המבקש טוען כי בעקבות מגפת הקורונה שהתחילה בחודש מרץ 2020, כל פעילותיו בעסקי התיירות והטיולים נעצרו, ולמעשה הוא לא הצליח להתפרנס מאז פרוץ המשבר ועד עתה.

המבקש טוען כי מרכז חייו הוא ברומניה ואין לו זיקה לישראל והוא נעדר פעילות כלכלית בה (חשבונות בנק נכסים וכוצא בזה). עוד ציין, כי אמו משמלת עבורו לביטוח לאומי כ-177 ₪ לחודש, כדי לשמרו על זכויותיו כאשר יחליט לחזור ארצה.

המבקש טוען כי אין לו רכב, או נכסים אחרים, אין לו חסכונות, או פנסיה או קופת גמל או השתלמות, טוען כי אינו בעל חברה או רשום כבעלים של חברה, ואינו שותף או בעל שותפות בחברה, אינו בעל ירושות ואינו מקבלים פיצויים.

המבקש מציין שאינו מבקש סיוע מחבריו או ממשפחתו לשלם תשלום האגרה, דבר הגורם לו לבושה רבה. עם זאת, משבר הקורונה החמיר את מצבו עוד יותר ועל כן הוא נאלץ לקבל מהם עד היום עזרה כספית.

המבקש מציין כי חייב כספים בסך 400,000 ₪ לעיריית תל אביב, חובות לימו בסך 250,000 ₪ בגין עסקו, ובנוסך תלוי ועומד כנגדו פסק דין בהעדר הגנה על סך 215,000 ₪, שאותו הוא פועל לבטל.

המבקש טוען כי אין בידו משגת לשלם את מחצית אגרת בית המשפט השנייה בסך 18,300 ₪, שכן את מחצית אגרת בית המשפט הראשונה שילם בקושי רב לאחר קבלת כספים מבני משפחתו.

המבקש מציין כי בית המשפט דחה את זה מכבר את בקשת המשיבים למחיקת התובענה על הסף בשל היעדר עילה. משכך, יש להניח לצורך דיון בבקשה לפטור מתשלום אגרה כי התביעה אכן מגלה עילה.

טענות המשיבה 1
משיבה 1 טוענת כי המבקש לא עמד בשני התנאים המצטברים הנדרשים לקבלת פטור מתשלום אגרה.

אשר לסיכויי התובענה, טוענת המשיבה 1 שהמבקש מסתפק באמירה כללית, ואינו מתייחס כלל לאותן עילות שיש לו כלפי המשיבות, ובוודאי שלא מנמק מדוע הן "מבוססות וטובות" לדבריו.

המשיבה 1 מציינת כי דחיית הבקשות לסילוק על הסף אין בהן בכדי להצביע על כך שלמבקש ישנה עילה תביעה טובה, מבוססת ואמתית. המשיבה 1 מציינת כי תביעתו של המבקש היא מופרכת שהסיכויים לקבלתה קלושים.

עוד מציינת המשיבה 1 כי תצהיריו של התובע אשר הוצגו בדיון מיום 14.12.2020 לא שינו את סיכויי התובע, וכפי שצוין על ידי בית המשפט, התצהירים אינם מרימים את נטל הראיה.

המשיבה 1 טוענת כי המבקש נמנע מלצרף מסמכים שיש בהם להוכיח את מצב חשבון הבנק שלו ברומניה, ובנוסף שהמבקש לא הוכיח שפנה אל חבריו או משפחתו בבקשת סיוע לו בכך.

טענות המשיבה 2
המשיבה 2 מציינת כי בקשתו של המבקש נידונה על ידי בית המשפט ונדחתה בתביעה קודמת וזהה שהגיש המבקש (בתיק 17633-12-16). עוד מציינת המשיבה כי בית המשפט הכריע בעניין האגרה ודחה את בקשת המבקש, כאשר לא חל שינוי בנסיבות שיש בהן בכדי לשנות את ההחלטה.

המשיבה טוענת כי המבקש לא צירף אסמכתאות או פסיקה התומכת בבקשתו.

המשיבה מציינת כי המבקש מסתייע בשירותי של עורך דין, אך בבקשתו לא פירט כדי ממן את שירותיו, ומציינת עפ"י הפסיקה כי מי שיש בידיו כספים לשם לעורך דינו אינו בבחינת חסר יכולת כלכלית.

דיון והכרע
תקנה 14(ג) לתקנות האגרות קובעת, כי על המבקש פטור מתשלום אגרה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה וקיומה של עילת תביעה. נטל ההוכחה כי התקיימו שני התנאים כאמור מכוח תקנה 14(ג) לתקנות מוטל על המבקש (בש"א (מחוזי י-ם) 7028/07 סם מירית נ' מדינת אוקראינה (22.11.2007)).

אשר לתנאי הראשון, המצב הכללי, על מבקש פטור מתשלום אגרה לפרט את מלוא הנתונים אודות מצבו הכלכלי לרבות מצבם הכלכלי של בני משפחתו הקרובים אליו.

המבקש בתצהירו לא צירף תיעוד או אסמכתאות של מסמכי חשבון בנק ברומניה המעידים על מצבו חשבונו, וכן לא צירף תיעוד או אסמכתאות אודות מצבם הכלכלי של משפחתו, כמו כן אין במסמכים דף תנועות עובר ושב, כל אלו אינם מלמדים על מצבו הכלכלי של המבקש ויכולתו לשם את האגרה.

עם זאת, המבקש צירף תצהיר בו פירוט על חובותיו ועל הכנסותיו, ואף ציין כי יכולתו להתקיים ממשלח ידו נפגעה קשות בעקבות משבר הקורונה. בנוסף, צירף מסמכים לפיהם הוא אינו משלם מיסים ברומניה, והדבר מלמד אף הוא על גובה הכנסותיו. אכן, היה מקום לצרף תדפיסי חשבון, ככל שאלה קיימים, אך העדרו של מסמך אחד אינו מלמד, שהמבקש מנסה להסתיר מידע זה, או שיש בכך כדי להפריך טענתו בדבר העדר יכולת כלכלית.

גם לסיבה שבעטיה לא ביקש המבקש עזרת חבריו ברומניה, או אמו בארץ, ניתן הסבר. כך, העובדה שהמבקש טעון שחייב לאמו כסף רב בגין העסק שכשל, והטענה שהמבקש נעזר בחבריו ברומניה לשם קיומו – בוודאי שמציגים תמונה מתקבלת על הדעת בנוגע להיעזרות בגורמים נוספים.

לבסוף, יש לתת משקל לא מבוטל לחיוב המיוחס לתובע – כפי שמצוין בכתב התביעה עצמו, וכפי שמצוין בתצהיר מטעם העירייה (רלי כבסה), שם צוין, כי לצד חוב החברה בגין ארנונה, קיימת חבות אישית, בין היתר, של המבקש. די בסכום החוב (מאות אלפי שקלים) כדי לקבוע, כי מצבו של המבקש אינו מן המשופרים, וזאת בנוסף להיבטים נוספים של מצבו הכללי שכפי שפורטו מעלה.

בנוסף, העובדה שבקשה דומה נדחתה בתובענה אחרת – אף היא אינה מלמדת, בהכרח, בשלב זה – כי לתובע אמצעים למימון האגרה. יש גם לתת את הדעת לכך, שההליך החל עם תשלום מחצית ראשונה של האגרה, בה עמד התובע, ולא מבוקש פטור קליל מתשלומה.

אשר לתנאי השני לפיו על התביעה לגלות עילה: סבור אני, כי תנאי זה מתקיים בענייננו. כידוע בבחינת התנאי המשפטי של עילת התביעה, אין בית המשפט נכנס לעומקם של דברים והבחינה היא לכאורית, על מנת לוודא כי אין המדובר בהליך חסר סיכוי. את הביטוי "מגלה עילה" שבתקנה 14(ג) לתקנות האגרות יש לפרש פירוש מצמצם, ולפיו די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית - לצד חוסר היכולת הכלכלית - כדי ליתן פטור מאגרה (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט (4) 721 (2005)). על מנת לעמוד ברף בנוגע להוכחת עילת תביעה, די בכך שבית משפט מוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי ממש (בשג"ץ4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)).

במקרה שלפני דחה בית המשפט את בקשת המשיבים למחיקת התביעה על הסף בשל היעדר עילה והתובענה נקבעה לשמיעת ראיות. אכן, בית המשפט ציין מאוחר יותר, לכאורה ועל פני הדברים, כי תביעת התובע עשויה שלא לעמוד ברף הנדרש להוכחתה. עם זאת, אין בכך כדי לקבוע, בוודאי שלא לצורכי אגרה, כי תובענת התובע אינה מגלה עילה. אדרבה, בשלב השלב הדיוני בו נמצאת התובענה, יש לזקוף זאת לזכות התובע ובוודאי שאין מקום לקבוע כי תביעתו אינה מגלה עילה, ואף לכאורה.

בהינתן שכך, אני מורה על מתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה בתובענה זו.

המשיבות תישאנה בהוצאות המבקש בסכום של 750 ₪, כל אחת, בגין בקשתו זו. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, בלי קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ח' כסלו תשפ"ב, 12 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.