הדפסה

בית משפט השלום בבת ים ת"א 49425-11-11

בפני
כבוד השופט עזריה אלקלעי

התובעת

נציגות הבית המשותף ברחוב ניסים אלוני 1 בת"א
ע"י בא כוחם עו"ד מרדכי רז

נגד

הנתבעים
1. דניה סיבוס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יניב דקל

2. פסגת ההלכה בע"מ
3. נאמנויות פסגת ההלכה (1995) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אליעזר כפיר

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעת נגד הנתבעות לתשלום סך של 814,385 ₪ ולמתן צו וי עשה לתיקון ליקויי בנייה ברכוש המשותף.

טענות התובעת
התובעת הינה נציגות הבית המשותף של הבניין ברח' ניסים אלוני 1 ת"א (להלן: הבניין) והיא מוסמכת לניהול ענייני הבית המשותף.
הנתבעת 1 בנתה את הבניין ו הנתבעות 2 ו- 3 הוסמכו להתקשר עם קבלן לבניית הבניין.
בבניין התגלו ליקויי בניה שונים. לפיכך פנתה התובעת למהנדס מומחה, מר משה מלכה, על מנת שיכין חוות דעת המפרטת את הליקויים שנתגלו בבניין. מחוות דעתו של המהנדס המומחה עולה כי יש בבניין ליקויים המחייבים טיפול מהיר ומקיף.
בנוסף נתגלו ליקויים במערכות ובמתקנים המשותפים, שחייבו תיקון מידי בשל היותם מפגע בטיחותי, ולפיכך את חלקם תיקנה התובעת ונשאה בעלויות הביצוע.
ביום 22.05.2011 שלחה התובעת לנתבעים מכתב בקשה לתיקונים ולהחזר הוצאות. ביום 31.05.2011 נשלח לנתבעים מכתב נוסף, שאליו צורף דו"ח הליקויים הנוספים שנתגלו.
הנתבעות לא תיקנו את הליקויים למעט תיקונים קטנים.
בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעות התחייבו להוציא תעודת גמר לבניין על פי תקנות התכנון והבניה (בקשה למתן היתר תנאיו ואגרות) התש"ל-1970, ולא עשו זאת בחלוף למעלה משנתיים וחצי מהמועד המוסכם והקבוע בחוק. ביום 21.08.2011 שלחה התובעת מכתב לנתבעת ובו דרשה לקבל תעודת גמר. על מכתב זה לא נענתה.
אי קבלת תעודת הגמר מעכבת את השלמת הטיפול ברישום הבניין כבית משותף וברישום יחידות הדיור על שמות בעליהן.
זאת ועוד, לטענת הנתבעת מערכת מיזוג האוויר שהותקנה בבניין עבדה באופן שגוי ונפלו תקלות בהפעלתה בשנים 2010-2014.
בעקבות התקלות והכשל שנפל בהפעלת המערכת, ובעקבות המנגנון הקיים במערכת מיזוג האוויר, נרשמה צריכת חשמל מוגברת ולא נכונה ונגרמו הוצאות כספיות גבוהות ומיותרות לדיירים עבור חשמל. בפועל עלות הכשלים עבור הדיירים עומדת על כ-687,028 ₪.
אי לכך, הנתבעת 1 ביצעה את עבודות הבנייה בצורה רשלנית ולא כפי שהתחייבה לבצען, וכן בניגוד לתקנים ולהוראות הדין.
בנוסף, ההסכם שבין נתבעת 1 לנתבעות 2 ו-3 הינו הסכם לטובת צד ג', רוכשי הדירות, ולפיכך זכאית התובעת לתבוע את הנתבעת 1 בעילה חוזית, בעילה נזיקית ובעשיית עושר ולא במשפט בין הנזקים שזו גרמה.
הנתבעות 2 ו-3, כיזמיות בנית הבניין, חבות בפיקוח על עבודות נתבעת 1. לפיכך, עליהן לתקן את כל הליקויים שנתגלו בבניין.
לכן, מבקשת התובעת מבית המשפט להעניק צו עשה ולהורות לנתבעות, ביחד ולחוד, לתקן את כלל הליקויים שנתגלו.
בנוסף, מבקשת הנתבעת לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לחייב בתשלומים עבור הוצאות שנאלצה התובעת לשלם לתיקון ליקויים שנתגלו, לרבות, גידור בריכת פעוטות, הקמת מחסום שער חשמלי, התקנת רשת יונים ועוד. פירוט הסעדים המבוקשים מופיע בסעיף 44 לכתב התביעה.

טענות נתבעת 1
הליקויים הנטענים אשר התובעת עותרת לקבלת צו עשה לתיקונם, נוגעים לפריטים מן הרכוש המשותף אשר רובם הועבר על ידי הנתבעות כשהם תקינים לחלוטין. זאת גם אישרה התובעת בחתימתה. לפיכך, עסקינן בתוצאות של היעדר טיפול ותחזוקה ראויים על ידי דיירי הבניין.
באשר לשאר הליקויים הנטענים, מדובר בליקויים זניחים אשר רובם אינם באחריות נתבעת 1. ליקויים שהינם תחת אחריות נתבעת 1 טופלו ותוקנו.
ביום 10.04.2006 התקשרו נתבעות 2 ו-3 ומר גדעון רחמנוב, שאינו צד לתביעה זו, עם נתבעת 1, על מנת שהאחרונה תשמש כקבלן המבצע של הבניין.
בשנת 2006 החלה הנתבעת 1 בהקמת הפרויקט. במהלך שנות הקמת הפרויקט מינתה נתבעת 2 מפקחת על ביצוע הפרויקט.
בחודש מרץ 2009 הושלם הפרויקט וניתן "טופס 4" לאכלוס הבניין. באותה שנה החל שלב אכלוס הפרויקט.
מפרוטוקולי המסירה של הרכוש המשותף, המצורפים לכתב ההגנה של נתבעת 1 כנספח 3, ונחתמו על ידי נכסי אריאל ששימשה באותה עת כחברת הניהול מטעם הנציגות, עולה כי רוב הרכוש המשותף הועבר במצב תקין, למעט ליקויים מועטים ומינוריים.
בשנת 2010 החלה הנציגות לפנות אל הנתבעות בנוגע לליקויים שנתגלו ברכוש המשותף בבניין. הפניות טופלו על ידי הנתבעות 1 ו-2 ללא דיחוי.
בימים 24.05.2011 ו- 31.05.2011 העבירה התובע ת חוות דעת מטעם המהנדס מר משה מלכה וכן דו"חות ליקויים. רוב הליקויים המופיעים בחוות הדעת הינם מינוריים וזניחים, ונובעים רובם מתחזוקה לקויה.
ביום 27.06.2011 העבירה הנתבעת 1 מענה לחוות דעת המהנדס, והבהירה כי חוות הדעת הועברה לבדיקת מהנדס מומחה מטעמה וככל שיימצאו ליקויים המצויים באחריותה, תפעל לתקנם.
ביום 05.10.2011 העבירה נתבעת 1 לתובעת חוות דעת הנדסית מטעם המהנדס מר יוסף גורודישר. מחוות הדעת עולה כי בחוות הדעת שניתנה מטעם התובעת, הוצגו ליקויים שאינם מבוססים על ההסכמים בין הצדדים ולא על תקנים מחייבים.
מרבית הליקויים הנטענים אינם מצויים באחריותה של הנתבעת 1 – הליקויים הנוגעים לפן התכנוני מצויים באחריות הנתבעת 2, ואילו הליקויים הנובעים מכשלים תחזוקתיים מצויים באחריות התובעת.
חרף העובדה שנתבעות 1 ו-2 פעלו לבדיקת הליקויים ולטיפול בהם, ועל אף שהנתבעת 1 התחייבה לטפל בליקויים בהתאם לחוות דעתו של מר יוסף גורודישר, לא המתינה התובעת להשלמת הטיפול ופנתה לערכאות להגשת תובענה.
בנוסף, טוענת הנתבעת 1 כי צווי העשה המבוקש ים נוגע ים לליקויים מינוריים או כאלה שנובעים מתחזוקה ושימוש לקויים של התובעת ודיירי הבניין.
כמו כן, לטענת הנתבעת 1, טענת התובעת לליקוי במערכת מיזוג האוויר חסרת תימוכין. הליקוי הנטען הינו ליקוי תכנוני, ולפיכך אינו באחריות הנתבעת 1 אלא באחריות הנתבעות 2 ו-3.
יש לסלק טענה לליקוי במערכת המיזוג על הסף בהעדר זכות עמידה, שכן הנזק נגרם לבעלי הדירות בנפרד ולא לרכוש המשותף.
בנוסף, הטענה לעניין מיזוג האוויר לוקה בשיהוי, שכן זו הוגשה בחלוף כ-5 שנים ממועד הגשת כתב התביעה המקורי. זאת ועוד, תקופת האחריות ביחס לפריט זה, הינה בת 3 שנים ותקופה זו חלפה.
כמו כן, לא הוצגה כל חוות דעת תומכת בנוגע לליקוי במערכת מיזוג האוויר.
התנהגות התובעת לוקה בחוסר תום לב, ומלמדת על מטרתה שלא לתקן את הליקויים הנטענים אלא להתיש את הנתבעות. התנהלותה מעכבת את ההליך וסיומו.

טענות נתבעות 2 ו-3
נתבעות 2 ו-3 הנן בעלות המקרקעין עליו הוקם הפרויקט הנדון.
הנתבעת 3 איננה חברה יזמית, אלא חברת נאמנות בלבד, אשר רכשה זכות במקרקעין בהם הוקם הפרויקט עבור נהנים שונים. היא אינה אחראית לבניית הפרויקט ולא מכרה בו דירות, וכמו כן אין לה כל התחייבויות כלפי התובעות.
לפיכך, אין יריבות בין התובעת לבין נתבעת 3. לפיכך אין עילת תביעה כנגדה, ונתבעת 3 מבקשת לדחות על הסף את התביעה נגדה.
הנתבעת 2 שימשה כיזמית הפרויקט בכ-60% מן הפרויקט, והתקשרה עם נתבעת 1 בהסכם על מנת שזו תשמש כקבלן הפרויקט.
הליקויים הנטענים על ידי התובעת, נוגעים לפריטים מהרכוש המשותף אשר רובם המכריע הועבר לחברת הניהול מטעם התובעת במצב תקין, זאת גם אישרה בחתימתה. לפיכך, מדובר בתוצאות של היעדר טיפול ותחזוקה.
לעניין שאר הליקויים הנטענים, הרי שמדובר בליקויים מינוריים וזניחים, ורובם המכריע טופל על ידי הנתבעות.
לכל אורך הדרך, פניות התובעת טופלו על ידי נתבעות 1 ו-2 ללא דיחוי.
בימים 23.5.2011 ו-31.5.2011 העבירה התובעת לנתבעות 1 ו-2 חוות דעת מטעם המהנדס משה מלכה. רוב הליקויים הנטענים בחוות הדעת הינם מינוריים וזניחים, וברובם נובעים מתחזוקה או שימוש לקויים.
לטענת נתבעות 2 ו-3, התביעה נוגעת בעיקרה לתיקון ליקויים זניחים אשר אינם מפריעים לתפקוד הפרויקט ואינם מהווים מטרד או סכנה בטיחותית. הנתבעות עומדות על זכותן לתיקון ליקויים אלו.

דיון והכרעה.
לפני תביעה שהגישה התובעת, נציגות הבית המשותף, ביחס לליקויי בניה שונים ברכוש המשותף, כאשר התובעת עתרה למתן צווי עשה לתיקון הליקויים ביחס לחלק מהליקויים ולסעד כספי בגין נזקים אחרים.
המדובר בשני מבנים בפרוייקט יוקרה למגורים ברחוב ניסים אלוני 1 תל אביב, האחד מבנה בן 28 קומות והאחר בן 7 קומות.
מדובר בתביעה מורכבת, בנושאים טכניים ומקצועיים שהתמשכה לאורך שנים ארוכות, כאשר במהלך הדיון נשמעו מומחים שונים שמונו הן מטעם ביהמ"ש והן מטעם הצדדים והכל ביחס לסוגיות שהיו שנויות במחלוקת.
בפסק דין זה אדון בסעדים השונים להם עתרה התובעת, כל עניין בנפרד.

ליקויי הבניה על פי חוות דעת מומחה ביהמ"ש – רפאל גיל
התובעת טענה כי במבנים ליקויי בניה רבים שפורטו בחוות דעתו של המומחה מטעמה, מר שלמה מלכה, (להלן: "המומחה מלכה") התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בתיקון מרבית הליקויים כאשר ביחס לחלקם תבעה סעד כספי.
ביום 04/03/2012 מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס רפאל גיל (להלן: "המומחה גיל"), כמומחה שאינו "מומחה מוסכם" וזאת לצורך בחינת הליקויים שפורטו בחוות דעתו של מומחה מלכה, כאשר ליקויים אלה הוכחשו בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעות.
ביום 19/09/2012 הגיש המומחה גיל חוות דעת (להלן: "חוות הדעת הראשונה") ובה פירט שורת ליקויים ברכוש המשותף, בשלב הראשון המומחה גיל לא תמחר בחוות דעתו את עלות ביצוע התיקונים מאחר והקבלן הנתבע הסכים לתקן את הליקויים שפורטו בחוות הדעת.
לאחר ניסיון גישור שכשל, בפני כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני ולאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לביצוע התיקונים על ידי הנתבעות, הורה ביהמ"ש למומחה גיל ביום 12/01/2016 לבדוק האם הנתבעות תיקנו את הליקויים שפורטו בחוות הדעת הראשונה תוך שביהמ"ש איפשר לנתבעות לתקן ליקויים שטרם תוקנו בתוך 60 יום לאחר הגשת חוות דעת משלימה, תוך קביעה כי אם התובעים לא יהיו שבעי רצון מביצוע התיקונים הם יפנו למומחה גיל שיערוך בדיקה נוספת וימסור חוות דעת משלימה בדבר הליקויים שנותרו.
ביום 06/04/2017 הגיש המומחה גיל חוות דעת משלימה (להלן: "חוות הדעת המשלימה") ובה פירט את הליקויים שפורטו בחוות הדעת הראשונה ושטרם תוקנו, או שתוקנו בצורה חלקית. בחוות דעתו המשלימה תמחר המומחה גיל את הליקויים שלא תוקנו בסך של 101,400 ₪ בתוספת מע"מ המומחה קבע כי במידה והתובעת תבצע את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים תתייקר העלות ב – 30% מהאומדן, עוד קבע המומחה כי עלות זו אינה כוללת את סעיפי חוות הדעת שבה נדרשת הכרעת ביהמ"ש.
הסעיפים שעל פי חוות דעתו המשלימה של המומחה, טעונים הכרעת ביהמ"ש מתייחסים בעיקרם לפגמים באריחים לקויים והם המנויים בסעיפים: 7.2.8, 7.5.1, 7.5.4, 7.5.8, 7.6.1, 7.6.2,7.6.5 ,7.6.6, 7.11.9, 7.12.3, 7.12.8, 7.13.1, 7.19.2, 7.20.7, 7.20.12, 7.21.1, 7.24.12, 7.26.3, 7.26.5, 7.26.15, 7.27.6, 8.1.3, 9.2.3, 9.3.2, 9.5.5 ו – 9.7.5. עלות תיקונם של ליקויים אלו מסתכמת בסך של 14,700 ₪ בתוספת מע"מ.
לטענת הנתבעות, סוכם עם התובעת כי לא יוחלפו אריחים לקויים במקומות שונים ובתמורה תבוצענה עבודות אחרות. הנתבעות לא הביאו כל ראיה להוכחת טענתן והגברת זילברבוש שהעידה מטעם הנתבעת 1 אישרה בחקירה בפרוטוקול מיום 22/10/18, עמ' 174, שורות 15-17: "אני לא יודעת להגיד את הסיכום, אם הוא נסמך על משהו..." ובעמ' 183 שורה 7 במענה לשאלה האם יש בידיה סיכום בדבר אי ביצוע התיקונים השיבה:
"ת. אין לי, אני לא אמרתי משהו אחר."
בעניין זה, העידה הגברת זילברבוש בחקירתה בעמ' 171 ש' 6 ביחס לביצוע התיקונים: "אני מוכנה לתקן אותה ולשלם אותה היום."
הנתבעים וויתרו על חקירת המומחה גיל על חוות דעתו ולפיכך אני מקבל את האמור בחוות דעתו, הן בעניין הליקויים שפירט המומחה בחוות הדעת המקורית והן בחוות דעתו המשלימה.
ביחס לליקויים שהותיר המומחה להכרעת ביהמ"ש, בעניין האריחים, אני קובע כי על הנתבעות היתה מוטלת החובה לתקן ליקויים אלו, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת ויתרה על ביצוע תיקונים אלו.
כשלעצמי, אילו תבעה התובעת סעד כספי בגין ביצוע התיקונים, הייתי מחייב את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת את הסכום שנקבע בחוות דעת המומחה, שכן, ניתנו לנתבעות די הזדמנויות לבצע את התיקונים והן לא ניצלו הזדמנויות אלה ובכך איבדו את זכותן לבצע את התיקונים.
יחד עם זאת, מאחר והתובעת תבעה סעד של צו עשה המחייב את הנתבעות לתקן את הליקויים, אני קובע כי על הנתבעות 1 ו-2 לתקן את כל התיקונים שפורטו בחוות דעתו המשלימה של המומחה גיל, לרבות, את התיקונים שהותיר להכרעת ביהמ"ש וזאת, בתוך 90 יום ממתן פסק הדין.
לאחר ביצוע התיקונים וככל שהתובעת לא תהיה שבעת רצון מביצוע התיקונים, תהא התובעת רשאית להזמין את המומחה גיל למתן חוות דעת נוספת שבעלותה ישאו הצדדים (בשלב הראשון) בחלקים שווים והנתבעת תבצע את התיקונים ככל שיורה המומחה בתוך 30 יום לאחר מתן חוות דעתו.
ככל שהמומחה ימצא כי לא כל הליקויים תוקנו בסבב הראשון, ישאו הנתבעות 1 ו-2 במלוא עלות חוות דעת מומחה וישלמו לתובעת, מיד עם הגשת חוות המומחה את החלק ששילמה התובעת למומחה. ככל שהמומחה ימצא כי כל הליקויים תוקנו, תישא התובעת במלוא עלות חוות דעת המומחה ותשלם לנתבעות 1 ו-2 מיד עם הגשת חוות הדעת את החלק ששילמו למומחה.
אינני מקבל את טענת הנתבעות כי התובעת וויתרה על חלק מביצוע התיקונים בעניין האריחים, טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעים.
אינני מקבל את טענת הנתבעות לפיה הליקויים שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נגרמו עקב תחזוקה לקויה של המבנים על ידי התובעת, טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה בכל צורה שהיא.

הליקויים בחיפוי החיצוני של הבניינים
חלקו הארי של הדיון התייחס לפרק החיפוי החיצוני של הבניינים שביחס אליו טענה התובעת כי הוא פגום ודרשה להחליפו.
ביום 01/02/2017, מיניתי את מר דובדבני, כמומחה מטעם בית המשפט, שאינו מומחה מוסכם, (להלן: "המומחה דובדבני") לבדיקת עבודות החיפוי החיצוני כאשר הוריתי למומחה לבדוק: "האם קיים בחיפוי ליקוי בטיחותי והאם החיפוי עומד בתקנים הרלוונטיים תוך התייחסות לעניין הקורוזיה, ככל שישנה. במקרה שהמומחה ימצא ליקויים הוא התבקש להציע פתרונות לתיקון הליקויים, תוך ציון עלותם." המומחה דובדבני הוסמך להיעזר במומחה נוסף מתחום המטלורגיה וביום 22/06/2017, אישרתי למומחה דובדבני למנות כמומחה מטלורגי את ד"ר אלברטו קאופמן (להלן: " המומחה קאופמן").
המומחה דובדבני מצא ליקויים לא מעטים בציפוי החיצוני של הבניין ובעמ' 5 בחוות דעתו נאמר:
"לבניין רב הקומות
1.1 תקן 2378 חלק 1 (מרץ 2003)
1.2 מפמ"כ 378 - לקירות המחופים בשיטת הקיבוע היבש.
יצויין, שת"י 2378 חלק 1 - דן בקירות במחופים באבן טבעית, אבן טבעית לחיפוי, ודרישות כלליות ממערכת החיפוי.
במפרט זה מפורטות כל הבדיקות הנדרשות, וכן התאמת האבן לתנאי הסביבה.
מפמ"כ 378 (משנת 1992 ) קדם לתקן 2378 חלק 3 לחיפוי יבש בלבד.
מפמ"כ 378 דן בשיטות החיפוי השונות, לרבות חיפוי יבש (בפרק ג).
יודגש, שבין הלוחות יש להשאיר רווח מינימלי אנכי בעובי של 2 מ"מ.
2 לבניין הגבוה
2.1 תקן 2378 חלק 1 כנ"ל.
2.2 תקן 2378 חלק 2 לקירות המחופים בשיטת הקיבוע הרטוב, אם קבלת ההיתר אחרי דצמבר 2005 לערך.
2.3 מפמ"כ 378 אם קבלת ההיתר לפני דצמבר 2005.
יצויין, שקיבלתי מהנתבעת תכנית הגשה להיתר משנת 2008 , וכן אציין, שהוצגו בפני עדות על מספר היתרים משנת 2005 עד 2008
ב. הממצאים בעת ביקוריי
בסעיף זה אתייחס רק לליקויים הבטיחותיים ו/או שחורגים מדרישות התקן הרלבנטי (כמוגדר במינוי שלי ע"י כבוד בית המשפט).
במגדל רב הקומות
בשיטה היבשה, אבן יסוד גרניט
1.1 במקומות רבים נמצאו אריחי החיפוי צמודים זה לזה - ללא מרווח אנכי - וזאת בניגוד לדרישות מפמ"כ 378.
1.2 במקומות רבים נמצאו פגמים באריחים, לפי פירוט :
1.2.1 בקנטים
1.2.2 מצד אחד או משני צידי הפין, המחבר וחודר לתוך דופן האבן.
1.2.3 במספר מקומות נמצאו סדקים.
1.3 במספר מקומות נמצאו אריחים שיצאו מהמישור.
1.4 במקום אחד - אריח סב על צירו ב- 90 מעלות לערך - ונקראתי לאתר באופן מיוחד.
הליקוי תוקן, מיידית, ע"י הנתבעת.
1.5 נראה שיתוך (קורוזיה) על חלק מהחלקים המחברים את הקירות לחיפוי האבן בפינים, וגם המקומות בהם ניתן היה לראות זאת.
1.6 במספר מקומות נמצא מילוי קשיח (כנראה עם דבק) במישק האופקי בין אריחי החיפוי).
1.7 נעשו תיקוני פגמים במספר מקומות באריחים, בצורה בלתי מקצועית ובלתי אסתטית בולטת.
בבניין הגבוה
בשיטת הקיבוע הרטוב, אבן יסוד גרניט - וזאת בניגוד לתקן 2378 חלק 2.
2.1. אין מישקים אנכיים בין אבני החיפוי – וזאת בניגוד לתקן 2378 חלק 2.
2.2 בחלק מהמקומות אין מישקים אופקיים (שורות שלמות של אריחים צמודים) - וזאת בניגוד לתקן 2378 חלק 2
2.3 מספר אריחים פגומים.
2.4 מספר אריחים סדוקים.
2.5 עפ"י ת"י 2378 חלק 2 משנת 2005 - חל איסור שימוש באבני גרניט.
2.6 במספר מקומות קיימים כתמים באבן (כנראה מרטיבות בעבר).
2.7 במספר מקומות - נמצאו תיקוני האריחים בלתי אסתטיים בצורה בולטת.
2.8 בקיר החיצוני בחדר המדרגות - נמצאה חדירת רטיבות בקומות העליונות ( 8- 5)
2.9 בקופינג מעל מעקה הגג - נמצאו מספר אריחים רופפים."

ובהמשך בעמ' 7 לחוות דעתו מתייחס המומחה דובדבני לחוות דעתו של המומחה המטלורג קאופמן:
"1. מכל 8 הרכיבים של המנגנון המחבר בין הקירות לחיפוי האבן – 6 רכיבים אינם מפלב"ם, כנדרש בתקן.
2 . בבדיקה חזותית ברור שסימני הקורוזיה הופיע ברכיבים העשויים מפלדה הסינית.
בתוצרי הקורוזיה של המחבר – נמצאו שאריות של כלור ושל גופרית המצביעות שהקורוזיה נגרמת מאווירה מזהמת, עם זיהומים שמקורם בים או מתחנת הכוח של חברת החשמל, או מבריכת השחייה אשר בקומת הקרקע.
נמצא, שהאום והבורג שהראו סימני קורוזיה- עשויים מפלדה מקובלת בסין – שאינה מקובלת במערב, עם עמידה לקורוזיה אטמוספרית פחותה ב מידה משמעותית מפלב"ם מסוג 304.
הבדיקות שערך ד"ר אלברטו קאופמן (בנוכחותי) – הן ממקומות שונים בבניין ובכל מכלול – נבדקו 8 רכיבים שונים. מתוך 8 הרכיבים נמצאו 6 רכיבים שאינם למעשה פלב"ם (פלדה בלתי מחלידה) במושגי התקנים בעולם ובארץ (לדברי ד"ר אלברטו קאופמן).
לדברי ד"ר אלברטו קאופמן – יישום הפלדה הנחותה הסינית נעשה משיקולים כלכליים ולדבריו עלות הפלדה הסינית – כמחצית מעלות פלב"ם מסוג 304.
זאת ועוד, קובע ד"ר קאופמן – כל סימני הקורוזיה הופיעו בפלדה הסינית הנחותה מאוד מפלב"ם 304, אורך חייה קצר בהרבה מפלב"ם 304 – ולא ניתן ללמוד בוודאות את אורך חייה.
המלצת ד"ר קאופמן – היא לחזק את אבני החיפוי כדי למנוע את נפילתם בעתיד הלא ידוע."
בחוות דעתו של המומחה ד"ר קאופמן נקבע כי:
"הבניין שברחוב ניסים אלוני נבנה בין השנים 2003-2008 על ידי חברה דניה סיבוס בע"מ. בבניין זה הורכבו אבני חיפוי בשיטה היבשה. בשיטה זו אבני החיפוי מוחזקות במקום על ידי מערכת מחברים (אומגה, ברגים, אומים וכו') חלקים אלו עשויים מפלדות בלתי מחלידות (פלב"ם). התקן הישראלי ת"י 2378, חלק 3 מתייחס לנושא והתפרסם ב – 2009 לאחר גמר הבניין. תקן זה דורש להשתמש בפלב"ם מסוג 304 ובסביבה ימית או קורוזבית להשתמש בפלב"ם מסוג 316 (פלב"ם עמיד מאוד בקורוזה אטמוספרית)...

דו"ח מכון המתכות
בדו"ח שהמכון חיבר... לשלושה חלקים: אומגה, בורג ואום. נ מצא שחלק הנקרא אומגה עשוי מפלב"ם מסוג 304 והאום והבורג שהראו סימני קורוזיה עשויים מפלדה שאיננה מקובלת במערב ושמקובלת בסין עם עמידה לקורוזיה אטמוספרית פחותה בצורה משמעותית מפלב"ם מסוג 304..."
המומחה קאופמן קבע בחוות דעתו: "לגבי העתיד אין אפשרות לחשב בצורה פשוטה קצב הקורוזיה העתידית". עוד קבע המומחה קאופמן כי מכל שמונת הרכיבים שנבדקו רק שניים (פין חיבור האבן והאומגה) עשויים מפלב"ם 304 וששת הרכיבים האחרים עשויים מפלדה שאינה מקובלת במערב ומקובלת בסין כאשר בפלדה זו הניקל הוחלף במנגן כדי להפחית את מחיר חומרי הגלם.
בחוות דעתו של ד"ר קאופמן בפרק "מסקנות והמלצות" נאמר: "השימוש של פלדות נחותות מפלב"ם 304 מסביר את הופעת הקורוזיה במחברים. כפי שכשל במחברים יכול לגרום לנפילה מאבני החיפוי ובסיכון לחיי אדם המלצתי היא לחזק את אבני החיפוי כך שימנע סיכוי לנפילתם."
בחוות דעתו כותב המומחה דובדבני מטעם בית המשפט כי עקב הליקויים הרבים שקל להמליץ על פירוק החיפוי כולו והרכבתו מחדש, אולם בסופו של יום מציע המהנדס דובדבני לבצע 10 סוגי תיקונים שהראשון שבהם הינו לעגן כל אריח חיפוי שבבניין בשני עוגנים כמפורט בחוות הדעת.

טענות מומחי הנתבעות
לטענת הנתבעת 1 והמומחים מטעמה, עוגני החיפוי תואמים את התקינה הרלוונטית למועד הבניה ומסירת הדירות והם בטוחים לשימוש.
לטענת מומחה הנתבעת 1 מר ברגנר (להלן: "המומחה ברגנר") וכן לפי חוות דעת המומחה אייזנברג מטעם נתבעת 1, (להלן: "המומחה אייזנברג") התקן הרלוונטי הינו זה שחל בעת הוצאת ההיתר או בעת כריתת הסכמי המכר. לטענת הנתבעת 1, היתר הבניה יצא בשנת 2006 והדירות נמסרו לדיירים בשנת 2009. לפיכך, בהתאם לטענות הנתבעת 1, התקנים הרלוונטים הינם תקן 2378-1 ו- 2378-2 (ביחס להיתר הבניה שניתן לפני חודש דצמבר 2005) וכן תקן 466-1, לפיו מבנה מבטון אמור להחזיק ל – 50 שנים, כך שהחיפוי צריך להחזיק תקופה זהה.
בהתאם לטענת הנתבעת 1, פסק הדין ב-ע.א. 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' דוד אוטמזגין (להלן: "עניין כדורי") אינו רלוונטי שכן, התקן 2378-3 המורה על התקנת עוגני פלב"ם 304 או 316 פורסם בחודש דצמבר 2010 קרי: לאחר אכלוס הבניין ולפיכך, לא ניתן להחילו רטרואקטיבית על הקבלן.
מסכים אני עם טענת ב"כ הנתבעת 1 לפיה, עניין כדורי אינו תומך בעמדת התובעת כשכן, באותו מקרה, נבדקה השאלה האם יש להחיל תקנים שנכנסו לתוקף לאחר מסירת החזקה בדירות לדיירים, כאשר נקבע כי אין זה סביר להחיל תקנים שקיבלו תוקף לאחר מסירת החזקה, באופן רטרואקטיבי על הבניה.
במקרה שלפני, חייבות היו הנתבעות לבנות את הבניין על פי התקנים שחלו במהלך הבניה כאשר אין לקבוע מסמרות בשאלה: האם מדובר בתקנים שהיו בתוקף בעת החתימה על ההסכמים או בעת הוצאת ההיתרים כאשר אין חולק כי אין תוקף מחייב לתקנים שנכנסו לתוקף לאחר מסירת החזקה בדירות.
המומחה דובדבני מטעם ביהמ"ש הסתמך על מפמ"כ 378 שאין חולק כי אינו תקן רשמי, בעניין זה השיב המומחה דובדבני בחקירתו ביום 15/10/2018 עמוד 45 לפרוטוקול ש' 9:
"ש. מפמ"כ 378 מעולם לא אושר כתקן רשמי ברשומות נכון?
ת. אין לא נכון וכן נכון, מפמ"כ הוא מפרט שעושים אותו לפני שיהיה תקן בדרך כלל. תקן, אנחנו ארץ צעירה וקטנה ולא הספקנו לעשות את כל התקנים מאז שאנחנו מדינה, בהתחלה לקחנו מגרמניה או מהיורו ובנינו לאט תקנים, תקן דבר חשוב לקבלנים, למתכננים ולכולם. מכינים מפמ"כ שהוא בעצם תקן קטן אך עוד לא בשל מספיק, הרבה פרטים חסרים בו, הוא כללי אבל כשאין תקן המפמ"כ משמש כתקן. אני לוקח זאת מכללי המקצוע ומהמציאות וגם אני עוסק בזה הרבה שנים. גם במכון התקנים אני מתכוון."
ודוק! גם המומחה ברגנר מטעם הנתבעות קובע בחוות דעתו כי בתקופה הרלוונטית הוגדרו ההנחיות לביצוע של חיפוי אבן בקיבוע יבש בחזיתות במפמ"כ 378 הגם, שאינו תקן רשמי, כאשר לדבריו קיימות 4 חלופות מותרות לעוגנים כאשר נקבע במפמ"כ כי ייעשה שימוש באביזרים מפלב"ם מבלי לפרט את סוג הפלב"ם (304 או 316).
לדברי המומחה ברגנר מטעם הנתבעות העוגנים בהם נעשה שימוש בפרוייקט הינם מסוג פלב"ם 316 בעוד שביחס לשאר האביזרים נקבע בסעיף 105.4 למפמ"כ הצורך בשימוש בפלדה בלתי מחלידה (פלב"ם) מבלי להזכיר את סוגו וזאת באזורים שאינם בגדר סביבה קורוזובית. רק בהקמה של בניין המחופה בשיטת קיבוע יבש בסביבה קורוזובית דהיינו במרחק של עד 500 מטר מהים או באזור תעשיה כימית ייעשה שימוש בפלב"ם 316.
לדברי המומחה ברגנר, הבניין אינו מצוי בסביבה קורוזובית שכן, הוא מרוחק יותר מ – 500 מטר מקו החוף ולדבריו אביזרי הקיבוע של חיפוי הקירות שבבניין נבדקו על ידי מכון התקנים ונמצא כי הם מתאימים לפלב"ם 304 או 316, אציין כי אין חולק כי הבניין אינו מצוי בסביבה קורוזיבית לפי ההגדרות בתקנים.
בהתאם לחוות דעת המומחה ברגנר מטעם הנתבעות, על פי ניתוח המימצאים של דו"ח הטכניון, קצב הקורוזיה לשנה הינו איטי ביותר והרכיב הרגיש ביותר לאיכול צפוי להתאכל לאחר 140 שנה.
על פי חוות דעתו של המטלורג המומחה אייזנברג שלמה מטעם הנתבעת 1, ד"ר קאופמן מומחה ביהמ"ש התייחס בחוות דעתו לת"י 2378 (חלק 3) משנת 2009 שאינו רלוונטי שכן הוא נכנס לתוקף לאחר מסירת החזקה בדירות לדיירים.
על פי חוות דעתו של המומחה אייזנברג פעלה הנתבעת 1 על פי הוראות מפמ"כ 378 והתקינה את כל הרכיבים מפלב"ם.

מעמדו של מומחה ביהמ"ש
ככלל, תפקידו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט הינו לעזור לבית המשפט להחליט בשאלה מקצועית שיש לו בעניינה כלים טובים יותר לעשות כן (ראו דבריו של כב' השופט פוגלמן בבג"צ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר [פורסם בנבו] (26/11/12)) (להלן: "עניין דלק").
ההלכה קובעת כי ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה אשר מונה על ידו בהיותו בעל מומחיות בסוגיה הנדונה ובהיותו גורם ניטרלי ובלתי תלוי (ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו, מיום 31.12.88)), .
בהתאם, משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו על מנת שיביא בפניו נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך הנתון להכרעתו, הרי שבהיעדר סיבה בולטת ומשמעותית שלא לעשות כן, יאמץ בית המשפט את ממצאי חוות דעתו (ראו בעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013) (להלן: "גורן"), 468; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] (23/4/90)).
עם זאת, בעניין שלפניי, ולאחר שהמומחים מטעם בית המשפט, הן המומחה דובדבני והן המומחה קאופמן, נחקרו בפני בחקירת שתי וערב, הגעתי כדי המסקנה כי אתקשה לקבל את חוות דעתם כלשונה ובמלואה. אציין כי המומחים מטעם בית המשפט לא ידעו להעריך מה יהיה אורך החיים של מחברי הפלדה בהם נעשה שימוש לחיבור לוחות הציפוי החיצוני בבניין, וקביעתם לפיה יש צורך בחיזוק כל לוחות האבן בבניין בצורה גורפת ובלא יוצא מן הכלל, נסמכה יותר על חשש כללי בלתי מבוסס מאשר על ראיות ועל אדנים ונתונים מדעיים.
בנסיבות אלה ובשים לב לכך שכדבריו של כב' השופט י' עמית בע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום [פורסם בנבו] (29/1/15), פסקה 8, הרי שחוות דעת מומחי בית המשפט אינן אלא ראיות במכלול הראיות, ולפיכך אתייחס אליהן כאל כאלה, ובצד זאת אתייחס גם לחוות דעת המומחים מטעם הנתבעות.
לאחר בחינה מעמיקה של חוות דעת המומחים מטעם ביהמ"ש, מעדיף אני בעניין חיבורי הפלדה של חיפוי האבן בבניין ובעניין הסיכון הכרוך בחיבורים אלו, את האמור בחוות דעתם של מומחי הנתבעת 1.
מניתוח חוות הדעת וחקירותיהם הנגדיות של המומחים, כפי שפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבעות חיברו את חיפוי האבן של הבניין בחיבורי פלב"ם כפי שהיו מקובלים במועד הבניה, בטרם מסירת החזקה בדירות לדיירים, על פי הנחיות מפמ"ק 378.
לא שוכנעתי כי קיימת קורוזיה בחלקי העיגון המשמעותיים המחברים את לוחות ציפוי האבן לבניין, (העוגן והאומגה שהוגשו לבית המשפט, הגם שבחלקים מסויימים שאינם משמשים לעיגון הלוחות, כמו דיסקית, נתגלו סימני קורוזיה).
בין המומחים נתגלעה בעניין זה מחלוקת, כאשר בעניין זה השיב המומחה אייזנברג בעמ' 115 לפרוטוקול מיום 22.10.18 ש' 12 ואילך:
"ש. ז"א שאתה מודה שיש קורוזיה
ת. כן
....
ת. בוא, יש כאן איזה 6 חלקים, על 5 חלקים שהם מתוכם שני החלקים המשמעותיים שזה הבורג והאומגה, הם החלקים שצריכים לעמוד לדורות למאות של שנים, אז בית המשפט ראה, אתה ראית, אין שום קורוזיה ושום דבר, על איזשהי שייבה שעומדת כשייבת מרווח מתחת לאומגה שעליה ראינו כאן שקיימת אייזושהי התקפה, אז אני אומר שאכן יש התקפה, וההתקפה הזאת גם שהיא נתרחשה על חלק לא משמעותי..."
שוכנעתי כי משך חיי חיבורי הפלב"ם שבהם נעשה שימוש על ידי הנתבעת 1, עתיד להימשך הרבה יותר מ – 50 שנה כנדרש בתקן הרלוונטי, כאשר לפי חישובי המטלורג אייזנברג מטעם הנתבעת 1, כפי שפורטו בחוות דעתו, אורך חיי החיבורים בבניין עתידים להימשך, כ-140 שנה, חוות דעתו של המומחה אייזנברג בעניין זה או החישובים שנערכו על ידו, לא נסתרו. וכאמור מומחה בית המשפט אישר בהגינותו כי הוא אינו יכול להעריך את אורך חיי החיבורים.
העובדה לפיה אחד מלוחות הציפוי בבניין בן 28 קומות, סב על צירו במשך תקופה של למעלה מ – 10 שנים, ואפילו אם כפי שנטען בסיכומי התובעת, (בלא הוכחה כלשהי), כי נתגלו תזוזות של לוחות ציפוי נוספים, אינה מלמדת כי ציפוי הבניין הותקן באמצעות חיבורים מסוכנים.
אציין כי אין בנמצא בניין שנבנה בצורה מושלמת ושאין בו כל ליקוי, ובהחלט ייתכן כי במספר קטן מאוד של אבני ציפוי התגלתה התרופפות נקודתית בחיבור, במהלך תקופה העולה על 10 שנים, כאשר יש להדגיש כי מדובר אך בתזוזה של לוח ציפוי על צירו, ולא חלילה בהתנתקות הלוח ולנפילתו.
לא נעלמה מעיני העובדה כי לאחר סיום המשפט ובמהלך כתיבת פסק הדין, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הוגשה הודעת התובעת, לפיה לוח ציפוי אחד ניתק מהמבנה, כאשר לטענתה יש בדבר זה כדי ללמד על הסיכון הרב שבציפוי הקיים.
להבנתי, העובדה כי במהלך שנים כה רבות (למעלה מ-10) היה רק מקרה מוכח אחד, של תזוזת לוח ציפוי, שתוקן מיידית, בבניין כה גדול עם אינספור לוחות ציפוי, מעידה דווקא על העדר סכנה ועל העדר ליקוי מהותי בביצוע החיבורים, כאשר מן הראוי להדגיש כי חרף השנים הרבות שחלפו עד כה, לא נפלה חלילה ולו אבן ציפוי אחת.
יחד עם זאת, לאור האמור בחוות דעת מומחה בית המשפט, שוכנעתי כי בחיפוי החיצוני של הבניינים קיימים פגמים וליקויים רבים, כמפורט בחוות דעת מומחה ביהמ"ש דובדבני, אולם, לא שוכנעתי כי החיבורים שבהם עשתה הנתבעת 1 שימוש, נוגדים את התקנים הרלוונטיים וחשוב מזה, לא שוכנעתי כי יש בחיבורים אלה משום סיכון חיי אדם או חשש לנפילת לוחות חיפוי מהבניין ולפיכך אינני מקבל את המלצת מומחי בית המשפט להורות על חיזוק גורף של כל לוחות הציפוי בבניין.

החלטתי ביחס לתיקונים בציפוי החיצוני של הבניין
אני מחייב את הנתבעות לבצע סקר מוקדם של כל הציפוי החיצוני של הבניינים תוך שימוש בפיגום נייד ובטיחותי המונע באמצעות מנוע חשמלי.
הנתבעות תחלפנה את כל האריחים הסדוקים או את האריחים שיצאו או סטו מהמישור או אריחים פגומים מאוד.
הנתבעות תתקנה אריחים פגומים על ידי שימוש באבקת אבן עם דבק מתאים, וקבלת מרקם וגוון דומים לקיים וגימור באמצעות ליטוש עדין.
הנתבעות, תדאגנה למרווח אנכי בין אבני חיפוי, באופן שבו ייווצר רווח מינימלי של 3 מילימטר, מקום שאין רווח כזה.
הנתבעות ידאגו להסיר את המילוי המיותר של חומר קשיח הנמצא במישקים האופקיים ושאינו מאפשר את התפשטות האבן, כמו"כ יש להסיר את התיקונים באבן שנעשו בצורה בלתי מקצועית ובלתי אסתטית ולתקן מחדש.
כל התיקונים הנדרשים יבוצעו על ידי הנתבעות ויסתיימו בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.
אני דוחה את המלצת המומחה דובדבני שלפיה יש לעגן את כל אריחי החיפוי שבבניין , בלא יוצא מן הכלל, בשני עוגנים.

ליקויי הרטיבות והאיטום בקומת המרתף
לטענת התובעת קיימים ליקויי רטיבות רבים ברכוש המשותף, בית המשפט מינה לבחינת ליקויי הרטיבות את המומחה יעקב שיינהולץ (להלן: "המומחה שיינהלוץ") שקבע בחוות דעתו כי קיימים כשלים מהותיים באיטום של 2 קומות החניון, כאשר בחוות הדעת פורטו הליקויים והדרך לתיקונם.
הנתבעות הודיעו במהלך הדיון ובסיכומים כי הן מוכנות לבצע את התיקונים כמפורט בחוות דעתו של המומחה שיינהולץ.
לפיכך אני מורה כי הנתבעות יבצעו ויסיימו לבצע בתוך 90 יום ממועד פסק הדין את כל תיקוני הליקויים בקומות החניון, כמפורט בחוות דעתו של המומחה שיינהולץ.

מתקן ההרמה
לטענת התובעת מתקן ההרמה שהותקן מחוץ לבניין מעולם לא נמסר לה ע"י הנתבעות התובעת טוענת כי היא מעולם לא עשתה שימוש במתקן זה, עוד טוענת התובעת כי המתקן אינו תקני ואינו בטיחותי וכי הוא אינו מגיע לכל הקומות והחזיתות בבניין.
ביום 2.7.18 מיניתי כמומחה בית המשפט את מר פטר מגנוס (להלן: " המומחה מגנוס") וקבעתי כי על המומחה לבדוק את עמידותו של המתקן בתקן ואת בטיחותו, וככל שימצא כי המתקן אינו עומד בתקן או שאינו בטיחותי, יקבע את הדרכים לתיקון הפגמים. ביום 27.8.18 הרחבתי את סמכויות המומחה מגנוס והוריתי לו לבדוק האם המתקן יכול לשרת את הבניין ולהגיע לכל החזיתות והקומות בבניין.
המומחה מגנוס קבע בחוות דעתו כי מתקן ההרמה בנוי ועומד בדרישות התקן האירופי הזהה לתקן הישראלי לדבריו, המתקן נבדק 11 פעמים על ידי בודקים מוסמכים שונים החל מיום 9.11.2008 ועד ליום 2.5.2014 ואושר על ידי אותם בודקים. לדברי המומחה הבניין לא נבדק לאחר שנת 2014 ולא תוחזק על ידי התובעת.
כדי להוכיח את טענתה בעניין מתקן ההרמה הגישה התובעת את "חוות דעתו" של המהנדס דב יהלום. ב"כ הנתבעת 1 ביקש למחוק חלקים מחוות הדעת העוסקים בעניינים שבמומחיות שכן המסמך שהוכתר בכותרת "חוות דעת" לא נערך כחוות דעת מומחה על פי פקודת הראיות.
בהחלטתי מיום 26.10.20 בעמ' 388 לפרוטוקול קבעתי כי אכן צודק בא כוח הנתבעת 1 בטענתו לפיה לא מדובר בחוות דעת מומחה כהגדרתה בפקודת הראיות, יחד עם זאת החלטתי להימנע ממחיקת החלקים המתייחסים לעניינים שבמומחיות לאלתר וקבעתי כי אתייחס למשקלה של חוות הדעת במסגרת פסק דיני.
לעניין הוכחת עניין שבמומחיות נקבע בת.א. (ת"א) 22315-01-12 אילן שגב רו"ח בתפקידו כמנהל עיזבון יעקב שפירא ז"ל נ' דינה יהב (להלן:"עניין אילן שגב"):
"כפי שכבר הובהר לעיל, כשעסקינן בעניינים בתחום הכלכלי יש להביא חוו"ד מומחה אשר יתמוך ויעמוד מבחינה מקצועית, הן כמומחה והן כמי שנותן חוות דעת תחת אזהרה, לצורך ביסוס טענה כאמור. התובע בחר שלא לעשות כן וביכר להסתמך אך ורק על תצהירו ותחשיביו כאסמכתא לטענותיו. בתצ (חי) 4535-10-09 לזרב נ' בית יצחק- משק יצחק אזרד בע"מ (פורסם בנבו )18.5.10 "כתנאי להוכחת הטענות הללו שנטענו בתצהיריו של המבקש, שהינן טענות בעניין שבמומחיות, יש להביא תמיכה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה, וזאת על-פי הוראת תקנה 129 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984,""אולם, המבקש לא הגיש חוות דעת כאמור, וזאת על-אף שהינו מעלה טענות בעניין שבמומחיות הן בבקשה והן בתצהיריו." "סבורני שלא ניתן לראות בתצהיריו של המבקש משום חוות דעת מומחה. יתרה מכך, אמנם המבקש טען בבקשותיו כי הינו ד"ר לכימיה ועובד בתור כימאי חוקר במעבדת מחקר ופיתוח החל משנת 1971 ועד היום, וכן טען בסיכומיו (בסעיף 4) כי מאחר והוא ד"ר לכימיה, העוסק ככימאי חוקר בתחום המזון, הרי שלרשותו עומדים הידע והכלים לערוך אנליזה כימית של מוצרי המשיבות, אך יחד עם זאת הוא לא העלה במפורש את הטענה כי יש לראות את תצהיריו שצורפו לבקשות כחוֹות דעת מומחה מטעמו. זאת ועוד, תצהיריו של המבקש אינם ערוכים כחוות דעת מומחה, כדרישת סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.סבורני, שלא ניתן לראות בתצהירים אלה כחוות דעת מומחה, שכן הם אינם עונים מן הבחינה הצורנית על האופן בו יש לערוך חוות דעת, דהיינו, לא מצויינים בהם פרטי השכלתו של המבקש, ניסיונו, מקום עבודתו, וכן לא מופיעה ההצהרה בנוסח הקבוע בתוספת הראשונה לפקודת הראיות, או בנוסח הדומה לו, כדרישת סעיף 25(ג) לפקודת הראיות. "עצם היות התובע רו"ח במקצועו אינו הופך את תצהירו לחוות דעת מומחה. התובע לא המציא כל ראיה לתמוך בניסיונו ו/או מומחיות כלשהיא והוא אף לא נחקר לענין ומשכך אין תצהירו וחישוביו מהווים חוות דעת שבמומחיות. על אף שטענות התובע לעניין הפסדים, אבדן תשואה חלופית ותחשיבי תשואות פק"מ חליפיות, הנן טענות מובהקות שבמומחיות, התובע לא הביא חוות דעת מומחה לתמוך בטענתו. בתי המשפט שדנו בעניין קבעו מפורשות, כי הדרך המתאימה להגשת תוצאות בדיקות הנוגעות לעניינים טכנולוגיים או שבמומחיות הינה באמצעות חוות דעת מומחה מתאימה (ראה, למשל: בש"א (חי') 16193/06 לוי נ' חיפה כימיקלים בע"מ (פורסם בנבו, 25.9.2007)).יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט המחוזי בת"צ "חי') 4535-10-09 לזרוב נ' בית יצחק משק יצחק אזרד בע"מ, תק-מח 2010(2) 2783 (2010) (סעיפים י"ז- כ' לפסק הדין):"כתנאי להוכחת הטענות הללו שנטענו בתצהיריו של המבקש, שהינן טענות בעניין שבמומחיות, יש להביא תמיכה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה, וזאת על- פי הוראת תקנה 129 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (...) משלא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם המבקש, ומשעה שהטענות המועלות בבקשותיו, הינן בעניינים שבמומחיות, הרי שהמבקש לא עמד בנטל הנדרש ממנו לפי חוק תובענות ייצוגיות, לפיו על המבקש את אישורה של תובענה ייצוגית לשכנע את בית המשפט במישור הראייתי שקמה לו לכאורה עילת התביעה". תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחסת לכך כי בעל דין החפץ להביא עדות ב"עניין שבמומחיות" שאינו עניין ברפואה יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה באותו עניין. בכדי שבית המשפט יוכל להתרשם מכישוריו וידיעתו של עד מומחה חייב הוא לספק בחוות הדעת מידע בדבר ניסיונו והשכלתו של העד.ראה בעניין זה ת"א (י-ם) 262/94 לייזר נ' עירית הרצליה, תק-מח 96(1) 1521, שם מצוטט המלומד הרנון, לפיו: "ככל שהשופט צריך לסמוך יותר על המומחה המעיד לפניו, חייב השופט להקפיד יותר על הוכחת מומחיותו תחילה". משכך, בהיעדר חוות דעת מומחה, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להעמיד תשתית ראייתית מהימנה לטענותיו.
לאור האמור בפסק הדין בעניין אילן שגב לא ניתן להתייחס לחוות דעתו של המהנדס יהלום כאל חוות דעת מומחה, אלא כאל עדות סברה פסולה.
מחקירותיהם של העדים בעניין מתקן ההרמה ובעיקר מעדות מומחה בית המשפט, שוכנעתי כי מתקן ההרמה נבנה על פי התקן, יחד עם זאת כפי שהובהר על ידי מומחה בית המשפט ועל ידי עדי התובעת, מתקן ההרמה אינו תקין ואינו ניתן לשימוש במצבו הנוכחי.
הגם שהמתקן נבנה על פי התקן, לא שוכנעתי כי בזמן מן הזמנים, המתקן היה תקין וראוי לשימוש, כן לא שוכנעתי כי הליקויים במתקן ההרמה נובעים מתחזוקה לקויה של המתקן, שכן נראה כי המתקן לא היה תקין ולא תפקד בצורה מלאה, מלכתחילה.
באשר לטענת התובעים כי על המתקן להגיע לכל חזיתות הבניין וכי העובדה לפיה המתקן אינו יכול להגיע לכל החזיתות מהווה פגם, שוכנעתי כי אין בכך פגם עקב צורתו הגאומטרית של הבניין שנבנה בצורה של משולשים בתוך משולשים, המונע את הגעת מתקן ההרמה אל החזיתות השקועות של הבניין, לא שוכנעתי כי הנתבעות היו חייבות להתקין מתקן שיגיע לכל החזיתות של הבניין, מבחינת ההסכם או לפי הוראות הדין. יחד עם זאת שוכנעתי כי קיים פתרון מספק לצורך ביצוע ניקיון ותיקונים שלא באמצעות מתקן ההרמה, במקומות שאליהם המתקן אינו יכול להגיע.
העד מר כהן מטעם הנתבעת 1 העיד בעניין מתקן ההרמה בפרוטוקול הדיון מיום 26.10.20 בעמוד 420 ש' 5:
"ת. המתקן הזה לא מיועד להגיע לשם לא תוכנן להגיע לשם ומראש הקטע הזה הוחרג החוצה. סליחה, לנו הוגדר על ידי המזמין שזה החברה שבנתה את הבניין .. הוגדר לנו, ... באיזה מקומות צריך לכסות. מכסים רק את החזיתות החיצוניות של הבניין, לא את החזיתות השקועות. "
העד הוסיף והסביר כי לצורך החלפת אריחים קיימת תקרת בטון כפולה שבה נקדחו חורים דרכם ניתן להשחיל כבלי פלדה ואז על הגג לבנות פיגום תלוי. העד הסביר כי המתקן יכול להגיע לצורך החלפת אריחי שיש גם לחלקים הפנימיים של הבניין (ראה עמ' 420 לפרוטוקול מיום 26.10.20 שורה 14 ואילך).
הגם שכאמור תצהירו של המהנדס יהלום אינו מהווה חוות דעת מומחה, אישר המהנדס יהלום שהינו עד מטעם הנתבעות, כי אין חובה לתחזק בניין רק באמצעות מתקן הרמה ואישר כי אין כל תקן המחייב הגעה של מתקן ההרמה לכל חלל וחלל בבניין.
אינני מקבל את טענת התובעת לפיה המומחה מגנוס לא היה יכול לבדוק את המתקן ומקבל אני את הסברו של המומחה מגנוס לפיה ניתן היה לבדוק את המתקן באמצעות הפיקוד המצוי על הגג.
אינני מקבל את טענת התובעת לפיה מתקן ההרמה לא נמסר לה מעולם אולם מקבל אני את מסקנת המומחה לפיה מתקן ההרמה טעון ביצוע תיקונים.
העובדה לפיה מתקן ההרמה לא היה תקין נלמדת מכך שהשימוש במתקן נעשה על ידי חברת א.ד. פיגומים בע"מ שהתקינה עבור הנתבעת את המתקן ושהיא זאת שהפעילה את המתקן עבור מספר דיירים. עוד הוכח כי חברת א.ד. פיגומים בע"מ היא ששילמה עד שנת 2013 את התשלומים עבור בדיקת בודק מוסמך מטעם משרד העבודה (נספח 8 לתצהיר דב כהן) כמו כן, חברת א.ד. פיגומים היא זו שהחליפה על חשבונה את סל המתקן במהלך השנים לסל של 4.2 מטר ומאוחר יותר לסל של 4.5 מטר וזאת למרות שהבניין נמסר כבר בשנת 2009. חזקה על הנתבעת שלא היתה משלמת את התשלומים עבור בדיקות של 10 בודקים מוסמכים ומבצעת את החלפת הסל של המתקן עד שנת 2013 אילו המתקן היה תקין.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות לתקן ולהשמיש על חשבונן את מתקן ההרמה ולהציג לתובעת אישור של בודק מוסמך מטעם משרד העבודה, על פי פקודת הבטיחות בעבודה תש"ל 1970 לפיו המתקן תיקני ובטיחותי.
תיקון המתקן והשמשתו ע"י הנתבעות לרבות המצאת האישור על ידי משרד העבודה יעשה בתוך 90 יום מיום פסק הדין.

החזר עלויות בגין התקנת מערכות שונות
לטענת התובעת הנתבעות לא התקינו ולא תיקנו מספר רכיבים שהיה עליהם להתקין ולתקן ובשל כך נאלצה התובעת להוציא הוצאות להתקנתם או לתיקונם. לטענת התובעת עלות התקנת ותיקון רכיבים אלו מסתכמת בסך של 77,881 ₪.

דחסן אשפה
התובעת טענה כי על הנתבעות להחליף את דחסן האשפה במכונה לריקון אשפה בטענה לפיה הנתבעות התחייבו לפני התובעת כי העירייה תגיע לרוקן את עגלת הזבל אולם התברר כי להבטחה זו לא היה בסיס והעירייה מסרה לתובעת שמשאיות אשפה אינן נכנסות לאזור והזבל מפונה רק על ידי מכולות אשפה. בעקבות זאת נאלצה התובעת לטענתה להחליף דחסן אשפה כך שהדחסן החדש מאפשר ריקון פחי פלסטיק ישירות אליו.
לטענת הנתבעות התובעת אינה זכאית להחזר כספי עבור החלפת דחסן האשפה שכן לדבריהם נמסר לתובעת במעמד מסירת החזקה בבניין דחסן ריקון פחי אשפה תקין ולא קיימת בדין או במפרט חובה להתקין מכונה לריקון אשפה.
בעניין זה לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה ולא מצאתי יסוד בהסכם או בעובדות שהוכחו, לדרישה להחלפת הדחסן ולפיכך התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.

בניית דלת זכוכית כולל מנגנון עמיד לרוח
לטענת התובעת הדלת שהותקנה נשברה פעמיים ומשהנתבעות סירבו להחליף את הדלת, נאלצה התובעת לשאת בעלות החלפת הדלת.
לטענת הנתבעות לא קיימת חובה שבדין להתקנת דלת זכוכית עם מנגנון עמיד ברוח ולפיכך לטענתם אין כל עילה לחיובן בתשלום עבור החלפת הדלת.
גם בעניין הדלת לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעות התקינו דלת פגומה או שאינה מתאימה לתקן והעובדה לפיה הדלתות נשבו פעמיים עקב הרוח אינה יכולה להוות עילה לחיוב הנתבעות בתשלום עבור הדלת שהוחלפה.
לפיכך, אני דוחה את התביעה גם בגין ראש נזק זה.

גידור בריכת פעוטות
לטענת התובעת על פי תקנות התכנון והבניה היה על הנתבעות לגדר את בריכת הפעוטות בגדר שגובהה לפחות 1.1 מטר בצד שפונה לחצר.
לטענת התובעת הנתבעות לא ביצעו זאת ומאחר ומדובר בעניין בטיחותי נאלצה התובעת להוציא הוצאה זו.
לטענת הנתבעות מאחר ובריכת השחיה של הפעוטות גוב לת בבריכת שחיה אחרת כמו במקרה שלפנינו, הרי לפי פרק כ"א לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל 1970 הרי: "בריכת פעוטות תופרד מכל בריכת שחיה סמוכה לה במכשול יציב שגובו 0.6 מטר לפחות.... אם אין בריכת שחיה סמוכה – תגודר בריכת הפעוטות בגדר שגובהה 1.1 מטר ".
מאחר ובבקשה שלפני מדובר בהפרדה בין שתי בריכות סמוכות די היה בהפרדה שבוצעה על ידי הנתבעות והעובדה לפיה התובעת החליטה להגביה את הגדר אינה מהווה עילה לחיוב הנתבעות בגין פעולה זו.
לפיכך, אני דוחה את התביעה גם בגין ראש נזק זה.

מערכת מיזוג האוויר
ביום 13.12.16 התרתי לתובעת לתקן את תביעתה ולהוסיף תביעה להחזר כספים שלטענתה היא שילמה ביתר בשל הוצאות עודפות בגין שימוש במערכת מיזוג האוויר שנגרמו בשל כשל בביצוע התקנת מערכת מיזוג האוויר שהותקנה בבניין.
מטעם התובעות הוגשו להוכחת טענותיה תצהירי עדות ראשית של המהנדס מצר ומהנדס מיזוג האוויר ולארי קוזלוב.
בהתאם לאמור בתצהירו של המהנדס קוזלוב מערכת מיזוג האוויר בבניין כללה מערכת בקרה שאינה מתאימה למערכת שכזו ולפיכך המערכת פעלה כל הזמן, במלוא ההספק כאילו כל הדיירים שהו בבניין והפעילו את כל המזגנים ודבר זה גרם לצריכת חשמל מיותרת ולהוצאות כספיות ניכרות ומיותרות של חשמל. לטענת התובעת הכשל נגרם כתוצאה מניסיון הנתבעת 1 לחסוך על ידי התקנה חלקית וחסרה של ברזים חשמליים בכל המזגנים שבדירות בבניין והסתפקות בהתקנת ברז אחד לכל המזגנים שבדירות במקום להתקין ברז לכל מזגן. כתוצאה מכך גם כאשר הבניין מאויש באופן חלקי וגם כאשר רוב הדיירים לא הפעילו את המזגנים ביחידותיהם המערכת פעלה כאילו בכל 111 הדירות שבבניין הופעלו כל המזגנים.
לטענת התובעת וכפי שנאמר בתצהירי המהנדסים קוזלוב ומצר, הכשל במערכת גרם לצריכת חשמל מוגברת ולעלויות מיותרות עבור התובעת , כאשר בעקבות פעולות המהנדסים קוזלוב ומצר, צומצמה באופן דרמטי תצרוכת חשמל של מערכת מיזוג האוויר שהינה צרכן חשמל העיקרי והכבד בבניין.
לטענת התובעת התקנת המזגנים לא תאמה את תוכנית/9/א שהכין מתכנן המיזוג ולפיכך לטענת התובעת הנתבעת לא זימנה את מתכנן המיזוג לעדות אלא במקומו זומן המהנדס פרבר.
לטענת התובעת עלות הצריכה הנוספת בחשמל במהלך השנים 2010-2014 עמדה על סך של 671,028 ₪ נכון ליום הגשת התביעה ובסכום זה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות.
לטענת הנתבעות יש לדחות את תביעת התובעת בעניין מערכת מיזוג האוויר על הסף וזאת מאחר והתובעת ביקשה לתקן את תביעתה שהוגשה בשנת 2011 רק בחודש דצמבר 2016 כאשר לטענת התובעת היא ידעה על הכשל בסמוך לאחר מסירת הדירות בשנת 2009 אך לא טרחה לפנות לנתבעות בנושא.
בעניין זה העיד מר רוזנמן שהיה חבר נציגות בתובעת משנת 2009-2011 בדיון ביום 15.10.18 בעמ' 62 לפרוטוקול שורה 25 ואילך:
ש. מתי נודע לך שהתגלתה כביכול בעיה בקשר למערכת המיזוג בבניין?
ת. בקיץ, בראש השנה כשנשארתי ללא מזגן עם קירות זכוכית ו-80% לחות.
ש. אתה יודע שיש היום טענה לגבי מערכת מיזוג אוויר כללית שצורך חשמל?
ת. אני יודע רק בצורה כללית.
ש. מתי שמעת על זה לראשונה?
ת. בקיץ 2009 אחרי שכבר גרתי שם כמה חודשים
גם מעדותו של עד התובעת מר אמיר מצר בדיון ביום 15.10.18 בעמ' 66 לפרוטוקול שורה 11 ואילך עולה כי העד ידע כבר בשנת 2011 על בעיה במערכת מיזוג האוויר :
ש. אתה רכשת את הדירה בבניין בשנת 2011 תמורת 3.5 מיליון ₪. במו"מ היית מיוצג על ידי עו"ד?
ת.כן.
ש. ואתה טוען שנכנסת לדירה ב-20.12.11 בסמוך לאחר מכן בדקת והופתעת לראות שרק בכניסה ליחידת דיור אחד מורכז ברז חשמלי?
ת. לא ליחידת דיור. ליחידת מיזוג.
לדברי העד בעמ' 68 לפרוטוקול שורה 2 6 ואילך למרות שידע על הבעיה, הוא לא עדכן את מנהל חברת הניהול על עניין זה. העד אישר כי למרות שהיה מודע לבעיה לא נעשתה פניה לנתבעות במשך שנים :
ש. מי היה מנהל חברת הניהול בתקופה הזו?
ת. אבי זמיר.
ש. ואתה עידכנת אותו שיש כשל לוגי של המערכת או תקלה חמורה?
ת. לא זכור לי שאני דיברתי איתו על העניין הזה בכלל.
...
ש. אני אומר לך שבמשך השנתיים שבהם אתה מגלה דברים כ"כ חמורים, לא אתה, לא הנציגות ולא, לא פונים ומתריעים שקיימת תקלה חמורה או כשל לוגי? נכנסת לבניין בנובמבר 2011 ועבדתם על התקלה עד ספטמבר 2013.
ת. אנחנו עבדנו על זה בערך.. אתה יכול לעבוד על זה רק בקיץ. אז עבדנו ממאי 2013. אולי עד ספטמבר.
ש. יש לנו שנתיים שאף אחד לא פונה למי מהנתבעות?
ת. קודם כל, זה לא שנתיים. אני נכנסתי לבניין בדצמבר ודייר אחד לא בא להנהלת בניין ואומר להם "אתם משוגעים על כל הראש". לא מצאתי לנכון להעיר הערה אבל כתבתי בפירוש שביקשתי בהזדמנות הראשונה להיכנס לוועד ואמרתי שבזה צריך לטפל. נכנסתי לוועד כדי לטפל. במאי 2012 היה דיון בוועד ואמרתי שיש לקלוט מהנדס מיזוג אוויר שמבין היטב.
ש. כבר נכנסת לוועד וכבר הצבעת על הבעיה. מכתב לנתבעות התגלה כשל חמור, זה לא יצא מהוועד.
ת. לא שלחנו מכתב.
...
ש. במסגרת הבקשה הזו אתה הצהרת שאחרי הגשת התביעה התגלו בבניין ליקויים בטיחותיים ומהותיים בסוגית חיפוי חיצוני ומנוף הרמה.
ת. זה נכון (מוגש ומסומן נ/23)
ש. התצהיר שלך פה נחתם בתאריך דצמבר 2013.
ת. כן.
ש. כלומר אתה לא רק יודע על הבעיה הזו אלא גם הלכתם וטיפלתם בה. אתם מבקשים לתקן את כתב התביעה ולא מבקשים לתקן את התביעה גם בקשר לרכיב הזה.
ת. באותו רגע לא ידענו את העלויות בכלל. גמר ההתקנה נגמר בסוף קיץ 2013 כך שלמעשה הרווחים הם משנת 2014. החסכונות, לא הרווחים.."
גם בבקשה לתיקון כתב התביעה מיום 30.12.2013 שנתמכה בתצהירו של מר מצר לא הועלתה כל טענה ביחס לכשל הנטען במערכת מיזוג האוויר שלטענת מר מצר היה ידוע לו כבר למעלה משנתיים קודם לכן ולמרות שהתיקון במערכת מיזוג האוויר, שהתובעת ביצעה לטענתה, הושלם 3 חודשים קודם לכן.
בחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 נקבע:
4"א. (א)הקונה או קונה המשנה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה –
(1)שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה, אם הודיע עליה הקונה או קונה המשנה למוכר בתוך שנה ממועד העמדת הדירה לרשות הקונה;
(2)שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר בתוך זמן סביר לאחר שגילה אותה.
(ב)הקונה או קונה המשנה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה יסודית שלא היה ניתן לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר בתוך זמן סביר לאחר שגילה אותה."
מאחר והוכח כי נציגי התובעת ידעו על אי ההתאמה הנטענת עוד בשנת 2009 והוכח כי הם לא הודיעו עליה לנתבעות עד לתיקון כתב התביעה בשנת 2016 הרי שבהתאם להוראות חוק המכר (דירות) אין התובעת זכאית להסתמך על אי ההתאמה ודי בטעם זה כדי לדחות את תביעתה בראש נזק זה.

ראה לעניין זה ע"א 465/80 ש' סולונץ בע"מ נ' "התכוף" חרושת ברזל בע"מ (להלן: "עניין סולונץ):

"תמימת דעים אני בעניין זה עם חברי הנכבד, השופט שינבוים, כי משהחמיץ הקונה את השעה להודיע למוכר על אי ההתאמה של המימכר לפי חוק המכר (שהוא הדין המהותי), שוב אין הוא יכול להסתמך על אי ההתאמה כדי לזכות בתרופת הפיצויים, לפי חוק התרופות, הדן אך בסעדים. על עיסקת מכר חל קודם כל החוק הספיציפי, הוא חוק המכר, ואם על-פיו טענת אי ההתאמה חסומה בפניו, אין הוא יכול, בהסתמך עליה, לדרוש סעד, על יסוד חוק התרופות. ראה דעה דומה אצל צלטנר בספרו הנ"ל, שם בעמ' 126(עליה סמך גם חברי הנכבד) באין זכות מהותית אין גם סעד בצדה. פירוש אחר ירוקן את הוראות הסעיפים 13- 16 מתוכנן. לא לכך התכוון המחוקק בסעיפים 27-28, שעליהם ביסס בית המשפט קמא את מסקנתו. סעיף 27אמנם בא להוסיף על התרופות לפי כל דין אחר, וסעיף 28הוא הוא בגדר תרופה נוספת (אי- תיקון לאחר הודעה), אך אין הם באים להכשיר טענה, שנחסמה כבר בפני בעל הדבר. אותו הלך מחשבה, שהדריך אותי לעניין היחס בין חוק המכר לחוק התרופות, כוחו יפה גם לעניין היחס בין חוק המכר לבין פקודת הנזיקין [נוסח חדש],
פסק הדין בת"א 4534/86 עליו מסתמכת התובעת בסיכומי התשובה שלה, הינו פסק דין של בית משפט שלום שאינו מחייב אותי ושאיבחן את הלכת סולנץ. במלוא הצניעות, נראה לי כי הלכת סולנץ חלה גם במקרה שלפני וגם על חוק המכר (דירות) על פי אותו רציונל המובא בעניין סולנץ, שאם לא תאמר כך, הוראת סעיף 4 לחוק המכר (דירות) תרוקן מתוכן.
זאת ועוד, להוכחת טענותיה לא צירפה התובעת חוות דעת מומחה אלא שהיא ביקשה להסתמך על תצהירו של המהנדס קוזלוב שהינו מהנדס מיזוג אוויר ועל עדותו של מר מצר.
ב"כ הנתבעת 1 ביקש למחוק מתצהירו של מר מצר סעיפים המתייחסים לעניינים שבמומחיות בהיותם "עדות סברה", שכן המהנדס מצר הגיש תצהיר "רגיל" ולא חוות דעת מומחה.
בעניין זה קבעתי בפרוטוקול הדיון מיום 15.10.18 בעמ' 67 שורה 22 ואילך כי מאחר ועדותו של מר מצר הוגשה שלא בדרך של חוות דעת מומחה, הרי שאין הוא רשאי להעיד במסגרת תצהירו על עניין שבמומחיות ולפיכך כל קטע שבתצהירו העוסק בעניין של מומחיות מהווה עדות סברה פסולה. ראה לעניין זה עניין "אילן שגב" שצוטט לעיל ושבו נקבע בין היתר: "משכך, בהיעדר חוות דעת מומחה, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להעמיד תשתית ראייתית מהימנה לטענותיו."
מהמקובץ עולה כי לא רק שהתובעת מנועה מלהעלות את טענותיה בעניין הכשל במערכת מיזוג האוויר עקב אי מתן הודעה במועד לפי הוראות חוק המכר (דירות) אלא שהתובעת לא השכילה להוכיח את טענותיה, בהעדר חוות דעת מומחה מטעמה בעניין זה.
הגם שהתובעת לא טרחה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה, הנתבעת 2 הגישה את חוות דעתו של המומחה עזרא פרבר לפיה לא היה כל ליקוי באופן התקנת מערכת מיזוג האוויר, כאשר חוות דעתו של מומחה פרבר, לא נסתרה על ידי התובעת.
גם העד מטעם הנתבעת 1, מר מסלנין ששימש כמהנדס מכונות בחברת מנולייד שהתקינה את מערכת מיזוג האוויר מטעם הנתבעת 1, העיד בפרוטוקול הדיון מיום 06.11.2018 עמ' 131 שורה 9 ואילך כי אין כל ליקוי בהתקנת מערכת מיזוג הא וויר כפי שנעשתה וכי אין כל תקן מחייב בעניין כמות הברזים שיש להתקין, גם עדותו של המהנדס מסלנין לא נסתרה:
ש. אם יש בה יחידת קירור אחת או שתיים או שלוש אתה התקנת אך ורק ברז חשמלי אחד על אחת מיחידות הקירור,נכון?
ת. לא כל כך.. כי ברז חשמלי התקנתי במקום איפה שזה מסומן בתוכנית.
ש. יפה. אז בוא תראה לבית המשפט בבקשה איפה התקנת את הברז החשמלי.
ת. יש פה סכימה עקרונית לחיבור יחידות, ולמטה כתוב שצריך לקבל לא כל היחידות, 60,70 אחוז. ועוד למטה כתוב את ההערה שלפי סימון הזה איפה יש להתקין ברז החשמלי.. אם אין סימון הזה לא צריך ברז חשמלי..
בהמשך בעמ' 139 לפרוטוקול שורה 20:
עו"ד רז: מה תפקידו של הברז החשמלי
ת.לחסוך זרימת מים.
ש. שהתוצאה היא לחסוך בחשמל.
ת.אם אתה מקטין את זרימת המים אז אתה חוסך בכמות המים שמסופקת לבניין ואתה יכול לחסוך בצורה מסוימת בחשמל, אבל לא למאה אחוז, כי משאבה לא יכולה לשנות ספיקות מים ממאה אחוז עד אפס. היא יכולה רק לשנות בטווח מסוים, 30,40 אחוז."
..
עו"ד כפיר: .. השיטה שלפיה פעלתם זו שיטה תקנית? זה עפ"י התקן העבודה הזאת שבוצעה?..
ת.כן."
זאת ועוד, ולמעלה מן הצורך אציין כי לא הוכח על ידי התובעת קשר סיבתי, בין צריכת החשמל המוגברת לבין הכשל הנטען, שלא הוכח, במערכת מיזוג אוויר ולא די בטענה הסתמית, שלא הוכחה, כי מערכת מיזוג האוויר, הינ ה צרכן חשמל עיקרי בבניין וכי מאז תיקונה ע"י התובעת, פחתה צריכת החשמל בצורה קיצונית.
לפיכך, אני דוחה את תביעת התובעת בראש נזק זה הקשור למערכת מיזוג האוויר.

מעמדן של הנתבעות 2 ו-3
התובעת הגישה את תביעתה נגד 3 הנתבעות וטענה ביחס לנתבעת 3 כי על פי חוזי המכר שנחתמו בין הנתבעות 2-3 לבין מי מרוכשי הבניין הוסכם כי הבניין יבנה לפי התקנות והתוכניות.
לטענת התובעת, הנתבעות 2 ו-3 אחראיות ביחד ולחוד כיזמיות של בניית הבניין וכמי שהתקשרו עם הנתבעת 1 לביצוע הבניה או מי שמכרו את היחידות בבניין לרוכשיהן, לטענת התובעת, הנתבעות אחראיות, אם כשלוחות ואם כנאמנות לפקח שהנתבעת 1 מבצעת את בניית הבניין בהתאם להוראות כל דין.
הנתבעת 3 טענה כי דין התביעה נגדה להידחות מאחר והיא אינה חברה יזמית ומאחר ולא היה לה חלק במכירת הדירות בפרוייקט.
אין חולק כי הנתבעת 3 אינה צד לחוזי המכר ביחס לדירות, חוזים עליהם חתומה הנתבעת 2 בלבד.
בהתאם לפרק ההגדרות בחוק המכר (דירות") תשל"ג -1973 (להלן:" החוק") מוכר:
"מוכר" – מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה"
הנתבעת 3 אינה נכנסת להגדרת "מוכר" בחוק שכן היא לא היתה מוכרת הדירות לפי אף לא אחת מהחלופות בחוק וטענת התובעת בעניין זה נטענה על דרך הסתם.
הנתבעות 2 ו-3 ביחד עם מר גדעון מנחמוב היו בעלי המקרקעין הרשומים של הבניין.
לא הוכח כי הנתבעת 3 הינה חברה יזמית, אלא שלטענתה שלא נסתרה, היא חברת נאמנות אשר רכשה זכויות במקרקעין שבהם הוקם הפרוייקט עבור נהנים שונים, כדי להעבירה ע"ש הנהנים בהתאם להסכמי הנאמנות שנחתמו בין הנתבעת 3 לבין הנהנים.
מקבל אני את טענת הנתבעת 3 לפיה היא רכשה את המקרקעין כדי שהנהנים עצמם, שהינם חלק מדיירי הבניין, יבנו את הפרוייקט ואת דירותיהם, כאשר לנתבעת 3 אין אינטרס כלכלי בפרוייקט.
כמו כן הנני מקבל את טענת הנתבעת 3 לפיה היא לא התחייבה כלפי הנהנים וכלפי רוכשי הדירות מהנתבעת 2.
באשר לנתבעת 2, הרי שאין חולק כי היא המוכרת בהסכמי הרכישה ולפיכך היא אחראית, כלפי התובעת.
ההסכמות שבהסכם בין הנתבעות 2 ו-3 לבין הנתבעת 1 , מחייבות את הצדדים להסכם בינן לבין עצמן והן אינן מחייבות את התובעת ואינן פוטרות את הנתבעת 2 מההתחייבויות כלפי הדיירים וכלפי התובעת
לפיכך התביעה כלפי הנתבעת 3 נדחית.

סוף דבר.
אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 3.
אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 (להלן לצורך סעיף זה "הנתבעות") כדלקמן:

לעניין ליקויי הבניה
אני מחייב את הנתבעות לבצע את כל התיקונים שפורטו בחוות דעתו המשלימה של המומחה גיל, לרבות, את התיקונים שהותיר להכרעת ביהמ"ש וזאת, בתוך 90 יום מיום פסק הדין.
לאחר ביצוע התיקונים וככל שהתובעת לא תהיה שבעת רצון מביצוע התיקונים, תהא התובעת רשאית להזמין את המומחה גיל למתן חוות דעת נוספת שבעלותה ישאו (בשלב הראשון) הצדדים בחלקים שווים והנתבעות תבצענה את התיקונים ככל שיורה המומחה גיל בתוך 30 יום לאחר מתן חוות דעתו.
ככל שהמומחה ימצא כי לא כל הליקויים שבחוות דעתו המשלימה תוקנו בסבב התיקונים שנערך לאחר מתן פסק הדין, ישאו הנתבעות במלוא עלות חוות דעת מומחה וישלמו לתובעת, מיד עם הגשת חוות המומחה, את החלק ששילמה התובעת למומחה.
ככל שהמומחה ימצא כי כל הליקויים תוקנו, תישא התובעת במלוא עלות חוות דעת המומחה ותשלם לנתבעות מיד עם הגשת חוות הדעת את החלק ששילמו למומחה.

לעניין הציפוי החיצוני
אני מחייב את הנתבעות לבצע סקר מוקדם של כל הציפוי החיצוני של הבניינים תוך שימוש בפיגום נייד ובטיחותי המונע באמצעות מנוע חשמלי.
הנתבעות תחלפנה את כל האריחים הסדוקים או את האריחים שיצאו או סטו מהמישור או אריחים פגומים מאוד.
הנתבעות תתקנה אריחים פגומים על ידי שימוש באבקת אבן עם דבק מתאים, וקבלת מרקם וגוון דומים לקיים וגימור באמצעות ליטוש עדין.
הנתבעות, ידאגו למרווח אנכי בין אבני חיפוי, באופן שבו ייווצר רווח מינימלי של 3 מילימטר, מקום שאין רווח כזה.
יש להסיר את המילוי המיותר של חומר קשיח הנמצא במישקים האופקיים ושאינו מאפשר את התפשטות האבן, כמו"כ יש להסיר את התיקונים באבן שנעשו בצורה בלתי מקצועית ובלתי אסתטית ולתקנם מחדש.
כל התיקונים הנדרשים יבוצעו על ידי הנתבעות ויסתיימו בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.
אני דוחה את המלצת המומחה דובדבני שלפיה יש לעגן את כל אריחי החיפוי, בלא יוצא מן הכלל, בשני עוגנים.

הרטיבות והאיטום בקומת המרתף
אני מחייב את הנתבעות לבצע בתוך 90 יום ממועד פסק הדין את כל תיקוני הליקויים בקומות החניון, כמפורט בחוות דעתו של המומחה שיינהולץ.

מתקן ההרמה
אני מחייב את הנתבעות לתקן ולהשמיש את מתקן ההרמה ולהציג לתובעת אישור של בודק מוסמך מטעם משרד העבודה, על פי פקודת הבטיחות בעבודה תש"ל 1970 לפיו המתקן תיקני ובטיחותי והכל בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין.

סעדים שנדחו
אני דוחה את התביעה הכספית במלואה בכל הקשור למערכת מיזוג האוויר.
אני דוחה את התביעה בקשר לכל הליקויים הנוספים שנטענו.

הוצאות ושכר טרחה.
תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט -2018 התוו את הדרך לפסיקת ההוצאות בפרק י"ח
151 (א): חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.
(ב)החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.
(ג)סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו.
152.בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור.
153.(א)סכום שכר טרחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך, בכפוף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור.
(ב)בית המשפט יכלול בשכר טרחת עורך הדין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם סבר כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.
(ג)בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש.
(ד)בהחלטה יפרט בית המשפט את השיקולים שהנחו אותו בקביעת שיעור ההוצאות.
עוד בטרם התקנת תקנות סדר הדין החדשות התווה בית המשפט העליון את העקרונות שלפיהן יש לפסוק הוצאות ושכר טרחה ודומה שליחן של עקרונות אלו לא נס גם עם התקנת התקנות החדשות וניתן לפעול גם לאור עקרונות אלו.
בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא משרד התעשיה [פורסם בנבו] התוותה הדרך לקביעת שכ"ט כדלקמן:
"שיעור ההוצאות שיש לפסוק אפוא, בכפוף לחובת הקטנת הנזק, הנו הוצאות ריאליות כלומר הוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שזכה בדין..... פסיקת הוצאות אינה ענישה של בעל הדין שהפסיד על כי גרר את יריבו לדין. ממילא שיעור ההוצאות שיש לפסוק אינו עונשי ואל לו לעלות על ההוצאות שהוצאו בפועל.....כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המ דובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין.........הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains הנ"ל, בעמ' 488). לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין (השוו Rechberger הנ"ל, בעמ' 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה ...... פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו. הוצאות סבירות, הכרחיות ומידתיות – מהן? ......ראשית, התעריף המינימלי אינו משמש בדרך כלל כאמת מידה לקביעת הוצאות משפט. מהווה הוא רף תחתון..... שנית, התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך ...... "הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 הנ"ל). כעיקרון, אין בעל הדין שהפסיד חייב אפוא לשאת בהוצאות יתר שהוציא בעל הדין שכנגד, שמקורן ברשלנות בניהול ההליך או בזהירות יתר שאינה נדרשת לשם השגת הצדק או הגנה על זכויותיו ..... שלישית, הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן לעיל, בעמ' 541); צריך שיתקיים יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש - והסעד שנתקבל - ובין שכר הטרחה וההוצאות (ראו ע"א 77/85 הנ"ל; ע"א 9535/04 הנ"ל; ראו עוד Hurst לעיל, בעמ' 52). רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו ...... לבסוף, חשיבות העניין עבור בעלי הדין. ככל שמדובר בעניין שחשיבותו האוביקטיבית עבור בעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות והשקעה זו תהא סבירה יותר. "
במקרה שלפני עותרת התובעת לפסוק לה הוצאות משפט בסך של 928,039 ₪ בגין הוצאותיה בתיק זה, לרבות שכר הטרחה ששילמה לעורכי דינה.
אכן חלק מתביעת התובעת לצווי עשה התקבלה, אולם חלק ניכר מעתירות התביעה נדחו, לרבות מלוא הסעד הכספי שתבעה התובעת בעניין מערכת מיזוג האוויר.
התביעה מלכתחילה היתה מוגזמת והתנהלה ע"י התובעת באופן שהאריך את הדיון שהתנהל למעלה מ-10 שנים, כאשר במהלך התקופה תוקן כתב התביעה פעמיים לבקשת התובעת, דבר שסירבל את הדיון והאריך אותו הרבה למעלה מן הצורך.
התביעה הייתה מופרזת מבחינת היקף הסעדים שנתבעו, ו הסכום שהשקיעה התובעת בטיפול בתביעה הינו מוגזם בכל קנה מידה ואינו מידתי.
התגלו פערים גדולים בין חוות דעת המומחים מטעם התובעת לעניין החיפוי החיצוני לבין חוות דעת מומחה בית המשפט וכך היה פער גדול בין חוות דעת המומחה מר מלכה מטעם התובעת ובין חוות דעת המומחה גיל מטעם בית המשפט לעניין ליקויי הבניה.
לאור האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת חלק מהוצאותיה כדלקמן: את הוצאות האגרה, הוצאות המומחה גיל, המומחה דובדבני, המומחה קאופמן, המומחה שיינהולץ והמומחה מגנוס לפי הסכומים שפורטו בבקשת התובעת לפסיקת הוצאות, סכומי ההוצאות ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום כל הוצאה.
לאור העקרונות שפורטו לעיל ומאחר ששכר הטרחה ששילמה התובעת לעורכי דינה הינו מוגזם ובלתי מידתי, ובהביאי בחשבון את תוצאות ההליך, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 3 שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה