הדפסה

בית משפט השלום בבת ים ת"א 40089-08-18

בפני
כבוד ה שופט יאיר חסדיאל

התובע

קובי עיני

נגד

הנתבעת
גראציה גליליאן

פסק דין חלקי

לפני בקשת התובע "להורות על השלמת פרטי השיק החסרים לצורך בחינתו כשטר בהתאם להוראות פקודת השטרות". הנתבעת מתקוממת על הבקשה תוך שהיא חוזרת בתגובתה על טיעוני ההתנגדות לביצוע שטר, ומטעימה כי חלפו כבר למעלה משבע שנים מהמועד הנקוב בשיק – לשיטתה זמן בלתי סביר בעליל להשלמת פרטיו.

השיק העירום על סך 120,000 ₪, אשר התובע עותר עתה להלבישו בשריונות פקודת השטרות [נוסח חדש] [להלן – "הפקודה"], הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל כבר ביום 24.5.18 בצוותא עם שיק נוסף על סך של 100,000 ₪. בבקשת הביצוע נטען כי שני השיקים נמשכו בחתימתה של הנתבעת.

עוד התביעה אצה רצה, מהגשת התנגדות לביצוע השטרות שביסודה טענת זיוף, דרך מתן רשות להתגונן בהסכמה בדיון בהתנגדות מיום 7.10.19, עבור אל דיון בעניין הצורך בהצגתו של השיק לפירעון ובשאלת מינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט לבחינת טענת הזיוף, וכלה בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים, העמקתי מבט בדיון קדם המשפט שנערך ביום 9.11.20 ונוכחתי כי התביעה השטרית של השיק שבנידון, כדמות מצוירת בסרטי לוני טונס של האחים וורנר, רצה כל העת באוויר באין דבר תחתיה אשר יחזיק אותה, וזאת משלא מולא בשיק שם הנפרע.

משהמדובר בשטר שאינו למוכ"ז פשוט הוא החזון: באין נפרע – תיפרע התביעה השטרית. מסמך כאמור המעוקר פרט חיוני זה לאו שטר הוא בהתאם לסעיף 3 לפקודה , ומשלא הושלם הפרט הרי שאף לצורך סעיף 19 לפקודה הוא שטר שכוונתו לא יצאה בשלמותה לפועל , ומשכך אינו אכיף [ראו סעיפים 3,6,19 לפקודה, וכן ע"א 640-73 גלבנק נ' עזבון המנוח גילאי, פ"ד כט(2) 701 (1975), ע"א 80-65 דוידוביץ נ' טרטנר פ"ד י"ט (2) 302 (1965) – להלן – "פרשת דוידוביץ" , ע"א 9-71 דוד נ' בנק לייצוא בע"מ, פ"ד כו(1) 169 (1971), ת"א 29936-06 חביבזאדה נ' סינאי (2007), ת"ט 35620-12-10 כהן נ' נזרי (2011), תא"מ 6170-01-11 לוי נ' הואש (2012), ת"א 61456-10-15 קשקוש נ' חורי (2019), ש' לרנר, "דיני שטרות", מהדורה שניה, עמ' 164 ].

אף התובע הכיר בכך, ועל כן, אחר אותה ישיבת קדם משפט בה הצבעתי על היעדר העילה השטרית ביחס לשיק, הגיש את בקשתו [ראו סעיפים 1-2 לבקשה].

כלל נקוט בידינו מימים ימימה כי הסמכות בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי למחוק תביעה מחוסר עילה בכל שלב של ההליך אינה מותנית ביוזמת בעלי הדין , וכי "שיקול הדעת הוא של בית המשפט, הרשאי להחליט מיוזמתו הוא, ואפילו בניגוד לעמדת הנתבעים" [ראו ע"א 109-84 ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מא' (1) 577 (1987) – להלן "פרשת ורבר" ], זאת משום ש" הרעיון העומד מאחורי התקנה הינו, שאין מקום לנהל הליך סרק, שכן במקרה זה גם אם יוכח כל האמור בכתב התביעה, לא ניתן לקבל את הסעד המבוקש" [ת"א (מחוזי - י-ם) 5136 -03 דרבאס נ' כהן (2003), וכן ראו ת"א (מחוזי - נצ') 13124-02-17 לחאם נ' לחאם (2018), והחלטת כבוד השופטת אביגיל כהן בתא"ק 56861-08 אי.אס.איי.אנטר טכנולוגיות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2010)].

משפנה יום ועם תחילת שנת 2021 התקדשו עקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 [להלן: "התקנות החדשות"] המנחילים ניהול הליך מידתי ויעיל ומנחים את בית המשפט ליזום כל החלטה לצורך כך, לרבות על מנת לאזן בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי ב חיסכון במשאבי זמן ועלויות, נמלא אותו כלל ישן המצוטט בסעיף 6 לעיל חיות חדשה, שהרי לא ישחית בית המשפט את זמנו של הציבור לבטלה על תביעה עקרה, כגון תביעה שטרית ריקה משטר, ומן האחריות הניהולית של בית המשפט על ההליכים האזרחיים [ראו -דברי הסבר- תקנות סדר הדין האזרחי התשעט (www.gov.il)] נגזר שאל להם לשופטים להיות "שָׁטִים הֵם הַס עַל פְּנֵי הַזֶּרֶם, שָׁטִים הֵם עֲצוּמֵי עֵינַיִם" [מתוך "אהבה יומיומית (שקרים קטנים)", תרצה אתר, "כל השירים", הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2018].

עם זאת, בית המשפט לא ינקוט צעד קיצוני של מחיקת תביעה שאינה מגלה עילה אם ניתן להצילה על-ידי תיקון [ראו פרשת ורבר], ולכאורה ניתן להשקיף על בקשת התובע כבקשה לתיקונו של כתב התביעה השטרי, שכן על סמך אימרת בית המשפט העליון כי "בתביעה שטרית השטר עצמו הוא עילת התביעה" [ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ''ד מה(1) 647 (1991)] כבר הנחה בית המשפט המחוזי כי השטר הוא לב ליבה וכל מהותה של הבקשה לביצוע שטר , לרבות לצורך בחינת קיומה של עילת תביעה [ע"א 2193-06 אהוד נ' יצחק (2008)].

תקנה 46(א) לתקנות החדשות קובעת: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג", ושאלת המתח בין פרשנותה בפסיקה של הוראת סעיף 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לבין פרשנות תקנה חדשה זו לאורם של עקרונות היסוד לתקנות החדשות כבר מבעבעת בפסיקה [ראו ת"א 64009-06-17‏ ‏ פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (בית החולים רמב"ם) (2021), ה"פ (63736-06-20 שניידר נ' פנינת אביב הירוקה בע"מ (2021)].

מפסיקות נושנות של בית המשפט העליון עולה כי אין לסלוד מהשלמת פרטים בשטר לאחר הגשת התביעה [ראו ע"א 434-63 חרותי נ' שובס, פ"ד י"ח, 403 (1964), פרשת דוידוביץ בעמ' 305, יואל זוסמן "דיני שטרות", מהדורה שישית, בעמ' 171 – להלן –"זוסמן"], וב ע"א 146-85‏ ‎ ‎ציון גמליאל‎ ‎נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מא (3) 746 (1987) אחז בית המשפט העליון כך : "...לאחר הגשת השטר לביצוע ולאחר הגשת ההתנגדויות, השלימה המשיבה פרטים, שהיו חסרים בשטר, והם מועד הפרעון ומועד עריכת השטר...אומר מיד, כל הפגמים הללו אינם מהותיים, כולם ניתנים לתיקון, ובמצב הרגיל לא יכול היה המערער להיבנות מהם בשלב של ערעור, אך כיוון שבא-כוחו של המערער הביא חלק מהפגמים הללו לתשומת לב בית המשפט בעת הדיון, הרי שראוי היה לתקנם בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי...לא היה מנוס מתיקון כתב התביעה על-פי האמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי"

אף על פי כן, הלכה היא כי אין להתיר תיקון כתב תביעה במקום ירכוש התובע כתוצאה מהתיקון יתרונות דיוניים שיגרמו לנתבע נזק או עוול [ ראו רע"א 558-14 מדינת ישראל נ' סכאי (2014), א' גורן, סוגיות בסדר דין האזרחי, מהדורה 13 (2020) בעמ' 326] ובבקשת התובע טמון מוקש כאמור, שאף מרחיק אותה מהתכלית של "קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן", בהתאם לסעיף 46 לתקנות החדשות.

לגרסת התובע הוא אוחז בשיק משנת 2013, והלכה למעשה חותרת בקשתו לכך שבית המשפט יאציל עליו בשנת 2021 את החזקה המעוגנת בסעיף 19 (א) לפקודה ולפיה עומדת לו "רשות לכאורה" מאת הנתבעת להשלים פרט מהותי שחסר בשטר. בהיעתרות לכך יקנה בית המשפט לתובע "זכות במסגרת דיני הראיות המתבטאת בשינוי נטל ההוכחה", וזאת משיוטל על הנתבעת הכופרת במתן ההרשאה עול הראיה להוכיח שהשטר לא מולא בהתאם לבקשתה [ראו ע"א 339-72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452 (1973), ע"א 546-61 שורץ נ' צ'רקס, פ"ד טז 1300 (1962)]

כל זאת שעה שהמדובר בשיק שעל פי התצהיר התומך בבקשת התובע, ו כעולה גם מתצהירי העדות הראשית מטעמו על נספחיהם, יועד לפירעון בתוך מספר ימים בגין עסקת ניכיון קצרת טווח ואינו שטר חוב או שטר לביטחון, ומשכך , ובהיותו "אמצעי תשלום", הרי ש"שיק שלא הושלם כעבור ימים אחדים לא הושלם תוך זמן סביר. שנה אחת אינה, במקרה זה, זמן סביר" [זוסמן, עמ' 170 – על סעיף 19 (ב) לפקודה] , ואף הפסיקה עמדה על כך שכאשר לא נטען שהוסכם אחרת , וכך הוא בענייננו, מילוי פרטי שיק צריך להיעשות בסמוך למועד מסירת השיק לאוחז [ע"א 17742-01-12 לנדסהוט נ' פהימה (2012)].

נוכח האמור, אין מנוס מדחיית הבקשה וממחיקה, מהיעדר עילה, של התביעה השטרית בגין השיק על סך של 120,000 ₪. קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 527400-05-18 תוקטן בהתאם.

במכלול נסיבות העניין, בשים לב לשווי התביעה, אך גם לכך שטרם נשמעו ראיות, הרשות להתגונן ניתנה בהסכמה, והנתבעת השתתפה בינתיים בדיון קדם משפט אחד בלבד, ושעה שכתבי טענותיה, כמו גם התצהירים שהגישה, נצרכים גם להגנתה כנגד השיק האחר, אני מורה כי בגין הדיון בבקשה ועקב מחיקת התביעה החלקית ישלם התובע לנתבעת בתוך 30 ימים שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

ישיבת קדם משפט מסכמת בהתאם לתקנות החדשות נקבעת ליום 27.4.21 בשעה 10:30.

ניתנה היום, כ"א שבט תשפ"א, 03 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.