הדפסה

בית משפט השלום בבת ים ת"א 36475-03-21

בפני
כבוד ה שופט עזריה אלקלעי

תובעים

א.ש. המסעדה של אמא בע"מ

נגד

נתבעים
בנק דיסקונט לישראל בעמ

החלטה

בפניי בקשת הנתבע לחייב את התובעת (להלן: "החברה") בערובה להבטחת הוצאות המבקש בהתאם לסעיף 353 א' ל חוק החברות תשנ"ט 1999 וזאת בסך שלא יפחת מ- 200,000 ₪.

טענות התביעה וההגנה בתמצית
התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה על סך 1,909,262 ₪ ולצרכי אגרה העמידה את התביעה על סך של 1.2 מיליון ₪ וזאת בגין נזקים שגרם הנתבע לתובעת, כאשר על פי הנטען הנתבע הפר את התחייבויותיו כלפי החברה, התנה שירות בשירות, הציג מצגי שווא וגבה ריבית ועמלות ביתר בתוך ניצול והטעיה.
התביעה הינה בגין גרימת נזקים כלכליים ואובדן רווחים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתנהלות הנתבע.
לטענת הנתבע מדובר בתביעה ב"שיטת מצליח" כאשר כל התביעה מתבססת על חוות דעת מופרכת המבוססת על הנחות יסוד שגויות ומתעלמת מהסכמי אשראי שהיו קיימים בין הצדדים ושעליהם התובעת מעולם לא חלקה, כאשר כל טענות הנתבע פורטו בהרחבה בכתב ההגנה.

טענות הנתבע בבקשה
התובעת טוענת כי נגרם לה נזק כתוצאה מהפרה לכאורה של הסכם בין הבנק לחברה על גובה הריבית המוסכמת. בענייננו, אין כל טענה של התובעת כי הנתבע חרג מהסכם כשלהו עימה או חייב את החשבון בריבית שהיא לא הריבית המוסכמת.
התביעה שמבוססת כולה על חוות דעת חלקית וחסרה וקיים חשש כי עת תידחה התביעה עשוי הנתבע למצוא עצמו מול שוקת שבורה שכן לתובעת אין יכולת כלכלית כדי לפרוע את ההוצאות וזאת כי התובעת היתה לקוחה לשעבר של הבנק שהתנהלות החברה בבנק היתה מאופיינת בחריגה כרונית ממסגרות, תוך נטילת התחייבויות ללא יתרה מספקת בחשבון, התנהלות שהובילה את הבנק לביטול מסגרות החברה בבנק ולמתן התראות.
כמו כן, מדובר בתביעה שסיכוייה נמוכים ואף קלושים, זאת ועוד לטענת הנתבע לא פעם הוטלו עיקולים על חשבונה של החברה לבקשת נושים שונים.
לטענת הנתבע, מדובר בחברה בע"מ ולפיכך על פי הכלל יש לחייבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות וכי הנטל להפרכת כלל זה מוטל על החברה התובעת.

טענות התובעת בתגובה
ככלל אין להתנות את זכותה של תובעת להביא את עניינה לברור בפני ערכאות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים, כאשר מקרה זה אינו נמנה עליהם. מדוברת בתובעת שהגישה את התביעה בערכאה הראשונה והתביעה אינה תביעת סרק אלא תביעה שסיכוייה גבוהים.
התובעת צירפה לתגובתה ממצאים המוכיחים לטענתה כי אין מקום לטענת הנתבע בדבר מסוגלותה הפיננסית.
חיוב החברה בערובה להוצאות פוגע בזכות הקניין של התובעת.
הבקשה הוגשה בחוסר תום לב משווע, בניסיון לעכב ככל הניתן את הדיון בתביעה תוך הגשת בקשות סרק לבית המשפט.

טענות הנתבע בתשובה לתגובה
תשובת התובעת לבקשה הוגשה ללא תצהיר כנדרש בסעיף 50(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. וכל הנתונים הכספיים שהוגשו לא גובו גם הן בתצהיר ערוך כדין. משכך, יש להורות על הוצאת תשובת התובעת לבקשה מתיק בית המשפט וליתן החלטה על יסוד הבקשה בלבד.
מתוך שלושת הדוחות שצורפו לנספחי התשובה לבקשה רק אחד מהם מבוקר על ידי רואה חשבון. עולה מהדוחות כי לנתבעת העוסקת במסעדנות רווחים אסטרונומיים דווקא בשנה וחצי החולפת (למעלה מ-5 מיליון ₪) שאינם מתיישבים עם המציאות נוכח מגפת הקורונה שברוב השנה כל המסעדות בארץ היו סגורות. לטענת התובעת בשנה הקודמת הגדילה את הכנסותיה ב-3 מיליון ₪.
כל אלו, מטילים ספק בנכונות הנתונים.
זאת ועוד גם יתרת תדפיסי החשבונות לא יכולים להוות הוכחה לאיתנות פיננסית של התובעת שכן לא ניתן להבין מהתדפיס האם מדובר בפיקדון משועבד או שרובצים עליו עיקולים. בנוסף, עולה מהתדפיסים כי לתובעת יש דווקא יתרת חוב.
לאור האמור לעיל, המסמכים שצורפו לא מציגים את איתנות התובעת ולכן יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול הליכים בתיק.

דיון והכרעה
סעיף 353א ל חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") דן בהפקדת ערובה על-ידי חברה אשר הגישה תביעתה וקובע:
"353א. ערובה להוצאות משפט
הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
כפי שהוסבר ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, מיום 11.2.2009), בסעיף הנ"ל ישנן שתי חלופות, אשר בהתקיימן בית המשפט לא יורה לחברה על הפקדת ערובה:
"סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:
(א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.
(ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע.
אלא אם כן
(ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה.
או
(ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.
... כתוצאה מכך, קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:
(א) אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.
(ב) אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה."
עוד נאמר באותו פסק דין, כי כדי לקבוע האם על חברה תובעת להפקיד ערובה, שומה על בית המשפט לערוך מבחן בן שלושה שלבים: השלב הראשון הוא, בחינת מצבה הכלכלי של החברה התובעת. ככל והחברה לא הוכיחה כי ביכולתה לפרוע את הוצאות הנתבע, ככל שאלה תיפסקנה לחובתה, על בית המשפט לעבור למבחן השני: במסגרתו תיבחנה נסיבות העניין תוך התחשבות בזכות הגישה לערכאות וסיכויי התביעה. אם יימצא כי יש לחייב את התובעת בהפקדת הערובה, יעבור בית המשפט לשלב השלישי: האם גובה הערובה הנדרשת הוא מידתי. ובלשון פסק הדין:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש - שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624). משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים (השוו:The White Book, 620 para 25.12.7)."
הנה כי כן, בהסתמך על הוראות הסעיף ועל ההלכה הפסוקה, הכלל הוא שעל החברה התובעת להפקיד ערובה, כאשר פטור מהפקדת ערובה מהווה חריג לכלל.
יובהר, כי הנטל להוכחת היכולת הכלכלית של התובעת מוטל על החברה התובעת.
במקרה שלפניי, הציגה התובעת מסמכים המעלים כי יש לה יכולת כלכלית לכאורה. בשלב הראשון נתונים אלו לא נתמכו בתצהיר אולם לאחר שהתרתי לתובעת לצרף תצהיר הוגש תצהיר התומך בנתונים הכספיים שהציגה.
אכן, לא ברור מהנתונים הכלכליים שהוצגו על ידי התובעת האם הכספים שבחשבונה משועבדים אך נראה כי אין מדובר בחברה החסרת יכולת כלכלית.
באשר לשלב הבחינה השני, לא ניתן לומר בשלב זה כי התביעה חסרת סיכוי או כי סיכוייה גבוהים במיוחד.
אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה להפקדת ערובה באופן חלקי, ולאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים השונים, לרבות את סכום התביעה, אני מורה כי התובעת תפקיד בקופת בית המשפט ערובה בגובה של 60,000 ₪ (או בערבות בנקאית צמודה למדד) כתנאי להמשך ההליך מטעם התובעת וזאת עד ליום 5.9.21. לא יופקד הסכום במועד, תימחק התביעה.
התובעת תשלם לנתבע את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ כאשר הוצאות אלה מביאות בחשבון גם את מחדלה של התובעת באי הגשת התצהיר.

ניתנה היום, כ"ו אב תשפ"א, 04 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.