הדפסה

בית משפט השלום בבת ים ת"א 23190-09-20

בפני
כבוד ה שופט שי מזרחי

תובע
פלוני

נגד

נתבעת
א.ר. לייזר ליין בע"מ

החלטה

לפני טענות מקדמיות מטעם הנתבעת של מעשה בית דין ו/או מניעות.
עסקינן בתביעת נזקי גוף שהוגשה בחודש ספטמבר 2020 בגין תאונת עבודה מיום 21.8.14. הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע במועד אירוע התאונה. ראשי הנזק בגינם נדרש הפיצוי: אובדן השתכרות בעבר; הוצאות רפואיות; הוצאות עבור נסיעות; עזרת צד ג'; כאב וסבל.
כפי העולה מטענות הצדדים, להליך הנוכחי קדמה תביעה (בין אותם הצדדים) שהוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בשנת 2015 בגין פיטורין שלא כדין ובמסגרתה עתר התובע לפיצויי פיטורין ופיצויים נלווים נוספים הקשורים לזכויותיו במסגרת דיני העבודה.
התביעה הסתיימה בהסכם בין הצדדים "לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים מכל מין וסוג ומבלי להודות בחבות כלשהי..." (לשון ההסכם מן הפרוטוקול). להסכם הנ"ל ניתן תוקף של פסק דין.
לטענת הנתבעת, התובע מנוע מהגשת תביעה זו היות ומדובר בהסכם אשר מסלק באופן מלא ומוחלט את כל טענות הצדדים מכל מין וסוג. קרי, אין שום סייג המתייחס לטענות התובע כיום. התובע התחייב כי ההסכם ממצה את כלל טענותיו מכל מין וסוג כנגד הנתבעת.
מעבר לכך צוין כי גרסתו הנטענת של התובע לאירוע מהווה תאונת דרכים ולאור סעיף 8 לחוק הפיצויים לעניין ייחוד עילה, דין התביעה להידחות.
התובע מתנגד לאמור בבקשה וציין כי כאשר הוסבר לו על הסכם הפשרה במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה, היה לו ברור לחלוטין כי מדובר אך ורק בעניינים הנוגעים לסכסוך התעסוקתי בינו לבין הנתבעת וכי לא התכוון בשום שלב להביא את העניין הנוכחי בגדרו של הסכם הפשרה. התובע צירף תצהיר לתמיכה בתגובה וכן הפנה אצבע מאשימה כלפי הנתבעת שכן זו סירבה לדבריו להמציא העתק מפוליסת הביטוח ביחס לתאונה .
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, דין הבקשה להידחות בשלב זה, מן הטעמים שיפורטו להלן.
ראשית, לאור טענות הנתבעת, יש להבהיר כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה הנדונה.
הסמכות העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה מוסדרת בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק") הקובע בין היתר כדלקמן:
"(א) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]...".
ס' 24 (א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה קובע את העילות הנזיקיות המצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה:
"תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בקשר לסכסוך עבודה".
מנוסח הסעיף עולה, כי הסמכות המוקנית לבית הדין לעבודה לגבי עוולה של הפרת חובה חקוקה, הינה רק ככל שמדובר בהפרה בקשר לסכסוך עבודה. הפרה נזיקית רגילה, שגרמה לתאונת עבודה, איננה נכללת במסגרת הסמכות שהוקנתה לבית הדין לעבודה.
החוק קובע במפורש כי לבית הדין אין סמכות לדון בעילות נזיקיות אחרות או נוספות לבד מאלו המצוינות בסעיף זה (ר' גם ע"ע (ארצי) 407/05‏ ‏ שמואל לם נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (21.6.06)).
נמצא אפוא כי ניתן להגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בקשר לתאונת עבודה, הן בעילה של רשלנות והן בעילת של הפרת חובה חקוקה ופלת"ד לבתי המשפט האזרחיים ולא לבית הדין לעבודה.
עתה יש להכריע בשאלה האם יש בכוחו של פסק הדין שניתן בהסכמה כדי להקים מעשה בית דין.
ככלל, לצורך החלתו של כלל השתק העילה, אין הבדל בין פסק דין שניתן בהסכמת בעלי הדין לבין פסק דין סופי המבוסס על הכרעה עניינית בליטיגציה שהתקיימה בין הצדדים..." (נ' זלצמן 'מעשה בית דין בהליך אזרחי', עמ' 330).
בענייננו, ככל שכוונת הנתבעת בטענה לקיומו של מעשה בית דין ל'השתק עילה', יש לבחון האם העילה שנכללה במסגרת התביעה בהליך בבית הדין לעבודה זהה לעילה במסגרת כתב התביעה הנוכחי.
לעניין מבחן "זהות העילות" נקבע, כי העיקרון של מעשה בית דין יחול אף אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ורכיבים שלא נזכרו בתביעה הקודמת.....נודעת חשיבות לשאלה האם הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בשתי התביעות הינם זהים, וכן למידת הדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים ".
יישום האמור לעיל על התביעה לפני מעלה כי אין זהות עילות בין ההליך הקודם לבין ההליך הנוכחי. בהליך הקודם נדונה תביעה למיצוי זכויות התובע הנובעות מניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, ואילו בהליך הנוכחי המדובר בתביעה בגין נזקי גוף בעקבות תאונת עבודה.
זאת ועוד, לצורך הכרעה בסעדים המבוקשים בתביעה זו אין כל רלבנטיות או צורך לשוב ולהכריע בסוגיות הקשורות לסיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים ו/או בסעדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה שהתקיימה בין הצדדים.
משעה שלא מתקיימים התנאים לקיומו של 'השתק עילה', נבחן האם נוצר בנסיבות העניין "השתק פלוגתא".
התנאי להיווצרות "השתק פלוגתא" הוא כי "קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא... וכי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי..." (רע"א 682/07 לבייב נ' גילר).
בהקשר זה יש לבחון בענייננו האם ההסכמה בין הצדדים, כפי שנוסחה בהליך בבית הדין לעבודה, מונעת מהתובע להגיש את התביעה הנוכחית.
טענה דומה נדונה בפני כב' השופט פולוק, בת"א (שלום ירושלים) 13971/08, בש"א (שלום ירושלים) 8972/08 חברת בית אריה לבניין שיכון ולנכסים בע"מ נ' ירון אהוד (4.11.08).
אף בעניין זה טען המעביד כי בהסכם הפשרה בבית הדין לעבודה נכתב כי התשלום הנ"ל הינו לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבעת מכל מין וסוג שהוא בקשר לתקופת עבודתו אצל הנתבעת ו/או סיומה. חרף הניסוח הרחב, קבע כב' בית המשפט: "מסעיף זה, לכאורה, עולה כי הצדדים הגיעו להסדר לפיו לא יהיו יותר תביעות בין התובע לנתבעת בעניין העבודה, אולם, מעיון בכתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה, בפרוטוקול הדיון ואף להסכם הפשרה עצמו ... ...עולה, כי אומד דעת הצדדים היה לפתור את המחלוקות ביניהם בנוגע לזכויות הסוציאליות להן היה התובע זכאי, לטענתו, בעקבות פיטוריו מעבודתו אצל הנתבעת לאחר 11 חודשי עבודה רצופים. לא נראה כי שאלת התאונה והפיצוי לו זכאי התובע, לטענתו, בעקבות נזק הגוף שנגרם לו, נדון כלל בבית הדין לעבודה או ברקע להסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים".
בת"א (שלום נצרת) 10945-10-12 בלאל חיגאזי נ' בני חסן שמיה להשקעות בע"מ (1.8.13), נדון האמו ר בהסכם בבית הדין לעבודה –בו צוין כי הוא נועד לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות והדרישות כנגד המעביד או מי מטעמו מכל סוג, וכי לא תהיה לעובד כל דרישה או תביעה נוספת.
אולם כב' השופטת עינב גולומב דחתה את הטענה בדבר מעשה בית דין, בקובעה כדלקמן: "מלאכת הפרשנות איננה נעשית במנותק ממכלול הוראות ההסכם ומנסיבות עריכתו. על אומד דעתם של הצדדים יש ללמוד ממכלול הנתונים הנוגעים להסכם ובכלל זה לשון ההסכם, נסיבות עריכתו, הרקע לכריתתו והתנאים שביקשו הצדדים להשיג באמצעותו כפי שהיא נלמדת מכל אלה... ...בענייננו מדובר בהסכם פשרה במסגרת התדיינות בבית הדין לעבודה. כתב התביעה שהגיש התובע כלל זכויות ספציפיות מתחום יחסי עובד-מעביד, ואין בו אזכור כלשהו של התאונה דנן, והדבר ברור, שהרי התביעה הנזיקית איננה מצויה כלל בסמכותו של בית הדין לעבודה... ...משמדובר בעילת תביעה שלא נכללה בגדר התדיינות בה נערך ההסכם ואף לא הייתה בסמכות הערכאה בפניה התקיימה ההתדיינות, ומשעולה מפרטי ההסכם כי הפשרה קשורה ספציפית לסכומים שנתבעו באותה תביעה, יש לפרש את תניית הוויתור על תביעות שבהסכם במסגרת אותו הקשר. ככל שהצדדים ביקשו כי הוויתור האמור יחול אף על תביעה נזיקית עתידית, הרי שנוכח השוני הבסיסי בין העילות, הדעת נותנת כי היו מציינים זאת במפורש בהסכם וזאת לא עשו...".
בית המשפט הוסיף כי אם המעביד טוען כי במהלך המשא ומתן לגיבוש הסכם הפשרה סוכם במפורש כי ויתור העובד על כל תביעה עתידית יחול גם על נזק הגוף נשוא התאונה, אזי מדובר בטענה עובדתית הנתונה במחלוקת שיש להכריע בה בשלב ההוכחות
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ולאור סקירת ההכרעות דלעיל, נחה דעתי כי יש לדחות טענות הנתבעת בשלב זה.
מעיון בכתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה, עולה כי התאונה הנדונה בפני לא היוותה חלק מטענות התובע באותו הליך.
לפיכך, אף אם הניסוח של ההסכמה הוא ניסוח רחב, נובע מהקשר הדברים ומנסיבות עריכת ההסכם, לכאורה, כי הסכמת התובע הייתה לוותר על כל תביעה עתידית הקשורה ליחסי העבודה שבמסגרת סמכותו של בית הדין לעבודה, ולא מעבר לכך.
יודגש כי עדיין פתוחה הדרך בפני הנתבעת להוכיח כי הצדדים אכן התכוונו בהסכמתם לוויתור גם על התביעה הנזיקית, אולם בשלב מקדמי זה אין הדבר מצדיק דחיית התביעה על הסף.
נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין, בראי הניסוח המאתגר של הסכם הפשרה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' שבט תשפ"א, 02 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.