הדפסה

בית משפט השלום בבת ים ת"א 16486-12-16

בפני
כבוד השופט עזריה אלקלעי

תובעים:

  1. אמוץ טל
  2. יסמין טל

ע"י ב"כ עו"ד אריה מוסקוביץ

נגד -

נתבעים:

  1. אוזדובה שמואל קבלן בנין בע"מ
  2. הרטוב לוי בע"מ
  3. יעקב יצחק לוי
  4. חגי אוזדובה

ע"י ב"כ עו"ד דב פישלר

נ ג ד –

צד ג' :
משרד הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עו"ד יואב קוק

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים לתשלום פיצויים בסך 1,643,307 ₪.
הנתבעים מצידם, הגישו הודעה לצד ג' נגד משרד הבינוי והשיכון, אולם, לאחר סיום שמיעת סיכומי הצדדים, הסכימו הנתבעים וצד ג' כי ההודעה לצד ג' תידחה ללא צו להוצאות.

טענות התביעה:
התובעים רשאים להירשם כבעלים בבית וקרקע עליה בנוי בית חד-קומתי הכולל 4 חדרי שינה, בקיבוץ ברור חיל (להלן: "הבית").
הנתבעת 1 והנתבעת 2 הינן חברות קבלניות העוסקות בבניית בתים, ומי שבנו את ביתם של התובעים במסגרת פרויקט הרחבה בקיבוץ ברור חיל (להלן: "הנתבעות").
הנתבע 3, משמש כבעל מניות ודירקטור בנתבעת 2, והוא מי שמולו התנהלו התובעים ישירות במהלך בניית הבית ולאחר אכלוס התובעים בבית, משנתגלו לראשונה הליקויים החמורים בבית.
הנתבע 4, משמש כבעל מניות ודירקטור בנתבעת 1, והוא מי שמולו התנהלו התובעים ישירות במהלך בניית הבית ולאחר אכלוס התובעים בבית, משנתגלו לראשונה הליקויים החמורים בבית.
בסמוך לאחר שבניית הבית הסתיימה והתובעים עברו להתגורר בו, התגלו בבית ליקויי בניה שונים, בין היתר בתחום האיטום והרטיבות, כאשר בכל חורף חודרים לבית מים רבים. כמו"כ, ישנה זליגה וחדירה של מים מתוך החצר והסביבה החיצונית לתוך הבית, עקב שינוי הנמכת מפלס קומת הכניסה בניגוד להיתר הבניה, כך שנוצרה בעיית ניקוז ימי גשמים חמורה, כאשר בעת הגשמים המים אינם מתנקזים לכיוון הכביש שבחזית, אלא לכיוון בית המגורים עצמו.
לא הותקנו על ידי הנתבעים מרזבים באופן תקין, וכמו"כ התגלו בבית סימני סדיקה, התנפחות ורטיבות רציניים, סדקים בכל תקרת המבנה וכן ליקויי רטיבות בגג.
התובעים התריעו בפני הנתבעים אודות הליקויים, אולם ניסיונות חוזרים ונשנים לתקן ליקויים אלה לא צלחו. ליקויי הבניה תוקנו באופן רשלני והנתבעים ביצעו תיקונים קוסמטיים בלבד, באופן שהליקויים אף החמירו.
נוצר מצב שבו בכל עונת גשמים, ובפרט בחורפים גשומים במיוחד, נזקי התובעים הולכים ומחמירים, ומים מחלחלים לתוך קירות הבית והורסים שטחים נוספים במבנה.
לאחר שהתובעים פנו לנתבעים בבקשה לתיקון הליקויים באופן יסודי ולא נענו בחיוב, נאלצו התובעים לבצע במהלך שנים 2014-2015 עבודות חירום של תיקון בצידו הפנימי של הבית, שכללו בין היתר ייבוש הרצפה, החלפת פרקט, תיקוני טיח וצבע, ולאחר מכן בוצעו עבודות גם בצידו החיצוני של הבית. מדובר בעבודות חלקיות בלבד, שבוצעו רק כדי להקטין את הנזקים ככל שידם של התובעים היה משגת.
עלות ביצוע עבודות החלקיות שנאלצו התובעים לבצע בנכס הינה בסך של 194,426 ₪. עותק מחשבוניות וקבלות צורפו לכתב התביעה וסומנו ט'.
התובעים שכרו את שירותיהם של מומחים לאבחון הליקויים בבית, והמומחית לאיטום ששכרו התובעים קבעה בחוות דעתה כי קירות המסד אינם אטומים במידה הנדרשת למניעת זליגת מים למבנה. בהתאם לחוות דעת המומחית, הנתבעות לא ביצעו איטום כמתחייב בהסכם ומתקנות התכנון והבניה ולא אטמו את המבנה כפי הנדרש.
בהתאם לחוות דעת המומחית, מאז אוכלס הבית בשנת 2010, מבנה הבית סובל מתופעת רטיבות משמעותית, מסימני רטיבות ועובש בכל היקף קומת הקרקע בפנים ובחוץ. בהתאם לחוות דעת המומחית, שכבת האיטום המזערית שהייתה אמורה להימצא על גבי המסדים הייתה צריכה לעמוד על 8 מילימטר, אולם, בפועל לא נעשה איטום בעובי זה.
התובעים שכרו את שירותיו של מומחה לקרקע, שקבע בחוות דעתו כי עקב הנמכת המפלס קומת הכניסה ב – 18 ס"מ בניגוד להיתר הבניה, נוצרה בעיית ניקוז מי גשמים חמורה, כאשר בעת הגשמים אינם מתנקזים לעבר הכביש אלא לכיוון בית המגורים. בהתאם לקביעת מומחה הקרקע לשם תיקון הליקויים יש לבנות קירות תומכים חדשים מבטון וכן מערכת ניקוז מי גשמים חדשה, שתוליך את כל מי הגשמים מחצר הבית לכביש החיצוני.
התובעים שכרו את שירותיו של מהנדס בניין, שהתבקש לבחון את בעיית הליקויים והסדקים בשלד, והמומחה קבע בחוות דעתו כי נדרש טיפול יסודי במבנה לצורך תיקון הסדקים בתקרה. כן ציין המהנדס כי אין שיפוע ניקוז בגג המבנה, תוך שהוא קבע בחוות דעתו כי עלות ביצוע תיקון הנזקים במקרקעין נאמד בסך של 615,253 ₪ כולל מע"מ.
התובעים שכרו את שירותיו של שמאי מקרקעין שהתבקש ליתן חוות דעתו בעניין ירידת ערך הנכס גם אם יבוצעו כל העבודות לתיקון הליקויים.
השמאי קבע בחוות דעתו כי ירידת ערך כתוצאה מעלות שנתית לתחזוק ושיפוץ המבנה לאורך השנים, לאורך כל חיי הנכס, נאמדת בסך של 392,869 ₪. באשר לירידת ערך הנכס קבע השמאי כי ערכו של הנכס ירד גם אם יבוצעו התיקונים בסך של 315,000 ₪. בסה"כ הפגיעה או ירידת ערך הנכס הוערכה על ידי השמאי בסך של כ- 708,000 ₪.
כמו-כן, העריך השמאי דמי שכירות ראויים לנכס דומה למשך תקופה של שלושה חודשים בסך של 10,500 ₪ לחודש. סכום זה נכלל כחלק מהסכום שקבע מהנדס הבניין.
לתובעים נגרמו סבל ועוגמת נפש עקב ליקויי הבניה לאורך השנים, והם מבקשים לפסוק להם בגין ראש נזק זה פיצויי בסך של 85,000 ₪.
בנוסף, מבקשים התובעים לפסוק להם החזר של מלוא הוצאות שהוציאו עבור תשלום למומחים ששכרו.
לטענת התובעים, קיומם של ליקויי הבניה המהותיים מהווים הפרת ההסכם בין התובעים לנתבעות וכך גם הימנעותן של הנתבעות מלתקן את הליקויים.
בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעות התרשלו בביצוע עבודות הבניה.
בהתייחס לנתבעים 3 ו – 4, טוענים התובעים כי הם היוו את הרוח החיה מול התובעים במשך כל התקופה, הם פעלו בחוסר תום לב, ברשלנות ובמרמה שעה שחתמו על הסכם עם התובעים תוך ידיעה שהם לא יוכלו לספק את השירות ולא יעמדו בהסכם. ולפיכך, במעשיהם הפרו הנתבעים את החובות המוטלות עליהם.
הנתבעים לא תיקנו את הליקויים, ורימו את התובעים בכך שהציגו בפני מצג כאילו לכאורה די בתיקונים שבוצעו על ידם.

טענות ההגנה:
התובעים הגישו את תביעתם בחוסר תום לב, ללא כל עילה, כל הנזקים המוכחשים נגרמו רק בעטיים של התובעים.
ביתם של התובעים נמסר להם ביום 15/02/2010 על פי ההסכם והמפרט הטכני, ואולם, זמן קצר לאחר שהבית נמסר לתובעים, החלו התובעים על דעתם ואחריותם לבצע עבודות נרחבות במגרש ובבית, לרבות עבודות בטון נרחבות, תוך שאינם מתייעצים או מיידעים את הנתבעים על מעשיהם ומבלי לקבל היתר בניה.
בין היתר, ביצעו התובעים את העבודות הבאות:
התובעים בנו מרפסת שיצרה "אמבטיה" בשטח של כ – 40 מ"ר צמוד לבית שהתרוממה בחלקה החיצוני.
התובעים בנו שבילים היקפים מסביב לבית ואגב כך קדחו חורים לצורך עיגון שבילי הבטון בקורות היסוד והקיר החיצוני של הבית תוך שהם פוגעים באיטום שבוצע על ידי הנתבעות.
התובעים בנו פרגולה מקורה מעל מרפסת הסלון בשטח של כ – 40 מ"ר ללא סידורי ניקוז מתאימים.
התובעים יצקו משטח בטון במרפסת הסלון.
התובעים יצקו בריכת דגים ובו בור למשאבה סמוכים לביתם ללא סידורי איטום וניקוז כלשהם.
התובעים מילאו אדמה בהיקף השטח שגרמה לכך ששטח האדמה ההיקפי הוגבל במקומות מסוימים אפילו יותר מגובה ה – 0.00 של הבית.
התובעים סיפחו שטח ציבורי נרחב לגינה הפרטית שלהם ועשו כן ללא סידורי ניקוז מתאימים.
התובעים התקינו רצפה מסוג דק על גבי משטח בטון.
התובעים בנו מחסן.
התובעים רצפו את ביתם בפרקט.
על פי ההסכם בין הצדדים, הקבלן אינו חייב לתקן ליקויים שנגרמו כתוצאה ממעשה או מחדל של המזמין או צדדים שלישיים או כתוצאה משינויים במבנה הבית שלא בוצעו על ידי הקבלן או מי מטעמו.
יש לסלק על הסף את התביעה נגד הנתבעים 3 ו – 4 בהעדר עילה, שכן, לא נטענו בכתב התביעה עובדות המקימות נגד הנתבעים 3 ו – 4, ולמעט האמירה הכללית כאילו הנתבעים היו "הרוח החיה" או כי הנתבעים "התנהלו" מול התובעים, אין כל עילה המקימה תשתית שיש בה כדי להקים אחריות אישית לנתבעים.
בהתייחס לטענה לפיה לא בוצע קיר תומך, הרי האחריות לשטח הנמצא מאחורי מגרש התובעים הינו של משרד הבינוי והשיכון האחראי לעניין התשתיות והניקוזים של המבנים והשטחים הציבוריים. בהסכם נקבע במפורש כי הקבלן אינו אחראי לגבי עבודות פיתוח ותשתית מחוץ לגבולות המגרש.
משהסתבר לנתבעות כי עלול להיגרם לבית נזק עקב אי הקמת קיר תומך וטיפול בנושא הניקוז ולמרות שהדבר אינו מצוי באחריותם, פנו הנתבעות למשרד הבינוי והשיכון והפנו את תשומת ליבו לצורך לפתור בעיית הניקוז למגרש התובעים. משרד הבינוי והשיכון הכיר באחריותו באמצעות בניית קיר תומך, אולם בפועל קיר זה לא נבנה.
בסתיו 2009 כשראו הנתבעות כי משרד הבינוי והשיכון לא טיפל בעניין החליטו הנתבעות, לפנים משורת הדין, לבנות קיר בטון בגובה 2.5 מטר מזרחית למגרש התובעים, אלא שהתובעים התנגדו נחרצות לבניית קיר זה.
לטענת הנתבעות, הבית לא נבנה בנמוך ב – 18 ס"מ בהשוואה למגרש ובניגוד להיתר.
חוות הדעת של המומחים שצורפו לכתב התביעה מוכחשות.
התובעים פנו לנתבעים רק בתחילת שנת 2014 עקב הצפת מים משמעותית שהתרחשה בדצמבר 2013, וקודם לכן היו רק ליקויים שגרתיים שטופלו ותוקנו במסגרת שנת הבדק. כאשר יש לציין כי הבית נמסר לתובעים ביום 15/02/2010.
הנתבעים מכחישים כי נגרמה ירידת ערך לנכס. לטענת הנתבעים סכומי התביעה מוגזמים, מופרכים ומשוללי יסוד.
דיון והכרעה
לטענת התובעים, הייתה קיימת בעיית רטיבות בדירה מלכתחילה, והם התלוננו בפני הנתבעים על בעיות הניקוז והרטיבות בדירה כבר בסמוך לקבלת החזקה בדירה (נספחים 15 ו-16 למוצגי התובעים וחקירת התובעת בעמ' 44 לפרוטוקול ש' 9-19.).
התובעת הצהירה ועדותה בעניין זה לא נסתרה, כי נתנה לנתבעים מספר אפשרויות לתקן את הליקויים וזאת עד "לשיטפון" שהתרחש בשנת 2013, אולם הנתבעים ביצעו רק תיקונים קוסמטיים שלא פתרו את הבעיה.
להוכחת תביעתם הגישו התובעים חוות דעתם של 4 מומחים בתחומים שונים. מומחה לגיאולוגיה קבע כי הבית נבנה בניגוד להיתר בניה, ומצא בחוות דעתו קשר ישיר בין נזקי הרטיבות ובין בניית הבית בהנמכה בלתי מאושרת, תוך שילוב של אי ביצוע שיפועי קרקע נכונים.
מומחית לאיטום מצאה כי קירות המסד לא היו אטומים ברמה הנדרשת או בכלל, תוך שהיא שללה בחקירתה הנגדית את קביעת מומחה בית המשפט כי מקור הבעיה הינה במערכת המים האפורים. בנוסף הגישו התובעים את חוות דעתם של מהנדס בניין ושל שמאי מקרקעין.
מאחר ועיקרה של תביעה זו הינה בטענות ביחס לליקויי בניה וירידת ערך, הכרוכה בעניינים שבמומחיות, מצאתי לנכון למנות כמומחה מטעם ביהמ"ש את המהנדס מר שמחה פלדמן.

חוות דעתו של מומחה בית המשפט
עליה קפילארית של הרטיבות בקירות
מומחה בית המשפט דחה מכל וכל את טענות התובעים והמומחים מטעמם לעניין הרטיבות במבנה, וקבע כי הנתבעים אינם אחראיים לרטיבות שבמבנה בכל צורה שהיא, תוך שהוא קובע כי הגורם הבלעדי לרטיבות הינה מערכת המים האפורים שבבניין.
המומחה מצא סימני רטיבות ועובש בכל חדרי הבית כמפורט בחוות דעתו, אולם קבע כי לא מצא כל סימן המעיד על עליה קפילרית של רטיבות בבית התובעים.
לדברי המומחה, קיימת בעיה של סתימה במערכת "מים אפורים" שאינה מאפשרת זרימת המים לתא שנוצר ו/או שהצנרת שהותקנה מתחת לשביל ההליכה בוצעה בשיפוע הפוך. לדברי המומחה, מערכת "המים האפורים" היא זו שגורמת נזקים כבדים בבית, ויש לתקנם לאלתר.
בהתייחס לטענת המומחית מטעם התובעים, העוסקת בעובי שכבת האיטום, מציין המומחה כי מהמסמכים שהועברו לו, המפרט הבינמשרדי אינו חלק מהמפרט שבין הצדדים. בנוסף קובע המומחה, כי במהלך השנים ביצעו התובעים מספר חפירות בסמוך למסדי הבית לשם ביצוע שבילים או לתיקון איטומים, דבר שגרם לבלאי למערכת האיטום.
מומחה ביהמ"ש דוחה את הטענה לפיה חוסר באיטום הוא הגורם לחדירת הרטיבות לבית התובעים, ועל פי קביעתו, הגורם לרטיבות הינו חוסר טיפול בסתימה בצנרת המים האפורים.
בחקירתו הנגדית, בעמ' 48 לפרוטוקול שורה 5 ואילך הסביר המומחה מדוע להבנתו הגורם לרטיבות הינה סתימה במערכת ה"מים האפורים".
במענה לשאלה בעמ' 48 לפרוטוקול ש' 27:
"ש. כרגע הסברת לבית משפט מה זה רטיבות קפילרית ואנו מסכימים כי כאשר יש רטיבות מתחת לריצוף הבית היא עלולה לעשות נזקים רבים בבית נכון או לא ?
ת. לא, רטיבות קפילרית היא לא רטיבות כתוצאה מרטיבות שיש בבית אלא תוצאה מזה שאין איטום בין הבלוק החיצוני לרצפת הבטון, הרי הבית הזה עומד על כלונסאות בקוטר 40 30 בעומק של 10 מטר , על הכלונסאות יש רצפה מבטון עם קורות ועל זה יש קיר חיצוני בעובי 31 של 20 ס"מ , במידה והייתה בעיה של איטום, הייתי צריך לראות בחוץ התפוררות של הטיח החיצוני אבל לטיח החיצוני לא קרה כלום
ש. למיטב ידיעתי אדוני לא מדייק מה זה רטיבות קפילרית, עניין שהוא בידיעה שיפוטית רטיבות קפילרית זה רטיבות שמתחת לרצפות, הצטברות של רטיבות ?
ת. רטיבות רגילה היא רטיבות שמתפזרת בחול שמתחת לריצוף והיא עולה בקירות אבל לא עולה כמו שעולה הרטיבות הקפילרית. הרטיבות הקפילרית יש לה סימנים שלה. רטיבות קפילרית זה עליה קפילרית בקיר, עליה של לחות כתוצאה מחוסר איטום בין הקיר החיצוני לרצפה שמתחת
ש. עמודים 5-6 לחוות דעת שלך , מקריאה, אתה כן מוצא סימני רטיבות בבדיקה בתוך הבית ולמרות זאת אתה רושם מסקנה בביקורת הנדסית לא מצאתי שום סימן המעיד על עליה קפילרית בבית התובעים למה אתה סותר את עצמך ?
ת. לא סותר את עצמי, לעליה קפילרית יש סימנים מובהקים אחרים , מה זה הסימנים המובהקים האחרים, אני צריך לראות כשיש עליה קפילרית אני רואה התפוררות ראשית בגובה של 50 ס"מ לכל אורך הקירות , בדירה הזאת אין תופעה זו, בבית הזה יש התפוררות של הקיר אבל בגובה נמוך וגם יש הבדל אם זה בחדר הסמוך למכונת הכביסה ויתר החדרים, בחדר המגורים ובמשרד בכלל לא ראיתי התפוררות.
ש. בעצם אתה טוען שהממצאים שכן ראית אלו לא סימנים לרטיבות קפילרית ?
ת. הסימנים מעידים על זה שיש בעיה באינסטלציה של הבית , המים התפזרו בתוך הבית במקום לצאת החוצה, המערכת עובדת כך כשהן אדם משתמש במים והם יוצאים החוצה אבל הם לא יצאו החוצה בבית זה אלא נשארו בבית, לא היה חיבור ממש לא היה חיבור בין הצינור למערכת של המים האפורים
ש. קראתי את חוות הדעת שלך לא מעט פעמים ולא מצאתי בה שאתה כותב שיש נזילה בצינורות, טענת שיש סתימה?
ת. איפה אני אומר שיש נזילה? מה שאני אומר שאין חיבור בין הצינור הדלוחין שיוצא מהבית לקופסת הביקורת של המים האפורים, המים במקום לצאת החוצה נשארו בתוך הבית.
ש. זה אומר שיש מקום לפי גרסתך ולא כתבת את זה בחוות דעת, שיש מקום שבעצם הצינור פתוח או לא אטום והמים נשארים בתוך הבית ?
ת. המים ממכונת הכביסה יוצאים החוצה בכוח כי יש משאבה, המים האלה במקום לצאת לקופסת מים אפורים נשארים תוך הבית כתוצאה מזה שמישהו חתך את הצינור בבית, המומחית הציגה לי בבית תמונות של חפירה מסביב לתעלות ושם אפשר לראות בקלות כי נפגעו צינורות בין היתר צינור 2.5 צול.
ש. בתחילת החקירה ששאלתי אותך למה לא צלמת תמונות של מה שבדקת אמרת שהמומחית בכלל לא נכנסה הביתה וכל הבדיקה שעשתה זה מסביב לבית?
ת. זה לא מה שאמרתי , אמרתי שהיא התבססה על תמונות קיבלה מתוך הבית והיא הייתה מחוץ לבית
ש. בתחילת תשובתך אתה טוען כי הרטיבות מתחת לרצפה כתוצאה מזה שהמים נשארים בבית פתאום שאמרתי לך רגע לא רשמת בחוות דעת שלך שיש נזילה ואז פתאום עכשיו אתה טוען כי בעצם בתמונות של המומחית רואים פגיעה בצינורות מחוץ לבית אז תחליט המים נשארים בתוך הבית או הפגיעה בצינורות מחוץ לבית לא הבנתי ?
ת. הצנרת עובדת כמערכת אני לא קבעתי שיש פגיעה בצינורות בתוך הבית אני קבעתי שהמים לא יכולים לצאת דרך הצנרת הקיימת החוצה, כתוצאה מזה הם נשארים בתוך הבית זה מה שאמרתי. "
ובעמ' 51 לפרוטוקול ש' 1:
"בית משפט :
ש. בתיק הזה הייתה מההתחלה טענה ויש טענה של המומחים האחרים שחלקם העידו כי בעצם בבית הזה לא נעשה איטום חיצוני, אתה מכיר טענה זו ?
ת. כן , אין אפשרות לבדוק את זה. יש טענה כזאת דווקא מהמומחית, היא מראה תמונות שבהם נראים סימנים של זיפות, של מריחות אחרות בחלקם, היא טוענת לעובי קטן בעובי הזיפות , יש כאלה שאומרים שצריך להיות יריעות.
ש. אבל יש גם בנוסף לחוות דעת של מומחית הרטיבות יש עדות של קבלן שלפעמים היא עדות יכולה להיות יותר טובה של מומחים, הוא חפר מסביב לבניין וחשף את הקירות, בפני בית משפט הוצגו תמונות כאשר בתמונות רואים את הקיר חשוף עד ליסודו ואין שם סימנים ליריעות איטום ?
ת. מה שראינו בתמונות זה לא אותו קיר, מתחת לקיר החיצוני, הרצפה של הבית על מנת להפריד אותה מהקרקע היא יושבת על קרטונים, הקורה הזאת שאנו רואים בתמונות היא מסתירה את הקרטונים , אין חובה בכלל לעשות יריעות איטומים, גם המומחית לא קובעת את זה, היא אומרת שאין יריעות אבל אין חובה ליריעות, יש אין סוף לאיטומים היום, יש איטומים של כל מיני מריחות, אין סוף סוגים של חומרים לאיטום, המומחית קובעת שהיו אמורים לעשות עבודה על פי הספר הכחול, היא קובעת כי האיטום שיש הוא קטן מ 0.8 מ"מ, בכל מקרה כל האיטומים האלה שעשו חפירות, עשו חפירות הרבה פעמים לבית יש כל מיני עדויות יש כאלה שטענו שנעשה סוללה איזה רצפה צמוד לבית , יש כאלה שאמרו שעשו את זה , יש כל מיני עדויות נשמעו, כאשר באתי לבית אז לא ראיתי את כל זה.
ש. לגבי הרטיבות הקפילרית , בדקתי באינטרנט מה זה רטיבות קפילרית מה שאדוני אומר זה לא מדויק, זה לא רטיבות שחודרת מחוץ לבניין אלא רטיבות שמטפסת מהקירות, זה לא רק מחוץ לבניין ?
ת. נכון, אבל המומחית הייתה רק מחוץ לבית. יש הבדל בסימנים של רטיבות קפילרית לרגילה, הרטיבות הקפילרית היא אחידה לאורך כל הקיר בגובה של 50 ס"מ, הרטיבות שיש בבית זה היא אחרת היא מפוזרת."
ובעמ' 52 לפרוטוקול ש' 7:
"ת. אני רואה איטום אבל יש פגיעה באיטום, יש שם זפת חם עם איזשהו יריעה נראה לי
ש. בעמוד 11 לחוות דעתה של המומחית, אנו רואים למשל בתמונות 519-3 , וב 516 , המומחית ממש מכניסה את אצבעותיה סביב הצינורות של הבית והכל חלול אין איטום, לא הבנתי מי בנה את הבית?
ת. הצינורות האלה את יודעת מה זה ? היא לא אומרת מה זה . מאיפה את יודעת שהצינורות הם מקוריים של הבית .
ש. לא סביר שהתובעים אחרי שקבלו את הבית דחפו צינורות תשתית לתוך הבית שלהם , מפנה לעמוד 11 לחוות דעת של מומחית האיטום בתמונות 519-3 , וב 516 ,, אנו רואים צינורות של תשתית הבית , שאלתי את המומחה למה לא התייחסת לעובדה כי אין איטום והכל חלול ?
ת. אני לא יודע איזה צינורות אלו גם המומחית לא יודעת , והיא לא הכניסה יד , למה לא צילמה במקום לצלם את היד? .איך אני יכול להתייחס אפילו היא התובעת המומחית לא מתייחסת לזה . אי אפשר לדעת אם זה צינור חשמל ,מים או גז . אני לא יודע מי הכניס את זה
ש. לגבי עובי שכבת האיטום בעמוד 7 , מקריאה, נכון ?
ת. נכון
ש. מה היה חלק מהמפרט של הבניין ?
ת. יש מפרט בהסכם בין הצדדים, לא יודע , במפרט הזה לא חייבים לכתוב איזה סוג של איטום יהיה מתחת לקירות , בדרך כלל לא כותבים , אני לא זוכר שאיזשהו קבלן כותב במקום איזה איטום יעשה מסביב לקורות האלה
ש. המומחית מפנה לתקנים המקובלים ואתה כותב כי זה לא חלק מההסכם, אני מפנה אותך לכך שבכתב המינוי באופן מפורש הוא הורה לך לבדוק את טענות הצדדים בהתאם לכתבי הטענות ביחס לליקויים במבנה ?
ת. עשיתי מעל ומעבר וגיליתי מה שגיליתי ואם היו מחברים את צנרת הדלוחין לא היו בעיות בבית הזה , הבעיה היא לא באיטום הקורה אלא כל המים התפזרו בתוך הבית."

מעמדו של מומחה ביהמ"ש
ככלל, תפקידו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט הינו לעזור לבית המשפט להחליט בשאלה מקצועית שיש לו בעניינה כלים טובים יותר לעשות כן (ראו דבריו של כב' השופט פוגלמן בבג"צ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר [פורסם בנבו] (26/11/12)) (להלן: " עניין דלק").
ההלכה קובעת כי ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה אשר מונה על ידו בהיותו בעל מומחיות בסוגיה הנדונה ובהיותו גורם ניטרלי ובלתי תלוי (ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו, מיום 31.12.88)), .
בהתאם, משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו על מנת שיביא בפניו נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך הנתון להכרעתו, הרי שבהיעדר סיבה בולטת ומשמעותית שלא לעשות כן, יאמץ בית המשפט את ממצאי חוות דעתו (ראו בעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013) (להלן: " גורן"), 468; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו] (23/4/90)).
עם זאת, בעניין שלפניי, ולאחר שהמומחה מטעם בית המשפט נחקר בפני בחקירת שתי וערב, הגעתי כדי המסקנה כי אתקשה לקבל את חוות דעתו כלשונה ובמלואה. בעניין זה לא למותר לציין כי המומחה לא ידע להשיב על חלק מהשאלות שנשאל לעניין הרטיבות הקפילארית וסוג האיטום החיצוני הנדרש, סוגו ועוביו, כאשר המומחה דבק בגרסתו כי הגורם הבלעדי לרטיבות בבית התובעים הינה מערכת המים האפורים וזאת כחזות הכל, מבלי להתמודד כראוי עם טענות המומחית מטעם התובעים.
בנסיבות אלה ובשים לב לכך שכדבריו של כב' השופט י' עמית בע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום [פורסם בנבו] (29/1/15), פסקה 8, הרי שחוות דעת מומחה בית המשפט איננה אלא ראיה במכלול הראיות, אתייחס אליה אך ככזו, ובצד זאת אתייחס גם לחוות דעת המומחים מטעם התובעים.

חוות דעתה של מומחית האיטום מטעם התובעים גב' חגית אוגניסתוף (להלן: "חגית" או "המומחית")
חגית ביקרה בבניין ביום 20.10.14 לאחר שקורות היסוד של המבנה נחשפו כתוצאה מחפירה שביצע קבלן איטום, מר יורן כהן, שנשכר ע"י התובעים לצורך ביצוע עבודות תיקון האיטום.
חגית לא ביקרה בתוך הבית, לפיכך לא ראתה את קירותיו הפנימיים, אולם נאמר לה כי ממילא במועד ביקורה היא לא תוכל להבחין בנזקי רטיבות בתוך הבית וזאת עקב תיקונים שביצעו התובעים. למומחית נמסרו תמונות שצולמו ע"י התובעים טרם ביצוע עבודות התיקון בתוך הדירה.
בעת הביקור ציינה המומחית בחוות דעת, כי לגבי חלק משטחם של קורות היסוד ניתן היה להבחין בשכבה דקה מאוד של חומר איטום שחור, כאשר בחלק מהמקומות עובי השכבה היה כל כך קטן עד שלא ניתן היה לקלף את השכבה באופן אחיד מהקיר, ונראה היה כי הייתה רק שכבת "פריימר" ובחלק מהמקומות בהם היה איטום העובי שנמדד היה נמוך מ – 0.5 מ"מ. היו אזורים ספציפיים שבהם לא היה איטום, העובי עמד על 1-2 מ"מ.
בחלקם התחתון של קורות היסוד, ניתן היה לראות כי גם שכבת "הפריימר" כלל לא הייתה קיימת (תמונות 504;543 ; בחוות הדעת). בחלק מהיקף של המבנה בחלקה העליון של הקורה ניתן היה להבחין כי ישנה רצועת שכבת איטום מעט עבה יותר בעובי של כ – 1-2 מ"מ.
המומחית מציינת כי מלבד מצב האיטום שנחשף, ניתן היה להבחין בחדירות רבות של צנרת או כבלים העוברים דרך שרוולי פלסטיק פתוחים, דרך הקורות ללא כל איטום מסביבם, שלפי מיקומם חודרות אל שכבת המילוי שבין רצפות הבטון והריצוף בתוך הדירה, כאשר כל אחת מהן עשויה להחדיר מים ישירות אל תוך המבנה (תמונות 483; 568; 592; 533; 501; 516; 519-3).
בהתאם לחוות דעת המומחית, על פי תקנות התכנון והבניה והמפרט הכללי הבינמשרדי לעבודות איטום (עמ' 19-20 לחוות הדעת) ובהתחשב בסוג הקרקע (חרסיתית בלתי מחלחלת), שכבת האיטום המזערית שהייתה אמורה להימצא על גבי המסדים הייתה אמורה להיות בעובי של 8 מ"מ לפחות, כאשר בפועל לא נמצאה שכבת איטום בעובי המתקרב לעובי זה, אם בכלל.
במסקנות חוות דעתה קבעה המומחית כי בהתאם לתמונות של נזקי הרטיבות בתוך המבנה שהוצגו בפניה, נראה לה כי חדירת מים למבנה נובעת משני מנגנוני חדירה עיקריים:
עליה קפילרית של רטיבות.
חדירת מים דרך פגמים בבניה, צנרת, ספי דלתות וכו'.
בהתאם לאמור בחוות דעת המומחית, הרטיבות הקפילארית יכולה לנבוע מתחתית הקירות הקבורים (קורות, הסיוד/מסדים) או מרטיבות שמקורה במרצפת בטון דרך סדקים בבטון במידה ולא בוצע איטום תחתיה, או שקיימים פגמים באיטום, כאשר לדברי המומחית במועד חוות הדעת לא ניתן לבדוק את האיטום מתחת למפלס הנ"ל.
עוד קבעה המומחית בחוות דעתה, כי על פי הממצאים שראתה בעת הסיור במבנה, במקרה הטוב, קירות המסד אינם אטומים ברמה הנדרשת כדי למנוע חדירת מים דרכם, ובמקרה הפחות טוב, הם אינם אטומים כלל.
במצב שנוצר, המילוי שבין הבטון הקונסטרוקטיבי שבין הרצפה והריצוף ספוג מים אשר מתבטא בהופעת כתמי רטיבות בתחתית הקירות וכן על גבי הפנלים והפרקט בתחום הצמוד לקירות.
לפי מנגנון החדירה השני, המים יכולים לחדור אל שכבת המילוי דרך צנרת שאינה אטומה, העוברת דרך הקירות, מבחוץ אל פנים המבנה.
המומחית ממליצה בחוות דעתה לבצע עבודות איטום מצידם החיצוני של המסדים .
לדברי המומחית, מאחר ונמסר לה על ידי התובעים כי חרף עבודות התיקון שבוצעו מצידו החיצוני של הבניין, הרטיבות חזרה, הרי שיש צורך לבצע עבודות מצידו הפנימי של המבנה, כאשר עבודה זו מתבצעת לאחר הרמת שכבת החיפוי והמילוי, קילוף הטיח והכנת התשתית.
המומחית הותירה עלי רושם של בעלת מקצוע רצינית ובקיאה בחקירתה הנגדית המקיפה, כאשר חוות דעתה, לא נסתרה.
המומחית נתבקשה בחקירתה הנגדית להתייחס לחוות דעת מומחה ביהמ"ש בעניין "המים האפורים", והשיבה כי האזור של הצנרת לא אמור היה להשפיע, שכן חדר האמבטיה אמור להיות אטום, דבר האמור למנוע מעבר מים.
יחד עם זאת המומחית לא התמודדה עם הטענה לפיה המים האפורים אינם מגיעים מתוך הבית אל קופסת הביקורת מחוץ לבית כפי שמצא המומחה, כמו גם אל האפשרות שהמים האפורים היוצאים ממכונת הכביסה נשפכים לתוך החול שמתחת למרצפות הבית עקב סתימה בצינור, דבר שגורם לרטיבות בקירות בהתאם לקביעת המומחה.

עדותו של יורן כהן (להלן: "יורן")
יורן, שהינו אוטם מורשה, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, ולדבריו בשנים 2014-2015, התובעים שכרו את שירותיו בביצוע עבודות איטום על יסודות. לדבריו, העבודות שבוצעו על ידו אינן מספקות פתרון מוחלט לבעיית הרטיבות.
יורן הצהיר כי כאשר הגיע לנכס לצורך ביצוע עבודות, הוא ראה תופעות רטיבות משמעותיות, סימני רטיבות ועובש בתחתית קירות בכל היקף קומת הקרקע בפנים ובחוץ, דבר הנובע מליקויי איטום וסדיקה.
לדברי יורן, לאחר שחשף את יסודות המבנה הסתבר לו כי מסביב למרבית כל קירות היסוד לא בוצע כלל איטום, בחלק מהמקומות נמרח רק "פריימר" ובחלק קטן מהמקומות נמרחה שכבה דקה מאוד של חומר איטום ביטומני שאינו מספיק ברמה הנדרשת כדי למנוע חדירת מים למבנה.
לדברי יורן, מלבד מצב האיטום הכושל שנחשף, ניתן היה להבחין בחדירות רבות של צינורות דרך הקורות ללא כל איטום סביבם, שלפי מיקומם חודרים אל שכבת המילוי שבין רצפת האיטום והריצוף בתוך הדירה, כאשר כל אחת מהן עשויה להחדיר מים לתוך המבנה.
יורן דוחה את טענות מומחה ביהמ"ש כי בשל העובדה שבוצעו עבודות חפירה ליד הבית לשם ביצוע שבילים או לתיקון איטומים, נגרם נזק למערכת האיטום. לדבריו, טענה זו אינה נכונה, שכן למעשה, לא היה כלל איטום. עוד טוען יורן, כי בתמונות שצילמה המומחית, ניתן לראות כי קורות הבטון שלמות ללא פגיעות ואין עליהם זכר לשכבת איטום.
בחקירתו הנגדית בעמ' 33 לפרוטוקול ש' 1 ואילך, השיב יורן:
"ש. את העבודות מתי סיימת
ת. לא זוכר, אך באותה שנה. זה לקח זמן, חשפתי את כל היסודות כשפתחתי את היסודות ראיתי שהיו ללא כל איטום, שלחתי תמונות, הסברתי מה קורה. הכל מסביב תעלה. אין למים לאן לברוח ולכן אמרתי שצריך למהר. ירד גשם והכל התמלא מים. אי אפשר לעשות איטום אם הכל לא יבש ונקי. היה בוץ. היתה הפסקה מאד ארוכה עד סוף הגשמים.
ש. אם הבנתי , חפרת, עצרת...
ת. טיפלתי בקירות ולאחר הגשמים המשכתי בעבודה. עשיתי איטום אך לא זוכר באיזה שלב. היתה הפסקה ארוכה. אולי חודש וחצי.... חודשיים...
ש. אמרת בעדותך שלא היה בכלל איטום.
ת. שום דבר. יש לי תמונות שרואים את הטקסטורה של העץ. היה בטון רגיל. ללא שום דבר שמגשר בין הבטון לחומר האיטום. פריימר.
ש. וחוות דעת של חגית האם ראית את חוות הדעת?
ת. לא. לא ראיתי.
ש. כשחפרת ראית אם יש שליכטה על הקירות .
ת. לא היה. היה בטון חשוף. בחלק מהמקומות היה החומר המגשר, פריימר. שליכטה לא היה.
ש. אמרת להם שהתיקון זמני וצריך לעשות משהו אחר?
ת. כשעושים בית, אני עשיתי את המקסימום האפשרי, הבית צריך להיות גם אטום מלמטה, על הדפנות, טיח ואז מלמעלה. אם הבית כבר בנוי לא ניתן לאטום אותו יותר בתחתית אבל בצדדים ניתן לעשות איטום, וכך עשיתי.
ש. אמרת להם שזה לא יעזור?
ת. אמרתי שזה המקסימום שאפשר לעשות. אי אפשר לחפור מתחת. צריך לאטום את היסודות עשיתי במקסימום."
המצהיר מטעם הנתבעים מר יעקב יצחק הלוי השיב לעניין האיטום בעמ' 61 לפרוטקול ש' 23:
ש. עלתה טענה שאתם לא עשיתם איטום בצד החיצוני של הבניין – תתייחס לשאלה הזו ואם עשיתם איטום תספר איזה סוג של איטום ביצעתם?
ת. אין תקן ישראלי מחייב. עשינו איטום שאומר כל דרישות התקן. עשינו רואים בצילומים שעשינו שכבת זפת בעובי של 1-2 מ"מ והיא עונה על כל דרישות התקן שמקובלות בקורות יסוד, פשוט אין תקן בניגוד לתקן איטום קירות ומרתפים ששם היא צודקת וצריך להיות 8 מילימטר, כאן זה לא מרתף אל קורות יסוד. האיטום נעשה ולא היתה שום בעיה איתו עד השיטפון, חדרו מים דרך הויטרינה של הסלון ולא דרך הקורה.
ש. כשאתה אומר שאתם עושים את האיטום עד איזה גובה אתם עושים ולמה אני לא מצליח לראות בתמונות שצולמו כאשר אותו בחור חשף וחפר את היסודות מסביב לבניין?
ת. זה מופיע בתמונות. )עמ' 6 בדו"ח של חגית – נספח 6 לתצהיר של התובעים). רואים ששברו את הציפוי, את הטיח שנשבר ומתחתיו נחשפת שכבת איטום שחורה, אלא בצד הימני שלה באותה תמונה רואים שהטרקטור גרד אותה וחשף את הבטון. ברור שאם מורידים את כל הטיח רואים את כל הקיר. מפנה לעמ' 7 עמוד אחריו תמונה 496 מצד ימין – פה שברו יותר מהטיח ורואים שכבה רחבה של זפת איטום שמגיעה עד גובה הרצפה וגם אם כב' השופט ישים לב רואים אבקה לבנה היא מכסה את האיטום, כשמצד ימין לא גרדו את הטיח.
ש. למה לא רואים בתמונות 504 ו – 543 את הזפת, את הציפוי?
ת. אני לא יודע. אני חושב שתמונות 504 543 נמצאות באזור הכניסה. רואים בתמונה 543 בצד הימני שלה רואים שחור נקודה לא גדולה. גם בעמודים הבאים 510,513 – רואים שכבת זפת רחבה שעליה יש רשת שמטרתה לאפשר חיבור של הטיח אל הקורה. צריך להיות מקצועי כדי לקרוא ולהבין את התמונות, רואים את זה גם בתמונות האחרות.

מסקנות ביחס לרטיבות בקירות המבנה.
המומחה מטעם בית המשפט, שערך את בדיקתו בחודש מאי 2018, דהיינו כ – 4 שנים לאחר שיורן ביצע את החפירות מסביב לבניין ותיקן את האיטום מסביב למסד, אישר כי הוא לא ראה ולא יכול היה לראות את האיטום מסביב יסודות הבניין, לפיכך המומחה אינו יכול לדעת האם נעשה איטום מסביב למסד המבנה וככל שנעשה האם היה תקין.
המומחה לא התייחס בחוות דעתו לסוג האיטום שצריך היה להיות מסביב למסד המבנה, וקבע כי מסקנות המומחית מטעם התובעים בדבר אי התאמת עובי האיטום וסוגו לתקן, אינו נכלל במפרט שבין הצדדים, מבלי שקבע או התייחס למה כן קבוע במפרט שבין הצדדים, או מה קובע התקן באשר לעובי שכבת האיטום, למרות שהיה מצופה ממנו להתייחס לעניין זה בחוות דעתו.
המומחה גם לא התייחס למצב הרטיבות בקירות הבית, כפי שנראה בתמונות שצורפו על ידי התובעים, רטיבות שהייתה בקירות, בטרם בוצע התיקון על ידי יורן, והוא לא היה מוכן לסגת מחוות דעתו לפיה הרטיבות בשלמותה נגרמת כתוצאה מתקלה במערכת "המים האפורים" שבתוך המבנה, תוך שהוא שולל כל סיבה אפשרית אחרת.
לא אוכל לקבל את מסקנתו של המומחה ולפיה הגורם הבלעדי לרטיבות הינה מערכת המים האפורים.
בעניין זה העדפתי את חוות דעת המומחית מטעם התובעים ואת עדותו של יורן, אשר לפי עדותם שלא נסתרה, לא היה איטום מסביב לקירות החיצוניים של הבניין בגובה המסד, או שלא היה איטום בעובי מספיק, דבר שראו המומחית ויורן במו עיניהם, כאשר המסד נחשף כתוצאה מחפירה שביצע יורן מסביב לבית טרם התיקון.
השתכנעתי כי הנתבעת לא ביצעה איטום מסביב למסד הבניין כנדרש בתקנות ולפי הקבוע בחוות דעת המומחית מטעם התובעים, עדות שהייתה מקצועית, אמינה וקוהרנטית ושלא נסתרה גם בחקירה הנגדית, כאשר מומחה ביהמ"ש לא ניסה כלל להתמודד עם הקבוע בחוות דעתה, ביחס לקבוע בתקנים או מה צריך להיות עובי האיטום במסד המבנה. מה גם, שהמומחית מטעם התובעים ראתה במו עיניה את המסד כשהוא חשוף, ונוכחה לראות כי אין עליו איטום בעובי הנדרש, או שאין עליו איטום בכלל, בעוד שהמומחה מטעם בית המשפט לא ראה את המסד ולא היה יכול לבדוק האם יש איטום או לאו.
כמו כן שוכנעתי כי דרך קירותיו החיצוניים של המבנה, בגובה המסד, הועברו ע"י הנתבעת צינורות בלא שהמרווח בין הצינורות ובין הקירות נאטם, דבר שיש בו כדי להחדיר מים לתוך המבנה, כפי שנאמר ע"י המומחית (סעיף 3.9 לחוות דעתה, תמונות 483, 568,529, 501,508, 516,519-3 ועמ' 24 לפרוטוקול ש' 9-12). אציין כי מן הסתם תקלה זו תוקנה ע"י יורן עת ביצע את עבודת האיטום.
יחד עם זאת, ולמרות שאינני מקבל את מסקנת המומחה מטעם בית משפט לפיה סתימה במערכת "המים האפורים" הינה גורם הבלעדי לרטיבות, מקבל אני את האמור בחוות הדעת המומחה שלפיה הסתימה במערכת "המים האפורים" גורמת גם היא לרטיבות שבקירות הפנימיים של הבית, וזאת עקב חלחול "המים האפורים" לחול שמתחת לרצפה והרטבת קירות הבית.

האחריות לליקוי במערכת המים האפורים.
לעניין ביצוע מערכת המים האפורים, הסיק המצהיר מטעם הנתבעת, יעקב יצחק הלוי בהשלמת החקירה הראשית בעמ' 57 לפרוטוקול ש' 9, לאחר שבחן את החשבון הסופי נ/1 , כי הנתבעים לא ביצעו את מערכת המים האפורים. ודוק: הוא לא העיד פוזיטיבית ומידיעה אישית, כי הנתבעת לא ביצעה את מערכת המים האפורים ולא התקינה את הצנרת הקשורה למערכת זו מתחת למרצפות. עוד מן הראוי לציין כי עדותו של עד זה הייתה כולה עדות בלתי קבילה מפי השמועה, ומסיבה זו נמנעה ב"כ התובעים, ובצדק, מלחקור אותו על האמור בתצהירו.
הנתבעים בחרו שלא להגיש תצהיר מטעם הנתבע 4, חגי אוזדובה, למרות שהוא זה שהיה בקשר עם התובעים במהלך הבניה, כך שהעובדות לאשורן אמורות להיות בידיעתו וחרף זאת בחרו להגיש מטעמם תצהיר שכולו עדות מפי השמועה.
בעניין זה נקבע ב ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 בעמוד 658:
"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. ב ע"א 240/77 [3], בעמ' 705, אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוואנטיים - א' ג') יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה....וכי "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בע"פ 112/52 בע' 254 מול האותיות ב-ג, מפי השופט זוסמן (כתוארו אז), וב ע"א 373/54, גם הוא מפי השופט זוסמן" (שם). וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בע"פ 437/82 [4], בעמ' 97-98, כי:" הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה..."
התובעת העידה בעמ' 44 לפרוטוקול ש' 29 כי התובעים הם שהתקינו את מערכת המים האפורים ותיקנה את גרסתה לעניין זה בעמ' 48 לפרוטוקול ש' 23 עת השיבה:
ש. אתם ביצעתם תיקונים במערכת מים אפורים?
ת. מערכת מים אפורים, אנחנו קיבוצניקים אקולוגיים אז מהתחלה.. הנתבע ביצע את כל העבודות מצנרת של מים אפורים, בור של מים אפורים הם עשו הכל, הנתבע עשו הכל ואנחנו עשינו מערכת ניקוי פילטר, אבל צינור היה בחוץ.
מומחה בית המשפט השיב לעניין התקנת מערכת המים האפורים בעמ' 53 לפרוטוקול ש' 19:
ש. התובע אמר לי שהוא עצמו עשה את מערכת המים האפורים.
העדות הישירה היחידה לעניין התקנת מערכת המים האפורים הינה של התובעת, עדות שלא נסתרה ושהאמנתי לה, חרף אי הדיוקים וסתירות מסוימות שנפלו בה ושלא התעלמתי מהן. עדותו של הנתבע לעומת זאת, הייתה עדות כבושה שניתנה רק כהשלמה לחקירה הנגדית ושלא נטענה בתצהירו, שכאמור היוותה עדות מפי השמועה שהתבססה על מסקנתו מתוך החשבון נ/1, אולם הנתבע לא העיד בצורה פוזיטיבית ומתוך ידיעה, כי התובעת לא התקינה מערכת מים אפורים.
כך גם העיד יורן, כי אינו בטוח מי התקין את מערכת המים האפורים, וגם עדותו של מומחה בית המשפט בעניין זה הייתה עדות מפי השמועה.
הדעת נותנת כי הנתבעת שבנתה את המבנה, היא זו שהתקינה את הצנרת מתחת למרצפות בכל הקשור למערכת המים האפורים כחלק ממערכת האינסטלציה שהותקנה במבנה, וכי התובעים התקינו את מערכת ניקוי הפילטר שאינה חלק מהצנרת שמתחת למרצפות, שכן אין זה סביר כי לאחר קבלת החזקה בדירה, יפרקו התובעים את המרצפות לצורך התקנת צנרת למים אפורים.
יחד עם זאת, הנתבעת אינה אחראית לסתימה במערכת המים האפורים, אפילו אם היא זו שהתקינה אותה, אלא שהתובעים המחזיקים במבנה, הם שאחראים לתחזוקת הצנרת.

השפעת הנמכת מפלס הבניה 00 של המבנה על הניקוז
לטענת התובעים, שגובתה בחוות דעת המומחה מטעמם, מפלס קומת הכניסה של הבניין הונמך ב – 18 ס"מ ביחס לקבוע בהיתר הבניה (חוות דעתו של המומחה ד"ר אביגור, נספח 4 לתצהירי התובעים).
בהתאם לחוות הדעת המומחה אביגור מטעם התובעים, עקב הנמכת מפלס הקרקע נוצרה בעיה חמורה של ניקוז מי גשם שבעת הגשמים המים אינם מתנקזים לכיוון הכביש שבחזית, אלא חוזרים לכיוון מבנה בית המגורים, כאשר דבר זה גורם לבעיית הרטיבות שבבית המגורים.
המומחה אביגור העיד בעמ' 29 לפרוטוקול ש' 17 ואילך:
ש. מה הפרש הגבהים בין מפלס קומת הכניסה לחלק האחורי של הבניין.
ת. יותר משני מטר.
ש. בין גמר הבית לבין הגבעה יש מרווח.
ת. יש מרווח של 5 מטר מהקצה של הבית לאחור.
ש. תאשר לי שבעצם במצב של כפי שנעשה הגובה , הפרש הגבהים בין מפלס הכניסה של פנים הבית לבין מפלס הפיתוח הוא 60 ס"מ.
ת. לא יודע . לא יודע מה זה המספר הזה.
ש. מפנה אותך לנספח של שיאון והמפה בעמוד 13 בחוות דעתו של ד"ר אביגור, אתה יכול לומר את ההפרש בין המדרכה לבין הגובה של הבית.
ת. על פי המפה גובה המדרכה 73.72 , גובה הרצפה 74.32 הבדל של 60 ס"מ. אבל בצד השני בצד ימין זה לא ככה. גובה המדרכה 74.03 והבית 74.32 , כלומר המדרכה לא בגובה אחיד.
ש. עדיין יש הפרש גבהים כדי שהמים יתנקזו לכביש.
ת לא. יש הפרש גבהים אבל המים לא יכולים להתנקז, כי יש באמצע שקע. באמצע בין החלק האחורי לבין המדרכה יש שקע טופוגרפי שמונע מהמים להתנקז.
אין חולק כי מפלס קומת הכניסה של הבניין הונמך ב-18 ס"מ ביחס לקבוע בהיתר הבניה, אולם, מומחה ביהמ"ש קבע כי בבדיקה שערך, בית התובעים גבוה מבית השכן (בית 1008) – דבר המאפשר למים לזרום בצורה גרביטנציונית לכביש.
מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו: "בתוכנית ההיתר מפלס הבית סומן 0.00=74.50, כאשר גובה המדרכה באזור החניה הינו 74.00 קרי: קיים הפרש גובה של 50 ס"מ. לעומת זאת בתוכנית המדידה מצב קיים – עמ' 13 לחוות דעתי- צוין כי מפלס הבית הוא 74.32 כאשר במדרכה, בסמיכות לחניה, סומן מפלס 73.72 קרי: קיים הפרש גובה של 60 ס"מ. היוצא: הפרש הגובה הקיים גדול מהמתוכנן ועל כן אין כל בעיית ניקוז כנטען."
בעניין זה מעדיף אני את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, שנימק מדוע הנמכת מפלס 00 של הבניין אינה פוגעת בניקוז, על פני חוות דעת המומחה מטעם התובעים שהסתמך על הנמכת מפלס 00 ביחס להיתר הבניה, מבלי להתייחס להפרשי הגבהים בפועל שבין המבנה והמדרכה, וכאשר בחקירתו הנגדית שצוטטה לעיל לא ידע על הפרשי הגבהים והשיב תשובות מתחמקות ומגמתיות.
מר יצחק הלוי, המצהיר מטעם הנתבעים, השיב בחקירתו הנגדית בעמ' 59 לפרוטוקול ש' 1 כי מפלס 00 של הבית נבנה בגובה נמוך של 18 ס"מ מהגובה שבהיתר הבניה, אולם, הוא הסביר בעמ' 58 לפרוטוקול ש' 23:
ש. הזכרת את נושא הגבהים- תאשר לי שאתם בניתם את הבית שהמפלס 00 של הבית נמוך ב – 18 ס"מ מכפי שהופיע בהיתר הבניה? מתוך השוואה של היתר הבניה שבו מפלס 00 24 נמצא בגובה 74.50 ואילו מפלס הבית נמצא בפועל בגובה של 74.32 מטר
ת. זו הצגה חלקית של העובדות. ההצגה המדוייקת של העובדות שעל פי היתר הבניה צריכה לקבוע את ההפרש בין גובה 00 לגובה נקודת הניקוז. גובה היציאה של המים הוא לא 74 כפי שרשום בהיתר אלא 73.72 . זאת אומרת שגובה יציאת המים הוא 28 ס"מ יותר נמוך מהגובה שתוכנן ליציאת המים, כך שנוצר במקום 50 ס"מ סנטימטר נוצר 60 ס"מ הפרש כך שמצב הניקוז השתפר ביחס לתכנון הבסיסי. בזמן הבניה ראיתי את המצב הזה, פניתי לתובע ואמרתי לו תדע לך שעל פי אם אני בונה לך את הבית ב – 74.5 יהיה לך מדרגה או שניים בכניסה, אז הוא אמר אני מבקש שלא יהיה מדרגה, אמרתי לו אם כך אני מוריד לך את הבית בגובה מדרגה ועדין מצב הניקוז שלך של המגרש יהיה טוב יותר ממה שהיתה בהיתר. הוא העדיף שביל כניסה ללא מדרגות וקיבלתי את זה, קיבל את הבית, גובה מדרגה של 18 ס"מ פחות ממה שתוכנן ומצב ניקוז יותר טוב. "

ואילו המומחה מטעם צד ג' מר יוסף מלמן השיב בעמ' 70 לפרוטוקול ש' 29:
ש. ציינת בחוות הדעת שלך שאנחנו מסכימים שתסביר לביהמ"ש למה בסעיף 5.2 למה הפער של אותם 18 ס"מ שהבית נבנה פחות מההיתר בעצם לא יוצר שום בעיית ניקוז בכלל לא מהווה בעיה?
ת. זאת מהסיבה שהכביש שנמצא בחזית עדיין יותר נמוך מה 00 של הבניין מספיק כדי שיהיה שיפועים נורמטיביים שיוליכו את המים מהמגרש אל הכביש.
שוכנעתי כי הנמכת מפלס 00 של המבנה ביחס להיתר הבניה, נעשתה בהסכמת התובעים, וכי היא לא פגעה בניקוז המבנה וזאת מאחר והפרשי הגובה שבין המבנה לבין מפלס הכביש יצרו שיפוע לכיוון הכביש, חרף הנמכת מפלס 00 של המבנה, הנמכה שלא פגעה בניקוז השטח עליו בנוי המבנה.

בניית קיר תומך
בכתב התביעה נטען כי על הנתבעים היה לתכנן ולבצע קירות תומכים מבטון ומערכת ניקוז מי גשמים חדשה.
אין יסוד בהסכם בין הצדדים לחובת הנתבעים לבנות קיר תומך.
בהתאם להמלצת המהנדס למעי מטעם התובעת, יש לבנות קיר תומך לאורך 45 מ' כדי למנוע חדירת מים למגרש. לעומתו, קובע המומחה מטעם בית המשפט כמו גם העדים מטעם צד ג', כי קיר כזה אם יבנה לא ימנע חדירת מי גשמים למגרש התובעים.
חרף העדר חובה בהסכם, יש לציין, כי במהלך תקופת הבניה הציעה הנתבעת לתובעים לבנות קיר תומך, אולם התובעים הם שהתנגדו בתוקף לבניית קיר מסוג זה.
בעניין זה העיד יעקב יצחק הלוי הנתבע 3 בעמ' 61 לפרוטוקול ש 9 ואילך:
ש.אני מבין שהיתה מחלוקת קשה ביניכם לבין התובעים לגבי בניית הקיר הזה?
ת. נכון.
ש. אתה יכול לספר מה היתה המחלוקת .
ת. כן. אנחנו ראינו את הגבעה מאחורה שמגיעה לגובה של 10 מטר מעל גובה הפיתוח במגרש. וחששנו ממצב ששטפון שיקרה כפי שבאמת בסוף קרה בשנת 2013 , ועל כן פנינו למשרד הבינוי והשיכון כדי לפתור את הבעיה. אנחנו מכירים אותם מצויין והוא אמר לנו תשמע תעשו קיר, אני אחר כך אתחשבן איתכם. סמכתי על זה והתחלתי לבצע את הקיר שמטרתו למנוע חדירת מים מהשטח הציבורי למגרש. ראו את זה התובעים ואמרו "מה פתאום לא מוכנים בשום פנים ואופן לקיר" אמרתי לה: "זה יציל אתכם משיטפונות" פניתי לזה עם תשובתם למשרד השיכון ושם אמרו לי שזה בסדר לעשות את הקיר, פניתי שוב לתובעים ואמרתי להם שגם משרד השיכון מסכים לבצע את הקיר, הם אמרו בשום פנים ואופן אנו נחרצים בהתנגדותנו. יש התנגדות זו התנגדות, זה לא הבית שלי."
בעניין זה העידה התובעת בעמ' 45 לפרוטוקול ש' 6 ואילך:
ש. נכון שלפני שקיבלתם את הבית ראיתם שהקבלן רוצה לבנות קיר בקצה גבול המגרש על 6 מנת לחסום את המים?
ת. קצה המגרש מי אמר את זה. לא אמרו לנו מילה לפני. אמרתי מה קרה פה הם הבטיחו שנראה שדה, שילמנו תוספת כסף בשביל בית בגינה, והם אמרו לנו שכל הקיר בגינה ירד ונראה את השדה ופתאום רצו לבנות לנו קיר.
ש. את יודעת שהפתרון שהמהנדס נתן לבנות קיר?
ת. נכון. הוא נתן פתרון לבנות בצורת ריש.
ש. אז זה יהיה יותר גרוע?
ת. נכון אתה צודק. באותו זמן שראיתי שהעובדים של הנתבע בונים את הקיר לא ידעתי שקיר החול מאחורה הולך להישאר, הוא נשאר.
הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא הייתה חייבת לבנות קיר תומך כלשהו, וכי חרף עובדה זו הנתבעת הייתה מוכנה לבנות את הקיר התומך, בהסכמת משרד השיכון, אולם התובעים התנגדו לכך נחרצות.
עוד שוכנעתי מחוות דעת מומחה בית המשפט ומומחה צד ג' כי גם אם היה נבנה קיר תומך, הוא לא היה מונע חדירות מי גשם למגרש.

סדקים בכל יסודות ותקרת המבנה, רטיבות בגג המבנה.
לטענת התובעים, הנתמכת בחוות דעתו של המהנדס למעי, קיימים כשלים וסדקים בתקרת המבנה, כאשר לטענתו אין שיפוע בגג ולא בוצע פרופיל אלומיניום לסגירה של היריעות הביטומניות שעל הגג.
על פי חו"ד מומחה בית המשפט, התובעים לא ביצעו בדיקה כפי שקבע המהנדס מטעמם בחוות דעתו, כדי להוכיח ליקויים קונסטרוקטיביים במבנה.
מומחה בית המשפט אינו מקבל את האמור בחוות דעת המהנדס למעי, תוך פירוט נימוקיו בפרק מיוחד בחוות דעתו. מומחה בית המשפט שולל את הצורך בביצוע איטום חדש על גג המבנה, שכן לדבריו, לא מצא כל סימני רטיבות דרך הגג, כאשר גם המהנדס למעי לא טוען בחוות דעתו כי מצא רטיבות בגג. לדברי מומחה בית המשפט, אין בחוות דעת המהנדס למעי, כל התייחסות לשיפועים שמדד או למערכת פוטו-וולטאית שהותקנה ע"י התובעים על הגג באמצעות אבני שפה.
מעדיף אני בעניין זה את חוות דעתו של מומחה בית המשפט על פני חוות דעתו של המהנדס למעי, שהייתה חד צדדית ומגמתית.
מסקנתי בעניין זה הינה כי לא הוכחו ע"י התובעים כל פגמים קונסטרוקטיביים או בעיות באיטום הגג.

הנזקים שהוכחו ע"י התובעים
כפי שקבעתי לעיל, התובעים הוכיחו כי הנזקים שלהם אחראיות הנתבעות הינם אלו הקשורים לרטיבות בקירות, אם כי לא בשלמות, ואני מעריך כי התובעים והנתבעת אחראים לנזקי הרטיבות בחלקים שווים ביניהם.
בעניין זה מקבל אני את הקבוע בחוות דעתה של מומחית האיטום מטעם התובעת ביחס לעלות התיקונים הנדרשים, וקובע כי על הנתבעות לפצות את התובעים במחצית מהסך 235,872 ₪ עבור איטום חיצוני ופנימי כולל פיקוח, כאשר על התובעים האחראים לליקוי במערכת המים האפורים לשאת במחצית השנייה של עלות התיקון.
לסכום זה יש להוסיף מחצית מעלות ריצוף כמפורט בסעיף 10.031.0124 לחוות דעתו של המהנדס למעי בסך 45,300 ₪, וכן עלות שיפוליים (פנלים) כמפורט בסעיף 10.031.0126 בסך 11,220 ₪, וכן 3,030 ₪ עלות פירוק הפרקט.
על הנתבעות לשלם לתובעים את הסכום ששילמו ליורן עבור תיקון ציפוי המסד בסך של 47,790 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015.
אני מעריך את הזמן שבו לא יוכלו התובעים לשהות בבית בעת ביצוע התיקונים בחודש ימים, ולפיכך על הנתבעות לשלם לתובעים מחצית מגובה דמי שכירות חודשיים, בסך 1,750 ₪ (מחצית מסך 3,500 ₪) .
על הנתבעות לשלם לתובעים סך 2,000 ₪ בגין הובלה הלוך וחזור(המהווה מחצית מסכום שהוערך ע"י מומחה התובעים).
על הנתבעות לפצות את התובעים בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש. אין חולק כי מגורים בבית שבו קיימת רטיבות גורמת עגמת נפש לדיירים, עגמת נפש המתגברת מהתעלמות הנתבעות מחובתן לבצע תיקונים.
התביעה ביחס לכל שאר ראשי הנזק וביחס לירידת ערך נדחית.
אין כל יסוד לתביעה לפיצוי בגין תיקונים חוזרים ונשנים לאורך כל חיי הנכס. גם במקרים רגילים, קבלן אינו אחראי לתיקונים לאורך כל חיי הנכס, אלא רק לליקויים שנתגלו בתקופת האחריות ובתקופת הבדק לפי העניין.
עוד יש לציין כי התיקונים שנעשו באיטום המבנה ע"י יורן בשנת 2015 פתרו חלק ניכר מבעיית הרטיבות שחדרה מהקירות החיצוניים וכפי שהעידה התובעת בכנותה בעמ' 47 לפרוטוקול ש' 25 ואילך:
ש. זאת אומרת שלקח 4 שנים עד שפנית לקבלן מטעמך?
ת. הוא הגיע במשך 4 שנים אבל היה מגיע ועושה טיפול קוסמטי ואחרי שנה שוב אותו סיפור ואחרי שנה עוד תיקון הוא הוציא לי את הנשמה.
ש. כשפנית ליורן ביקשת ממנו שיפתור את הבעיה?
ת. אני לא זוכרת מה קודם למה היה.
ש. הגיע אליכם קבלן איטום מטעמכם מה אמרתם לו?
ת. אמרנו לו תראה מה צריך לעשות. לפני זה היה מישהו אחר שאמר שיש בעיה באיטום.
ש. כשבא מומחה האיטום מה ביקשתם ממנו?
ת. ביקשנו ממנו לסדר את זה לפתור את הבעיה
ש. ומה הוא אמר לכם?
ת. הוא אמר שנראה לו שכן אפשר לסדר את זה.
ש. למה לא עשיתם?
ת. יש עדיין רטיבות אבל מה שהיה קודם. העבודה של יורן שיפר מאוד, אם הבעיה היתה בשיעור של 100% עכשיו הבעיה היא 10% . אני רואה את יורן אלוהים.
לשאלת ביהמ"ש
ש. אחרי שיורן תיקן מה קורה אחרי זה?
ת. הרטיבות המשיכה לעלות כל הבית קירות ארונות החלפנו, כל שנה, אומרים שיש מים קפילרים, לאט לאט עולה. רטיבות היה 20 ס"מ 30 ס"מ. הקירות שחורים ויש עובש
ש. ומה את עושה כל שנה?
ת. פעמיים שלוש עשינו תיקונים ותלוי כמה גשם, שנה אחרונה היה מעט גשם אני באופן אישי מאוד אהבתי גשם, לחץ נוראי בחורף.
ש. כל חורף יש רטיבות מחדש
ת. עכשיו הרטיבות הרבה ירדה, אבל עדין רואים בקירות עובש, לא מזמן לפני שנה תיקנו עם יורן היה חור גדול בגג, אני מאמינה שלאט לאט אנחנו נתגבר על הבעיה של הרטיבות.
כמו כן, אני מקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט לפיה אין כל ירידת ערך למבנה. יצוין כי חוות דעת השמאי מטעם התובעת לעניין ירידת הערך הייתה קיצונית, מופרזת ומגמתית ואני דוחה אותה מכל וכל.

התביעה האישית נגד הנתבעים 3 ו-4
הסכם הבניה נחתם בין התובעים לבין החברות הנתבעות. הנתבעים אינם צד לחוזה, אלא שהם בעלי מניות ודירקטורים של החברות הנתבעות.
חרף עובדה זו, תבעו התובעים את הנתבעים באופן אישי, בתביעה בסכום עתק של 1,643,307 ₪, בהסתמך על הטענה היחידה שנטענה בסעיף 14.6 לכתב התביעה, ולפיה הנתבעים 3 ו-4 הם שהיוו את הרוח החיה מול התובעים לאורך כך תקופת הבניה ולאחר מכן.

המתווה הנורמטיבי
חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה (ראו, סעיף 4 ל חוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"); רע"א 46/94 אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202).
לפיכך, קם חוצץ בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי מניותיה.
לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ישנם חריגים, אשר נועדו למנוע מצב בו משמש המסך המפריד בין החברה לבעלי מניותיה, מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין, או להתחמקות מחיובי חוזה. בהתקיים חריגים אלה, ניתן להרים את מסך ההתאגדות, ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת. בהתאם להוראת סעיף 6 ל חוק החברות.

הרמת מסך
בתיקון לחוק החברות (תיקון מס' 3) התשס"ה - 2005 (להלן: " תיקון מס' 3") הוחלף סעיף 6 הרלבנטי לענייננו. בהצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב - 2002 (ה"ח תשס"ב 3132, 639), הוצע לתקן את סעיף 6 באורח שיצמצם את עילות הרמת המסך. מתוך דברי ההסבר עולה, כי המציעים סברו שסעיף 6 "עשוי להתפרש כרחב מדי ולא בהיר ולהותיר את הקהילה העסקית בחוסר ודאות ובסיכונים שאינם ניתנים לצפייה. כדי להבהיר כי לא היה בכוונת המחוקק להרחיב את קשת המקרים שבהם יורם מסך ההתאגדות לעומת המצב קודם תחילתו של החוק, הוצע לקבוע כי המקרים שבהם ייוחסו חובות החברה לבעלי המניות יהיו רק כאשר נכון, צודק ויעיל לעשות כן, ובהתקיים אחד מן המקרים שפורטו בסעיף המוצע. בכך בעצם צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה".
עוד הוצע להבהיר, "כי הרמת מסך במקרה של מימון דק תתבצע רק כאשר החברה פעלה באופן הפוגע בטובת החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".
הצעה זו שיקפה מגמה של צמצום אפשרות הרמת המסך לממדים שקדמו לחוק החברות החדש.
ואמנם, נוסח הסעיף כפי שנתקבל בתיקון מס' 3 הוא כדלקמן:
"6.(א) הרמת מסך
(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."
רואים אנו, כי סעיף 6 בתיקון החדש צמצם את החריג של הרמת המסך למקרים בהם שימוש במסך התאגיד, יש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה.
ניתן לומר כי מאז ומתמיד נקבע שהסעד של הרמת מסך הוא סעד מרחיק לכת, כפי שמציין ע' ליכט, "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות - מה נשתנה ?" תאגידים ב(3) (2005) 65 (להלן: "ליכט") בעמוד 70:
"בין הצדדים הישירים לסכסוך עשויה הרמת מסך לסכל ציפיות לגיטימיות. הדבר חריף במיוחד כאשר הרמת מסך משמשת להטלת חובות התאגיד על בעלי מניות. ההשלכות החמורות יותר נובעות מן ההשפעות החיצוניות של ביצוע הרמת מסך מעבר לנסיבותיו של המקרה המסויים. ביטול ההפרדה בין נכסי התאגיד וחובותיו לבין נכסי החברים מערער את יציבות המוסד המשפטי של התאגיד באופן כללי. ככל שמדובר בסיכון אקראי שאינו ניתן לחיזוי, זהו מקור של אי-ודאות הפוגעת ביכולתם של צדדים לאמוד כראוי סיכונים עסקיים."
היו מספר שלבים בהתפתחות הדוקטרינה של הרמת מסך, אולם תמיד הדגישו בתי המשפט כי מדובר בצעד חריג.
א' חביב-סגל בספרה "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש " (להלן: "חביב-סגל, דיני חברות"), בעמודים 287-288 מבהירה, כי תנודתה של מערכת המשפט מן הגישה המחמירה לגישה המקלה בהרמת מסך וחזרה לגישה המחמירה, מבטאת את התלבטותה של מערכת המשפט בין שני עקרונות יסוד של השיטה המשפטית: מן העבר האחד, עומד עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, המבטא את רצונה של השיטה לעודד יזמים ליטול סיכונים עסקיים. מן העבר האחר, עומד העיקרון שלפיו: "חוזים יש לקיים", כך שבית המשפט מבקש למנוע מצבים שבהם מנצלים היזמים את ההפרדה בין "כיס העושר" של החברה לבין כיסיהם הפרטיים, על מנת להתחמק מקיום התחייבויות שנטלו על עצמם בשמה של החברה. מאחר שלא ניתן לוותר ולהתפשר על אף אחד משני עקרונות יסוד אלה, הרי שכל אימת שמערכת המשפט נעה לעבר ההגנה על העיקרון האחד - גובר החשש מפני אובדנו של העיקרון המתחרה, ועימו גוברים הלחצים לנוע אל צידה ההפוך של המטוטלת.
לאחר תיקון מס' 3, העילה להרמת מסך מקום בו מצא בית המשפט כי בנסיבות הענין הדבר "צודק ונכון", שוב לא עומדת כעילה עצמאית לבדה, אלא נדרש בנוסף, כי יתקיים אחד המצבים המתוארים בסעיף 6, קרי, שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, קובע סעיף 6 לאחר התיקון, כי השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד. כמו כן, נוספה בסעיף 6 ל חוק החברות דרישה ליסוד נפשי, לפיו נדרשת מודעות של בעל המניות, כאשר גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות אך הימנעות מלבררם, ייחשבו למודעות, למעט אם מדובר ברשלנות בלבד.
כן נקבע, כי בית המשפט יתחשב באחוז אחזקותיו של בעל המניות ובמילוי חובותיו כלפי החברה בהתאם לסעיפים 192 ו- 193 ל חוק החברות ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה (ראו ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו, מיום 16.10.05) (להלן: " עניין דלתות חמדיה"), בפיסקה י"א; ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי (פורסם בנבו, מיום 1.8.2010) בפיסקה 78 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר; חביב-סגל, דיני חברות, 320).
הרמת מסך בבסיסה מותנית בכך שנעשה שימוש לרעה בתאגיד, שבעל השליטה השתמש בתאגיד למטרות זרות שהביאו להונאה, קיפוח או חוסר צדק כלפי צדדים שלישיים, שהרי שימוש לגיטימי בתאגיד הוא שעומד בבסיס הדוקטרינה של האישיות המשפטית הנפרדת והגבלת אחריות: "רק מי שהוכח לגביו כי הוא עצמו השתמש באישיות המשפטית הנפרדת באופן פסול, ראוי שיעמוד בפני הסיכון כי תיקבע לגביו יריבות עם בעל-דינה של החברה". (ליכט, 72). הבעייתיות בהגדרת שימוש לרעה ועמימות המונח הם העומדים בבסיס ההתנגדות והבעייתיות של מוסד זה.

נטל ההוכחה בטענה של הרמת מסך
הנטל לשכנע את בית המשפט בקיומן של העובדות המצדיקות את הרמת המסך, מוטל על כתפי מי שמבקש להרים את מסך ההתאגדות.
בע"א (מרכז) 8713-01-13 שאול בירנצוויג נ' מזרחי מעקות אלומניום בע"מ (פורסם בנבו, מיום 16.8.13), נקבע בעמודים 13-18:
"בדרך כלל יש לעשות שימוש בצעד הקיצוני של הרמת מסך, רק לאחר ברור קפדני של העובדות ועל בסיסן ניתן להגיע למסקנה כי עובדות המקרה מתאימות לחריג בו מורם המסך. הנטל לשכנע את בית המשפט בקיומן של אותן העובדות מוטל על כתפי מי שמבקש להרים את מסך ההתאגדות. במקרה של ספק, פועל הספק לטובת הנתבע לגביו מתבקש הסעד של חיוב בחובות החברה לאחר הרמת המסך. כך בדרך כלל, וכך בפרט בעניין כמו זה שלפנינו, בו מחליט בית המשפט כי ככלל לא הוכחה תרמית, לא הוכח חוסר תום לב משמעותי ואפילו לא הוכחה רשלנות רבתית...חוק החברות והפסיקה קבעו באופן מפורש כי השימוש בעילה של הרמת מסך יעשה בצמצום ובמשורה במקרים קיצוניים בהם נעשה שימוש ממשי לרעה במסך ההתאגדות ...הקלעות למצב מסחרי כזה היא אפשרית, ולא פעם בשוק הישראלי אף שכיחה יחסית ובשל כך מי שלא רוצה לקחת סיכון, ייטיב לעשות אם יבקש ערבויות בכלל וערבויות אישיות בפרט של בעלי חברה למפרע ולא יחפש בדיעבד "בכוח" את עילת הרמת המסך כדי להגיע לאותה תוצאה שהייתה מתקבלת מערבות אישית שלא נדרשה ."
כאמור, התובעים לא יצרו כל תשתית עובדתית המצדיקה הרמת מסך, אלא שטענו טענה סתמית שאין בה דבר, ולפיה הנתבעים היוו את הרוח החיה במגעים מולם.

הטלת אחריות אישית על הנתבעים כאורגנים בחברה
עולה השאלה, האם בנסיבות המקרה שבפניי ניתן להטיל על הנתבעים אחריות אישית לאור פעולותיהם כדירקטורים בפועל (דהיינו, כאורגנים של החברה).
בטרם אדרש לסוגיה זו, חשוב לעמוד על ההבחנה בין הרמת מסך ובין הטלת אחריות אישית.
קולעים לעניין זה הדברים ב ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (פורסם בנבו, מיום 5.2.2004) , שם קבע בית המשפט העליון בזו הלשון:
"...אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661).
אבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת – הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ראו א' פרוקצ'יה "מושג ותיאוריה בתורת האישיות פרוקצ'יה "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 167). "
הבחנה נוספת שהתפתחה בפסיקת בית המשפט העליון הינה ההבחנה שבין הטלת אחריות אישית על אורגן בחברה "במסלול הנזיקי" בהתאם לאחת העוולות הנזיקיות לבין הטלתה "במסלול החוזי" בהתאם לעיקרון תום הלב.
בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט (פורסם בנבו, מיום 14.12.06) סקר בית המשפט העליון את המקרים בהם ניתן להטיל על אורגן של החברה אחריות אישית במסלול הנזיקי וכן את ההבדל בין שני המסלולים (הנזיקי והחוזי):
"מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה שהמערער כיהן כמנהל או כדירקטור בחברות הדפוס שלא פרעו את חובותיהן כלפי המשיבה. חברות הדפוס מהוות אישיות משפטית נפרדת. עם זאת, בהתאם למודל האחריות האישית, אורגן בחברה אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה נזיקין כלפי נושה של החברה (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 266). על הדברים עמד כב' השופט (כתוארו אז) ברק בפרשת ראונדנאף:
"עקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא, כי מי שמקיים את היסודות של העוולה אחראי למעשיו שלו. מעמדו של המעוול בהירארכיה המינהלית או הביצועית אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על-כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה כאורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות" (ע"א 507/79 מוריס ראונדנאף (קורן) נ' אילנה חכים, פ"ד לו(2) 757, 794).
במסגרת ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 (להלן: הלכת צוק אור), נדרש הנשיא שמגר לשאלת האחריות האישית בדיני הנזיקין והיחס בינה ובין דוקטרינת הרמת המסך:
"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה אותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ....."
עיננו רואות: על מנת לחייב אורגן או נושא משרה בחברה במסלול נזיקי, שומה על התובע להוכיח כי התקיימו בעניינו של נושא המשרה כל התנאים הדרושים ע"פ דין, בהתקיימם ניתן לומר כי מעשיו של נושא המשרה הינם בבחינת העוולה הנטענת.
על מנת לחייב את נושא המשרה במסלול החוזי, על התובע להוכיח כי נסיבות המקרה הספציפי נכנסות בגדר המקרים הנדירים, לדוגמה קיומה של תרמית.
בע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם בנבו, מיום 22.1.2015), התייחס בית המשפט העליון למקרים מסוג זה וקבע בזו הלשון:
"לצד זה התפתח בפסיקת בית משפט זה מסלול נוסף, אותו ניתן לכנות "המסלול החוזי" - ואולי יהיה זה מדויק יותר לכנותו "מסלול תום הלב" - שבמסגרתו נקבע כי החובה לנהל משא ומתן בתום לב בטרם כריתת החוזה בהתאם לסעיף 12 ל חוק החוזים אינה חלה רק על החברה אלא חלה גם על האורגן המנהל את המשא ומתן בשם החברה, וכי הפרת חובה זו עשויה להביא בנסיבות מסוימות להטלת אחריות אישית על האורגן לפצות את הצד הנפגע [ראו למשל: ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 729-726 (1994); ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ [פורסם בנבו] (16.10.2005)]. עם זאת, הודגש "כי להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית" [השופט א' מצא בע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53, 58 (2003) (להלן: עניין מכנס)]."
כפי שפורט לעיל בפרק העוסק בהרמת מסך, גם הטענות שהועלו ע"י התובעים נגד הנתבעים, לפיהם ייחס להם ביצוע עוולות נזיקיות וחוסר תום לב, נותרו בגדר טענות בלא שמץ של הוכחה, וכידוע, בסיסמאות אין די כדי להרים את נטל ההוכחה.
העולה מן המקובץ הוא כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם בתביעה האישית נגד הנתבעים, תביעה שלא היה מקום להגשתה מלכתחילה, ולפיכך התביעה נגדם נדחית.

סוף דבר
אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
סך 117,936 ₪ (מחצית מ- 235,872 ₪) עבור איטום חיצוני ופנימי כולל פיקוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת חוות דעת המומחית, 5.6.2016.
סך29,765 ₪ (מחצית מסך 59,530 ₪) עלות החלפת ריצוף ושיפולים (קנטים) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת חוות הדעת -5.6.2016.
סך של 47,790 ₪ בגין הסכום ששולם לירין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015.
סך של 1750 ₪ (מחצית מ- 3,500 ₪) עבור חודש שכירות בתקופת התיקונים.
סך של 2,000 ₪ ( מחצית של 4,000 ₪) עבור הובלה הלוך חזור.
סך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4.

הוצאות משפט
אגש עתה להכריע מהו סכום ההוצאות הראוי שבו יש לחייב את הנתבעות בגין התביעה שהתקבלה בחלקה נגד הנתבעות ואת התובעים בגין התביעה שנדחתה נגד הנתבעים 3 ו-4.
בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא משרד התעשיה [פורסם בנבו] הותוותה הדרך לקביעת שכ"ט כדלקמן:
"שיעור ההוצאות שיש לפסוק אפוא, בכפוף לחובת הקטנת הנזק, הנו הוצאות ריאליות כלומר הוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שזכה בדין..... פסיקת הוצאות אינה ענישה של בעל הדין שהפסיד על כי גרר את יריבו לדין. ממילא שיעור ההוצאות שיש לפסוק אינו עונשי ואל לו לעלות על ההוצאות שהוצאו בפועל.....כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המ דובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין.........הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains הנ"ל, בעמ' 488). לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין (השוו Rechberger הנ"ל, בעמ' 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה ...... פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו. הוצאות סבירות, הכרחיות ומידתיות – מהן? ......ראשית, התעריף המינימלי אינו משמש בדרך כלל כאמת מידה לקביעת הוצאות משפט. מהווה הוא רף תחתון..... שנית, התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך ...... "הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 הנ"ל). כעיקרון, אין בעל הדין שהפסיד חייב אפוא לשאת בהוצאות יתר שהוציא בעל הדין שכנגד, שמקורן ברשלנות בניהול ההליך או בזהירות יתר שאינה נדרשת לשם השגת הצדק או הגנה על זכויותיו ..... שלישית, הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן לעיל, בעמ' 541); צריך שיתקיים יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש - והסעד שנתקבל - ובין שכר הטרחה וההוצאות (ראו ע"א 77/85 הנ"ל; ע"א 9535/04 הנ"ל; ראו עוד Hurst לעיל, בעמ' 52). רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו ...... לבסוף, חשיבות העניין עבור בעלי הדין. ככל שמדובר בעניין שחשיבותו האוביקטיבית עבור בעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות והשקעה זו תהא סבירה יותר. "
יש להביא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות, את הסיכון בפניו היו צריכים הנתבעים 3 ו-4 להתגונן, בגין תביעתם בסכום מופרך וחסר יסוד אשר חשף את הנתבעים בפני סיכון מוגזם, תוך שהם מאלצים אותם להתגונן בפני סיכון שלא ניתן להתעלם ממנו חרף הסיכוי הנמוך.
יש להביא בחשבון את הסכום הנכבד שנאלצו הנתבעים, מן הסתם, להוציא לצורך הגנה בפני התביעה, את הדרך המכבידה שבה ניהלו התובעים את תביעתם, את חוות הדעת הרבות והמיותרות שהגישו.
בהביאי בחשבון את כל השיקולים האמורים, הנני סבור כי שכר הטרחה וההוצאות הראויים, המביא ים בחשבון א ת כל הגורמים הצריכים לעניין הינם ביחס לכל אחד מהצדדים:
הנתבעות ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, שכ"ט התואם לסכום שבו זכו התובעים בתביעתם כ-15% מסכום התביעה.
הנתבעות ישלמו לתובעים סכום אגרה חלקי בשיעור 2.5% מסכום קרן פסק הדין שניתן לזכותם (ללא הוצאות).
הנתבעות ישלמו לתובעים את הסכום ששילמו התובעים למומחית האיטום מטעמם ולמומחה בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם. התובעים אינם זכאים לשיפוי בגין התשלום למומחים האחרים מטעמם.
התובעים ישלמו לנתבעים 3 ו-4 (ביחד) שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ וזאת מאחר ונתבעים אלו שלא היה מקום להגיש נגדם תביעה מלכתחילה היו חשופים לתביעה בסך 1,643,307 ₪.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"א, 03 יוני 2021, בהעדר הצדדים.