הדפסה

בית משפט השלום בבית שמש תא"ק 41906-02-17

בפני
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

תובעים

רמת בית שמש צ'יינג' בע"מ

נגד

נתבעים

ישראל טיברג

פסק דין

התובעת שעוסקת בניכיון שיקים קיבלה מהנתבע שיק על סך 32,167 ₪, וניכתה את תמורתו בקיזוז עמלה. כאשר הגיע מועד פירעון השיק הוא חולל והתובעת פנתה לבית המשפט בהליך של סדר דין מקוצר. לכתב התביעה צירפה התובעת צילום של השיק.

משלא הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן, על אף שכתב התביעה נמסר לידו, ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה.

התובעת פנתה עם פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל, ולאחר שהנתבע קיבל אזהרה פנה לבית משפט זה, בבקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, שהגיש הנתבע ללא ייצוג, הוא טען כי ידע על התביעה ואף כי סבר שאינו צריך לשלם לתובעת דבר, בסופו של דבר הגיע עם בא כוחה להסכמה: הוא שילם את מלוא הסכום , קיבל את השיק בחזרה מידיי בא כוח התובעת במועד התשלום והתובעת הייתה אמורה לדאוג למחיקת התביעה. התובעת טענה בתשובה לבקשה לביטול פסק הדין כי לאחר ששלחה לנתבע מכתב התראה, הגיע הנתבע למשרד בא כוחה ושוחח עמו על התשלום, ואף קיבל לבקשתו את השיק לעיונו. ימים ספורים לאחר מכן כאשר ביקשה התובעת להגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה היא גילתה שהשיק נעלם. מטעם זה הגישה התובעת את התביעה במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, שכן היא שיערה שהשיק אבד. רק כאשר קיבלה לידה את הבקשה לביטול פסק הדין הבינה התובעת כי הנתבע ניצל את הביקור במשרד של בא כוח כדי לגנוב את השיק.

עובר להגשת התשובה לבקשה לביטול פסק דין הגישה התובעת תלונה למשטרה כנגד הנתבע. בסופו של יום התלונה נסגרה, אך לחקירות שהיו במשטרה אתייחס במסגרת פסק הדין.

פסק הדין בוטל על ידי נוכח טענת הנתבע כי פרע את החוב, והתיק נקבע להוכחות.

השאלה העומדת להכרעתי היא האם הנתבע אכן הרים את הנטל והוכיח כי פרע את חובו לתובעת.

הנתבע טען כי היה במצוקה כלכלית קשה ועל כן לווה את הכסף מחבר שנמצא בארצות הברית, החבר העביר את הכסף למכר שגם כן מתגורר בארצות הברית, ואמו של אותו מכר הגיעה ארצה ונתנה לנתבע את סכום ההלוואה. במועד ההוכחות שהתקיים בפני לא הגיע איש להעיד על השתלשלות עניינים זו: החבר לא הגיע להעיד כי נתן הלוואה ולא הוצג כל מסמך בעניין, המכר שהעביר את הכסף לא העיד כיצד העביר אותו, וגם אמו של המכר אף כי העידה במשטרה לא העידה בפני. בחקירה במשטרה טען הנתבע כי אמו של המכר, הגב' אביגיל מושייב מתגוררת בארץ, ובכל זאת הוא לא הזמין אותה לעדות. אי העדת כל העדים האלו נזקפת לחובתו של הנתבע, ומעוררת תמיהות רבות. אוסיף כי לדברי הגב' מושייב הכסף הופקד בחשבונה ונמשך ממנו, ועל כן הנתבע היה יכול לפנות אליה ולקבל את האסמכתאות הבנקאיות לכך, אך הוא לא עשה כן.

בחקירה במשטרה טען הנתבע בתחילה כי שילם את הסכום של 32,000 ₪ בתשלום אחד אך בהמשך הדברים, כאשר הבין שהסכום גבוה יותר, טען כי שילם אותו בשני תשלומים, כאשר גם בעניין תשלומים אלו העלה גירסאות שונות אם היו באותו יום או במועדים שונים.

הנתבע גם טען כי כאשר היה במשרד פגש מכר בשם אברהם ויינברג, אשר הסתובב בחוץ, אך מחקירת המשטרה עולה כי הכתובת שבה טען הנתבע כי שילם היא לא הכתובת אליו ליווה אותו אברהם ויינברג. הנתבע נמנע מלהזמין גם את מר ויינברג למתן עדות.

אוסיף ואציין גם כי הנתבע אשר טען בבקשת הרשות להתגונן כי פרע את השיק מיד לאחר הגשת כתב התביעה, טען במשטרה כי פרע את השיק רק לאחר שניתן כנגדו פסק דין וננקטו הליכי הוצאה לפועל.

מכאן שלא רק שגירסתו של הנתבע כי פרע את השיק, היא מלאה בסתירות פנימיות הרי שהנתבע גם נמנע מלהזמין לדיון כל עד שהיה יכול לתמוך בטענותיו. על כן אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח כי פרע את השיק.

אל מול גירסתו של הנתבע, גירסתו של בא כוח התובעת, עו"ד פבר , ה ייתה אמינה ורהוטה ואני מקבלת אותה במלואה. הנתבע ניסה להיבנות מסתירות בין עדותו של עו"ד פבר לגרסתה של מזכירתו בכל הנוגע לאופן הצילום והחתימה על שטרות שהתובעת מעבירה לעורך הדין לביצוע. לא מצאתי כי יש סתירות של ממש בין הדברים, ומדובר בפעולות טכניות, שאינן רלבנטיות כלל לשאלה היחידה בתיק זה והיא האם הנתבע פרע את חובו. לא די בטענת הנתבע כי קיבל את השיק לידיו, בשל פרעון החוב, וזאת נוכח חסרונם המודגש של עדים רבים, והסתירות והפרכות בעדות הנתבע עצמו.

על כן אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 32,167 ₪ מהיום שבו הופקד השיק לפירעון לראשונה ועד התשלום בפועל. בנוסף אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בהם נקטה התובעת.
הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 2,000 ₪ ובשכ"ט בא כוחה בסך 4,000 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ט, 27 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.