הדפסה

בית משפט השלום בבית שמש ת"א 5487-10-14

בפני
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

תובעים

מאיר רוזנבלט

נגד

נתבעים

אברהם תפילינסקי

פסק דין

1. בפני תביעה להחזר הלוואה בסכום של 400,000 ₪.

רקע עובדתי:

2. התובע הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר ובו טען כי הלווה לנתבע ביחד עם שותפו העסקי, מר יעקב וייספיש, סך של 1,600,000 ₪ בשלוש הלוואות כמפורט להלן:
א. הלוואה על סך 200,000 $ מיום א' באב התשע"ב;
ב. הלוואה על סך 70,000 $ מיום כ' בטבת התשע"ג
ג. הלוואה על סך 65,000 $ מיום כ' בטבת התשע"ג.

3. לטענת התובע הנתבע ומר וייספיש שילמו יחדיו סכום כולל של 800,000 ₪ על חשבון ההלוואה וכך נותרה יתרה של 800,000 ₪. לטענת התובע, מר וייספיש פרע מחצית מיתרת ההלוואה, ועל פי המוסכם על הנתבע לפרוע את המחצית השנייה של ההלוואה.

4. במועד הגשת התביעה הגיש התובע גם בקשה למתן צו עיקול על כספים של הנתבע ועיקול ברישום על דירה בבעלות הנתבע, וניתן צו כמבוקש. בהמשך ההליכים, הצדדים הגיעו להסדר זמני ולפיו העיקול על הדירה, שהוא העיקול היחיד שתפס דבר מה, ישאר בתוקף עד למתן פסק דין. עם התקדמות ההליכים שינו הצדדים בהסכמה את תנאי העיקול, והוא הוטל על דירה אחרת של הנתבע.

5. עוד הגיש התובע בקשה לעיכוב יציאתו של הנתבע מן הארץ.

6. בהסכמת התובע הוארך לנתבע המועד להגשת בקשת רשות להתגונן, והנתבע הגיש בקשה זו ביום 24.11.14. הנתבע טען כי במסגרת הסכמות אליהם הגיעו הוא ומר וייספיש עם התובע, הסכים התובע למחול על מחצית מהחוב שנותר בשעתו. כלומר מתוך חוב שנותר בגין סכום של 800,000 ₪ הסכים התובע למחול על 400,000 ₪, וזאת לשני הלווים. לטענת הנתבע התובע פטר את מר וייספיש מחלקו בחוב כנגד העברת זכויות במגרש ששווה כ-400,000 ₪ ולא הודיע על כך לנתבע. לטענת הנתבע על בית המשפט לדחות את התביעה ולקבוע כי העברת הזכויות במגרש מהווה גם פרעון מלא של ההלוואה על ידי הנתבע. הנתבע אף מדגיש בבקשת הרשות להתגונן כי אלמלא העמיד מר וייספיש דירה כבטחון להלוואה, לא היה מוכן לחתום כלווה, שכן העסק שעבורו ניתנה ההלוואה היה בבעלותו של מר וייספיש והוא היה עובד שכיר בו בלבד.

8. במסגרת בירור בקשת הרשות להתגונן כפר התובע בטענה כי ויתר לנתבע ולמר וייספיש על מחצית מהחוב. התובע טען כי היות ומר וייספיש סילק מחצית מהחוב, הרי שהוא התחייב כי את היתרה יתבע מהנתבע בלבד.

7. בקשת הרשות להתגונן והבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ נדונו בפני כב' השופט חאג' יחיא במועד אחד. לאחר הדיון, והגשת סיכומים, קבע כב' השופט כי לנתבע ניתנת רשות להתגונן ושבקשה זו יחד עם התצהיר של הנתבע, תהא כתב ההגנה בתיק. עוד קבע השופט כי הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ נדחית.

8. מטעם התובע העידו התובע עצמו, עו"ד שלום פדידה שייצג את התובע בשעתו, ומר וייספיש הוזמן למתן עדות בעל פה, שכן הוא סירב לחתום על תצהיר. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו, אחיו של הנתבע מר יוסף תפילינסקי, וחברו של הנתבע מר שמואל סופר שהתלווה לפגישה בין הצדדים אצל עו"ד שלום פדידה.

דיון והכרעה:

10. אפתח בכך שחרף החלטות של בית המשפט, הנתבע ניסה במהלך דיוני ההוכחות להרחיב את חזית המחלוקת פעם אחר פעם. בניגוד לאמור בבקשת הרשות להתגונן, בה הודה הנתבע כי היה חוב של 800,000 ₪ וטען כי התובע מחל על החוב גם לו וגם למר וייספיש כנגד תשלום של 400,000 ₪, הרי שבדיונים ניסה הנתבע לטעון כי תחשיבי התובע בכל הנוגע להלוואה שגויים. אין בידי לקבל טענה זו. הנתבע כאמור בתצהיר שהגיש בבקשת הרשות להתגונן לא חלק על גובה הסכום שהוא ומר וייספיש היו חייבים לתובע, ואך ורק טען למחילה על יתרת החוב בסך 400,000 ₪. מכאן שכל יתר הטענות שהועלו על ידי הנתבע, הן בהוכחות והן בסיכומים, הן כפי שטען התובע בגדר הרחבת חזית אסור.

11. לאחר שהגדרתי את גדר המחלוקת בין הצדדים, הרי שראוי להזכיר כי צד שמודה כי היה חייב כספים, אך טוען כי קיבל הפטר, מחילה או ויתור, הנטל להוכחת טענת הוויתור, רובץ על כתפיו. כלומר על הנתבע להוכיח כי אכן התובע ויתר על מחצית מהחוב.

12. העיד בפני עו"ד שלום פדידה ועדותו הייתה אמינה בעיני, גם לאחר חקירה נגדית אינטנסיבית. עו"ד פדידה העיד כי ייצג את התובע וניסה להציל עבורו כספים מההלוואה שהנתבעים לקחו יחדיו ולא יכלו להחזיר. עו"ד פדידה אף העיד כי בהמלצתו התובע הסכים לכך שמר וייספיש יעביר לבעלותו מגרש, ששווה בערך כ-400,000 ₪, ושלא הושגה כל הסכמה עם הנתבע. עוד הוא העיד כי מעולם התובע לא ויתר לנתבע על מחצית מהחוב, אך הוא הסכים לוותר למר וייספיש על יתרת החוב, לאחר שקיבל הערת אזהרה על המגרש, ומתוך הנחה שהנתבע ימצא דרך לשלם את חלקו. עו"ד פדידה אף העיד כי הנתבע היה ער לכך שעליו למצוא דרך לפרוע את מחצית החוב, וניסה גם כן להעביר לידי התובע זכויות במקרקעין, אך התברר שאלו כלל לא היו בבעלותו.

13. מכאן שעדותו של עו"ד פדידה סתרה באופן מלא ומקיף את כל טענות הנתבע.

14. בסיכומיו טען הנתבע כי עו"ד פדידה שימש כמגשר בין הצדדים, ועל כן אסור היה לו לחשוף את המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים. גם טענה זו דינה להידחות, וטוב היה אלמלא נטענה. עו"ד פדידה הבהיר במפורש לנתבע, כפי שגם עלה מעדות הנתבע עצמו, כי הוא מייצג את התובע, וכי הוא מנסה לסייע לצדדים להגיע לפתרון כלכלי בר – קיימא. עו"ד פדידה לא שימש כמגשר, ומכאן שהיה יכול לחשוף את הפרטים שהובאו לידיעתו.

15. גם עדותו של התובע הייתה עקבית ומהימנה ואני מקבלת אותה, והיא נתמכת בעדותו של מר וייספיש , ובמיוחד בדברים שאמר באופן ספונטני בדיון המקדמי הראשון. אני ערה לכך שהתובע הוא בעל עניין כמובן בתובענה, ומר וייספיש נתון במחלוקות כספיות מול הנתבע, אך אל מול העדויות מטעם הנתבע, הרי שאני מבכרת את עדותם של התובע ומר וייספיש.

16. כאמור, לא התרשמתי מעדותו של הנתבע, ולא מאמינותו ולא ממהימנותו. הנתבע אף הודה בחקירתו הנגדית כי הסיכום של תשלום מחצית החוב בלבד, היה בינו לבין וייספיש ולא בינו לבין התובע. לטענת הנתבע וייספיש הלך מאחורי גבו, פרע מחצית מהחוב והשתחרר מייתרת החוב, בעוד שהיה עליו לסכם עם התובע כי המקרקעים שוייספיש מקנה לתובע הם עבור כל החוב. הנתבע הכביר מילים על כך שהציע לתובע מקרקעין שונים, חלקם על שמו וחלקם לא, והמתין לתשובת התובע, שהיה נכון למחול על כל החוב כנגד אחת מהקרקעות. לטענת הנתבע מרגע שהתובע קיבל מקרקעין אחרים של מר וייספיש, הרי שהוא היה צריך לפעול על פי ההסכמות שנגעו לקרקעות שהציע הנתבע, ולוותר גם על החוב של הנתבע. ( עמ' 18-19 לפרוטוקול).

17. גירסה זו של הנתבע, הייתה לא ברורה, לא עקבית, ואף מנוגדת לבקשת הרשות להתגונן. כפי שעלה מעדות הנתבע הוא אולי סיכם כי מר וייספיש ינסה להקטין את החוב ב-400,000 ₪, אך ברור כי הדבר לא סוכם עם התובע או עם בא כוחו.

18. מטעם הנתבע העיד גם חברו מר בנימין סופר, אשר היה עם הנתבע בפגישה אצל עורך דין פדידה. גם בתצהירו נזהר העד ולא אמר שהוא שמע במפורש מעו"ד פדידה כי יהיה ויתור על מחצית מהחוב וגם מעדותו עולה כי לא שמע הסכמה כזו. נדמה כי העד הוזמן על ידי הנתבע כדי לשכנע את עו"ד פדידה שימליץ לתובע לקבל נכס שאינו בבעלות הנתבע על חשבון החוב, וכדי לשכנע שנכס זה שווה למעלה מ-400,000 ₪. אך אין בעדותו כדי להעיד כי היתה הסכמה למחילה על מחצית החוב. לאחר שהסתיימה חקירתו הנגדית של מר סופר, העיר הנתבע דבר מה לעד, ואז נזכר העד להגיד שהכוונה לנכס של מר וייספיש. לא ברור מחצי אמירה זו אם מדובר באותו נכס שמר וייספיש אכן הקנה בסוף לתובע או בנכס אחר, וכיצד הדבר עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע שניסה להקנות נכס של צד שכלל אינו קשור לחוב. כך או כך, מר סופר לא תמך בגירסת הנתבע כי התובע הסכים למחילת מחצית מהחוב.

19. מטעם התובע גם העיד אחיו של הנתבע שטען כי הוא יודע שהתובע הציע מחילה של מחצית מהחוב לנתבע ולמר וייספיש יחדיו, ושמר וייספיש פעל מאחורי גבו של הנתבע ועשה יד אחת עם התובע. כפי שהתברר בחקירה נגדית קצרה של האח, הרי שהוא מעולם לא נפגש עם התובע, ולא היה עד למשא ומתן בין הצדדים, וכי הוא מעיד למעשה על דברים ששמע מאחיו. על כן אין כל משקל לעדותו.

20. על כן אני דוחה את גירסת הנתבע וקובעת כי לא הרים את הנטל ולא הוכיח את טענותיו.

21. מכאן שעל הנתבע לשלם לתובע את יתרת ההלוואה בסכום של 400,000 ₪ וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2.10.14 (יום הגשת התביעה) ועד התשלום בפועל. בסיכומיו טען התובע כי על בית המשפט לפסוק לתובע את הריבית שהוסכמה ביניהם בגובה של אחוז אחד לחודש. לטענה זו לא היה זכר בכתב התביעה, כמו שלא היה זכר להפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההלוואה, ועל כן אני פוסקת הפרשי הצמדה וריבית כדין כפי שביקש התובע בתביעתו.

22. נוכח ריבוי הדיונים בתיק זה, והתנהלות הנתבע בכל הנוגע לעיקול, הרי שאני קובעת כי בנוסף לאמור לעיל הוא ישא בהוצאות התובע בסך של 12,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחו בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ז, 25 מאי 2017, בהעדר הצדדים.