הדפסה

בית משפט השלום בבית שמש ת"א 20443-09-20

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא שמואל הרבסט

תובעות

  1. מיתר טיירו בסל
  2. חגית בסל

נגד

נתבעת
מזל טוב כהן

החלטה – בקשה למתן סעד זמני

כתב התובענה מלמד כי תובעת 2 (אשר היא אימה של תובעת 1 ), נקלעה באחד מימי שנת 2017, לחנות בגדי הנשים המצויה בבעלותה של הנתבעת המצויה בעיר בית שמש.

אליבא דהתובעות, באותה העת הייתה שרויה התובעת 2 במצוקה נפשית קשה שזוהתה באורח מיידי על ידי הנתבעת אשר החלה לנצל זאת, לשוחח עימה שיחות נפש בהן נתגלו לה פרטים על חייה האישיים, להחמיא לנתבעת 2, לשדלה לרכוש בגדים לחנותה , ולמעשה, במשך תקופה משמעותית, מכרה לה פריטי ביגוד רבים אשר שולמו ברובם, באמצעות פנקס המחאות המשוכות על שם חשבונה של התובעת 1, עד שהוגבל חשבון זה.

התובעת 1, לטענתה, לא ידעה על פעולותיה של נתבעת 2 ועל התמכרותה לקניות בחנותה של הנתבעת, והדבר התגלה לה כאשר חשבונה הוגבל נוכח היקף הרכישות. לשיטתה, פנתה לנתבעת וביקשה לקבל את פירוט הרכישות וכן עתרה בפניה שלא לפדות את ההמחאות המצויות בידיה, אלא לפרוש את התשלומים בצורה אשר תיתן בידה את האפשרות לפרוע את חובותיה של התובעת 2. בקשותיה אלו נענו בשלילה.

בקשתן של הנתבעות הוא לצו אשר יאסור על הנתבעת לעשות שימוש בשטרות המצויות בידיה עד לבירורה של התביעה.

עוד בטרם אסקור בקצרה את הראיות ואת ה"סיכוי הסביר" להצלחתה של תביעה זו, נאמר כי היא עוסקת בעילות חוזיות ואחרות, אך קיימת גם עילה שטרית אשר מצויה בין הנתבעת לתובעת 1 אשר ביניהן, כאמור, לא התקיימה לה כל עסקה ולא נכרת כל חוזה.

למעשה, הבקשה להקפיא את ההמחאות ולאסור על השימוש בהן היא בקשתה של תובעת 1 (בעלת חשבון הבנק אליו משויכות ההמחאות) והיא מופנית אל המחזיקה (לכאורה, כשורה) בשטרות אלו, היא הנתבעת, כאשר כל הטענות אודות עסקת הבסיס (רכישת פרטי הלבוש) נעות במישור שבין תובעת 2 לנתבעת. עירוב תחומין זה יוצר קושי מובנה להיענות לבקשה לסעד זמני, אך נדמה כי בקשה זו דינה להידחות מטעמים אחרים.

ראשית, הראיות לכאורה.
התזה המוצעת בכתב התביעה מבוססת על היותה של התובעת 2 במצב נפשי מעורער, על מודעותה של הנתבעת למצב זה, על החלטתה לנצלו ועל ביצוע הניצול בפועל.

מבנה עובדתי רב שלבי זה, כעולה מכתב התובענה, מבוסס, מן הסתם, על גרסתה של התובעת 2, ומעבר לכך – לא מצאתי תימוכין נוספים לה. אמנם קיימים מסרונים והודעות בהם מחמיאה הנתבעת לתובעת 2, אולם לא מצאתי כי בהתנהלות משדלת זו יש חריגה מיחסי "מוכר-קונה" רגילים ובוודאי שאין בכל ראייה חותכת למרמה, עושק או ניצול מצב נפשי קשה.
אין בכך כדי לרמז או לקבוע כי לא יעלה בידי התובעת 2 להוכיח את טענותיה במידה הנדרשת בדין האזרחי, אולם תמונת הראיות כרגע אינה מלמדת על ראיות חזקות לכאורה או על סיכוי ממש וגורף לקבלתה של התובענה.

מעבר לכך, קיימת (או שלא קיימת) - העילה.

בהנחה שיוכיחו התובעות את תביעתן- הכיצד יסייע הסעד המבוקש להבטחת תשלומה?
מדובר, כזכור, בהמחאות העומדות ברשותה של הנתבעת, ובאופן אבסורדי, יש בעובדה כדי להוסיף לחוסנה הכלכלי ולחזק את אפשרותה האופציונאלית לשלם את סכום התובענה, ככל שתידרש לכך.

בשל כל אלו, נוכח חולשת הראיות והעדר העילה – הבקשה נדחית.

מזכירות- נא להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשפ"א, 23 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.