הדפסה

בית משפט השלום בבית שמש ת"א 19954-11-12

בפני
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין

תובעים

וולף, ברגמן וגולר - עורכי פטנטים ועורכי דין

נגד

נתבעים

1.מיקי וינשטיין
2.טל שני
3.פייס סטייל אקססוריס בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין ועורך פטנטים וכן לתשלום הוצאות בגין רישום מדגמים בישראל, ארצות הברית, האיחוד האירופאי, אוסטרליה, יפן וברזיל. סכום התביעה הוא כ-180,000₪, מתוכם 100,000 ₪ הן בגין הוצאות שהוציאה התובעת לטענתה עבור אגרות ותשלומים לעמיתים בחו"ל, שסייעו בהגשת הבקשות לרישום המדגמים. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי אם הייתה התחייבות הרי שזו היתה רק של הנתבעת 3, ואף חולקים על היקף ההתחייבות שהיה מול התובעת.

העובדות כפי שהתבררו במסגרת ההליכים:
1. התובעת היא משרד עורכי דין ועורכי פטנטים, ובהליך זה ההתקשרות הייתה של התובעת הייתה באמצעות עו"ד הדין ברגמן ( על כן התובעת תכונה להלן: "ברגמן").

2. הנתבע 1 מר מיקי ויינשטיין ( להלן: "ויינשטיין") והנתבע 2 מר טל שני (להלן: "שני") התכוונו להקים יחדיו עסק שייצר אבזמים ייחודיים לחגורות, ותכננו לשווק את האבזמים בארץ ובחו"ל. היות והאבזמים כפי שעיצב אותם שני היו ייחודיים, הרי שהם התייעצו עם עורך דינם, עו"ד דרדיק, והוא הפנה אותם למשרד של עו"ד ברגמן שעוסק ברישום פטנטים, מדגמים וסימנים מסחריים בכל העולם.

3. הנתבעת 3 היא חברה שהוקמה בחודש אוגוסט 2009 על ידי הנתבעים 1 ו-2. הנתבע 1 היה בעל 51% מהמניות והנתבע 2 היה בעל 49% מהמניות.

4. בחודש אפריל 2009 נפגשו שני וויינשטיין עם ברגמן במשרדו והתייעצו לגבי האפשרות לרשום חמישה דגמים של אבזמים. במסגרת שיחת הייעוץ הבהיר ברגמן כי לא ניתן לרשום פטנט על האבזמים אך כן ניתן לרשום אותם כמדגמים. כפי שעולה מהחקירות הנגדיות של הנתבעים 1 ו-2, אין מחלוקת ששני וויינשטיין היו מעוניינים ברישום המדגמים לכל הפחות בישראל ובארצות הברית, ובאותה ישיבה אף קיבלו הערכה מה תהא עלות הרישום.

5. כך או כך, מוסכם על הצדדים כי רישום המדגמים היה צריך להיות על שמם של שני הנתבעים, דהיינו שהזכויות הקנייניות במדגם תהיינה של שני הנתבעים.

6. עוד מוסכם כי לא נכרת בין הצדדים בשום שלב, הסכם שכר טרחה בכתב.

7. במהלך חודש אפריל 2009 היו חילופי דואר אלקטרוני בין ברגמן לבין מר מיכאל שוסטרמן שעבד עבור הנתבעים 1 ו-2 כשרטט. במסגרת ההתכתבות בין הצדדים ביקש וקיבל ברגמן משוסטרמן שרטוטים בחתכים שונים של הדגמים שהנתבעים 1 ו-2 ביקשו לרשום בישראל.

8. במהלך אותו חודש נשלחה מתיבת הדואר של שני הודעה הכוללת את הפרטים האישיים של ויינשטיין ושני באנגלית לצרכי רישום. יש לציין כי שני טוען שהוא לא שלח הודעות מתיבת הדואר שהיתה רשומה על שמו, ראשית, הוא לוקה בדיסלקציה ושנית, ויינשטיין השתלט לו לטענתו על התיבה. בחקירות הנגדיות של הנתבעים 1 ו-2 התברר כי לנתבע 2 יש מספר תיבות דואר אלקטרוני, וכן התברר כי תיבת הדואר שימשה את שני הנתבעים, ולשני הנתבעים הייתה גישה אליה במשרד של העסק.

9. ביום 30.4.09 שלח ברגמן לויינשטיין מכתב ובו הודיעו כי הוגשו בקשות לרישום כל המדגמים, וכי על הנתבעים 1 ו-2 לשלוח אליו ייפוי כוח. ברגמן אף ציין כי בתוך כמה חודשים יפנה אל הנתבעים 1 ו-2 לגבי הגשת בקשות מקבילות בחו"ל. למכתב זה גם צורפה חשבונית על סך 3,170 ₪ שכללה שכר טרחה בסכום של 2,000 ₪ (לא כולל מע"מ) ואגרות בסכום כולל של 860 ₪. אף כי אין תכתובות בעניין הרי שייפוי הכוח נחתמו על ידי שני הנתבעים.

10. ביום 28.7.09 שלח ברגמן לויינשטיין מכתב נוסף בזו הלשון:
" נבקש לדווח כי הבקשות נבחנו בלשכת המדגמים ולשמחתנו לא צוטטו מדגמים אחרים כמכשול לרישומן של הבקשות. עם זאת, התבקשנו להשמיט ולתקן מספר שרטוטים ואו נטפל בנדרשת מיד עם קבלת התשלום בסך 3,170 ₪ על פי חשבונית העסקה המצורפת שטרם כובדה"

11. אין תשובה בכתב להודעה זו אך אין חולק כי החשבונית נפרעה מחשבונו של מר ויינשטיין, לאחר שההמחאה הראשונה שהעביר לידי ברגמן לא נפרעה.
12. ניתן גם להסיק כי ברגמן שוחח עם ויינשטיין בעל פה בעקבות מכתב זה שכן במהלך חודש ספטמבר, השרטט של הנתבעים הודיע בדואר אלקטרוני כי הוא שוחח עם ויינשטיין והוא שולח את התיקונים לשרטוטים.

13. נשוב אחורה בזמן קמעה, שכן במקביל לאירועים שתיארתי לעיל היו אירועים נוספים. בחודש אוגוסט 2009 שלח ברגמן לויינשטיין מכתב ובו הפנה את תשומת ליבו כי קיימת אפשרות להגיש בקשות למדגמים בחו"ל וניתן להגיש את הבקשות הללו בתוך חצי שנה ממועד ההגשה בישראל. משכך מר ברגמן ציין כי המועד האחרון להגשת הבקשות בחו"ל הוא עד ליום 23.10.09. בסיומו של המכתב ביקש ברגמן כי הנתבעים יודיעו לו עד ליום 23.9.10 אם הם מעוניינים ברישום מקביל בחו"ל אם לאו.

14. במקביל, בחודש אוגוסט 2009 הנתבעים 1 ו-2 הקימו את הנתבעת 3 חברת פייס סטייל אקססוריז בע"מ . כלומר החברה הוקמה מספר חודשים לאחר ההתקשרות בעל פה ובדואר אלקטרוני בין שני וויינשטיין לבין ברגמן. חלק מהחשבוניות שהוציא ברגמן היו על שם הנתבעת 3, אך לאחר חקירות נגדיות מקיפות התברר כי הן שולמו מחשבונו של ויינשטיין ולא מחשבון הבנק של הנתבעת 3. יוער כי לא הוצגה בפני כל ראיה לכך שהנתבעת 3 פתחה בכלל חשבון בנק, והנתבעים 1 ו-2 חלוקים בשאלה אם היו לה הכנסות, ולאן הגיעו הכנסות אלו.

15. הנתבע 2 טען כי על פי ההסכם בינו לבין הנתבע 1, הנתבע 1 הוא שאמור היה להשקיע כספים בחברה, ואילו הנתבע 2 היה אמור להיות הגורם היצירתי שיעצב מוצרים. בחקירתו הראשונית בפני המותב הקודם, שדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר הגנה, טען הנתבע 2 כי ההסכם בינו לבין הנתבע 1 היה בעל פה. לעומת זאת בחקירתו הנגדית, במסגרת הליך ההוכחות, טען הנתבע 2 כי ההסכם נכרת בכתב בפני עו"ד דרדיק. ההסכם עצמו לא הוצג בבית המשפט. הנתבע 1 טען תחילה כי הוא לא התחייב לשאת בכל העלויות, ולאחר מכן אישר כי הוא אכן התחייב לשלם את כל הכספים בחילת הדרך, ולהשתמש בחלקו של הנתבע 2 מתוך הכספים שיגיעו לנתבעת 3, בהמשך הדרך.

16. בעקבות תזכורות בדואר אלקטרוני שברגמן שלח לתיבה של שני, היו שיחות בעל פה, ככל הנראה בין ברגמן לויינשטיין, שלח וברגמן שלח ביום 14.10.09 הצעת מחיר לרישום המדגמים במדינות הבאות: ארה"ב, ברזיל, קהילה אירופאית, אוסטרליה ותורכיה. ההצעה הייתה מפורטת והתייחסה לכך שיש מדינות שבהן יהיה צורך לחלק את הבקשה לחמש בקשות, שכן יש חמישה דגמים, ואף צוין במפורש כי יהיו עלויות נוספות של שרטוטים ואגרות, אך סכומים אלו לא צוינו.
17. מהתכתובות הבאות בין הצדדים עולה כי היו שיחות בעל פה בין הצדדים ותכתובות נוספות בשאלה כמה יעלה רישום הדגמים ביפן. ביום 20.10.09 הודיעו הנתבעים 1 ו-2 לברגמן בדואר אלקטרוני כי הם מעוניינים ברישום המדגמים גם בארה"ב, אירופה, אוסטרליה וברזיל.

18. בחודשים דצמבר 2009 עד אוקטובר 2010 שלח ברגמן לנתבעים הודעות בדבר התקדמות הרישום בישראל, וכן חשבוניות על שם הנתבעת 3 בגין שכר טרחתו והאגרות ששולמו על ידו. באוקטובר 2010 הודיע ברגמן לנתבעים כי הרישום של חמשת הדגמים בישראל הושלם.

19. מכאן ואילך החלה התכתבות עם הנתבעים בנוגע לכל אחת מהמדינות שבהן ביקשו לרשום מדגמים. התכתבויות אלו מקבילות בזמן אך מחמת הנוחות אתייחס לכל מדינה ומדינה בנפרד. התכתבויות אלו כללו התייחסות לחשבונות עבור פעילות ספציפית אך לעיתים גם לחוב המצטבר של הנתבעים.

20. במסגרת תביעה זו אין הכחשה כי שולמו מחשבונו של הנתבע 1 15,000 ₪ בהעברה בנקאית ועוד כמה אלפי שקלים לשיעורין על פי החשבוניות שצורפו בנספח 15 לתצהיר העדות הראשית. התובעת דורשת את יתרת הסכומים שהנתבעים 1 ו-2 לטענתה חייבים לה.

הרישום של המדגמים בארצות הברית:

21. במהלך חודש ינואר התכתבו הצדדים בנוגע לרישומים בארצות הברית, ושני הנתבעים העבירו לידי ברגמן ייפויי כוח באנגלית בחתימתם. אף כי הנתבע 2 טען שלא ידע על התכתבויות בין הצדדים, הרי שהוא לא הכחיש כי חתם על יפוי הכוח. במהלך חודש ינואר נשלחו עוד עדכונים לנתבעים מברגמן, וכן חשבונות שכר טרחה.

22. ביום 11.5.10 הודיע ברגמן לתובעים כי רושם המדגמים בארצות הברית עומד על כך שהבקשה שהוגשה תפוצל לחמש בקשות נפרדות, אחת לכל דגם, ועלות הגשת כל אחת מהבקשות היא 730 דולר, וזאת בנוסף לשכר הטרחה.

23. יש לציין כי במועד זה הזכיר ברגמן לנתבעים כי עליהם להסדיר את יתרת החוב הכולל למשרד בסכום של 92,189 ₪. אבהיר כי סכום זה הוא החוב הכולל למשרד ואינו רק בגין הרישום של המדגמים בארצות הברית.

24. ביום 20.6.10 שלח ברגמן לנתבעים מכתב נוסף שבו הודיע להם כי לא קיבל הנחייה כיצד לפעול לגבי פיצול הרישום של המדגם. עוד צוין במכתב זה כי משרדו של ברגמן כבר העביר כספים לעמיתים מקצועיים בארצות הברית, ושעל הנתבעים לשלם סכום זה בהקדם.

25. לא הוצגה בפני הנחייה בכתב לגבי האופן שבו הנתבעים ביקשו לפעול, והאם אישרו את פיצול המדגמים אך מהתכתבויות מאוחרות יותר עולה כי ברגמן אכן הגיש בקשה לפיצול המדגמים, עדכן את הנתבעים, מעת לעת בהתפתחויות שהיו בארצות הברית ולבסוף הודיע כי הרישום אושר, ומשרדו של ברגמן שילם את אגרת הרישום, ומצפה שהנתבעים יחזירו לו אותה.

26. לאחר הרישום של המדגמים שלח ברגמן לנתבעים הודעה על כך שיהיה צורך בעתיד לחדש את הרישום של המדגמים שמשרדו יודיע להם על כך, והם נדרשים לשלם שכר טרחה גם בגין שמירת התיק והעדכון העתידי. בשנת 2014, תוך כדי ניהול ההליכים בפני, הזכיר ברגמן לנתבעים במיילים כי תקופת הרישום של מדגמים אלו ומדגמים נוספים עומדת לפוג.

הרישום של המדגמים באוסטרליה:
27. כאמור הגשת הבקשה לרישום באוסטרליה הייתה על בסיס הודעת הנתבעים בדואר אלקטרוני מיום 20.10.09 כי הם מעוניינים ברישום במספר מדינות ובתוכן אוסטרליה.

28. על פי תכתובות שברגמן שלח לנתבעים בדואר רשום ובדואר אלקטרוני גם רשם המדגמים באוסטרליה ביקש לפצל את הרישום לחמש בקשות, דבר שייקר כמובן את המחיר, וברגמן פירט מה יהיה המחיר לרישום כל מדגם בנפרד. ברגמן הסביר בכתב לנתבעים מהן האפשרויות העומדות בפניהן, הציע כי יוותרו על רישום של חלק מדגמי האבזמים וביקש כי יודיעו לו מה החלטתם עד לחודש דצמבר. במהלך חודש דצמבר שלח ברגמן לנתבעים מספר תזכורות בנוגע לרישום באוסטרליה ובסופו של החודש קיבל הודעה בכתב ידו של הנתבע 1 כי הנתבעים מעוניינים ברישום כל הדגמים באוסטרליה.

29. בעקבות הודעה זו הגיש ברגמן באמצעות עמיתים את הבקשות המחודשות גם באוסטרליה, עדכן את הנתבעים מעת לעת ושלח להם מספר חשבונות לתשלום שסכומם הכולל עולה על 20,000 ₪.

30. לאחר הרישום שלח של המדגמים שלח ברגמן לנתבעים הודעה על כך שיהיה צורך בעתיד לחדש את הרישום של המדגמים שמשרדו יודיע להם על כך, והם נדרשים לשלם שכר טרחה גם בגין שמירת התיק והעדכון העתידי. גם בעניין רישומים אלו נשלחה לנתבעים הודעה על ידי ברגמן, תוך כדי ניהול ההליכים בפני.
הרישום של המדגמים בקהילה האירופאית:

31. גם הגשת הבקשה לרישום באיחוד האירופאי הייתה על בסיס האישור מיום 20.10.09 וביום 16.11.09 נשלחה לנתבעים הודעה על הגשת הבקשה, יחד עם חשבונית על סך 20,900 ₪. חשבונית זו כלל בעיקרה תשלום לעמיתים בקהילה האירופאית לרבות תשלום אגרה בסכום של 18,295 ₪.

32. ביום 21.1.10 הודיע ברגמן לנתבעים כי הבקשה התקבלה לרישום והזכיר כי החוב הכולל למשרד עומד על 60,000 ₪. אזכיר כי בחודש אוקטובר 2009 עמד החוב על 92,189 ₪ ומכאן ניתן להסיק כי היה פירעון של חלק מהחוב לפני ינואר 2010.

33. ב-31.12.10 הודיע ברגמן לנתבעים כי הוא ממציא להם את תעודות הרישום, וגובה שכר טרחה נוסף בסך 1,200 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור ההמצאה והתזכורת העתידית בדבר חידוש רישום המדגמים. כאמור לעיל ברגמן עשה כך גם בעניין המדגמים בארצות הברית ואוסטרליה.

הרישום של המדגמים בברזיל:
34. באישור ששלחו הנתבעים לתובע ביום 20.10.09 אישרו גם לרשום מדגמים בברזיל.

35. ביום 5.9.10 הודיע ברגמן לנתבעים כי יש לתקן את הבקשה שהוגשה לרשם בברזיל ולחלק אותה ל-5 בקשות, וציין כי העלות של כל בקשה היא 1,250$ והעלות של תיקון השרטוטים 1,000$. כמו כן הוא התריע בפני הנתבעים כי הכולל למשרדו עומד על סך 104,504 ₪ ובאם לא ישלמו עד ליום 10.9.10 סך של 50,000$ לא יוכל משרדו להמשיך ולטפל בבקשות ולשאת בעלות ההוצאות.

36. ככל הנראה שוב היו חילופי דברים בעל פה בין הצדדים שכן ביום 21.9.10 הודיע ברגמן במכתב לנתבעים כי החוק בברזיל אינו מאפשר הארכת מועדים וככל שלא ישלמו את החוב עד למחרת, תיזנח הבקשה בברזיל. לאחר מכן הוחלפו מיילים בין הצדדים שמהם עולה כי ויינשטיין ניסה לשלם רק חלק מהחוב, וגם אותו בפריסה וביום 21.10.10 הודיע ברגמן כי לאחר שקיבל תשלום חלקי הוא ממשיך בהגשת הבקשות בברזיל אך הוא זקוק לשרטוטים חדשים. גם בעניין השרטוטים שלח ברגמן לנתבעים מספר תזכורות ובסופו של דבר מיכאל השרטט העביר אותם לידו.

37. ביום 15.11.09 שלח ברגמן לנתבעים הודעה כי הבקשה הוגשה וצירף לה חשבונית על סך 7,140 ₪ הכוללת בחובה חיוב עבור תשלום לעמיתים בברזיל בסכום של 4,535 ₪. שוב עולה מהמכתבים ששלח ברגמן כי הוא שוחח עם מי מהנתבעים הודיע להם שנדרשים תיקונים בבקשה, הם אישרו את ביצוע התיקונים, ושוב נדרשו לשלם על חשבון החוב, ותשלום כלשהו ככל הנראה הועבר. ברגמן שלח ביום 28.12 חשבונית נוספת על סכום כולל של 5,660 ₪ מתוכם 4,240 ₪ בגין תשלום לעמיתים בברזיל.

38. בחודש ינואר בשנת 2011 פנה שוב ברגמן בדואר אלקטרוני לתיבת הדואר של מיקי וביקש הנחיות לגבי טיפול בהשגה שהוגשה על אחד הדגמים בברזיל, כמו כן הוא שב וביקש כי הנתבעים יתחילו להסדיר את החוב שלהם. המיילים הללו לא נענו, ונראה כי בנקודת זמן זו החליט ברגמן להפסיק את הטיפול בעניין הרישום, והמדגמים לא נרשמו בברזיל.

הרישום של המדגמים ביפן:
39. באישור שנתנו הנתבעים לברגמן ביום 20.10.09 לרשום מדגמים הם לא כללו רישום ביפן, וזאת על אף שהתעניינו בכך ושקלו זאת, ככל הנראה והחליטו לוותר על הרישום.

40. יחד עם זאת ממיילים ומכתבים מאוחרים יותר עולה כי ברגמן טיפל ברישום ביפן החל מחודש אוקטובר 2009, עדכן את הנתבעים מעת לעת, יחד עם משלוח חשבוניות, ואף היה בקשר רצוף עם מיכאל על עריכת השרטוטים מחדש.

41. הנתבעים טענו כי מיכאל השרטט פעל על דעת עצמו, אך מעיון במיילים שנשלחו למיכאל ומתשובותיו עולה כי ויינשטיין היה מכותב. יתר על כן ביום 25.11.10 ביקש ויינשטיין להבין למה נדרשים חמישה רישומים ביפן ומדוע לא ניתן להשתמש באגרה ששולמה עבור דגם אחד, מבלי להוסיף עוד תשלום. ברגמן השיב באותו יום והסביר מדוע נדרשות אגרות נוספות כך או כך, אם לא רוצים לזנוח את המדגמים ביפן.

42. באותו יום בשעה 18:12 השיב ויינשטיין לברגמן בעניין יפן כי "דיברנו על זה ואין לנו ברירה" ובכך אישר את המשך ההליכים ביפן.

43. ביום 10.3.11 עדכן ברגמן את הנתבעים בדבר ההליכים ביפן והסביר כי מהם ההליכים הנוספים הנדרשים לרישום המדגמים. במהלך חודש זה שלח ברגמן מיילים גם לויינשטיין וגם לשני, ביחד ולחוד, ובהם הסביר את מצבם המשפטי וגם הוא דרש מהנתבעים לפרוע את חובם עד ליום 10.4.11.
44. נראה כי אלו היו חילופי הדברים האחרונים בין הצדדים בנוגע לרישום ביפן, ורישום זה נזנח לאחר התראות ולאחר שהנתבעים לא שילמו את חובם.

סיכום ביניים :

45. מחודש אפריל ועד לחודש מרץ 2011 פעל ברגמן לצורך רישום מדגמים של האבזמים עבור הנתבעים 1 ו-2. תחילה הוא פעל בישראל ולאחר הגשת הבקשה בישראל, ובתוך תקופת התקופה הקצובה שהדין מחייב, החל מחודש אוקטובר 2010 הגיש את הבקשות בארצות הברית, אוסטרליה, אירופה, ברזיל ויפן. הנתבעים 1 ו-3 חתמו על ייפויי כוח לברגמן לשם רישום המדגמים בכל מדינה.

46. כל המדגמים נרשמו מלבד המדגמים בברזיל ויפן שנזנחו למעשה לאחר שברגמן התריע בפני הנתבעים שוב ושוב כי עליהם לשלם את שכר טרחתו ובעיקר להשיב את ההוצאות שהוציא בגין אגרות בחו"ל ותשלום לעמיתים. במסגרת תצהיר העדות הראשית צירף ברגמן את האסמכתאות בדבר תשלום לעמיתים בחו"ל.

47. הצדדים מסכימים כי במהלך תקופת הפעילות של ברגמן הועברו תשלומים מחשבונו הפרטי של ויינשטיין, ולא מחשבונה של הנתבעת 3. אף כי איש מהצדדים לא הבהיר לבית המשפט כמה שולם על חשבון החוב, הרי שלמעשה הנתבעים לא העלו טענת פרעתי ביחס לתשלומים הנותרים, אלא טענו, כל אחד מטעמיו, כי לא הסכימו לשלם סכומים אלו.

מכירת הקניין הרוחני:
48. במקביל לדעיכת הטיפול של הנתבעים ברישום המדגמים בברזיל ויפן, הם ניסו על פי המסמכים שהוצגו בפני, למכור את הקניין הרוחני שלהם. מעיון במיילים שברגמן צירף עולה כי היו שיחות טלפון גם עם שני וגם עם ויינשטיין ונשלחו לשניהם מיילים שהסבירו מה מצבם המשפטי בנוגע למדגמים.

49. כמו כן ברגמן היה בחודש מרץ בקשר עם משקיע אמריקאי על פי בקשת הנתבעים או מי מהם, ושלח חשבונית נוספת בגין עבודה זו.

50. על פי המיילים שהוצגו בפני היה משקיע נוסף בשם יובל שהתעניין ברכישת הזכויות למדגמים ואף עמד בקשר עם ברגמן כדי להסדיר את של הנתבעים לברגמן.

51. בחודש אוקטובר 2011 או בסמוך לכך חתמו הנתבעים 1 ו-3 על זיכרון עם מר קובי בן זקן. כפי שעולה מהמיילים בנקודת זמן זו שני היה בקשר הדוק עם ברגמן, הן כדי להבין את זכויותיו, הן כדי להבין מהו היקף החוב לברגמן, והן כדי לקשר בין ברגמן לבין בן זקן. על פי זיכרון הדברים שכותרתו "העברת זכויות שימוש בקניין רוחני של מיקי ויינשטיין וטל שני לידי חברה חדשה בבעלות קובי בן זקן" הוסכם כי הם מאפשרים שימוש בקניין הרוחני שלהם ואם החברה החדשה שתוקם על ידי בן זקן תהיה מעוניינת בכך היא תרכוש אותו כנגד תשלום של 170,000 ₪.

52. על פי עדויות הנתבעים בפועל לא שילם להם בן זקן דבר, והעסק שהקימו נסגר. הנתבעת 3 לא פורקה, ולמיטב ידיעתי היא עדיין רשומה כפעילה ברשם החברות.

דיון והכרעה:
53. במסגרת תובענה זו עלי להכריע בשאלות הבאות. ראשית, האם התובע התקשר עם הנתבעים 1 ו-2 או אם הנתבעת 3 בלבד; שנית, האם הייתה הסכמה לרישום בכל המדינות שברגמן טוען על כל ההוצאות הכרוכות בכך; שלישית, מהי הנפקות של העדר הסכם שכר טרחה בכתב ומהי הנפקות של תשלום האגרות ושכר עמיתים על ידי ברגמן. ככל שאכריע כי על הנתבע 2 לשלם לברגמן אדון ואכריע בהודעת צד ג שהנתבע 2 הגיש.

ההסכם לרישום מדגמים:
54. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי ההתקשרות מול ברגמן הייתה של החברה ולא התקשרות אישית שלהם. לטענת הנתבע 1 הוא פעל כאורגן של החברה, ואילו לטענת הנתבע 2 הוא היה הגורם היצירתי בחברה אך לא טיפל בענייניה העסקיים.

55. הראיה העיקרית שיש בידי הנתבעים להסכם שהיה בין ברגמן לבין החברה היא שחלק מהחשבוניות שברגמן הוציא היו על שמה. ברגמן טוען כי עשה כן לבקשת הנתבעים 1 ו-2, אך בשום שלב לא הייתה התקשרות עם החברה. לטענתו במועד הפגישה הראשונית עם הנתבעים 1 ו-2 החברה כלל לא הייתה קיימת, המדגמים נרשמו על שם הנתבעים 1 ו-2, גם לאחר הקמת החברה, לא היו החלטות של בעלי המניות בחברה, לא הוצג בפניו הסכם הקמה, לא שולם לו דבר על ידי החברה, ולא הוצגה כל ראיה כי החברה הייתה פעילה. יתר על כן, כאשר נכרת ההסכם עם בן זקן החברה כלל לא היתה צד לו, אלא רק הנתבעים באופן אישי.

56. נוכח מכלול הראיות שהוצג בפני, והעדרן של כל ראיות לכך שהחברה הייתה פעילה, דיווחה לרשויות המס, שילמה תשלומים הוציאה הוצאות או קיבלה הכנסות, ובשים לב לכך שהתשלומים שהועברו לברגמן היו מחשבון הנתבע 1, הרי שאני קובעת כי לא הייתה התקשרות עם החברה.

57. ספק בעיני עם הנתבעים 1 ו-2 הפעילו בכלל את החברה שרשמו, ובעדותו של הנתבע 1 נרמז כי התכוונו להפעיל אותה רק כשיהיו הכנסות ולא לפני כן. הנתבעים 1 ו-2 חתמו על ייפויי הכוח באופן אישי, וכלל לא הוצגו בפני זכויות החתימה של החברה או חותמת שלה.

58. על כן ההתקשרות של ברגמן הייתה עם הנתבעים 1 ו-2 והטענה בנוגע להתקשרות עם החברה נדחית. משכך אין אני נדרשת לשאלות שעוררו הנתבעים 1 ו-2 בנוגע לאפשרות להרים את מסך ההתאגדות. הנתבע 2 טען בסיכומיו כי החברה התקשרה עם ברגמן, ובמסגרת הסכם זה היה הסכם לטובתו, שמכוחו נרשמו המדגמים על שמו. מעבר לכך שטענה זו הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, הרי שאין לה כל ביסוס בחומר הראיות בתיק.

האם הנתבע 1 התחייב לקחת על עצמו את כל התשלומים לברגמן:
59. לטענת הנתבע 2 הנתבע 1 היה אמור להיות המשקיע הכספי בחברה, ואילו הוא היה אמור לתרום את הצד היצירתי והעיצובי. משכך טען הנתבע 2 בתחילה כי כלל לא נפגש עם ברגמן, ולאחר מכן טען כי נפגש עימו פעם אחת בלבד, אך לא היה שותף לאף הכרעה עיסקית. הנתבע 2 אף טען כי הנתבע 1 השתלט לו על תיבת הדואר האלקטרוני, וגם טען כי הוא מעולם לא קיבל את הדואר ששלח ברגמן לעסק.

60. הנתבע 2 טען כי לא התחייב לשלם לברגמן בעצמו, אלא התחייב לממן את הקמת החברה, ושהנתבע 1 יהיה מחויב להשקיע בחברה מתוך ההכנסות הצפויות. בעדות אחרת טען הנתבע 2 כי לא התחייב כלל לשאת בתשלומים.

61. אפתח ואומר כי אני מייחסת מהימנות נמוכה לעדויות של שני הנתבעים ומתרשמת כי שניהם ניסו להרחיק את עצמם מהחוב לברגמן, והיו נכונים להעלות טענות שונות, שלא לומר משונות, לשם כך.

62. כפי שעולה מההתכתבויות שהוצגו בפני הנתבע 2 היה שותף לפגישה הראשונה, המיילים הגיעו בתחילת הדרך לכל הפחות לתיבת המייל שלו, הוא לכאורה השיב לחלקם, ואין חולק כי פעם אחר פעם הוא חתם על ייפויי כוח לרישום מדגמים בארצות שונות. עוד ברור כי הוא היה שותף לדעיכת ההתקשרות עם ברגמן, לחוסר האפשרות הכלכלית לרשום את המדגמים ביפן, ואף היה שותף פעיל במשא ומתן עם בן זקן, וחתם על זיכרון הדברים מולו.
63. אוסיף ואומר כי הנתבע 2 גם טען כי לא ידע על פעולותיו של השרטט מול ברגמן, וכי השרטט פעל על דעת עצמו. היות ומיכאל השרטט לא הוזמן למתן עדות, וטענה זו מאוד לא סבירה בשים לב לכך שהנתבע 2 הוא שפיתח את האבזמים, הרי שאני דוחה גם אותה.

64. לפיכך על הנתבעים 1 ו-2 לשלם ביחד ולחוד לברגמן כל סכום שיוכח כי היה חלק מההתקשרות בין הצדדים.

תוכן ההתקשרות בין הצדדים:
65. ברגמן לא החתים את הצדדים על הסכם שכר טרחה בשום שלב של ההתקשרות. על הבעייתיות שבכך עמדו לא פעם בתי המשפט ונקבע כי על עורך דין מוטל נטל מוגבר לשכנע מה היה תוכנו של ההסכם בין הצדדים, אם הוא לא נכרת בכתב. אך בניגוד לטענות הנתבעים 1 ו-2 העובדה שלא נכרת הסכם שכר טרחה בכתב אינה הופכת את ההתקשרות לבטלה מעיקרא. עוד נקבע בשנים האחרונות כי אם עורך דין לא מחתים לקוחות על הסכם שכר טרחה הרי שמדובר בעבירה אתית לכאורה, אך גם בתי הדין המשמעתיים לא מנעו מעורך הדין לקבל את שכר הטרחה הראוי.

66. כפי שעולה מהעדויות של כל הצדדים בפגישה הראשונה הסביר ברגמן לנתבעים כי לא ניתן לרשום פטנט בגין האבזמים, אך כן ניתן לבקש לרשום מדגם והסביר כי צריך להגיש את הבקשה בישראל ובתוך שישה חודשים בכל מדינה נוספת. ככל הנראה בפגישה זו התמקדו הצדדים בשיחה על הרישום בישראל ובארצות הברית, ודנו בעלויות באופן כללי ביותר.

67. בעקבות פגישה זו התחילו התכתבויות כמעט חד צדדיות מברגמן אל הנתבעים, אך ברור מהתכתבויות אלו כי ברגמן גם שוחח טלפונית עם הנתבעים (או עם ויינשטיין לכל הפחות) וכי הנתבעים מילאו אחר הנחיותיו, גם אם באיטיות רבה. הנתבעים חתמו על כל ייפויי הכוח לרישום כל המדגמים, הנתבעים גם חתמו על טפסים כפי שנדרשו, ואף הנחו את השרטט מיכאל לפעול בהתאם להנחיותיו של ברגמן בכל הנוגע לתיקון השרטוטים שהתלוו לבקשות.

68. עוד עולה כי הנתבעים בשום שלב לא עצרו את ברגמן מלרשום עוד מדגמים, מלהוציא הוצאות בגין אגרות או מלשלם לעמיתים, ובכל שלב אישרו מדינות נוספות ופיצול רישום, עד שברגמן התרה בהם שיפסיק לפעול אם לא ישלמו את חובם.

69. גם לאחר התראות אלו, ולאחר שהרישום בברזיל ויפן נכשל בשל אי מילוי אחר לוחות הזמנים הקבועים במדינות אלו, המשיכו הנתבעים שניהם להיות בקשר עם ברגמן. מההתכתבויות עולה כי הנתבעים היו מעוניינים למכור את זכויותיהם הקנייניות ומתוך התמורה לשלם לברגמן. כך גם עולה מזיכרון הדברים עם בן זקן, שהוא ירכוש את הזכויות כנגד סכום שקרוב מאוד לחוב של הנתבעים לברגמן.

70. על כן אני קובעת כי על אף שלא היה הסכם שכר טרחה בכתב מראש בין הצדדים, כי ברגמן הוכיח כי הנתבעים 1 ו-2 התחייבו לשלם לו עבור כל המדגמים והפעולות שביצע לרישומם.

71. אני אף קובעת כי הנתבעים התחייבו לשלם לברגמן בגין ההוצאות שיוציא לצורך הרישום ואלו כוללות אגרות ושכר טרחת עמיתים בחו"ל. גם בעניין זה יש לכאורה עבירה אתית, שכן ראוי היה שברגמן ידאג לכך שהנתבעים 1 ו-2 יפקידו מראש בידו את ההוצאות. יחד עם זאת ברגמן הציג מסמכים המעידים כי אכן הוציא הוצאות אלו לצורך הרישום, וגרסתו על אף טענות הנתבעים, לא נסתרה. מה גם שבזמן אמת הנתבעים לא הלינו כלל על גובה ההוצאות ולא דרשו הסבר, דבר שיש בו כדי להעיד כי קיבלו הסברים בעל פה בדבר היקף ההוצאות הצפוי.

72. לפיכך על הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת ביחד ולחוד את מלוא סכום התביעה הכולל גם שכר טרחה ומע"מ וגם הוצאות בגין רישום אגרות ושכר עמיתים.

הודעת צד ג':
73. נותר עוד לבחון את טענת הנתבע 2 כי על הנתבע 1 לשפות אותו בגין כל הוצאה שיוציא, וזאת נוכח התחייבות הנתבע 2 לשאת בכל ההוצאות. הנתבע2 הציג גרסה עקבית במובן זה שהוא שב וציין כי לא היה לו כסף בשעתו, לא היה לו ניסיון בניהול עסקים והוא יצר קשר עם הנתבע 1 כדי שיהיה מימון לעסק שביקש להקים. מנגד הנתבע 2 טען כי החברה הוקמה ובמסמכי היסוד שלה הי יתה הסכמה שהנתבע 2 יישא בכל ההוצאות, אך בעדותו הראשונה בבית המשפט טען שאין מסמכים אלא זו הייתה ההסכמה בעל פה.

74. הנתבע 2 גם הוא שינה גרסאות ולא ברור אם התחייב להשקיע בחברה באופן ראשוני, ולאחר מכן הנתבע 1 ישקיע את חלקו מרווחי החברה, או שהנתבע 2 אמר לנתבע 1 שכל ההוצאות יחולו עליו.

75. נטל ההוכחה בעניין זה רובץ לפתחו של הנתבע 2 והיות והוא לא הציג מסמכים ואף לא הזמין את עו"ד דרדיק לעדות, הרי שאין כל הוכחה לכך שהנתבע 1 התחייב לשאת בכל ההוצאות בהם יחוייב הנתבע 2.
76. לפיכך אני דוחה את הודעת צד ג'.

סיכומו של דבר:

77. אני קובעת כי על הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת ביחד ולחוד את מלוא סכום התביעה בסך של 179,214 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 15.11.12 ועד התשלום בפועל.

78. בנוסף הנתבעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך 6,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ז, 29 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.