הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן תו"ב 65063-12-17

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי

המאשימה

נגד

עאדל מוהנא עסאקלה

הנאשמים

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע ע"פ הודאתו בביצוע עבודות ושימוש ללא היתר וב-3 עבירות ש ל ביצוע עבודות ושימוש בסטייה מהיתר או תכנית, לפי סעיפים 204( א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה- 1965, (להלן: "החוק"), בנוסחו עובר לתיקון 116, וכן, בביצוע 3 עבירות של שימוש אסור לפי סעיף 243 (ה), החל מיום 25.10.17 .
כתב האישום ייחס לנאשם שימוש בקומת מסד שנסגרה והוכשרה למגורים בשטח של כ- 57 מ"ר, בניית מבנה אסכורית בשטח של 88 מ"ר ושימוש בו לחנות מכולות / קיוסק וכן שימוש במבנה אסכורית בשטח של כ- 35 מ"ר, לצורכי מאפיה ומחסן (להלן: "המבנים").
המבנים מצויים במקרקעין הידועים כגוש 15622 חלקה 1 בישוב מג'אר (להלן: "המקרקעין"), אשר שטחם הינו 62,893 מ"ר והם מצויים בבעלותם של מספר גורמים פרטיים במושעא וביניהם הנאשם שבבעלותו 12200/62893 , שהינם 12, 200 מ"ר בלתי מסוימים במקרקעין.
על המקרקעין חלה תכנית ג/13120 לב הישוב מג'אר ותוכנית מתאר ג/850 וייעודם על פי התוכניות- למגורים א'.
כעולה מכתב האישום, ביום 13.10.04 נתנה המאשימה לנאשם היתר בניה לבניית תוספת לקומת מגורים קיימת ותוספת קומת עמודים (להלן: "ההיתר"), כאשר עבודות הבניה מושא כתב האישום אינן כלולות בהיתר.
כמו כן, לפי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 2004 בוצעו במקרקעין עבודות בניה ללא היתר אשר כללו, סגירת קומה (שלפי ההיתר היא הייתה אמורה להיות קומת מסד בלוקים ובטון) והכשרתה למגורים, לרבות על ידי פתיחת פתחים לחלונות ודלת, בשטח של 57 מ"ר.
עוד נטען בכתב האישום כי במהלך שנת 2007 במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, בוצעו במקרקעין עבודות בניה ללא היתר אשר כללו הקמת מבנה איסכורית (מדרום לבית המגורים שהוקם בהיתר) בשטח של כ- 35 מ"ר ושימוש בו למאפיה ומחסן.
בסביבות חודש 9/2015 במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, בוצעו במקרקעין עבודות בניה אשר כללו, מבנה איסכורית בשטח של 88 מ"ר (ממערב לבית מגורים שהוקם בהיתר) ושימוש בו לחנות מכולת / קיוסק אלמאיר.
(המבנים בהם מופעל עסק המכולת והמאפייה יקראו להלן: "המבנים המסחריים").
הנאשם עשה שימוש במבנים ועודנו משתמש בהם כחלק מבית המגורים וכמכולת וקיוסק.
עוד נטען כי על הנאשם היה להשיג היתר לעבודות ולשימוש, כאשר במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היה הנאשם בעל המקרקעין , המבצע של העבודות והאחראי על השימוש.
החל מתאריך 10.2. 09 ביצע הנאשם ועודו מבצע שימוש למגורים, למאפיה ולמחסן ללא היתר ובסטייה מהיתר. החל מחודש 9/2015 ועד ליום 24.10.17 ביצע הנאשם שימוש ללא היתר ובסטייה מהיתר והחל מיום 25.10.17 ביצע ועודו מבצע שימוש אסור, כאמור לעיל.
הנאשם הודה במיוחס לו והורשע ביום 5.3.19. טיעונים לעונש נשמעו ביום 11.6.19.
טיעוני הצדדים לעונש
טיעוני המאשימה
מטעם המאשימה הוגשו טיעונים יחד עם עדכון מצב תכנוני ודוח פיקוח עדכני ( סומנו ת/1).
ב"כ המאשימה טענה כי אמנם מיוחסת לנאשם עבירות שימוש במקרקעין בקרקע למגורים בה נעשה שימוש עסקי וכי מדובר בבניה קלה, עם זאת מדובר בשטח של 180 מ"ר אשר משמשים למכולת/ קיוסק.
נטען כי הנאשם לא הגיש בקשה להיתר למרות אורכות שניתנו לו ובספטמבר 2018 הוגשה רק בקשה לקבלת מידע שלא קודמה עד היום. נוסף לכך הנאשם ניסה להתחכם ופירק את הבניה הקלה והעביר אותה למקום אחר במקרקעין, שוב ללא היתר.
עוד נטען כי מדובר בעבירה נמשכת שנמשכה שנים רבות, עת הופעל עסק ללא היתר.

בטיעון הכתוב, התייחסה המאשימה לרמת הענישה הנהוגה ולחומרה בה ראו בתי המשפט ביצוע עבירות תכנון ובניה וציינה כי אמנם כתב האישום הוגש עובר לתיקון 116 אך יש לגזור את העונש בתיק זה ברוח התיקון האמור. ב"כ המאשימה ציטטה פסיקה שלטעמה רלוונטית.
נטען כי לנאשם יש רישום פלילי, לרבות בתחום התכנון והבניה (לא צורף רישום פלילי).
לשיטת המאשימה יש להשית על הנאשם עונש ברף העליון של מתחם הענישה אשר כולל מאסר על תנאי לתקופה שבין חודש לשלושה חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירה לפי פרק י' לחוק, קנס כספי הנע בין 40,000 ₪ לבין 70,000 ₪ , חתימה על התחייבות בסך 50,000 ₪, כפל אגרה ומתן צו הריסה.
בהערת אגב אציין, כי משום מה, בטיעון הכתוב לעונש עתרה המאשימה לענישה כלפי שני נאשמים כאשר כתב האישום מתייחס לנאשם אחד בלבד. מעבר לכך ובדגש ציינה המאשימה כי ביום 28.8.17 במסגרת בב"נ 53029-08-17, ניתנו כנגד הנאשם צווים להפסקת בניה, איסור שימוש ומניעת פעולות , אשר עומדים בעינם יעמדו בעינם. עיון בנט המשפט העלה כי מס' תיק הבב"נ אליו הפנתה ב"כ המאשימה אינו מתייחס לנאשם אלא לשני נאשמים אחרים שעניינם שונה ואין לו כל רלוונטיות לנאשם כאן. כמו כן ציינה המאשימה כי לנאשם יש רישום פלילי, לרבות בתחום התכנון והבניה ואילו הסניגור צירף לטיעוניו לעונש, גיליון רישום פלילי ממנו עולה כי אין לנאשם רישום פלילי והרשעות קודמות. הגם שהגיליון הופק בשנת 2014 אין בפניי כל אינדיקציה שתעיד אחרת.
יש לציין כי גם אם הדברים נכתבו בהיסח הדעת, הרי שאין מקום לטעויות כאלו. במשנה זהירות יוער כי על ב"כ המאשימה למקד את עיקרי הטיעון ולהתמקד בעיקר, מבלי להאריך שלא לצורך. ואידך זיל גמור.
טיעוני הנאשם
הסניגור הגיש טיעונים כתובים לעונש וכן הגיש מסמכים רלוונטיים לשיטתו ובכלל זה , מסמך מט עמו של מודד מוסמך (סומן נ/1), תכנית חלוקה של המגרש (סומן נ/3) וכן מסמך באשר לגובה חובות הנאשם (סומן נ/2).
הסניגור טען כי המבנה שנבנה בשנת 2016 או 2017, נהרס וכי למבנה החדש שנבנה אין קשר לתיק זה ולא הוגש כתב אישום בגינו.
לגבי קומת המסד נטען כי זו נבנתה ונסגרה בשנת 2004.
עוד נטען כי הנאשם הינו בן 64, מחוסר פרנסה ובעל השכלה נמוכה . הנאשם עבד בעבודות מזדמנות שלא היה בהן כדי לספק פרנסה ראויה למשפחתו בת ה- 8 נפשות . מצבו הכלכלי של הנאשם היה קשה ו הוא היה נתון בחובות. (צורפו מסמכים רלוונטיים).
לפיכך והיות והנאשם הוא מפרנס יחיד (אשתו חולה ואינה עובדת- צורפו מסמכים רפואיים), הקים הנאשם בלית ברירה, את העסק כעסק זעיר, כדי להתפרנס . העסק נבנה מבניה קלה, כאשר נטען כי מדובר במבנה זמני על גלגלים. הסניגור המשיך וטען כי על מנת להגדיל את ההכנסות, החליט הנאשם ל הרחיב את המבנה ולהפוך אותו למכולת שכונתית. הנאשם פנה למתכנן, הקים את המבנה כאמור והמתכנן פעל במקביל להגשת בקשה להיתר בניה. הנאשם סמך על המתכנן וחשב עקב אי הבנת החוק ובתום לב כי הוא יכול להמשיך להפעיל את העסק ואז פנו אליו פקחי המאשימה.
נטען כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי וקשה יום נטול הרשעות וללא עבר פלילי ולא הייתה לו כוונה לעבור על החוק.
הסנגור טען כי יש להביא בחשבון את הודאת הנאשם בכתב האישום וחסכון זמן ש יפוטי. כמו כן ציין הסנגור כי הנאשם הרס את המבנים המסחריים, מושא כתב האישום. עוד נטען כי עבר זמן רב ממועד ביצוע העבירה ועד היום וחלק מרכיבי האישום משנת 2004 התיישנו.
לשיטת הסניגור יש להשית על הנאשם קנס שלא יעלה על 6,000 ₪ וליתן ארכה להריסת המבנה שנעה בין 6-9 חודשים, עד להסדרת קומת המסד וכן להטיל תשלום אגרה כאמור בכתב האישום.
דיון וקביעת מתחם הענישה
גזירת דין הנאשם מתבצע בהתאם לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-  1977 ( להלן: "חוק העונשין").
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן: קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40ג ל חוק העונשין. בחינת חריגה ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40ג(ב) ל חוק העונשין.

סעיף 40ב לחוק קובע כי העיקרון המנחה בענישה הינו קיום יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבות ומידת האשם, אל מול סוג ומידת העונש המוטל.
לצורך גזירת הדין יש לקיים בחינה תלת שלבית.
בשלב הראשון יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי – אובייקטיבי. לשם כך יש להתחשב בארבעה שיקולים.
א.         הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה.
ב.         מידת הפגיעה בערך זה.
ג.          מדיניות הענישה הנהוגה.
ד.         הנסיבות המפורטות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט לחוק .
בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם, המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40ד ו- 40ה לחוק.
ככל שלא נמצא שיש להעדיף שיקולים אלה, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, אשר בגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע.
מתחם העונש ההולם
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו
בית המשפט העליון הבהיר לא אחת כי עבירות התכנון והבניה חותרות תחת התכנון הנאות של הבניה ופוגעות בעיקרון שלטון החוק. עוד נקבע כי עבירות התכנון והבניה הן  תופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה" ויש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה- אונו (7.1.2002).

יפים לכך גם הדברים שנפסקו בהקשר זה בע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא (4) 29, 31: "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". וראה גם רע"פ 8496/12 חלפון נ' מדינת ישראל (21.1.13).
אחת ההשלכות החמורות של תופעת הבניה הבלתי חוקית הינה הפקרתו של שלום הציבור בידי מפרי חוק הבונים מבנים ללא תכניות שאושרו בידי בעלי מקצוע, בלא כל השגחה מקצועית שנועדה להבטיח את בטיחות המבנים עבור המשתמשים בהם.
מכאן, הרי שבנייה ללא היתר וללא פיקוח פוגעת בהכרח בערכים חברתיים ובכללם, באינטרס הציבורי ובסדר הציבורי, באמון הציבור ברשויות החוק ובשלטון החוק עצמו.

ברי כי מידת הפגיעה בערכים אלו היא משמעותית, שכן הנאשם קבעו עובדות בשטח, תוך זלזול בהוראות החוק ובניגוד לאינטרס הציבורי.

כמו כן, בענייננו מדובר בעבירות מתחום התכנון והבנייה הקשורות לפעילות עסקית שרווח כלכלי בצידה, מכאן שהפגיעה בערכים המוגנים הינה גדולה יותר, ולכן בקביעת מתחם העונש ההולם, אשקול גם מידה מסוימת של גמול אותו על הנאשם לשאת כלפי החברה בדרך של הרתעה.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
בהתאם לסעיף 40ג(א) ל חוק העונשין כאמור, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, במידה והתקיימו וככל שיש בהן כדי להשפיע על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם בהתאם לרשימה המנויה בסעיף 40 ט לחוק העונשין, אשר אינה מהווה רשימה סגורה ולבית המשפט קיימת הסמכות לשקול נסיבות נוספות בעת בחינת מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין, לפי האמור בסעיף 40יב לחוק העונשין.
אין להכביר במילים על הנזק הברור שנגרם מביצוע עבירות בניה המתבטא בפגיעה ניכרת בערכים המוגנים בהינתן שמדובר בעבירות הפוגעות במערך התכנוני על כל היבטיו כמו גם בסדר הציבורי ובשלטון החוק, באופן שהפגיעה בערכים המוגנים הינה עבירה חמורה. כמו כן יש ליתן את הדעת על הסכנה הבטיחותית הטמונה בבניה ללא היתר כדין.
אמנם הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום, קרי בבניה ושימוש במבנים כמפורט בכתב האישום, אולם יש להביא בחשבון כי טרם ננקטו הליכי רישוי ומטבע הדברים היתר לא ניתן ( ראה בעניין זה ת/1). כעולה מדוח עדכון מצב הליכי רישוי ותכנון ( ת/2), בחודש 9/2018 נמסר תיק מידע אך טרם הוגשה בקשה להיתר והאופק התכנוני אינו ברור.
טענת הסניגור לפיה הנאשם הסתמך על מתכנן שאליו פנה להסדרת חוקיות המבנה, אין בה כדי להועיל לנאשם. עיון במסמכים מאת המהנדס, שצורפו לטיעוני הנאשם, מעלה כי רק בחודש נובמבר 2018 הנאשם פנה אל משרד המהנדס כדי להסדיר את הבניה החורגת ומכתב המהנדס מחודש 2/2019 מעלה כי היתר אינו מצוי בהישג יד מי די והדרך להשגתו עודנה ארוכה. לפי החומר המצורף נראה כי הנאשם החל לפעול להסדרת חוקיות המבנה למגורים רק לאחרונה וזאת לאחר שנים של שימוש ללא היתר.
כמו כן, אין חולק כי הנאשם השתמש גם במבני המאפיה והמכולת ללא היתר משך זמן ממושך, ויש להביא בחשבון את משך התקופה בה נעשה שימוש אסור במבנים וכן את העבודה כי המבנים המסחריים, נבנו בחריגה מייעוד המקרקעין שייעודם למגורים.
שקלתי במכלול השיקולים את העובדה כי הנאשם עשה שימוש אסור בקומת מסד קיימת, ובנה שני מבנים מבניה קלה, אשר נהרסו על ידו.
כמו כן לנגד עיני העובדה כי המבנים המסחריים נהרסו זה מכבר, זאת כפי שעלה הן מדברי הסניגור והן מדוח הפיקוח, (ת/2), לפיו בביקורת שנערכה ביום 10.5.19 נתגלה כי המבנים המסחריים פורקו, אך צוין כי אלה הועברו למקום אחר במקרקעין. יש לציין, כי אין מחלוקת, בין הצדדים כי המבנים נהרסו. כתב האישום נוקט בלשון ברורה לגבי מיקומם של המבנים המסחריים אשר פורקו כאמור ואין בפניי אישום כנגד מבנים אחרים שנבנו לכאורה בחזית הצפונית, כפי שעלה מדוח הפיקוח.
יתרה מכך ובדגש, יש ליתן משקל מתאים גם לעובדה כי מדובר במבנים שהוקמו לצרכים מסחריים, שנעשה בהם שימוש עסקי ומסחרי והופק רווח והנאה מהמבנים (המכולת והמאפייה) .
בהקשר זה אציין כי הפקת רווח כלכלי מהווה שיקול לחומרה בגזירת דין, כאשר מדובר בעבירות כלכליות באופיין, ויש צורך להחמיר בענישה על מנת לאיין את אותו רווח כלכלי שנוצר כתוצאה מביצוע עבירות (רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל מודיעין , (9.6.2009).
נסיבות החיים הקשות והקושי הכלכלי של הנאשם, שתוארו ע"י הסניגור בטיעוניו, אינם מהווים הצדקה המאפשרת את הפרת החוק ברגל גסה וללא מורא משך שנים רבות ובוודאי שיש חומרה יתרה בהקמת מבנים ושימוש בהם למטרת עסק שרווח כלכלי בצדו .
מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות תכנון ובניה
כבר נפסק, לא אחת, כי יש להילחם בעבירות תכנון ובניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, לרבות השתת מאסרים בפועל והטלת קנסות כבדים. ראה למשל: ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה פ"ד לו(1) 723, 724-725.
בטרם אקבע את מתחם העונש ההולם אביא מספר דוגמאות באשר למדיניות הענישה הנהוגה:
ב-תו"ב (קצרין) 26933-12-10 ועדה מקומית לתכנון גולן נ' אושר (18/5/16) הנאשמים הורשעו בבניית מבנה אירוח בשטח של כ-37 מ"ר ביישוב ובשטח ציבורי סמוך ללא היתר בניה ובניגוד לתכנית ואירחו בו נופשים תוך קבלת תמורה בגין האירוח. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם ברכיב הקנס עומד על קנס בסך הנע בין 20,000 ₪ ל- 60,000₪. בנסיבות שם הושתו קנסות בסך 17,000 ₪ על כל אחד מבני הזוג הנאשמים והתחייבות כספית בסך 17,000 ₪; צווי הריסה ושימוש.
בתו"ב 53583-11-16 (שלום רחובות) הוועדה המקומית לתכנון ובנייה יבנה נ' רוחמה (30.1.18), הורשע הנאשם בעבירות של שימוש בשטח של כ-60 מ"ר, פתיחת שער בגבול המגרש, פרגולה מקורה מעץ בשטח של כ-10 מ"ר ופתיחת דלת בקיר חצוי כאשר בית המשפט הטיל עליו קנס בסך של 4,500 ₪ והתחייבות.
תו"ב (צפת) 36466-04-11 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' א.ר.ז. גולן שירותי רכב בע"מ (29.4.2015) הושתו על כל אחד מהנאשמים שם, תאגיד ומנהלה, בגין שימוש מסחרי ללא היתר בשטח של כ-100 מ"ר שייעודו תעשייה – שימוש לשם קניה ומכירה של כלי רכב – קנס בסך 35,000 ₪ וחתימה על התחייבות, וכן צו איסור שימוש. ערעור הנאשמים 1 ו-2 על גזר הדין– נדחה (ע"פ (נצ') 19536-05-15 רוט נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל (28.8.2015)).
בתו"ב 10110-03-15 ועדה גליל עליון נ' גיגי (11.7.16)- הנאשם הורשע במיוחס לו בכתב האישום לפי הודאתו, בביצוע עבודות בניה ללא היתר ובכלל זה, בניית תוספת בנייה לבית, על שטח של כ 90 מ"ר שנבנתה בקירות עשויים וקירוי עשוי בסמוך לחודש אוקטובר 2013. קירוי רחבה מרוצפת בשטח של כ-18 מ"ר וסגירת החזית הצפונית בקיר עשוי ובו פתחי חלונות. חפירה ובניית בריכה בשטח של כ-20 מ"ר. הושת על הנאשם קנס בסך 15,000 ₪, חתימה על התחייבות ועונשים נלווים נוספים.

בתו"ב 26142-01-10 ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה הגליל מעלות תרשיחא נ' עפרון (22.6.10)- מדובר בבניית יחידת מגורים מעץ בשטח כולל של 140 מ"ר, בניית מחסן מקונסטרוקציית עץ בשטח כולל של 12 מ"ר, סגירת חנייה בשטח כולל של כ- 30 מ"ר ושימוש בה לניהול עסק, בניית תוספת למטבח קיים בשטח כולל של כ- 10 מ"ר, בניית סככה מקונסטרוקציית ברזל וגג בציפוי בשטח כולל של 70 מ"ר ובניית מרפסת מעל חנייה מקונסטרוקציית עץ, קירוי מעץ וגג בשטח כולל של 40 מ"ר. הושת על הנאשם קנס בסך של 23,000 ₪ , תשלום כפל אגרה, חתימה על התחייבות וניתן צו הריסה.
בתו"ב 2074-08-11 ועדה מקומית מעלה חרמון נ' סאלח (14.5.15)- הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בבניית מבנה מקונסטרוקציית ברזל וגג רעפים תוך יצירת קומה שלישית בשטח של כ-100 מ"ר ומבנה מבניה קשיחה בשטח של 35 מ"ר. נגזר על הנאשם בין היתר, מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, קנס בסך 20,000 ₪ , חתימה על התחייבות כספית ועונשים נלווים.
בתו"ב 43063-11-16 ועדה גליל מזרחי נ' אבו חנין (26.9.17)- הקמת סככה עשויה אסכורית בשטח של כ-200 מ"ר בקרקע שייעודה לשירותי דרך. בוצעה הריסה עצמית בטרם הטיעון לעונש. נגזר על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪ וחתימה על התחייבות.
בתו"ב 44300-12-14 ועדה מקומית אצבע הגליל נ' הייב (13.3.18), שם הודה הנאשם בבניה בלתי חוקית בשטח של 214 מ"ר ונקבע מתחם ענישה הכולל מאסר על תנאי, קנס שנע בין 20,000 ₪ לבין 60,000 ₪ והתחייבות כספית. בנסיבות, השית ביהמ"ש על הנאשם קנס בסך של 25,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית וצו הריסה.
תו"ב 64613-07-17 ועדה אצבע הגליל נ' הייב (17.6.19)- הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בביצוע עב ודות בנייה ושימוש בשטח של 160 מ"ר . בנסיבות, קבעתי מתחם ענישה הכולל קנס הנע בין 15,000 ₪ לבין 40,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית וענישה נלווית. השתתי על הנאשם קנס בסך של 18,000 ₪, התחייבות בסך 30,000 ₪, תשלום אגרה וניתן צו הריסה.
מצבו הכלכלי של הנאשם

בהתאם לסעיף 40 ח' לחוק העונשין, בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון את יכולתו הכלכלית של הנאשם כחלק מהשיקולים בקביעת מתחם הענישה. לפיכך, שומה על ביהמ"ש להתחשב, בנוסף על האמור בסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, אף במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.

בהקשר זה טען הסניגור כי לנאשם חובות לעירייה ולרשות המים וצורפו מסמכים רלוונטיים, יחד עם זאת לא צורפו מסמכים נוספים שיש בהם כדי להעיד על מצבו הכלכלי של הנאשם כגון : דף חשבון, מאזן שנתי, תלושי שכר, שערוך כללי וכיוצ"ב. העובדה כי לנאשם חובות לרשויות אינה מעידה בהכרח על מצוקה כלכלית בה מצוי הנאשם.

עם זאת, יש להביא בחשבון כי הנאשם הינו מפרנס יחיד במשפחה בת 8 נפשות, וכי אשתו של הנאשם במצב בריאותי לקוי, כעולה מן המסמכים הרפואיים ומסמכי המל"ל שצורפו לעיקרי הטיעון של הנאשם.

לאור כל זאת, במבט אל הפסיקה הנוהגת ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש טרם תיקון 116 ולנסיבותיו של מקרה זה, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי לגבי הנאשם כולל קנס הנע בין 15,000 ₪ לבין 50,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית ועונשים נלווים.

גזירת עונשו של הנאשם
הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
התחשבתי בכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך נחסך זמן שיפוטי ומשאבים, כמו כן הבאתי בחשבון את גילו של הנאשם (יליד שנת 1955), ואת מצבו המשפחתי כפי שהוצג בפניי.
לנגד עיני גם העובדה כי לנאשם אין עבר פלילי.
הבאתי בחשבון גם את גובה חובותיו כפי שהוצגו בפניי.
באיזון הראוי, תוך התחשבות בנסיבות כאמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס בסך של 15,000 ₪ או 40 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1. 9.2019 ועד לפירעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.
ככל והופקדו סכומים בתיק זה על ידי הנאשם יקוזזו מהקנס.

התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פרק י' ל חוק התכנון והבניה, וזאת למשך שנתיים. אם לא יחתום תוך 7 ימים ייאסר למשך 21 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

הנאשם ישא בתשלום אגרה בסך של 5,832 ₪.

ניתן בזאת צו הריסה בגין הבנייה החורגת מושא כתב האישום ( בגין המבנה שלא נהרס), אשר יכנס לתוקפו תוך 6 חודשים מהיום, אלא אם יושג היתר בניה כדין עד למועד זה. 

התרשמתי כי בנסיבות הקיימות ולאחר שהתרשמתי מדברי הסניגור ומהמסמכים שהוגשו ובכלל זה מכתב המודד ותוכנית חלוקת המגרש (נ/1 ו- נ/3) , יש מקום להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה, כאמור, זאת לאחר שהנאשם ימציאו אישור מומחה לגבי תקינות המבנה מושא כתב האישום, ויפקידו ערובה במשרדי המאשימה בסך של 5,000 ₪, הכל תוך 7 ימים מהיום.

אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה. ככל והנאשם לא יבצע את ההריסה עד המועד שנקבע ולא יושג היתר, אני מתירה למאשימה לבצע את צו ההריסה בעצמה והנאשם יישא בהוצאות ההריסה.

המאשימה תרשום את צו ההריסה בפנקסי רשם המקרקעין.

עיקרי גזר הדין הוקראו בנוכחות הנאשם וב"כ הצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים מהיום .

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, בהעדר הצדדים.