הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן תו"ב 53502-06-17

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

מאשימה

ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי

נגד

נאשמים
חוסני עלי סעידה

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד ביצועו של צו הריסה שיפוטי אשר ניתן ע"י ביהמ"ש (כב' השופט יריב נבון), במסגרת גזר הדין שניתן כנגד המבקש ב יום 28.10.18 .

רקע רלוונטי וטענות הצדדים

כאמור, ביום 28.10.18 נגזר דינו של המבקש לאחר שהורשע בביצוע עבודות בניה ללא היתר הכוללות הקמת תוספת בניה מבנייה קלה למבנה קיים, בשטח של 63 מ"ר במקרקעין המיועדים למגורים וכן שימוש חורג בתוספת הבניה ובמבנ ה הקיים במקרקעין, בשטח של 42 מ"ר (ובסה"כ 100 מ"ר) (להלן: "המבנה").

המבקש עשה במבנה שימוש להפעלת מינימרקט לממכר מוצרי מזון וטואלטיקה.

במסגרת גזר הדין חויב המבקש בין היתר, להרוס את המבנה לא יאוחר מיום 15.12.18, אלא אם יושג היתר בניה כדין עד למועד זה (להלן: "הצו השיפוטי").

המבקש לא הרס את המבנה וביום 27.2.19 הונחה לפתחי הבקשה דנן, במסגרתה עתר המבקש לעיכוב ביצוע הצו השיפוטי למשך 90 ימים או לחילופין להארכת מועד ביצוע הצו למשך 90 ימים, בטענה כי המבקש שקד להוציא היתר בניה כחוק וכי הטיפול בבקשתו למתן היתר מצויה בשלב מתקדם. עוד טען המבקש כי הוגשו מלוא התוכניות הנדרשות כולל תכנית מפורטת הממתינה לאישור המאשימה ולכן יש לאפשר לו להשלים את ת הליך הוצאת ההיתר.

לתמיכה בבקשה הוגשה תכנית מפורטת לשינוי קווי בניין (להלן: "התוכנית") .

מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף היות והוגשה לטענתה בניגוד לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207) התשס"ט 2008 (להלן: התקנות"). בהקשר זה נטען כי הבקשה הוגשה ללא תגובת המאשימה, זאת בניגוד לתקנה 4 לתקנות וכן היא הוגשה ללא תצהיר בעל מקצוע ביחס להליך הרישוי, שעדיין לא ננקט.

לטענת המשיבה, התוכנית כלל לא הוגשה לוועדה המקומית ומשכך הרי שהתוכנית לא נדונה ולא אושרה ולא יכולה להיות מוגשת בקשה להיתר מכוחה. ( נטען כי שיחה טלפונית של נציגי המשיבה עם עורך התוכנית אישרה את האמור).

עוד ציינה המאשימה את הוראת סע' 6 לתקנות, לפיה ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלא מטעמים שירשמו. המשיבה הפנתה לפסיקה רלוונטית.

לגופה של הבקשה נטען כי לא מתקיימים תנאי הבסיס הקבועים בסעיף 254 ט(ד)(1) ל חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק"), המאפשרים מתן ארכה לצו שיפוטי. עוד ציינה המאשימה כי תכלית החוק מחייבת ביצוע צווים במועדם. עוד נטען כי המבקש לא הציג חוות דעת מומחה לפיה אין במבנה כדי לסכן את שלום הציבור.

עוד נטען כי עצם הכוונה להגיש תכנית לשינוי קו בניין, בשלב זה ולאחר גזר הדין , אינה מצדיקה הארכת מועד לביצוע הצו השיפוטי .

מעבר לאמור, הרי שהיתר אינו נמצא בהישג יד שכן בקשה להיתר טרם הוגשה .

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופה וזאת מן הטעמים הבאים:

אכן מצאתי כי הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות וללא תשובת המשיבה כנדרש בתקנה 3 לתקנות (תשומת לב המשיבה לתקנה הרלוונטית). כמו כן, הבקשה לא נתמכה בתצהיר מטעמו של איש מקצוע, בנוגע לקיומם של הליכי תכנון שנעשו ביוזמת המבקש ו זאת בניגוד להוראת תקנה 2 ג' לתקנות.

יודגש כי תקנה 6 לתקנות קובעת בזו הלשון:
"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
ההדגשות מכאן ואילך- אינן במקור- ד"נ.
עניינו הרואות כי המבקש התעלם, הלכה למעשה, מהוראות התקנות כאמור ואין להידרש לבקשה , אלא מטעמים מיוחדים שלא נראה כי קיימים כאן.

בהקשר זה יפים הדברים שנפסקו בפסק דינה של כב' השופטת אסתר הלמן בעפ"א 112/10 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס 9.5.2010 לאמור:

"תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה , באופן שימנע הגשתן של בקשות "בהולות" ויאפשר לבית המשפט לקבל מבעוד מועד תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.
תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי " בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".
אכן הפרוצדורה אינה מיטת סדום ואין גם מחלוקת כי לביהמ"ש נתונה הסמכות להפעיל את שיקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אולם במקרה דנן לא מצאתי טעמים מיוחדים שמכוחם יש לאפשר למבקש לסטות מהוראות התקנות מה גם שהמבקש לא הסביר מדוע התעלם מהוראות התקנות . (ראה גם בהקשר זה: ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מ"י (19.2.2009 ).
כמו כן דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין.

ניכר כי המבקש לא עמד בהוראות סעיף 254ט לחוק, הנוקט בזה הלשון:
"

254ט.
(א)בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מינהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שיפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור, ולא חלות לגבי אותו צו הוראות סעיף 254ח, רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצו האמור:
(ד) (1) בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו;
(2)נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת."
בעניינינו, המבקש לא צירף מסמכים שיהיה בהם כדי להעיד שהמבנה מושא צו ההריסה, אינו מסכן את שלום הציבור או את בטיחותו. המבקש הגיש העתק ת כנית מפורטת , אך התברר כי זו טרם הוגשה לוועדה ובוודאי שטרם אושרה ולא ניתן להגיש על בסיסה בקשה להיתר, זאת כפי שציינה גם המשיבה בתגובתה.
כמו כן, גם מטענות המבקש עלה כי התוכנית המפורטת טרם אושרה ואף לא הוגשה על בסיסה בקשה למתן היתר בניה , כך שהיתר אינו בהישג יד.
כידוע, בידו של ביהמ"ש לעכב ביצועו של צו במקרים חריגים, ולמשל כאשר, בקשה להיתר בניה מצויה בהישג יד.
בהקשר זה נפסק: "אשר להפעלת סמכותו של בית המשפט לעכב את ביצוע הצו, "הלכה היא כי הדבר ייעשה רק כאשר קיימת היתכנות תכנונית להכשרת המבנה הבלתי חוקי, שעה שהיתר הבניה הוא " בהישג יד" (רע"פ 10607/07 שומאן נ' יו"ר הועדה המקומית (12.2.2008); רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.2004). ראה: ברע"פ 8726/17 נאיל חטיב נ' הועדה המקומית לתו"ב מבוא עמקים, רע"פ 610/18 נילי שמאי נ' עירית תל אביב (15.2.18). ראה גם: עפ"א ( ח"י) 13462-05-13 יער הפקאן בע"מ נ' הועדה המחוזית – צפון חיפה (17.6.13).
ברי כי בנסיבות אלו האופק התכנוני אינו ברור, מה גם שמתן היתר אינו נראה לעין.
טרם סיום אוסיף ואציין כי מעבר לפן הפרוצדורלי, לא מצאתי בבקשה כל נימוק משפטי מבוסס או נימוקים כבדי משקל אשר יהיה בכוחם כדי להטות את כף המאזניים לעבר קבלת הבקשה.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה כדי סך של 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.