הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן תו"ב 47530-07-16

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

בעניין:
הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים

המאשימה

נגד

מועתז ח'טיב

הנאשמים

גזר דין

הנאשם שבפני הורשע על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, דהיינו בביצוע עבודות בניה ללא היתר ובסטייה מתוכנית במקרקעין הידועים כגוש 17398 חלקה 4 בישוב כפר כנא (להלן: "המקרקעין"). במעשיו ביצע הנאשם עבירות לפי סעיף 204 ( א) ו- (ב) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") ( כנוסחו עובר לתיקון 116 לחוק).
שטח המקרקעין הינו 8,564 מ"ר והם מצויים בשלמותם בבעלות פרטית, כאשר 1/20 חלקים מזכויות הבעלות במקרקעין רשומים על שם הנאשם.
על המקרקעין חלה תכנית 8/ג/1231 וייעודם הינו אזור חקלאי (להלן: תכנית המתאר").
בכתב האישום צוין כי המועצה המקומית כפר כנא יזמה תכנית מפורטת מוצעת שמספרה 257-0243477 אשר מטרתה שינוי יעוד המקרקעין בשטח של 105 דונם, משטח חקלאי לשטח של מגורים ושטחים לצורכי ציבור, למטרת הקמת שכונת מגורים חדשה. ביום 9.2.15 החליטה הועדה המחוזית על הפקדת התוכנית בתנאים, אם כי עד למועד הגשת כתב האישום לא נתמלאו התנאים להפקדתה.
כמו כן, בהתאם לתוכנית המוצעת ייעוד חלק המקרקעין עליהם נבנה המבנה הינו שצ"פ.
על פי עובדות כתב האישום, החל ממועד שאינו ידוע למאשימה אולם לכל הפחות מחודש מרץ 2015 ועד ליום 12.7.16 ביצע הנאשם במקרקעין בנ.צ. 232829/740001 בעצמו או באמצעות מי מטעמו, עבודות בניה ללא היתר ובסטייה מהוראות ת כנית המתאר, שכללו בניית מבנה שלד דו קומתי מבלוקים ובטון בשטח של 130 מ"ר (להלן: "המבנה").
לפי כתב האישום ונכון למועד הגשתו, המבנה מצוי במצב של שלד ובלוקים.
הנאשם הינו בעל הזכויות במקרקעין ועליו מוטלת החובה להשיג היתר.
תחילה כפר הנאשם באישומים כנגדו , אך חזר בו מכפירתו. טיעונים לעונש נשמעו ביום 8.4.19.
טיעוני הצדדים לעונש
טיעוני המאשימה
בתחילת טיעוניו לעונש הגיש ב"כ המאשימה תמונה אשר סומנה מ/1.
נטען כי ביחס למקרקעין הוגשה ת כנית למתחם אירועים אשר הופקדה ביום 9.2.15 לאחר שזו הוגשה לוועדה המחוזית מספר שנים קודם לכן. בניית המבנה בוצעה לאחר הפקדת התוכנית ופרסומה, וזאת במטרה לסכל את התוכנית המ ופקדת ולכפות על מוסדות התכנון שינוי ייעוד משצ"פ למגורים. ב"כ המאשימה הוסיף וטען כי ביום 31.1.19 אושרה התוכנית אולם ייעוד המקרקעין עליהם בנוי המבנה נותר שצ"פ ולכן לא ניתן להכשיר את הבניה.
עוד נטען כי העבירה בוצעה לא רק על מנת להפיק רווח כלכלי בבניה על קרקע חקלאית אלא שיצועה מהווה פגיעה במרקם התכנוני.
לשיטת המאשימה, כיום לאחר תיקון 116 בגין בניה על קרקע חקלאית כמו גם על שצ"פ ניתן להטיל קנס עד לסך של 456,000 ₪. לשם השוואה הפנה ב"כ המאשימה לתקנות העבירות המנהליות לפיהן הקנס המנהלי בעבירות אלו הינו 300,000 ₪.
המאשימה סבורה כי מתחם הענישה כולל מאסר על תנאי, הנע בין 6 חודשים לבין 12 חודשים ויש להשית על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, קנס מירבי בסך של 75,000 ₪ וצו הריסה שיכנס לתוקפו תוך 30 ימים. עוד התבקש צו איסור שימוש.
ב"כ המאשימה ציין כי בתיק 47439-07-16 התנהל הליך נגד אחיו של הנאשם (להלן: האח"), אשר בנה מבנה בסמוך למבנה של הנאשם, והוטל עליו קנס של 30,000 ₪, אולם בניגוד לנאשם המבנה של האח נב נה על קרקע שייעודה למגורים, בהתאם לתוכנית שאושרה.
ב"כ המאשימה ביקש להפנות את תשומת ליבו של ביהמ"ש לכך שהנאשם לא חסך בזמן שיפוטי וחזר בו מכפירתו סמוך למועד ההוכחות ויש להביא זאת בחשבון.
טיעוני הנאשם
הסניגור חולק על דבריי ב"כ המאשימה אודות ייעוד המקרקעין ולדבריו לא הוגש מסמך לפיו המקרקעין הינם בייעוד שצ"פ. הסניגור הפנה למסמכים בעינינו של האח וטען כי מדובר בנסיבות זהות, לפני ואחרי אישור התוכנית. (מסמכים סומנו נ/1).
הסניגור ציין כי הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים (אישור מל"ל סומן נ/2).
לשיטת הסניגור, בהשוואה לאחיו של הנאשם ובנסיבות תיק זה יש מקום להטיל על הנאשם עונש נמוך יותר מזה של האח כך שמתחם הענישה ינוע בין 20,000 ₪ לבין 30,000 ₪, כאשר יש להשית קנס כפי הרף התחתון של המתחם.
נטען כי הנאשם נטל הלוואה ממעסיקו ויש לפרוס את הקנס לתשלומים, כך שגובה הסכום החודשי לא יעלה על 500 ₪. עוד טען הסניגור כי אין מקום להטלת מאסר על תנאי וניתן להסתפק בחתימה על התחייבות וקנס.
לעניין צו ההריסה הסניגור ביקש ארכה בת 6 חודשים כדי לאפשר לנאשם להוציא היתר בניה, לאור אישור התוכנית.
הנאשם לא הוסיף על דברי הסניגור.
דיון וקביעת מתחם הענישה
גזירת דין הנאשם מתבצע בהתאם לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ( להלן: "חוק העונשין").
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן: קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג לחוק העונשין. בחינת חריגה ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין.

סעיף 40 ב לחוק קובע כי העיקרון המנחה בענישה הינו קיום יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבות ומידת האשם, אל מול סוג ומידת העונש המוטל.
לצורך גזירת הדין יש לקיים בחינה תלת שלבית.
בשלב הראשון יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי – אובייקטיבי. לשם כך יש להתחשב בארבעה שיקולים.
א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה.
ב. מידת הפגיעה בערך זה.
ג. מדיניות הענישה הנהוגה.
ד. הנסיבות המפורטות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט לחוק.
בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם, המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40 ד ו-40ה לחוק.
ככל שלא נמצא שיש להעדיף שיקולים אלה, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, אשר בגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע.
מתחם העונש ההולם
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו
בית המשפט העליון הבהיר לא אחת כי עבירות התכנון והבניה חותרות תחת התכנון הנאות של הבניה ופוגעות בעיקרון שלטון החוק. עוד נקבע כי עבירות התכנון והבניה הן תופעה עבריינית שהיא בגדר " מכת מדינה" ויש למגרה ( רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה- אונו (7.1.2002).

יפים לכך גם הדברים שנפסקו בהקשר זה בע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31: 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. וראה גם רע"פ 8496/12 חלפון נ' מדינת ישראל (21.1.13).
אחת ההשלכות החמורות של תופעת הבניה הבלתי חוקית הינה הפקרתו של שלום הציבור בידי מפרי חוק הבונים מבנים ללא תכניות שאושרו בידי בעלי מקצוע, בלא כל השגחה מקצועית שנועדה להבטיח את בטיחות המבנים עבור המשתמשים בהם.
מכאן, הרי שבנייה ללא היתר וללא פיקוח פוגעת בהכרח בערכים חברתיים ובכללם, באינטרס הציבורי ובסדר הציבורי, באמון הציבור ברשויות החוק ובשלטון החוק עצמו.

ברי כי מידת הפגיעה בערכים אלו משמעותית, שכן הנאשם קבע עבודות בשטח, תוך זלזול בהוראות החוק ובניגוד לאינטרס הציבורי.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
בהתאם לסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין כאמור, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, במידה והתקיימו וככל שיש בהן כדי להשפיע על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם בהתאם לרשימה המנויה בסעיף 40 ט לחוק העונשין, אשר אינה מהווה רשימה סגורה ולבית המשפט קיימת הסמכות לשקול נסיבות נוספות בעת בחינת מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין, לפי האמור בסעיף 40 יב לחוק העונשין.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, קרי בהקמת בית מגורים דו קומתי ללא היתר, בשטח כולל של 130 מ"ר בקרקע חקלאית ובחריגה מייעוד המקרקעין, ויש ליתן לכך משקל משמעותי. (ראה גם מ/1).
כעולה מדברי ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, התוכנית שהופקדה ביחס למקרקעין, אושרה אולם אין בה כדי להכשיר את המבנה היות וייעוד המקרקעין בהתאם לתכנית החדשה הינו לשצ"פ. יש לציין כי דברים אלו לא נסתרו והנאשם לא הוכיח אחרת. לפיכך , ושעה שייעוד הקרקע אינו למגורים , לא ניתן להכשיר את הבניה ו לא ברור האם הנאשם פועל להכשרתה בדרך כלשהי והאם קיים צפי לקבל היתר בניה, אם בכלל ,לאור אישורה של התוכנית הקובעת את ייעוד המקרקעין לשצ"פ.
מעבר לכך, אין להכביר במילים על הנזק הברור שנגרם מביצוע עבירות בניה המתבטא בפגיעה ניכרת בערכים המוגנים בהינתן שמדובר בעבירות הפוגעות במערך התכנוני על כל היבטיו כמו גם בסדר הציבורי ובשלטון החוק, באופן שהפגיעה בערכים המוגנים הינה עבירה חמורה. כמו כן יש לתן את הדעת על הסכנה הבטיחותית הטמונה בבניה ללא היתר כדין.
כמו כן, יש להביא בחשבון את מועד תחילת ביצוע העבודות והתמשכות העבירה.
עוד יודגש, כי אין לנאשם זכות לעשות ככל העולה על רוחו ולקחת את החוק לידיו, גם באם קיים קושי בקידום תכניות לשינוי ייעוד או באישורן . ראה בהקשר זה גם הדברים שנפסקו ברע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' מוסא דכה (22.11.09).
יש לציין כי אין להשוות בין המקרה דנן לבין ההליך שהתנהל כנגד אח הנאשם. עיון בכתב האישום שהוגש כנגד האח מלמד כי שם הופקדה תכנית למגורים (אשר אושרה) ואילו בעניינינ ו ייעוד המקרקעין הינו שצ"פ. (ראה נ/1).
מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות תכנון ובניה
כבר נפסק, לא אחת, כי יש להילחם בעבירות תכנון ובניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, לרבות השתת מאסרים בפועל והטלת קנסות כבדים. ראה למשל: ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה פ"ד לו(1) 723, 724-725.
ע"פ 43747-12-14 ח'אתם בטחיש נגד ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון (16.3.15), המערער הורשע על פי הודאתו בהקמת מבנה בשטח של כ- 90 מ"ר בקרקע חקלאית. בית המשפט השלום גזר עליו תשלום קנס על סך 32,000 ₪, חתימה על התחייבות, תשלום כפל אגרה, צו איסור שימוש וצו הריסה. הערעור נדחה.
תו"ב 57649-05-17 ועדה מקומית מבוא עמקים נ' חטיב (29.1.18)- הנאשם בנה ללא היתר, על קרקע חקלאית, מבנה למגורים בן שתי קומות בשטח כולל של כ- 460 מ"ר. נקבע מתחם עונש שכולל קנס שנע בין 50,000 לבין 70,000 ₪ הושת על הנאשם תלשום קנס של 55,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך של 100,000 ₪ וצו הריסה. (גם המאשימה הפנתה לתיק זה, אולם טענה כי השטח בתיק זה קטן משטח המבנה מושא כתב האישום, אך לא כך. בניגוד לטענות המאשימה, שטח המבנה בעניינינו הינו 300 מ"ר וקטן משמעותית משטח הבניה אליו התייחסו בתיק זה ).
גם בתיק תו"ב 3408-06-16 ועדה מבוא עמקים נ' חטיב (19.12.18)- היה מדובר בבניית בית מגורים על קרקע חקלאית בשטח כולל של 360 מ"ר. שם הושת על הנאשם 50,000 ₪ חתימה על התחייבות וניתן צו הריסה.
תו"ב 28405-04-17 ועדה מבוא עמקים נ' חסן (28.1.19)- הנאשם שבפני הורשע על פי הודאתו בהקמת מבנה מגורים בן קומה אחת בשטח של 137 מ"ר מבלוקים ובטון, על קרקע בייעוד חקלאי. קבעתי מתחם ענישה הכולל קנס הנע בין 20,000 ש"ל לבין 40,000 ₪ וחתימה על התחייבות ועונשים נלווים. בנסיבות השתתי על הנאשם, קנס בסך 25,000 ₪, חתימה על התחייבות 40,000 ₪ וצו הריסה. ערעור שהגישה המאשימה על גזר הדין התקבל בהסכמה והקנס הועמד על 40,000 ₪.
תו"ב 14131-07-17 ועדה גליל מזרחי נ' מוהרה (5.3.19)- הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבודות בניה אשר כללו הקמת מבנה דו קומתי בשטח של 225 מ"ר, הכולל קומת מרתף בשטח של 60 מ"ר וקומה א' בשטח של 132 מ"ר, במצב של שלד בטון ובלוקים, ללא טיח, חלונות דלתות ומרפסות. נקבע מתחם ענישה הכולל קנס שנע בין 30,000 ₪ לבין 60,000 ₪, התחייבות וענישה נלווית. בנסיבות השתתי על הנאשם קנס בסך של 35,000 ₪, התחייבות בסך 50,000 ₪ וניתן צו הריסה.
ע"פ ( נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013)- בגזר דין בגין בנייה בלתי חוקית בהיקף של 200 מ"ר בניה על קרקע חקלאית פרטית, בנסיבות שבהן הליכי קבלת היתר מורכבים, נקבע כי מדיניות הענישה היא קנס בסך 30,000 – 40,000 ₪ בנוסף על עונשים נלווים.
מצבו הכלכלי של הנאשם

בהתאם לסעיף 40 ח' לחוק העונשין, בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון את יכולתו הכלכלית של הנאשם כחלק מהשיקולים בקביעת מתחם הענישה. לפיכך, שומה על ביהמ"ש להתחשב, בנוסף על האמור בסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, אף במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.

נטען כי הנאשם נטל הלוואות ממעסיקו וצורפו תלושי שכר ודפי חשבון שיש בהם כדי להעיד על קושי כלכלי. (ראה נ/4 ו- נ/3).
לאור כל זאת, במבט אל הפסיקה הנוהגת ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש טרם תיקון 116 ולנסיבותיו של מקרה זה, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי הינו: קנס הנע בין 35,000 ₪ לבין 65,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית וצו הריסה.

גזירת עונשו של הנאשם
הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
יש להתחשב בכך שהנאשם הודה בכתב האישום וחסך בזמן שיפוטי, אך עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שהודאתו לא ניתנה בהזדמנות הראשונה.
הבאתי בחשבון את גילו של הנאשם ואת מצבו המשפחתי והכלכלי.
לא הועלו טענות ביחס לעבר פלילי של הנאשם, לרבות בתחום התכנון והבניה.
באיזון הראוי, תוך התחשבות בנסיבות כאמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס בסך של 40,000 ₪ או 60 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-40 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1. 9.2019 ועד לפירעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.
פיקדון שהופקד על ידי הנאשם במסגרת תיק זה, אם הופקד, יקוזז מהקנס.

התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פרק י' ל חוק התכנון והבניה, וזאת למשך שנתיים. אם לא יחתום תוך 7 ימים ייאסר למשך 21 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

ניתן בזאת צו הריסה בגין הבנייה מושא כתב האישום, שיכנס לתוקפו תוך 4 חודשים מהיום, אלא אם יושג היתר בניה כדין עד למועד זה. יושם אל לב, כי המועד מוארך לצורך התארגנות ועל הנאשם להמציא אישור ממומחה בטיחות לגבי תקינות המבנה ולהפקיד ערובה בסך של 5,000 ₪ במשרדי המאשימה והכל תוך 7 ימים.

אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה. ככל והנאשם לא יבצע את ההריסה עד המועד שנקבע ולא יושג היתר, אני מתירה למאשימה לבצע את צו ההריסה בעצמה והנאשם יישא בהוצאות ההריסה.

עיקרי גזר הדין הוקראו בנוכחות הנאשם וב"כ הצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים מהיום .

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.