הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן תו"ב 4392-01-18

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

בעניין:
ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי

המאשימה

נגד

פואד יוסף שייני

הנאשם

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע על פי הודאתו, במיוחס לו בכתב האישום, דהיינו בביצוע עבודות בניה ללא היתר ובסטייה מהיתר או תכנית, במקרקעין הידועים כגוש 15621 חלקה 4 בישוב מג'אר ( להלן: המקרקעין"). במעשיו ביצע הנאשם עבירות לפי סעיף 204 ( א) ו- (ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק"), כנוסחו עובר לתיקון 116 לחוק והחל מיום 25.10.17 ביצע עבודה אסורה שהינה עבירה לפי סעיף 243 (א)(5) לחוק.
שטח המקרקעין משתרע על פני 6,667 מ"ר והם מצויים בבעלותם של מס' גורמים פרטיים במושעא וביניהם הנאשם, כאשר בבעלותו 251 מ"ר בלתי מסוימים במקרקעין.
בהתאם לאמור בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום המקרקעין היו בשליטת הנאשם והיה עליו לפעול להשגת היתר כדין.
ייעוד המקרקעין, בהתאם לתוכנית החלה על המקרקעין ג/13120 , הוא משולב למגורים, מבני ציבור ושצ"פ לתכנון מפורט עתידי , כאשר לפי כתב האישום, ניתן להתיר בניה רק לאחר אישור תכנית מפורטת, שטרם הוכנה.
כעולה מעבודות כתב האישום, החל מחודש 7/17 או סמוך לכך בוצעו במקרקעין עבודות בניה אשר כללו הקמת בית מגורים דו קומתי מבניה קשיחה הכולל קומת כניסה בשטח של כ- 88 מ"ר וקומה א' בשטח של 81 מ"ר , ובסה"כ כ-169 מ"ר במצב של שלד ללא חלונות ודלתות, ללא טיח ולפני עבודות גמ ר (להלן: "המבנה").
טיעוני הצדדים לעונש
טיעוני המאשימה
המאשימה הגישה טיעון כתוב לעונש (ת/1), גיליון הרשעות (סומן ת/2), דוח פיקוח עדכני וצילומים וכן עדכון מצב תכנוני (סומנו ת/3) מהם עולה כי המבנה מושא כתב האישום נכלל בתוכנית אשר ככל ותאושר, ייעוד הקרקע לפיה יהיה למגורים ומסחר. עם זאת בשלב זה, כך לדידה של המאשימה, לא ניתן לקבוע בוודאות מה יהיה בסופו של דבר ייעוד המקרקעין. בעניין זה נטען כי מאז התגלתה העבירה לא חלה התקדמות בהליכי התכנון.
לשיטת המאשימה, מתחם הענישה הראוי במקרה דנן, כולל מאסר על תנאי הנע בין 2 עד 4 חודשים למשך 3 שנים, קנס כספי הנע בין 40,000 ₪ לבין 70,000 ₪, חיוב בכפל אגרה בסך של 10,951 ₪, כאמור בכתב האישום וחתימה על התחייבות כספית בסך של 30,000 ₪ למשך 3 שנים על כל עבירה לפי פרק י' לחוק. עוד עותרת המאשימה למתן צו הריסה וצו מידי להפסקת שימוש.
הודגש כי מלבד היקף הבניה, בענייננו קיימת סטייה מתכליות התכנון בשים לב לייעוד המעורב של המקרקעין והצבת עבודות בשטח.
נטען כי אגרת הבניה שהיה על הנאשם לשלם אילו היה מקבל היתר הינה 5,475 ₪ וכפל אגרה 10,951 ₪.
ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה כי הוצגו מסמכים שונים המעידים על מצב רפואי בעייתי, נסיבות חיים קשות והעדר פרנסה, עם זאת עובדה שלנאשם היו מקורות כספיים לבניית המבנה יש בהם כדי להעיד על יכולתו לשאת באחריות בגין העבירה ולשלם קנס משמעותי. בנסיבות אלו נדרש עונש ברף האמצעי של מתחם הענישה אליו טענה המאשימה .
המאשימה ביקשה כי צו מניעת פעולות שניתן ביום 4.1.18 בתיק 10814-01-18 יוותר על כנו.
טיעוני הנאשם
בפתח דבריו הגיש הנאשם טיעונים כתובים בצירוף מסמכים שונים. (סומנו נ/1- נ/5). נטען לעונש ברף התחתון של מתחם הענישה ופריסה רחבה לתשלומים.
לדברי הנאשם הוא מתקיים מהבטחת הכנסה היות ואינו יכול לעבוד עקב מצבו הרפואי המורכב. הנאשם הוסיף כי הוא גרוש ושני ילדיו חיים עם אשתו לשעבר, כאשר המזונות משולמים ע"י עמותה.
לגבי ההליך התכנוני נטען כי הגורמים הרלוונטיים עובדים על הליך ההכשרה והנאשם מקווה כי בזמן הקרוב יוכל להוציא היתר בניה. עוד צוין כי כל עוד המועצה והמ נהל אינם משתפים פעולה אין בידי הנאשם לעשות דבר.
בטיעון הכתוב לעונש גולל הנאשם את סיפור חייו והתייחס ל מצבו הכלכלי הקשה שהביא לפירוק משפחתו. עוד נטען כי משפחתו (אחיו) החזירה אותו לכפר ועזרה לו לבנות את המבנה על המקרקעין אותם קיבל בירושה מאביו המנוח וכדי ש יוכל להקים משפחה חדשה . הנאשם לקח הלוואות רבות, כך לטענתו, על מנת לאפשר לו לחיות בכבוד, והוא מתגורר כיום אצל אחיו בדירת חדר ואין לו כסף לסיים את הבניה.
עוד נטען כי מצבו הרפואי של הנאשם בכי רע ועל אף שסיים תואר ראשון הוא אינו מסוגל לעבוד
דיון וקביעת מתחם הענישה
גזירת דין הנאשם מתבצע בהתאם לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ( להלן: "חוק העונשין").
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן: קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג לחוק העונשין. בחינת חריגה ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין.
סעיף 40 ב לחוק קובע כי העיקרון המנחה בענישה הינו קיום יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבות ומידת האשם, אל מול סוג ומידת העונש המוטל.
לצורך גזירת הדין יש לקיים בחינה תלת שלבית.
בשלב הראשון יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי – אובייקטיבי. לשם כך יש להתחשב בארבעה שיקולים:
א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה.
ב. מידת הפגיעה בערך זה.
ג. מדיניות הענישה הנהוגה.
ד. הנסיבות המפורטות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט לחוק.
בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם, המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40 ד ו-40ה לחוק.
ככל שלא נמצא שיש להעדיף שיקולים אלה, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, אשר בגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע.
מתחם העונש ההולם
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו
בית המשפט העליון הבהיר לא אחת כי עבירות התכנון והבניה חותרות תחת התכנון הנאות של הבניה ופוגעות בעיקרון שלטון החוק. עוד נקבע כי עבירות התכנון והבניה הן תופעה עבריינית שהיא בגדר " מכת מדינה" ויש למגרה ( רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה- אונו (7.1.2002).

יפים לכך גם הדברים שנפסקו בהקשר זה בע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31: 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. וראה גם רע"פ 8496/12 חלפון נ' מדינת ישראל (21.1.13).
אחת ההשלכות החמורות של תופעת הבניה הבלתי חוקית הינה הפקרתו של שלום הציבור בידי מפרי חוק הבונים מבנים ללא תכניות שאושרו בידי בעלי מקצוע, בלא כל השגחה מקצועית שנועדה להבטיח את בטיחות המבנים עבור המשתמשים בהם.
מכאן, הרי שבנייה ללא היתר וללא פיקוח פוגעת בהכרח בערכים חברתיים ובכללם, באינטרס הציבורי ובסדר הציבורי, באמון הציבור ברשויות החוק ובשלטון החוק עצמו.

ברי כי מידת הפגיעה בערכים אלו משמעותית, שכן הנאשם קבע עבודות בשטח, תוך זלזול בהוראות החוק ובניגוד לאינטרס הציבורי.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
בהתאם לסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין כאמור, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, במידה והתקיימו וככל שיש בהן כדי להשפיע על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם בהתאם לרשימה המנויה בסעיף 40 ט לחוק העונשין, אשר אינה מהווה רשימה סגורה ולבית המשפט קיימת הסמכות לשקול נסיבות נוספות בעת בחינת מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין, לפי האמור בסעיף 40 יב לחוק העונשין.
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, קרי בהקמת בית מגורים דו קומתי ללא היתר, בשטח כולל של 169 מ"ר במקרקעין שייעודם מעורב למגורים ולמסחר, כך ע"פ תכנית שטרם הוכנה ומצויה בשלבים התחלתיים ו יש להביא בחשבון כי במצב זה ושעה שהאופק התכנוני אינו ברור במלואו , לרבות השאלה מהו יהיה ייעוד המקרקעין לאחר שהייעוד ייקבע בהתאם להליכי התכנון הנמצאים באופק , הרי שלא ניתן לקבוע כי היתר מצוי בהישג יד והוא נראה לעין באופק הקרוב .
למעשה לא ברור מתי ואם בכלל תאושר התוכנית וגם ככל ותאושר במתכונתה הנוכחית, הרי שעדיין יש ספק האם המבנה מושא כתב האישום יוכשר ויש ליתן לכך משקל משמעותי. (ראה ת/3 ובפרט האמור ב דוח עדכון הליכי רישוי ותכנון).
כמו כן יש להביא בחשבון את מועד תחילת העבודות והתמשכות העבירה וכן את העובדה שהנאשם אינו עושה שימוש במבנה ומפיק ממנו הנאה. (כך גם לפי דוח פיקוח- ת/3).
עוד יודגש, כי אין לנאשם זכות לעשות ככל העולה על רוחו ולקחת את החוק לידיו באם קיים קושי תכנוני. ראה בהקשר זה גם הדברים שנפסקו ברע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' מוסא דכה (22.11.09). נסיבות חייו הקשות של הנאשם, על אף ההבנה הרבה למצבו, אינן מאפשרות לו להפר ברגל גסה את הוראות החוק.
יש לציין עוד כי הנאשם המשיך את הבניה הבלתי חוקית, גם לאחר הגשת כתב האישום, כעולה מדוח הפיקוח שהוגש על ידי המאשימה.
מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות תכנון ובניה
כבר נפסק, לא אחת, כי יש להילחם בעבירות תכנון ובניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, לרבות השתת מאסרים בפועל והטלת קנסות כבדים. ראה למשל: ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה פ"ד לו(1) 723, 724-725.
בטרם אקבע את מתחם העונש ההולם אביא מספר דוגמאות באשר למדיניות הענישה הנהוגה:
בתו"ב 44300-12-14 ועדה מקומית אצבע הגליל נ' הייב (13.3.18), שם הודה הנאשם בבניה בלתי חוקית בשטח של 214 מ"ר ונקבע מתחם ענישה הכולל מאסר על תנאי, קנס שנע בין 20,000 ₪ לבין 60,000 ₪ והתחייבות כספית. בנסיבות, השית ביהמ"ש על הנאשם קנס בסך של 25,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית וצו הריסה.
בתו"ב 60555-09-14 ועדה מקומית קרית מלאכי נ' יורם בן חמו (17.10.17)- הנאשמים הואשמו, בין היתר, בביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר ( בניית קומה נוספת בשטח של 122 מ"ר ובנייה בסטייה מההיתר), ובאי קיום צו שיפוטי להפסקת בנייה בניגוד לסעיף 240 לחוק. ביהמ"ש קבע מתחם ענישה הכולל תשלום קנס הנע בין 10,000 לבין 40,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית. באשר להפרת הצו השיפוטי נקבע בנסיבות מתחם ענישה דומה, הגם שהחוק קובע עונש מאסר. בנסיבות העניין ובהתחשב במצבם הכלכלי של הנאשמים ובמאמציהם להסדיר את הבנייה החריגה ומתן היתר בנייה, הושת קנס של 12,500 ₪ על כל אחד מהנאשמים וחתימה על התחייבות כספית.
בתו"ב 15981-07-17 ועדה מקומית מבוא עמקים נ' חלילה (15.2.18). הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של ביצוע עבודות בניה במקרקעין ללא היתר, לפי סעיף 204 ( א) לחוק התכנון והבניה, הנאשם, בעלים של 1/5 מהמקרקעין בנה תוספת למבנה קיים בשיעור של 300 מטר והנאשם לא קיבל היתר. הושת על הנאשם קנס בסך של 15,000 ₪, התחייבות כספית וניתן צו הריסה למבנה הבלתי חוקי.
בתו"ב 10110-03-15 ועדה גליל עליון נ' גיגי (11.7.16)- הנאשם הורשע במיוחס לו בכתב האישום לפי הודאתו, בביצוע עבודות בניה ללא היתר ובכלל זה, בניית תוספת בנייה לבית, על שטח של כ 90 מ"ר שנבנתה בקירות עשויים וקירוי עשוי בסמוך לחודש אוקטובר 2013. קירוי רחבה מרוצפת בשטח של כ-18 מ"ר וסגירת החזית הצפונית בקיר עשוי ובו פתחי חלונות. חפירה ובניית בריכה בשטח של כ-20 מ"ר. הושת על הנאשם קנס בסך 15,000 ₪, חתימה על התחייבות ועונשים נלווים נוספים.
תו"ב ( קריית שמונה) 23896-11-12 ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון נגד באסם רדא, (6.11.14).  הנאשם הורשע על פי הודאתו בבניית תוספת של 2 קומות בשטח 200 מ"ר ללא היתר. נקבע מתחם ענישה הכולל קנס הנע בין 15,000 לבין 80,000, חתימה על התחייבות, צווי הריסה ואיסור שימוש.  בית המשפט השית עליו מאסר על תנאי, קנס על סך 54,000 ₪ ועונשים נלווים.
בתו"ב 4606-12-17 ועדה גליל מזרחי נ' סרחאן (19.2.19)- הנאשם הורשע על פי הודאתו בהקמת בית מגורים בשטח של 126 מ"ר. בנסיבות קבעתי מתחם ענישה הכולל קנס הנע בין 10,000 ₪ לבין 30,000 ₪ ועונשים נלווים. השתתי על הנאשם קנס בסך של 10,000 ₪, חתימה על התחייבות של 20,000 ₪ וניתן צו הריסה. בכלל השיקולים ניתן משקל למצבו הכלכלי של הנאשם.

מצבו הכלכלי של הנאשם

בהתאם לסעיף 40 ח' לחוק העונשין, בקביעת מתחם הענישה ההולם כשעסקינן גם בקנס, יש לבחון את יכולתו הכלכלית של הנאשם כחלק מהשיקולים בקביעת מתחם הענישה. לפיכך, שומה על ביהמ"ש להתחשב, בנוסף על האמור בסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, אף במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.
הנאשם טען כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי יש להתחשב במצבו. הנאשם צירף מסמכים רלוונטיים ובכלל זה מסמכי מל" ל מהם עולה כי הנאשם מתפרנס מגמלת הבטחת הכנסה. כמו כן צורפו מסמכים נוספים שיש בהם כדי להעיד על קושי כלכלי.
עם זאת, לא ני תן להתעלם מהיקף הבניה הנרחב ולא אחת נפסק כי מצב כלכלי נלמד, בין היתר מהיקף הבניה, שבעניינינו, אינו עולה בקנה אחד עם מצוקה כלכלית. (ראו: ע"פ ( נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013), סעיף 21 ( ראו התמונות שסומנו ת/3).

לאור כל זאת, במבט אל הפסיקה הנוהגת ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש לאחר תיקון 116 ולנסיבותיו של מקרה זה, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי הינו: קנס הנע בין 20,000 ₪ לבין 50,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית, והטלת אמצעי ענישה נוספים.

גזירת עונשו של הנאשם
הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
התחשבתי בכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך נחסך זמן שיפוטי ומשאבים, כמו כן הבאתי בחשבון את גילו של הנאשם, את דבריו בטיעונים לעונש, את נסיבות חייו הלא פשוטות ואת מצבו הכלכלי.
עוד הבאתי בחשבון את מצבו הרפואי.
כעולה מהמסמכים הרפואיים, סובל הנאשם מאפילפסיה, מבעיות פסיכיאטריות ומשלל בעיות רפואיות אחרות. (ראה נ/5)
לנגד עיני גם העובדה כי לנאשם עבר פלילי, הגם שאינו בתחום התכנון והבניה. (ראה ת/2).
באיזון הראוי, תוך התחשבות בנסיבות כאמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס בסך של 23,000 ₪ ₪ או 60 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-23 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.9.19 ועד לפירעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.
פיקדון כספי שהופקד על ידי הנאשם בתיק זה, אם קיים, יקוזז מסכום הקנס.

התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, וזאת למשך שנתיים. אם לא יחתום תוך 7 ימים ייאסר למשך 21 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

הנני מחייבת את הנאשם בתשלום אגרה בסך של 5,475 ₪ אשר תשולם תוך 90 יום.

ניתן בזאת צו הריסה בגין הבנייה מושא כתב האישום, שיכנס לתוקפו תוך 12 חודשים מהיום, אלא אם יושג היתר בניה כדין עד למועד זה.

התרשמתי כי בנסיבות אלו, ובכלל זה קיומו של אופק תכנוני אפשרי (כעולה מדוח הליכי רישוי – ת/3), יש מקום להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה, כאמור, זאת לאחר שהנאשם ימציא אישור ממומחה בטיחות לגבי תקינות המבנה מושא כתב האישום ויפקיד ערובה בסך של 5,000 ₪, הכל תוך 14 ימים.

אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה. ככל והנאשם לא יבצע את ההריסה עד המועד שנקבע ולא יושג היתר, אני מתירה למאשימה לבצע את צו ההריסה בעצמה והנאשם יישא בהוצאות ההריסה.

עיקרי גזר הדין הוקראו בנוכחות הנאשם וב"כ המאשימה .
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים מהיום

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019, בהעדר הצדדים.