הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן תו"ב 35946-10-16

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

מאשימה

ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי

נגד

נאשמים
סוהיל עיסא רושרוש

החלטה

הנאשם שבפניי הורשע לאחר הודאתו בעבירות של אי קיום צו הריסה, שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מהיתר או תכנית והכל לפי סעיפים 210, 204(א) ו- 204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, (להלן: "החוק"), בנוסחו עובר לתיקון 116.

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 30.9.97 נתנה המאשימה, לנאשם היתר בניה מס' 31/97, (להלן: "ההיתר") לבניין מוצע – שתי יחידות דיור בקומה א' מעל לקומת עמודים מפולשת + קומת מרתף, והכל במקרקעין הידועים כגוש 15424 חלקה 46 מגרש 46/9 (להלן: "המקרקעין").

על-פי ההיתר, הותרה בניה של שתי יחידות דיור במקרקעין .

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 21.3.2010 בוצעו על-ידי הנאשם עבודות בניה טעונות היתר ללא היתר במקרקעין, שכללו סגירת עמודים מפולשת בשטח של כ- 40 מ"ר ללא היתר בניה, (להלן: "המבנה האסור"). בגין מעשים אלו הועמד הנאשם לדין וביום 29.3.2011 ניתן בנוכחותו גזר-דין במסגרת תיק תו"ב 22240-11-10 (להלן: "התיק הראשון"), לפיו הוא צווה, בין היתר, להרוס את המבנה האסור וזאת תוך 12 חודשים מאותו מועד, דהיינו עד ליום 29.3.2012.

על-פי עובדות כתב האישום, חרף האמור בגזר-הדין נשוא התיק הראשון, לא ביצע הנאשם את צו ההריסה ולא השיג היתר כדין, עשה במשך התקופה עד להגשת כתב האישום, שימוש במבנה האסור למגורים.

הנאשם הודה בכתב האישום בחודש ינואר 2018 והטיעונים לעונש נשמעו אך בחודש דצמבר 2018.

טיעונים לעונש
טיעוני המאשימה
מטעם המאשימה הוגש גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מ/1. הוגש גם צילום של המבנה נשוא כתב האישום מ/2, וגם עדכון מצב תכנוני ממנו עולה כי הוגשה לאחרונה בקשה למידע מ/3. בנוסף הוגש גם דו"ח פיקוח עדכני מ/4.
המאשימה הגישה טיעונים כתובים לעונש והפנתה לרמת הענישה הנהוגה ולחומרה בה ראו בתי המשפט ביצוע עבירות תכנון ובניה וציינה כי אמנם כתב האישום הוגש עובר לתיקון 116 אך יש לגזור את העונש בתיק זה ברוח התיקון האמור. ב"כ המאשימה ציטטה פסיקה שלטעמה רלוונטית.
לשיטת המאשימה, מתחם הענישה הראוי כולל מאסר בפועל לתקופה בן 2 עד 4 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 3 עד 6 חודשים ל-3 שנים על כל עבירה לפי פרק י' לחוק, קנס הנע בין 30,000 ₪ לבין 50,000 ₪ עוד ביקשה המאשימה לחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך של 40,000 ₪ למשך 3 שנים או להטלת צו הריסה שייכנס לתוקפו באופן מיידי, הפעלת התחייבות מהליך קודם בסך של 80,000 ₪ ותנאים נלווים לרבות צו מיידי לאיסור שימוש.
טיעוני הנאשם:
הסנגור טען כי טיעוני המאשימה היו מחמירים שלא לצורך, הפנה לצילום המבנה וטען שכל המבנה נבנה בהיתר וכתב האישום מתייחס לשטח של כ- 40 מ"ר בלבד שלגביו גם הוגשה בקשה להיתר.
הסנגור טען כי אין עסקינן בבנייה הנוגדת את ייעוד המקרקעין, הוסיף וטען כי הבית קיים ולגביו שולמה אגרה ואפילו כפל אגרה במסגרת ההרשעה בתיק הראשון.
הסנגור הפנה לענישה שהוטלה על הנאשם בתיק הראשון וביקש שלא להפעיל את ההתחייבות שהוטלה בתיק הראשון היות והנאשם לא ביצע עבירת בנייה נוספת.
הסנגור טען כי הבנייה בוצעה על מנת לתת לחסויה להתגורר בשטח ומאחר שיש לה הגבלות שונות מבחינת התנועה, כאשר הנאשם הינוה אפוטורופס של אותה חסויה ובשל כך בלבד הבניה בוצעה.
דיון וקביעת מתחם הענישה
גזירת דין הנאשם מתבצע בהתאם לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ( להלן: "חוק העונשין").
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן: קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג לחוק העונשין. בחינת חריגה ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין.

סעיף 40 ב לחוק קובע כי העיקרון המנחה בענישה הינו קיום יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבות ומידת האשם, אל מול סוג ומידת העונש המוטל.
לצורך גזירת הדין יש לקיים בחינה תלת שלבית.
בשלב הראשון יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי – אובייקטיבי. לשם כך יש להתחשב בארבעה שיקולים.
א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה.
ב. מידת הפגיעה בערך זה.
ג. מדיניות הענישה הנהוגה.
ד. הנסיבות המפורטות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט לחוק.
בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם, המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40 ד ו-40ה לחוק.
ככל שלא נמצא שיש להעדיף שיקולים אלה, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, אשר בגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע.
מתחם העונש ההולם
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו
בית המשפט העליון הבהיר לא אחת כי עבירות התכנון והבניה חותרות תחת התכנון הנאות של הבניה ופוגעות בעיקרון שלטון החוק. עוד נקבע כי עבירות התכנון והבניה הן תופעה עבריינית שהיא בגדר " מכת מדינה" ויש למגרה ( רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה- אונו (7.1.2002).

יפים לכך גם הדברים שנפסקו בהקשר זה בע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31: "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". וראה גם רע"פ 8496/12 חלפון נ' מדינת ישראל (21.1.13).
אחת ההשלכות החמורות של תופעת הבניה הבלתי חוקית הינה הפקרתו של שלום הציבור בידי מפרי חוק הבונים מבנים ללא תכניות שאושרו בידי בעלי מקצוע, בלא כל השגחה מקצועית שנועדה להבטיח את בטיחות המבנים עבור המשתמשים בהם.
באשר לאי קיום צו שיפוטי, הרי שמדובר בעבירה החותרת תחת בסיס שלטונו של החוק, ומביעה זלזול בבית המשפט ובהחלטות הניתנות על ידו.
בנסיבות אלו, הרי שבנייה ללא היתר וללא פיקוח פוגעת בהכרח בערכים חברתיים ובכללם, באינטרס הציבורי ובסדר הציבורי, באמון הציבור ברשויות החוק ובשלטון החוק עצמו.

ברי כי מידת הפגיעה בערכים אלו היא רבה מאוד, שכן הנאשם קבעו עבודות בשטח, תוך זלזול בהוראות החוק ובניגוד לאינטרס הציבורי.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
בהתאם לסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין כאמור, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, במידה והתקיימו וככל שיש בהן כדי להשפיע על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם בהתאם לרשימה המנויה בסעיף 40 ט לחוק העונשין, אשר אינה מהווה רשימה סגורה ולבית המשפט קיימת הסמכות לשקול נסיבות נוספות בעת בחינת מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין, לפי האמור בסעיף 40 יב לחוק העונשין.

יש לציין כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, קרי באי קיום צו שיפוטי ובשימוש במבנה האסור ללא היתר. יש להביא בחשבון כי אמנם הוגשה בקשת מידע , אך היתר טרם ניתן ואף קבלתו אינה נראית באופק. ( ראה בעניין זה מוצג מ/3).
יש לציין כי הנאשם מפר את הצו השיפוטי החל משנת 2012 ולמעשה עד היום לא נהרס המבנה האסור ואף נעשה בו שימוש ויש כאן הפרה גסה של החוק . מדובר בעבירה נמשכת ויש לתת את הדעת גם למשך הזמן בו התמשכה העבירה.

כאמור, אין ספק שבהפרת הצו השיפוטי נפגעים ערכים מוגנים, שכן מדובר בעבירות הפוגעות במערך התכנוני על כל היבטיו כמו גם בסדר הציבורי ובשלטון החוק, באופן שהפגיעה בערכים המוגנים הינה עבירה חמורה, וביתר שאת כאשר מדובר באי קיום צו הריסה משך תקופה ארוכה וממושכת.

עוד יש לציין כי המבנה מושא כתב האישום לא נבנה בחריגה מייעוד הקרקע שמיועדת למגורים. עוד יש להביא בחשבון את היקף הבניה ואת העובדה כי הנאשם מפיק הנאה מהמבנה האסור.
מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות תכנון ובניה
כבר נפסק, לא אחת, כי יש להילחם בעבירות תכנון ובניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, לרבות השתת מאסרים בפועל והטלת קנסות כבדים. ראה למשל: ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה פ"ד לו(1) 723, 724-725.
גזר דין בגין הפרת צו שיפוטי יכלול בדרך כלל רכיב של מאסר ( ראו ר"ע 23/83 פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 536 (1983), ואף מאסר מאחר סורג ובריח ממש - ראו רע"פ 8571/09 ברנס נ' מדינת ישראל (6.5.2010)).
בטרם אקבע את מתחם העונש ההולם אביא מספר דוגמאות באשר למדיניות הענישה הנהוגה:
בתו"ב 60555-09-14 ועדה מקומית קריית מלאכי נ' יורם בן חמו (17.10.17)- הנאשמים הואשמו, בין היתר, בביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר ( בניית קומה נוספת בשטח של 122 מ"ר ובנייה בסטייה מההיתר), ובאי קיום צו שיפוטי להפסקת בנייה בניגוד לסעיף 240 לחוק. ביהמ"ש קבע מתחם ענישה הכולל תשלום קנס הנע בין 10,000 לבין 40,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית. באשר להפרת הצו השיפוטי נקבע בנסיבות מתחם ענישה דומה, הגם שהחוק קובע עונש מאסר. בנסיבות העניין ובהתחשב במצבם הכלכלי של הנאשמים ובמאמציהם להסדיר את הבנייה החריגה ומתן היתר בנייה, הושת קנס של 12,500 ₪ על כל אחד מהנאשמים וחתימה על התחייבות כספית.
ברע"פ 7684/16 סלים ספדי נ' ועדת תכנון ובניה מעלה חרמון (26/10/16), נדונה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1297-02-16, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בקרית שמונה בתו"ב 17288-12-08 וכן ערעור על גזר דינו באותו ההליך. במסגרת תיק זה הואשם הנאשם בעבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה בקשר עם אי הריסת מבנה בשטח של 136 מ"ר, שהוקם כקומה שנייה למבנה קיים. בית משפט השלום גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך חודשיים, והופעל מאסר על תנאי למשך שישה חודשים שהוטל עליו בהליך אחר באופן חופף, כך שנגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות; 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה לפי פרק י לחוק התכנון והבניה למשך שלוש שנים; קנס בסך 40,000 ש"ח; חילוט התחייבות על סך 10,000 ש"ח; הוטל עליו לחתום על התחייבות על סך 20,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה בה הורשע למשך שנתיים; הריסת הבנייה הבלתי חוקית עד ליום 2.11.2016 ככל שלא יקבל היתר בניה עד מועד זה. ערעור לבית המשפט המחוזי כאמור– נדחה, כך גם בקשת ערעור לבית המשפט העליון.

בתו"ב (נתניה) 16085-0813 עיריית נתניה נ' יצחק בריגע (11.5.2014), קבע בית המשפט כי מתחם הקנס ההולם עבירה של אי קיום צו שיפוטי שעניינו הריסת מבנה בשטח של 52 מ"ר נע בין 20,000 ל-30,000 ₪. בסופו של דבר ולאחר שנשקלו בין היתר נסיבות אישיות, הוטל על הנאשם קנס בסך 24,000 ₪, מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות.

לתו"ב 53583-11-16 (שלום רחובות) הוועדה המקומית לתכנון ובנייה יבנה נ' רוחמה (30.1.18), שם הורשע הנאשם בעבירות של שימוש בשטח של כ-60 מ"ר, פתיחת שער בגבול המגרש, פרגולה מקורה מעץ בשטח של כ-10 מ"ר ופתיחת דלת בקיר חצוי כאשר בית המשפט הטיל עליו קנס בסך של 4,500 ₪ והתחייבות.

בתו"ב 20016-10-13 ועדה מקומית מעלה חרמון נ' ספדי (4.1.17), הוגש כתב אישום בגין אי קיום צו הריסה שיפוטי שהוצא בהליך קודם, והמשך ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, במבנה מגורים בשטח של 172 מ"ר. לאחר שנלקח בחשבון מצבו הכלכלי של הנאשם וניתן משקל למורכבות תכנונית שהשליכה על השגת היתר בניה שהנאשם לא פעל להשגתו, הושת עליו תשלום קנס בסך 25,000 ₪, מאסר על תנאי לתקופה של שלושה חודשים וחתימה על התחייבות כספית.
ב-תו"ב ( עכו) 47136-09-11 ועדה מקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל נ' מוראד (25.5.2014) הושתו על נאשם, בגין הפרת צו שיפוטי בו נצטווה להרוס תוספת בניין בשטח כולל של כ-80 מ"ר במשך כ-4 שנים, חודש מאסר על תנאי, קנס בסך 12,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 12,000 ₪.
ב-תו"ב ( עכו) 44827-11-10 ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל נ' טראבולסי (24.6.2012) הושתו על נאשם, בגין הרשעתו על-פי הודאתו בהפרה – בפעם השניה – של צו שיפוטי בו נצטווה להרוס סגירת קומת עמודים בהיקף כולל של כ-80 מ"ר במשך כ-5 שנים, נוכח מצבו הכלכלי הקשה הנטען וקשיים תכנוניים, חודשיים מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ₪, וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪.
ב- תו"ב ( צפת) 54305-07-10 הוועדה המקומית לתכנון אצבע הגליל נ' שי טאלאגאונקר (07.04.16) נגזר על הנאשם בגין שימוש ללא היתר ואי קיום צו שיפוטי להריסת קרוואן בשטח של כ 24 מ"ר עונש אשר כלל: שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך של 8,000 ש", התחייבות בסך של 16,000 ₪ והופעלה התחייבות מהתיק נשוא הצו השיפוטי.

מצבו הכלכלי של הנאשם

בהתאם לסעיף 40 ח' לחוק העונשין, בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון את יכולותיו הכלכליות של הנאשם כחלק מהשיקולים בקביעת מתחם הענישה. לפיכך, שומה על ביהמ"ש להתחשב, בנוסף על האמור בסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, אף במצבו הכלכלי לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.

לא הועלו טענות בנוגע למצבו הכלכלי של הנאשם ואין בפני כל אינדיקציה שיהיה בה להעיד על קשיים כלכליים בהם מצוי הנאשם.

לאור כל זאת, במבט אל הפסיקה הנוהגת ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש טרם תיקון 116 ולנסיבותיו של מקרה זה, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי לגבי הנאשם, כולל מאסר על תנאי, קנס הנע בין 15,000 ₪ לבין 40,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית ועונשים נלווים.

הנני קובעת כי המתחם האמור, מתייחס לכלל מעשיו של הנאשם, לרבות להפרת הצו השיפוטי, שכן קיים קשר הדוק ובלתי נפרד בין עבירות הבנייה מושא כתב האישום לבין הפרת הצו.
גזירת עונשו של הנאשם
הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
התנהלותו של הנאשם הקשתה עד מאוד על ניהול התיק.
הנאשם לא התייצב לישיבת ההקראה והוצא כנגדו צו הבאה. כמו כן, לא התייצב הנאשם לדיונים נוספים, לרבות לדיון הטיעונים לעונש ואף לאחר מכן, עת נדחה המשך הדיון למתן גזר הדין, והוצא ו כנגדו צו וי הבאה, ויש ליתן לכך את המשקל המתאים.
הבאתי בחשבון את גילו של הנאשם ( יליד שנת 1954). כמו כן, לנגד עיני העובדה כי לנאשם עבר בתחום התכנון והבניה, כפי שעולה גם ממוצג מ/1.
כאמור, אין בפניי תיעוד רלוונטי באשר למצבו הכלכלי של הנאשם ובכלל זה מקורות הכנסה.
טרם גזירת דינו של הנאשם , אציין כי בניגוע לטיעוני המאשימה, לא מצאתי מקום להפעיל את ההתחייבות שהוטלה על הנאשם במסגרת התיק הראשון, זאת בשים לב למועד הגשת כתב האישום ולמניין התקופה הקצובה למימוש ההתחייבות אשר נסתיימה טרם הגשת כתב האישום.

באיזון הראוי, תוך התחשבות בנסיבות כאמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי לתקופה של שלושה חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.

קנס בסך של 20,000 ₪ או 60 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1. 8.2019 ועד לפירעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי. אם הופקדו סכומים על ידי הנאשם בתיק זה יקוזזו מהקנס ויועברו למאשימה.

התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, וזאת למשך שנתיים. אם לא יחתום תוך 7 ימים ייאסר למשך 21 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים מהיום.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.