הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן תו"ב 28409-04-17

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

בעניין:
הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים

המאשימה

נגד

עוביידה עואודה

הנאשמים

גזר דין

הנאשם שבפני הורשע על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, דהיינו בביצוע עבודות בניה ללא היתר ובסטייה מתוכנית, במקרקעין הידועים כגוש 17397 חלקה 37 בישוב כפר כנא (להלן: "המקרקעין"). במעשיו ביצע הנאשם עבירות לפי סעיף 204 ( א) ו- (ב) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") ( כנוסחו עובר לתיקון 116 לחוק).
שטח המקרקעין הינו 2,992 מ"ר והם מצויים בשלמותם בבעלות פרטית כאשר 1/28 חלקים מזכויות הבעלות במקרקעין, רשומים על אביו של הנאשם , מר הישאם עואודה.
לפי כתב האישום, על המקרקעין חלה תכנית מתאר 8/ג/1231 וייעודם חקלאי.
בהקשר זה, צוין כי המועצה המקומית כפר כנא יזמה תכנית מפורטת אשר מטרתה שינוי יעוד המקרקעין בשטח של 105 דונם, משטח חקלאי לשטח של מגורים ושטחים לצורכי ציבור, למטרת הקמת שכונת מגורים חדשה. הועדה המחוזית החליטה על הפקדת התוכנית בתנאים, אם כי עד למועד הגשת כתב האישום לא נתמלאו התנאים להפקדתה. בהתאם לתוכנית המוצעת ייעוד חלק המקרקעין עליהם נבנה המבנה הינו למגורים. (להלן: "התוכנית").
על פי עובדות כתב האישום, החל ממועד שאינו ידוע למאשימה, ככל הנראה במהלך חודש אוקטובר 2016 ולא יאוחר מיום 19.12.16, ביצע הנאשם במקרקעין בנ.צ. 233404/739144, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, עבודות בניה ללא היתר שכללו בניית מבנה בן 3 קומות מבלוקים ובטון בשטח של 600 מ"ר (להלן: "המבנה").
בכתב האישום צוין כי עבודות הבניה נתגלו לאחר שנתקבלה תלונה מאת חברת החשמל בדבר חשד לבקשה לחיבור חשמל המבוססת על היתר בניה מזויף, אשר נחזה להיחתם ע"י המאשימה אולם כלל לא ניתן על ידה.
ביום 22.12.16 ניתן כנגד הנאשם צו הפסקה מנהלי, אשר נמסר לידיו באותו היום כאשר המבנה מצוי בשלב שלד בלבד. ביום 9.1.17 במסגרת תיק 17947-01-17 ניתן ע"י ביהמ"ש צו הפסקה שיפוטי, אשר הומצא לנאשם ביום 19.1.17 ובמועד זה היה המבנה בשלב שלד 3 קומות בלבד. (שני הצווים ייקראו להלן: "הצווים").
בכתב האישום עוד נטען כי הנאשם הינו בעל הזכויות במקרקעין ועליו מוטלת החובה להשיג היתר, וכי הוא או מי מטעמו, ביצע את עבודות הבניה.
ביום 17.10.19 הוסכם בין הצדדים כי הטיעונים לעונש יתייחסו רק לבניית המבנה ללא הי תר ולא לגבי שימוש אשר לא מיוחס לנאשם והנאשם חזר בו מכפירתו והורשע בהתאם להסכמה .

טיעונים לעונש נשמעו ביום 8.4.19.

טיעוני הצדדים לעונש

טיעוני המאשימה

נטען כי המבנה נבנה על קרקע חקלאית, כאשר בנייתו הושלמה תוך הפרת שני הצווים, המנהלי והשיפוטי , אשר ניתנו כשהמבנה היה במצב שלד.

ב"כ המאשימה טען כי הנאשם משתמש במבנה ועד למועד זה לא ניתן היתר והמבנה לא נהרס.

עוד נטען כי כתב האישום הוגש לפני הפרת הצווים ולכן עבירה זו לא יוחסה לנאשם, אולם נוכח האמור בסעיף 204(א), סייפא, יש להתחשב במצב הבניה בעת מתן גזר הדין, לפיכך לשיטת המאשימה מתחם הענישה הראוי הינו בין 6 חודשים לבין 12 חודשים מאסר על תנאי ואלמלא כתב האישום היה כולל את הפרת הצווים המאשימה הייתה עותרת למאסר בפועל.
בנסיבות האמורות ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים וקנס בסך 75,000 ₪ . ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה רלוונטית, ובכלל זה לפסיקה לפיה נבנה מבנה בשטח של 480 מ"ר על קרקע חקלאית ובמועד גזר הדין שונה הייעוד למגורים וניתן קנס בסך של 120,000 ₪, כפל אגרה והתחייבות.

עוד עותרת המאשימה למתן צו הריסה תוך 30 ימים וצו איסור שימוש מידי.

טיעוני הנאשם

הסניגור הפנה לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.18 וציין כי הוסכם שהטיעונים לעונש יתייחסו רק לבניית השלד ולא לשימוש.

בהיבט התכנוני טען הסניגור כי קיימת ת כנית המצויה בשלביה האחרונים ולקראת אישור (לדברי הסניגור מדובר בפרק זמן של 4 חודשים עד שתאושר), ולא תהיה בעיה להוציא היתר בניה . (הוגש מסמך ממהנדס הועדה, סומן נ/1).

עוד נטען כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, אשר עובד במעדניית בשר ומשתכר סך של 6,000 ₪. כמו כן ציין הסניגור את מצבו האישי של הנאשם (תלושי שכר ומסמך פירוט הלוואות, הוגשו וסומנו נ/2 ו- נ/3).

לשיטת הסניגור מתחם הענישה כולל קנס שנע בין 40,000 ₪ לבין 60,000 ₪, כאשר יש להשית קנס ברף התחתון של המתחם, היות ומדובר על מבנה שהוא שלד ואינו בשימוש. בהקשר זה ביקש הסניגור כי הקנס ייפרס לתשלומים של יעלו על 1,000 ₪. עוד טען הסניגור כי נוכח העובדה שהמבנה עתיד להיות מוכשר בקרוב אין מקום להשית על הנאשם מאסר על תנאי.

הסניגור ביקש שככל ויינתן צו הריסה, יש להאריך את כניסתו לתוקף בשישה חודשים.

הנאשם לא הוסיף על דברי הסניגור.

תשובת המאשימה לטיעוני הנאשם

ב"כ המאשימה התייחס למסמך נ/1 שהוצג ע"י הנאשם, וטען כי לא מדובר במהנדס רשות התכנון. צוין כי התוכנית המדוברת מצויה בשלב ההתנגדויות ולא ברור מהיכן המכתב ומאיפה גובשה הסכמה לאישורה תוך 4 חודשים.
דיון וקביעת מתחם הענישה
גזירת דין הנאשם מתבצע בהתאם לעקרונות תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ( להלן: "חוק העונשין").
בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן: קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג לחוק העונשין. בחינת חריגה ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין.

סעיף 40 ב לחוק קובע כי העיקרון המנחה בענישה הינו קיום יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבות ומידת האשם, אל מול סוג ומידת העונש המוטל.
לצורך גזירת הדין יש לקיים בחינה תלת שלבית.
בשלב הראשון יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי – אובייקטיבי. לשם כך יש להתחשב בארבעה שיקולים.
א. הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה.
ב. מידת הפגיעה בערך זה.
ג. מדיניות הענישה הנהוגה.
ד. הנסיבות המפורטות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט לחוק.
בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם, המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40 ד ו-40ה לחוק.
ככל שלא נמצא שיש להעדיף שיקולים אלה, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, אשר בגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע.

מתחם העונש ההולם
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו
בית המשפט העליון הבהיר לא אחת כי עבירות התכנון והבניה חותרות תחת התכנון הנאות של הבניה ופוגעות בעיקרון שלטון החוק. עוד נקבע כי עבירות התכנון והבניה הן תופעה עבריינית שהיא בגדר " מכת מדינה" ויש למגרה ( רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה- אונו (7.1.2002).

יפים לכך גם הדברים שנפסקו בהקשר זה בע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31: 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. וראה גם רע"פ 8496/12 חלפון נ' מדינת ישראל (21.1.13).
אחת ההשלכות החמורות של תופעת הבניה הבלתי חוקית הינה הפקרתו של שלום הציבור בידי מפרי חוק הבונים מבנים ללא תכניות שאושרו בידי בעלי מקצוע, בלא כל השגחה מקצועית שנועדה להבטיח את בטיחות המבנים עבור המשתמשים בהם.
מכאן, הרי שבנייה ללא היתר וללא פיקוח פוגעת בהכרח בערכים חברתיים ובכללם, באינטרס הציבורי ובסדר הציבורי, באמון הציבור ברשויות החוק ובשלטון החוק עצמו.

ברי כי מידת הפגיעה בערכים אלו משמעותית, שכן הנאשם קבע עבודות בשטח, תוך זלזול בהוראות החוק ובניגוד לאינטרס הציבורי.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
בהתאם לסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין כאמור, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, במידה והתקיימו וככל שיש בהן כדי להשפיע על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם בהתאם לרשימה המנויה בסעיף 40 ט לחוק העונשין, אשר אינה מהווה רשימה סגורה ולבית המשפט קיימת הסמכות לשקול נסיבות נוספות בעת בחינת מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין, לפי האמור בסעיף 40 יב לחוק העונשין.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, קרי בהקמת בית מגורים בן שלוש קומות בשטח של 600 מ"ר על קרקע שייעודה חקלאי. עד היום לא ניתן היתר ואף האופק התכנוני אינו ברור ו היתר אינו מצוי בהישג יד.
יש לציין כי מסמך נ/1 הינו מסמך מטעם מחלקת ההנדסה במועצה והוא לא מוכר למאשימה. יותר מכך הרי שגם לפי נ/1, התוכנית טרם אושרה והיא מצויה כר גע בשלב ההתנגדויות, כלומר טרם העברת המלצות החוקרת לוועדה המחוזית ודברים אלו אף עולים בקנה אחד עם דברי ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש.
כעולה ממסמך נ/1, לא ברור מתי ואם בכלל תאושר התוכנית ולא ברור האם תאושר במתכונתה הנוכחית. כמו כן לא ברורה הטענה לפיה התוכנית תאושר בטווח זמן של כ- 4 חודשים. מדובר בטענה אשר לא בוססה כדבעי ואף אינה מוכרת ל רשויות התכנון.
עם זאת יש לזקוף לטובת הנאשם את המאמץ להכשיר את המבנה.
לנגד עיני העבודה כי המבנה נבנה בחריגה מייעוד הקרקע ועל קרקע חקלאית שאינה מיועדת למגורים וכן להיקף הבניה העצום ( ראה מוצג מ/1).
כן יש להביא בחשבון את מועד תחילת העבודות והתמשכות העבירה אף לאחר הגשת כתב האישום .
בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המאשימה כי הנאשם החל להשתמש במבנה, אך בדיון מיום 17.10.18, הובהר ע"י ב"כ המאשימה כי כתב האישום מייחס לנאשם רק עבירות בניה ולא שימוש בנוסף .
מעבר לכך, אין להכביר במילים על הנזק הברור שנגרם מביצוע עבירות בניה המתבטא בפגיעה ניכרת בערכים המוגנים בהינתן שמדובר בעבירות הפוגעות במערך התכנוני על כל היבטיו כמו גם בסדר הציבורי ובשלטון החוק, באופן שהפגיעה בערכים המוגנים הינה עבירה חמורה. כמו כן יש ליתן את הדעת על הסכנה הבטיחותית הטמונה בבניה ללא היתר כדין.
עוד יודגש, כי אין לנאשם זכות לעשות ככל העולה על רוחו ולקחת את החוק לידיו, גם אם יש קושי בקידום תכניות בניה ובכלל זה שינוי ייעוד. ראה בהקשר זה גם הדברים שנפסקו ברע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' מוסא דכה (22.11.09).

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות תכנון ובניה
כבר נפסק, לא אחת, כי יש להילחם בעבירות תכנון ובניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, לרבות השתת מאסרים בפועל והטלת קנסות כבדים. ראה למשל: ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה פ"ד לו(1) 723, 724-725.
בטרם אקבע את מתחם העונש ההולם אביא מספר דוגמאות באשר למדיניות הענישה הנהוגה:
תו"ב 57649-05-17 ועדה מקומית מבוא עמקים נ' חטיב (29.1.18)- הנאשם בנה ללא היתר, על קרקע חקלאית, מבנה למגורים בן שתי קומות בשטח כולל של כ- 460 מ"ר. נקבע מתחם עונש שכולל קנס שנע בין 50,000 לבין 70,000 ₪ הושת על הנאשם תלשום קנס של 55,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך של 100,000 ₪ וצו הריסה.
ע"פ ( נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013): בגזר דין בגין בנייה בלתי חוקית בהיקף של 200 מ"ר בניה על קרקע חקלאית פרטית, בנסיבות שבהן הליכי קבלת היתר מורכבים, נקבע כי מדיניות הענישה היא קנס בסך 30,000 – 40,000 ₪ בנוסף על עונשים נלווים.
ב-תו"ב 5093/06+5087/04+5069/04 ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון נ' עבדאלולי ואח' (13/11/14) הורשעו הנאשמים 1 ו-2 בביצוע עבודות ושימוש ללא היתר בשטח כולל של כ-700 מ"ר. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם הינו קנס בין 40,000 ₪ ל-250,000 ₪, מאסר על תנאי ועונשים נלווים. בית המשפט גזר על הנאשמים 1-2 קנס בסך 100,000 ₪ ועונשים נלווים. במסגרת ערעור על גזר ( ע"פ 64416-12-14 (16/3/15)) הופחת גובה הקנס ל-80,000 ₪ לכל אחד מן הנאשמים, תוך שבית המשפט מתייחס לעובדה כי ממתן גזר הדין ועד מועד הדיון בערעור התקבל היתר והמחדל הוסר. (שם היה מדובר בקרקע שאינה חקלאית).

בתו"ב 3408-06-16 ועדה מבוא עמקים נ' חטיב (19.12.18)- היה מדובר בבניית בית מגורים על קרקע חקלאית בשטח כולל של 360 מ"ר. שם הושת על הנאשם 50,000 ₪ חתימה על התחייבות וניתן צו הריסה.
בתו"ב 36488-02-12 ועדה מקומית משגב נ' סעדי (19.10.14) - הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בביצוע עבודות בניה ושימוש, אשר כללו בניית בית מגורים בן ארבע קומות מבנייה קשיחה, בשטח כולל של כ- 500 מ"ר, וזאת ללא היתר בניה ובניגוד ליעוד הקרקע שהינו לחקלאות וכן בהפרת צווים. לאחר שנשקלו נסיבות אישיות וכן העובדה ש קיים הליך להכשרת הבנייה נשוא כתב האישום, הושת על הנאשמת קנס בסך של 40,000 ₪, חתימה על התחייבות וענישה נלווית.
בתו"ב 9745-03-15 ועדה מקומית מעלה חרמון נ' בטחיש (4.1.17)- הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבודות בנייה בשטח חקלאי שייעודו שמורת טבע, אשר כללו הקמת בית מגורים מבניה קשיחה בן שלוש קומות בשטח של 460 מ"ר. נקבע מתחם ענישה הכולל מאסר על תנאי, קנס הנע בין 20,000 ₪ לבין 100,000 ₪, התחייבות ומתן צווים. לאחר שנשקלו נסיבות אישיות הושת על הנאשם, מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, קנס בסך 75,000 ₪, התחייבות וניתנו צו הריסה וצו איסור שימוש.
יש לציין כי רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י (17.5.06), אליו הפנה ב"כ המאשימה, עניינו בביצוע עבודות בנייה ושימוש ובהפרת צווים שיפוטיים וזאת ב שונה מכתב האישום במקרה דנן.
מצבו הכלכלי של הנאשם

בהתאם לסעיף 40 ח' לחוק העונשין, בקביעת מתחם הענישה ההולם יש לבחון את יכולתו הכלכלית של הנאשם כחלק מהשיקולים בקביעת מתחם הענישה. לפיכך, שומה על ביהמ"ש להתחשב, בנוסף על האמור בסעיף 40 ג(א) לחוק העונשין, אף במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.

הסניגור טען כי מצבו הכלכלי של הנאשם בכי רע ולתמיכה בטענתו הציג תלושי שכר מהם עולה שהנאשם משתכר סך של 6,000 ₪ וכן הוגש דף לפירוט הלוואות המעיד כי הנאשם אינו משלם את ההלוואה כסדרה. (ראה נ/2 ו-נ3).

אכן יש במסמכים אלו כדי להעיד על קושי כלכלי, אך אלו מציגים תמונה חלקית בלבד ביחס למצבו הכלכלי של הנאשם. יש לציין כי הנאשם נמנע מלצרף דף חשבון או מסמכים אחרים שיכלו להעיד על היקף ההכנסות של הנאשם ומצב העו"ש, מסמכים שבוודאי יכלו לשפוך אור על מצבו הכלכלי של הנאשם.

כמו כן, מצב כלכלי נלמד אף מהיקף הבניה, והיקפה הנרחב של הבניה במקרה זה, אינה עולה בקנה אחד עם מצוקה כלכלית. (ראו: ע"פ ( נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013), סעיף 21).

לאור כל זאת, במבט אל הפסיקה הנוהגת ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש טרם תיקון 116 ולנסיבותיו של מקרה זה הכוללות , בין היתר, בניה רחבת היקף ע ל קרקע חקלאית, הנני קובעת כי מתחם הענישה הראוי הינו: מאסר על תנאי, קנס הנע בין 60,000 ₪ לבין 100,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית וצו הריסה.

גזירת עונשו של הנאשם
הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה
התחשבתי בכך שהנאשם הודה בכתב האישום ובכך נחסך זמן שיפוטי ומשאבים. כמו כן הבאתי בחשבון את מצבו הכלכלי של הנאשם, כעולה מהחומר שהונח בפניי.
לנגד עיני גם העובדה כי לא הועלו טענות ביחס לעבר פלילי של הנאשם, לרבות בתחום התכנון והבניה.
באיזון הראוי, תוך התחשבות בנסיבות כאמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.

קנס בסך של 65,000 ₪ או 120 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-65 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1. 8.2019 ועד לפירעון הקנס; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מידי.
פיקדון שהופקד על ידי הנאשם במסגרת תיק זה, אם הופקד, יקוזז מהקנס.

התחייבות בסך 65,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, וזאת למשך שנתיים. אם לא יחתום תוך 7 ימים ייאסר למשך 21 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

ניתן בזה צו הריסה בגין הבנייה מושא כתב האישום, שיכנס לתוקפו תוך 6 חודשים מהיום, אלא אם יושג היתר בניה כדין עד למועד זה.

התרשמתי כי בנסיבות הקיימות קיים אופק תכנוני שיש לבררו ו יש מקום ליתן ארכה כאמור, אך זאת רק לאחר שהנאשם ימציא אישור ממומחה בטיחות לגבי תקינות המבנה ויפקיד ערובה בסך של 5,000 ₪ במשרדי המאשימה והכל תוך 7 ימים.

אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה. ככל והנאשם לא יבצע את ההריסה עד המועד שנקבע ולא יושג היתר, אני מתירה למאשימה לבצע את צו ההריסה בעצמה והנאשם יישא בהוצאות ההריסה.

עיקרי גזר הדין הוקראו בנוכחות הנאשם וב"כ הצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים מהיום .

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.