הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן תא"מ 48212-07-17

בפני
כבוד ה שופט אדהם ספדי

תובע

רועי חמו

נגד

נתבעים

1.בוריס שפירא
2.טראק-אי-קום בע"מ

פסק דין

1. על שולחני מונחת תביעתו הכספית של התובע שבכותרת בגין יתרת חוב בסך של – 36,500 ₪ שלטענתו הנתבעים חייבים לו בגין עבודות אלומיניום שהוא ביצע עבורם בדירות שבבעלותם והנמצאות בקרית טבעון.

2. התביעה הוגשה לכתחילה בסדר דין מקוצר ולאחר שניתנה לנתבעים רשות להתגונן, התיק המשיך להתברר בהליך של סדר דין מהיר. בהתאם להוראת תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

עובדות המקרה ועיקרי טענות הצדדים

3. על־פי ההסכם שעליו חתמו הצדדים ביום 07/12/2015 (להלן: "ההסכם"), עלות עבודות האלומיניום הסתכמה בסך של- 67,759 ₪ (כולל מע"מ), אשר ישולם בשלושה תשלומים באופן הבא: סך של- 16,439 ₪ במעמד חתימת ההסכם, סך של- 26,303 ₪ עם אספקת החומר וסך של- 23,017 ₪ עם גמר העבודות. בכתב התביעה נטען כי התשלום הראשון שולם כמוסכם ואילו התשלום השני שולם בחלקו וגם אז הדבר נעשה באיחור ובעקבות מספר פניות לנתבעים. עוד נטען כי העבודה הסתיימה ביום 25/11/2016 ורק לקראת סוף דצמבר 2016 הסכימו הנתבעים למסור שיק על יתרת התמורה, אשר זמן פירעונו היה דחוי ליום 30/06/2017, לא לפני שהם ביקשו וקיבלו חשבונית מס על סכום יתרת החוב. השיק נמשך מחשבונו הפרטי של הנתבע 1 (חשבון בנק המשותף לו ולגב' סימה שפירא כעולה מצילום השיק). השיק הוצג לפירעון אך הוא לא כובד מהטעם שבינתיים חשבון הבנק של הנתבע 1 הוגבל.

4. לאחר שהוגשה בקשת הרשות להתגונן ובהמשך הסתבר כי התמונה שנפרשה בכתב התביעה אינה שלמה ואינה מדויקת, ועל כך למעשה לא הייתה מחלוקת. מתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם שני הצדדים עלה כי בבעלות הנתבעים היו שתי דירות אחת מעל השנייה. ההסכם התייחס לעבודות האלומיניום בדירה התחתונה. רק לאחר שהסתיימו העבודות בדירה התחתונה סוכם בין הצדדים בעל פה על ביצוע עבודות האלומיניום גם בדירה העליונה מבלי שנחתם הסכם נוסף בכתב. עוד עלה מחומר הראיות כי התמורה בגין עבודות האלומיניום בדירה התחתונה שולמה לתובע במלואה, אם כי ולמען הדיוק יצוין כי התשלום השלישי עמד על סך של- 22,517 ₪ במקום 23,017 ₪ על פי ההסכם, זאת לטענת הנתבעים לאחר ניכוי סך של- 500 ₪ בגין השתתפותם בעלויות מנוף (ראו סעיף 12 לתצהירו של הנתבע 1 והאסמכתאות שהוא צירף).

5. לטענת התובע, העבודות בדירה העליונה בוצעו על בסיס הצעת המחיר שהוא ערך ומסר לנתבע אך לא נחתמה על ידי מי מהנתבעים (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית). באופן תמוה, התובע לא נקב בסכום שעליו סוכם בינו לבין הנתבע כתמורה עבור ביצוע עבודות האלומיניום בדירה העליונה. אמנם, ההצעה שהוצגה על ידי התובע (מס' 1102) עמדה על סך של- 66,070 ₪ (כולל מע"מ), אולם מזדקרת לעין העובדה שהתובע נמנע במסגרת תצהירו מלהצהיר כי זה הסכום הסופי שעליו הוסכם בינו לבין הנתבע. הוא הסתפק בטענה שאת ההצעה האמורה מסר לנתבע (סעיפים 5-4 לתצהיר התובע). מנגד, הנתבע טען כי התמורה שסוכמה בין הצדדים עבור העבודות בדירה העליונה עמדה על סך של- 62,500 ₪ (סעיף 15 לתצהירו).

6. התובע ואשתו לא התייחסו במסגרת תצהיריהם לסכומים ששולמו על ידי הנתבעים על חשבון התמורה המגיעה בגין העבודות בדירה העליונה. לעומתם, הנתבע פירט בתצהירו את הסכומים ששולמו על ידו בזיקה לעבודות בדירה העליונה, ולדבריו הוא שילם סך של- 11,000 ₪ באמצעות שיק שזמן פירעונו חל ביום 27/06/2016 וסכום נוסף בסך של- 16,500 ₪ באמצעות שיק שזמן פירעונו חל ביום 02/10/2016 (סעיף 16 לתצהירו של הנתבע).

7. בנקודה זו מצאתי לקבל גרסתו של הנתבע. בסעיף 8 לתצהירו של התובע הוא טען כי הנתבע "סחט" ממנו חשבונית מס "עבור הסכום שהוא טרם שילם" (ראו גם סעיף 9 לתצהירה של גב' תמר חמו). החשבונית שהוצאה הייתה על סך של- 35,000 ₪ (נספח ד' לתצהירו של התובע). אם זוהי יתרת התמורה שהנתבעים היו חייבים לתובע במועד הוצאת החשבונית האמורה (שלפי גרסת התובע ואשתו הוצאה לאחר גמר העבודות), ובאם נוסיף לה את שני הסכומים ששולמו לתובע לפי גרסת הנתבע (גרסה שעליה התובע לא חלק ומכל מקום לא נסתרה) כמפורט בסעיף הקודם, יוצא כי סך כל הסכום עומד על סך של- 62,500 ₪.

8. כך או כך, אין מחלוקת שיתרת התמורה שנותרה בעבור העבודות בדירה העליונה עומדת על סך של- 35,000 ₪ (ראו הודאת אשת התובע בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 22/05/2018, שור' 24-21). אמנם בחקירתם הנגדית של התובע ואשתו נעשה ניסיון לטעון כי ההפרש נובע מתוספות שהנתבעים ביקשו, אולם המדובר הוא בהרחבת חזית אסורה. מכל מקום, אין במחלוקת זו כדי להעלות או להוריד משום שאין מחלוקת בין הצדדים לגבי היתרה כאמור.

9. אף שהיתרה עמדה על סך של- 35,000 ₪ כאמור מעלה, הרי שהנתבע משך שיק לפקודת התובע על סך של- 36,500 ₪ שחולל באי פירעון. באשר לתוספת הסך של- 1,500 ₪, הסבירה העדה גב' תמר חמו "כי הנתבע החליט שהוא נותן לי את השיק דחוי לחצי שנה. הוא אמר שבגלל שהוא יודע שאנו צריכים את הכסף, הוא מוכן להוסיף 1500 ₪ על השיק הדחוי" (עמ' 2 לפרוטוקול, שור' 27-25). חיזוק לגרסה זו אני מוצא בתצהירו של הנתבע, שבו הוא מאשר כי התוספת האמורה ניתנה משום שהשיק ניתן כדחוי לתקופת חצי שנה (סעיף 17 לתצהירו).

10. הנתבעים טוענים כי אין הם חייבים לשלם לתובע את יתרת התמורה שנתבעה מאחר שהתובע לא השלים את העבודות וכן מאחר שהוא התנהג בחוסר תום לב ולא גילה לנתבעים כי המנועים שהותקנו בדירות אינם מתוצרת חברת "קליל", ומשום כך לא ניתן להוציא תעודת אחריות של חברת "קליל" לעבודות שבוצעו בביתו. בגין העבודות שטרם בוצעו הוא מבקש לקזז סך של- 5,549.31 ₪ (סעיף 28 לתצהיר הנתבע), ובגין התנהלות התובע והיעדר אפשרות למסירת תעודת אחריות של חברת "קליל" מבוקש לקזז סך של- 25,000 ₪ (סעיף 29 לתצהיר הנתבע).

11. הצדדים חלוקים לעניין מספר עובדות. המחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים נוגעת לסוג המנועים שהותקנו בדירות. הנתבע טוען כי הנושא לא עלה בפגישתו עם עובדו של התובע, מר שי דהן, עמו נסגרה העסקה הראשונה בקשר לדירה התחתונה, בעוד שאותו שי דהן טוען כי הנושא עלה מפורשות בפגישה, ואולם הנתבע ביקש להוזיל עלויות ולכן נבחרו מנועים מתוצרת "סומפי". עוד חלוקים הצדדים בשאלה אם היה על התובע לבצע את העבודות הנוספות שאת עלות ביצוען מבקשים הנתבעים לקזז מהתמורה, או שמא מדובר בתוספות. מחלוקת נוספת מתייחסת לנסיבות מסירת השיק שחזר. בעוד שהנתבע טוען כי השיק נמסר לפני המועד משום רצונו של התובע להראות לבנק "תזרימי כסף" (סעיף 17 לתצהיר הנתבע), ועל כן הוא ניתן לביטחון ועל תנאי שהתובע ישלים ביצוע העבודות עד למועד פירעון השיק, עדי התביעה חלקו על גרסה זו וטענו כי השיק ניתן דחוי לחצי שנה משום טענתו של הנתבע כי הוא מצוי בקשיים כלכליים (סעיפים 8-7 לתצהיר התובע; וכן עדות אשתו בעמ' 4 לפרוטוקול, שור' 28-26).

12. הואיל ועל פי חישובי הנתבעים יצא כי סך כל הסכום אותו הם מבקשים לקזז מסכום יתרת החוב עומדת על סך של- 30,549.31 ₪, הם הביעו נכונותם לשלם לתובע את ההפרש עד ליתרת החוב המקורית (35,000 ₪) בסך של- 4,450.69 ₪ (סעיף 31 לתצהיר הנתבע שצורף לבקשת הרשות להתגונן). לפיכך, ביום 04/12/2017 ניתן פסק דין חלקי המחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום האמור שלא היה שנוי במחלוקת (עמ' 8-7 לפרוטוקול הדיון מיום 04/12/2017).

דיון והכרעה

13. את פסק דיני אני מבסס על העובדות שאינן שנויות במחלוקת ולמעשה אין לי כל צורך להכריע בכל המחלוקות הנטושות בין הצדדים, שלדעתי אין בהן כדי להעלות או להוריד לעניין התוצאה.

14. ב"כ התובע מזכירה לנו בסיכומיה (סעיפים 1 ו- 3) כי כתב התביעה כולל גם עילה שטרית וכי על כן הנטל מוטל על כתפי הנתבעים. לכך יש להשיב בשתיים: ראשית, העילה השטרית עומדת כנגד הנתבע 1 בלבד. שנית, "אכן, על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה (...). ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה" [בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית (03.09.2009), פסקה 23. ראו גם: ע"א 5939/96 ויקטור צמח נ' רחל שלבסקי, פ"ד נא(5) 598 (1997), בעמ' 602, פסקה 8; ע"א 406/62 סלים ששון זילכה נ' נעים יוסף דלומי, פ"ד יז 904, בעמ' 912 ז' – 913; וכן חיבורו של שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, התשס"ז-2007), בעמ' 222].

15. בהתבסס על חומר הראיות שהוגש לתיק ניתן לומר כי התובע עמד בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח ביצוע העבודות וזכאותו ליתרת התמורה הנתבעת על ידו. ראשית, אין מחלוקת כי התובע הוציא עבור הנתבעים חשבונית מס מס' 1162 מיום 26/12/2016 על סך של- 35,000 ₪ (נספח ד' לתצהיר התובע). הנתבע אישר כי נעשה שימוש בחשבונית האמורה, וכך הוא ענה בחקירתו הנגדית:

"ש. מפנה לחשבונית מ-26.12, איזה שימוש עשית למס הכנסה, מע"מ, ניכוי?
ת. עשיתי שימוש לנכות מע"מ, לקבל החזר מע"מ. קיבלתי החזר מע"מ הנקוב בחשבונית"
(עמ' 18 לפרוטוקול, שור' 6-5. ראו גם: בעמ' 21, שור' 12-11)
16. ב-ע"א (מחוזי ב"ש) 2722-04-16 משוב עבודות עפר ובטון בע"מ נ' ט.ר הנדסה אזרחית בע"מ (04.09.2016), דנה כב' השופטת שרה דברת בשאלה העקרונית " האם בעצם העובדה שהמשיבה עשתה שימוש בחשבונית המס שקיבלה מהמערערת כדי לקבל החזר של מס התשומות, ניתן לראות הודאת בעל דין לקבלת הסחורה שסופקה" (שם, פסקה 5 רישא), ונקבע כי "המשיבה אינה יכולה מחד גיסא לטעון, שאין היא חבה בתשלום ומאידך גיסא לעשות שימוש בחשבונית שהונפקה לה, על מנת להקטין את מס התשומות שעליה לשלם... מעצם השימוש בחשבוניות המע"מ יש הודאת בעל דין לסכום החוב והסחורה שסופק" (ההדגשה שלי, א"ס) (שם, פסקה 5). יצוין כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין האמור, נדחתה [רע"א 7636/16 ט.ר. הנדסה אזרחית בע"מ נ' משוב עבודות עפר ובטון בע"מ (10.10.2016). ראו בעניין זה גם: ת"א (מחוזי מרכז) 21886-02-14 א.א. תשתיות עפר בע"מ נ' אביעד-ייזום, תכנון ובנייה בע"מ (10.12.2017), פסקה 28].

17. משמע, העובדה כי הנתבעים עשו שימוש בחשבונית האמורה עולה כדי הודאת בעל דין בקיומו של החוב, אם כי אין בכך לדעתי כדי לסתום את הגולל לחלוטין על טענות מתחום דיני המכר כפי שאעמוד על כך בהמשך.

18. שנית, משיכת השיק על סך של- 36,500 ₪ המורכב מסכום החשבונית ובתוספת הסך של- 1,500 ₪ בשל העובדה שהשיק ניתן דחוי לתקופת חצי שנה, מהווה אף היא ראיה משמעותית וחשובה לכך שהתובע ביצע את העבודה בגינה ניתן השיק לאור חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש].

19. שלישית, הנתבע הודה הלכה למעשה במסגרת תצהירו בגובה הסכום הנתבע (סעיפים 17-16 לתצהיר עדותו הראשית), וכן בכך שהתובע ביצע את העבודות להן נתחייב למעט מספר עבודות שעלות ביצוען הנטענת עומדת על סך של- 5,549.31 ₪ (סעיפים 28-27 לתצהירו).

20. במידה ונלך לפי העילה המתבססת על עסקת היסוד, הרי שמערכת היחסים שבין הצדדים נשלטת על ידי חוק המכר, התשכ"ח-1968. ניתן לסווג את טענות הנתבעים בעניין החוסרים בעבודות האלומיניום ובעניין סוג המנועים שהותקנו כטענות על קיום אי־התאמה בממכר במובן סעיף 11 לחוק המכר, שמבין סעיפי המשנה שבו יכולים להיות רלוונטיים לענייננו ס"ק (1), (4) ו- (5). הקיזוז שהנתבעים מבקשים לבצע מסכום התביעה (ראו סעיף 32 לתצהירו של הנתבע), הוא למעשה שימוש בתרופת הניכוי מהמחיר המוסכם בהתאם להוראת סעיף 28 לחוק המכר. המדובר בטענות הגנה מובהקות ועל כן על הנתבעים הנטל להוכיח קיומה של אי־ההתאמה וכן את הסכומים שהם מבקשים לנכות.

21. ואילו באם נלך לפי העילה השטרית, הרי שגם אז הנטל הוא על הנתבע לאור חזקת התמורה [ראו חיבורו הנ"ל של לרנר, בעמ' 222; ע"א 4371/12 רו"ח אילן שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ (17.09.2014), פסקה 34; עניין פלוני – בע"מ 2126/09 הנ"ל, פסקה 23; וכן ע"א 326/78 יהודית גרבוב נ' חיים (הנס) פישמן, פ"ד לד(3) 792 (1980)]. עוד יצוין כי בהתאם להלכה הפסוקה, חזקת התמורה חלה גם על שטרי ביטחון כאשר "חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את ״מימוש הבטחון״ על־ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. ״המוציא מחברו עליו הראיה״: שטר יוצר ״חזקה״ לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר ״המוציא מחברו״ לפי סעיף 29(א)" [ע"א 333/63 דן שמולוביץ נ' ״סיקו״ חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח 550 (1964), בעמ' 553 ג'-ד'. ראו גם: ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680 (1989), בעמ' 694-693].

22. אלא מאי? על אף שהנתבע זכאי להעלות טענות הנובעות מעסקת היסוד שנרקמה ביניהם בהינתן העובדה שהמדובר בצדדים קרובים [לרנר, בעמ' 289], הרי שמשום שטענות הנתבע הן במהותן טענות של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אין הן מהוות הגנה טובה נגד שטר אפילו בין צדדים קרובים [לרנר, בעמ' 294. ראו גם: ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל באמצעות הנאמן גד נשיץ, פ"ד לז(2) 355 (1983), בעמ' 361-360; ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה(5) 850 (1991), בעמ' 854; וכן רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ , פ"ד נג(2) 274 (1999), פסקאות, 8, 9 ו- 14]. "כאשר כשלון התמורה החלקי הוא בלתי קצוב, "עריכת חשבון הנזק מצריכה בירור העלול להימשך עת רבה, וההשהיה הייתה גורעת מערכו של השטר". משום כך, על פי הפסיקה, הטענה לא תתקבל, והתובע יזכה בפסק דין על מלוא הסכום הנקוב בשטר, אפילו סיפק לקונה סחורה בשווי נמוך יותר" [לרנר, בעמ' 295]. במקרה שכזה, לא יוכל הנתבע על פי השטר לממש תרופת הניכוי הקבועה בחוק המכר, כמובן בהנחה שאין מדובר בסכום קצוב כפי שהוא המצב ברוב המקרים, כאשר "לאחר פירעון השטר יוכל הקונה להגיש תביעה נפרדת להוכיח את אי ההתאמה ואת השווי שבו פחת הממכר שנמסר לו בפועל מן הממכר החוזי, ולזכות בהשבת חלק מהסכום ששילם במסגרת התביעה השטרית" [לרנר, בעמ' 297-296]. בחיבורו הנ"ל מתח המלומד לרנר ביקורת על ההלכה האמורה שלדעתו אינה צודקת והוא פירט את הטיעונים שתומכים בגישתו, טיעונים שלעניות דעתי יש בהם טעם של ממש [ לרנר, בעמ' 301-298, וכן בעמ' 505].

23. בהמשך לקריאתו של פרופ' לרנר, אני סבור כי יש לצמצם תחולתה של ההלכה האמורה באותם מקרים שבהם נעשה ערבוב בין העילות החוזית והשטרית והתובע תבע על פי שתי העילות גם יחד כפי שהוא המקרה שלנו. תובע שכזה, אשר כלל בתביעתו לא רק את העילה השטרית אלא גם את העילה החוזית המבוססת על עסקת היסוד, נתפס כמי שויתר על היתרון שמקנה לו העילה השטרית. עצם הכללת העילה החוזית באותו כתב תביעה הכולל גם את העילה השטרית, יש בה משום הזמנה לנתבע לטעון את כל הטענות העומדות לו כנגד עסקת היסוד, ועל כן במצב כזה לא יישמע התובע בטענה כי אין לאפשר לנתבע להוכיח את טענותיו ולבסס עליהן את הגנתו. אילו רצה התובע להימנע מכך, פשיטא היה עליו לתבוע על פי השטר בלבד [ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 139-138].

24. יוצא אפוא, כי בין אם נבחן את ההליך שלפנינו לפי העילה השטרית ובין אם לפי העילה החוזית, הנטל מוטל על הנתבעים להוכיח את טענות ההגנה שהעלו. באשר לעבודות הנוספות שאת עלותן ביקשו הנתבעים לנכות מהתמורה (סעיפים 28-27 לתצהיר הנתבע), אין לי צורך להכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים [הנתבעים טענו כי התובע היה צריך מלכתחילה לבצע את חלון הממ"ד בדירה התחתונה מסוג "דרייקיפ" אך בפועל הוא בוצע כחלון פתיחה רגילה, ואילו עדי התביעה טענו כי לא נפלה טעות בעניין משום שבהתחלה על פי התכנון היה מדובר בחלון פתיחה ורק לאחר מכן ביקש הנתבע להחליפו בחלון "דרייקיפ" (עמ' 3 לפרוטוקול, שור' 19-9; בעמ' 4, שור' 36-35)], משום שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהוסכם כי התובע יחליף את חלון הממ"ד בדירה התחתונה מחלון פתיחה לחלון דרייקיפ וכן אספקת שתי רשתות לדירה העליונה כפי שגם עולה מחלופת המסרונים באמצעות יישומון וואטסאפ שצורפו כנספח 10 לתצהיר הנתבע. לא כך באשר לחלון פיר המעלית, שאין מחלוקת שהוא לא נכלל בהצעת המחיר. הנתבע טען שסוכם עם התובע כי האחרון יספק לו את חלון פיר המעלית ללא חיוב נוסף, אך הדבר לא הוכח. נהפוך הוא, מחלופת המסרונים עולה כי התובע ואשתו התחייבו לספק את הרשתות ולהחליף את החלון בממ"ד בכפוף לתשלום יתרת החוב, אך לא היו מוכנים להתחייב לגבי חלון פיר המעלית. לפיכך, הנתבעים זכאים לנכות מיתרת התמורה את עלות העבודות האמורות (חלון דרייקיפ ושתי רשתות).

25. על פי חוות דעת השמאי חאלד סלאמה שהוגשה מטעם הנתבעים, עלות החלפת חלון הממ"ד והתקנת שתי הרשתות מסתכמת בסך כולל של – 5,011 ₪ (ללא חלון פיר המעלית). השמאי סלאמה נחקר על ידי ב"כ התובע שלא הצליח להביא את השמאי לשנות ממסקנותיו. אמנם, השמאי לא הביא עימו לחקירה את ניירות העבודה והצעות המחיר שהוא קיבל לצורך הערכת עלות העבודות (אם כי עיון בתיק מעלה כי הצעת המחיר מחברת אלום אמין בע"מ כן צורפה לחוות דעתו שצורפה לבקשה למתן רשות להתגונן וכן לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע), אולם אין בכך בנסיבות העניין כדי להפחית ממשקלה של חווה"ד, במיוחד כשהתובע לא חלק במסגרת תצהירו על סבירות הערכתו של השמאי סלאמה אף שזו הוגשה בטרם הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובע והוא גם לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו [לעניין קבלת מסקנות מומחה גם כשלא הצטייד בניירות העבודה ראו, למשל, ע"א 11118/05 א.ד. חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ נ' נחה האן (11.02.2008), פסקאות 6 ו- 16; וכן ת"א (מחוזי ב"ש) 30741-07-15 מאיר מסיקה נ' גידולי אגו בע"מ (27.11.2018), פסקה 15]. על כן, זכאים הנתבעים לנכות מיתרת החוב סך של – 5,011 ₪.

26. לא כך באשר ליתר הסכומים אותם מבקשים הנתבעים לנכות או לקזז. הנתבעים ביקשו לקזז סך של- 15,000 ₪ שלטענתם מגיע להם כפיצוי "בגין הפרת הסכם" (סעיף 29 לתצהיר הנתבע וסעיף 20 לסיכומים מטעמו) אך לא הוברר מה מהות הפיצוי הנטען, בגין מה הוא מבוקש וכיצד הוא חושב. הנתבעים לא הוכיחו זכאותם לקבלת פיצוי מהתובע, לא הוכיחו כי הוא פעל בחוסר תום לב או כי הטעה אותם, לא הוכיחו כי נגרם להם בעקבות כך נזק בר פיצוי והם לא הוכיחו את סכום הפיצוי הנטען. כידוע, בהפרת החוזה אין די ואין ההפרה כשלעצמה מזכה באופן אוטומטי בקבלת פיצוי, אלא שומה על הנפגע להוכיח בשלב ראשון כי בעקבות ההפרה נגרם לו נזק שהיה ניתן לצפותו כתוצאה מסתברת של ההפרה, ובשלב השני יש להוכיח שיעור הפיצויים. "נכשל הנפגע-התובע בהוכחת נזקו, אין הוא זכאי לפיצויים" [ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981), בעמ' 807]. עוד חשוב להדגיש כי "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט" [עניין אניסימוב, בעמ' 808 ו'. ראו גם: בע"מ 8967/16 פלוני נ' פלונית (02.01.2017), פסקה ז'; ע"א 1172/13 דוד שרוט נ' יוסי וינר (15.03.2015), פסקה 31; וכן ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17 (1993), בעמ' 23 ז']. לא זו בלבד שבמקרה שלנו הנתבעים לא הוכיחו את נזקם ואף לא את שיעור הפיצוי המגיע בגינו, אלא הם אפילו לא ציינו מהו אותו נזק שנגרם להם, אם בכלל. על כן, יש לדחות טענת הקיזוז האמורה.

27. באשר לסך של- 10,000 ₪ שגם אותו ביקשו הנתבעים להפחית מסכום יתרת החוב בגין אי מתן תעודת אחריות (סעיף 29 לתצהיר הנתבע), הרי שגם כאן נכשלו הנתבעים בהוכחת הסכום. אין מחלוקת כי התובע לא יכול לספק לנתבעים תעודת אחריות מטעם חברת "קליל" משום שהותקנו מנועים מתוצרת חברה אחרת. עם זאת, התובע טוען כי אין כל מניעה להעניק תעודת אחריות עבור המנועים מהחברה שמייצרת את המנועים ותעודה כזו אף צורפה לתצהירים שהוגשו מטעם התובע. הצדדים היו חלוקים לעניין סוג המנועים שהיה על התובע להתקין וכפועל יוצא מכך גם לעניין תעודת האחריות. לטענת הנתבע, הוא סבר שכל מכלול העבודות יהיה עשוי מחומרי גלם ואביזרים מתוצרת חברת "קליל", ואילו התובע ועדיו הכחישו טענה זו בתוקף. עד התביעה שי דהן, אף הצהיר כי הציג לנתבע את המנועים השונים ובסוף הנתבע בחר במנוע מסוג סומפי. מר דהן חזר על גרסתו האמורה גם בחקירתו הנגדית. בעניין זה יש לציין כי מר דהן אינו מועסק יותר אצל התובע (עמ' 6 לפרוטוקול, שור' 28-25), ועל כן על פני הדברים אין לו אינטרס אישי בהצלחת התובע בתביעתו דנן והדבר משליך על משקל עדותו. מנגד, הנתבע כפר בגרסה זו וטען כי נושא המנועים כלל לא עלה בפגישה וכי הוא סבר כל הזמן שהעבודות כולן הן מתוצרת "קליל". בשאלה זו כפות המאזניים נותרו מעויינות – גרסה מול גרסה – ועל כן, הנתבעים נכשלו בהרמת הנטל המוטל עליהם, שהרי הם אלה הנושאים בנטל להוכיח שהמנועים שסופקו להם לוקים באי־התאמה כמשמעותה בחוק המכר.

28. בעניין זה אעיר כי בהסכם נעשתה אבחנה בין הפרופילים והאביזרים שמהם ייוצרו החלונות והדלתות לבין המנועים. בעוד שלגבי הראשונים נקבע במפורש כי אלה יהיו מתוצרת חברת "קליל" (סעיף 3 להסכם), הרי שלגבי המנועים נקבע כי אלה יהיו לפי סיכום בין הצדדים (סעיף 8 להסכם). משום כך, הרישום בסעיף 2 להערות המופיעות בסוף הצעת המחיר מיום 02/12/2015 (צורפה לבקשה מיום 21/05/2018) כי "האלומיניום והאביזרים של קליל" לא היה בו כדי לצור ציפייה אצל הנתבעים שגם המנועים יהיו מתוצרת "קליל" משום שבהסכם שנחתם לאחר מכן הייתה התייחסות נפרדת למנועים כנזכר לעיל.

29. גם טענת הנתבע כי היה לו חשוב לקבל תעודת אחריות של חברת "קליל" לא הוכחה כדבעי. הדבר לא מצא ביטוי כלשהוא בהסכם והרי נוכחנו לדעת כי הנתבע הוא זה שמילא בכתב ידו את הפרטים בהסכם שצורף לתצהירו, ואף הוסיף – גם כן בכתב ידו – שתי הערות בסוף ההסכם ועל כן הדעת נותנת שאילו אכן היה חשוב לנתבע לקבל תעודת אחריות של חברת "קליל", כי אז מן הסתם הוא היה מציין זאת במפורש בהסכם. מה עוד שעניין המנועים ותעודת האחריות כלל לא אוזכר במסרונים ששלח הנתבע לתובע ולאשתו והוא עלה לראשונה רק ביום 09/07/2017. על כך יש להוסיף כי על אף שעבודות האלומיניום בדירה התחתונה הסתיימו בחודש אפריל 2016 לערך כנלמד מהחשבונית שצורפה כנספח מס' 6 לתצהיר הנתבע וכעולה גם ממכתבו מיום 09/07/2017 שנשלח לתובע (נספח 10), הרי שבמשך למעלה משנה הנתבע לא פנה לתובע בדרישה לקבלת תעודת אחריות של חברת "קליל" לגבי העבודות בדירה התחתונה. עובדה זו יש בה במידה רבה לכרסם במשקל טענתו של הנתבע, שכן התנהגות הנתבע ושתיקתו במשך למעלה משנה מיום סיום העבודות בדירה התחתונה יש בה ללמד על כך שהמצאת תעודת אחריות של חברת "קליל" לא היוותה חלק מן ההסכמות שבין הצדדים, ואין בפני שום הסבר מדוע הנתבע לא דרש במשך למעלה משנה לקבל תעודת אחריות של חברת "קליל" בנוגע לעבודות בדירה התחתונה.

30. למעלה מהדרוש אציין כי הנתבעים נכשלו גם בהוכחת הסכום אותו הם מבקשים לנכות בגין אספקת מנועים שלא מתוצרת חברת "קליל" או בגין אי־מתן תעודת אחריות של חברת "קליל", והרי לצורך כך היה צריך להגיש חוות דעת שמאית על מנת להוכיח את "הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה" [סעיף 28 לחוק המכר. השוו: ת"א (מחוזי י-ם) 3594/09 רפאל גביר נ' מרגלית קוטב (הלפרט) (22.02.2011), פסקה 12], ובהיעדר ראיות לגבי הסכום כאמור, דין טענת הניכוי להידחות [ע"א (מחוזי חיפה) 4007/07 עיריית קריית ביאליק נ' סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ (05.06.2008), פסקה 24].

31. נותרה שאלה אחת שעלי להכריע בה והיא שאלת גובה יתרת החוב. אמנם אין מחלוקת שיתרת החוב עמדה על סך של- 35,000 ₪, ועל סכום זה אף הוצאה החשבונית שבה נעשה שימוש על ידי הנתבעים, אלא שלמעשה מחומר הראיות עולה כי בין הצדדים התגבשה הסכמה נוספת ולפיה הועמדה היתרה על סך של- 36,500 ₪ מאחר והשיק ניתן דחוי לתקופה של כחצי שנה. אין אני מקבל טענת הנתבע כי הדבר נעשה זמנית ועד להתחשבנות סופית בקשר לריבית, וטענתו בעניין זה נותרה כעדות יחידה של בעל דין שלא מצאתי לה סיוע או חיזוק כלשהוא. כאן אזכיר הוראת סעיף 20(ג) לפקודת השטרות, שלפיה "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

32. הנתבע טען כי השיק בכלל ניתן לביטחון, אך עדי התביעה כפרו בטענה זו. בחינת חומר הראיות מעלה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בעניין זה. אמנם, הנתבע הציג צילום של מה שלטענתו הוא ספח השיק שעליו כביכול חתמה אשתו של התובע לצד הרישום "מתחייב לגמור עבודה בזמן ואשלם הפרשי ריבית בעת פירעון ואם לא השיק יבוטל", אולם האחרונה הכחישה את החתימה המיוחסת לה (סעיף 8 לתצהירה, וכן עמ' 3 לפרוטוקול, שור' 34-31). הלכה היא שכאשר צד להתדיינות מכחיש חתימתו על מסמך מסוים שעליו מבקש להסתמך הצד השני, הרי שנטל השכנוע להוכחת אותנטיות המסמך ואמיתות החתימה עליו מוטל על הצד השני [ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל ואח' (15/03/2011), בפסקה 6; ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (01.02.2009), פסקה 41; ת"א (חיפה) 7908-11-08 דניאל דהן ואח' נ' יוסף מרסל ואח' (18/09/2011), בפסקה 29); וכן ע"א (חיפה) 3780/06 אבי כהן סלק נ' טמבורכב צבעים (1997) בע"מ (24/03/2008), בפסקה 3 רישא). עוד בעניין זה ראו פסק דינו של כב' השופט יצחק עמית (כתוארו אז) ב-ה"פ (חיפה) 282-07 סוזן קדוש נ' דורון זר ואח' (22/06/2009), בפסקה 3, שבו נקבע: " כי ככלל, כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה". ראו גם פסקי דינו של כב' השופט עמית ב-ע"א (חיפה) 820-08 כהן גבריאל נ' עירית חברה לעבודות חיצוב בע"מ (07/07/2009); ת"א (חיפה) 710/03 וליד מוחמד שרפי ואח' נ' אוחמד יוסף אבו מוך (25/06/2007), בפסקה 5; וכן ת"א (חיפה) 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ ואח' נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ ואח' (14/02/2006), בפסקה 9]. הנתבעים לא הוכיחו אותנטיות החתימה, למשל, באמצעות חוות דעת גרפולוגית, ועדות הנתבע בעניין זה נותרה עדות יחידה שאין בה די [השוו: ע"א 216/73 חיים סולומונוב נ' עזרא אברהם, פ"ד כח(1) 184 (1973), בעמ' 190-189]. זאת ועוד, הנתבע לא הוכיח טענתו כי החתימה היא על ספח השיק שנמסר בגין יתרת התמורה ולא הציג את הספח המקורי כאשר מהצילום לא עולה כי המדובר בספח שיק וממילא לא השיק בגינו הוגשה התביעה משאין בו פרטים כלשהם המקשרים בינו לבין השיק.

סיכום התוצאה

33. אשר על כן, אני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של- 27,038.31 ₪ (יתרת החוב לאחר ניכוי עלות העבודות שלא בוצעו וכן לאחר הפחתת סכום פסק הדין החלקי). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 30/06/2017 (זמן פירעון השיק שחולל) ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

34. חרף קבלת התביעה כאמור, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע הוצאות משפט בשים לב לעובדה שטענת הנתבעים לניכוי מהמחיר בגין העבודות שלא בוצעו התקבלה, כאשר לצורך הוכחתה נדרשו להגיש חוות דעת שמאי, דבר שמן הסתם הסב להם הוצאות, ובעניין זה יש להביא בחשבון גם את העובדה שהשמאי מטעם הנתבעים נדרש להתייצב לישיבת הוכחות לאחר שהתובע הודיע על רצונו לחקור נגדית את השמאי סלאמה, חקירה שכאמור לעיל לא הצליחה במבחן התוצאה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ט, 19 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.