הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן ת"א 5840-04-18

בפני
כבוד ה שופט אדהם ספדי

תובעת

אנהאר אגבריה

נגד

נתבעים

1.כמאל קובטי
2.מנורה חברה לביטוח בעמ
3.בויראת חגאר (נמחק)

פסק דין

לפני תביעה ש עניינה נזקי פח שנגרמו לרכב התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 07/08/2017.

1. על פי הנטען, בתאריך הנ"ל ובעת שרכב התובעת מסוג יונדאי טוסון הנושא לוחית רישוי מס' 62-871-39 (להלן: "היונדאי") עמד בפקק תנועה בכביש 65 ליד צומת מי עמי, הוא נפגע מאחור על ידי רכב מסוג פולקסווגן טרנספורטר נושא לוחית רישוי מס' 40-106-10 (להלן: "הפולקסווגן") שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן יקרא: "קובטי").

2. בכתב התביעה נטען כי רכב הפולקסווגן נהדף על ידי רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 3 (להלן יקרא: "בויראת"). אלא שמעדות בעלה של התובעת, שהוא זה שנהג ברכב בעת התאונה, במהלך ישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 07/10/2018, עלתה תמונה שונה ולפיה רכבו של בויראת נפגע גם הוא מרכב הפולקסווגן לאחר שהאחרון פגע קודם ברכב היונדאי, נהדף לכיוון המעקה ופגע בו ורק לאחר מכן ובהמשך פגע ברכבו של בויראת.

3. בתיק העידו ארבעה עדים: התובעת ובעלה, קובטי ובויראת. מהעדויות עולה כי התאונה אירעה בשעות הלילה המאוחרות. שלושת הרכבים המעורבים נסעו מדרום לצפון. התובעת, בעלה ובנם התינוק היו בדרכם חזרה לביתם שבכפר מוסמוס לאחר שחזרו מחופשה בחו"ל (טורקיה), ואילו קובטי חזר מרמלה, שם היו יושבים לקבלת מנחמים על מות אחיו של קובטי. ברכב הפולקסווגן נהג קובטי ועימו נסעו אשתו ובנו וכן אחיו.

4. התובעת לא ידעה לספק לנו מידע על שהיה בזירת התאונה הואיל ולטענתה היא הייתה המומה והייתה טרודה במצב בנה. לדבריה היא לא ירדה מהרכב לאחר התאונה ונשארה עם בנה ברכב עד שפונתה יחד עם בנה לבית חולים העמק באמצעות אמבולנס שהגיע לזירה כרבע שעה לאחר התאונה, ויחד עמם פונתה אשתו של קובטי (עמ' 14 לפרוטוקול, שור' 4-2, וכן בשור' 28-16).

5. בעלה של התובעת, מר אבראהים אגבאריה, העיד כי הוא הגיע לפקק תנועה שנוצר עקב עבודות שבוצעו בכביש (עמ' 8 לפרוטוקול, שור' 17-16). הוא עצר עצירה מוחלטת (עמ' 8 לפרוטוקול, שור' 19-18), ואז הגיח רכב הפולקסווגן מאחור במהירות ש"במזל שם לב בשניות האחרונות" וברח ימינה אך לא הצליח למנוע את ההתנגשות עם רכב היונדאי, פגע בו בחלקו הימני אחורי, המשיך ופגע במעקה ולאחר מכן המשיך בנסיעה מספר מטרים ופגע קלות ברכבו של בויראת שנסע לפניו, אך הפגיעה ברכב בויראת הייתה קלה (עמ' 8 לפרוטוקול, שור' 35-29). על פי גרסת התביעה, רכב היונדאי נסע בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים (וברגע ההתנגשות הוא היה בעצירה) ואילו רכבו של בויראת נסע בנתיב הימני, אך יותר מקדימה לעומת רכב היונדאי (עמ' 8 לפרוטוקול, שור' 2-1; וכן בעמ' 9, שור' 5-4). אגבאריה הוסיף והעיד כי פגיעת הפולקסווגן ביונדאי אירעה כחצי דקה לאחר שהיונדאי נעצר בעקבות הפקק (עמ' 8 לפרוטוקול, שור' 5-3). כך גם העיד בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק (עמ' 2 לפרוטוקול, שור' 27-26). גם התובעת העידה כי הם היו בעצירה מוחלטת וכי ההתנגשות אירעה מספר שניות לאחר מכן (עמ' 13 לפרוטוקול, שור' 31-28).

6. גרסת עדי התביעה נתמכה גם בעדותו של בויראת, שהותיר עלי רושם חיוב ואמין ביותר והקפיד עד מאוד במהלך עדותו, הן במסגרת ישיבת קדם המשפט השנייה מיום 31/01/2019 והן במסגרת ישיבת ההוכחות, לדייק בדבריו, ובכלל זה להבהיר מה הוא ראה ומה הוא שמע (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 36-18; וכן בעמ' 18-16 לפרוטוקול). תשובותיו של בויראת בחקירתו הנגדית תאמו את עדותו במהלך ישיבת קדם המשפט מבלי שהתגלו בגרסתו סתירות, בוודאי לא סתירות מהותיות ומשמעותיות. כשעד מוסר ביותר מהזדמנות אחת את אותה גרסה מבלי שהתגלו סתירות בגרסתו, ובמיוחד סתירות מהותיות היורדות לשורש העניין, הדבר יכול רק לחזק מהימנות ואמינות הגרסה. כבר נפסק שכחלק מהנסיבות החיצוניות שבהן ניתן להסתייע לצורך בדיקת מהימנות גרסתו של עד " עלינו לבחון את הקוהרנטיות של הגירסאות השונות שהוא נתן בהזדמנויות שונות בקשר עם אותו אירוע" [כב' השופט א' אברהם (כתוארו אז) ב-ע"א (נצרת) 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' מר בני רושקנסקי (21/11/2006), פסקה 14].

7. גרסתם זו של אגבאריה ובויראת מתיישבת גם עם הנטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה כנגד קובטי והמתברר במסגרת תיק ת"ד 3825-06-18 (נ/1). אם כי ולמען שלמות התמונה יצוין כי מעיון באמצעות נט המשפט בתיק האלקטרוני של התיק התעבורתי עולה כי טרם ניתנה בו הכרעת דין, ודיון ההקראה בו נדחה ליום 10/11/2019.

8. חיזוק לגרסתו של עד התביעה אגבאריה ניתן לדלות גם מגרסת קובטי עצמו. לפי האמור בסעיף 5 לתצהירו של קובטי הוא "פגע ברכב שעמד במקום " (ההדגשה שלי, א"ס), והדבר מחזק גרסת התובעת ובעלה שהם היו בעצירה מוחלטת. כמו כן, קובטי אישר למעשה בעדותו שהוא פגע ברכב היונדאי, שלדבריו האישה שהייתה בו נסעה עם אשתו של קובטי באמבולנס לבית החולים העמק (עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 7-6; וכן בעמ' 21, שור' 9-8). בהמשך מאשר קובטי כי מי שנסעה עם אשתו לבית החולים העמק הייתה התובעת (עמ' 21 לפרוטוקול, שור' 10), והדבר מתיישב עם גרסתה של התובעת בנקודה זו (עמ' 14 לפרוטוקול, שור' 20-18) ומוכיח כי רכב התובעת הוא זה שנפגע מרכבו של קובטי.

9. בסעיף 4(ב) לכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 2-1, קיימת הודאה בכך שרכבו של קובטי פגע מאחור ברכב היונדאי של התובעת (אם כי נטען שהוא נהדף על ידי רכבו של בויראת). מדובר בהודאת בעל דין לכל דבר ועניין. כך גם עולה מההודעה על תאונת דרכים שצורפה לכתב הגנתם של הנתבעים הנ"ל, והרי כבר נפסק כי על ידי צירוף מסמך לכתב הטענות, נהפך מסמך זה לחלק בלתי נפרד מהנטען באותו כתב טענות [ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה' 1585, בעמ' 1593 ה']. למותר הוא לציין כי הנתבעים 2-1 מעולם לא ביקשו לחזור מהודאתם האמורה, כאשר חזרה מהודיה אינה עניין של מה בכך והיא מצריכה הגשת בקשה מנומקת ובגדרה לשכנע את בית המשפט בקיומו של נימוק המצדיק היעתרות למבוקש [ראו: תקנה 104 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 3487/13 אחמד נעימה נ' ד"ר יהודית מנליס (10.06.2013), פסקה יב; ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שלום דמתי, פ"ד מז(3) 156 (1993), בעמ' 163 ה'-ז'; ע"א 375/84 דורה עדן בשם עיזבון המנוח אלברט עדן ז"ל נ' מוחמד שייך שחאדה אל פאגורי, פ"ד מב(4) 226 (1988), בעמ' 238 ז'; וכן חיבורו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתים עשרה, תשע"ו-2015), בעמ' 298].

10. למעשה קובטי מייחס את האחריות לצד שלישי שלטענתו פגע בו מאחור וגרם לרכב הפולקסווגן שבו נהג לסטות שמאלה ולפגוע ברכב היונדאי של התובעת. הגם שבכתב ההגנה נטען כי הרכב שפגע ברכבו של קובטי היה הרכב שבו נהג בויראת, אלא שטענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעים 2-1. בעניין זה יש להדגיש כי קובטי עצמו לא ידע לומר איזה הוא הרכב שפגע בו לטענתו מאחור (עמ' 19 לפרוטוקול, שור' 35-28). לדברי קובטי "כשירדתי הייתי מבולבל ופוניתי ולא חיפשתי מי אכל אותה ומי דפק" (עמ' 21 לפרוטוקול, שור' 31-30). לדבריו, בפרק הזמן שחלף עד להגעת האמבולנס לזירת התאונה הוא לא הסתכל על הרכבים הנוספים שהיו מעורבים בתאונה כי היה אכפת לו מעצמו ולא מאחרים! (עמ' 21 לפרוטוקול, שור' 36-34 – עמ' 22, שור' 3-1). זאת ועוד, בהודעה על תאונת דרכים שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-1 אין כל זכר לרכבו של בויראת או לרכב צד שלישי אחר, פרט לרכבה של התובעת. גם במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 31/01/2019 העיד קובטי ש"אני לא יודע איזה רכב פגע בנו, לא ראיתי אותו" (עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 5), ובהמשך חזר והצהיר ש"אני לא יודע מי הרכב שפגע בי ולכן לא תבעתי" (עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 9). כידוע, עדותו של בעל דין שנמסרה במסגרת ישיבת קדם משפט דינה כדין עדות במשפט לכל דבר ועניין [ראו: תקנה 148 לתקנות סדר הדין האזרחי].

11. אין צריך לומר כי הנטל להוכיח את הטענה כי רכב צד שלישי פגע ברכב הפולקסווגן של קובטי וגרם לו כביכול לסטות שמאלה ולפגוע ברכב התובעת, מוטל על הנתבעים 2-1 באשר מדובר בטענת הגנה שהועלתה על ידם, אלא שהם לא עמדו בנטל זה. עדותו של קובטי בעניין זה הייתה מגמתית ולא הותירה עלי רושם חיובי, אם לנקוט לשון עדינה, זאת מעבר לכך שהוא לא ידע לספק מידע מדויק אודות אותו רכב צד שלישי שפגע בו לטענתו מאחור. מדובר בעדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה סיוע או חיזוק בחומר הראיות [ראו: סעיף 54 לפקודת הראיות[נוסח חדש], התשל"א-1971]. נהפוך הוא, מחדליהם הדיוניים של הנתבעים 2-1 והימנעותם הכול כך בולטת מהבאת עדים רלוונטיים מכרסמת באופן משמעותי במשקלה של גרסת קובטי האמורה. כאן חשוב לציין כי מחומר הראיות עולה כי ברכב הפולקסווגן נסעו, בנוסף לנהג קובטי, גם אשתו, בנו וכן אחיו (סעיף 3 לתצהירו של קובטי; וכן בעמ' 18 לפרוטוקול, שור' 27-26), אולם אף אחד מאלה לא הובא על ידי הנתבעים 2-1 למתן עדות וזאת מבלי שניתן הסבר כלשהוא, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת, להימנעות מהבאתם לעדות. כידוע, הלכה פסוקה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית או מהבאת עד רלוונטי לעדות והעמדתו למבחן החקירה הנגדית, מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה שלפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה או עדות היא הייתה פועלת לחובתו של הנמנע [י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי (2009), בעמ' 1891; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4), 651, בעמ' 658 ה' - ז'; וכן ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' פרץ רוזנברג ואח', פ"ד מז (2) 605, בעמ' 615 א', בו חזר ביהמ"ש העליון על דברים שנקבעו בפסיקה קודמת בהקשר זה, שלפיה נקבע בין היתר ש"ככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה" (שם, בעמ' 615 א')]. יוטעם הדבר, כי שמותיהם של נוסעי הפולקסווגן צוינו בהודעה על תאונת דרכים שנמסרה לנתבעת 2 ביום שלמחרת (ההודעה צורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-1), ומכאן שזהותם הייתה ידועה לנתבעת 2 ובוודאי ובוודאי לנתבע 1.

12. זאת ועוד, על פי גרסתו של קובטי, כפי שגם הדגים במהלך עדותו בבית המשפט באמצעות מכוניות צעצוע, הרי שרכב הפולקסווגן נפגע בצדו השמאלי כתוצאה מהתנגשות עם חזית קדמית של רכב התובעת שעמד בנתיב השמאלי (עמ' 19 לפרוטוקול, שור' 20-17), אך כפי שעולה מחומר הראיות, לרבות תמונות הפוטו וחוות דעת השמאי מטעם התובעת, יודעים אנו לומר שרכב התובעת כלל לא נפגע בחזיתו הקדמית, והדבר רק מצביע על מופרכותה של גרסת קובטי. לכך יש להוסיף שגרסה זו הנה למעשה עדות כבושה באשר בסעיף 7 סיפא לתצהירו מצהיר קובטי כי אינו זוכר מקום הפגיעה המדויק ברכב שבו פגע.

13. יתירה מזו, מוקדי הנזק ברכב היונדאי וברכב הפולקסווגן מתיישבים עם גרסתו של אגבאריה לפיה קובטי נסע במהירות בנתיב השמאלי וכשהבחין באיחור בפקק התנועה ניסה למנוע את ההתנגשות על ידי סטייה ימינה אך לא הצליח למנוע לחלוטין את ההתנגשות בין הרכבים. לעומת זאת, גרסתו של קובטי פשוט אינה אפשרית בהינתן מוקדי הנזק ברכבו וברכב התובעת. קובטי המודע לכך ניסה להסביר כי הפגיעה בצד שמאל שברכב הפולקסווגן נגרמה כתוצאה מהתנגשות בחזיתו של רכב היונדאי (" ברכב שהיה בצד שמאלי שלי דפק לי את הרכב מהצד השמאלי בחזית שלו" (ההדגשה שלי, א"ס) – עמ' 19 לפרוטוקול, שור' 20-19) וכך הוא הדגים לנו מעל דוכן העדים, אך כאמור לעיל וכעולה מחומר הראיות רכב היונדאי לא נפגע בחזיתו, ולא זו בלבד אלא גם לא היה בפי קובטי כל הסבר כיצד אם כן נפגע רכב התובעת בחלקו האחורי ימני.

14. וזאת חשוב להדגיש, קיומה של פגיעה מאחור ברכב הפולקסווגן, באזור הפנס הימני אחורי, אינה תומכת בהכרח בגרסת קובטי, הואיל ופגיעה כזו יכולה להיות תוצאה של ההתנגשות במעקה, ובעניין זה יש להביא בחשבון כי לפי גרסתו של קובטי רכבו הסתובב שמאלה ולכן לא מן הנמנע שבמהלך הסיבוב פגע גם חלקו האחורי במעקה.

15. קובטי טען בעדותו בבית המשפט כי הוא נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים שהיו בכיוון נסיעתו (עמ' 19 לפרוטוקול, שור' 11-10), וכי לאחר שנפגע לטענתו מאחור הרכב הסתובב שמאלה ופגע ברכב שעמד בנתיב השמאלי (רכב התובעת), אך בהודעה על תאונת דרכים שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-1 נטען כי הוא נדחף "לרכב שהיה לפניי ונגרם נזק לרכבי ורכבו " (ההדגשה שלי, א"ס). אם כן, הגרסה בהודעה סותרת גרסתו של קובטי בבית המשפט והיא דווקא תומכת בגרסת העד אגבאריה.

16. לכל אלה יש להוסיף כי על פי עדויותיהם של אגבאריה ושל בויראת, בהן מצאתי ליתן אימון מלא, כלל לא היה מעורב בתאונה רכב נוסף כפי טענתו של קובטי.

17. אודה על האמת שלא כל כך הבנתי קו החקירה של ב"כ הנתבעים 2-1 אודות אופן התרחשות התאונה והניסיון שלו גם בסיכומיו בעל פה להעלות ספקות לגבי נכונות גרסת הנהג ברכב התובעת, שעה שאין מחלוקת כי רכב קובטי פגע מאחור ברכב התובעת ושעה שלגבי נקודה זו קיימת הודאת בעל דין כאמור לעיל.

18. משדחיתי גרסתו של קובטי בדבר מעורבותו של רכב צד שלישי, ברור שבמקרה זה האחריות להתרחשות התאונה מוטלת כולה ובמלואה על קובטי. אין מחלוקת שבמקום היה פקק תנועה כפי שגם הנתבעים 2-1 הודו בסעיף 4(ב) לכתב ההגנה וכפי שגם צוין בהודעה על תאונת דרכים שצורפה לכתב ההגנה מטעמם, וכפי שגם עלה מעדויותיהם של אגבאריה ובויראת. לפי עדותו של קובטי הוא נסע במהירות של כ- 70 עד 80 קמ"ש (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 7; וכן בעמ' 19, שור' 9-2). מדובר במהירות מופרזת בנסיבות העניין שאינה לוקחת בחשבון קיומו של הפקק ובהחלט יתכן מאוד שקובטי כלל לא הבחין בפקק אלא רק ברגע האחרון, אחרת אין להבין מדוע הוא נהג במהירות כזו שעה שקיים פקק. במקרה שלפנינו, קובטי הפר, בין השאר, חובותיו שעל פי תקנות 21 ו- 49 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. עצם העובדה שרכב הפולקסווגן פגע ברכב היונדאי מאחור מלמדת כי נהג הפולקסווגן (קובטי) לא שמר על מרווח מספיק המאפשר לו "לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה" כמצוות הוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה הנ"ל. הדברים אמורים ביתר שאת בהינתן העובדה שרכב התובעת היה במצב עצירה מוחלטת בשל פקק התנועה שהיה במקום, עובדות העולות גם מגרסתו של קובטי. על כן, אני קובע כי הנתבע 1 (קובטי) אחראי בנזיקין כלפי התובעת, ואילו הנתבעת 2 חבה כלפי התובעת מכוח היותה מבטחת השימוש ברכב הפולקסווגן.

19. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום דיון ההוכחות הגישו באי כוח התובעת והנתבע 3 בקשה בהסכמה למחיקת התביעה כנגד הנתבע 3 (בויראת) ללא צו להוצאות, ובמסגרת ישיבת ההוכחות ניתן פסק דין חלקי המוחק את התביעה כנגד בויראת (עמ' 15 לפרוטוקול). כך או כך, לאור העולה מחומר הראיות, סבורני כי מלכתחילה לא היה מקום לצרף את בויראת בתור נתבע בתיק, וככל הנראה צירופו נעשה בעקבות הבנת העובדות בצורה מוטעית על ידי הפרקליט.

שומת הנזקים

20. התובעת תמכה את התביעה בחוות דעת שמאית שעל פיה עלות תיקון הנזקים ברכב היונדאי הוערכה בסך של- 61,881.30 ₪ (כולל מע"מ). עוד נקבע בחוות הדעת כי לרכב היונדאי נגרמה ירידת ערך בשיעור של- 15% והמסתכמת בסך של- 15,697.20 ₪.

21. הנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית מטעמם לסתירת תוכן חוות דעת השמאי מטעם התובע ת, והם לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע ת בהתאם להוראת תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. "כידוע, ויתור על חקירה נגדית של עד מומחה מטעם הצד היריב משמעו, בדרך כלל, כי אין בעל הדין חולק על תוכן חוות הדעת שהוגשה כראיה לבית המשפט (...). בכל מקרה, היעדר חקירה נגדית פועל לטובת מהימנות העד, לרבות העד המומחה, שלא נחקר באופן זה" [ ע"א 8291/16 קופת חולים לאומית נ' פלוני (17.10.2018), פסקה 7. ראו גם: ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' ארנון גיצלטר (08.11.2015) , פסקה 22; ע"א 4445/90 "עמיגור" בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח' (17.4.1994), פסקה 7; ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ"ד לח(4), 253, בעמ' 258 א' – ב'; ע"א (מחוזי ת"א) 1286/03 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' אלון ארבן (24.3.2005), פסקה 5(אא); וכן ת"א (מחוזי י-ם) 1950/87 ד"ר אברהם פישר נ' א' טרגר דירות להשכרה ירושלים (1974) בע"מ (28.3.1991), בו ציינה כב' השופטת ד' דורנר (כתוארה אז) ש"ככלל, הימנעות מחקירה נגדית של מומחה מעידה כי בעל הדין שעשה כן סבר כי לא יוכל מבחינה מומחית-מדעית לערער חוות דעתו"].

22. אלא מאי? בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי בינתיים הרכב תוקן. היא לא ידעה למסור לנו פרטים אם קיימת חשבונית מס או קבלה, ולדבריה בעלה הוא זה שטיפל בעניין זה (עמ' 15 לפרוטוקול, שור' 20-17). מכל מקום, לתיק בית המשפט לא הוגשה חשבונית מס או קבלה המעידות על תיקון הרכב והסכום ששולם בגין כך וב"כ התובעת הצהיר לפרוטוקול שאין בידיו קבלה כאמור (עמ' 15 לפרוטוקול, שור' 22). ב"כ הנתבעים 2-1 נתלה בכך והוא עתר לדחיית התביעה מטעם זה שלא הוגשו חשבונית מס וקבלה המעידות על הסכום ששולם בפועל עבור תיקון היונדאי תוך שהוא מפנה לפסק הדין שניתן בפרשת הנסון.

23. אין בידי להסכים עם טיעון זה, שמשמעותו דחייה טוטאלית של התביעה מקום שאין מחלוקת כי לרכב היונדאי של התובעת נגרמו נזקים קשים בתאונה. באשר למרכיב התביעה שעניינו ירידת ערך שהועמד על סך של- 15,697 ₪, הרי שמרכיב זה הוכח באמצעות חוות דעת השמאי מטעם התובעת, שכאמור לעיל לא נסתרה בצורה כלשהיא על ידי הנתבעים. חשבונית המס או הקבלה בגין התיקון אינן מתייחסות, והן לא אמורות להתייחס, למרכיב ירידת הערך, ומכאן שמחדלה של התובעת המתבטא באי הגשת חשבונית מס או קבלה אינו משפיע כהוא זה על מרכיב זה של התביעה. לכן, בכל מקרה יש לקבל חלק זה של התביעה ולפסוק לתובעת את הסכום שנתבע בגין ירידת ערך הרכב.

24. אגב, גם ב"כ הנתבעים 2-1 הסכים שחרף היעדרה של חשבונית מס או קבלה אין מקום לדחות מרכיב התביעה האמור, אך טען שבנסיבות העניין יש לדחותה משום שיש לדחות את עיקר התביעה העוסק בעלות תיקון נזקי הפח תוך שהוא מפנה ל- ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (01.05.2019). נראה שב"כ הנתבעים מכוון בטענתו ל" חזקת השקר" שנידונה בפרשת חיון הנ"ל, שהינה "חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו" ( שם, בפסקה 26). חזקת השקר מופעלת "במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת" ( שם, פסקה 27). עם זאת, הובהר "כי חזקה זו מטפלת, בראש ובראשונה, בבעל דין שמוסר עדות שקר ביודעין כדי לנצח במשפט; והכוונה כאן היא לעדות שקר בעניין מהותי ומרכזי לליבת המחלוקת, ולא רק ב"תיבול" בשקרים של עדות שרובה אמת לאמיתה" ( שם, פסקה 30). אין שום מקום להחלת חזקת השקר במקרה שלפני. לא קבעתי כי התובעת שיקרה במתכוון, לא בעניין מהותי ולא בעניין אינצידנטאלי. הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית, מקימה חזקה אחרת אותה אזכרתי בפסק דיני לעיל ואין מקום לערבב בין החזקות כפי שניסה ב"כ הנתבעים לעשות. מה גם, שלא ברור לי כיצד מנסה ב"כ הנתבעים לטעון כי התובעת שיקרה בעניין מהותי – הנזק – מקום שאין – ולא יכולה להיות – מחלוקת על גרימת הנזק לרכב היונדאי כמתועד היטב בתמונות הפוטו וכעולה מחוות דעת השמאי מטעם התובעת, שהנתבעים לא מצאו לנכון לחקור אותו בחקירה נגדית על כל הכרוך והמשתמע מכך.

25. כאמור, ב"כ הנתבעים טען במסגרת סיכומיו בעל פה כי חוות דעת השמאי "כוחה יפה כל עוד הנזק לא תוקן" ועל כן ומשלא הוגשו חשבונית המס והקבלה המוכיחות עלות התיקון הרי שלפי גישתו יש לדחות את התביעה תוך שהוא נסמך על פסק הדין שניתן ב עניין הנסון [ רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בעמ נ' אל סייד ספאלדין (10/09/2017)].

26. בפתח הדיון בטענתו האמורה של ב"כ הנתבעים יש לזכור כי "הניזוק אינו חייב לתקן את נזקו כדי לזכות בפיצוי על־ידי מי שאחראי לנזק שנגרם לו, ואין נפקא מינא אם הוציא הוצאה לתיקון הנזק אם לאו" [ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח', פ"ד נ'(4) 567 (1997), בעמ' 572 ד'-ה'. ראו גם: ע"א 1772/99 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 203 (2001), בעמ' 209 ה'; וכן רע"א 9085/00 אברהם שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין, פ"ד נז(5) 462 (2003), בעמ' 477 ד'-ו'].

27. ניתן לראות כי העילה העיקרית בשלה מצא בית המשפט העליון בפרשת הנסון להתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי הייתה נעוצה בעובדה שבית המשפט המחוזי סטה מפסק דינו בערעור הראשון, על אף שהפך לפסק דין חלוט, באשר לאופן הוכחת נזקי התובע כשבפסק הדין בערעור הראשון התיק הוחזר לבית המשפט השלום על מנת שהתובע יוכיח את העלות בפועל של תיקון הנזק – הריסת תקרת בטון ויציקתה מחדש, אך הוא לא עשה כן וחרף זאת בית המשפט המחוזי בערעור השני פסק לו פיצוי על דרך האומדנא (ראו פסקאות 12-10).

28. ניתן להזכיר גם את פסק הדין ב-ע"א (מחוזי מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (23.02.2015), שבו נשלל הפיצוי מהתובעת לאחר שלא הגישה האסמכתאות בגין התשלום שבוצע עבור תיקון רכבה, אם כי גם פסק דין זה יש לקרוא על רקע נסיבותיו המיוחדות. ראשית, בעניין אוטו שי הנ"ל התובעת סירבה בתוקף ובאופן שיטתי (ולא רק באותו תיק) מלהציג ראיות המעידות על התיקון ועלותו אף שלא הייתה מחלוקת כי הנזקים תוקנו ( שם, פסקאות 14-13). שנית, בעניין אוטו שי הנ"ל ה תובעת הודתה כי הסכומים המצוינים בחוות הדעת השמאיות המוגשות מטעמה גבוהים מע לות התיקון בפועל (שם, פסקה 14). שלישית, סקירת הפסיקה מעלה כי בתי המשפט נטו ליישם את התוצאה אליה הגיע בית המשפט בעניין אוטו שי באותם מקרים שבהם נידונו תביעותיהן של חברות השכרה וליסינג, באשר ההנחה הייתה כי לבעלות צי רכב הסדר עם בעלי מוסכים המעניק להן הנחות לעומת מחירי השוק, אך לא כך לגבי תובע פרטי.

29. בשורה של פסקי דין נמנעו בתי המשפט מלדחות תביעות בגין נזקי פח אך בשל העובדה שהתובע לא הגיש חשבונית מס או קבלה המעידות על התיקון בפועל, שהינה תוצאה קשה מקום שאין מחלוקת כי נגרמו נזקים לרכב התובע. הדברים אמורים במיוחד באותם מקרים שבהם הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם ולא ביקשו לחקור שמאי התביעה בחקירה נגדית. כך, למשל, ב-ע"א (מחוזי ת"א) 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע'מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (28.06.2018) , מציינת כב' השופטת אביגיל כהן:

"הקביעות של השמאי לא נסתרו ע"י המערערת. לו חפצה המערערת לסתור את קביעות השמאי ולהשיג על סכומי התיקון והחלפים המצוינים בחוות הדעת מטעם דן, עמדה בפניה האפשרות להגיש חוות דעת מומחה מטעמה ו/או ולזמן את השמאי מטעם דן לחקירה נגדית. המערערת בחרה לא לעשות כן. בנסיבות אלה בימ"ש קמא סמך ידו על חוות הדעת ועל הסכומים שנקבעו בה. אין מדובר בפסיקת פיצוי בדרך של אומדנא אלא בפסיקת פיצוי על סמך חוות דעת שמאית שנקבה בסכום מדויק ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בכך" (שם, פסקה 6(ו))

30. על גישה זו חזרה כב' השופטת אביגיל כהן גם ב- ע"א (מחוזי ת"א) 51991-10-18 יעקב דן נ' ש. שלמה רכב בע"מ (18.04.2019) , וכדבריה: " אני סבורה, כי אין הצדקה לדחות תביעה רק בשל היעדר חשבונית, כאשר הוכח מהו הנזק כתוצאה מהתאונה. הוכח כי בוצע תיקון בפועל, והוגשו ראיות שיתמכו בסכום הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. בהעדר קבלה על תשלום בפועל, אין מקום לפסוק את רכיב המע"מ שננקב בחוות דעת השמאי בנוגע לסכום הנזק" ( שם, פסקה 8(ב)).

31. גישה דומה ננקטה על ידי כב' השופטת שירלי רנר ב- ע"א (מחוזי י-ם) 13979-04-17 נתנאל שבתאי הילו נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל (20.11.2017) , בו קבעה שאמנם יש לזקוף לחובת התובע הימנעותו מהגשת אסמכתאות המוכיחות תיקון הנזקים בפועל, עם זאת "בצד האמור אינני סבורה כי בנסיבות המקרה המשקל שיש ליתן להימנעות זו הוא כזה השולל לחלוטין את זכותו של המערער לכל פיצוי וזאת לאור מחדליה של המשיבה 1 אשר לא עמדה על חקירתו של עורך חוות הדעת במהלך הדיון ואף לא העלתה טענה לעניין הנזק במסגרת הסיכומים. במצב דברים זה דחיית התביעה למעט לעניין הוצאות הגרירה היא תוצאה שאינה ראויה". כאן חילקה כב' השופטת רנר את האחריות באופן שווה.

32. ראו גם: תא"מ (שלום ת"א) 12009-02-18 רפי שטח נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ ( 26.11.2018), פסקה 9; תא"מ (שלום ת"א) 33502-09-17 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' חאג' יחיא (14.11.2018), פסקה 12; תא"מ (שלום ת"א) 22142-11-17 אליהו טלמון נ' הכשרה היישוב חברה לביטוח (03.08.2018) , פסקה 44; תא"מ (שלום י-ם) 39356-11-16 יניב טנגר נ' יאיר אברהם (23.11.2017) , פסקה 15 ; תא"מ (שלום חד') 4242-05-16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נעים מסרי ( 28.06.2017); תא"מ (שלום הרצ') 40972-09-14 נורית דבורה קנפו נ' יוסף גני (19.06.2016), פסקה 32; תא"מ (שלום י-ם) 10146-06-17 חן גנץ נ' שלמה בן שלום (11.03.2019) ; תא"מ (שלום רמ') 56401-01-13 עיסאם פזע נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ( 31.10.2013), פסקאות 22-14; וכן פסק דינו של כב' השופט אורן שוורץ (כתוארו אז) ב- תא"מ (שלום ראשל"צ) 1956-08 דני כהן נ' חברה להובלת דלק בע"מ (27.04.2010), פסקאות 23-22.

33. נראה לי שהתוצאה אליה הגיעה כב' השופטת אביגיל כהן ב עניין יעקב דן הנ"ל היא התוצאה הצודקת ביותר במקרים שכאלה והיא משקללת אל נכון ובצורה הוגנת וצודקת את מחדלי שני הצדדים: זה של התובע שלא הגיש אסמכתאות (חשבונית מס וקבלה) בגין תיקון הנזק בפועל וזה של הנתבע שלא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו ואף ויתר על זכותו לחקור נגדית את השמאי מטעם התובע. במקרים כאלה יש לפסוק לתובע את עלות תיקון הנזק בהתאם לקבוע בחוות דעת השמאי מטעמו, שהנתבע – שלא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו ולא חקר את שמאי התובע – מוחזק כמי שמסכים עם מסקנותיה, אך ללא מרכיב המע"מ. תובע שתיקן את הנזק ברכבו אך נמנע מהגשת חשבונית מס וקבלה מבלי שסופק הסבר משכנע המסביר פשר מחדלו זה, לא הוכיח כי שילם מס ערך מוסף נוסף על עלות התיקון ועל כן אין מקום לשפותו בגין מרכיב זה. בכך מביאים אנו לידי ביטוי את ההשלכה הנובעת ממחדלו האמור של התובע ובגין כך הוא "נענש" על ידי הפחתת מרכיב המע"מ מסכום הפיצוי.

34. גישה קיצונית של דחיית התביעה באופן טוטאלי אינה לוקחת בחשבון ואף מתעלמת מהמשמעות הראייתית הנובעת מאי הגשת חוות דעת נגדית מטעם הנתבע וויתורו על חקירת השמאי מטעם התובע, וכפי שציינתי לעיל, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ברגיל הדבר נחשב כהסכמה לתוכן חוות הדעת.

35. ודוק, אין זה נכון לומר כי במקרה זה התובע לא הוכיח סכום הפיצוי בצורה מדויקת. הסתמכות על חוות דעת שמאי היא אחת הדרכים להוכחת סכום הפיצוי, וכשהנתבע לא סותר תוכנה ובהתנהגותו הדיונית מעיד על עצמו כמי שמסכים עם תוכנה, הרי שמטבע הדברים משקלה של חוות הדעת עולה. ניתן גם לומר שבעצם הימנעות הנתבע במקרה כזה מהגשת חוות דעת נגדית מטעמו וויתורו על חקירת השמאי מטעם התובע, הוא ממלא את שהחסיר התובע בראיותיו (לפי גישת אלה הרואים בהיעדר החשבונית והקבלה כחסר ראייתי).

36. באותם מקרים שהנתבע אינו מגיש חוות דעת נגדית מטעמו והוא מוותר על זכותו לחקור את השמאי מטעם התובע, הרי שהלכה למעשה קיימת הסכמה הן לעניין היקף הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה והן לעניין שיעור הפיצויים שאמורים להחזיר מצב הרכב לקדמותו. ואם כך הוא הדבר, הרי שהניזוק מקבל פיצוי על פי נזקו והמזיק אינו משלם יותר מהנזק שנגרם לניזוק. וגם אם יתכן מצב שהתובע מצליח לתקן את הנזקים ברכב בסכום הנופל מהערכת השמאי מטעמו, עדיין אין בכך בהכרח משום ראיה שסכום הפיצוי שנקבע בחוות הדעת אינו משקף את הנזק האמתי שנגרם, זאת על שום כך שיתכנו סיבות שונות לדבר, כגון: בחירתו של התובע-הניזוק לתקן את הרכב אצל בעלי מקצוע פחות מקצועיים, או להסתפק בחלקים משומשים, או לבצע תיקון חלקי בלבד וכיוצאה באלה. במצבים כאלה ברור שמצב הרכב לא הוחזר לקדמותו ואין מצבו שווה למצבו אילו בוצעו התיקונים בדיוק בהתאם לחוות דעת השמאי ועל כן המזיק לא אמור ליהנות מכך. כאמור, אין זה מעניינו של המזיק כיצד עושה הניזוק שימוש בכספי הפיצויים.

37. אשר על כן, יש לפסוק לזכות התובעת את הסך של- 52,890 ₪ בגין עלות תיקון הנזקים ברכבה בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה. כאמור לעיל, התובעת לא זכאית לקבל את סכום המע"מ המתווסף לסכום האמור משלא הגישה חשבונית מס וקבלה חרף העובדה שהרכב תוקן כפי שאישרה בחקירתה בבית המשפט.

38. התובעת תבעה סך של- 2,500 ₪ בגין שכר טרחת השמאי מטעמה, אך לתצהירה היא צירפה קבלה על סך של- 1,600 ₪ שהוציא השמאי מטעמה. על כן, היא זכאית לסך של- 1,600 ₪ בלבד. בעניין זה אוסיף ואציין כי הסכום הנתבע בגין שכ"ט שמאי כנקוב לעיל, עולה על הסכומים המקובלים בתחום זה.

39. עוד תבעה התובעת סך של- 500 ₪ בגין הוצאות גרירת הרכב והיא צירפה חשבונית מס להוכחת מרכיב זה של התביעה. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי רכב היונדאי היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף הכוללת גם שירותי גרירה בחינם. לטענת התובעת הם לא הפעילו ולא הזמינו שירותי הגרירה המגיעים לה בחינם ממבטחת היונדאי רק על שום כך ש"לוקח לו הרבה זמן להגיע" (עמ' 15 לפרוטוקול, שור' 10-1). בכל הכבוד הראוי, הסבר זה אינו משכנע וזאת בלשון המעטה. היה על התובעת לפעול להקטנת נזקיה ובהזמינה שירותי גרירה בשכר מקום שהיה ניתן לגרור את הרכב בחינם, היא הפרה חובתה להקטנת הנזק. מכאן שהתובעת אינה זכאית לקבלת פיצוי בגין ההוצאה האמורה.

40. בנוסף, נתבע סך של- 1,000 ₪ בגין "הוצאות שונות, ביטול זמן התובע, השבתת רכבו של התובע", אולם לא הונחה תשתית עובדתית וראייתית המוכיחה מרכיב זה. משלא הוכח הסכום האמור ולא באו עליו ראיות כלשהן, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי כלשהוא בגינו.

התוצאה

41. סיכומם של דברים, שאני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים 2-1, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של- 70,187 ₪ לפי הפירוט שלהלן:
41.1. סך של- 52,890 ₪ בגין עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב התובעת (ללא מרכיב המע"מ).
41.2. סך של- 15,697 ₪ בגין ירידת הערך שנגרמה לרכב התובעת.
41.3. סך של- 1,600 ₪ בגין שכ"ט השמאי מטעם התובעת.

הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הכנת חוות הדעת, ה-12/08/2017, ועד התשלום המלא בפועל.

42. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 2-1, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של- 2,500 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 12,000 ₪ (כולל מע"מ). ככל שסכומים אלה לא ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין במשרד ב"כ הנתבעים 2-1, כי אז יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

השעבוד

43. מצילום רישיון הרכב שצורף לתצהיר התובעת עולה כי רכב היונדאי משועבד לטובת בנק מסד. התובעת אישרה בחקירתה כי הרכב עדיין משועבד וכי ההלוואה בגינה נרשם השעבוד טרם סולקה (עמ' 14 לפרוטוקול, שור' 32-30). כידוע, בהתאם לסעיף 9 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, אם "אבד המשכון או ניזוק או הופקע ויש לחייב בשל כך זכות לפיצוי או לשיפוי כלפי צד שלישי, יחול המישכון על הזכות האמורה". לפיכך, "אם הנכס הממושכן אבד או הושמד וכתוצאה מכך זכאי החייב-הממשכן לפיצוי ממבטח הנכס, יועתק המישכון על הזכות לפיצוי לפי סעיף 9(א) לחוק המשכון. זכות זו עומדת לבעל המשכון" [ ע"א 7531/10 ש.א.נ.ל ייזום ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (12.03.2012), פסקה 11].

44. על כן, את סכום הפיצוי כאמור בסעיף 41 לעיל, יש לשלם לבעל השעבוד (בנק מסד), אלא אם יומצא לנתבעים אישור בדבר הסכמת בעל השעבוד (בנק מסד) לתשלום הסכום ישירות לידי התובעת.

45. מובהר בזאת שהשעבוד אינו חל על הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו בסעיף 42 לעיל.

המזכירות תמציא עותק פסק דין זה לצדדים באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ט, 14 יוני 2019, בהעדר הצדדים.