הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן עמ"א 7925-06-15

בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

המבקש (הנאשם)

ח'ליל כעביה

נגד

המשיבה (המאשימה)
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי אשר ניתן במסגרת גזר דין מיום 17.10.17, במסגרתו הורה ביהמ"ש (כב' השופטת רבהון) לנאשם, לבצע הריסה של מבנה המשמש כבית מגורים, לרבות סככות ומבנים נוספים שנבנו ללא היתר על גבי קרקע חקלאית (להלן: "המבנים "), במקרקעין הידועים כגוש 10341 חלקה 12 ביישוב כעביה טבאש המכונה גם "גבע ת ראשיד" (להלן: "המקרקעין") .

המועד האחרון לביצוע צו ההריסה נקבע ליום 17.10.18.

רקע רלוונטי וטענות הצדדים

כאמור, ביום 17.10.17, נגזר דינו של הנאשם אשר הורשע ב ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר במבנים. ביהמ"ש השית על הנאשם, בין היתר, תשלום קנס בסך של 40,000 ₪, חתימה על התחייבות וכן חייב אותו להרוס את המבנים החורגים תוך 12 חודשים, אלא אם יושג היתר כדין, ו למען הסדר הטוב, אביא את הדברים שנכתבו בהקשר זה בגזר הדין, כלשונם: "על אף שעל פניו לא קיימת היתכנות תכנונית, נוכח העובדה שהנאשם מתגורר במקום מאז שנות ה-70 באין מפריע, אני מחייבת את הנאשם להרוס את המבנה נשוא האישום, כמצבו ביום ההריסה וזאת בתוך 12 חודשים מהיום" (להלן: "הצו השיפוטי ו/או "צו ההריסה השיפוטי ").

עד היום המבקש לא הרס את המבנים החורגים .

ביום 7.4.19 הונחה לפתחי הבקשה דנן (שהוגשה ללא תגובת ב"כ המשיבה כנדרש), במסגרתה, התבקשה דחייה של ביצו ע צו ההריסה השיפוטי בשישה חודשים נוספים. המבקש טען כי עשה רבות למען הכשרת המבנים ויש לאפשר לו למצות את ההליך התכנוני שנועד להסדרת גבעת ראשיד . בהקשר זה נטען, כי משרד השיכון יזם תכנית מתאר כוללנית להסדרת תב"ע בגבעת ראשיד, הכוללת את המקרקעין מושא הצו.

באשר לעובדה שלא צורף תצהיר מומחה לבקשה, טען המבקש כי אין מדובר בתוכנית פרטנית הרלוונטית רק אליו, אלא בתוכנית רוחבית המקודמת על ידי משרד השיכון וניתן להזמין למתן עדות, נציג מוסמך מטעם משרד השיכון או את מהנדס המועצה האזורית יזרעאל.

עוד ציין המבקש את מצבו הרפואי הרעוע, כאשר נטען כי לאחרונה התדרדר מצבו של המבקש עקב אירוע מוחי שעבר, ועתה הוא מרותק למיטתו ונזקק להשגחת בני משפחתו. כמו כן נטען כי המבנים מהווים את קורת הגג היחידה של המבקש ובני משפחתו.

לתמיכה בבקשתו צירף המבקש תיעוד רפואי, הכולל מסמך רפואי אחד ומכתב מאת משרד הבינוי והשיכון, אשר סומנו מ/2.

יש לציין כי בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש הודעת הבהרה במסגרתה הודיע לביהמ"ש כי הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה כנדרש, משום שהעתקה הועבר בשגגה, לעו"ד אחר ולא לב"כ המאשימה.

מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף, עת נטען כי הבקשה אינה עומדת באף אחת מן ההוראות הקבועות בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207) התשס"ט 2008 (להלן: התקנות"). בהקשר זה נטען כי הבקשה הוגשה זמן רב לאחר מועד כניסתו לתוקף של הצו השיפוטי ו ללא תגובת המאשימה וכן היא הוגשה ללא תצהיר בעל מקצוע בי חס להליך הרישוי, כנדרש בתקנות.
ב"כ המשיבה טען כי אין לקבל את הסבריו של המבקש, בנוגע לסיבה בגינה הוגשה הבקשה ללא תגובת המאשימה. לשיטת ב"כ המאשימה, ניתן היה להיווכח בנקל כי המייצג בתיק הוא ב"כ המאשימה ולא עו"ד אחר.
עוד ציין ב"כ המשיבה את הוראת סע' 6 לתקנות, לפיה ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלא מטעמים שירשמו. המשיבה הפנתה לפסיקה רלוונטית.
לגופו של עניין נטען כי לאור העדרו של אופק תכנוני ממשי וכעולה מ פסיקות רבות בעניין זה אשר קבעו באופן חד משמעי כי הארכת מועד תעשה רק כאשר ההיתר נמצא בהישג יד , הרי שדין הבקשה להידחות.
נטען, כי בנוגע למבנים אחרים המצויים בגבעת ראשיד, נפסק באופן חד משמעי, כי במצב הנוכחי, אין היתרים בהישג יד מידי ואף לא קרוב לכך. בהקשר זה הפנתה המשיבה, לפסיקה של ביהמ"ש המחוזי בחיפה , ממנה עולה כי הכלל היה ונותר שצו הריסה יש לקיים במועדו, כאשר ישנו אופק תכנוני רק אם כבר הופקדה ת כנית מפורטת לגבי בית מגורים.
לאחר שנתקבלה תגובת המשיבה ביקש המבקש, באמצעות בא כוחו, להשיב לה, ולמרות שהתרתי לו זאת, התייחסות מטעם המבקש לתגובת המשיבה לבקשה לא הוגשה.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופה וזאת מן הטעמים הבאים:
אכן מצאתי כי הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות וללא תשובת המשיבה כנדרש בתקנה 3 לתקנות. אין בהסבריו של הסניגור כדי להצדיק הגשת הבקשה ללא תגובת ב"כ המאשימה או כדי לתקן את הפגם באופן הגשת הבקשה.
מעבר לכך הרי שהבקשה לא נתמכה בתצהיר מטעמו של איש מקצוע, בנוגע לקיומם של הליכי תכנון שנעשו ביוזמת המבקש וזאת בניגוד להוראת תקנה 2 ג' לתקנות, וכן הבקשה לא הוגשה במסגרת מניין הימים הקבוע בתקנה 2 א' ל תקנות אשר קובעת כי בקשה להארכת מועד לביצוע צו תוגש "לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו".
התקנות נוקטות בלשון ברורה ואין להתעלם מהאמור בהם או למצוא "פתרונות יצירתיים" כאלה ואחרים, כדי לתקן פגמים באי ביצוען כדבעי.
יודגש כי תקנה 6 לתקנות קובעת בזו הלשון:
"בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."
ההדגשות מכאן ואילך- אינן במקור- ד"נ.
עניינו הרואות כי המבקש התעלם, הלכה למעשה, מהוראות התקנות כאמור ואין להידרש לבקשה, אלא מטעמים מיוחדים שלא נראה כי קיימים כאן.
בהקשר זה יפים הדברים שנפסקו בפסק דינה של כב' השופטת אסתר הלמן בעפ"א 112/10 ( מחוזי נצרת) מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (9.5.2010), לאמור:
"תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, באופן שימנע הגשתן של בקשות " בהולות" ויאפשר לבית המשפט לקבל מבעוד מועד תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.
תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי " בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".
אכן הפרוצדורה היא אינה מיטת סדום ואין גם מחלוקת כי לביהמ"ש נתונה הסמכות להפעיל את שיקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אולם במקרה דנן לא מצאתי טעמים מיוחדים שמכוחם יש לאפשר למבקש לסטות מהוראות התקנות, על אף הסבריו. (ראה גם בהקשר זה: ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מ"י (19.2.2009).
להשלמת התמונה, הרי שדינה של הבקשה להידחות גם לגופה.
סעיף 254 ט לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") קובע בזו הלשון:
"

254ט.
(א)בעל זכות לגבי מקרקעין שניתן לגביהם צו מינהלי, צו לפי סעיף 235 או 237, או צו שיפוטי לפי פרק זה, לרבות צו שניתן לפי סעיף 254 ב, או מי שהיה צד להליך לפי סעיף 254 ח, הרואה את עצמו נפגע מצו כאמור, ולא חלות לגבי אותו צו הוראות סעיף 254 ח, רשאי לבקש מבית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן לעכב את ביצוע הצו האמור:
(ד) (1) בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו;
(2)נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254 ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת."
בעניינינו, המבקש לא צירף מסמכים שיהיה בהם כדי להעיד שהמבנה מושא צו ההריסה, אינו מסכן את שלום הציבור או את בטיחותו.
כמו כן, אין בנסיבות אלו טעמים מיוחדים המחייבים את קבלת הבקשה.
יש לציין כי קיומו של היתר בהישג יד אכן יכול להוות טעם מיוחד להארכת מועד ביצוע צו הריסה, אולם לא כך בענייננו.
שעה שטרם הופקדה תכנית, הרי שהיתר בניה לא רק שאינו מצוי בהישג יד הרי שהוא אינו נראה כלל באופק ו אף על בסיס המסמכים שהונחו בפני, לא ניתן להעריך אימתי תופקד תכנית להסדרת המגורים בגבעת ראשיד. יודגש כי המסמך מטעם משרד השיכון אינו מקדם הלכה למעשה ובאופן קונקרטי את התוכנית המתאימה ולמעשה לא ניתן להסתמך על המסמך האמור, אשר אינו שופך אור בפן התכנוני, מה גם שלא צורפה חוות דעת תכנונית או תצהיר מגורם תכנוני.
אם לא די בכך, גם מטענות המבקש עולה כי המקרקעין טרם הוסדרו ותוכנית טרם הוגשה, כאשר ברור כשמש כי היתר אינו מצוי הישג יד, ולא ברור, מתי אכן יצא לפועל הליך הסדרת גבעת ראשיד, אם בכלל.
בהקשר זה נפסק כך : "אשר להפעלת סמכותו של בית המשפט לעכב את ביצוע הצו, "הלכה היא כי הדבר ייעשה רק כאשר קיימת היתכנות תכנונית להכשרת המבנה הבלתי חוקי, שעה שהיתר הבניה הוא " בהישג יד" (רע"פ 10607/07 שומאן נ' יו"ר הועדה המקומית (12.2.2008); רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.2004). ראה: ברע"פ 8726/17 נאיל חטיב נ' הועדה המקומית לתו"ב מבוא עמקים, רע"פ 610/18 נילי שמאי נ' עירית תל אביב (15.2.18). ראה גם: עפ"א ( ח"י) 13462-05-13 יער הפקאן בע"מ נ' הועדה המחוזית – צפון חיפה (17.6.13).
ברי כי בנסיבות אלו האופק התכנוני אינו ברור כלל וכלל ו מתן היתר אינו נראה לעין.
יתר על כן, לעניין הסדרת המקרקעין בגבעת ראשיד , נקבע בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י כב' השופטת תמר ניסים שי בעתפ"ב (מחוזי נצרת) 58902-08-18 מזייד כעביה נגד מדינת ישראל (6.1.19) (להלן: "פס"ד גבעת ראשיד"), לאמור :
"כידוע, לצורך מתן ארכה לביצוע צו הריסה, בית המשפט צריך להשתכנע כי ההיתר המיוחל נמצא בהישג יד, כאשר הלכה היא כי אותו " הישג יד" מדובר - משמעו כשל טכני בלבד אשר מונע את קבלת ההיתר ( ראה למשל רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נח (4) 385).
בנסיבות שלפניי אין הדבר כך, ואף נראה כי המערער עצמו, אשר עותר היום לארכה נוספת בת 18 חודשים ( לאחר שלמעשה כבר זכה בארכה של 6 חודשים), אינו סבור כי ההיתר מצוי בהישג ידו.
כאמור בתכניות החלות על המקום, מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת. עד למועד בו ניתן יהא להגיש בקשה להיתר, לא כל שכן לקבל היתר, יש לשנות תחילה את הייעוד של המקרקעין ( על כל המשתמע מכך), ואף משם עוד רחוקה הדרך להוצאת ההיתר ( ראה למשל רע"פ 10607/07 שומאן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (12.2.2008)). קיימת גם משוכה קניינית, אשר חרף האמור בפסק הדין שצורף ( משנות החמישים), שאף לגופו אינו מסיר מכשלה זו, טרם נוכחתי כי נעשה דבר לצורך רישומם של המקרקעין בשמו של המערער.
מהאמור עולה, כי אף אם יש כוונה אצל הרשויות השונות לפעול על מנת שבסופו של יום יוסדר אותו מקבץ המכונה " גבעת רשיד", אזי רחוקה הדרך לשם מרחק רב, כפי שציין בית המשפט קמא."
בהתאם לאמור בפס"ד גבעת ראשיד, הרי ש אין ללמוד מכוונת משרד השיכון לפעול להסדרת המקרקעין בגבעת ראשיד, לרבות המקרקעין מושא צו ההריסה, כי היתר בניה נמצא בהישג יד, באופן המצדיק את דחית ביצוע צו ההריסה כפי שמבוקש.
טרם סיום אוסיף ואציין כי מעבר לפן הפרוצדורלי, לא מצאתי בבקשה כל נימוק משפטי מבוסס או נימוקים כבדי משקל אחרים, אשר יהיה בכוחם כדי להטות את כף המאזניים לעבר קבלת הבקשה.
לא אוכל שלא להתייחס לטענות הסניגור באשר לגילו המבוגר של המבקש ולמצבו הרפואי הקשה, טענות אשר יכול ויהיה בהן, ולו מטעמים אנושיים והומניטריים, כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה, במקרים ייחודיים. אולם בנסיבות אלו מהמסמך הרפואי היחיד שהוגש לעיוני, לא עולה תמונה העולה בקנה אחד עם טענות המבקש בבקשתו, לרבות בכל הנוגע למצבו הרפואי ולא ניתן להסיק מהמסמך הרפואי כי המבקש אכן עבר אירוע מוחי וכי הוא מרותק למיטת וזקוק לסיוע ממשפחתו.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה כדי סך של 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ט, 05 מאי 2019, בהעדר הצדדים.