הדפסה

בית משפט השלום בבית שאן עמ"א 7925-06-15

מספר בקשה:28
בפני
כבוד ה שופטת דוניא נסאר

המבקש

ח'ליל כעביה

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה משלימה

לאחר שעיינתי בתשובות הצדדים, לא מצאתי לשנות מהחלטתי שניתנה ביום 05.05.19 (להלן: "ההחלטה").

כמו כן, וכפי שכבר קבעתי בהחלטה אחרת מיום 27.4.19, הרי שלא מצאתי בנסיבות אלה וגם לאור תשובות הצדדים, הצדקה לקבוע דיון במעמד הצדדים ולהורות על זימון עדים.

באשר לבקשה כי אפסול את עצמי בטענה שהבעתי את דעתי בסוגיית השכונה המכונה "גבעת ראשיד" בה מצוי המבנה מושא הבקשה שבפניי, יש לומר כי הטענות בהקשר זה נטענו בחצי פה וללא ביסוס בחוק ובפסיקה.

הפכתי והפכתי בטענות המבקש לפסלות, וניכר כי המבקש לא הצביע על חשש ממשי למשוא פנים כמצוות המחוקק וכפי שנקבע בפסיקה.

מעבר לאמור, אין בעצם העובדה כי הבעתי עמדה בהליך קודם או בהחלטה לעיכוב הצו השיפוטי, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים שיש בו כדי לבסס פסלות. בעניין זה אני מפנה לדברי כב' הנשיאה (כתוארה אז), מרים נאור בע"א 4555/15 בעניין פלוני נ' פלונים :
"אף אין בעובדה שבית המשפט פסק בעבר בעניינם של בעלי הדין, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער. זאת, שכן הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, אפילו מדובר באותו תיק ממש ( השוו: ע"א 6951/14 טיויאם נכסים בע"מ נ' חוה (16.11.2014); מרזל, בעמודים 266-265). "
(ההדגשות מכאן ואילך - אינן במקור, ד.נ.).

טענות המבקש , כולן, נשמעו, נבדקו ונבחנו בנפש חפצה והדברים שנאמרו בהחלטה ברורים ומפורטים.

בנוגע ליתר הטענות שהעלה המבקש בתשובה האחרונה מטעמו מצאתי כי הוא לא חידש דבר ובדבריו לא הועלו טעמים שיביאו לשינוי החלטתי. ויותר מכך , רוב טענותיו של המבקש בתשובתו מיום 20.05.19 נדונו כבר בהחלטה המנומקת שניתנה על ידי.

סוגיית גבעת ראשיד הינה סוגיה מוכרת אשר עולה מעת לעת ואף ביהמ"ש המחוזי בנצרת הביע עמדה ברורה בא שר להליך התכנוני ולאופק התכנוני, (ראה את הפניותיי בהחלטתי מיום 05.05.19), כך שהחוק והדין ברורים הם, ויש לפעול על פיהם.

בשולי תשובתו, הפנה המבקש למדיניות האכיפה שהפקיד היועץ המשפטי לממשלה בוועדת הפנים במסגרת הדיונים בנוגע לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 ( להלן: החוק"), וכן הפנה למסמך שכונה "דגשים לאכיפה מדינתית במגזר הערבי", וטען בהתאם לאמור, כי "לא קיימת עדיפות בהריסת בתי מגורים המצויים בתוך הקו הכחול של תכנית כוללנית ואשר בהליכי תכנון". אין בדברים אלו כדי לסייע למבקש. חוק התכנון ובניה נוקט בלשון ברורה ביחס למדיניות האכיפה ואין למסמך כזה או אחר אשר גם לא הוצג בפניי ולא ברור מעמדו המשפטי, כדי לשנות את המדיניות החוקית הננקטת.

יודגש כי למבקש ניתנה ההזדמנות להשיב אך ורק לטיעוני המשיבה בתשובתה, אולם במסגרת זו הועלו גם טענות חדשות ואין לכך מקום.

בהקשר זה אציין כי בעפ"א (ח"י) 63269-01-17 מסרי נ' מ"י (27.7.17), נדונה שאלה דומה לעניינינו והיא האם התכנון שנעשה, לגבי קרקעות בישובים הדרוזיים והערבים ,והאם האמור במכתב המשנה ליועמ"ש לגבי מדיניות האכיפה, הנגזרת מכך, מצדיק ראיית מבני מגורים, הנמצאים בגדרי התכנון, כבעלי "אופק תכנוני", המצדיק מתן ארכה לביצוע צווי הריסה וצווי איסור שימוש שהוצאו לגביהם.

ביהמ"ש המחוזי שם קבע כי התשובה לשאלה זו איננה פשוטה כלל ועיקר ועמד על חשיבותן של הוראות התכנון והבנייה. ביהמ"ש חזר ושנה כי "עיכוב ביצוע צו הריסה בשל סיכויים להכשרת הבנייה יינתן רק כאשר קיים "אופק תכנוני". הפרשנות שניתנה למונח זה היא מצמצמת. כלומר - ה"אופק" צריך להיות קרוב וברור. נפסק, כי על מבקש הארכה להראות שהיתר הבנייה, אשר יכשיר את הבנייה הבלתי חוקית נמצא "בהישג-יד" ואף "בהישג יד מידי"".

נוכח חשיבות הדברים, הרלוונטיים מאוד גם לעניינינו, מצאתי לצטט חלק נכבד מהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה , כב' השופטת תמר שרון נתנאל, אשר משקפת גם את העמדה לה אני שותפה ויש בה כדי להביא לתוצאה הנכונה גם בענייננו :

"מתן אורכות בשל הגשת תכנית מתאר, או אף בשל הגשת תכנית מפורטת, במקרקעין בהם דן פסק דין זה, ללא בחינה מדוקדקת אם ניתן יהיה להכשיר את המבנה, תעודד בנייה, ללא היתר, לא רק בשטחים שבהם החל תכנון, אלא גם בשטחים שטרם נכללו בתכנון, לרבות בשטחים חקלאיים, כאמור - במטרה לקבוע עובדות בשטח. אין זה סוד, שאין בכוחם של הגורמים האחראים על גילוי עבירות בנייה ועל הטיפול בהן, להשתלט על ריבוי העבירות בתחום זה ואין זה סוד שההליכים בבתי המשפט נמשכים חודשים ושנים וצווים שניתנים אינם מבוצעים. מצב עגום זה מהווה, שלא בטובתנו, זָרָז (קטליזטור) לבנייה בלתי חוקית.

25. אינני מתעלמת מהתוצאות הקשות של הריסת בית מגורים, בפרט במקרים בהם יתברר, בדיעבד, שניתן היה להשאירו על תילו. אולם, יש לזכור כי מדובר באינטרס פרטי של מי שמלכתחילה בנה ללא היתר ואינטרס כזה אינו יכול לגבור על האינטרסים הציבוריים החשובים שפורטו לעיל ועל אינטרס הכלל בשמירה על דיני התכנון והבנייה.

26. המקרה הנדון בפניי, בתיק זה, שונה מהמקרה שנדון בעניין דכה. בענייננו, מדובר במגמה חדשה של הרשויות הרלבנטיות, בשיתוף עם משרדי הממשלה הרלבנטיים, של הכנת תכניות לשינוי ייעוד במגזר הערבי והדרוזי, לאחר שבמשך שנים מצויה מצוקת הקרקעות לבנייה במגזרים אלה, על שולחן הממשלה והמשרדים הנוגעים בדבר וכעת אף נקבע סדר עדיפויות חדש של אכיפה, כאמור במכתב היועמ"ש.

עם זאת, יש להיזהר מהפיכת מגמה זו להיתר גורף להארכת מועדים ולשינוי מרחיק לכת במדיניות שהתגבשה בפסיקה בנוגע למתן אורכות, פן נחטיא את המטרה, נעודד בנייה בלתי חוקית ונפגע קשות באינטרס הציבורי, גם, ואולי במיוחד, באינטרס של אותם מגזרים בהם עסקינן. שהרי, תכנון נכון, וחופשי מאילוצים של בנייה בלתי חוקית, הוא עניינו של הציבור, בכלל, אך של הציבור המתגורר במקומות בהם מבוצע התכנון, בפרט.

27. במכתב המשנה ליועמ"ש ניתן למצוא הבנה (גם אם לא מפורשת) לחלק של היעדר התכנון, במצב הקיים וכך נכתב בו: "במסגרת הדיונים בכנסת בתיקון 116 לחוק התכנון והבניה, הוקדשו שעות רבות לסוגיית הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי והדרוזי, כאשר נשמעו טענות על מחסור ארוך שנים בתכנון, המייצר אילוץ, לכאורה, לבנייה בלתי חוקית; אלא שתמונת המצב המלאה, כפי שהתבררה בדיונים אלו, העלתה כי בשנים האחרונות ניתן לראות שינוי ממשי של המציאות בהיבטי התכנון והפיתוח במגזרים השונים. כך, למשל... בהמשך להחלטות הממשלה האחרונות ובהוראת שר האוצר, נעשים מאמצים משמעותיים מאוד לקדם תכנון מהיר בישובים הדרוזיים והערבים".

בהקשר זה ניתן להזכיר את דו"ח צוות 120 הימים להתמודדות עם מצוקת הדיור ביישובי המיעוטים, מחודש יוני 2015, אשר הוקם לפי החלטת הממשלה מס' 2362, על מנת לעסוק בגיבוש פתרונות למצוקת הדיור ביישובי המיעוטים. בדו"ח מובא פירוט של הכשלים שהביאו למצוקת הדיור והבנייה במגזר הערבי והדרוזי, אשר העדר תכנון הוא חלק מהם.

28. בהמשך מכתב המשנה ליועמ"ש מצוין כי "... דווקא מתוך רצון לאפשר מימוש התכנון העדכני ותכליותיו, הובהרה חשיבותה של אכיפה יעילה וממוקדת... ללא מניעת עבריינות בניה, לא רק ששלטון החוק ייפגע, אלא תרד לטמיון העבודה הרבה המושקעת בקידום התכנון ונמצא חוזרים למציאות של העדר תכנון, באשר הבנייה הבלתי חוקית תסכל אותו" (ההדגשה - במקור).

בנוסף הובהר במכתב המשנה ליועמ"ש, כי היחידה הארצית לתכנון ובנייה במגזר הערבי (הרלבנטית בשינויים המחויבים גם למגזר הדרוזי) הכינה מסמך מדיניות אכיפה, על פיו "הוחלט לתת קדימות לאכיפה על ידי המדינה במקרים של בנייה מחוץ ל'קו הכחול' ואף בנייה בתחומי הקו הכחול, שמסכלת תכנון - כמו בנייה במקומות המיועדים לפיתוח, בנייה על תשתיות וצרכי ציבור, בנייה חדשה, ועוד כמפורט במסמך. מאליו מובן כי בניה קיימת בתחומי שטחי תכנון מיועדים לפיתוח היא בסדר עדיפות נמוך יותר".

29. הכלל היה ונותר - צו הריסה יש לקיים במועד ועיכוב ביצועו ייעשה רק במקרים חריגים. אולם, השינוי שחל בשנים האחרונות, בהכנת תכניות חדשות לגבי קרקע פרטית, במגזרים הערבי והדרוזי, במטרה לאפשר קבלת היתרי בנייה, כמו גם מצבם הייחודי ושינוי סדר העדיפויות באכיפה, כעולה ממכתב המשנה ליועמ"ש מחייבים, לטעמי, יישום של המונח "אופק תכנוני", באופן ההולם מצב זה. יובהר ויודגש, כי יש לעשות זאת בזהירות רבה ותוך קביעת כללים ותנאים, אשר יבטיחו שמירה והגנה על כל האינטרסים הציבוריים, שבאו לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון, שהובאה לעיל.

30. מבלי להקל ראש בעבירות תכנון ובנייה אשר, אכן, מהוות " מכת מדינה" ותוך הדגשה כי כל מבנה בלתי חוקי, העומד על תילו, פוגע באינטרסים ציבוריים חשובים ( כפי שפורט לעיל), הרי נוכח המגמה התכנונית בשנים האחרונות ונוכח מטרתה המוצהרת - להביא לפתרון מחסור בקרקעות לבנייה במגזרים הנ"ל ראוי למצוא את האיזון הנכון בין האינטרסים הציבוריים ובכללם - האינטרס שבשמירה על יכולתם של גופי התכנון לערוך את התכנון ללא אילוצים בשטח, הנובעים מבנייה בלתי חוקית הקיימת במקרקעין אלה, ובין האינטרס הפרטי של בעלי המקרקעין שמשמעותו, בהקשר זה, היא מניעת הריסת מבנה שכבר נבנה ואשר ניתן להוכיח כבר כעת, בסבירות גבוהה, כי בסופו של דבר ניתן יהיה להכשיר את בנייתו, כפי שהוא, ולא יהיה צורך בהריסתו.

ודוקו: אין באמור לעיל משום גריעה, ולו כזית, מהחומרה הרבה אשר בעצם ביצוע בנייה בלתי חוקית, או מהחומרה אשר בהותרת מבנה בלתי חוקי על תילו ובפגיעה החמורה שיש בכך בשלטון החוק ובציבור. כל המטרה של יישום המונח " אופק תכנוני", בהקשר זה, היא מניעת סבל מיותר והוצאות מיותרות, במקרים בהם ניתן לעשות זאת, ללא פגיעה משמעותית באינטרסים הציבוריים ומבלי שישתמע מכך מתן הכשר כלשהו לבנייה בלתי חוקית.

31. ראשית יש להבהיר, כי כל עוד אין מדובר בתכנית שהופקדה וכל עוד אין לדעת היכן יתוכננו כבישים, מדרכות, שצ"פים וכו' והאם הבנייה, כפי שבוצעה, תוכל לקבל היתר בנייה, האינטרס הציבורי בתכנון חופשי ובאכיפת צווי הריסה גובר ואין מקום להאריך את המועד רק בגין אפשרות כלשהי, שאולי הבנייה הבלתי חוקית "תיפול" על פי התכנית, במסגרת שטח לבינוי וניתן יהיה לקבל היתר עבורה.

בשים לב לכך ולכל האמור לעיל ובנסיבות המיוחדות הנוגעות למקרקעין אלה, כפי שפורטו לעיל, ניתן יהיה לומר כי קיים "אופק תכנוני", לגבי בנייה שבוצעה במקרקעין כאמור לעיל, רק אם כבר הופקדה לגביהם תכנית מפורטת, רק כאשר מדובר במבנה למגורים ורק אם מבקש הארכה יכול להראות שהבנייה הבלתי חוקית נמצאת בתחומי הקו הכחול ובתחומי שטח הבינוי למגורים של התכנית וכי הסיכויים להכשרת הבנייה, כפי שהיא, הם ברמה של סבירות גבוהה"."

דברים אלו מדברים בעד עצמם וכל מילה נוספת מיותרת.

יחד עם זאת, מצאתי לציין כי במסגרת טיעוניו הרבים של המבקש לא נטען כי התכניות הכוללנית והמפורטת הנוגעות לשכונה בה נמצא המבנה נשוא הבקשה שבפניי, ואשר ממתינות לאישור, נבחנו בצורה מדוקדקת, ונמצא כי הן מאפשרות את הכשרת המבנה נשוא הבקשה שבפניי.

בענייננו, מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי כאשר הבקשה נבחנה בהתאם לחוק והפסיקה ותוך הסתמכות על קביעות ערכאת הערעור בערעור על החלטה בהליך דומה לזה שבפניי.

סופו של דבר

לאור האמור לעיל, לא מצאתי עילה בגינה עליי לפסול את עצמי.

מעבר לטיעוניו בנוגע להיות ההיתר בהישג יד, לא הצביע המבקש על כל נימוק אחר שיש בו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע צו ההריסה, והכל כפי שפורט בהחלטתי מיום 05.05.19.

החלטתי מיום 5.5.19 בעינה עומדת.

לפנים משורת הדין, ולמרות שהדרך בה ניהל המבקש את ההליך שבפניי גובלת בניצול לרעה של הליכי משפט, אני נמנעת בשלב זה מהטלת הוצאות על המבקש.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.