הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תו"ח 50366-03-18

בפני
כבוד ה שופט חיים פס

המבקשת

מדינת ישראל
על ידי ב"כ עו"ד שגב פלץ

נגד

המשיב
עבד אל מעטי אפיניש
על ידי ב"כ עו"ד גלעד אבני

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשת ליתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 236 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ובמסגרתו מבקשת היא כי אצווה על המשיב או מי מטעמו להפסיק כל שימוש למטרת אירועים, וכן כל שימוש הנלווה לשימוש הנ"ל ו/או כל עבודה ו/או שימוש אחר שלא על פי תכנית ו/או היתר כדין, ובהתאם לתנאיו במתחם המצוי במקרקעין המצויים בנ"צ 179350/588953, בישוב רהט, אשר סומנו במספרים 1-11 בתשריט אשר צורף לבקשה, במתחם המכונה גם כ"אולמי אלחלאם" (להלן: "המקרקעין").

2. לדברי המבקשת הוכח על ידה כנדרש בסעיף 236 לחוק, כי קיימות ראיות לכאורה לשימושים אסורים שמבצע המשיב במקרקעין.

3. כבר עתה חשוב להדגיש, כי ביחס למקרקעין אלה, הוגש ביום 22.3.18 כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו ביצוע עבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מהוראות תכנית.

4. ביום 31.1.19 הודה הנאשם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו.

5. ביום 19.11.19, טרם מועד הטיעונים לעונש, הוגשה על ידי הנאשם בקשה לחזרה מהודאה ביחס לעבירות האמורות לעיל, וביום 26.12.19, ניתנה על ידי החלטה מנומקת הדוחה את בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו.

6. על פי העולה מהבקשה דכאן – מד ובר בשימושים אסורים במקרקעין במובן זה שעל הקרקע שייעודה הוא ייעוד חקלאי, הוקם גן אירועים על ידי המשיב או מי מטעמו, ונעשה שימוש במקום לצורכי קיום אירועים כאמור.

7. המבקשת טוענת כי קיים אינטרס ציבורי מובהק בהפסקת הפרתן המתמשכת של הוראות החוק, וזאת כאשר הפרת החוק נעשית לעין כל תוך פגיעה בפרנסתם של אחרים אשר הקימו גני אירועים כחוק ומפעילים את עסקיהם כדין.

8. לבקשתה האמורה, צרפה המבקשת ראיות מתוך התיק המבססות לטענתה את האמור לעיל. כמו כן, טענה המבקשת כי קיים אינטרס ציבורי מובהק כי חוטא לא ייצא נשכר וכי השימושים האסורים ייפסקו.

9. על החלטה זו הוגשה תגובת ב"כ המשיב. לדבריו, המשיב חזר בו מהודאתו, אין לו קשר למקרקעין והוא אינו עושה בהם שימוש.

עוד טען כי דו"חות הפיקוח שצורפו הינם משנת 2013, ולפיכך, אין בהם כדי לבסס את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הוצאת צו ההפסקה השיפוטי .

עוד הוסיף ב"כ המשיב, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה מ-6 שנים מאז גילוי העבירה לכאורה, ולפיכך, השתהותה של המבקשת מהווה למעשה ראיה כי לא נעשה שימוש במקום במשך שנים.

10. על תגובה זו הוגשה תגובה נוספת של המבקשת, אשר טענה כי כפי שנקבע בסעיף 236(ג) לחוק, הרי שאין צורך בנקיטת הליכים נוספים לפי פרק י' לחוק, ולפיכך, גם לולא ה וגש כתב האישום נגד המשיב ניתן היה לקבל צו הפסקה שיפוטי למתחם בהצגת ראיות לכאורה בלבד, כאמור בסעיף 236(ב) לחוק.

11. באשר לראיות שצורפו – מסרה המבקשת כי צורפו גם דו"חות פיקוח משנת 2018, אשר יש בהם כדי לבסס את ה תשתית הראייתית הנדרשת להוכחה כי המקום אכן משמש לאירועים, ורק לאחר מכן, הוגש כתב האישום, כך שלטענת המבקשת – אין מדובר בשיהוי כה ניכר כפי שטוען לו המשיב.

עוד טוענת המבקשת ביחס לטענת השיהוי, כי גם אם ייקבע כי המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה לצו הפסקה שיפוטי, הרי שאין בכך כדי למנוע מבית המשפט מליתן את הצו, שכן, כפי שנקבע כבר בפסיקה, השתהות בפעולה מנהלית אשר נוגעת לאכיפת החוק, אין בה כשלעצמה כדי ליצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן.

לדברי המבקשת, האינטרס הציבורי במתן הצו השיפוטי במקרה זה הינו ברור ומובהק, וזאת חרף ההשתהות כאשר כאמור המבקשת טוענת כי לא הייתה כל השתהות.

בסוף דבריה, טענה המבקשת כי לא ניתן שלא לתמוה לשמה התנגדותו הנחרצת של המשיב למתן צו ההפסקה, כאשר מנגד, טוען הוא כי אין לו כל קשר למקרקעין.

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

ראשית, כאמור בפתח החלטתי זו ניתנה על ידי החלטה לפיה, דחיתי את בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו בכתב האישום, ולפיכך, ברור כי קיימות ראיות ברמה הגבוהה ביותר הנדרשת בהליך הפלילי, לכך כי הנאשם עשה ועושה שימוש במקרקעין האמורים לצורכי הפעלת גן אירועים, שכן, בעבירות אלו הוא הורשע ביחס למקרקעין האמורים.

צודקת ב"כ המבקשת בטענתה כי יש לתמוה על התנגדותו של המשיב להוצאת הצו השיפוטי. כידוע, צו הפסקה שיפוטי מוצא כלפי מקרקעין ולא כלפי אדם ומטרתו היא מניעתית ונועד הוא להפסיק את הפרת חוקי התכנון והבנייה.

המשיב אינו יכול לטעון מחד, כי אינו קשור למקרקעין, ומנגד, להתנגד נחרצות למתן צו הפסקה שיפוטית. לטעמי יש בהתנגדות זו כדי לחזק עוד יותר את הקשר של המשיב למקרקעין ולעבירות המבוצעות במקום.

אומר עוד , כי צודקת ב"כ המבקשת כי אין כל קשר בין הליך של בקשה להוצאת צו הפסקה שיפוטי לבין הליכים פליליים אחרים. יחד עם זאת, ובמקרה שבפניי, צו ההפסקה השיפוטי התבקש לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שהורשע הנאשם בעברות המיוחסות לו .

14. באשר לטענת השיהוי אותה טען ב"כ המשיב – הרי שב"כ המשיב התעלם מדו"חות הביקור במקרקעין ומהתמונות שצורפו לבקשה, שהאחרונים שבהם נערכו בתאריך 15.2.18. לפיכך, לכל היותר מדובר בשיהוי של שנה ו-10 חודשים בבקשת צו ההפסקה השיפוטי.

אני סבור כי על המבקשת היה לבקש את צו ההפסקה השיפוטי זמן רב טרם הגשת כתב האישום, וזאת לאור חומר הראיות אשר היה בידה ונגע לביצוע העבירות במקרקעין.

לטעמי היה מדובר בחומר ראיות אשר ביסס ברמה המספיקה את הוצאת הצו.

יחד עם זאת, גם לאור קביעתי כי חל שיהוי מסוים בהגשת הבקשה לצו שיפוטי, ואין בידי לקבוע מדו ע השתהתה המבקשת בבקשה זו, שכן, לא הוגשו כל ראיות בעניין זה, הרי שכפי שנקבע בפסיקה, אין בהשתהות זו כדי למנוע מהרשות המנהלית ביצוע אכיפה כנגד עבירות (לעניין זה ראו: רע"פ 1520/01 שווייצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה פ"ד נו(3) 595 , וכן רע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל מודיעין וכן שאר ההחלטות שהובאו בתגובת המבקשת לעניין זה).

15. יש לזכור, כי מדובר בהפעלת מתחם גן אירועים, כאשר ייעוד הקרקע הוא חקלאי.

ייאמר המובן מאליו, כי בית המשפט אינו יכול לתת ידו להמשך הפעילות המסחרית במקום אשר יש בה משום הענקת פרס לחוטאים.

16. יוזכר ויודגש, כי צו הפסקה שיפוטי אינו מהווה צו שתוצאותיו בלתי הפיכות, כדוגמת צו הריסה, אלא תכליתו היא הפסקת ביצוע עבירות ומניעת שכר מחוטא.

ככל שבהמשך יינתנו היתרים למתחם האירועים להפעלתו ככזה, הרי שצו הפסקת השימוש יפקע.

17. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששוכנעתי מעיון בראיות שהוגשו על ידי המבקשת כי תנאי סעיף 236 לחוק מתקיימים, ניתן בזאת צו הפסקת שימוש במקרקעין בהתאם למפורט בבקשה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.