הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"ק 65903-01-18

s
בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

תובעים

אליהו אמסלם

נגד

נתבעים
יקוט ג'קלין מרציאנו

פסק דין

מבוא:

לפני תביעה כספית לתשלום סך של 400,000 ש"ח, המהווים כספי הלוואה אשר לטענת התובע ניתנו לנתבעת בהתאם להסכם הלוואה מיום 14/6/17 אולם הנתבעת, כך לטענתו, לא פעלה להשיב לו את כספי ההלוואה וזאת בניגוד להסכם בין הצדדים.

עסקינן בתובענה אשר הוגשה ביום ה- 29/1/18 בסדר דין מקוצר, בה עתר התובע, אזרח מדינת ישראל, אשר עובד לפרנסתו כשכיר, לבית המשפט בגין הלוואה חוץ בנקאית אשר לטענתו העמיד לטובת הנתבעת, ואשר לטענתו , במסגרת הסכם ההלוואה, ביקשה לשעבד לטובת התובע את זכויותיה בנכס מקרקעין הידוע כגוש 561, חלקה 293, בגן יבנה, וחתמה על הודעת משכון לטובתו.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן במסגרתה עתרה למתן רשות להתגונן וטענה כי הנתבעת נפלה לתרגיל עוקץ ועושק של בן זוגה לשעבר וכי הסכם הלוואה הנטען, אינו הסכם הלוואה תמים אלא ניסיון להלבין כספים על גבה של הנתבעת. ביום ה- 6/2/19 ניתנה לנתבעת רשות להגן, והתובענה עברה לפסים רגילים .

הנתבעת במקביל לכתב הגנה הגישה תביעה שכנגד למתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם ההלוואה מושא התביעה העיקרית נחתם תוך ניצול מצבה הנפשי, תחת עושק וכפייה והוא חוזה למראית עין, שכן לא קיבלה אף "לא אגורה שחוקה אחת".

הנתבע/ התובע שכנגד הכחיש את טענות התובעת שכנגד וטען לתקפות ההסכם והעברת התמורה לנתבעת כמפורט בהסכם.

טיעוני הצדדים

לטענת התובע בתאריך 14/6/17 נחתם בינו לבין הנתבעת הסכם הלוואה לפיו העמיד הוא לטובת הנתבעת הלוואה על סך של 400,000 ₪ וזאת לאור בקשתה ובהמשך להיכרות מוקדמת ביניהם. לטענת התובע, הנתבעת לא פעלה להשיב לו את כספי ההלוואה על אף הוראות ההסכם.

לתביעתו צרף התובע את הסכם ההלוואה אשר נכרת בין הצדדים ביום ה- 14/6/17. לטענתו, הנתבעת, על אף האמור בהוראות ההסכם ועל אף שהנתבעת לא פעלה להשיב לו את כספי ההלוואה , פעלה היא למכירת זכויותיה בנכס מבלי להשיב לו את כספו, ובניגוד לתנאי הסכם ההלוואה אשר נכרת בין הצדדים.

על אף האמור ועל אף שלא השיבה לו הכספים, לטענתו נודע לו כי היא רשמה את זכויותיה בנכס ביום ה- 14/9/17 לטובת צד ג' וזאת מבלי לפרוע את ההלוואה או לציין זאת בהסכם המכר . לטענתו קיימת לטובתו הערת אזהרה על הנכס בלשכת רישום המקרקעין.

מאידך, לטענת הנתבעת, לא היו דברים מעולם והיא נפלה קורבן לתרגיל עוקץ כלשונה. לטענתה- התנהלות התובע בריונית, סחטנית וכופה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. הת נהלות התובע הינה פסולה, והיא, כך לטענתה, נפלה קורבן לתרגיל עוקץ מצד בן זוגה לשעבר ואחרים, אשר עשו יד אחת על מנת לסחוט ממנה כספים.

לטענתה, בן זוגה לשעבר, אדם בשם מאיר כהן, היה מכור להימורים, וחב בחובות כבדים, והערים עליה והונה אותה. לטענתה, יום בהיר אחד נלקחה על ידו ועל ידי אד ם נוסף, למקום בו המתין לה התובע, וכן אדם נוסף שהציג עצמו כעורך דין מטעמו, ושם אולצה לחתום על מסמכים של מה שנחזה להיות הסכם הלוואה וכן מסמכי משכון.

לטענתה היא מעולם לא קבלה לכיסיה כספ ים מהתובע, על אף טענת התביעה. עוד לטענתה, לא זכתה היא לקבל כל העתק מהמסמך האמור לידיה.

הנתבעת טוענת כי לעניות דעתה, עסקינן בניסיון פסול להלבין כספים באמצעות התובענה וכך לקבל גושפנקא חוקית לסכומי עתק.
הנתבעת מדגישה כי התמונה המלאה הינה עגומה ביותר, ולמעשה היא נוצלה קשות ע"י בן זוגה לשעבר, ומכריו, אנשי השוק האפור, וביניהם התובע, והגיעה לתהום כלכלית, בעוד בן זוגה למעשה נעלם.

הנתבעת מדגישה כי חתימותיה על ההסכם נשוא התביעה נסחטו ממנה תוך כפייה, הטעייה ועושק, ותוך ניצול מצבה לרעה, ואין לה כל אפשרות לדעת על מה חתמה היא. בנסיבות אלו טוענת היא כי דין ההסכם הנטען מיום 14/6/17 להתבטל.

הנתבעת מפנה לתחושת האיום אשר היתה מונחת על כתפיה בעת החתימה על המסמכים. לטענתה היא מעולם לא קבלה לידיה כספים מהתובע, ולא קבלה העתק מההסכם עליו אולצה לחתום. זאת ועוד לטענתה היא אולצה לחתום ולמכור את ביתה בנסיבות דומות וללא רצונה.

לסיכום טוענת היא כי ההסכם עליו חתמה היה תחת הטעייה ועושק, כי הוא היה למראית עין וכי היא הוחתמה על החוזה תוך ניצול מצבה הנפשי הרעוע ולמעשה תחת כפייה.

התובע טוען מאידך בתגובתו לבקשת הרשות להגן של הנתבעת, שעל אף העובדה שהחוזה נכרת כבר ב- 2017 הנתבעת מעולם לא עשתה פעולה כלשהי שיכולה להעיד על כך שהחוזה נחתם תחת כפייה. עוד לטענתו, רק הנתבעת רשומה כלווה על אף שבפועל לא היתה כל מניעה שתרשום את בן זוגה. כמו כן היא חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד גבעתי והסמיכה אותו באותו מעמד לרשום הערת אזהרה על הנכס.

רקע שאינו שנוי במחלוקת

אין חולק כי ביום ה- 14/6/17 התכנסו הצדדים בנוכחות עו"ד גבעתי בכדי לחתום על הסכם הלוואה והתובע והנתבעת חתמו על ההסכם שכותרתו "הסכם הלוואה" אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה. ( להלן: "הסכם ההלוואה").

אין חולק כי הנתבעת חתמה על הודעת משכון לטובת התובע בכל הנוגע לזכויותיה על בית הרשום על שמה והמצוי ב גוש 561, חלקה 293, בבעלותה ברחוב הכלנית 14 בגן יבנה ( להלן:" ביתה של הנתבעת") לטובת התובע.
אין חולק כי הנתבעת הודתה בפה מלא כי חתמה על הסכם ההלוואה והודעת המשכון והסכימה לשעבר את זכויותיה בביתה לטובת התובע .

אין חולק כי עד למועד הגשת התביעה שכנגד ובקשת הרשות להתגונן, לא שלחה הנתבעת לתובע כל הודעה על ביטול חוזה עקב הפרה, הטעיה, עושק, כפייה או בשל הי ותו חוזה למראית עין.

השאלה במחלוקת

לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע להסכם ההלוואה ותביעת התובע להשבת כספי ההלוואה, על בית המשפט לקבוע, האם ההסכם ההלוואה מושא התביעה נחתם על ידי הנתבעת? והאם נפל פגם בכריתתו, המביא לבטלותו כטענת הנתבעת?

במסגרת ההכרעה בשאלה זו על בית המשפט יהא להידרש להוראות ההסכם ולטענת הנתבעת בדבר היותו הסכם למראית עין, והאם ההסכם נכרת, ככל שנכרת, נכרת תחת עושק וכפייה המביא לבטלות הסכם ההלוואה?

ככל שיקבע כי המדובר בהסכם הלוואה שלא נפל פגם בכריתתו, וכי הוא אינו חוזה למראית עין, יידרש בית המשפט להכריע האמנם הרים התובע הנטל הנדרש ממנו במשפט אזרחי להוכיח כי העביר לנתבעת את הכספים הנטענים והמפורטים בהסכם ההלו ואה, וזאת בשים לב כי הנתבעת הכחישה זאת מ כל וכל.

ככל שהוכח בפני כי התובע העביר כספים לנתבעת- האמנם הופעל על הנתבעת לחץ פסול תוך ניצול מצבה הנפשי המצדיק את ביטול החוזה כעולה מחוק החוזים?

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 13 ל חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 - ( להלן: " חוק החוזים "), קובע כי: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל...".

ביחס למהותו של חוזה למראית עין נקבע בע"א 3642/11 כהן נ' גטאס:
"חוזה למראית עין הוא חוזה שבו 'מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה'... בחוזה כזה מתקיים חוסר התאמה מכוון בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת כלפי חוץ בחוזה שכרתו ובין רצונם האמיתי והסמוי שלא לתת לאותו חוזה תוקף מחייב...".

בפסיקה מקובלת האבחנה בין חוזה למראית עין ב"סימולציה מוחלטת", היינו חוזה שמאחוריו לא מסתתרת כל התקשרות חלופית סמויה בין הצדדים, שמטרת החוזה הכתוב לכסות עליה, לבין חוזה למראית עין ב"סימולציה יחסית", היינו חוזה שמטרתו להסתיר התקשרות אחרת בין הצדדים. (רא' למשל ע"א 630/78 ביטון נ. מזרחי, פ"ד ל"ג(2) 576, 582-583 (1979).

לעניין זה נקבע בע"א 4305/10 אילן נ' לוי,:

"ניתן להציג את ההבדל בין סימולציה מלאה וסימולציה יחסית באופן הבא. הראשונה איננה אלא חוזה שלא לערוך חוזה, על אף קיומו של החוזה למראית עין. השנייה הינה חוזה שלא לקיים את החוזה הגלוי, אך תחת זאת לקיים חוזה אחר שהוא נסתר."

כאשר מדובר ב"סימולציה מוחלטת" הרי שדינו של ההסכם למראית עין ביטול בהתאם לסעיף 13 הנ"ל לחוק החוזים, אולם כאשר מדובר ב"סימולציה יחסית" מוסמך בית המשפט להורות על אכיפת ה"חוזה הנסתר", בתנאים מסויימים (רא' לעניין זה למשל בעא 440/14 וילאר נכסים 1985 בע"מ נ' דני קליין, מיום 1.11.18, בסעיפים 88-90 לפסק הדין).

במקרה דנן לטענת הנתבעת המדובר בטענה לחוזה למראית עין ב"סימולציה מלאה" שכן אין בפי הנתבעת טענה לחוז ה "נסתר" בינה לבין הנתבע, שהסכמם ההלוואה בא לכסות עליו. ממילא, ככל שתתקבל טענת ה נתבעת לכך שמדובר בחוזה למראית עין, אזי כפועל יוצא ייקבע כי הסכמי ההלוואה בטלים.

עת מועלית טענה לכך שחוזה הוא "למראית עין בלבד" הנטל המונח על כתפי הטוען, הוא נטל מוגבר וכדברי בית המשפט העליון בעא 3725/08  ניסים חזן נ' אריק חזן –

"... בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כוזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר נקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת".

יחד עם זאת, נקבע בע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. אולצ'יק פ"ד נ(2) 41, 42 כי:

"...לצד ההכרה בכך שנטל הוכחת הטענה כבד, יש לזכור שראיה לכך שחוזה שנכרת הינו חוזה למראית עין תהיה לרוב נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם".

וכך נקבע בפרשת חזן הנ"ל –

"ראשית, משנטענת טענה של חוזה למראית עין, מתבקש בדרך כלל לפרוש את הרקע ולהעריך את טיב המניעים שעמדו ביסוד ההתקשרות המדומה הנטענת, ולהצביע על הנסיבות שבעטיין ראוי לייחס לצדדים לעסקה כוונה משותפת שאינה משתקפת בחזותה החיצונית של העיסקה. טענת חוזה למראית עין, הנטענת בעלמא, כשהיא מנותקת מקיומם של רקע ונסיבות העשויים להקרין ולהסביר את התכליות שלשם השגתן עוצב החוזה כמצג מדומה של רצון הצדדים, עלולה להיתקל בקשיי הוכחה וביסוס".

חוזה למראית עין הוא אפוא חוזה "פיקטיבי" במובן זה שהצדדים לחוזה גמרו בדעתם שלא לקיימו כלשונו אלא לא לפעול כלל, קרי סימולציה מלאה, או לפעול בהתאם להסכמה שונה ונסתרת שאינה משתקפת מלשון החוזה, קרי סימולציה יחסית. הנטל שנדרש להוכחת טענות מעין אלה הוא נטל מוגבר שמוטל על הטוען להיותו של החוזה חוזה למראית עין, כאשר ניתן להוכיח את הטענה על ידי הוכחת הנסיבות שברקע החוזה מושא ההתדיינות כמו גם ההתרשמות הישירה מבעלי הדין.

ככל שייקבע ע"י בית המשפט כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה הנדרש ממנה להוכחת טענותיה כי הסכם ההלוואה הינו הסכם למראת עין, יעבור הנטל לכתפי התובע להוכיח כי פעל בהתאם להסכם ההלוואה והעביר לידי הנתבעת סך של 400,000 ₪ כמפורט בהסכם.

כמו כן טענה הנתבעת כי התקשרה עם התובע בהסכם תחת כפיה ואיומים, שכוונו אליה מגבי ומבן זוגה ו/או אחרים .

על פי סעיף 17 לחוק החוזים: "כפיה(א) ....מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה".

החוק קובע כי "...דרך הביטול: ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה...".

החוק מגדיר מספר גורמים אשר קיומם מוביל לביטול החוזה בדיעבד: טעות, הטעיה, כפייה, עושק. עבור כל אחד מפגמים אלו, נדרשים מספר תנאים מצטברים.

כך למשל, ביחס לכפייה כלכלית, נקבעו בפסיקה שני תנאים מצטברים, אשר רק בהתקיימם תיחשב "כפייה כלכלית" לכפייה הפוגמת את החוזה: 1. "מבחן האיכות" כלומר, הפעולה אינה ראויה. 2. "מבחן העוצמה" - ה"נכפה" אינו יכול, בנסיבות העניין להימלט ממלתעות הפעולה (כלומר, אין לו אלטרנטיבה סבירה).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, ראיתי החומרים המצורפים לכתבי הטענות ושמעתי העדים הגעתי להכרעה כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, דין התביעה שכנגד להידחות ולהלן נימוקי:

בפתח הדברים יובהר כי היות והנתבעת הודתה במפורש כי חתמה על הסכם ההלוואה וטענה להגנתה כי ההסכם נכפה עליה, תוך ניצול מצבה הנפשי, וכי ההסכם היה למראית עין בלבד הרי שעסקינן בטענת הודאה והדחה והנטל על פניו עובר לכתפיה להוכיח כי אכן כאשר חתמה על ההסכם , לא היה זה מרצונה החופשי ולא היתה היא מודעת היא להשלכותיו וכי ההסכם היה למראית עין.

שוכנעתי כי ההסכם לא היה למראית עין ולא נפל בו כל פגם המצדיק את ביטולו ולכן הסכם ההלוואה עומד בעינו ועל התובע להוכיח כי העביר לה את הכספים הנטענים והמפורטים בהסכם ההלוואה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם, ועיינתי במס מכים שצורפו על ידם, סבורה אני כי התובע הרים את הנטל הנדרש ממנו להוכיח שהעביר חלק נכבד מכספי ההלוואה לנתבעת, והוא השכיל לעשות זאת באמצעות עדיו- עו"ד גבעתי, באמצעות האסמכתאות שהציג למשיכת תשלומים, ובאמצעות העתק הצ'קים שצירף לראיותיו.

על אף האמור לעיל, אני סבורה כי בתובענה זו רב הנסתר על הנגלה, ואין לבית המשפט ספק כי המציאות הינה מורכבת יותר מהמצג אשר הוצג ביחס להלוואה ולרקע לה.

כך למשל ברור לבית המשפט כי הנסיבות לחתימה על הסכם ההלוואה חוץ בנקאית בין שני אנשים זרים לחלוטין, ללא ריבית הינן מורכבות יותר. כמו כן סבורה אני כי לא ברורה לבית המשפט לעומק נפקותם של המתווכים והמארגנים של ההלוואה אשר לכאורה דאגו לה מסיבות פילנתרופיות, דבר אשר אינו נפוץ למדי בעולם ההלוואות.

על אף האמור ועל אף שרב הנסתר על הנגלה ועל אף שהצדדים בחרו להביא בפני בית המשפט, תמונה חלקית בלבד באשר לעובדות כפי שהיו טרם החתימה על ההסכם ולאחריו, ובשים לב כי בית המשפט נדרש להכריע על סמך העובדות שהצדדים בחרו להביא בפניו, סבורה אני כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי אכן העביר לנתבעת כספים ובכך הוכיח את תביעתו.

בפתח הכרעתי אבחן את נסיבות החתימה על הסכם ההלוואה ואת העדויות וראיות הצדדים ביחס אליו:

הסכם ההלוואה

הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם הלוואה מיום 14/6/17 אשר צורף לתיק שם הסכימו הצדדים כי התובע ילווה לנתבעת סך של 400,000 ₪.

כעולה מההסכם התשלום המובטח יועבר לנתבעת תוך 7 ימים ממועד רישום כל הביטחונות וזאת במסירת שיק לידי הלווה על סך ההלוואה , "ההלוואה תועבר לידי הלווה תוך 7 ימים... ע"י מסירת צ'ק לידי הלווה על סך ההלוואה".

כמו כן סוכם כי ההלוואה תשולם ללא ריבית ותוחזר בתשלום אחד וכי מועד החזר מלוא ההלוואה ע"י הלווה יהא עד לא יאוחר מיום 4/6/18. כמו כן התחייבה הנתבעת כי להבטחת פירעון מלא של ההלוואה היא תפעל למשכון כל זכויותיה בביתה ברחוב הכלנית 14/1 ביבנה ואף לרשום עליו הערת אזהרה.

עיון בהסכם ההלוואה מעלה כי על הסכם ההלוואה חתמו התובע והנתבעת, ו בחלקו, במספר תיקונים, חתם בנוסף גם עו"ד גבעתי.

שכר טרחת עו"ד עבור ההסכם שולם לעו"ד גבעתי , כך עולה, ע"י התובע בלבד, ועו"ד גבעתי העיד בפני כי "..לשאלת ביהמ"ש את מי ייצגתי בהליך בהסכם עצמו, אני משיב שרשמתי הסכם עבור שני הצדדים. אני לא נוהג לקחת עבודה בלי שמשלמים לי. אני קיבלתי שכ"ט רק מהתובע, לא דרשתי ולא רציתי שכ"ט נוסף מהגברת...".

ההתנהלות בין הצדדים ביחס להסכם ההלוואה

לטענת התובע, על אף גילו הצעיר הוא חסך כספים רבים , אשר חלקם היו שמורים בביתו במזומן וחלקם היו בבנק ואותם משך ער ב החתימה על מנת להעבירם לנתבעת בהתאם להסכם ההלוואה.

לטענתו- "בחודש מאי 2017 לערך פנה אלי חבר, מר גבי שלו, בבקשה להעמיד הלוואה לטובת חברו ושותפו העסקי מר מאיר כהן. מר שליו טען כי עסקינן בהלוואה בסך של 400,00 ₪ וכי הלווים מתכוונים למכור את ביתם ולהחזיר את ההלוואה מכספי המכירה.."..
עוד תיאר התובע בתצהירו כלהלן: "...במאי...התקיימה פגישה בה נכחנו אני, מר שליו, מר כהן והנתבעת. במעמד הפגישה סוכמו כל פרטי ההלוואה, הובהר לנתבעת כי רק על סמך שעבוד הנכס אסכים להעביר לידם את כספי ההלוואה והנתבעת הבינה את מהות העסקה והתחייבה לשעבד את זכויותיה בנכס לטובתי..." התובע טען כי לאחר מכן "פנינו לעו"ד גבעתי על מנת שיכין את מסמכי הלוואה ..."
עוד טען הוא בתצהירו כי "...עובר לפגישה משכתי מהבנק סך של 240,000 ₪. היתרה בסך של 160,000 ₪ היתה ברשותי במזומן בביתי...". לביסוס טיעון זה הצי ג התובע אישור משיכת כספים מהבנק בסך של 240,000 ₪ ביום 5/6/17 בשעה 9:77. ( ראה נספח 1 לתצהיר התובע ).

במועד הדיון התובע העיד בפני כלהלן על עניין ההלוואה:

"...הם פנו אליי ביום העסקה כדי לעשות את ההלוואה, היא ומאיר, הם נכחו ביחד, אני לא מכיר אותם לפני זה, באותו רגע שהם באו ביחד זו ההכרות שלי איתה. כשביהמ"ש מפנה אותי שוב לסעיף 8, ושואל האם הנתבעת פנתה אליי באופן אישי ובמישרין כדי שאעמיד לטובתה הלוואה, אני משיב שהם באו ביחד, היא ובעלה, גבי שידך אותם שמי שצריך את העזרה אז הוא הביא אותם. היא ומאיר פנו אליי במישרין וביקשו את ההלוואה...". ( עמוד 8, שורה 6 ואילך).

מר גבי שלו אשר תצהירו הוגש לתיק טען בפני כלהלן:

"... הכרתי את בן זוגה של הנתבעת מר מאיר כהן וזאת במסגרת עבודות קבלנות משותפות שנעשו על ידנו... מר כהן טען כי הוא ובת זוגתו ( מר כהן טען כי הנתבעת היא אשתו) מתכוונים למכור את ביתה של בת הזוג בגן יבנה ואולם אין לנכס טופס 4 ועל מנת שיעלה בידם למכור את הנכס יש צורך בהשלמת עבודות בנייה לרבות ממ"ד... אשר הוערכו ע"י מר כהן בסך של כ- 400,000 ₪... הוא ביקש הלוואה והבטחתי לסייע לו...".

ההלוואה לטענת התובע, היתה הלוואה חברית לטענתו, ולכן אף היתה ללא ריבית. התובע בעדותו בפני טען כלהלן :

"...אמרת שאם אתה לא לוקח ריבית זה בסדר, את זה הסבירו לך?
ת. אני עשיתי את זה מעזרה לחבר שלי שביקש ממני אישית, עשיתי פה טובה לגבי....לשאלת ביהמ"ש מה הקשר בין גבי לנתבעת, אני משיב שהם עובדים ביחד, לשאלת ביהמ"ש מי עובד ביחד, אני משיב שגבי ואותו מאיר. לשאלת ביהמ"ש האם נתתי הלוואה למאיר, אני משיב שלא, נתתי לנתבעת. מאיר בא מטעם ג'קלין שהיתה צריכה את העזרה לשיפוץ של הבית כדי למכור אותו, הוא ציין שהוא צריך להוציא טופס 4 ובתהליך של חצי שנה שנה הוא מחזיר לי את הכסף. לא ראיתי בזה שום בעיה כי יש לי חוזה.
ש. מפנה אותך לסעיף 8 לכתב התביעה, שם צוין שיש הכרות מוקדמת בינך לבין הנתבעת. זה נכון?
ת. ממש לא. לא אליה ולא למאיר....". ( עמוד 7, שורה 21 ואילך).

דהיינו, וכפי שעלה מעדויות הצדדים, התובע התקשר בה סכם הלוואה עם הנתבעת על מנת לסייע לחבר שלו, הוא גבי שלו, אשר הכיר ועבד עם בן זוגה של הנתבעת, והכול לטענתו ממניעים אנושיים של "לעשות טובה" למכר ( גבי של ו) , וללא רווח עבורו, ולטענתו, גם ללא רווח עבור המכר, שחיבר בין הצדדים, וזאת על אף שלא הכיר כלל לא את הנתבעת ולא את בן זוגה דאז.

עדות התובע היתה מהימנה בעיני, דה עקא שהתובע לא הצליח להבהיר מה היו השיקולים שלו בעת מתן ההלוואה, ומה הרוויח מכך, ומדוע בחר להפסיד לכאורה ריביות אותן יכול היה לקבל בבנק או בהשקעה אחרת, ובית המשפט התרשם כי אף בעניין זה רב הנסתר על הנגלה.

מעדויות הצדדים וטיעוניהם עולה כי במעמד ההסכם כל הצדדים היו סבורים כי בן זוגה של הנתבעת היה נשוי לה וזהו המצג אשר סיפק בן זוגה לנוכחים. בפועל כאמור השניים היו בני זוג למשך שנים ארוכות עובר להסכם.

כמו כן, עולה כי הפגישות בין הצדדים, לרבות המפגש בו נחתם הסכם הלוואה ו לטענת התובע, הועברו הכספים , לא נערכו במשרדו של עו"ד גבעתי אלא בביתו של גבי שלו, אשר כאמור היה חברו של התובע ושל בן זוגה של הנתבעת, מאיר, ו אשר "שידך" לטענת התובע , בעסקת ההלוואה הזו, בינו לבין הנתבעת ובן זוגה דאז .

התובע העיד בפני כי : "...שתי הפגישות היו אצל גבי בבית ולא אצל עוה"ד גבעתי במשרד. חתמנו על הכל אצל גבי בבית...". עת נשאל התובע מדוע הסכם ההלוואה לא נחתם במשרד עו"ד השיב הוא כלהלן: "...אני לא מבין שום דבר בעניינים של עו"ד... דיברנו עם העו"ד הוא אמר יביא הכול מסודר...כל צד שילם לו 4000....".

עו"ד גבעתי אשר כאמור, בנוכחותו נכרת ההסכם, ואשר עדותו היתה מהימנה ונטולת אינטרס, העיד בפני כלהלן:

"...מר גבי שלו שהיה לקוח שלי...פנה אליי ואמר שיש לו חבר טוב שעובד איתו, ואולי רוצה לעשות עסקה כדי לתת הלוואה, לעשות הסכם הלוואה. גבי שלו פנה אליי, אמר שיש לו חבר, החבר זה התובע. לא הכרתי אותו לפני כן....." ( עמוד 13 ואילך).

ובהמשך העיד כלהלן:

"...נכון שהיית עו"ד של שני הצדדים?
ת. הייתי עו"ד שערך הסכם עבור שני הצדדים. אני מייצג את האינטרסים שלהם לצורך רישום המשכון.
לשאלת ביהמ"ש את מי ייצגתי בהליך בהסכם עצמו, אני משיב שרשמתי הסכם עבור שני הצדדים. אני לא נוהג לקחת עבודה בלי שמשלמים לי. אני קיבלתי שכ"ט רק מהתובע, לא דרשתי ולא רציתי שכ"ט נוסף מהגברת, ומבחינתי כשאני הבהרתי לצדדים, אני מבחינה אתית כמי שערך את ההסכם, אם יש סכסוך ביניכם לגבי ההסכם עצמו, לא יכול לייצג צד אחד. לא יודע אם לקרוא לזה מייצג או לא, אני בסה"כ עשיתי הסכם...".(שם).

נוכח עדויות הצדדים, אני קובעת כי ההסכם בסופו של יום נערך בעקבות פנייתו של מר גבי שלו לעו"ד גבעתי וכי הסכם ההלוואה נערך ע"י עו"ד גבעתי ובמסגרתו ייצג הוא את שני הצדדים אולם בפועל רק התובע שילם לו שכר טרחה בגין עריכת הסכם ההלוואה , אשר לטענתו היה פילנתרופי וללא מטרות רווח.

על פניו התובע, לא נתן כל הסבר הגיוני ומניח את הדעת, מדוע שילם הוא מכיסו לעורך הדין על הסכם הלוואה אשר למעשה הינו הסכם פילנתרופי מצידו לח לוטין והוא אינו מרוויח ממנו כלל. יצויין כי עורך הדין גבעתי אישר בעדותו כי רק התובע שילם לו שכר טרחה בגין ההסכם, כך שההתנהלות של התובע לפיו רק הוא שילם שכר טרחה לעו"ד גבעתי, בגין עריכת הסכם ההלוואה, כאשר הסכם ההלוואה, הינו ללא מטרות רווח, פילנתרופי בלבד, אינה מובנית אינה הגיונית, ואינה מסתברת כלל וכלל.

ובהמשך חשף עו"ד גבעתי, את האינטרס של התובע במתן ההלוואה, לכאורה:

"...פגשתי אותם לראשונה, בגלל שהמשרדים שלי בתל אביב, והוא מתגורר באשקלון, גבי, אמרתי לו תתאם לי בבקשה, נעשה פגישה בבית שלך, בשביל לא להטריח אתכם עד לפה ....אין לי בעיה לשבת...לראות במה מדובר ובתנאי העסקה, והצעתי שיזמן את הצדדים אליו הביתה. זו היתה הפגישה הראשונה. במסגרת הפגישה הראשונה הסבירו לי הצדדים מה שהם רוצים, הנתבעת ג'קלין אמרה שהיא לחוצה למכור את הבית, זקוקה לכסף לשיפוצים באופן דחוף. בסיס העסקה היה כזה שהתובע רוצה לקבל את עבודות השיפוץ בבית, ומוכן גם בין היתר להלוות לה לצרכי אותו שיפוץ כספים, והיא תחזיר אותם ככל והיא תמכור את הבית. מבחינתנו היה סעיף של עסקת הלוואה, לא של עסקת מכר, חלק מתנאי פרעון ההלוואה זה שהבית ימכר, יוחזר הכסף....". (שם).

ביחס למעמד החתימה על ההסכם טען התובע בתצהירו כלהלן:

"...ביום ה- 14/6/17 התקיימה פגישה בביתו של מר שליו אליה הגיעו אני, מר שליו, מר כהן , עו"ד גבעתי והנתבעת.... עו"ד גבעתי הסביר לנתבעת ומר כהן את מהות המסמכים עליהם הם חותמים...".לטענתו הנתבעת חתמה עליהם רק לאחר שהובהר והוסבר לה על מה היא חותמת.

לטענתו במעמד זה חתמה הנתבעת הן על ההסכם, הן על ייפוי כוח והן על בקשה לרישום משכון. כמו כן היא מסרה לו צ'קים משוכים מחשבונה, ו התובע כאמור צר ף לתביעתו העתקים מהמסמכים הנ"ל ובכל הנוגע לצ'קים צירף העתק של 4 צקים על סך כולל של 230,000 ₪ ( ראה נספח 5 לתצהיר התובע ).

בכל הנוגע לעריכת הסכם ההלוואה, העיד עו"ד גבעתי כלהלן: ".... זה היה השלב הראשון בפגישת ההכרות, לא היו לנו מסמכים בידיים. הבהרתי דבר ראשון לנתבעת שצריך קודם מסמכי רישום של הנכס, נסח טאבו, פרטי הרישום, דברים שנצרכים לצרכי שעבוד הנכס, וסיכמנו איתה ועם התובע שבעצם אערוך את כל מסמכי ההלוואה ע"פ רצונה, שיעברו על זה, שיבדקו אם מקובל עליהם, אמרתי שאני בסה"כ עורך עבורם את ההסכם, אני אבדוק אם מבחינה משפטית שיש זהות בין המשעבד לנכס, לראות את כל הנתונים הנדרשים כפי שצריך, היא עברה על המסמכים ועל הכל, זה היה אחרי המפגש הראשון. ברגע שהעבירה לי את כל המסמכים, ניסחתי את ההסכם, שלחתי לעיונה, מסרתי גם לתובע, אמרתי לו קח תעבור על זה, שלחנו לה גם בוואצאפ אם אני זוכר נכון, העבירה לי הכל, שלחתי לה שתעבור על כל המסמכים, אם יש לה שאלות, הערות או תיקונים, מבחינתי הגעתי להסכם מצויד בכל מה שצריך, מסמכי שעבוד לחתימה, את ההסכם עצמו ונפגשנו בשנית שוב בבית, ואז הגענו למפגש השני בבית של גבי. זה היה נוח גם לה, גם לי וגם גרושתי גרה באיזור. אני אדיש לתוצאה המשפטית, אני רק מספר מה היה הם באו, ישבו, הגיעו לדירה, היו גבי עצמו, הוא בעל הנכס וגם ה"מתווך" בעסקה, הגיעה גב' ג'קלין ובן זוגה והגיע התובע...". ( עמוד 13 ואילך).

כעולה מעדות עו"ד גבעתי התמונה הופכת למורכבת יותר, וחלקים נוספים בעסקה נחשפים: כעולה מעדותו התובע התקשר בעסקה כי רצה לבצע את עבודות השיפוץ הנדרשות בבית הנתבעת, וכן עולה כי לאחר מכירת הנכס, תשיב היא את הכספים.
ככל שזהו אכן בסיס העסקה, ועדותו של עו"ד גבעתי היתה מהימנה עלי, והתרשמתי כי הוא מהימן ואכן אדיש לתוצאה המשפטית, הרי שלא ברור מדוע התרעם התובע בכתב תביעתו על העובדה כי הנתבעת מוציאה את הנכס למכירה, והלוא כעולה מההסכם בין הצדדים זהו התרחיש הצפוי והמוסכם על מנת להשיב לתובע את כספיו.

הנתבעת טענה בתצהירה כי אולצה לחתום על כל המסמכים כולל הסכם ההלוואה , ובנוגע לצ'קים, טענה בתצהירה כי "מעולם לא מסרתי צ'קים לא לביטחון ולא אחרים, והכתב על ארבעת הצ'קים הנטענים אינו כתב ידי לרבות החתימה הנחזית להיות שלי, שאיננה כזו, אלא אם אני מזהה נכון, של מאיר....". לטענתה עסקינן בצ'קים אשר נגנבו ממנה.

בעדות התובע בפני הכחיש את טענות הנתבעת, והתעקש ביחס לצ'קים שקיבל באותו מעמד מהנתבעת כי היא היתה מודעת לכך וחתמה עליהם, והכול בפניו. בעדותו טען הוא בפני כלהלן:

"... השיקים שאתה מדבר עליהם, היא חתמה עליהם בנוכחותך?
ת כן בטח.
ש. אתה יודע שהיא טוענת שזויפה חתימתה?
ת. גם אני יכול להגיד קיבלתי 700 אלף.
ש. עשית משהו כדי להתמודד עם הטענה הזו?
ת. ראיתי בעיניים שלי בנוכחותי שהיא חתמה על השיקים מול העיניים שלי, ומפה והלאה מה שהיא תגיד זו בעיה שלה. לשאלת ביהמ"ש האם השיקים המצורפים בנספח 5 לתצהירים מטעמי, הם השיקים שהנתבעת נתנה, אני משיב שכן, אלו שיקים שלה שקיבלתי ביום שנחתם ההסכם, היא חתמה עליהם. לשאלת ביהמ"ש מדוע לא כתבנו למעלה למי משלמים את השיקים, אני משיב שאני לא ידעתי מה להגיד לה, הייתי ילד, אף פעם לא היו לי שיקים גם. לשאלת ביהמ"ש האם השיקים היו רק על סך של 230 אלף ₪ אני משיב שלא, יש לי עוד שיקים, אני צריך למצוא אותם, זה מה שמצאתי וצילמנו ולא הבאתי את השאר...".

במעמד הפגישה לטענתה היא "הוחתמה" תחת לחץ על ייפוי הכוח, וכן "אולצתי לחתום על.... הסכם ההלוואה וכן מסמכים שונים אחרים, כגון מה שהתברר לי לאחר מכן שהם מסמכי מ שכון....".

למעשה חתימותיה באותו מעמד, כך לטענתה נסחטו ממנה, תחת אווירה מאיימת, ותוך אווירת כפייה וניצול לרעה של התובע וחבריו. היא הפנתה לפערי כוח וידע באותו מעמד וטוענת כי דימתה את הנוכחים לאנשי השוק האפור. למעשה הנוכחים הוצגו לה ע "י בן זוגה דאז כגורמים עברייניים והיא עשתה את שעשתה מחוסר ברירה ותחושת פחד גדולה.

על אף שבסיפור התביעה עולה כי רב הנסתר על הנגלה, ואין ספק כי נתונים רבים לא הובאו לידיעתו של בית המשפט, ועל אף שבית המשפט סבור כי הנתבעת בעל כורחה נקלעה לנסיבות אשר יצאה מהן מופסדת, ולא מן הנמנע כי נוצלה ע"י מי שהיה בן זוגה, ואולי אף ע"י גורמים נוספים, על אף האמור, סבורה אני כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכ יח כי החוזה היה חוזה למראית עין או כי חתמה עליו תחת כפיה.

הנתבעת אמנם טענה ללחץ פסול ולכפייה דה עקא שבעדותה בפני הודתה כי בן זוגה היה מעורב עם השוק האפור, מסובך בחובות, לדבריה "כל השוק האפור היה אצלי בבית". הרושם הינו שזו היתה המציאות של הזוגיות ביניהם והנתבעת היתה מודעת היטב למצב ולמצבו של בן זוגה. עולה כי אכן עקב החובות הכבדים היא נחלצה לעזרתו לא פעם, והודתה היא בפני כלהלן:

"...כן, כמו כל אשה תמימה, רציתי לעזור ( עם החובות) ואני היום משלמת את כל ההלוואות..". דהיינו, הנתבעת הודתה כי סייעה לו כספית לאורך השנים וכי עשתה זאת מתוך תמימות ומתוך רצון לסייע למי שהיה בן זוגה, באותם ימים.

אמנם אין ספק כי נפלה קורבן לנסיבות וכי ייתכן ואף איבדה את הונה ולמצער איבדה כספים רבים בגינו של אותו מאיר, דה עקא שהמרחק בין תמימות ורצון לסייע לבן זוג השקוע בחובות לבין כפייה ועושק בטענותיה כלפי התובע בהסכם ההלוואה, הינו רב ואין לטעות בין השניים .
במערכת זוגית צדדים מבצעים וויתורים רבים זה למען זה, מתוך אהבה ואינטרסים אחרים, והדבר הינו טבעי, לגיטימי, אף אם בסופו של יום צד מסוים יוצא יותר נפסד מהצד השני בגין כך.

על אף שאין ספק כי המעמד של החתימה על ההסכם אינו מצטייר כמעמד מלבב במיוחד, חם או נעים, ועל אף העובדה כי הצדדים הסתגרו בחדר למשך זמן מה ללא נוכחות עו"ד גבעתי, והטעמים לכך אינם ברורים, על אף האמור לא שוכנעתי כי הנתבעת היתה נתונה ללחץ כגון עושק או הטעייה או לחץ פסול אחר בעת החתימה על החוזה, למעט הלחץ הרגשי בו היתה שרויה כבת זוג המנסה לסייע לבן זוגה, ואשר אולי אף מנצל אותה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובכללם את עדותו של עו"ד גבעתי, אשר ייצג את שני הצדדים במהלך הסכם, ועדותו בענין היתה מהימנה עליי, לא התרשמתי כי הנתבעת חתמה על הסכם ההלוואה ושאר המסמכים, כמפורט בתצהיר עו"ד גבעתי, עקב איומים ולחץ מצד התובע או מי מטעמו. התרשמתי כי הנתבעת הבינה גם הבינה כי היא חותמת על הסכם הלוואה על סך של 400,000 ₪ ולצורך כך היא הסכימה באופן ברור ומודע למשכן את ביתה אשר ביבנה. הנתבעת עשתה זאת בעניים פקוחות ובהבנה מלאה כי היא עושה את זה למען בן זוגה.

הנתבעת הודתה בפניי, כי חתמה על המסמכים והסכם ההלוואה, כי היתה תמימה ועל מנת לעזור לבן זוגה. דא עקא כי זמן קצר לאחר מכן, עזב בן הזוג את הנתבעת והיא נשארה, כך לטענתה, עם כל החובות שלו.

סבורתני כי אין מחלוקת שהנתבעת לא אולצה ע"י התובע או מי מטעמו לחתום על ההסכם, הנתבעת ראתה את עצמה כמחוייבת כבת זוג, לחתום על ההסכם על מנת לעזור לבן זוגה מאיר לצאת מהחובות, כך לטענתה. הנתבעת הודתה בפניי כי התובע לא הפעיל עליה כל לחץ וכל שכן לחץ פסול ועדותו בענין, נתמכה ע"י עו"ד גבעתי .

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת חתמה על הסכם ההלוואה, מתוך רצון חופשי ומתוך הבנה כי היא תקבל כספים על מנת לעזור לבן זוגה ובתמורה עליה למשכן את הבית ביבנה. כך, כל טענותיה כי אולצה לחתום על ההסכם והמסמכים עקב כפייה וכי ההסכם היה למראית עין בלבד, נדחות על ידי.

לסיכום, אני קובעת כי הנתבעת חתמה על הסכם ההלוואה מתוך ידיעה ברורה והבנה לאמור בו ולתנאים המפורטים בו. כמו כן אני קובעת כי הסכם ההלוואה נחתם ע"י התובעת מתוך רצון חופשי וכי ההסכם שיקף את רצון וכוונת הצדדים, וכי הוא לא נחתם תחת כפייה והוא אינו חוזה למראית עין.

יודגש, כי הכר עתי הינה בהתבסס על העדויות והמסמכים שהצדדים בחרו להביא בפניי.

על אף האמור לעיל, הצדדים שניהם לא נתנו לי הסבר מניח את הדעת, באשר למעמדו של אותו מאיר בסיפור העלילה, מדוע טעו הצדדים לחשוב כי מאיר הוא בעלה של הנתבעת, מדוע המפגש לא התקיים במשרד עו"ד מסודר, אלא בבית פרטי של גבי שלו , מדוע הסכים התובע ליתן לנתבעת הלוואה ללא ריבית ואף לשאת בשכר טרחת עורך דין בגין עריכת ההסכם, כאשר הוא לכאורה לא מקבל כל תמורה מהנתבעת, שהינה זרה לו, ומעל לכל לא ברור מה תפקידו של גבי במפגש זה, ומה האינטרס שלו בהסכם ובהתרחשות המפגש. כמו כן לא ברור מדוע בסיס העסקה כפי שתיאר עו"ד בפני, שכן הוא לא תואר כך ע"י התובע בעדותו ותצהירו.

על אף סימני השאלה המרחפים על העסקה, אין ספק כי ההסכם נחתם ע"י הנתבעת וכי היא חתמה עליו מתוך רצון חופשי, למען בן זוגה, כי התובע או מי מטעמו לא הפעיל עליה כל לחץ וכל שכן לחץ פסול , וכי ההסכם שיקף את כוונת הצדדים לפיה התובע ייתן לנתבעת הלוואה, ככל הנראה לטובת בן זוגה והנתבעת מאידך התחייבה להשיב את ההלוואה ולמשכן את ביתה ביבנה.

האמנם הועברו בסופו של יום הכספים לנתבעת?

משקבעתי כי הצדדים חתמו על הסכם ההלוואה מתוך רצון חופשי, כי הסכם ההלוואה לא נחתם ע"י הנתבעת תחת כפיה וכי הוא אינו חוזה למראית עין, על בית המשפט להכריע האם אכן פעל התובע, כמפורט בהסכם ההלוואה להעברת כספי ההלו ואה כמפורט בהסכם ההלוואה, בסך של 400,000 ₪ לנתבעת.

בעוד שהתובע טען כי פעל להעביר לנתבעת במועד חתימת ההסכם בביתו של גבי שלו סך של 400,000 ₪, במזומן, טענה הנתבעת כי לא קיבלה מהתובע דבר ולא קיבלה ממנו כל כספים.

עיון בהוראות הסכם ההלוואה שערך עו"ד גבעתי מעלה כי כספי ההלוואה היו אמורים לעבור מהתובע לנתבעת באמצעות צק: "ההלוואה תועבר לידי הלווה תוך 7 ימים... ע"י מסירת צ'ק לידי הלווה על סך ההלוואה ".
אין מחלוקת כי התובע לא פעל להעביר לתובעת את כספי ההלוואה באמצעות צק, כמפורט בהסכם בין הצדדים, ולטענתו העביר לנתבעת כבר במעמד חתימת ההסכם בביתו של גבי לשו, את כספי ההלוואה בסך של 400,000 ₪., במזומן.

כאמור לעיל- התובע הציג מטעמו אסמכתאות למשיכה בנקאית בסמוך למועד חתימת ההסכם בסך של 240,000 ₪ וכ ן ארבעה צקים על סך של 230,00 ₪ אשר נחתמו ע"י הנתבעת במועד חתימת ההסכם.

התובע העיד מטעמו את עו"ד גבעתי אשר הודה כי היו חילופי כספים באותו מעמד. לצד זאת הוא עצמו לא היה נוכח בעת ספירת הכסף, הוא בכוונה תחילה, לטענתו לא ספר את הכסף, אך העיד כי ראה כספים בשקית וכי הצדדים ספרו אותם בחדר נפרד, ללא נוכחותו.

"חלק מהתנאים בהסכם, הם ביקשו ממני כשהם קראו וראיתי את תעודות הזהות, התנאים הבסיסיים בהסכם שבתום 7 ימים מיום הרישום עצמו, הוא ידאג להעביר לה את הכספים שקבענו בהסכם, אני הופתעתי, כי התובע עצמו הגיע עם שקית שלא ידעתי אפילו מה תוכנה, עם כסף מזומן, לתת את ההלוואה. אני בעצמי אמרתי תמתינו, נעשה את השעבוד בצורה מסודרת ואח"כ כל העניין הכספי יעשה בצורה מסודרת. היא היתה לחוצה מאוד לקבל סכום כסף לעניינים שלה. אמרתי זה לא בידיי, לכו תספרו, אני לא אספור כמות עצומה של כסף, הם ישבו בחדר חצי שעה, היא ובעלה והתובע הלך לראות שהכל בסדר. אמרתי להם אני לא מתחיל לספור כסף, אני לא כספר. נכנסו, יצאו אחרי חצי שעה, אמרו הכל פה. החתמתי אותם על ההסכמים ..."

לטענתו הוא לא היה מוכן להיות חלק מספירת הכספים: "אמרתי להם, אני לא כספר". עו"ד גבעתי טען שהצדדים יצאו מהחדר ודיווחו לו לאחר נכנסו לחדר וספרו את השטרות במזומן כי העברת התשלום בוצעה והכל בסדר , אך הוא עצמו לא היה מודע לסכום הכסף שהועבר מיד ליד .

עדותו של התובע בדבר העברת כספים במזומן לנתבעת, כאמור נתמכה בעדותו של עו"ד גבעתי ואף בנספח 1 לתצהיר התובע לפיו פעל התובע למשוך מחשבון הבנק שלו זמן קצר לפני חתימת ההסכם סך של 240,000 ₪.

הנתבעת מאידך הכחישה מכל וכל כי קיבלה לידיה סכום כלשהוא מהנתבע, אולם הודתה כי מאיר בו זוגה, שילם לתובע ריבית בגין כספי ההלוואה ( ראה עמוד 31 שורות 30-32 לפרוטוקול) . קרי, הנתבעת למעשה הודתה כי בגין הסכם ההלוואה, עליו חתמה, על מנת לעזור לבן זוגה מאיר, בידיעה כי מדובר בהלוואה שיש להחזיר וכי הבית ביבנה הר שום על שמה ימושכן לטובת החזר ההלוואה, התקבלו כספים מהתובע ומאיר שילם לתובע ריבית מסויימת.

יודגש, כי הצדדים והנוכחים במעמד חתימת ההסכם, ראו במאיר ובנתבעת בני זוג נשואים, ומשכך ניתן היה להבין כי הסכומים אשר הועברו במסגרת ההסכם לאותו למאיר עוברים אף לנתבעת, והכל בהסכמתה הברורה והמפורשת ומתוך רצון כנה ותמים לעזור לבן זוגה. .

לעדותה של הנתבעת מצטרפת עדותו של עו"ד גבעתי היתה מהימנה בעיני, ואני קובעת עובדתית כי אכן התקיים נכרת הסכם הלוואה בין הצדדים והתובע הגיע לביתו של גבי שלו עם שקית ובתוכה כסף מזמן רב מאוד וכי במהלך המפגש, נכנסו הנתבעת ובן זוגה מאיר לחדר וספרו את שטרות הכסף וכי הועברו כספים מהתובע לנתבעת באותו מעמד וכי לאחר ספירת הכספים, יצאו הצדדים ואמרו לעו" גבעתי, שהכל בסדר .

דה עקא שבית המשפט אינו יכול לקבוע באופן מבוסס מה ו הסכום אותו העביר התובע לנתבעת בתוך החדר שכן העברת הכספים בוצעה בסופו של יום, אכן לאחר חתימת ההסכם אולם בחדרי חדרים, ללא נוכחות עורך הדין, שלא בהתאם להוראות ההסכם אשר קבעו את העברתם בצק, הכספים הועברו בשקית אטומה וללא אסמכתאות וחתימה של הנתבעת על הסכום אותו קיבלה.

ויודגש- על פי ההסכם היה על התובע להעביר לנתבעת את כספי ההלוואה בצק שבעה ימים לאחר רישום כל הביטחונות . ככל שאכן היה פועל התובע להעביר את כספי ההלוואה בצק, ניתן היה לאשר בוודאות כי אכן התובע העביר את התמורה המלאה בהתאם להסכם. דע עקא, כי למרות הוראות ההסכם הברורות, בחרו הצדדים לפעול שלא בהתאם להסכם, ועל אף הערתו של עו"ד גבעתי בפניהם שימתינו מעט עד לאחר רישום המשכון.

הצדדים בחרו להסתגר בחדר, באופן פרטי, לספור את הכסף ללא נוכחות אדם אוביקטיבי, ובשים לב כי התרשמתי כי עדותו של עו"ד גבעתי היתה מהימנה עליי, ובשים לב כי הוא העיד בפניי כי ראה שקית ובה כסף מזומן וכי הצדדים נכנסו לחדר על מנת לספור את הכסף, ולצאת מהחדר ולהודיע לעו"ד גבעתי שהכל טוב, אני קובעת כי התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי הוא העביר כספים לנתבעת במזומן במעמד חתימת ההסכם, אולם עדותו בכל הנוגע לגובה הסכום, הינה עדות יחידה של בעל דין.

למעשה סבורתני כי הנהלות הצדדים מייד לאחר חתימת ההסכם, לפיה בחרו להעביר כספים במזומן, באופן מיידי, בחדרי חדרים, מלמדת כי הצדדים למעשה בהסכמה, פעלו בחדר לשינוי תנאי הסכם ההלוואה, בכל הנוגע לתמורה ולאופי התשלום.

עיון בראיות מטעם התובע מעלה כאמור, כי התובע צירף לתצהירו מסמך מהבנק לפיו ביום 5/6/17 הוא משך סך של 240,000 ₪ במזומן מהבנק. כמו כן, צירף התובע לתצהירו העתק 4 צקים של הנתבעת על סך כולל של 230,000 ₪.

את טענתו של התובע כי יש ברשותו צקים נוספים אשר נחתמו ע"י הנתבעת במעמד חתימת ההסכם, אני דוחה. ככל שהיו בידי התובע צקים נוספים, חזקה שהיה ממציא אותם לבית המשפט ולא מסתפק רק בהצגת חלק מהצ'קים.

בשים לב כי הכספים הועברו, כך עולה, בניגוד לקבוע ב הסכם שבין הצדדים, במפגש עצמו, במזומן וללא רישום מדוייק, והתובע, כאמור, הציג אסמכתאות על משיכה כספ ית מהבנק בסכום נמוך פי כמה וכמה מהקבוע בהסכם ובשים לב כי התובע הציג אסמכתאות על צקים בסך של 230,000 ₪ בלבד , אני קובעת כי התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי פעל להעביר לתובעת במעמד חתימת ההסכם סך כולל של 230,000 ₪ בלבד במזומן ולא יותר.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי הנתבעת חתמה איתו על הסכם הלוואה וכי ההסכם לא היה למראית עין ולא נפלו בו פגמים המצדיקים את ביטולו, כגון כפיה עושק ועוד.

כמו כן אני קובעת כי התובע הוכיח כי הועברו לנתבעת ולבן זוגה דאז כספים מטעמו, לצד זאת התובע לא הוכיח כי הועברו לה לנתבעת מלוא הכספים המצויינים בהסכם ההלוואה, ובנסיבות אלו בהן העו"ד לא היה עד לסכום אשר הועבר לה ובנסיבות בהן הנתבעת כופרת בכך שהועברו אליה כספים ובנסיבות בהן חוזה ההלוואה קבע העברת כספים בצקים ולא במוזמן ידנית ללא ת יעוד ורישום, ובנסיבות בהן קיימים פערים לא מבוטלים בעדויות הצדדים, כפי שתיארתי לעיל, ובפרט בעדות התובע, הרי שאין באפשרותו של בית המשפט לקבוע כי התובע הוכיח העברתם של 400,000 ₪ לנתבעת.

בנסיבות אלו והיות והוכח בפני כי הועברו בכל זאת כספים מסוימים לנתבעת, קובעת אני כי התובע הצליח להרים הנטל להעברת הסך הקרוב לסכום שנמשך מהבנק ערב ההסכם בלבד- ובשים לב לסכום הצקים העומד על סך של 230,000 ₪, אני קובעת כי הסכום שהתובע הוכיח בפניי כי הועבר לנתבעת עומד על סך של 230,000 ₪ בלבד.

ויודגש- קביעה זו אינה מתעלמת מכך שבסיפור התביעה קיימים אי דיוקים לא מבוטלים, ותהי ות רבות.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת באופן חלקי את התביעה העיקרית, דוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 230,000 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד שהתשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.