הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"ק 63376-12-16

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

בפני
כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעת/משיבה

א.ג. מחצבות אשקלון בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד טל שפרנט

נגד

נתבעים/מבקשים

1.קידר תובלה בע"מ
2.ג'אבר קוידר
ע"י ב"כ עוה"ד יאסר אבו ג'אמע

החלטה בבקשת הרשות להגן

לפניי תביעה בסדר דין מקוצר שעניינה חוב לו טוענת התובעת, בגין התקשרות עסקית בין הצדדים לאספקת חול.
ההחלטה דנן הינה החלטה בבקשת רשות להגן שהגישו הנתבעים.

טענות התובעת
בין הצדדים ישנה התקשרות ארוכת ימים לפיה התובעת סיפקה חול לנתבעת 1. בין הצדדים יש הסכם עבודה חתום.
הנתבעת 1 משכה חול מהתובעת ויתרת החוב שלה גדלה בהתמדה. הנתבעת תמיד שילמה "על חשבון" ולא סגרה את החוב. משהגיע חובה של הנתבעת אצל התובעת בסוף חודש מרץ 2016 לסכום שלמעלה מ- 700,000 ₪, ומשלא הגיבה הנתבעת לפניות התובעת ולא פרעה את החוב, עשתה התובעת שימוש בהמחאה פתוחה שהייתה ברשותה על פי ההסכם, מילאה בה את הסכום, והציגה אותה לפירעון. ההמחאה לא כובדה.
לאחר הצגת ההמחאה, פנתה הנתבעת 1 לתובעת וביקשה להגיע להסדר חוב. בתאריך 10.05.16 חתמו הצדדים על הסדר חוב, בו אישרה הנתבעת 1 כי יתרת החוב היא 710,791.39 ₪ והתחייבה לפרוע את חובה לתובעת בהסדר מקל. הנתבע 2 היה ערב להסדר החוב.
בהתאם להסדר החוב, מסרה הנתבעת 1 לתובעת סדרה של המחאות מעותדות. אולם למעט פירעון חלקי, לא עמדה הנתבעת בהסדר. משחוללה המחאה אחת מן הסדרה, משכה התובעת חזרה מהבנק את יתר ההמחאות, ובכך למעשה מנעה מהנתבעת 1 נזק.
החוב שטרם נפרע הינו בסך של 542,791.70 ₪ (כך לפי כתב התביעה המקורי, וראו פירוט להלן בדבר כתב תביעה מתוקן שהוגש בהמשך).
לנתבעת 1 התחייבות חוזית ישירה ותקפה לשלם את חובה לתובעת. על הנתבעת לשלם את סכום התביעה גם מכוח עילת עשיית עושר. הנתבע 2 ערב להתחייבויות הנתבעת 1 ועל כן עליו לשלם את חובותיה של הנתבעת 1.

טענות הנתבעים
הנתבעת 1 הינה חברה שפועלת כ- 30 שנה ומעולם לא חזר לה שיק מחמת אכ"מ.
בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, סיפקה התובעת לנתבעת 1 מוצרי חול למיניהם.
לצורך הבטחת התשלום, הפקיד המנוח מר אבו קוידר טאלב בידי התובעת שיק פתוח – שטר החוב. התובעת הפקידה שטר חוב זה בהפתעה וללא התראה או פניה לנתבעת 1. התובעת מילאה את הסך של 710,791 ₪, שהינו סכום שכלל אינו מגיע לה. בעקבות פעולה זו, נגרם לנתבעת 1 נזק כבד מאוד. השטר עליו כביכול נסמכה התובעת, נערך על ידה ללא זכות וללא אישור הנתבעים, ולכן מדובר בשטר מזויף.
הנתבעת אף הגישה בגין נזקים אלו תביעה נגד התובעת, בבית משפט השלום בבאר שבע, בעילה חוזית, נזיקית, עילת לשון הרע, שמספרה - 45417-11-16. התביעה דנן נועדה להוות משקל נגד לתביעה זו.
טרם הפקדת שטר הביטחון ביקשו הנתבעים ליתן לתובעת שיקים על חשבון החוב, אולם זו סירבה לקבלם.
הנתבע 2, מנהלה של הנתבעת 1, חתם אכן על הסדר החוב אולם ההסכם נחתם בכפיה ובעושק.
הנתבע 2 נאלץ לחתום על הסדר החוב בשל ההפקדה של שטר הביטחון שנעשתה שלא כדין. התובעת איימה על הנתבעים שתפעל לפגוע בפרנסתם באופן שתפעל שלא יסופק להם חול מספקים אחרים. כמו כן, איימה שלא תספק חול לכל החברות של שבט אבו קוידר, ולא תספק חול לחברות שיש להן קשר עסקי עם הנתבעת 1. התובעת אכן הפסיקה לספק חול לכל אותן חברות וכולם התאספו נגד הנתבעים והפעילו עליהם לחצים אדירים לחתום על ההסכם. הנתבעת דחקה בנתבעים לפינה ולא הותירה להם ברירה אלא לחתום על הסדר החוב. בהתאם לקבוע בסעיף 18 לחוק החוזים בעניין עושק , רשאים הנתבעים לבטל את הסדר החוב.
ההלכות בעניין רשות להגן הן הלכות מקלות ויש לתת לנתבעים רשות להגן שכן הציגו הגנה אפשרית.

השתלשלות ניהול הליך זה
יחד עם כתב התביעה הוגשה בקשה במעמד צד אחד, להטלת עיקולים זמניים. כבוד הרשם הבכיר נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 01.01.17.
בהמשך הוגשה על ידי הנתבעים בקשה לביטול העיקול שניתן במעמד צד אחד.
בבקשה זו לביטול עיקול התקיימו שני דיונים לפני כבוד הרשם, במהלכם התברר שהחוב של הנתבעת לתובעת נמוך מהחוב הנטען בכתב התביעה, שכן, חלק מהחוב היה מובטח בהמחאות זכות מאת צד ג', חברת בן ארי, אשר העבירה כספיים לתובעת לאחר הגשת התביעה . התובעת התבקשה לפיכך להודיע מהו סכום התביעה המדויק.
ביום 27.04.17 הודיעה התובעת כי לאחר פירעון המחאת הזכות מחברת בן ארי, עומדת התביעה על סך של 244,570 ₪ (קרן בלבד). (כמו כן נתנה התובעת באותה הודעה הבהרות שונות לביהמ"ש בעניין העיקול). בעקבות האמור, הוגש בהמשך, ביום 03.09.17, כתב תביעה מתוקן על סך 244,570 ₪.
בהמשך, לאחר שהצדדים הגישו סיכומים בבקשה לביטול עיקול, ניתנה ביום 26.09.18 החלטה בבקשה לביטול עיקול. באותה החלטה קבע כבוד הרשם הבכיר כי צווי העיקול הזמניים יוותרו על כנם ואף הורה על הרחבתם. בהחלטה התייחס כבוד הרשם בין היתר לסיכויי התביעה וסיכויי ההגנה (להלן: "החלטת כבוד הרשם").
בקשת הרשות להגן הוגשה על ידי הנתבעים ביום 07.03.17. לבקשה צורף תצהירו של הנתבע 2. לאחר תיקון כתב התביעה אפשרתי לנתבעים להגיש בקשת רשות להגן מתוקנת, אולם הם ויתרו על זכותם להגיש בקשה זו (ראו הודעה מטעמם מיום 25.09.17).
בתאריך 16.09.18 התקיים דיון בבקשת הרשות להגן כאשר בפתח הדיון, הודיע ב"כ הנתבעים שלנתבעת 1 הוצא צו פירוק. ב"כ הנתבעים ביקש לעכב ההליכים בעניינה של הנתבעת 1 וציין כי בכוונת הנתבע 2 לפנות להליך של פשיטת רגל. ב"כ התובעת הסכים לעכב את ההליכים כנגד הנתבעת 1 ולגבי הנתבע 2 ציין כי כל עוד לא נקט בהליך פשיטת רגל אין מקום לעכב את הדיון בעניינו. בנסיבות אלו נשמעה חקירת הנתבע 2 על תצהירו שצורף לבר"ל. בהשלמה לאמור לעיל יצוין כי עד כתיבת החלטה זו לא התקבלה הודעה בדבר עיכוב הליכים נגד הנתבע 2 או הודעה בעניין הליכי פשיטת רגל שנקט.
בסיום הדיון ביקש ב"כ הנתבעים לא לסכם בעל פה, שזו דרך המלך בהליך כגון דא, ואני אישרתי הדבר וקצבתי לנתבעים, המבקשים, את המועד להגשת סיכומים מטעמם – עד ליום 16.10.18. הסיכומים לא הוגשו במועד ולפיכך ניתנה תזכורת לב"כ הנתבעים ביום 21.10.18.
ביום 22.10.18 הגיש הבנק בקשה למתן פסק דין הן בשל העדר הגשת סיכומים והן לאור הטענות לגופן. ביום 31.10.18 נתתי החלטה לפיה ככל והסיכומים לא יוגשו עד ליום 14.11.18 תדחה הבקשה למתן רשות להגן והבקשה למתן פסק דין תתקבל.
עד לעצם כתיבת החלטה זו, לא התקבלו סיכומי הנתבעים/המבקשים בבר"ל, וגם לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים (עיון בנט מעלה כי ב"כ הנתבעים צפה בשתי ההחלטות , ההחלטה המתזכרת וההחלטה בבקשה למתן פסק דין).
להשלמת התמונה אציין כי התביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת בגין הפקדת שטר הביטחון (ראה פירוט בסעיף 5 לעיל), נדחתה ביום 24.04.17 בגין אי הפקדת ערובה להוצאות, אשר נקבעה שם.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתיק ושמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטתו של כבוד הרשם אורי הדר, בבקשה לביטול עיקולים, אשר ניתנה לאחר שמיעת עדים וקבלת סיכומי הצדדים (כאשר ברור לי שמדובר בהחלטה בהליך ביניים), החלטתי לתת לנתבע 2 רשות להגן, תוך התניית הרשות בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪, לאור העובדה שמדובר בהגנה שאינה מבוססת דיה, בהגנה חלשה, הגם שאינה כזו שניתן להכתיר אותה כהגנת בדים.
כפי שציין כבוד הרשם בהחלטתו אף אני סבורה לכאורה שלשיק הביטחון מעמד משפטי מחייב ושהתובעת הייתה זכאית להפקיד אותו לאור חובות הנתבעת 1 כלפי התובעת.
כבוד הרשם הבכיר העלה שאלות באשר לסכום שמולא בשיק - סכום החוב בעת הפקדת אותו שיק, ובעניין זה ראה האמור בסעיף 27 סיפא להחלטת כבוד הרשם, אולם אני סבורה שיתכן והיה כן מקום לרשום את השיק על מלוא החוב ביום הפקדתו, לאור חוסר הפירעון המתמשך של חובות הנתבעת 1 לתובעת. כלומר מדובר בעצם ב - "העמדת החוב לפירעון מיידי", לאור החובות המתמשכים והמצטברים של הנתבעת 1, והדברים עוד צפויים להתברר.
לכך אוסיף כי התביעה שהגישה הנתבעת 1 נגד התובעת בעניין הנזקים הנטענים שנגרמו לה בגין הפקדת השיק נדחתה (ראה פירוט לעיל), כך שיתכן שאף קיים מעשה בית דין בעניין זה בין הצדדים. אולם גם עניין זה דינו להתברר עד תום בהמשך ההליך.
אף אני סבורה כפי שסבר כבוד הרשם הבכיר בהחלטתו כי טענת הנתבעים לפיה התובעת סירבה לקבל שיקים על חשבון החוב ובחרה תחת זאת להפקיד את שטר הביטחון, איננה טענה סבירה.
באשר לסכום החוב (טרם הקטנתו בעקבות תשלומים שהתקבלו מצדדי ג' בהמשך), אציין כי בחתימתו על הסדר החוב , אישר הנתבע 2 את החוב לו טענה התובעת באותם ימים.
לכך אוסיף כי במהלך חקירת הנתבע 2 לפני הודה הנתבע 2 כי הנתבעת 1 הייתה חבה ועדיין חבה כספים לתובעת, אולם לא ידע לומר מה גובה החוב. מצופה היה מהנתבע 2 לציין מהו חובה של הנתבעת 1 כלפי התובעת במועד חתימת ההסדר.
הטענות לפיהן הנתבע 2 חתם על הסדר החוב בגין כפיה ועושק הן טענות חלשות. שכן, כמפורט לעיל, דומה לכאורה כי לא היה פסול בהפקדת שיק הביטחון על ידי התובעת. ככל ולא היה בכך פסול, לא יכול הנתבע 2 לטעון שהפקדת שיק הביטחון הפעילה עליו לחץ בלתי הגון.
גם דרישת התובעת להחתים לקוחות נוספים שלה על בטחונות, בעקבות החוב המתמשך של הנתבעים, גם היא לכאורה אינה יכולה להוות "השפעה בלתי הוגנת".
תנאי הסדר החוב עליהם חתם הנתבע 2 אינם לכאורה גרועים או בלתי סבירים במידה בלתי סבירה מהמקובל כפי שטוענים הנתבעים.
הנתבע 2 הודה כאמור לעיל, במהלך חקירתו הנגדית לפני, כי לנתבעת 1 היה חוב כלפי התובעת. הנתבע 2 לא ידע לומר מהו גובה החוב.
בנסיבות אלו כאשר לתובעת 1 היה חוב כלפי התובעת וכאשר לכאורה הסדר החוב אליו הגיעו הצדדים מציג תנאים סבירים לפירעון אותו חוב (וראה בעניין זה גם סעיף 45 שורות 22 – 26 להחלטת כבוד הרשם הבכיר) , לא ברור מה בתנאי הסדר החוב גרוע במידה בלתי סבירה מן המקובל.
הנתבע 2 לא ידע לומר מה הפערים, ככל וישנם כאלה, בין החוב של הנתבעת 1 לתובעת בו הודה בחתימתו על הסדר החוב (מטעמים של כפייה ועושק לטענתו), ובין סכום החוב הנכון לשיטתו. וראו דברי הנתבע 2 במהלך חקירתו: "....הם גם דיברו עם המשפחה שלי שאם לא קוידר תובלה יסגור את החוב שלו, אף אחד מהמשאיות של אבו קוידר שזה כפר, לא יכנס למחצבות ולא יעמיס. היה ויכוח על החוב, ונכפה עלי שאם לא אחתום על הסכם אני לא אכנס למחצבות. לשאלת בית המשפט - מה היה הוויכוח? אני אומר שאני לא זוכר מה הסכום.
ש. בהסכם חתמת 581,000 ₪ וכמה היית חייב?
ת. לשאלת בימ"ש – אני לא חותם על כאלה סכומים. כשבימ"ש רוצה לדעת כמה הייתי חייב, אני אומר שלדעתי פחוות הרבה לא ישבתי על החומר אז פשוט לא רציתי לעצור את המשאיות לא שלי ולא של אחרים. כשבימ"ש שואל האם בינתיים ישבתי על החומר ואני יודע להגיד מה החוב? אני אומר שהמהלכים שנקטה התובעת גרמה לנזק אדיר שאי אפשר להמשיך ולנהל את החברה הוא קיבל מעל חצי מיליון ₪ מבן ארי והוא גרם לי נזק בבנק שהייתי צריך את הכסף לדלק ואין לי כוח מימון מהבנק שיכול להמשיך ולפעול...." (פרו' מיום 16.09.18 עמ' 21 שורות 3 - 14) (הדגשה שלי – הח"מ).
כבוד הרשם הבכיר ציין בהחלטתו בבקשה לביטול עיקולים, כי מהראיות שנשמעו והוגשו לא הוכח כי הפעולות שנקטה התובעת מול הנתבעים ומול לקוחות אחרים משבט אבו קוידר הגיעו עד כדי הפעלת לחץ בלתי הוגן שעשוי להצדיק קביעה כי התקיימו היסודות הנדרשים בעילות של עושק וכפייה, אולם במקביל ציין כי עניין זה כמובן צפוי להתברר לעומקו במהלך שמיעת הראיות. ואכן, אף אני סבורה שיש ליתן לנתבע 2 את יומו לנסות ולהוכיח טענה זו בעניין הפעלת לחץ בלתי הוגן שהגיע לטענתו עד כדי פגם ברצון שלו לחתום על הסדר החוב.
לכל האמור אוסיף כי הנתבעים לא הודיעו לתובעת על ביטול החוזה תוך זמן סביר לאחר שנודע להם שפסקה הכפייה.
בשל כל האמור לעיל אני מחליטה לתת לנתבע 2 רשות להגן, אולם בכפוף להפקדת ערובה בשל חולשתן של טענותיו. סכום הערובה שעל הנתבע 2 להפקיד הינו בסך של 50,000 ₪, כאשר לנגד עיני גם עומדים הסכומים המצויים אצל המחזיקים, בעקבות הבקשה להטלת עיקולים שהגישה התובעת בתיק זה ( מדובר בסכומים בסך כולל של 147,643 ₪, ראו סעיף 8 להחלטת הרשם הבכיר . באשר להחלטת הרשם הבכיר בעניין הרחבת העיקול על יתרת זכות נוספת שקיימת לטובת הנתבעת 1 אצל חברת חברת הנסון (בקשה 31), אציין כי ביום 11.02.18 הודיעה התובעת כי התברר לה שהסכומים הנוספים אצל חברת הנסון הועברו לנושה אחר של הנתבעת 1, ולכן הודיעה כי הדיון בבקשה להרחבת העיקולים התייתר).
לאור האמור לעיל , לאחר הפקדת הערובה כאמור, תהא התובעת מובטחת בשיעור של כ – 80% מגובה סכום התביעה המתוקן . מדובר בשיעור ראוי, לאור חולשתן של טענות ההגנה של הנתבע 2, כפי שפורט לעיל.

לסיכום
אני מורה על עיכוב הליכים נגד הנתבעת 1 כפי שהתבקש במעמד הדיון.
(יובהר כי ההחלטה דנן הינה רק בעניינו של הנתבע 2, וההתייחסות לנתבעת 1 נדרשה שכן הטענות של הנתבעים 1 ו – 2 הינם חופפות ).
ניתנת בזאת רשות להגן לנתבע 2 בכפוף להפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪.
יש לבצע ההפקדה תוך 30 יום מהיום שאחרת תירשם בקשת הרשות להגן לדחייה.

המזכירות תקבע ת.פ. 26.01.19.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.