הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"ק 42630-04-13

בפני
כבוד ה שופט משה הולצמן

התובעת

קומבה בע"מ ח.פ. 510703812
ע"י ב"כ עוה"ד שלומי תורג'מן ואח'

נגד

הנתבעים

1.נועם לי הנדסה והשקעות בע"מ ח.פ. 514007525
2.אבי מלכיאל טובול ת.ז . 025073883
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף יפרח ו/או אורן גולן

פסק דין

תביעה כספית, על פי כתב תביעה מתוקן, בסך של 175,708.14 ₪ (כולל מע"מ) , לתשלום יתרת החוב המגיעה לתובעת, לפי הטענה, בגין עבודות שבוצעו על ידה, במעמדה כקבלן משנה, על פי הסכם התקשרות עם הנתבעת, ששימשה קבלן ראשי בפרויקט.
התביעה הוגשה במקור על סך של 462,000 ₪.
בדיון שנערך ביום 10.10.2013 הסכימו הצדדים להסדר דיוני שלפיו המפקח מטעם המזמינה (ש.ל.ה ברנע בע"מ), המהנדס אבי מייליך (להלן: " מייליך"), יבדוק את הכמויות שבוצעו בפרויקט על ידי התובעת, ויגיש דו"ח בעניין זה, כאשר הנתבעת תישא בשכרו עד להחלטה אחרת.
בהמשך לדו"ח שהוצא על ידי מייליך הוגש כתב תביעה מתוקן, וסכום התביעה הועמד, כאמור לעיל, על סך של 175,708.14 ש"ח .
עיקרי טענות התובעת
התובעת התקשרה עם הנתבעת לביצוע עבודות במרפאת קופת חולים באשקלון על פי כתב כמויות, ובהמשך הוסכם על ביצוע מערכת כיבוי אש ועבודות נוספות.
התובעת פעלה על מנת לעמוד בהתחייבויותיה אלא שהנתבעים פעלו לעכב את ביצוע העבודות, והערימו קשיים שונים, ובכלל זה, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") סירב לחתום על יומני העבודה, ולאשר תכניות, ופעלו על מנת להכשיל את ההסכם.
התובעת התבקשה להחליף שיק בסך של 58,500 ₪ , שנמשך על חשבונה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בשיק אחר בסכום דומה, אלא שכאשר הוחזר השיק לצורך החלפתו הוא נקרע על ידי הנ תבע, שמיאן להוציא שיק חליפי.
על פי כתב הכמויות של המהנדס מייליך הוציאה התובעת דרישת תשלום בסך של 643,363.14 ₪, ובהפחתת הסכום ששולם בסך של 467,928 ₪, יוצא שעל הנתבעים לשלם לתובעת את היתרה בסך של 175,708.14 ₪.
עיקרי טענות הנתבעת
יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע, אבי טובול, מחמת העדר יריבות, והעדר עילת תביעה.
התובעת טענה בתחילה, במכתב בא כוחה מיום 9.4.13, לחוב בסך של 200,000 ₪, ולא ברור כיצד הוגשה התביעה במקור על סך של 462,000 ₪.
על פי החישוב שערך מייליך, בהמשך להסדר הדיוני, לפי מחירי המזמין לקבלן הראשי, העלות הכוללת של העבודות שבוצעו עומדת על סך של 600,016.18 ₪.
על פי חשבון סופי שנערך לפי הכמויות שאישר מייליך, ועל פי המחירים לקבלן משנה, כלומר לתובעת, יש לזקוף לזכותה סכום כולל של 586,887 ₪ (כולל מע"מ).
מכיוון ששולם בפועל לתובעת סך של 467,928 ₪ (כולל מע"מ), היתרה עומדת על סך של 118,959 ₪.
מהיתרה הנ"ל יש להפחית את הכספים ששולמו לקבלן משנה נוסף בשם טי- סאן בע"מ (להלן: "טי סאן") ששירותיו נשכרו על מנת לבצע עבודות שלא הושלמו על ידי התובעת, בסך כולל של 79,209 ₪, ומכאן שהיתרה עומדת על סך של 39,750 ₪.
מהיתרה הנ"ל יש לקזז את שכר טרחתו של מייליך, בגין הבדיקה שביצע על פי הסדר הדיוני בין הצדדים בהליך זה, בסך כולל של 21,046 ₪, ואת תשלום היתרה בסך של 18,704 ₪ יש להתנות בהמצאת דו"ח בדיקה לגבי העדר ליקויים במערכות מים וגזים, והמצאת תיק מתקן מסודר, ותכניות AS-MADE, בהתאם להנחיותיו של מייליך.
דיון והכרעה
הצדדים התקשרו בהסכם לצורך ביצוע עבודות להתקנת אינסטלציה דנטלית, מערכת כיבוי אש אוטומטית, ועבודות נוספות, במרפאה לרפואת שיניים "ברנע" באשקלון.
התובעת שימשה כקבלן משנה עבור הנתבעת, וזו האחרונה שימשה כקבלן ראשי לצורך ביצוע הפרויקט עבור המזמינה, ש.ל.ה ברנע בע"מ.
הסכם ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת נקשר ביום 3.4.12, ואליו צורפו כתבי הכמויות הרלבנטיים (נספחים 2 ו-3 לתצהיר אליאן).
המחלוקות העיקריות הנטושות בין הצדדים נוגעות לשאלת הפרתו של הסכם ההתקשרות, כאשר כל צד טוען להפרתו על ידי הצד שכנגד, ולגבי היקף העבודות שבוצעו הלכה למעשה על ידי התובעת, וכפועל יוצא מכך, היקף העבודות שלא הושלם על ידה, והיה צורך להשלימן על ידי הנתבעת, בעצמה, או באמצעות קבלן משנה אחר, "טי- סאן", כך לפי הטענה, על העלויות הכרוכות בכך, וכן ביצוע התחייבויות נוספות הנוגעות למסירת הפרויקט, ותשלום שכר טרחתו של המומחה המוסכם, המהנדס מייליך.
מחלוקת נוספת הנטושה בין הצדדים נוגעת לשאלת היריבות וקיומה של עילת תביעה בין התובעת לבין הנתבע.
בהמשך להסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים, בדיון שנערך ביום 10.10.2013, מונה המהנדס מייליך, ששימש כמפקח על הפרויקט מטעם המזמינה, לצורך בחינת הכמויות שבוצעו בפרויקט על ידי התובעת.
מייליך בחן את הכמויות שבוצעו בפרויקט על פי כתב הכמויות הרלבנטי, להתקנת מערכת אינסטלציה דנטלית (פרק 07 לכתב הכמויות), התקנת מערכת כיבוי אש (פרק 34 לכתב הכמויות), ותוספות (פרק 99 לכתב הכמויות), והוציא מסמך מפורט שנחתם על ידי נציג התובעת, שי אליאן (להלן: " אליאן") ומשרדו של מייליך. המסמך סומן כמוצג ת/1 (להלן: "מסמך מייליך").
מייליך לא התייחס במסגרת המסמך שהוציא (ת/1) לשאלה מי ביצע את העבודות בפרויקט, וההחלטה בעניין זה רובצת לפתחו של בית המשפט.
מייליך הוציא מסמך נוסף לגבי עלויות ביצוע העבודה על פי הכמויות שפורטו על ידו במסמך הנ"ל, בהתאם למחירים שהוסכמו בין המזמינה לבין הנתבעת, במעמדה כקבלן ראשי, ומצא שעלות הביצוע הכוללת עומדת על סך של 600,016.88 ₪ (כולל מע"מ) (נספח ג' לתצהיר הנתבע), אלא שהעלויות שהוסכמו בין המזמינה לבין הנתבעת אינן רלבנטי ות לענייננו, לאור השוני במחירים שהוסכמו בין התובעת לנתבעת.
נציג התובעת, אליאן, העלה בחקירתו הנגדית הסתייגויות שונות ממסמך מייליך, והעיד כי במסמך מייליך לא פורטו מלוא ה סעיפים שצוינו בכתב הכמויות המקורי (ע' 23 , ש' 10), ועם זאת העיד שלא מצא לנכון להתייחס לכך בתצהירו, ולפרט את אותם סעיפים שהושמטו, כך לטענתו (ע' 23, ש' 15), ולא מצא לנכון להודיע על כך לבא כוחה של התובעת (ע' 24, ש' 18-19) .
ראוי לציין שבחינת האמור במסמך מייליך מול כתב הכמויות המקורי (נספח 3 לתצהיר אליאן), מעלה שמייליך לא התייחס לסעיפים מסוימים שצוינו בכתב הכמויות. מב דיקה שערכתי יוצא שסעיפים 07.01.0015, 07.01.0016, 07.01.0022, 07.01.0023, 07.01.0025, 07.01.0028, ו-07.01.0030, לא צוינו במסמך מייליך, א לא שבכתב הכמויות המקורי לא נרשמו בצידם העלויות הכרוכות בהתקנת ם ( סעיף 07.01.0028 ענייננו "רווח לקבלן ראשי" בגין ביצוע עבודה מסוימת, ואינו רלבנטי לעניינה של התובעת). מכל מקום, סעיפים אלה לא פורטו בכתב הכמויות המעודכן שהתובעת ערכה לפי מסמך מייליך (נספח 17 לתצהיר אליאן), ו מכאן שלא נכללו בעלות ביצוע העבודה הנטענת על ידה.
סעיפים 07.05.0023, 07.05.0024, 07.05.0025, ו- 07.05.0026 המופיעים בכתב הכמויות המקורי לא צוינו במסמך מייליך, הוא לא נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, אליאן לא התייחס להעדרם של הסעיפים הנ"ל בתצהירו, ולא העלה טענה מפורשת כי בוצעו על ידי התובעת, מה גם שחתם על מסמך מייליך, ואין לי אלא להסיק שלא צוינו במסמך מייליך מכיוון שלא בוצעו הלכה למעשה. מכל מקום, סעיפים אלה לא פורטו בכתב הכמויות המעודכן שהתובעת ערכה לפי מסמך מייליך (נספח 17 לתצהיר אליאן), ומכאן שלא נכללו בעלות ביצוע העבודה הנטענת על ידה.
הצדדים הגישו כתבי כמויות מעודכנים לפי מסמך מייליך, על פי המחירים שהוסכמו ביניהם. התובעת במסגרת נספח 17 לתצהיר אליאן, והנתבעת במסגרת נספח ד' לתצהיר הנתבע.
התובעת טענה, לשיטתה, שהעלות הכוללת של העבודות לפי מסמך מייליך עומדת על סך של 643,636.14 ₪ (כולל מע"מ), לפי הפירוט הבא - 488,887.76 ₪ (פרק 07 אינסטלציה דנטלית), 46,066.60 ₪ (פרק 34 מערכת כיבוי אש אוטומטית לאחר הנחה/תוספת), ו- 10,500 ₪ (פרק 99 תוספות) , ומרכיב מע"מ בסך של 98,181.78 ₪ (נספח 17 לתצהיר אליאן).
הנתבעים טענו, לשיטתם, שהעלות הכוללת של העבודות שביצעה התובעת, בשים לב למסמך מייליך, עומדת על סך של 497,362 ₪ (לפני מע"מ), ובסך 586,887 ₪ (כולל מע"מ), לפי הפירוט הבא - 463,205 ₪ (פרק 07 אינסטלציה דנטלית; 546,582 כולל מע"מ), ו- 34,157 ₪ (פרק 34, התקנת מערכת כיבוי אש; 40,305 ₪ כולל מע"מ) (נספח ד' לתצהיר הנתבע).
העלות הכוללת של העבודות על פי בדיקה שערכתי לפי מסמך מייליך, תוך השוואתו לכתב הכמויות המקורי, ובשים לב למחירים על פי כתב הכמויות הרלבנטי, הינה כדלקמן-
אינסטלציה דנטלית (פרק 07 לכתב הכמויות)- העלות הכוללת של העבודות לפרק זה, עומדת, לפי בדיקתי, על סך של 493,166 ₪ (לפני מע"מ), ובסך של 581,935.88 ₪ כולל מע"מ.
עם זאת, מכיוון שהתובעת העמידה את העלות הכוללת של העבודות בפרק זה על סך של 488,887.76 ₪ (לפני מע"מ) , מצאתי לנכון לאמץ את טענתה בעניין זה.

מערכת כיבוי אש אוטומטית (פרק 34 לכתב הכמויות) - התובעת טענה לעלות כוללת של העבודות לפרק זה, בסך של 46,066.60 ₪ (לפני מע"מ), והנתבעים טענו לעלות כוללת בסך של 34,157 ₪ (לפני מע"מ).
ראוי לציין שהתובעת הגישה תחשיב מפורט לפי הכמויות שציין מייליך (ת/1), ועל פי המחירים שהוסכמו בין הצדדים (נספח 17 לתצהיר אליאן), בעוד שהנתבעים ציינו סכום כולל (בסך של 34,157 ₪, לפי מע"מ), ללא פירוט, או הסבר , לגבי רכיבי התחשיב שנערך על ידם בעניין זה (נספח ד' לתצהיר הנתבע).
הנתבע העיד שהעלות המוסכמת לצורך התקנת המערכת הנ"ל עמדה על סך של 52,000 ₪, בניכוי 5% הנחה (ע' 65, ש' 21-30), ויוצא שהמחיר החוזי עמד על סך של 49,400 ₪.
על המחירים בכתבי הכמויות יש להוסיף מע"מ, והצדדים התייחסו לשיעורו במועד ביצוע העבודות (נספח 17 לתצהיר אליאן; נספח ד' לתצהיר הנתבע).
להשלמת התמונה אציין שבתחשיב שערכה התובעת (נספח 17 לתצהיר אליאן), בסעיף 34.03.0070, צוין מחיר ליחידה בסך של 86 ₪, בעוד שהמחיר המעודכן הינו 66 ₪ ליחידה (נספח 3 לתצהיר אליאן).
על פי בדיקה שערכתי לפי כתב הכמויות שערך מייליך (ת/1) והמחירים הרלבנטיים ( כתב הכמויות, נספח 3 לתצהיר אליאן), מצאתי שעלות העבודה הכוללת עומדת על סך של 46,165.56 ₪ (לפני מע"מ).
עם זאת, מכיוון שהתובעת העמידה את העלות הכוללת לפרק זה על סך של 46,066.60 ₪ (לפני מע"מ), מצאתי לנכון לאמץ את טענתה בעניין זה.
תוספות (פרק 99 למסמך מייליך )- התובעת טענה לעלות כוללת בסך של 10,500 ₪. לא מצאתי התייחסות של הנתבעים לעניין זה בפירוט שנערך על ידם (נספח ד' לתצהיר הנתבע). לאחר שבחנתי את הנתונים ש הוצגו בפניי, ובשים לב לכך שמייליך התייחס לעניין התוספות (ת/1, פרק 99), מצאתי לנכון לאמץ את טענת התובעת בעניין זה ( נספח 17 לתצהיר אליאן).
סיכום ביניים - יוצא אפוא שסך עלות כל העבודות לפי מסמך מייליך, והמחירים על פי כתב הכמויות הרלבנטי, עומדת על סך של 545,454.36 ₪ לפני מע"מ, ובסך של 643,636.14 כולל מע"מ. לתובעת שולם סך של 467,928 ₪ (כולל מע"מ), והפרש הסכומים עומד על סך של 175,708.14 ₪.
התובעת טענה שהנתבעת הפרה את ההסכם באי תשלום מלוא התקבולים בגין ביצוע העבודה, ולשיטתה היא סיימה את מלוא העבודות בפרויקט, למעט עבודות מסוימות בהיקף זניח, ובכלל זה נטען שהנתבעים גרמו לביטולו של שיק בסך של 58,500 ₪ (כולל מע"מ) , שזמן פירעונו ביום 15.3.2013, שניתן על חשבון יתרת התמורה שהיה על התובעת לשלם על ביצוע שלבים א' ו-ב' של הפרויקט . עוד נטען שכאשר נציג התובעת , אליאן , הגיע לנתבע לצורך החלפת השיק, בפגישה שנערכה ביום 8.4.13, האחרון קרע את השיק וסירב להחליפו, ובמצב דברים זה, ומכיוון שהנתבעת לא פרעה את יתרת התשלום, חרף ביצוע העבודות, התובעת החליטה לעזוב את מקום הפרויקט.
הנתבעים טענו כי התובעת היא שהפרה את ההסכם מכיוון שהיה עליה להמציא כתב כמויות מעודכן, וכן סקיצות ותוכניות מעודכנות לגבי ביצוע העבודות, אלא שאלה לא הומצאו על ידה, הגם שהובהר לה על ידי הנתבע שהמצאתם הינו תנאי לביצוע התשלומים. באשר לשיק ה נ"ל נטען על ידי הנתבע בתצהירו (סעיף 9) כי הורה על ביטולו מכיוון שהתובעת לא מסרה חשבון סופי עם פירוט הכמויות שבוצעו וסקיצות , טרם מועד פירעון השיק, כמוסכם בין הצדדים, ולמרות התראות שנמסרו לה בעניין זה. אליאן היה אמור להמציא את השיק שבוטל עם חשבון סופי, חישובי כמויות וסקיצות, ולקבל המחאה חילופית, אלא שהגיע אל הנתבע רק עם השיק וללא המסמכים הדרושים. הנתבע הציע לאליאן שיק דחוי לשבועיים שייפרע בכפוף להמצאת המסמכים הנ"ל, אלא שהוא סירב לכך, ומחמת כעסו קרע את השיק.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נראית לי יותר גרסתם של הנתבע ים שלפיה התובעת לא המציאה את החשבון הסופי עם פירוט הכמויות שבוצעו וסקיצות מעודכנות לצורך קבלת יתרת התשלום .
בסעיף 20 להסכם צוין שיש להגיש חשבונות חלקיים לגבי ביצוע העבודה בסוף כל חודש כתנאי לתשלום, ואלה יכללו את כל העבודות במצטבר שבוצעו על ידי התובעת עד לאותו מועד, על פי המתכונת שתקבע לעניין זה על ידי הנתבעת, או מזמין העבודה (חברת "ש.ל.ה"). התשלום יבוצע על פי אישור המפקח מטעמה של המזמינה (המהנדס מייליך), או לפי הכמויות שבוצעו בפועל, לפי הנמוך ביניהם.
מעיון בעדותו של אליאן נראה שאין מחלוקת שהיה על התובעת להציג חישובי כמויות מפורטים וסקיצות מעודכנות של העבודות שבוצעו. "ש. האם זה נכון שלכל חשבון חלקי בפרקים שנעשו על ידי קומבה הייתם צריכים לצרף שרטוטים וסקיצות? ת. נכון". ע' 28, ש' 17-19; ראו גם- ע' 28, ש' 1-3). אליאן העיד שהגיש לנתבעים חשבונות חודשיים עם פירוט הכמויות וסקיצות מעודכנות, אלא שאלה לא הומצאו במלואם למפקח, המהנדס מייליך (ע' 3, ש' 13), וכאשר ניסה למסור חשבון ביניים ופירוט כמויות למפקח בשטח האתר, הנתבע מנע זאת, וחטף ממנו את המסמכים, בטענה שרק הוא פועל מול המפקח על הפרויקט ומאשר את ה כמויות. עוד העיד שהנתבעים לא מסרו היזון חוזר על החשבונות בתוך 60 יום (ע' 3, ש' 19-24 ).
לאור המחלוקת הנטושה בין הצדדים באשר להמצאת הסקיצות והשרטוטים באופן מלא ושלם על ידי התובעת, סבורני שהיה עליה להציג את העתקי אותם מסמכים שלפי טענתה המציאה לנתבעים במהלך ביצוע העבודות.
בפסיקת בתי המשפט נקבע כי נטל הבאת הראיות לצורך הוכחת טענה שלילית, כגון הטענה שהעלו הנתבעים לגבי אי המצאת פירוט כמויות עדכני, הסקיצות והשרטוטים, הינו נמוך יותר, ביחס לנטל הבאת הראיות לצורך הוכחת טענה פוזיטיבית, שמטבע הדברים קל יותר להוכיח אותה, ובענייננו- טענת התובעת באשר להמצאת המסמכים האמורים באופן מלא לנתבעים (ת"א (חי') 595/02 כהן דבי נ' כהן יוסף. 9.4.2008. פסקה 13. כב' השופט י. עמית; ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ. 30.3.1993. פסקה 7.ח).
התובעת לא מצאה לנכון להציג את כל החשבונות החלקיים, בצירוף פירוט הכמויות, הסקיצות והשרטוטים, שלפי טענתה המציאה לנתבעים, למרות שסוגיה זו הינה חלק מהפלוגת ות העומדות לדיון, ואליאן העיד שלא מצא לנכון לצרף לתצהירו את המסמכים האמורים (ע' 28, ש' 7-8, 15-16, 20-21).
למען הסדר אציין שהתובעת הציגה שני מסמכים שלפי הטענה הינם חשבונות חלקיים (עבור 6/12 ו- 7/12), שאושרו על ידי מנהל הפרויקט מטעם הנתבעים, רונן אפללו (שני העמודים האחרונים לנספח 3, תצהיר אליאן), כך לפי הטענה, ונראה שאלה "נעלמו" מאליאן בחקירתו הנגדית (ע' 28), אלא שלא מצאתי שהוצגו יתר המסמכים שצוינו לעיל.
אליאן העיד שצירף לתצהירו את חשבון חלקי מס' 3, שהינו בבחינת חשבון סופי (נספח 17 לתצהירו), אלא שאין חולק שחשבון זה הוצא רק לאחר נקיטת ההליך המשפטי על ידי התובעת, וליתר דיוק, לאחר מינויו של המהנדס מייליך על ידי בית המשפט, לצורך בדיקת הכמויות בפרויקט, ועל יסוד כתב הכמויות המעודכן שהוצא על ידו (ת/1), ואין המדובר בחשבון חלקי שהוצג בזמן אמת לנתבעים (ע' 29, ש' 9-14).
מעדותו של המהנדס מייליך, ששימש כמפקח על הפרויקט מטעם המזמין, עולה שהסקיצות והשרטוטים מטעם התובעת, שהוצגו לעיונו, היו חסרים ולא ניתן היה לקבוע לפיהם את העבודות שנעשו באופן מדויק. לעניין זה העיד שהיה עליו לבדוק את החשבונות של כל אחד מהקבלנים בפרויקט, ובכלל זה של קבלני המשנה (ע' 14, ש' 13-14). על התובעת היה לצרף לחישובי הכמויות סקיצות ושרטוטים (ע' 19, ש' 4-6), והיה עליה לצרפם לכל חשבון חלקי (ע' 19, ש' 11-12). הסקיצות וחישובי הכמויות מטעם התובעת שהוצגו לעיונו היו חלקיים ולא מסודרים. "ש. האם במקרה הנדון לפני שמונית על ידי בית המשפט ראית סקיצות וחישובי כמויות מסודרים שהתובעת הגישה בגין עבודות האינסטלציה? ת. ראיתי סקיצות וחישובים חלקיים שלא היו מסודרים ולא היה ניתן על פיהם לבדוק אותם ולכן נאלצתי לעשות חישוב כמויות בעצמי כדי להגיש את החשבון למזמין" (ע' 19, ש' 9-10). המהנדס מייליך העיד שבמצב דברים זה נאלץ לאשר חשבונות חלקיים לצורך תשלומי ביניים לתובעת לפי הערכות בלבד (ע' 15, ש' 14-16).
מחומר הראיות עולה שהנתבעת וכן המהנדס מייליך דרשו מאת התובעת להמציא חישובי כמויות, סקיצות ושרטוטים, לגבי עבודתה בפרויקט. ביום 5.6.2012 הנתבע ש לח הודעה בדוא"ל לאליאן וציין שלא קבל חישובי כמויות וסקיצות וביקש לה מציאם בתיק מסודר (נספח יד' לתצהיר הנתבע). ביום 9.4.13 שלח הנתבע מכתב לתובעת, שאליו צורף מכתב של המהנ דס יצחק ליברפרב, ממשרדו של המהנדס מייליך (עדות מייליך, ע' 19, ש' 28-29) , שבו צוין שהמידע שהתקבל ביום 4.4.13 מטעמה של התובעת הינו חסר. "1) חישובי כמות תברואה. אין תכניות. בדפי ריכוז חסר פירות (כך במקור, צ"ל- "פירוט", מ.ה .) לכל הסקיצה ואין הסבר לחיבור שבין הסקיצה לתכנית ..." . בהודעת דוא"ל מיום 17.4.2013 הודיע המהנדס מייליך לנתבע , בין היתר, "חישובי הכמויות אשר התקבלו לסעיפי האינסטלציה אינם ברי בדיקה...", הסקיצות אינן תקינות, לא צורפו אליהן חישובי כמויות, ועוד (נספח יב' לתצהיר הנתבע). במכתבו מיום 12.5.13 הודיע המהנדס מייליך לנתבעים, בין היתר, כי חישובי הכמויות שצורפו לחשבון הסופי אינם ניתני ם לבדיקה, בין היתר, מכיוון שאינם ברורים דיים, ולכן יאלץ לבצע הערכות מטעמו לגבי העבודות שבוצעו (נספח יג' לתצהיר הנתבע). המהנדס מייליך ציין בעדותו, לגבי ההודעות הנ"ל, כי אלה נשלחו בשל חוסרים בסקיצות ושרטוטים מטעמה של התובעת (ע' 20, ש' 21-23), והאמור בהודעות מתייחס ברובו לתובעת, אך גם לעניינים הנוגעים לנתבעת (ע' 21, ש' 7-9).
כאשר אליאן הופנה בחקירתו הנגדית להודעות הנ"ל, קשה לומר שתשובותיו היו ענייניות (ע' 28, ש' 25-31; ע' 29), ובהמשך טען שהנתבע לא פנה אליו בבקשה להשלמת הסקיצות (ע' 29, ש' 3-10), אלא שעדותו אינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו (נספחים יא'- יג' לתצהיר הנתבע), ולא מצאתי שהתובעת העלתה הכחשה מפורשת לעצם קבלתם.
לאור האמור לעיל, סבורני שהתובעת לא עמדה בהתחייבותה על פי ההסכם להגיש פירוט כמויות מעודכן, סקיצות ושרטוטים, בד בבד עם החשבונות החלקיים שהוגשו לנתבעים, במהלך ביצוע העבודות בפרויקט. הנתבעים פנו לתובעת בדרישה להמציא תיק מסודר של הסקיצות והשרטוטים, אלא שלא הוצגו בפניי ראיות כי התובעת נעתרה לדרישה זו.
הנתבעים טענו בסיכומיהם שהתובעת הפרה את ההסכם בכך שהחלה את העבודות באיחור. מחומר הראיות עולה שהתובעת החלה בעבודות באיחור מסוים לאחר כניסתה לפרויקט , אלא שלא הוכח בפני כי התנהלותה של התובעת בעניין זה גרמה לעיכוב משמעותי בהתקדמות הפרויקט, בשים לב לכך שנשכרו שירותיהם של קבלני משנה נוספים לביצוע עבודות נוספות, מה גם שהנתבע העיד שפרויקט הסתיים "...יפה ועל הצד הטוב ביותר..." (ע' 52, ש' 23) ובאופן זה נמסר למזמינה, ולא הועלתה טענה שהמזמינה באה בטרוניה לגבי מועד מסירתו, או לגבי נזקים שיכול ונגרמו כתוצאה מהעיכוב בביצוע העבודה המיוחס לתובעת.
התובעת טענה בסיכומיה שהנתבעים עיכבו את התקדמות ביצוע העבודות באי העברת מסמכי הביצוע למזמינה, ובכך הפרו את ההסכם, אלא שסבורני שלא הונחו בפניי ראיות בכמות ובאיכות מספקת לצורך הוכחת הטענה, ובשים לב לקביעתי שהתובעת לא הגישה פירוט כמויות עדכני, וסקיצות ושרטוטים מלאים לנתבעים. מעבר לכך, לא סביר בעיני שהנתבעים יערימו קשיים בכל הנוגע להצגת מלוא המסמכים שהגישה התובעת בפני נציגי המזמינה, ובכללם מייליך, מכיוון שהצגתם ואישורם על ידי מייליך נדרשו לצורך ביצוע תשלומים על ידי המזמינה, ומכאן שיצירת עיכובים מכוונים, כך לטענת התובעת, לא התיישב עם האינטרס הכלכלי של הנתבעים.
עניין נוסף שיש להידרש אליו הינו ביטול השיק בסך 58,500 ₪ על ידי הנתבעים, שזמן פירעונו נקבע ליום 15.3.13 (נספח ו' לתצהיר הנתבע, השיק האחרון), אי מסירת שיק חליפי כנגד ביטולו, וקריעת השיק שבוטל על ידי הנתבע.
התובעת טענה בסיכומיה שהשיק נמסר לפירעון על חשבון יתרת התשלום בגין ביצוע העבודות, בוטל שלא כדין על ידי הנתבעים, ובפגישה שנערכה בין אליאן לבין הנתבע, ביום 8.4.13, לצורך מסירת שיק חליפי, האחרון קרע את השיק, וסירב למסור שיק חליפי תחתיו.
הנתבעים טענו בסיכומיהם כי פירעון השיק האמור הותנה מלכתחילה בהמצאת חשבון סופי, לרבות פירוט כמויות עדכני, וסקיצות ושרטוטים מלאים וברורים לגבי העבודות שבוצעו על ידה, ומכיוון שאלה לא הוצגו, השיק בוטל, ובהמשך, משלא הוצגו אף בפגישה שנערכה בין אליאן לנתבע, האחרון קרע את השיק בעידנא דריתחא.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעים שלפיה פירעונו של השיק האמור הותנה בהגשת חשבון סופי, וסקיצות ושרטוטים מלאים על ידי התובעת, ואלה- כפי שפורט בהרחבה לעיל- לא הוגשו על ידה כראוי, עובר לפירעון השיק הנ"ל.
הנתבעים העלו את טענותיהם לגבי פירעון השיק, ביטולו, והטעמים לאי פירעון התשלום, בכתב ההגנה המתוקן (סעיף 8). בכתב התשובה שהגישה התובעת, ותצהיר עדותו של אליאן, התובעת חזרה על גרסתה לגבי השיק הנ"ל, אלא שלא מצאתי שניתנה התייחסות ישירה וקונקרטית לטענות שהעלו הנתבעים בעניין הנדון.
במכתבו של הנתבע לתובעת, מיום 9.3.13 (נספח 14 לתצהיר אליאן ), צוין שה שיק נקרע בשל אי המצאת חשבון סופי, כפי שהוסכם, לפי הטענה, בין הצדדים, ואליו צורפה הודעתו של המהנדס ליבפרפרב (ממשרד מייליך) לגבי עדר פירוט הולם בסקיצות שהוגשו.
אליאן הציג תחלופה של מסרונים בינו לבין הנתבע לגבי תיאום מועד להחלפת השיק (נספח 12 לתצהירו), ומעיון בהם עולה שלא צוין לגבי המצאת המסמכים האמורים, אלא שהתרשמתי שלא הוצגו כל המסרים שהוחלפו לגבי הסוגיה הנדונה.
אליאן העיד בתחילה שבפגישה שנערכה ביום 8.4.13 הנתבע קיבל ממנו את השיק, קרע אותו, ולא אמר דבר, ובכלל זה לא העלה דרישה להמצאת המסמכים האמורים כתנאי לפירעונו (ע' 43, ש' 1-3), אלא שבהמשך חקירתו שינה את טעמו, והעיד שבשיחת טלפון ארוכה שנערכה באותו מעמד בין הנתבע לבין שאול מלכה, נציג התובעת, שדבר קיומה לא צוין בתצהירו, ניתן היה להבין שהנתבע הציג דרישות מסוימות כתנאי לפירעון התשלום. "היה שיח טלפוני בין טובול לבין מלכה, לא שמעתי את תוכן השיחה במלואה, את טובול שמעתי, אני לא זוכר מה טובול אמר, "אם תעשו ככה, תקבלו ככה", לאחר מכן הונחיתי על ידי מלכה לצאת מהמשרד של טובול" (ע' 43, ש' 15-17; ש' 22-23).
גרסתו המאוחרת של אליאן מהווה תמיכה בטענת הנתבע שלפיה בפגישה הנ"ל התנה את פירעון התשלום בהמצאת המסמכים האמורים, והדעת נותנת, בשים לב לנסיבות העניין, שהדרישה הוצגה עוד קודם לפירעון השיק, וראוי לציין שעל ספח השיק האמור צוין לגבי הגשתו של חשבון סופי.
לטעמי, היה מקום להעיד את שאול מלכה, נציג התובעת, לגבי תוכן שיחת הטלפון הנ"ל שנערכה בינו לבין אליאן, ובנסיבות העניין יש להחיל על התובעת את החזקה שנקבעה בהלכה הפסוקה, שעדותו, ככל שהייתה נשמעת, הייתה מחזקת את גרסתו של הנתבע בעניין זה (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ 5.10.06 . פסקה 53).
התרשמותי הינה שבכוונת הנתבעים היה לשלם את יתרת התמורה בגין העבודות, ולא היה בכוונתם להיגרר להליכי הוצאה לפועל בגין ביטול השיק, או לגרום למשבר ביחסים עם התובעת, אלא שעמדו על כך שהתובעת תמציא חשבון סופי, ואת הסקיצות והשרטוטים באופן מלא (עדות הנתבע, ע' 65, ש' 6-8; נספחים 14 ו- 15 לתצהיר אליאן ).
מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעים שלפיה התובעת הפרה את הסכם ההתקשרות באי המצאת המסמכים האמורים לגבי העבודות שבוצעו, וכי ביטול השיק על ידי הנתבע נעשה כתוצאה מהפרה זו של ההסכם.
התובעת באה בסיכומיה בטרוניה על הנתבע ים על כך שלא הודיע ו לה על כוונתם להשלים את העבודות על ידי קבלן משנה אחר, כמתחייב מסעיף 6 להסכם, ונראה שאין מחלוקת שלא הוצאה הודעה בעניין זה כמתחייב מההסכם, אלא שסבורני שאין מקום לזקוף זאת לכף חובתם של הנתבעים, בשים לב לנסיבות העניין.
התובעת עזבה מיוזמתה את האתר בסמוך לאחר הפגישה שנערכה בין אליאן לבין הנתבע ביום 8.4.13, ולא נמסר שיק חליפי כנגד השיק שבוטל (עדות אליאן. ע' 38, ש' 8-9).
התובעת הודיע לנתבעים, במכתבה מיום 9.4.13, שככל שלא תיפרע לאלתר יתרת החוב בסך של 200,000 ₪, לא תוכל להמשיך את העבודות בפרויקט. במכתב תשובה מיום 9.4.13 הודיע הנתבע לתובעת, בין היתר, שעליה לסיים את העבודות בפרויקט. "... ועצתי לכם היא להתעשת לגשת לסיים את העבודות שנותרו ולהגיש חשבון מסודר כולל כל המסמכים הנוגעים בדבר..." (נספח 14 לתצהיר אליאן; נספח יא' לתצהיר הנתבע). ב"כ הנתבעים, במכתבו מיום 18.4.13, הודיע לתובעת, בין היתר, כי עליה להשלים את העבודות, והציע כי "הסך של- 58,500 יוותרו אצל הח"מ בנאמנות, וזאת עד לסיום כל העבודות באתר אשר יאושרו על ידי המפקח", ועם סיומן תיערך התחשבנות סופית לצורך העברת מלוא יתרת התשלום לתובעת (נספח 15 לתצהיר אליאן).
בשים לב לאמור לעיל, ולהגשת התביעה בהליך זה, ביום 23.4.13, שניתן לראותה כהודעה מטעמה של התובעת על כך שאין בכוונתה לחזור ולהשלים את העבודות בפרויקט, סבורני שלא עמדה לנתבעים החובה להודיע על כוונתם להשלים את העבודות על ידי קבלן משנה אחר.
לאור האמור לעיל, הנתבעת יכולה להישמע בטענ ות קיזוז לגבי הנזקים הכספיים שנגרמו לה כתוצאה מהצורך להשלים את העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת לפי ההסכם וכתב הכמויות הרלבנטי.
הנתבעים טענו כי נאלצ ו לשכור את שירותי ה של "טי- סאן" לצורך השלמת העבודות שהתובעת לא השלימה את ביצוען, ולצורך כך הנתבעת שילמה ל"טי- סאן" סכום כולל של 79,209 ₪.
התובעת טענה כי השלימה את החלק הארי של העבודות בפרויקט, ולכל היותר היה צורך להשלים עבודות בהיקף זניח, שאינן מתיישבות עם הסכום שלפי טענת הנתבעת שולם על ידה ל"טי- סאן".
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנטל ההוכחה לגבי העבודות שלפי הטענה בוצעו על ידי "טי- סאן". לשיטתה של התובעת, הטענה שלפיה העבודות בוצעו על ידי "טי- סאן" הינה בגדר טענת קיזוז שהוכחתה על הנתבע ים, והאחרונים טענו שהתובעת לא הניחה תשתית ראייתית הולמת לגבי העבודות שבוצעו על ידה.
סבורני שכל אחד מהצדדים היה צריך להניח את התשתית הראייתית התומכת בטענותיו, בשים לב לנסיבות העניין.
הלכה פסוקה היא ששומה על בעל דין להציג את הראיות שיש בהן כדי לתמוך בטענותיו ולקדם את האינטרס שלו במסגרת ההליך השיפוטי (ת"א (מחוזי חיפה) 595/02 כהן דבי נ' כהן יוסף. 9.4.2008. פסקה 13. כב' השופט י. עמית; יעקב קדמי. על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2009), בעמ' 1723; ע"פ 28/49, סעיף חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה; ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ. 30.3.1993. פסקה 7.ח; ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני. 29.3.1973. פסקה 3).
התובעת לא הניחה תשתית ראייתית הולמת לגבי היקף העבודות המדויק שבוצעו על ידה, ובכלל זה לא הוצגו בפניי יומני העבודה, תעודות משל וח, או ראיות אחרות, הנוגעות לעניין זה, וכל שעומד בפניי בעניין זה הינה עדותו של אליאן שלפיה נותרו להשלמה עבודות בהיקף זניח ( ע' 37, ש' 11), ללא פירוט, ולו מינימאלי, של אותן עבודות.
עם זאת, נראה שאין מחלוקת שהתובעת ביצעה את החלק הארי של העבודות שהיה עליה לבצע בפרויקט. לתובעת שולמו תקבולים בסכום כולל של 467,928 ₪, שאינו סכום מבוטל ביחס להיקף העבודה . הנתבע הצהיר כי התשלום לתובעת בגין שלב א' בוצע לאחר שהמפקח אישר את ביצוע העבודות לשלב זה (סעיף 28 לתצהיר הנתבע מיום 20.5.13; בקשת הנתבעים לביטול צו העיקול הזמני). יוער שהנתבע, בחקירתו הנגדית, ניסה להמעיט בהיקף העבודות שהתובעת ביצעה, והעיד כי שלב א' של הפרויקט בוצע ברובו על ידי התובעת, והושלם על ידי אחרים (ע' 54, ש' 10-13), אלא שסבורני שיש לייחס משקל ראוי להצהרתו הנ"ל. יש לשים לב לדרישות שהופנו לתובעת על ידי הנתבעים, במהלך אפריל 2013, לגבי חזרתה לאתר לצורך השלמת העבודות, שאחריה תיערך התחשבנות סופית.
זאת ועוד, הנתבעים פירטו את העבודות שלשיטת ם לא בוצעו על ידי התובעת, והושלמו על ידה , או על ידי "טי- סאן", וניתן לומר שהשלימו בעניין זה את אשר החסירה התובעת.
הנתבעים טענו ש"טי- סאן" השלימה את העבודות כנגד תשלום בסך של 79,209 ₪ ( נספח יט' לתצהיר הנתבע; סעיף 4 לתצהיר יגמור (להלן: " יגמור"), מנהל "טי- סאן". עוד נטען שעל התובעת להמציא דו"ח בדיקה לגבי מערכת הגזים, ותכניות AS-MADE, ומכאן שיש להחזיק את התובעת כמי שביצעה את מלוא העבודות והמטלות שהוטלו עליה, למעט אלה שצוינו על ידי הנתבעת.
ב"כ הנתבעים ציין שבתצהיריהם של הנתבע ויגמור פורטו העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת, ובכתב הכמויות, נספח ד' לתצהיר הנתבע, נערכו תיקונים לגבי העבודות שבוצעו על ידי אחרים, "... מה שעשינו זה התאמה של כמויות וקיזוז של עבודות שלא ביצעו..." (ע' 18, ש' 27-29).
יוצא אפוא שהטענות שהעלו הנתבעים באשר לעלות הכספית של העבודות שבוצעו על ידי הנתבעת, או על ידי "טי- סאן", הינן בבחינת טענות קיזוז, שהנטל להוכחתן מוטל עליהם.
עם זאת, בחינה מדוקדקת של מסכת הראיות שה ונחה בפניי, באשר לעבודות שבוצעו, לפי הטענה, על ידי הנתבעת, או על ידי "טי- סאן", והעלות המיוחסת להן, בסך של 79,209 ₪, מעלה ספקות של ממש לגבי המהימנות שניתן לייחס לטענות אלה.
הנתבע הצהיר (סעיף 12.3 לתצהירו) שלאחר שהתחוור לו שהתובעת עזבה את הפרויקט שכר את שירותיה של "טי- סאן" לצורך ביצוע העבודות, לפי הצעת מחיר שהגישה, והפנה ל" עותק צילומי של הזמנת העבודה מטי- סאן", נספח ט"ז לתצהירו. גם יגמור, מנהל
"טי- סאן", הצהיר שהגיש הצעת עבודה והפנה להזמנת העבודה מטעמה של הנתבעת (נספח א' לתצהירו).
בהזמנת העבודה צוין- "אתם תבצעו את העבודות המפורטות בהצעתכם מיום 30.1.2013 שתצלום ממנה מצ"ב... ". " עליכם לסיים את ביצוע העבודות הנ"ל ... לא יאוחר מיום 30.4.2013".
ראוי לציין שהצעת העבודה שהגישה "טי- סאן" לא הוצגה.
לוחות הזמנים שצוינו במסמך הנ"ל, והכוונה להגשת הצעת המחיר ביום 30.1.2013, וסיום העבודה בחלוף שלושה חודשים, ביום 30.4.2013, מעוררים קושי של ממש בקשירת ההצעה מטעם "טי- סאן" , שלא נחשפה, להשלמת העבודות שלפי הטענה לא בוצעו על ידי התובעת .
כפי שצוין לעיל, התובעת עזבה את האתר בחלק הראשון של אפריל 2013.
התובעת טענה שעזבה את האתר לאחר שבפגישה שנערכה ביום 8.4.13 בין אלירן לבין הנתבע לא נמסר שיק חליפי במקום השיק שבוטל (בסך של 58 ,500 ₪), ובגין פיגורים בתשלומים.
התובעת הודיע לנתבעים, במכתבה מיום 9.4.13, שככל שלא תיפרע לידה לאלתר יתרת החוב בסך של 200,000 ₪, לא תוכל להמשיך את העבודות בפרויקט. במכתב תשובה מיום 9.4.13 הודיע הנתבע לתובעת, בין היתר, שעליה לסיים את העבודות בפרויקט, ובהמשך תיערך התחשבנות סופית (נספח 14 לתצהיר אליאן; נספח יא' לתצהיר הנתבע). ב"כ הנתבעת, במכתבו מיום 18.4.13, הודיע לתובעת, בין היתר, כי עליה להשלים את העבודות, ועם סיומן תיערך התחשבנות סופית ( נספח 15 לתצהיר אליאן).
ראוי לציין שבבקשה לביטול צו עיקול זמני שהגישו הנתבעים ביום 22.5.13, לא הועלתה טענה שנשכרו שירותיה של "טי- סאן" לצורך השלמת העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת, והטענה הועלתה לראשונה בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידי הנתבעים ביום 9.12.14 (סעיף 1.3, פסקה 22).
יגמור אישר בעדותו כי הצעת המחיר הוגשה לנתבעת בסוף ינואר 2013 (ע' 45, ש' 27-28; ע' 46, ש' 1-3), וכי ההצעה נמצאת ברשותו, אלא שלא התבקש להציגה (ע' 45, ש' 8, 16). יגמור העיד שהמועדים אינם זכורים לו היטב, בשל חלוף הזמן וריבוי האתרים בהם "טי- סאן" פועלת (ע' 45, ש' 29-30), אלא שמצאתי לנכון ליתן את המשקל הראוי לאמור בהזמנת העבודה הנ" ל שלפיה הצעת המחיר הוגשה בסוף ינואר 2013, ולא נטען אחרת בתצהירי הנתבע ויגמור .
יוצא אפוא שהתובעת לא המשיכה לעבוד באתר לאחר תאריך 8.4.13. ה נתבעים הפנו דרישות לתובעת, בימים 9.4.13, ו- 18.4. 13, להשלים את העבודות בפרויקט, אלא שהתובעת סברה שאין לכך מקום, וביום 23.4.13 הגישה את כתב התביעה בהליך זה.
עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הינה עדותו של יגמור לגבי אופן הכנת ההצעה. יגמור העיד שהסתובב באתר, ראה מה צריך לעשות, ומסר הצעת עבודה, לפי מיטב ניסיונו, ובמחיר כולל (ע' 46, ש' 8, ש' 20-23). עדות זו מעוררת לכל הפחות תהייה לגבי ה אופן שבו נערכה הצעת המחיר, בשים לב לכך שהעבודות בוצעו על פי כתב כמויות, והדעת נותנת שהיה מקום להציג בפניו את העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת, כך לפי הטענה , וכן את כתב הכמויות, ועלויות הביצוע הרלבנטיות, ולקבל הצעת מחיר על יסוד נתונים אלה, אלא שלא כך עולה מעדותו.
ראוי לציין שבעוד שיגמור העיד שהצעת המחיר הוגשה לנתבעים, והיא נמצאת ברשותו (ע' 45, ש' 8, ו- ש' 16), הנתבע העיד שכלל לא הוגשה הצע ת מחיר בכתב מטעמה של "טי- סאן" , ההסכמה לגבי הביצוע הייתה בעל פה, והזמנת העבודה הוצאה על מנת שיהיו מוגנים כלפי רשויות המס (ע' 71, ש' 30-31; ע' 72, ש' 1-2).
בשים לב לעדותו הנ"ל של יגמור לגבי קיומה של הצעת מחיר , ולאמור בהזמנת העבודה לגבי צירוף העתק של הצעת המחיר להזמנה ("אתם תבצעו את העבודות המפורטות בהצעתכם מיום 30.1.2013 שתצלום ממנה מצ"ב ..."), ומכיוון שהנתבע לא סייג בתצהירו (סעיף 12.3) את נכונות האמור בהזמנת העבודה, לגבי קיומה של הצעת המחיר, עדותו הנ"ל של הנתבע, לגבי העדרה של הצעת מחיר בכתב, אינה מהימנה עלי, וסבורני שניתן לראותה כעדות כבושה, על כל הנובע מכך לגבי המשקל שניתן לייחס לה.
הצעת המחיר ש"טי- סאן" הגישה לנתבעת הינה בגדר ראיה מהותית, לצורך בחינת העבודות שהתחייבה לבצע בפרויקט , ולשיוכן לעבודות שלא הושלמו על ידי התובעת, אלא שההצעה לא הוצגה, למרות שלא הייתה כל מניעה מהצגתה. בנסיבות העניין יש להחיל על הנתבעים את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שככל שההצעה הייתה מוצגת לא היה בה כדי לתמוך בטענותיה ם בעניין זה ( ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני. 16.12.1980. פסקה 3; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ. 5.10.2006. פסקה 53).
יגמור העיד שביצוע העבודות הנוגעות להצעת המחיר ארכו כשבועיים או חודש (ע' 46, ש' 1-5), ובשים לב למועד שבו הוגשה הצעת המחיר, 30.1.13, הרי שניתן להניח במידה סבירה של וודאות כי העבודות הנוגעות להצעה בוצעו על ידי "טי- סאן" טרם עזיבתה של התובעת את האתר באפריל 2013.
הנתבע הצהיר ש"טי- סאן" ביצעה את העבודות שלא הושלמו על ידי התובעת רק לאחר שהאחרונה עזבה את האתר, "לאחר שקומבה עזבה את השטח, בוצעו העבודות, שלא נעשו על ידי קומבה, על ידי טי- סאן ..." (תצהירו, ע' 3, פסקה 5). יגמור הצהיר כי "אבי טובול ... פנה אליי כדי שחברת טי- סאן תבצע עבודות משלימות במרפאת "שילה ברנע" באשקלון, לאחר שקבלן המשנה הקודם עומד לעזוב את האתר..." (סעיף 2), ומכאן ש"טי- סאן" נדרשה לראשונה לעניין השלמת העבודות, כך לפי הטענה, לא לפני אפריל 2013.
במצב דברים זה לא ניתן לקשור את הצעת המחיר ש"טי-סאן" הגישה לנתבעת בסוף ינואר 2013, להשלמת העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת, מכיוון שהתובעת הייתה באתר בתקופה הרלבנטית להגשת ההצעה, ובמהלך אפריל 2013 הייתה עדיין ציפייה אצל הנתבעים, כעולה מהמכתבים שצוינו לעיל, שהתובעת תחזור לאתר ותשלים את העבודות.
לאור האמור לעיל, ובכלל זה, אי התיישבותם של המועדים הנוגעים להגשת הצעת המחיר, מחד, ועזיבת התובעת את האתר מאידך, סבורני שהנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת הטענה שהזמנת העבודה מ"טי- סאן", להצעת המחיר שהוגשה מטעמה בסוף ינואר 2013, בסכום כולל של 90,000 ₪ (נספח ט"ז לתצהיר הנתבע), התייחסה להשלמת העבודות שלפי הטענה לא בוצעו על ידי התובעת.
בנסיבות העניין אין לי אלא להסיק שהזמנת העבודה שהוצגה התייחסה לעבודות אחרות ש"טי-סאן" ביצעה בפרויקט עבור הנתבעת, טרם עזיבת התובעת את האתר, וניתן למצוא למסקנה זו חיזוק בעדותו של הנתבע שלפיה "טי- סאן" אכן ביצעה עבודות באתר טרם יציאתה מהאתר של התובעת. "כשישבתי עם טי סאן הם היו כבר בפרויקט הזה עוד לפני שהם יצאו ..." (ע' 71, ש' 23-25), וכן בעדותו לגבי מגוון העבודות שהנתבעת התחייבה בביצוען כלפי המזמינה, באמצעות מספר קבלני משנה לתחומי ביצוע שונים (ע' 57, ש' 31-32 ). יש ליתן את המשקל הראוי גם לעדותו של יגמור שלפיה חלק גדול מהעבודות ש"טי- סאן" ביצעה בפרויקט לא היו קשורות כלל לעבודות אינסטלציה הדנטלית , שהיו החלק הארי בעבודות שביצעה התובעת ( ע' 46, ש' 27).
מהמקובץ לעיל, לא ראיתי לנכון לקשור את התשלום שהועבר ל "טי- סאן" בסך של 79,209 ₪, בהמשך להזמנת העבודה הנ"ל, כך לפי טענת הנתבעים, להשלמת העבודות שלפי הטענה לא בוצעו על ידי התובעת, ולכל הפחות לא ניתן לקשור את מלוא התשלום הנ"ל להשלמת העבודות , כאשר הנטל רובץ על כתפי הנתבעים להוכיח מה ן העבודות שלפי הטענה הושלמו על ידי הנתבעת, או על ידי "טי- סאן", מהי עלות ביצוען המדויקת, ומהו התשלום שהועבר ל"טי- סאן" בגין ביצוען.
ראוי לציין שבתצהירו של יגמור פורטו עבודות שונות שלפי הטענה בוצעו על ידי "טי- סאן" (סעיף 4) . לא מצאתי לנכון ליתן משקל של ממש להצהרתו זו, מכיוון שאלה נקשרו בתצהירו עם הצעת המחיר והזמנת העבודה הנ"ל , והתשלום הנטען בסך של 79,209 ₪, וכפי שצוין לעיל, סבורני שאין מקום לקשור בין אלה לבין העבודות שהושלמו, ויש בכך כדי להשליך על מידת המהימנות שניתן ליחס להצהרתו הנ"ל.
בנסיבות העניין, יכול שהיה מקום לדחיית טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים בעניינה של "טי- סאן" , אלא שבכל זאת ראיתי לנכון לקבל את הטענה שלפיה הנתבעת, או "טי- סאן", השלימו עבודות מסוימות שלא בוצעו על ידי התובעת, וזאת בשים לב לכך שהתובעת לא הציגה ראיות במידה מספקת (כגון יומני עבודה) לגבי היקף העבודות המדויק שבוצעו על ידה, ואליאן העיד שהתובעת לא ביצעה חלק מהעבודות, אם כי לטענתו בהיקף זניח, ועם זאת ללא פירוט לגבי העבודות שטרם הושלמו (ע' 37, ש' 11) .
יש לשים לב לעדותו של מייליך שלפיה "לקראת סוף הפרויקט התובעת לא הייתה נוכחת בשטח ובוצעו מספר עבודות ופריטים על ידי פועלים אחרים וזאת אני יודע כי אני הכרתי את הפועלים של התובעת והגיעו פועלים אחרים והשלימו אסלה שלא הותקנה וכדומה" (ע' 17, ש' 19-21), ועם זאת ניתן להתרשם מעדותו שההשלמות שנדרשו היו בהיקף מצומצם, כגון השלמת אסלה וכדומה.
הנתבע הצהיר שהעבודות שבוצעו על ידי הנתבעת פורטו במסגרת כתב כמויות מעודכן, נספח ד' לתצהירו (סעיף 3, פסקה 18), וכן הצהיר שכל העבודות שלא נעשו על ידי התובעת, ופריטים שלא סופקו על ידה, וכן העבודות והפריטים שנעשו וסופקו על ידי הנתבעת , או על ידי "טי- סאן", פורטו בנספח יט' לתצהירו. עוד הצהיר (סעיף 13) שנספח ד' לתצהירו אינו כולל את העבודות שביצעה "טי- סאן".
עם זאת, הנתבע, בחקירתו הנגדית, גילה חוסר עקביות של ממש בגרסאות שמסר לגבי הנתונים שפורטו על ידו בנספחים האמורים בתצהירו (ד' ו- יט') . בתחילה העיד שציין במסגרת נספח ד' לתצהירו את כל העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת, ובוצעו על ידי אחרים ( ע' 54, ש' 28-30), ופירט לגבי עניין זה גם בנספח יט' לתצהירו (ע' 55, ש' 11-13). עוד העיד כי בנספח ד' לתצהירו צוין בכתב יד מה בוצע על ידי הנתבעת או קבלני משנה אחרים (ע' 67, ש' 21-22). בהמשך שינה את טעמו והעיד שהתיקונים בנספח ד' נוגעים למה שביצעה הנתבעת, ובנוסף יש להפחית את העבודות שבוצעו על ידי "טי- סאן" (ע' 67, ש' 25-26; ע' 69, ש' 15-18, ש' 31-32; ע' 70 ש' 1-6). בהמשך שוב שינה מטעמו, ו ביקש לתקן את עדותו הקודמת תוך שהבהיר- "... שנספח ד' כן מתייחס למה שטי סאן עשתה בחלקו..." (ע' 70, ש' 19-21), ובהמשך- " אני תקנתי בנספח ד' גם לגבי דברים שטי סאן עשתה ... " (ע' 70, ש' 27-28).
יוצא אפוא, שהנתבע מסר בחקירתו הנגדית גרסאות שונות לגבי העבודות שפורטו בנספח ד' לתצהירו, בכל הנוגע לייחוסן לנתבעת ול"טי- סאן", ויש בכך כדי לפגום במהימנות הגרסאות שהעלה בעניין זה.
להשלמת התמונה אציין כי ב"כ הנתבעים הודיע לפרוטוקול הדיון שבנספח ד' לתצהיר הנתבע נערכו תיקונים לגבי העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת (28.10.15; ע' 18, ש' 24-27).
השוואת הנתונים שצוינו (בכתב יד) בנספח ד', ל אלה שפורטו בנספח יט' לתצהיר ו של הנתבע, מעלה שלא תמיד נמצאה התאמה בין העבודות שצוינו בנספחים אלה, ובמקרים מסוימים לא נמצאה התאמה בין הכמויות שצוינו בנספח יט' לבין אלה שצוינו בכתב הכמויות המעודכן של מייליך (ת/1) .
לאור האמור לעיל, ותוך שראיתי לנכון להקל במידה מסוימת בנטל הראייתי הרובץ לפתחם של הנתבעים, מכיוון שקבלתי שהיה צורך בהשלמתן של עבודות מסוימות, מצאתי לנכון להכיר בחלק מטענות הקיזוז שהעלו הנתבע ים, בשים לב לנטל השכנוע הרובץ עליהם, למידת ההתאמה בין הנתונים שפורטו בנספחים הנ"ל (ד' ו-יט' לתצהיר הנתבע) , ליתר הראיות, ו לכתב הכמויות המעודכן של מייליך (ת/1), כמפורט להלן-
סעיף 07.01.0013- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה 4 יחידות שבוצעו על ידי "טי- סאן". בנספח ד' צוין שהנתבעת ביצעה 2 יחידות ("בוצע על ידנו 2", והספרה 4 נמחקה), מתוך 4 יחידות שמייליך אישר. מחיר העבודה עומד על סך של 509.60 ₪ ליחידה . סבורני שיש לזקוף לחובת הנתבעים את הפער הבלתי מוסבר של 2 יחידות, בנתונים שנמסרו על ידם, ולכן מצאתי לנכון להכיר בטענת קיזוז בסך של 1,019.20 ₪ (509.60 ש"ח X 2 יח').
סעיף 07.01.0014- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה יחידה אחת שבוצעה על ידי "טי- סאן". עלות העבודה בסך של 564.20 ₪ ליחידה. בנספח ד' לא צוין שהיחידות בוצעו על ידי הנתבעת או מי מטעמה. סבורני שיש לזקוף את א י ההתאמה בנתונים לחובת הנתבע ים, מה גם שלא הוצגו בפניי ראיות לגבי רכישת הפריט (כגון- תעודת משלוח), ובנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיף 07.01.0020- המדובר ב-5 יחידות של "מתלה לסינרים" במחיר של 546 ₪ ליחידה. הנתבע הציג גרסאות סותרות לגבי ביצוע העבודה בגין סעיף זה. בנספח יט' לתצהירו צ יין שהמזמינה, חברת "ש.ל.ה", סיפקה וביצעה התקנה של 8 יחידות. יוער שמייליך אישר שהותקנו 5 יחידות בלבד (ת/1), וכך אף צוין בנספח ד' לתצהיר הנתבע , ולכן הנתון שצוין אינו מדויק. בנספח ד' לא צוין שהיחידות סופקו והותקנו על ידי המזמינה. מעבר לכך, הנתבע הצהיר (סעיף 13, פסקה ראשונה) כי התובעת דרשה שכר בגין התקנת כל חמשת היחידות, בעוד שהתקינה 4 יחידות בלבד (נספח 17 לתצהיר אליאן, עמוד 108), והצהרה זו אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם הטענה שלפיה המזמינה סיפקה והתקינה את כל היחידות.
לאור הפערים בגרסאות, על חוסר המהימנות המתלווה לכך, ומכיוון שלא הוגשו ראיות של ממש שלפיהן המזמינה סיפקה והתקינה את הפריטים, לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיף 07.01.0029- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה 2 יחידות שהותקנו על ידי "טי- סאן". בנספח ד' צוין " 2 יח' סופקו על ידינו". מחיר העבודה בסך של 1,237.60 ₪ ליחידה . בנסיבות העניין מצאתי לנכון להכיר בטענת הקיזוז בסך של 2,475.20 ₪.
סעיף 07.02.0015- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה 7 יחידות שהותקנו על ידי "טי- סאן". מחיר העבודה בסך של 236.60 ₪ ליחידה. בנספח ד' לא צוין שהיחידות בוצעו על ידי הנתבעת או מטעמה. סבורני שיש לזקוף את אי ההתאמה בנתונים לחובת הנתבעים, מה גם שלא הוצגו בפניי ראיות לגבי רכישת הפריטים (כגון- תעודת משלוח), ובנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיף 07.02.0025- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה 5 יחידות שהותקנו על ידי "טי- סאן". מחיר העבודה בסך של 2,047.50 ש"ח (5 יח' X 409.50 ₪). בנספח ד' לא צוין שהיחידות בוצעו על ידי הנתבעת או מטעמה. סבורני שיש לזקוף את אי ההתאמה בנתונים לחובת הנתבעים, מה גם שלא הוצגו בפניי ראיות לגבי רכישת הפריטים (כגון- תעודת משלוח), ובנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיף 07.02.0027- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה 7 יחידות שהותקנו על ידי "טי- סאן". מחיר העבודה בסך של 1,65 6.20 ₪ (236.60 ₪ X 7 יח'). בנספח ד' לא צוין שהיחידות בוצעו על ידי הנתבעת או מי מטעמה. סבורני שיש לזקוף את אי ההתאמה בנתונים לחובת הנתבעים, מה גם שלא הוצגו בפניי ראיות לגבי רכישת הפריטים (כגון- תעודת משלוח), ובנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיף 07.02.0029- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה 9 יחידות שהותקנו על ידי "טי- סאן". מייליך אישר שהותקנו 4 יחידות בלבד בסעיף זה (ת/1), ולכן הנתון שצוין אינו מדויק. בנספח ד' צוין "2 הותקן על ידינו". בנסיבות העניין מצאתי לנכון להכיר בטענת קיזוז בגין 2 יחידות בלבד, בסך של 364 ₪ (182 ₪ X 2 יח').
סעיף 07.02.0043- בנספח יט' צוין שמלוא העבודה, עטיפת בטון מזוין לצנרת , בוצעה על ידי הנתבעת בלבד. בנספח ד' צוין " בוצע על ידינו". מחיר העבודה בסך של 11,141.13 ₪ (100.10 ₪ X 111.3 מ').
הנתבע העיד שהעלות שצוינה בכתב הכמויות בסך של 100.10 ₪ למ"א לעבודת ביטון הצנרת, מקורו בטעות, בשים לב למחיר שהוסכם עם המזמינה בסך של 12 ₪ למ"א (ע' 73, ש' 10-14). לא מצאתי לנכון לתת משקל של ממש לגרסתו, מכיוון שהטענה עלתה לראשונה בחקירתו, ויש יסוד לסברה שהינה עדות כבושה, ומעבר לכך, הנתבע לא טען שפנה בעניין זה לתובעת, או שהושגה הסכמה לגבי עדכון המחיר.
הנתבע, בחקירתו הנגדית, מסר גרסאות סותרות לגבי ביצוע העבודה הנ"ל. תחילה העיד שזו בוצעה על ידי הנתבעת (ע' 54, ש' 20-21). בהמשך העיד שהעבודה הנדונה בוצעה על ידי "טי סאן" בפברואר 2013, "טי סאן ביצעו עבודות בתחילת פברואר כמו ביטון צנרת בעטיפת בטון ... " (ע' 72, ש' 29) . בנספח יט' צוין שהתובעת בלבד ביצעה את העבודה, ולא "טי- סאן". בתצהירו של יגמור, מנהל "טי- סאן", פורטו עבודות שונות, של פי הטענה בוצעו על ידה, אלא שלא צוין לגבי ביצוע עבודה של ביטון צנרת. אי התיישבותן של הגרסאות שנמסרו מטעמם של הנתבעים עולה, לטעמי, לפגימה של ממש במהימנות שניתן ליחס להן.
אליאן העיד שהעבודה הנ"ל בוצעה על ידי התובעת, והתשלום בגינה נדרש בחשבון שהוגש במאי או ביוני 2012, והנתבעת לא מצאה לנכון להשיג עליו, עד להליך המשפטי (ע' 39, ש' 10-16).
הנתבע צירף לתצהירו חשבונית מס מיום 25.9.12, לגבי רכישת פריטים שונים, ובכלל זה "בלה חול" (נספח יח' לתצהירו; עדות אליאן, ע' 39, ש' 17-19), אלא שלא הובאו ראיות נוספות שיש בהן כדי לתמוך בטענות הנתבעים לגבי ביצוע העבודה, ולגבי האמור בתעודת המשלוח הנ"ל, יש לשים לב, שהעבודות שהתובעת התחייבה לבצען, היו רק חלק מ כלל העבודות שהנתבעת התחייבה לבצע בפרויקט.
לאור האמור לעיל, ובשים לב לחוסר העקביות בגרסאות שניתנו, סבורני שהנתבעים לא הניחו תשתית ראייתית של ממש לתמיכה בטענה שהעבודה הנ"ל בוצעה על ידי הנתבעת, או מי מטעמה, ולכן לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיף 07.02.0049- בנספח יט' צוין ש הנתבעת סיפקה את היחידה שהותקנה על ידי "טי- סאן". המדובר ב" ניקוי קו דלוחין קיים", ולכן לא ברור מהי היחידה שסופקה, לפי הטענה, ל"טי- סאן" לצורך התקנה. מחיר העבודה בסך של 728 ₪. בנספח ד' לא צוין שהעבודה בוצעה על ידי הנתבעת או מי מטעמה. סבורני שיש לזקוף את אי ההתאמה בנתונים לחובת הנתבעים, מה גם שלא הוצגו בפניי ראיות לגבי רכישת הפריט, ככל שהדבר נדרש לצורך ביצוע העבודה ( כגון- תעודת משלוח), ובנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיף 07.03.0029- בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה את היחידה שהותקנה על ידי "טי- סאן". מייליך אישר שהותקנו 3 יחידות בסעיף זה (ת/1). מחיר העבודה בסך 455 ₪ ליחידה . בנספח ד' לא צוין שהיחידות בוצעו על ידי הנתבעת או מטעמה. סבורני שיש לזקוף את אי ההתאמה בנתונים לחובת הנתבעים, מה גם שלא הוצגו בפניי ראיות לגבי רכישת הפריט (כגון- תעודת משלוח), ובנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז בגין סעיף זה.
סעיפים 07.04.0016, 07.04.0031 ו- 07.04.0045- בנספח יט' צוין שהיחידות לא חוברו. בנספח ד' לא מצאתי התייחסות מטעם הנתבעים לסעיפים אלה. המדובר במשאבת סחרור למים חמים (2,666.30 ₪) , לוח פיקוד למשאבה (1,820 ₪) , ומחסום בארון מערכות (891 ₪) . מייליך אישר בכתב הכמויות המעודכן (ת/1) שהעבודות בסעיפים אלה בוצעו. לא הופניתי ל הערה של מייליך שלפיה אישר את העבודות הנ"ל למרות שטרם בוצעו במועד בדיקתו (להבדיל, למשל, מהתייחסותו לבדיקת מערכות מים וגזים, ס"ק יד' להלן ), ובנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לקבל את טענות הקיזוז בגין סעיפים אלה.
סעיף 07.04.0048- בנספח יט' צוין שהנתבעת ביצעה את העבודה, ובנספח יד' צוין "בוצע על ידנו". בנסיבות העניין מצאתי לנכון להכיר בקיזוז בסך של 1,092 ₪.
סעיפים 07.05.0011 ו- 07.05.0012- בנספח יט' צוין שהעבודות הנוגעות לסעיפים אלה בכתב הכמויות לא בוצעו. המדובר בביצוע בדיקות תקינות למערכות מים וגזים. עלות ביצוע הבדיקות בסך של 1,092 ₪ (סעיף 07.05.0011) ו- 3,185 ₪ (סעיף 07.05.0012). מייליך ציין במכתבו מיום 20.5.14 (נספח א' לתצהיר הנתבע, סעיף 6.1.) שאישר את הצורך בביצוע הבדיקות הנ"ל, ואלה טרם בוצעו. בנסיבות העניין יש מקום להכיר בטענות הקיזוז בגין סעיפים אלה בסך של 4,277 ₪.
סעיף 07.07.0010- בנספח יט' צוין שהעבודה בוצעה על ידי הנתבעת, ובנספח ד' צוין "בוצע על ידנו". מצאתי לנכון להכיר ב טענת קיזוז בסך של 910 ₪.
סעיפים 99.01.0020 ו - 99.01.0030 - בנספח יט' צוין שהנתבעת סיפקה 2 יחידות כיור "ניו- יורק 55 ", בסך של 2,100 ₪ ליחידה (סה"כ 4, 100 ₪), ו-2 יחידות (תוספת לצינור גמיש למרכזית גזים) בסך של 1,050 ₪ ליחידה (סה"כ 2,100 ₪), ואלה הותקנו על ידי "טי- סאן". לא מצאתי התייחסות כלשהיא בנספח ד' לסעיפים אלה ( "התוספות" לכתב הכמויות ; ת/1), והנתבע העיד שלא התייחס לעניין התוספות בנספח ד', ועם זאת ציין שחלק מהתוספות (התקנת 2 כיורים) בוצעו על ידי התובעת (ע' 75, ש' 4-9).
מכיוון שהוצגה תעודת משלוח (נספח יח' לתצהיר הנתבע) ש לפיה הנתבעת רכשה שני כיורי "ניו- יורק", מצאתי לנכון לקבל את טענת הקיזוז לגבי סעיף 99.01.0020 בסך של 4,100 ₪.
ראוי לציין שבנספח ד' לתצהיר הנתבע, בסעיף 07.05.0010 (1 קומפ'- 2,002 ₪) נמחקו חלק מהנתונים ( מייליך אישר את ביצוע העבודה (ת/1)), ואילו בסעיף 07.07.0018 (1 קומפ'- 2,275 ₪), נרשם בכתב יד "בוצע על ידינו". מכיוון שלא מצאתי התייחסות לסעיפים אלה בנספח יט' לא מצאתי לנכון להכיר בטענת הקיזוז בגין סעיפים אלה.
לאור האמור לעיל, יש מקום להכיר בטענות הקיזוז בסכום כולל של 14,237.40 ₪, בצירוף מע"מ, ובסך של 16,800 ₪ (כולל מע"מ).
בנספח יט' לתצהיר הנתבע, תחת הכותרת "עבודות שבוצעו ע"י טיסאן", צוינו עבודות שונות, ובכלל זה ביצוע שינויים ותיקונים. ככל שהפירוט הנ"ל, בנספח יט', מתייחס ל שינויים או תיקונים של עבודות שבוצעו על ידי התובעת, שהנתבעת שילמה עליהם ל"טי- סאן", וזאת מעבר לעלויות הנקובות בסעיפי כתב הכמויות (שאליהם התייחסתי לעיל), הרי שלא הוצגו ראיות של ממש לגבי עלות העבודות האמורות, ומהו התשלום המדויק שהועבר ל"טי- סאן" בעטיין.
הנתבע העיד בחקירתו הנגדית ש"טי- סאן" העמידה 4 פוע לים בעלות של 550 ₪ ליום עבודה של פועל, לצורך ביצוע השלמות ותיקונים שונים, למשך חודש וחצי (ע' 72, ש' 14-19), אלא שלא מצאתי לנכון לתת משקל של ממש לעדותו. גרסה זו, לגבי מספר הפועלים, עלותם היומית, ומשך התקופה שלפי הטענה נשכרו שירותיהם, לא עלתה בתצהיר עדותו, הגרסה הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, ולא מצאתי התייחסות לעניין זה בתצהירו של יגמור, מנהל "טי- סאן". בנסיבות העניין, סבורני שעדותו של הנתבע הינה בגדר עדות יחידה שאינה נתמכת כראוי בחומר הראיות שבפניי, ומכל מקום המדובר בעדות כבושה, על כל הנובע מכך לגבי המשקל שניתן ליחס לה.
לעניין זה יש לשים לב לקביעה שלפיה אין מקום לקשור את התשלום, ולכל הפחות את מלוא התשלום, שהועבר ל"טי- סאן" , בסך של 79,209 ₪, להשלמת העבודות שהיו באחריות התובעת, מהטעמים שפורטו לעיל.
הנתבעים טענו בסיכומיהם ( סעיפים 14 ו- 15 ) שיש להתנות את פירעון יתרת התשלום לתובעת בהמצאת דו"ח בדיקה לפי סעיף 6.1 במכתבו של מייליך (נספח א' לתצהיר הנתבע) , ובהמצאת תיק מתקן הכולל תכניות AS- MADE, שהן חלק בלתי נפרד מעמידה בתקן איזו 9002 הנזכר בסעיף 23 להסכם ההתקשרות שבין הצדדים, והנתבעת טענה שיש לדחות את הטענות.
באשר להמצאת דו"ח ל בדיקת תקינות מערכות מים וגזים (סעיף 6.1 למכתבו הנ"ל של מייליך) , ראיתי לנכון לקבל את טענת הנתבעים בעניין זה, ולהכיר בטענות הקיזוז בגין סעיפים 07.05.0011 ו- 07.05.0012 בסכום כולל של 4,277 ₪ מהטעמים שפורטו לעיל (סעיף 18יד' לפסק הדין ; עדות הנתבע, ע' 53, ש' 17-20).
באשר לטענה שעל התובעת להמציא תיק מתקן הכולל תכניות AS- MADE, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לא מצאתי לנכון לקבלה.
הנתבעים טענו בסיכומים שהתחייבותה של התובעת להמציא את המסמכים האמורים נובעת מהאמור בסעיף 23 להסכם (נספח 2 לתצהיר אליאן), שבו צוין- "ידוע לקבלן המשנה כי "נעם לי" מחויבת לעבודה בתקן איזו 9002. קבלן המשנה מתחייב לפעול על פי נוהלי המזמין כפי שימסרו לו מעת לעת וזאת ללא תשלום נוסף".
מהאמור בסעיף הנ"ל, על פי פשט לשונו, לא ניתן ללמוד שעל התובעת לספק תיק מתקן ואת התכניות האמורות.
הנתבעים טענו בסיכומיהם שהמצאת התכניות האמורות מתחייבת מתקן "איזו 9002" (סעיפים 14 ו- 15 לסיכומים), אלא שלא הניחו בפניי תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת הטענה, ובכלל זה, התקן האמור גופו לא הוצג בפניי, ולא ברור מהם הכללים הנוהגים על פיו.
להשלמת התמונה אציין שהנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי התחייבותה של התובעת להמצאת המסמכים האמורים נובעת מהאמור בסעיפים 8 ו- 23 להסכם ההתקשרות (ע' 52, ש' 27) . הנתבעים לא ציינו בסיכומיהם במפורש את סעיף 8 להסכם כמקור להתחייבותה הנטענת של התובעת להמצאת ה מסמכים האמורים, ויש להחזיקם כמי שזנחו את הטענה בעניין זה (ראו- ע"א 401/66, ברוריה מרום נ' בן ציון מרום. 19.6.1967).
מכל מקום, ועל מנת שלא להותיר את הדיון חסר, בסעיף 8 להסכם נאמר כי "העבודה תיחשב כגמורה והקבלן יהיה זכאי לקבל את יתרת התשלום רק לאחר קבלת העבודה ואישורה על ידי ע"י המהנדס או בא כוח המזמין ", ולא מצאתי התייחסות מפורשת בגדרו של סעיף זה ל המצאת המסמכים האמורים על ידי התובעת.
הנתבע העיד כי ההתחייבות למסור את המסמכים הנ"ל נובעת מההסכם שבין הנתבעת לבין המזמינה, חברת "ש.ל.ה" (עדות הנתבע, ע' 53, ש' 5-6), אלא שהנתבעים לא מצאו לנכון להציג את ההסכם שנקשר עם המזמינה.
הנתבעים טענו בסיכומיהם שבמכתבו של מייליך מיום 20.5.14 (נספח א' לתצהיר הנתבע), הועלתה דרישה מטעם המזמינה להגשת תיק מתקן והתכניות האמורות (סעיף 6.4. למכתב), אלא שעיון במכתבו מעלה שהתייחס להתחייבויותיה של הנתבעת כלפי המזמינה, בנוגע להצגת המסמכים הנ"ל. "... אבקש להבהיר כי על פי המחויב בחוזה שבין נועם לי לבי ן ש.ל.ה, על הקבלן להג יש בתום העבודה, תיק מתקן מסודר הכולל בין היתר תכנית עבודות "כפי שבוצע" (AS- MADE)". מייליך מונה על ידי המזמינה לפקח על הפרויקט (ע' 13, ש' 13-14), והעיד שאינו מכיר את תנאי ההסכם שבין התובעת לבין הנתבעת, "אינני יודע מה ההסכם שבין התובעת לנתבעת 1" (ע' 15, ש' 22-23 ). יוצא אפוא ש ניתן לקשור את עדותו של מייליך להתחייבותה של הנתבעת כלפי המזמינה לספק את המסמכים האמורים, ולא לגבי התחייבותה הנטענת של התובעת בעניין זה.
בסעיף 23 להסכם צוין, בין היתר, כי התובעת תפעל לפי נוהלי המזמינה כפי שימסרו לה מעת לעת ללא תשלום נוסף , אלא שמעיון בסיכומי הנתבעים עולה כי מיקדו את טענתם בעניין המצאת התכניות האמורות בהתחייבותה של התובעת לפעול לפי תקן "איזו 9002" ( סעיפים 14-15 לסיכומיהם).
מכל מקום, סבורני שאת התחייבותה של התובעת לפעול לפי נוהלי המזמין כפי שימסרו לה מעת לעת, ללא תשלום נוסף, יש לפרש בצמצום, ולהחילו על אופן ביצוע העבודות שלהן התחייבה התובעת, לפי כתב הכמויות, וזאת בשים לב לחובתם של הנתבעי ם, הנגזרת מחובת תום הלב, לחשוף בפני התובעת, בשלב המגעים לקשירת ההסכם, את המטלות הצפויות בפניה, על מנת שתוכל להיערך אליהן בעוד מועד, ובשים לב לתכלית הכלכלית העומדת ביסודו של ההסכם.
יוצא אפוא, שככל שהיה בדעתם של הנתבעים, במועד קשירת ההסכם, ש התובעת תמציא תיק מתקן ובכלל זה את התכניות האמורות , בתום ביצוע העבודות, ולהתנות את תשלום יתרת שכרה כנגד המצאתם, ו מכיוון שהדעת נותנת שהכנתם כרוכה בהשקעה של זמן, מאמץ, ועלות כספית, הרי שמן הראוי היה לציין זאת באופן ברור ומפורש בנוסח ההסכם, טרם חתימתו על ידי הצדדים, על מנת שהתובעת תוכל לכלכל כראוי את צעדיה, ולהביא בחשבון את העלויות הצפויות, לצורך הגשת הצעת המחיר מטעמה, אלא שהדבר לא נעשה עובר להתקשרות החוזית בין הצדדים, ולא הוכח בפניי ש דרישה בעניין זה הוצגה לתובעת טרם נקיטת ההליך המשפטי.
ראוי לציין כי הנתבעים לא טענו לגבי העלות הכספית של הכנת המסמכים האמורים, ולא הציגו ראיות בעניין זה (כגון- הצעות מחיר), הגם שהנתבע העיד שככל שלא יסופקו על ידי התובעת, תידרש הוצאה כספית לצורך הכנת ם (ע' 52, ש' 27), וניתן לומר שלא העלו טענת קיזוז סדורה בעניין זה. מכאן, שגם אם היה מקום לקבל את הטענה לגבי המצאת המסמכים הנ"ל על ידי התובעת- ואינני סבור שזה המצב בענייננו- הרי שלא היה ניתן לכמת את הטענה מבחינה כספית.
הנתבעים טענו בסיכומיהם שיש מקום לחייב את התובעת בעלות שכר טרחתו של מייליך בגין הכנת כתב כמויות מעודכן (ת/1), בעלות של 21,046 ₪ (נספח ט' לתצהיר הנתבע), שלתשלומו התחייבה הנתבעת, כחיוב ביניים, על פי ההסדר הדיוני שנערך ביום 10.10.13, וזאת לאור ממצאי בדיקתו והמסקנות הנובעות ממנה, ולקזז את עלות שכרו מסכום התביעה.
התובעת טענה בסיכומיה שבנסיבות העניין אין מקום לחייבה בעלות שכרו של מייליך, מכיוון שהנתבעת התחייבה לשאת בעלות בדיקתו במסגרת ההסדר הדיוני מיום 10.10.13, הבדיקה נערכה לצורך ההליך המשפטי, ומשהוכחה התביעה יש להטיל את מלוא העלות על הנתבעים. עוד נטען כי מייליך היה צריך ממילא לערוך כתב כמויות מעודכן ללא קשר להליך המשפטי (עדות הנתבע, ע' 74, ש' 4-16), ומכאן שעלות בדיקתו גולמה במחיר ההסכם שבין המזמינה לבין הנתבעת.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני שיש מקום לחייב את התובעת במחצית מעלות שכרו של מייליך.
הנתבעת התחייבה לשאת בשכר טרחתו של מייליך, במסגרת ההסדר הדיוני מיום 10.10.13, וזאת כחיוב ביניים, עד להחלטה אחרת של בית המשפט, בשים לב לממצאיו של מייליך ותוצאותיו של הליך זה.
ככל שהתובעת סברה שאין מקום לשאת בתשלום שכר טרחתו של מייליך, מהטעם שזה ממילא גולם במחיר החוזי שהוסכם בין המזמינה (חברת "ש.ל.ה") לבין הנתבעת, היה עליה לגלות את דעתה בעניין זה עובר להסדר הדיוני שבין הצדדים, ולכל הפחות עובר לשכירת שירותיו של מייליך לצורך הכנת כתב הכמויות המעודכן, תוך שיתוף פעולה של הצדדים, על מנת להעמיד את הנתבעת, שהתחייבה לשאת בתשלומו, כחיוב ביניים, על דעתה בסוגי ה זו.
מעבר לכך, התובעת ביקשה לאכוף על הנתבעים את תשלום שכר טרחתו של מייליך, על פי ההסדר הדיוני (בקשתה מיום 5.2.15), וטענה שהנתבע ת מנוע ה מלטעון כנגד הסכמתה לתשלום שכר טרחתו, על פי ההסדר, ובהמשך לפניותיה ניתנו החלטות (מימים 17.2.15 ו- 12.3.15) שחייבו את הנתבע ת לשאת בשכרו של מייליך, כחיוב ביניים, ונראה שיש להחיל דין דומה על התובעת, בכל הנוגע לכיבוד ההסדר הדיוני.
יוצא אפוא שטענתה הנ"ל של התובעת , שלפיה אין מקום להידרש לשכר טרחתו של מייליך, אינה מתיישבת עם הסכמת הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני , שכירת שירותיו, הלכה למעשה, על ידי הצדדים, שהיה גלום בה מצג לתשלום שכר טרחתו, ושיתוף הפעולה עמו מטעם הצדדים לצורך הכנת כתב כמויות מעודכן, וסבורני, בשים לב לנסיבות העניין, שהעלאת טענה זו בשלב זה של ההליך השיפוטי אינה מתיישבת עם חובת תום הלב הדיוני.
גם אם אצא מההנחה, שיש בה כדי להיטיב עם התובעת, שעלות בדיקתו של מייליך ממילא גולמה במחיר החוזי שהוסכם בין המזמינה ( חברת "ש.ל.ה") לבין הנתבעת, עדיין יש ליתן את המשקל הראוי לכך שכתב הכמויות שהיה על מייליך להכין, במעמדו כמפקח על הפרויקט מטעם המזמינה, נועד עבור האחרונה, ולא עבור הצדדים בהליך זה. מייליך העיד שבהמשך למינויו על ידי הצדדים היה עליו להקצות פרק הזמן מתאים לצורך ביצוע הבדיקה, ועריכת ממצאיה, בעוד שבדיקת הכמויות עבור המזמינה נעשית במהלך התנהלות הפרויקט (ע' 19, ש' 27). מעבר לכך, שירותיו של מייליך נשכרו על ידי הצדדים לצורך הכנת כתב כמויות מעודכן שישמש אותם לצורך ההליך המשפטי, יוגש לעיונו של בית המשפט, ובהסדר הדיוני צוינה האפשרות שמייליך י יחקר עליו, על המשמעויות שיכול ונובעות מכך לגבי אופן הכנתו.
לטעמי, יש ליתן את המשקל המתאים לכך שהתובעת לא המציאה פירוט כמויות מעודכן, הסקיצות והשרטוטים, באופן מלא ותקין, ועניין זה היה מהגורמים שהובילו לחילוקי דעות בין הצדדים, לנקיטת ההליך המשפטי, ובהמשך לגיבושו של ההסדר הדיוני לגבי מינויו של מייליך.
עם זאת, יש ל יתן את המשקל ראוי לתוצאתו של הליך זה, ולכך שבסופו של יום נמצא שהתובעת ביצעה את החלק הארי של העבודות שהיה עליה לבצע בפרויקט, וטענות הנתבעים לגבי היקף העבודות שהיה צורך בהשלמתן לא הוכחו ברובן, ובנסיבות העניין אינני סבור שיש מק ום לחייב את התובעת במלוא עלות שכרו של מייליך, אלא במחצית שכרו, וסבורני שתוצאה זו מתיישבת עם הצדק וההגינות, בשים לב לכלל נסיבות העניין.
התובעת תישא אפוא במחצית שכר טרחתו של מייליך בסך של 10,523 ש"ח (כולל מע"מ), ויש להפחיתו מסכום התביעה.
להשלמת התמונה אציין שככל שהנתבעת טרם שילמה למייליך את שכר טרחתו, חרף האמור בהסדר הדיוני מיום 10.10.13 , והחלטה מפורשת שניתנה בעניין זה ביום 12.3.15, ובשים להפחתת מחצית שכרו מסכום התביעה, הרי שעל הנתבעת לשלם למייליך את מלוא שכרו ללא דיחוי.
סיכום ביניים- מהמקובץ לעיל עולה שהיקף העבודה שהיה על התובעת לבצע בפרויקט עומד על סך של 643,636.14 ₪. לתובעת שולם סך של 467,928 ₪, וההפרש עומד על סך של 175,708.14 ₪ (כולל מע"מ). בהפחתת הסכום שהוכר לצורך קיזוז בסך של 16,800 ₪ , והפחתת חלקה של התובעת בשכר טרחתו של מייליך בסך של 10,523 ₪, יוצא שיתרת הסכום לתשלום עומדת על סך של 148,385.14 ₪ (כולל מע"מ).
באשר למחלוקת הנטושה בין הצדדים לגבי קיומה של יריבות ועילת תביעה בין התובעת לבין הנתבע, אבי טובול, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה בעניינו.
התובעת טענה בסיכומיה, בעיקרי הדברים, שהנתבע הינו בעל השליטה בנתבעת, והאחרונה נוצר ה על מנת לשרת את האינטרסים שלו, ומכאן שיש לראותם כגוף אחד. הנתבע התחייב באופן אישי לשאת בחיוביה של הנתבעת (נספח 1 לתצהיר אליאן), התנהלותו בעניין השיקים וחטיפת המסמכים שהתובעת ביקשה להציג למפקח הינה בעלת גוון פלילי. היותה של הנתבעת כמעסיקתו אינו גורע מאחריותו למעשיו, וכל שהועלה בכתב ההגנה הינה טענה סתמית להעדר עילה כנגדו.
הנתבע טען בסיכומים, בעיקרי הדברים, כי פעל כאורגן של הנתבעת, ולתובעת אין עילה אישית כלפיו. מנהל חברה אינו חב באופן אישי בגין הפרת הסכם המיוחסת לחברה, מה גם שבמקרה הנדון ההסכם הופר על ידי התובעת. בנסיבות העניין אין מקום לחייבו באופן אישי בגין ביטול וקריעת השיק, ולא הונחה תשתית מתאימה בכתב התביעה לצורך ייחוס מעשים בעלי גוון פלילי.
באשר לטענותיה של התובעת בסיכומיה לגבי היותם של הנתבעת והנתבע גוף אחד, מהטעם שזו נועדה לשרת את האינטרסים האישיים של הנתבע, תוך שהפנתה לעדותו באשר להיותו אחראי על ביצוע הפרויקטים (ע' 48, ש' 10-14), סבורני שאין די בטענות אלה על מנת להשית עליו באופן אישי את חיובי הנתבעת, או להרים עליו את מסך ההתאגדות.
הנתבע הינו בעל השליטה היחיד ומנהלה של הנתבעת (נספח 1א' לתצהיר אליאן), ונראה שניתן לסווג את הנתבעת כ"חברה משפחתית", או כ"חברת בודדים", ובהלכה הפסוקה נקבע שניתן לגלות יתר פתיחות בהרמת מסך ההתאגדות בחברות מהסוג הנדון, מכיוון שהן משמשות, בדרך כלל, ככלי פורמלי לצורך נוחות בענייני מס . עם זאת נקבע ש "אין להתעלם מהעובדה שחלק ניכר מעולם החברות בישראל הוא חברות משפחתיות, ואין מקום להקל ראש חלילה בפגיעה בהתאגדותן...", ועצם קיומה של חברה משפחתית לא יהווה עילה העומדת בפני עצמה לצורך הרמת מסך ההתאגדות (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ. 16.10.05. פסקה כ'; כב' השופט א. רובינשטיין).
הסכם ההתקשרות נחתם בין התובעת לבין הנתבעת, במעמדן כחברות פרטי ות, ולא על ידי הנתבע באופן אישי, ומעבר לכך, הנתבע פעל כמנהל וכאורגן של הנתבעת, ויש לראות את פעולותיו כמי שנעשו מטעמה.
התובעת טענה שיש לזקוף לחובתו של הנתבע את קריעת ביטול השיק בסך של 58,500 ₪, ובהמשך את קריעתו, ואי מתן שיק חליפי, בפגישה שנערכה בינו לבין אליאן ביום 8.4.13, אלא שמצאתי לנכון לקבוע שביטול השיק נעשה בהמשך לאי היענות התובעת לדרישת הנתבע להמציא פירוט כמויות מעודכן, וכן סקיצות ושרטוטים מלאים, לגבי העבודות שביצעה, וזאת בהמשך להתחייבותה על פי הסכם ההתקשרות.
באשר לטענת התובעת למניעת הגשת מסמכים על ידי אליאן לנציג המזמינה באתר העבודה, וחטיפתם על ידי הנתבע, הנתבעים הכחישו את הטענה, והנתבע העיד שאירוע מסוג זה אינו זכור לו, מה גם שהמסמכים היו אמורים להימסר לו תחילה במעמדו כנציג הנתבעת, במעמדה כקבלן ראשי, טרם הצגתם למזמינה (ע' 51) , וסבורני שלא הוצגה תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת הטענה בעניין זה.
התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבע קשר את עצמו באופן אישי כצד להסכם ההתקשרות, והפנתה להודעתו של הנתבע לאליאן, מיום 29.8.12 (נספח 1 לכתב התביעה המתוקן), שבה נאמר- " שי שלא תתבלבל אני הוא ורק אני הלקוח החתום על החוזה עם קומבה אז לגבי עיכוב בעבודה כן היה ואתה עדיין ממשיך לעכב אותה מכל מיני סיבות ...". התובעת טענה בסיכומיה שההודעה צורפה כנספח 1 לתצהירו של אליאן.
לא מצאתי לנכון לקבל את הטענה.
התובעת העלתה את הטענה הנ"ל, בדבר קשירתו של הנתבע כצד להסכם, על פי ההודעה הנ"ל, בכתב התביעה המתוקן (סעיף 2.4), וצירפה את ההודעה כנספח 1 לתביעה. עם זאת, עיון בתצהירו של אליאן מעלה שטענה זו לא הועלתה במסגרתו באופן מפורש, וההודעה הנ"ל כלל לא צורפה לתצהירו (נ ספח 1 לתצהירו הינו העתקי תעודות הערכה שקיבל במהלך עבודתו).
בשים לב לכך שבתצהירו של אליאן נשמטו הטענות העובדתיות לגבי התחייבותו הנטענת של הנתבע במסגרת ההודעה הנ"ל, והמסמך גופו לא צורף לתצהירו , סבורני שהתובעת לא הניחה תשתית ראייתית לצורך הוכחת הטענה הנ"ל, ודינה להידחות.
לאור האמור לעיל, יש מקום לדחות את התביעה בעניינו של הנתבע.
התובעת טענה בסיכומיה שיש מקום לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאותיו של נציג התובעת, שי אליאן, בסך של 27,500 ₪, וזאת מעבר לסכום התביעה, בשל הזמן והמאמץ שהשקיע בשל ההליך המשפטי, אלא שלא מצאת לנכון לקבל את הטענה, בהעדר תשתית ראייתית הולמת, ואף לגופה של הטענה .
יש להניח שאליאן השקיע ממרצו ומזמנו על מנת לסייע בידי באי כוחה של התובעת בהליך המשפטי, כפי שהדבר נדרש, יש להניח, מכל בעל דין או נציגו. עם זאת, כל שהוצג בפניי הינה הצהרה כללית של אליאן לגבי הזמן הרב שהיה עליו להקצות לצורך הטיפול בעניינים שונים הנוגעים להליך המשפטי (סעיף 8.13 לתצהירו), ותחשיב שהינו מכפלה של 110 שעות לפי תעריף של 250 ₪ לשעה (נספח 18 לתצהירו). הטענה לגבי השקעת הזמן נעדרת פירוט של ממש, והינה בגדר עדות יחידה שאינה נתמכת כראוי בחומר הראיות שבפניי.
מעבר לכך, אליאן הצהיר כי נפגש עם מייליך פעמים רבות על מנת להסביר לו את העבודה שבוצעה, לצורך הוצאת כתב כמויות מעודכן מטעמו, אלא שהדבר התבקש ואף התחייב נוכח אי הגשת פירוט כמויות מעודכן, וכן סקיצות ושרטוטים מלאים על ידי התובעת, וגם מטעם זה אין מקום לפסיקת הוצאות עבור הזמן שהוקדש לכך.
התוצאה
התוצאה הינה שהתביעה הכספית כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה, והנתבעת תישא בתשלומים הבאים-
סך של 148,385.14 ₪ (כולל מע"מ) בגין ביצוע העבודות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כ דין ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום בפועל.
החזר אגרות בית המשפט ששולמו בפועל על ידי התובעת, בגין כתב התביעה המתוקן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
שכר טרחתם של באי כוח התובעת בסכום כולל של 15,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
התביעה כנגד הנתבע, אבי טובול, נדחית, והתובעת תישא בשכר טרחתם של באי כוחו בסכום כולל של 15,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.