הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"ק 30621-05-17

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

תובעת/המשיבה

בנק מזרחי טפחות בע"מ

נגד

נתבעים/מבקשים

  1. עבד אלחמיד אלפראונה
  2. מנאל אלפראונה

החלטה

דיון והכרעה

לפניי בקשת רשות להתגונן אשר הגישו הנתבעים מס' 1-2 , דהיינו המבקשים, לבית המשפט ביום 4/7/17 כמענה לתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 209,252.81 ₪ שהגישה התובעת.

עניינה של התביעה בכותרת, הינה תביעה כספית לתשלום סך 209,252.81 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין הלוואה שנלקחה ע"י הנתבעים בשנת 1994 ואשר לטענת התובעת, הנתבעים טרם פרעו אותה ואשר נכון ליום הגשת התביעה, סך החוב כולל, ריבית הפיגורים עד ליום הגשת התביעה עומד על סך של 209,252 ₪.

מיהות הצדדים

התובעת הינה תאגיד בנקאי העוסק במתן הלוואות למימון רכישת נכס מקרקעין ו/או זכויות במקרקעין ו/או מימון בניה.

הנתבעים, הינם בני זוג נשואים, אשר חתמו על הסכם הלוואה ביום 5/9/94 ולצורך רכישת נכס/ זכויות במקרקעין.
טענות הצדדים:

לטענת התובעת, הנתבעים חתמו על הסכם הלוואה ביום 9/5/94 . לטענת התובעת בהתאם להסכם ההלוואה קיבלו הנתבעים הלוואה בסך של 75,000 ₪ אותה התחייבו להחזיר לבנק באופן ובתנאים המפורטים בהסכם. לטענת התובעת לא עמדו הנתבעים בתנאי ההחזר וביום 4/12/02 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה בגין חוב הפיגורים שעמד על סך 5,162 ₪. לטענת התובעת, ייתרת ההלוואה כמובן שטרם הוחזרה ורק התשלומים, אולם לא שילמו הנתבעים עד לאותו מועד, הוגשו במסגרת התביעה. לטענת התובעת, נכון ליום הגשת התביעה, חובם של הנתבעים, עומד על סך של 209,252 ₪.

הנתבעים הגישו את בקשתם למתן רשות להתגונן וטענו כי על פי מסמכי התובעת, סכום הקרן ריבית והצמדה עומד על סך של 22,747 ש"ח וכל ייתרת סכום התביעה, הינו ריבית פיגורים. לטענתו התקבל פסק דין בהעדר הגנה כנגדו כבר בשנת 2002 על סכום של 90,000 ₪ והנתבעים המשיכו לשלם את החזרי ההלוואה . הנתבעים הפנו למסמכים שצורפו ע"י התובעת לתביעתה העוסקים בלווים אחרים ולא בנתבעים כלל. נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב להלכה המשפטית עתרו למתן רשות להתגונן.

בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן, נקבעה ליום 22/1/20 והנתבע נחקר על האמור בתצהירו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את התביעה בסדר דין מקוצר, וכן את טענות ההגנה שהעלו הנתבע ים במסגרת בקשת ם למתן רשות להתגונן, ולאחר שנערך בפני דיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן, והנתבע נחקר בפני ביום ה- 22/1/20 על תצהירו, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי התקנות ולהורות על מתן רשות לנתבע להתגונן, אך לצד זאת, בנסיבות העניין, ניתנת לנתבע רשות זו להגן בכפוף להפקדת סך של 2000 ₪ מצידו, ולהלן נימוקי:

הלכה פסוקה היא כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, אין צורך להוכיח בראיות את טענות ההגנה, ודי להראות הגנה אפשרית ולו בדוחק. בהקשר זה קבע המלומד י. זוסמן בעמ' 677 לספרו "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית , 1995 , כלהלן:

"מאחר שמטרתו של סדר הדין המקוצר אינה אלא מניעת הדיון בתובענה שמפניה אין לנתבע כל הגנה אפשרית, ולא ניתן לשופט בשלב זה לשקול את מהימנותו של הנתבע, יוצא כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר- אמת הן.
די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח. טענת הגנה בתצהיר שלא נתמוטטה בחקירה שכנגד, השופט חייב להניח כי אמת היא, והוא חייב לשאול את עצמו, בהנחה זו: היוכל הנתבע לזכות במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל".

אף המלומד, אורי גורן, קבע בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" כלהלן:

"...עול ההוכחה המוטל עליו (על הנתבע) בשלב זה הוא מצומצם ואין הוא חייב להראות בשלב זה כיצד יוכיח את הגנתו ואת הגרסה העובדתית המועלית בבקשה...כך גם בית המשפט- הוא אינו צריך לשקול בשלב זה את מהימנות המבקש או לקבוע ממצאים..." (ועל כך ראו עמוד 385, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה תשיעית).
המבחנים הרלוונטיים לצורך מתן רשות להגן בהלכה הפסוקה רוכזו במספר פסק דין מנחים. כך למשל, ב- ע"א 10189/07 , ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, נקבע, בין היתר, כי:

"...התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתה עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד...".

זאת ועוד, נפסק כי "...בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו", וכן כי "החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן"(ועל כך ראו ע"א 9654/02 , חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל).

כמו כן נפסק כי "..בירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק...רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן" ( ועל כך ראו ע"א 620/06 , חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי).

כמו כן נקבע, כי הזכות להגיש בקשת רשות להתגונן שקולה לזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, הנגזרת מזכות הפנייה לערכאות - שהינה זכות חוקתית ראשונה במעלה . לפיכך ההלכה הפסוקה הרווחת הינה שגם מי שההגנה בפיו דחוקה יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו תתברר כ"הגנת בדים" - תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ועל כך ראו ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל ).

כלומר, בפסיקה נקבע כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו. עם זאת, נדרש כאמור ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ועל כך ראו - ע"א 6514/96, חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400).

התניית הרשות להתגונן בהפקדת סכום התביעה או במתן ערבות תותר, רק במקרה שהנתבע מסכים לכך, או במקרה שההוכחות שהובאו, נותנות מקום להנחה, שההגנה היא הגנה שהינה כמעט הגנת שווא ובמקרה בו בית המשפט כמעט מוכן לפסוק לטובת התובע ( ראו עא 62/49 זיגפריד הרצפלד נ' זיגפריד בראונטל , ה 322 ). למעשה ההלכה קבעה כי בנסיבות מיוחדות, כשאמנם " כמעט" אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה. (עא 373/69 יצחק ו-יפה חונן נ' "חגור" מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ , כג (2) 347 ).

בענייננו, הנתבע הודה בלקיחת ההלוואה ובטענה כי לא שילם את החזר ההלוואה כסדרה ולמעשה הודה ב קיומו של חוב כלשהוא כלפי התובעת.

במועד הדיון שנערך בפני טען הנתבע כי שילם לאורך השנים, עד אשר לא יכול היה והסכומים גדלו מאוד, מסיבות שאינן ברורות לו.

למעשה אין כל מחלוקת בין הצדדים, שניתנה לנתבעים הלוואה ע"י התובעת והנתבעים לא סיי מו להשיב ל תובעת את מלוא סכום ההלוואה לפי תנאי החוזה, הכל כפי שהעיד בפני במועד הדיון.

בנסיבות אלו, בהן הנתבע מודה באופן עקרוני בעילת התביעה, ומודע לקיומו של חוב כלפיו, רק חלוק על סך החוב ומעוניין להגיע להסדר עם התובעת, מוצאת אני לנכון ליתן לו רשות להגן, לצד זאת להשית עליו הפקדה מסוימת, גם אם סמלית.

סוף דבר

ניתנת בזאת לנתבעים רשות להגן, בכפוף להפקדה בסך של 2000 ₪, אשר יפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט בתוך 30 יום. ויודגש- לא התרשמתי כי יש בהפקדה זו בכדי למנוע מהנתבעים את ניהול הגנת ם.

קובעת את התיק לדיון ליום ה- 8/7/20 בשעה 12:00. על בעלי הדין להתייצב לדיון באופן אישי.

לקראת ישיבת קדם המשפט הנני מורה כדלקמן:

בעלי הדין ישלימו ההליכים המקדמיים, לרבות גילוי מסמכים הדדי ועיון בהם, תשובות לשאלונים, אם יוחלפו ופרטים נוספים אם יידרשו. הליכים אלה יסתיימו בתוך 45 ימים מהיום.

כדי ליעל את קדם המשפט ולאפשר דיון ענייני, יש להגיש את בקשות הביניים בהקדם האפשרי לאחר שהתעוררה עילת הבקשה ולכל המאוחר בתוך 90 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

במידה ומי מבעלי הדין יבקש להסתמך במהלך ניהול התובענה, על חוות דעת מקצועיות, הרי שהמועדים להגשתן יחולו באופן הבא:

התובעת - בתוך 60 ימים מהיום.
הנתבעים - בתוך 60 ימים נוספים.

בעל דין שלא יגיש חוות דעת במועדים שנקבעו, ייחשב כמי שוויתר על הזכות לעשות כן.

ב"כ בעלי הדין יבואו ביניהם בדברים ואם יעלה בידיהם להגיע להסדר, לרבות הסדר דיוני, יודיעו אותו בכתב קודם המועד שנקבע.

מזכירות ביהמ"ש תשלח לבעלי הדין עותק ההחלטה.

ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.