הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"מ 54718-06-17

בפני
כב' הרשם הבכיר אורי הדר

התובע

איליה זילברמן ת.ז. XXXXXX905
ע"י ב"כ עוה"ד עומרי גמליאל

נגד

הנתבעות
1. חאכמה אבו כאף ת.ז. XXXXXX158
ע"י ב"כ עוה"ד סמיר אבו עאבד

2. איילון חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 520042169
ע"י ב"כ עוה"ד נועה רפופורט -גמרמן

פסק דין

לפניי תביעתו של התובע לתשלום בגין נזקי רכוש שאירעו לרכבו בתאונה שאירעה ביום 12.11.2016 ברח' המלאכה בבאר שבע (להלן: "התאונה").
דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה
התובע הינו הבעלים של רכב מס' רישוי 6789176 (להלן" "רכב התובע").
הנתבעת 1 הינה הבעלים של רכב מס' רישוי 2758471 (להלן: "רכב הנתבעת") והיא זו שנהגה בו בעת התאונה.
הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבעת.
בכתב התביעה טען התובע כי ביום 12.11.2016 עת עמד רכבו, אשר הוחזק בידי מר איגור רבקין מטעמו (להלן: "מר רבקין"), בחניה ברח' המלאכה בבאר שבע החלה הנתבעת 1 לנסוע אחורנית ופגעה בעצמה בחלקו הימני קדמי. כפי שציין התובע בתצהיר התומך בכתב התביעה מקורה של הגרסה הוא בדברים שנמסרו לו ע"י מר רבקין. אין מחלוקת כי התובע עצמו לא נכח בתאונה (עדותו של התובע עמ' 7-8). עדותו של התובע ביחס למה שאירע בתאונה עצמה הינה אפוא עדות שמועה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של שמאי בנוגע לנזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה. חוות הדעת נערכה קודם לתיקון הרכב. לכתב התביעה לא צורפו ראיות ביחס לתיקון בפועל ולעלותו.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת 1 כי מי שאשם בתאונה הינו הנהג מטעם התובע. הנתבעת 1 הכחישה גם את הנזקים שנגרמו לרכב התובע.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 להיעדר כיסוי ביטוחי בנסיבות בהן "מקרה הביטוח המתואר בכתב התביעה לא ארע כלל ו/או לא ארע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה ו/או כי הארוע הנטען בוים ע"י המבוטח בעצמו ו/או בשיתוף עם התובע...". עוד טענה הנתבעת 2 כי הנתבעת 1 מסרה לה עובדות כוזבות ו/א הסתירה ממנה מידע בנוגע לתאונה ועל כן היא פטורה מחבות בהתאם לפוליסה ולחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981. עוד טענה הנתבעת 2 להיעדר כיסוי ביטוחי מחמת נהיגתו של נהג שאינו מורשה בהתאם לתנאי הפוליסה (ס' 7 לכתב ההגנה) וטענה כי לא הנתבעת 1 היא שנהגה ברכב הנתבעת בעת התאונה. בבקשה שהוגשה לאחר הגשת כתב ההגנה ביקשה הנתבעת 2 להגיש דו"ח של חוקר מטעמה לאחר שמיעת שאר הראיות. נעתרתי לבקשה. התיק נקבע לשמיעת הראיות.
בדיון הראשון ביקש ב"כ הנתבעת 1 לתקן את האמור בס' 7 לכתב ההגנה. לגופו של עניין, לא ניתן היה לקיים את הדיון לנוכח היעדרו של מתורגמן לשפת הסימנים אשר יוכל לתרגם את דבריה של הנתבעת 1 וניסיונות למצוא פתרון לעניין זה בדיון עצמו לא צלחו. נקבע דיון נוסף וציינתי בהחלטה כי שאלת חיוב הנתבעת 1 בהוצאות ב"כ התובע וב"כ הנתבעת 2 בגין דיון הסרק תידון בפסק הדין.
בדיונים שהתקיימו לאחר מכן נשמעה עדותם של התובע, מר רבקין (הנהג ברכב התובע), הנתבעת 1 וכן החוקר מטעם הנתבעת 2 (להלן: "החוקר"). דו"ח החוקר הוגש וסומן מוצג נ/2 ודף נוסף מתוך הדו"ח סומן מוצג נ/3 אף שמסתבר עתה כי אותו דף נכלל במיקום אחר בתוך דו"ח החוקר מוצג נ/2. טופס הודעה על התאונה כפי שנמסר לנתבעת 2 סומן מוצג נ/1. ברשימת המסמכים שצורפה לכתב ההגנה נזכר טופס הודעה של המבוטח אך בפועל הוא לא צורף לכתב ההגנה.
בתום שמיעת הראיות ביקשו ב"כ הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. התובע והנתבעת 2 הגישו סיכומים ואילו הנתבעת 1 לא עשתה כן חרף תזכורת שניתנה לה.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת התרחשותה של התאונה ונסיבותיה. מחלוקת נוספת הינה בשאלת פרשנותו של מכתב הדחייה ששלחה הנתבעת 2 לתובע ובזכותה לטעון כי התאונה כלל לא התרחשה. מחלוקת נוספת נוסעת לשאלת הנזקים שנגרמו לתובע אך לנוכח התוצאה אין צורך לדון במחלוקת זו.
דיון והכרעה
בקשתה של הנתבעת 1 לתיקון כתב ההגנה
בדיון הראשון ביקש ב"כ הנתבעת 1 לתקן את ס' 7 לכתב ההגנה של הנתבעת 1 כך שיירשם כי הנתבעת 1 מכחישה את האמור בס' 4-6 לכתב התביעה ולא מודה בהם. ב"כ התובע וב"כ הנתבעת 2 לא הביעו התנגדות לבקשה. ס' 4 לכתב התביעה הוא תיאור של התאונה לשיטתו של התובע והתיקון המבוקש מתייחס אפוא לאחריותה של הנתבעת 1 לתאונה.
בהתחשב באמור בס' 8 לכתב ההגנה, בהיעדר התנגדות לבקשה ובהתחשב בשלב בו הועלתה הבקשה אני מחליט להיעתר לבקשה.
פרשנותו של מכתב הדחייה וזכותה של הנתבעת 2 לטעון כי התאונה כלל לא התרחשה
בדיון הראשון מסר ב"כ התובע כי הוא שוקל להגיש בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה של הנתבעת 2 וזאת ביחס לדברים שלא נטענו במכתב הדחייה שנשלח לתובע, מכתב מיום 07.05.2017 (להלן: "מכתב הדחייה"). ב"כ הנתבעת 2 מסרה כי הנחיות המפקח על הביטוח מתייחסות למכתב דחייה שנשלח למבוטח ועל כן אינן רלוונטיות לענייננו שהרי מכתב הדחייה נשלח לתובע.
בפתח הדיון שהתקיים ביום 10.02.2020 טען ב"כ התובע כי לשיטתו מתן אפשרות לנתבעת 2 לחקור מעבר למה שנכתב במכתב הדחייה (בטעות נכתב בפרוטוקול "במכתב התביעה" – א.ה.) הוא דבר שעומד בניגוד להלכת אסולין. החלטה בעניין דברים אלו של ב"כ התובע ניתנה. כאמור, התובע לא הגיש בקשה נפרדת בעניין זה אף שיכול היה לעשות כן.
חרף האמור, נדון בטענה לגופו של עניין. טענתה של הנתבעת 2 לפיה הנחיות המפקח על הביטוח חלות רק ביחסים שבין חברת הביטוח לבין המבוטח נדחית. טענה זו אינה מתיישבת עם הדברים הברורים שנכתבו במכתב המפקח על הביטוח מיום 09.12.1998 אשר צורף לסיכומי התובע ובו צוין כי מי שמגיש תביעה לחברת הביטוח, ובכלל זה המבוטח וכן צד שלישי, זכאי וצריך לקבל את עמדתה המלאה של חברת הביטוח לכל עילות התביעה. הנתבעת 2 לא הציגה הנחיה מחייבת אחרת.
אין גם חולק על תוקפן המחייב של הנחיות המפקח על הביטוח כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון הנכבד. אלא מאי? סבורני כי בענייננו פרשנותו הסבירה של מכתב הדחייה מאפשרת לנתבעת 2 לטעון הן ביחס לעצם התרחשות התאונה והן ביחס לנסיבותיה.
בס' 5 לסיכומיו טען התובע כי טענתה של הנתבעת 2 הינה כי "קרתה תאונה, אך לא לפי מה שאתה (התובע) אומר". אין דעתי כדעתו של ב"כ התובע ביחס לפרשנות שניתנת על ידו לנימוק שצוין במכתב הדחייה. הנימוק לדחיית התביעה כפי שנכתב במכתב הדחייה הוא "בהתאם לממצאים שבידינו לא שוכנענו באמיתות קרות התאונה ונסיבותיה". ניסוח זה הוא אמנם מעט כללי אך אין בו פסול ואין בדין כל הוראה המחייבת את חברת הביטוח לפרט באופן מדויק את הנימוק ואין הוראה המחייבת אותה לפרט על מה מבוסס אותו נימוק. הניסוח האמור מכסה את האפשרות כי הנתבעת 2 חולקת על עצם התרחשות התאונה ולא רק על נסיבותיה.
מובן כי במצב בו יש בידי חברת הביטוח נתונים מדויקים ביחס לדחיית התביעה ראוי כי היא תפרט טוב יותר את נימוקי דחיית התביעה ובכך תאפשר למבוטח או לצד השלישי להיערך לעניין זה אולם אין זה המצב בענייננו. הנתבעת 2 פנתה לחוקר פרטי מטעמה ולאחר חקירה מקיפה יחסית שנערכה התעוררו אצלה ספקות של ממש, הן ביחס לעצם קרות התאונה והן ביחס לנסיבותיה. ספקות הן ספקות. הן אינן ממצאים.
יש להביא בחשבון כי לצד הצורך בציון נימוקי הדחייה הכירה הפסיקה באפשרות כי דו"ח של חוקר מטעמה של חברת ביטוח יוגש רק לאחר שמיעת יתר העדויות וזאת על מנת שלא לסכל את החקירה הנגדית (ראו לעניין זה רע"א 4249/98, שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ). באיזון שבין החובה לפרט את נימוקי הדחייה לבין זכותה של הנתבעת 2 לשמור על חלק מהקלפים שבידיה אצל עצמה עד לאחר שמיעת שאר העדים סבורני כי ניסוחו של מכתב הדחייה הינו ניסוח הולם ולכל הפחות סביר.
על פני הדברים טענה כי התאונה כלל לא התרחשה לצד טענה כי התאונה התרחשה בנסיבות שונות מכפי שתואר בכתב התביעה יכולות להיחשב כטענות עובדתיות סותרות, דבר שאינו אפשרי. אלא מאי? בנסיבות בהן הנתבעת 2 לא יכולה הייתה לקבוע לעצמה ממצא מדויק בעניין זה היא הרחיבה את נימוקי הדחייה כך שאלו יתייחסו הן לעצם קרות התאונה והן לנסיבותיה. לא מצאתי שיש בכך פסול. לא שוכנעתי כי הנתבעת 2 הרחיבה כך סתם את הנימוק שצוין במכתב הדחייה וסבורני כי הסתירות כפי שעלו במהלך החקירות הנגדיות אכן מביאות למסקנה כי קיים ספק של ממש, הן ביחס לעצם קרות התאונה והן ביחס לנסיבותיה.
כך או אחרת, נימוק הדחייה כפי שנכתב אינו יכול להביא את התובע למסקנה סבירה ולפיה הנתבעת 2 מודה כי התאונה אכן התרחשה. "אמיתות קרות התאונה" הוא בהחלט מונח שניתן לפרשו באופן שבו עצם קרות התאונה שנוי במחלוקת. העובדה כי לאחר אותו מונח של "אמיתות קרות התאונה" הוסיפה הנתבעת 2 את המילה "ונסיבותיה", מילה שיש בה את "ו" החיבור מעידה כי מדובר בשני חלקים של המשפט, קרי קרות התאונה לחוד ונסיבות התאונה לחוד. נימוק הדחייה כולל אפוא את שני המצבים ופרשנותו הסבירה בענייננו הינה כי הנתבעת 2 הכחישה את עצם קרות התאונה וכן את נסיבותיה (אם אכן התרחשה תאונה).
טענות הנתבעת 2 כאמור בכתב ההגנה ולפיהן מסרה לה הנתבעת 1 עובדות כוזבות ו/או הסתירה ממנה מידע מתיישבות גם הן עם נימוק הדחייה שצוין. ברי כי מסירת עובדות כוזבות ו/או הסתרת מידע יכולים להיחשב גם הם כמי שהביאו את הנתבעת 2 למסקנה כי קיים ספק ביחס לעצם קרות התאונה ו/או נסיבותיה.
לעומת זאת, בכל הנוגע לטענת הנתבעת 2 ולפיה אין כיסוי ביטוחי מחמת כך שמי שנהג ברכב הנתבעת לא היה מורשה לנהוג בהתאם לתנאי הפוליסה יש ממש בטענתו של התובע. ראשית, נדמה כי הנתבעת 2 זנחה טענה זו והיא לא הציגה ראיות כלשהן שיביאו למסקנה כי הנהיגה ברכב הנתבעת אכן הייתה בניגוד לאמור בפוליסה שהוצאה. שנית, טענה זו של הנתבעת 2 הינה טענה עובדתית נפרדת מהספקות שהתעוררו אצל הנתבעת 2 ביחס לעצם קרות התאונה ו/או נסיבותיה וככזו היה על הנתבעת 2 לציין במכתב הדחייה כי נימוק נוסף לדחיית התביעה הינו שלילת הכיסוי הביטוחי מחמת היעדר הרשאה לנהוג ברכב הנתבעת בהתאם לפוליסה. נימוק זה לא צוין במכתב הדחייה.
בהתחשב בכך כי נדמה שהנתבעת 2 ממילא אינה עומדת על טענה זו, ודוקו גם בסיכומי הנתבעת 2 אין התייחסות לעניין זה והנתבעת 1 לא נחקרה על עניין זה זולת שאלה האם היא זו שנהגה ברכב הנתבעת, הרי שטענה זו של הנתבעת 2 (כאמור בס' 7 לכתב ההגנה) נדחית. הנחת המוצא לצורך הדיון הינה כי ככל שהתרחשה תאונה הרי שהנתבעת 1 היא שנהגה ברכב הנתבעת בעת התאונה.
התרחשות התאונה ונסיבותיה
במחלוקת עיקרית זו סבורני כי לאחר שמיעת העדויות וניתוחן כפי שיפורט עתה המסקנה היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי התאונה התרחשה כלל וכי גם אם התרחשה גרסתו ביחס לאופן בו אירעה התאונה עדיפה על פני גרסתה של הנתבעת 1 ביחס לקרות התאונה. הסתירות שהתגלו בעדויות שנשמעו, הן ביחס למה שנמסר לחוקר והן ביחס למה שנכתב בטפסי ההודעה על התאונה שהוגשו, הן סתירות משמעותיות והן מעוררות ספק של ממש הן ביחס לקרות התאונה עצמה והן ביחס לנסיבותיה (בהנחה והתאונה אכן התרחשה כפי שנטען).
במצב דברים זה ובהתחשב בכך כי עדותו של מר רבקין ביחס לתאונה ונסיבותיה הינה עדות יחידה מטעם התובע ובהתחשב בכך כי לא נמצא סיוע לעדות זו ובהתחשב בכך כי התובע לא ביקש לחקור את מי שלגרסתה של הנתבעת 1 היה הנוסע ברכבה בעת התאונה ואשר נכח בדיון שבו נשמעה עדותה של הנתבעת 1 התוצאה היא כי לא ניתן להעדיף את גרסתו של מר רבקין על פני עדותה של הנתבעת 1 ועל כן דין התביעה להידחות. נתייחס עתה למספר עיינים שעלו מהחקירות ומהראיות.
האם התאונה אירעה בעת שרכב התובע היה בעמידה או שמא בנסיעה? בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה צוין כי "רכבי חנה בצד הכביש...". בחקירתו העיד התובע כי מר רבקין מסר לו כי " הוא אמר לי שהוא נסע...". מדובר כמובן בעדות שמועה אלא שגם מר רבקין העיד בחקירתו כי התאונה אירעה שעה שהיה בנסיעה. מר רבקין העיד כי " הייתי נוסע...בא לי אוטו בירידה ממחסן כזה ונכנס בי בחלק הקדמי ימני". מר רבקין נשאל בחקירתו כיצד מתיישבת עדותו עם האמור בטופס ההודעה והוא השיב "לא יודע" (עמ' 11). התשובה היא כמובן הגונה אך אין בה כדי ליתן מענה לאותה סתירה משמעותית.
ודוקו, גם בכתב התביעה צוין במפורש כי רכב התובע עמד בחניה (ס' 4) וברי כי זו גרסתו של התובע. בחקירתו בפני החוקר מסר מר רבקין כי התאונה אירעה בעת שהוא נסע. מדובר אפוא בסתירה של ממש בין האמור בטופס ההודעה שהוא על פניו הגרסה הראשונית של התובע ביחס לאירוע לבין עדותו של מר רבקין שהיא ממילא עדות יחידה מטעמו של בעל הדין. הגרסאות השונות מעוררות ספק של ממש ביחס לאופן התרחשות התאונה.
האם התאונה אירעה בעת שרכב הנתבעת היה בעמידה או שמא בנסיעה? בכתב ההגנה של הנתבעת 1 אין פירוט ביחס לגרסתה של הנתבעת 1 ביחס לתאונה. כל שצוין הוא הכחשה כללית וכי הנהג מטעם התובע, מר רבקין כאמור, "אשם בקרות התאונה וזאת לאור הממצאים במקום התאונה". מסקנות הן כמובן תוצאה ולא גרסה ובכל מקרה הנתבעת 1 לא פירטה מהם אותם ממצאים. כאמור, מר רבקין העיד בחקירתו כי התאונה אירעה עת נסעה הנתבעת 1 אחורנית. בחקירתה העידה הנתבעת 1 כי "אני עמדתי והוא נכנס בי מהצד...אני עמדתי והוא פגע בי". בטופס ההודעה מוצג נ/1 צוין כי "חזרתי אחורנית...". כאשר נשאלה הנתבעת 1 לפשר הסתירה בין עדותה בדיון לבין האמור בטופס ההודעה האמור היא העידה " אני לא יודעת אם חנאן שתרגמה את הדברים הבינה אותי או לא ". מעבר לעובדה כי תשובה זו אינה מעידה באופן מפורש כי הדברים שנכתבו בטופס ההודעה אינם נכונים הרי שהנתבעת 1 לא העידה את מי שתרגמה את דבריה לסוכן הביטוח לכאורה.
עוד יודגש בעניין זה כי הנתבעת 1 העידה בחקירתה כי גם אחיה נכח בפגישה אצל סוכן הביטוח, פגישה בה מולא לכאורה טופס ההודעה. הנתבעת 1 לא העידה את אחיה ביחס לגרסה שנמסרה לסוכן הביטוח. הנתבעת 1 לא העידה גם את סוכן הביטוח אשר הוא שזה שלשיטתה מילא את טופס ההודעה (עמ' 14). ההימנעות מהעדת עדים אלו פועלת לחובת הנתבעת 1 ותוצאתה היא כי אין שום אפשרות לקבוע מי מבין גרסאותיה של הנתבעת 1 ביחס לשאלה האם רכבה היה בנסיעה, אחורנית או בכלל, בעת התאונה או שמא בעצירה מוחלטת כפי שהעידה היא הגרסה העדיפה. הגרסאות השונות מעוררות ספק של ממש ביחס לנסיבות קרות התאונה.
האם נסע רכב הנתבעת אחורנית בעת התאונה (בהנחה ונסע בכלל)? בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה צוין כי רכב הנתבעת נסע אחורנית. בחקירתו, לעומת זאת, העיד מר רבקין כי "בא לי אוטו בירידה..." אין טענה מפורשת כי רכב הנתבעת נסע אחורנית. ודוקו, תשובה זו ניתנה בחקירה הראשית עת ניתנה למר רבקין לתאר את שאירע במילותיו. גם עניין זה מעורר ספק ביחס לנסיבות קרות התאונה.
מוקד הנזק ברכב הנתבעת. אם נקבל את גרסאות הנהגים המעורבים כפי שבאות לידי ביטוי בטפסי ההודעה שהוגשו הרי שמוקד הנזק ברכב הנתבעת אמור היה להיות בחלקו האחורי של רכב הנתבעת. לא זו בלבד שלא הוצגו כל ראיות ביחס לנזק כאמור ואף לא ביחס לתיקון נזק כאמור אלא גם שכאשר נשאלה הנתבעת 1 ע"י החוקר ביום 15.03.2017 (חקירתה הראשונה) מה מקור הנזק שיש בחלקו האחורי של רכבה היא השיבה (כל תשובותיה של הנתבעת 1 ניתנו באמצעות מתורגמנית) כי מקורו הוא בתאונה שאירעה בבית וכי מעולם לא הייתה מעורבת בתאונה בה חזרה בנסיעה אחורנית.
ואם לא די בכך הרי שבחקירתו בפני החוקר מסר מר רבקין כי אינו זוכר איזה נזק נגרם לרכב הנתבעת. תשובה זו אינה סבירה בעיניי. אין צורך לזכור את הנזק במדויק אך זיכרון כלשהוא לפחות ביחס למוקד הנזק הוא דבר סביר ביחס למי שהיה מעורב בתאונה. תשובה זו מקשה על מתן אמון בגרסתו של מר רבקין.
מועד ושעת התאונה. בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה צוין כי התאונה אירעה ביום 12.11.2016 בשעה 17:30. ה – 12.11.2016 הוא יום שבת. בחקירתו לעומת זאת העיד מר רבקין כי התאונה אירעה ביום ששי (עמ' 10). מר רבקין העיד כי הוא עובד כסדרן הסעות וכי העסק בו הוא עובד 24 שעות ביום והוא עצמו עובד שבעה ימים בשבוע. נניח לצורך הדיון כי דברים אלו נכונים. ועדיין, התאונה אירעה ביום שבת ולא ביום ששי. זאת ועוד, מר רבקין נשאל האם הוא מחתים כרטיס עבודה במקום עבודתו והוא נמנע ממתן תשובה. הימנעות זו פועלת לחובתו של התובע ומעוררת גם היא ספק של ממש ביחס לעצם התרחשות התאונה.
בחקירתו העיד מר רבקין כי לאחר התאונה יצא מרכב התובע "ותוך 5 שניות הגיעו 20 אנשים. לא זוכר מי פגע בי". איני נותן אמון בתשובה זו . ההסתברות כי ביום שבת בשעה 17:30 באזור התעשיה בו אירעה התאונה יגיעו 20 איש, גם אם נאמר כי מר רבקין הפריז מעט, למקום התאונה היא הסתברות נמוכה יחסית ובכל מקרה הטענה לא הוכחה. בכל מקרה, וזאת עיקר, העובדה כי מר רבקין לא ידע לומר מי פגע בו מעוררת ספק של ממש ביחס לעצם התרחשות התאונה. בחקירתו העיד מר רבקין כי אינו זוכר אם ברכב השני הייתה נהגת (עמ' 11). בין אם היה רכב התובע בנסיעה ובין אם בעצירה מוחלטת סביר כי מי שרכבו נפגע יודע לומר מי פגע בו. ודוקו, בחקירתו בפני החוקר מסר מר רבקין כי ברכב הנתבעת הייתה נהגת. אותו היעדר זיכרון אפיין גם את המשך חקירתו של מר רבקין (עמ' 12) ואם נניח כי גם מר רבקין נערך לדיון ולא הגיע לאולם בית המשפט במקרה הרי שתשובותיו לפיהן אינו זוכר פרטים רבים ממה שאירע ובכלל זה מהביקור במוסך מעוררת ספק של ממש ביחס למהימנותו. ועניין זה של חוסר מהימנות משליך גם הוא על האפשרות להעדיף את גרסתו של מר רבקין על פני גרסתה של הנתבעת 1 וכן על האפשרות להחליט מי מבין שתי הגרסאות של התובע ביחס לאופן קרות התאונה היא עדיפה.
גם העדויות ביחס לשעת התאונה מעוררות ספק של ממש ביחס לעצם התרחשות התאונה. בשני טפסי ההודעה צוין כי שעת התאונה הינה 17:30. נניח לצורך הדיון סטייה קלה לצד זה או אחר. בחקירתו העיד מר רבקין כי "זה היה בשעות הערב, התחיל החושך". בחודש נובמבר בשנה סביר לומר כי בשעה 17:30 אכן מתחיל חושך. לעומת זאת, בחקירתו בפני החוקר היה מר רבקין נחרץ פחות ומסר טווח זמנים רחב יותר, בין השעה 17:00 לבין השעה 20:00. דומני כי מדובר בטווח זמנים רחב מדי אשר מקשה על מתן אמן בגרסתו של מר רבקין.
בחקירתה העידה הנתבעת 1 כי התאונה אירעה בשעה 15:30 בדיוק (עמ' 13). כאשר נשאלה הנתבעת 1 כיצד היא זוכרת את השעה המדויקת, שאלה שהיא רלוונטית מאוד לנוכח חלוף הזמן ולנוכח האמור בטופס ההודעה מוצג נ/1, השיבה הנתבעת 1 כי "אני מסיימת עבודה אחרי צהריים ואז לקחתי את אח שלי לעבודה שלו". לעומת זאת, כאשר נשאלה הנתבעת 1 האם היא עובדת ביום שבת היא השיבה בשלילה. גם ביחס ליום ששי בשבוע העידה הנתבעת 1 כי היא אינה עובדת. בנסיבות אלו אני מתקשה לראות כיצד זה ידעה הנתבעת 1 לומר את השעה המדויקת בה אירעה התאונה. כאשר נשאלה הנתבעת 1 כיצד היא מסבירה את הסתירה ביחס לשעת התאונה כפי שצוין בטופס ההודעה מוצג נ/1 היא השיבה " לא יודעת". אין צריך לומר כי תשובה זו אינה מסייעת בהבהרת המחלוקת ובקביעת ממצא כלשהוא.
בהמשך חקירתה העידה הנתבעת 1 כי כלל לא עבדה ביום בו אירעה התאונה וכי אחיה הוא שעבד. בכל הנוגע לאחיה של הנתבעת 1, אשר נכח באולם בעת הדיון, הרי שהנתבעת 1 אמנם לא ביקשה להעידו ועניין זה פועל לחובתה אמנם אך לא רק לחובתה שלה אלא גם לחובתו של התובע. אין מדובר במצב בו בעל דין אינו מביא לדיון עד רלוונטי. בענייננו מי שנטען כי נכח בתאונה היה באולם בעת הדיון ואם רצה התובע לסתור את גרסתה של הנתבעת 1 ביחס לאופן התרחשות התאונה ובכך לסייע בהוכחת טענותיו שלו הוא יכול היה לבקש לחקור את אחיה של הנתבעת 1. התובע הוא זה שצריך להוכיח את התביעה ובפרט בנסיבות שבהן קיימת מחלוקת מהותית לא רק ביחס לעצם התרחשות התאונה אלא גם ביחס לנסיבותיה. במובן זה ההימנעות מחקירתו של אחיה של הנתבעת 1 פועלת גם לחובתו של התובע ומעוררת ספק של ממש ביחס לעצם התרחשות התאונה. ודוקו, בחקירתה השנייה בפני החוקר מסרה הנתבעת 1 כי נסעה לבד ברכב. תשובה זו בוודאי הצדיקה את חקירתו של אחיה של הנתבעת 1 ובכל מקרה היא מעוררת ספק של ממש ביחס לעצם התרחשות התאונה וביחס למהימנותה של הנתבעת 1 באופן כללי.
קושי נוסף ביחס לעצם התרחשות התאונה ניתן למצוא בהמשך חקירתה של הנתבעת 1. הנתבעת 1 העידה כי באופן כללי היא מסיימת את עבודתה בשעה 15:00 (עמ' 15) והעידה כי אחיה מרשים לה לנסוע לבדה רק לעבודה ובחזרה הביתה (עמ' 16). במצב דברים זה לא רק שאין התאמה בין שעת התאונה לשיטתו של מר רבקין לבין השעה בה סיימה הנתבעת 1 את עבודתה ביום התאונה (אם נניח כי אכן עבדה) אלא גם שההסתברות כי הנתבעת 1 נשארה בסמוך לזירת התאונה מעת שהיא מסיימת את עבודתה בשעה 15:00 ועד לשעה 17:30 בה אירעה התאונה לשיטתו של מר רבקין היא הסתברות נמוכה מאוד.
זאת ועוד, בחקירתה הראשונה בפני החוקר מסרה הנתבעת 1 היא מסיימת את עבודתה בשעה 14:15 והיא חייבת להיות בבית בשעה 15:00 לכל המאוחר. עניינים אלו כולם מעוררים ספק של ממש ביחס לעצם התרחשות התאונה.
מוקדי הנזק ברכב התובע. בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה צוין כי רכב התובע נפגע בחלקו הימני קדמי. כך גם צוין בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע. התובע לא נכח אמנם בתאונה עצמה אך חזקה עליו כי הוא מודע לכל הפחות לנזק שאירע לרכבו. לעומת זאת, כאשר נשאל התובע בחקירתו מה מוקד הנזק ברכבו הוא השיב "אני לא זוכר, זה היה לפני הרבה שנים ואני לא זוכר. יש מסמכים מהמוסך. אם צריך להביא את המוסך נביא את המוסך". "מסמכים מהמוסך" לא הוגשו ולא הובא לעדות נציג של המוסך ונניח לצורך הדיון כי בתשובתו התכוון התובע לשמאי מטעמו. חקירה כמובן אינה משחק זיכרון ולא מצופה מהתובע להשיב על סמך זיכרון וניתן להניח כי כהכנה לדיון קרא התובע את כתב התביעה, על נספחיו. ואם בכל זאת לא ידע להשיב מהו מוקד הנזק מעורר הדבר ספק של ממש ביחס לנסיבות התאונה.
טופס ההודעה מוצג נ/1. במהלך חקירתה הוצג לנתבעת 1 טופס הודעה על התאונה שנמסר לנתבעת 2. הנתבעת 1 השיבה כי היא חתומה על טופס ההודעה אך מי שכתב את תיאור המקרה הוא סוכן הביטוח. מילוי טופס ההודעה בידי סוכן הביטוח נתמך גם בדברים שמסר סוכן הביטוח לחוקר. כשלעצמי לא הבחנתי בחתימה של הנתבעת 1 על טופס ההודעה אלא אם כן אותו שרבוט מעל המילה "חתימה" היא חתימתה של הנתבעת 1, עניין שמוטל בספק לנוכח קיומו של מקום ספציפי שנועד לחתימת הנהג. כך או אחרת, גם אם נניח כי הנתבעת 1 חתומה על טופס ההודעה מוצג נ/1 ברי כי לא ניתן לייחס לו משקל כלשהוא לא רק לנוכח הסתירות בין מה שנכתב בו לבין מה שנשמע במהלך חקירתה של הנתבעת אלא גם לנוכח העובדה כי מי שכתב את הגרסה לא הובא לעדות.
זאת ועוד, בחקירתה הראשונה בפני החוקר שאלה הנתבעת 1 היכן בכלל קרתה התאונה. עניין זה מעורר ספק של ממש ביחס לעצם התרחשות התאונה ולבטח ביחס לנסיבותיה. בחקירתה השנייה נשאלה הנתבעת 1 כיצד זה היא נזכרה עתה בתאונה נושא התובענה והיא השיבה "כי זה היה מזמן". במצב דברים רגיל הזמן משכיח את האירועים ולא מקים אותם לתחייה. סבורני כי זולת מילוי טופס ההודעה מוצג נ/1 בידי סוכן הביטוח אין רלוונטיות לשאר הדברים שמסר סוכן הביטוח לחוקר. הדברים שמסר ממילא אינם אלא עדות שמועה ביחס לעצם התרחשות התאונה ולנסיבותיה וממילא שמחקירתו של הסוכן עולה ספק שמא מדובר כלל בתאונה אחרת שאירעה ביום 23.11.2016 ולא ביום 12.11.2016 כפי שנטען.
החלפת פרטים בזירת התאונה. בחקירתו העיד מר רבקין כי למיטב זכרונו צילם את רישיון הרכב של הנתבעת 1 ובהמשך העיד שלוש תשובות שונות: תחילה העיד כי אינו זוכר, לאחר מכן העיד כי את כל הפרטים קיבל במקום התאונה ולאחר מכן העיד כי "יכול להיות שהתקשרתי ואחרי זה נתנו לי" (עמ' 11). הנתבעת 1 העידה בחקירתה כי "החלפנו פרטים במקום התאונה". בחקירתו בפני החוקר מסר מר רבקין כי שוחח עם הנהגת, הנתבעת 1 לשיטתו, בעברית. דומני כי אין צורך להכביר במילים ביחס לחוסר ההיגיון בתשובה זו. שוכנעתי די הצורך כי הנתבעת 1 אינה יכולה לשוחח עם אדם כלשהוא, לא בעברית ולא בערבית ולא בכלל וזאת לנוכח מצבה הרפואי. ההסתברות כי מר רבקין שוחח עם הנתבעת 1 בעברית או בכלל היא אפסית אלא אם כן במהלך הדיונים בפניי וכך גם בפני החוקר הציגה הנתבעת 1 מצג שווא ביחס למצבה הרפואי, דבר שלא הוכח. ראו לעניין זה את האמור בס' 15 לסיכומי התובע שם מודה התובע כי הנתבעת הינה חירשת אילמת.
יתירה מזו, אי הצדת המסמכים שצולמו בזירה כטענתו של מר רבקין פועלת לחובתו של התובע. ברי כי הצגת אותם צילומים בירוף ראיה כי צולמו ביום התאונה יכולה היית הלחזק את גרסתו של התובע ביחס לעצם התרחשות התאונה.
תשלום של הנתבעת 2 לנתבעת 1. בחקירתה העידה הנתבעת 1 כי ביקשה מחברת הביטוח שלה, הנתבעת 2, פיצוי על הנזקים שאירעו לרכבה והעידה כי קיבלה סך של 1,000 ₪ עבור התיקון. לא זו בלבד שעניין זה לא הוכח הרי שאני מתקשה לראות מצב בו הנתבעת 2 שילמה לנתבעת 1 סך של 1,000 ₪ שעה שהנתבעת 1 מסרה לחוקר כי תיקנה את הנזק שאירע לה, נזק שממילא לא הוכח, בסך של 250 ₪.
סיכומו של דבר
מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי התאונה נושא התובענה אכן התרחשה וגם אם נקבל את הטענה כי התאונה אכן התרחשה הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח כי גרסתו, שממילא אינה עקבית ביחס לאופן התרחשות התאונה עדיפה על פני גרסתה של הנתבעת 1 שגם היא אינה עקבית. הספקות שהתעוררו כפי שפורט לעיל הם ספקות של ממש ותוצאת הדברים הינה כי דין התובענה להידחות.
התובע יישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של הנתבעת 1 ושל הנתבעת 2 בסך כולל של 2,500 ₪ לכל אחת מהן. כמו כן יישא התובע בהוצאות החוקר מטעם הנתבעת 2 בגין הדיון האחרון בסך כולל של 1,500 ₪.
כמו כן אני מחייב את הנתבעת 1 בהוצאות המשפט של התובע ושל הנתבעת 2 בסך של 1,000 ₪ לכל אחד מהם וזאת בגין דיון הסרק שהתקיים ביום 24.09.2019.
הסכום האמור הינו בנוסף לסכום בו חויבה הנתבעת 1 בקשר עם שכרו של החוקר כאמור בהחלטה שניתנה בדיון מיום 24.09.2019.
הסכומים האמורים לעיל ניתנים לקיזוז והם ישולמו לידי ב"כ הצדדים, לפי העניין, עד ליום 20.06.2021.
ניתן היום, ז' סיוון תשפ"א, 18 מאי 2021, בהעדר הצדדים.