הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"מ 44107-05-18

בפני
כב' הרשמת הבכירה מיטל חלפון - נזריאן

תובעים

  1. נסים אלקרינאוי
  2. ערד אלקרינאוי

ע"י עו"ד אבו קוש רבאח

נגד

נתבעים

  1. מרינה נוסוביצקי
  2. אינה לטישב – ניתן פסק דין

ע"י עו"ד ארקדי פרגמנט ו/או עו"ד טטיאנה פרגמנט

פסק דין לנתבעת 1

לפניי תביעה כספית על סך 16,210 ₪ שעניינה פיצוי בגין ביטול עסקת רכישת חבילת נופש אשר כללה בין היתר, כרטיסי טיסה ושהות במלון ונרכשה על ידי התובעים דרך סוכנות נסיעות . חבילה, אשר אין מחלוקת כי בוטלה עקב פשיטת רגל של הספק, חברת "חופש ותעופה". התביעה הוגשה נגד בעלת סוכנות הנסיעות ועובדת משרד הנסיעות בלבד .

התובעים, הזמינו באמצעות הנתבעות ביום 7.6.17 חבילת נופש להם ולבנות זוגם הכוללת טיסות הלוך ושוב לקרואטיה ו שהות בבית מלון החל מיום 27.6.17 ועד ליום 4.7.17 בסך 2,835 דולר אמריקאי (להלן: "חבילת הנופש"). הזמנת חבילת הנופש נעשתה על ידי הנתבע ות כאשר ספק החבילה הוא חברת "חופש ותעופה" (להלן : "חברת חופש ותעופה") (ראו נספח א' לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת 1, הגב' מרינה נוסוביצקי, היא בעלת משרד נסיעות בשם "ורסויה טורס" . הנתבעת 2 , הגב' אינה לטישב, היא עובדת שכירה במשרד הנסיעות . יש לציין כי התביעה נגד הנתבעת 2 נמחקה בהסכמת התובעים ללא צו להוצאות ביום 31.3.19 וכעת עומדת להכרעה התביעה נגד הנתבעת 1 בלבד (להלן : "הנתבעת").

אין מחלוקת כי ביום 26.6.17, יום לפני תאריך הטיסה המשוער, קיבלו התובעים מאת הנתבעת הודעה על ביטול חבילת הנופש. אין מחלוקת כי חבילת הנופש בוטלה עקב פשיטת רגל של ספק החבילה, חברת חופש ותעופה.

נטען כי בעקבות האמור ביקשו התובעים לבטל את העסקה ולקבל החזר כספי עבור הסכום ששילמו. משדרישתם לא נענתה על ידי הנתבעת, הגישו התביעה דנן. רכיבי התביעה הנטענים: פיצוי בגין טיסה שבוטלה על סך 2,080 ₪; פיצוי לדוגמא בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק שירותי התעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) תשע"ב – 2012 (להלן : "חוק שירותי תעופה") על סך 3,460 ₪; פיצוי והשבה מכח עשיית עושר ולא במשפט על סך 5,670 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש על סך 5,000 ₪. אקדים ואעיר כי התובעים בכתב תביעתם מיקדו תביעתם לפיצוי בביטול הטיסות בלבד ולא בביטול חבילת הנופש כולה אך, מהראיות שהובאו לפניי עולה כי התובעים רכשו חבילת נופש הכוללת טיסות ולא טיסות בלבד.

ודוק. בכתב התביעה טענו התובעים כי מדובר בטיסה שבוטלה על פי חוק שירותי התעופה ובהתאם לסעיף 6 (א)(3) לחוק הם זכאים לפיצוי בסך 2,040 ₪ ואילו, הנתבעת אינה עומדת בתנאי הפטור מפיצוי כספי. נטען כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות סעיף 6 לחוק בכך שלא נתנה להם הטבות בגין ביטול הטיסה והם זכאים לפיצוי לדוגמא בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק. נטען כי על אף שהתובעים סבורים כי הם זכאים לקבלת הפיצוי המקסימלי בחוק על סך 10,380 ₪ הועמד ראש נזק זה על סך 3,460 ₪ בלבד.
נטען כי הנתבעת הפרה גם את הוראות סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן תשמ"א -1981 משום שהטעתה את התובעים ולא גילתה להם על זכויותיהם על פי חוק שירותי התעופה או על פי כל דין.
כמו כן, נטען כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין כאשר הפרה חובות המוטלות עליה על פי חוק שירותי תעופה.

נטען כי התובעת התרשלה ולא פעלה במידת הזהירות אליה היא מחויבת וכי התרשלותה גרמה לנזק לתובעים שבגינו עליה לפצותם.

נטען כי הנתבעת הפרה חוזה בינה לבין התובעים אשר רכשו ממנה כרטיסי טיסה בהתאם למצג שהציגה להם וכי אילו היו מודעים לעובדות ולנסיבות שנוצרו לא היו רוכשים מלכתחילה את כרטיסי הטיסה מהנתבעת.

נטען כי הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבון התובעים וכי הם זכאים להשבה מכח עשיית עושר ולא במשפט. נטען כי גובה ההשבה כגובה ההתעשרות והוא הסכום אותו קיבלה הנתבעת בגין כרטיסי הטיסה וכן הסכום שחסכה עת לא סיפקה לתובעים את כל התנאים, השירותים והפיצויים להם הם זכאים. התובעים העמידו רכיב זה על סך 5,670 ₪.

נוסף על כך, נטען כי על הנתבעת לפצות התובעים בסך של 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.

הנתבעת, בכתב הגנתה , טענה כי יש לדחות את התביעה ולחייב התובעים בהוצאות. נטען כי הנתבעת אינה עונה להגדרה של "מפעיל טיסה" או "מארגן טיסה" לפי חוק שירותי תעופה אלא פעלה כמתווכת בלבד בין התובעים לבין מ ארגנת הטיסה, חברת "חופש ותעופה". נטען כי הנתבעת, כשליחת התובעים , רכשה עבורם טיול מאורגן כולל טיסות מחברת "חופשת ותעופה" וכי מרגע ביצוע הרכישה הסתיימו היחסים בין הצדדים. נטען כי בין הנתבעת לתובעים אין הסכם לארגון הטיסה ומשכך, הנתבעת אינה נושאת באחריות לפעולה או מחדל של חברת חופש ותעופה. נטען כי הנתבעת הייתה אמורה לקבל רק עמלה עבור פעולותיה אך לא קיבלה כל עמלה לא כמפעילה ולא כמארגנת הטיסה.

נטען כי כל הסכום ששולם לנתבעת על ידי התובעים הועבר ישירות לחברת חופש ותעופה כבר ביום 16.06.17. נטען כי הנתבעת העבירה לחברת חופש ותעופה סך של 9,924 ₪ המהווה מלוא התמורה עבור חבילת הנופש וזאת על אף שהתובעים נתנו לה שיק דחוי ליום 20.07.17 על סך 2,790 ₪ בלבד .

לטענת הנתבעת, ביום 25.06.17 קיבלה הודעה מחברת חופש ותעופה כי החברה הפסיקה פעילותה ומשרדיה נסגרו וכן שהיא מבטלת הטיול המאורגן של הלקוחות כולל הטיסות. נטען כי הנתבעת הודיעה על כך באופן מידי לתובעים. נטען כי חברת "חופש ותעופה" פשטה רגל ו לנתבעת אין כל אחריות לפעולות החברה לאחר שנכרת הסכם ישיר בין התובעים לבין חברת חופש ותעופה. לטענת הנתבעת, השיק שנמסר על ידי התובעים לפקודתה לא נפרע משום שבוטל על ידם.

כמו כן, נטען כי חברת חופש ותעופה לא החזירה לנתבעת את הכספים שהיא שילמה לה עבור הנופש של התובעים וביטול השיק על ידי התובעים גרם לה לנזק כספי נוסף ועל כן , בכוונת הנתבעת להגיש השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל . בין היתר, נטען כי אין זה מתפקידה של הנתבעת להעניק ייעוץ משפטי לתובעים ביחס לזכויותיהם על פי חוק שירותי התעופה ועל כן, אין בסיס לטענתם בדבר הטעיה ואי גילוי. נטען כי בהמשך לפניית התובעים אליה , הפנתה הנתבעת את התובעים לחברת "חופש ותעופה". כמו כן, נטען כי תיאור הנזק סתמי וכללי וכי התביעה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה לתצהיר הנתבעת מסמך תשלום הזמנה 23856 מיום 16.6.17 (נספח א' לתצהיר נתבעת); צילום שיק על סך 2, 790 ₪ אשר נמשך מחשבונו של התובע 1 לפקודת משרד הנסיעות ואשר חולל משום שניתנה לגביו הודעת ביטול; מסמך שאינו נושא תאריך ולפיו נמסרה הודעה לסוכן כי פעילות חברת חופש ותעופה בע"מ הופסקה והמשרד נסגר ובנסיבות אלה ההזמנות ללקוחות הסוכן מבוטלות; מסמך נוסף , העתק הודעה בדואר אלקטרוני מחברת חופש ותעופה מיום 26.6.17 להזמנה שמספרה 23856 ובה נכתב כי הטיול ללובליאנה מחר מבוטל.

בענייננו, השאלה שבמחלוקת היא שאלת היקף האחריות של סוכנות הנסיעות כלפי לקוחותיה מקום בו השירות שנרכש דרכה לא סופק על ידי הספק כגון, מקרה בו הספק פשט את הרגל או נקלע לקשיים כלכליים . שאלה זו קשורה באופן הדוק לחובות החלות על סוכנות הנסיעות כלפי לקוחות הסוכנות. חובות אלה נובעות, בין היתר, מדיני החוזים הכלליים, עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין, דיני הצרכנות והוראות חוק שירותי תיירות התשל"ו – 1976 והתקנות שהותקנו על פיו וכן חוק שירותי תעופה. כאמור לעיל, על הנתבעת, כסוכנת נסיעות חלות חובות לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת וכן חובת תום לב וחובה לגלות גילוי נאות. כמו כן, חלה עליה חובה לפעול במקצועיות.

בדיונים שהתקיימו לפניי העידו התובעים וכן הנתבעת והעדה מטעמה, הגב' אינה לטישב. יש לציין כי הגב' לטישב העידה במסגרת קדם המשפט עת השיבה לשאלות בית המשפט אולם, לא נחקרה בחקירה נגדית על ידי התובעים שכן, אלה ויתרו על חקירתה הנגדית על אף התייצבותה לדיון ההוכחות.

יש לציין, כי התובעים העידו על הדברים כפי שחוו אותם מנקודת מבטם. יחד עם זאת, הם לא הביאו לפניי תמונה עובדתית שלמה, וזו הושלמה על ידי הנתבעת והעדה מטעמה. בין היתר, באשר לעובדה שמדובר ברכישת חבילת נופש ולא ברכישת טיסות בלבד. אוסיף כי התרשמתי לחיוב מעדות הנתבעת והעובדת מטעמה ו כי עדויותיהן השתלבו בעדויות של ה תובעים. לטעמי, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא משפטית ולא עובדתית.

המסגרת הנורמטיבית

בניגוד לטענת הנתבעת בכתבי טענותיה כי היא בגדר מתווך בלבד אשר עם כריתת החוזה בין הלקוח לבין הספק מסתיים תפקידה, ברי כי אין הדבר עולה בקנה אחד עם התפקיד שנוטלת סוכנות הנסיעות בקשר המשולש סוכנות – לקוח – ספק והיא אינה יכולה להתנער מאחריותה ללקוח בטענה כי היא בגדר "מתווך בלבד" או שלוח בלבד (ראו: ח"א 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009) (להלן: "עניין דיזנהויז").

בעניין דיזנהויז, פסק הדין המנחה בהקשר זה, נבחנה מערכת היחסים המשולשת האמורה ונקבע כי מעמד סוכנות הנסיעות משתנה בהתאם לכל אחד משלבי העסקה הכוללים משא ומתן, כריתת חוזה ההזמנה וביצוע ההזמנה. הסוכנות יוצרת את החבות המשפטית של הספק כלפי הלקוח ומממשת בכך חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. לאחר מכן, השלב השני בביצוע ההזמנה הוא מתן השירות ללקוח על ידי ספק השירות. באשר לשלב מתן השירות ללקוח על ידי ספק השירות - נקבע כי תפקיד הסוכנות הוא משני ואולם, לסוכנות חובה להעביר מידע ללקוח מספק השירותים ולטפל בתלונות הלקוח אל מול ספק השירותים. נפסק כי התחייבותה המשפטית היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. היא אינה אחראית לטיב השירות, לליקויים העלולים ליפול בו למעט כאלה שניתן לייחס לה אשם תורם בגינם. לסוכנות הנסיעות חלק משמעותי בביצוע העסקאות, החוזים נערכים מולה ולא מול הספקים והיא מחתימה את הלקוחות בחוזה עם הספקים וכן גובה מהלקוחות תשלום ומתחייבת לספק להם השירותים המוצעים. משכך, נפסק כי אין לראותה כמתווכת בלבד ולא ניתן לומר כי תפקידה מתמצה בהפגשת הצדדים בלבד. הלקוח פונה אליה כבעלת המומחיות והציפיה של הלקוח היא שהיא תהא אחראית כלפיו על אספקת השירות. משכך, תפקידה אינו תם עם הזמנת השירות מהספק. כמו כן, נפסק כי אין להטיל על סוכנות הנסיעות את האחריות לאיכות השירות אולם עליה לטפל בתלונות שיש ללקוח מול הספק ולהיות אח ראית לכך שטענותיו תטופלנה כדבעי.

באשר לחובת הנאמנות של הסוכן ראו ת"ק 7384/02 רבין נ' עקיבא טורס (2.2.2003) אשר עסק בהתמוטטות חברת תעופה ובו נפסק "...ואולם קיימת תמיד חובת נאמנות בין הלקוח לבין אותו סוכן, שלפיו חייב הסוכן לשקוד, תמיד, לדעת סחורה של מי הוא משווק, ואם הספק אותו משווק הסוכן אכן יכול לעמוד בהתחייבויותיו. אין סוכן נסיעות רשאי - בלי לחטוא ברשלנות – למכור כרטיסו של כל מוביל, או מרכולתו של כל ספק, בלי לבדוק עבור לקוחו ומתוך חובת הנאמנות עבור אותו לקוח, כי אכן אותו ספק יכול לספק את הסחורה, ולחסות תמיד תחת כנפי הטענה כי "מתווך הנני – ואחראי אינני".

בת"ק 14867-07-11 רותם לנגר נ' דיזנהאוז יוניתורס נסיעות (1979) בע"מ (2012) קיבל בית המשפט תביעה נגד סוכנות הנסיעות מקום בו הספק נקלע לקשיים כלכליים ועל אף שהסכים לביטול העסקה, לא השיב דמי העסקה. בנסיבות המקרה שם, ההסכם נחתם בין הלקוח לבין סוכנות הנסיעות בלבד והיא זו שהבטיחה לו מלכתחילה כי תמורת כספו יקבל חבילת נופש ועליה האחריות לספק החבילה וכן היא גם הבטיחה לו כאשר הודיע על ביטול כי כל כספו יושב לו בניכוי דמי ביטול. נפסק גם כי כינוס נכסים של ספק גדול אינו עניין פתאומי וניתן היה לבחון טוב יותר את מצבו הכספי של הספק טרם הע בירה לו הסוכנות את כל הכספים ששילם לה הלקוח בניכוי עמלה. כמו כן, באותו מקרה מועד בקשת הביטול הייתה בשלב בו הספק עדיין יכול היה להשיב כספים שכן טרם נכנס להליך של כינוס נכסים וכן באותו שלב שילם הלקוח רק מחצית מהסכום בלבד ואילו הנתבעת השתהתה זמן ממושך בדרישת הסכום מהספק כך שהשיהוי הביא לכך שהלקוח לא קיבל בחזרה את כספו. נפסק כי יש להטיל האחריות לבחינת היציבות הכלכלית של הספק על סוכנות הנסיעות וכי היא לא עמדה בנטל לשכנע את בית המשפט שעשתה כל שלאל ידה לוודא את מצבו האיתן של הספק בכל שלב ושלב. כמו כן, נפסק כי גם מבחינת שיקולי מדיניות, מוטב להטיל על סוכנות הנסיעות את האחריות לוודא יציבות כלכלית של ספקי שירותים אותם היא רוכשת עבור לקוחותיה וזאת בשל הסתמכות קהל הלקוחות על הסוכנות, האמון שרוחש הציבור לסוכנות הנסיעות כסמכות מקצועית, המידע האקסקלוסיבי המצוי בידיה, הכלים המקצועיים העומדים לרשותה – מחייבים הטלת חובת זהירות מוגברת עליה כלפי הלקוחות. יש לציין כי ברת"ק 45380-01-12 דיזנהאוז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' רותם לנגר (26.7.12) נדחתה בקשת רשות הערעור של הסוכנות ואושרו הקביעות הנ"ל.

כמו כן, נפסק במקרה אחר אשר חויבה בו סוכנות נסיעות , שהסוכנות אחראית לנקוט בזהירות מיוחדת בבחירת ספק ולבחון את יכולתו הכלכלית לעמוד בהתחייבות או לבטח עצמה מפני התרסקות כלכלית של ספק (ראו: תק 27564-05-14 יוסף אקסלרד נ' נהורה טורס בע"מ (24.11.14)).

עם זאת, דין סוכנות הנסיעות אינו בהכרח כדין הספק המספק בפועל את שירותי התיירות ואשר נושא באחריות מלאה לכך שהלקוח יקבל את השירות שהוזמן. בפסיקה נקבע כי "החובות המוטלות על סוכנות נסיעות ועל ספק שירותים אינן בהכרח זהות. עם זאת, על שניהם מוטלת, החובה, ברגיל, לפעול באופן סביר על מנת לעדכן את הלקוח מבעוד מועד כאשר קיים עיכוב בטיסה. כמו כן, ברגיל מוטלת על סוכנות הנסיעות החובה להבטיח כי הלקוח יקבל את השירות שרכש ועל ספק השירות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבור הלקוח ולהיות אחראי גם כלפיו בנוגע לדחיות בלתי סבירות במועדי הטיסה..." (רת"ק 27128-09-10 מרים ברנשטיין ואח' נ' הדקה ה-90 בע"מ ואח' ( 24.11.10)).

בת"ק 58295-07-19 טל ג'יימס נ' מונה טורס בע"מ (2.3.20) (להלן : "עניין טל ג'יימס") אשר עסק באחריות סוכנות נסיעות במ קרה בו חברת התעופה פשטה את הרגל, התביעה נדחתה ונקבע בהקשר זה : ".. . המשמעות היא שאם סוכנות הנסיעות יודעת בוודאות או לכל הפחות בסבירות גבוהה כי חברת התעופה בקשיים כלכליים היה עליה ליידע את הלקוח לפני הרכישה, להבדיל ממצב בו באותה עת מגלים זאת עם הנוסעים עצמם. לא מן הנמנע כי סוכן נסיעות מיומן יכול לזהות "נורות אזהרה" אולם בד בבד הוא מסתכן בדיווח מקום בו הוא שגוי ומבוסס על ספקולציה עת אין לו גם רקע חשבונאי לזיהוי סכנות ביציבות חברת התעופה משיש בדבר גם השפעה מסחרית הטלת אחריות על חברת נסיעות במצב של חדלות פירעון מצד חברת תעופה היא מרחיקת לכת אולם מקום בו היא ידעה או היה עליה לדעת את הסיכון הצפוי, כי אז תחויב אף במלוא התשלו ם".

בעניין טל ג'יימס עמד בית המשפט על שלושה כללים מצטברים שיש לבחון באשר להעברת מידע ללקוח על מנת לחייב סוכנות בהתאם לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) תשס"ג -2003 . ככלל על סוכנות הנסיעות חובה לגלות מידע (סעיף 2 לתקנות). פרטי המידע שעליה לגלות מפורטים בסעיף 3 לתקנות. על סוכנות הנסיעות להעביר מידע שיש בידיה ואין בידי הלקוח (סעיף 2 (א) לתקנות) ; עליה להעביר גם מידע שלו ידע הלקוח אודותיו קרוב לוודאי שהיה נמנע מרכישת חבילת הנופש (סעיף 3 (ג)) . כמו כן, מידע זה היה בידי סוכנות הנסיעות לפני שהלקוח רכש את חבילת הנופש (סעיף 2 (ב)) .

עד כאן באשר למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בענייננו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות על צורפותיהם, בראיות שהוגשו ובסיכומי הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות. לטעמי, לא הוכח כי התובעים זכאים לפיצוי בהתאם לחוק שירותי תעופה וכן לא הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי כי הנתבעת הפרה חובה מהחובות המוטלות עליה כסוכנת נסיעות סבירה ולא הוכח כי התרשלה. לא זו אף זו, לא הוכח כי הנתבעת הפרה חוזה בינה לבין התובעים. כמו כן, לא הוכח כי עשתה עשיית עושר ולא במשפט. הכל, כפי שיפורט להלן.

כאמור לעיל, התובעים תובעים פיצוי בגין טיסה שבוטלה בהתאם לחוק שירותי התעופה ואף פיצוי לדוגמה בהתאם לסעיף 11 לחוק . אני סבורה כי דין התביעה באשר לרכיבים אלה להידחות. חוק שירותי התעופה קובע מסגרת נורמטיבית להתנהלות מפעיל טיסה ולהתנהלות מארגן טיסה. החוק מטיל אחריות על מפעיל טיסה ומארגן (סעיף 4 לחוק) וזו לשון הסעיף : "יראו מפעיל טיסה או מארגן שהנוסע מקבל ממנו שירות, אף אם אין בינו ובין הנוסע הסכם, כמי שמבצע מטעם מי שהנוסע התקשר עמו בהסכם את החובות המוטלות לפי חוק זה". מן הראיות שהוגשו לעיוני (נ/1 – נ/3 ג') עולה כי מפעילת הטיסה הייתה חב רת התעופה "נאוס" ואילו מארגנת הטיסה הייתה חברת "חופש ותעופה" שכן ההסכם החלקי אשר הוגש לעיוני היה בין התובעים לבין חברת חופש ותעופה. בין הסוכנות לבי ן התובעים לא נחתם הסכם בכתב ואולם, הצדדים התקשרו בהסכם בעל פה והוא הסכם לפיו הנתבעת תזמין חבילת נופש עבור התובעים, כפי שאכן עשתה. עם זאת, במקרה דנן הנתבעת אינה מפעילת הטיסה ואינה המארגנת. ואולם גם אם ניתן היה לראותה בגדר מארגנת הטיסה, הרי שהמקרה דנן אינו בגדר "טיסה שבוטלה".

סעיף 1 להגדרות קובע מה ההגדרה של "טיסה שבוטלה" כ"טיסה שלא התקיימה" או "טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)". על מנת לקבל פיצוי כספי לפי סעיף 6 (א)(3) לחוק הנוגע למצב דברים של "טיסה שבוטלה", יש להוכיח כי הטיסה בוטלה. בהקשר זה, יש לומר כי התובעים לא הניחו כל תשתית עובדתית לטענתם , כי הטיסה לא התקיימה או המריאה באיחור של למעלה משמונה שעות. כל שהוכח הוא כי הזמנתם של התובעים בוטלה על ידי חברת חופש ותעופה, מארגנת הטיסה .

התובע 2 העיד בהקשר זה "התקשרתי למרינה והיא אמרה שהכל בוטל. ושאלתי מה לגבי הכסף שלי והיא אמרה לי שאין כסף..." ובהמשך העיד "... אז אמרו לנו שהטיול בוטל וגם אם היה טיסה איך אלך ואיך אחזור. לשאלת בית המשפט אם בדקנו אם אפשר להשתמש בכרטיסי הטיסה אני משיב שבדקתי עם המשרד אין לי דרך אחרת ונאמר לי שהטיול בוטל, הכוונה כל החבילה, אין בית מלון אין מדריך אין לאן לטוס" (עמ' 4 ש' 14 ואילך).

הנתבעת בתצהירה טענה כי ביום 25.6.17 קיבלה הודעה מחברת חופש ותעופה כי החברה הפסיקה את פעילותה, משרדיה נסגרו והיא מבטלת את הטיול המאורגן של לקוחות חברת חופש ותעופה כולל הטיסות וכן צירפה נספחים ד' וה' לתצהירה. עיון בנספחים ד' וה' לתצהיר הנתבעת מלמד כי הזמנות התובעים בוטלו אך לא עולה מהם כי המטוס לא המריא.

לא זו אף זו, הנתבעת העידה בחקירה נגדית ביחס לעסקה כי לא מדובר ברכישת טיסות בלבד אלא חבילת נופש הכוללת מספר רכיבים והם טיול מאורגן, טיסות, מדריך ישראלי ולינה בבית מלון וכן סיורים. לדבריה, הטיול המאורגן לא יכול להתקיים אם חסר רכיב כלשהו. מעדותה עלה כי הטיסה לא בוטלה אלא חברת חופש ותעופה ביטלה את כל הטיול. היא העידה "הם שלחו לי ב 25.06.17 מחופש ותעופה שלצערנו הופסקה פעילות והמשרד נסגר וכל הטיולים מבוטלים. את ההודעה הזו בדיוק העברתי ללקוח. הטיסה יצאה כי יש חוץ מהחברה הזו עוד אנשים מחברות אחרות." (ההדגשה שלי – מ.ח.נ). יש לציין כי עדותה של הנתבעת בעניין זה לא נסתרה.

לאור האמור, אין בידי לקבוע כי הטיסה עליה היו מתוכננים התובעים להמריא נכנסת להגדרה של "טיסה שבוטלה" המזכה בפיצוי לפי חוק שירותי תעופה . גם לשיטת התובעים יתכן והטיסה התקיימה אך חבילת הנופש שלהם בוטלה. בהקשר זה, אין מקום לדון גם בשאלה האם סופקו הטבות לתובעים ובשאלת פיצויים לדוגמה לפי סעיף 11 לחוק שכן המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים המזכים המנויים בחוק שירותי התעופה. אין גם מקום לדון בהפרת חובותיה של הנתבעת בהתאם לחוק שירותי התעופה. מעבר לדרוש אציין כי לו היה נופל בגדר מקרים אלה, היה מקום לתבוע את המעוול הישיר קרי חברת התעופה או המארגנת ולא את סוכנת הנסיעות בלבד. משכך , נדחים רכיבי פיצוי על סך 2,080 ₪; וכן הפיצוי על סך 3,460 ₪.

באשר לטענת התובעים כי הנתבעת הפרה חוזה עמם, אני סבורה כי דינה להידחות. ראשית, התובעים לא צירפו לכתב התביעה כל חוזה בכתב שנחתם בינם לבין הנתבעת. שנית, הם גם לא טענו כי נחתם חוזה בין הצדדים. למעשה, החוזה היחיד שקיים הוא בין חברת חופש ותעופה לתובעים וגם הוא לא צורף לא לכתב התביעה ולא לכתב ההגנה אלא צורפו נ/1 מסמך בו כל פרטי ההזמנה וכן נ/2, נ/3 א-ג פרטי הטיסות כאשר כלל המסמכים מונפקים על ידי חברת חופש ותעופה. אין כל מסמך המעגן את ההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת.

משכך, ההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת היא התקשרות בעל פה לבצע עבורם הזמנה של טיסות ובתי מלון וכן טיול מאורגן בלבד כעולה מנ/1 ומעדויות הצדדים. התובע 2 העיד כי במסגרת קדם המשפט "כמו בכל פעם אנו מתקשרים ובוחרים יעד מסוים. אני שילמתי את כל הכסף, אני לא בחרתי עם מי לצאת. אני בוחר את היעד שלי ואת התאריך והיא מוצאת לי את החבילה". למעשה מעדות התובע 2 עולה כי קיבל במייל מהנתבעת את מסמכים נ/1 – נ/3ג' וכן העיד "אני באתי למרינה לסגור על טיול, אני לא בחרתי חופש ותעופה, אני לא בחרתי לאיזה חברה לצאת אני בחרתי במרינה שתמצא לנו טיול, היא מצאה לנו את הטיול הזה גם אם הייתה מציעה לנו חברה אחרת לא הייתי מתנגד." בהמשך העיד " אני לא היה משנה לי מה שם החברה אני רציתי את הטיול ליעד ובתאריך שביקשתי".

מהראיות עולה כי הנתבעת ביצעה את שביקשו ממנה התובעים . הגב' אינה לטישב השיבה במסגרת קדם המשפט לשאלות בית המשפט ו מעדותה עולה כי בחרה את הספק בהתאם לתאריך שניתן לה על ידי התובעים וכן מכיוון שספק אחר לא הסכים לאפשר שילובו של התינוק של התובעים בטיול לאור גילו. לדבריה, היא שוחחה טלפונית עם נציג של חברת חופש ותעופה לפני שהזמינה ושאלה לגבי האפשרות לקחת את תינוק של התובעים והחברה אפשרה זאת.

מכאן שההתקשרות בין הצדדים היתה לצורך ביצוע הזמנה כפי שעשו גם בעבר שכן , גם הנתבעת וגם התובעים העידו כי היו לקוחות קבועים וחוזרים של הסוכנות . האם הנתבעת הפרה את חלקה בהסכם? אני סבורה שלא. הנתבעת פעלה בהתאם לציפיה הסבירה ממנה ומצאה לתובעים חבילת נופש ליעד המבוקש על ידם בתאריך שביקשו, בהרכב הנוסעים שביקשו וביצעה מצידה את ההזמנה כמבוקש. כמו כן, היא גם העבירה תשלום לספק על מנת להבטיח קיומה של ההזמנה והנפקת כרטיסי הטיסה וכן העבירה את הפרטים והמסמכים שקיבלה לידי התובעים . אני סבורה כי הנתבעת ביצעה את חלקה בהתקשרות בין הצדדים. התובעים לא הניחו תשתית ראייתית לכך שהנתבעת הציגה להם מצג שווא או הטעתה אותם.

באשר לטענת התובעים כי הנתבעת התרשלה בתפקידה כסוכנת נסיעות , אני סבורה כי דין הטענה להידחות. כפי שפורט לעיל, על הנתבעת מוטל ות חובות נאמנות, חובה לפעול במקצועיות, חובה לנהוג בתום לב וחובה למסור מידע אך , לא הוכח כי הפרה אחת מהחובות הללו .

הגב' אינה לטישב מטעם הנתבעת העידה כי היא עובדת בסוכנות משנת 2013 ועשתה הזמנות עם הספק האמור. לדבריה, לא היה לה כל חשש מכיוון שמדובר בספק שנמצא במערכת ומותר לה לעבוד עמו. היא העידה כי ביצעה פיזית הזמנה במערכת, ישבה עם התובעים והראתה להם את המסלול, הסבירה כיצד טסים ומה רואים וכן הדפיסה להם את כל מסלול הטיול ולאחר מכן הם המשיכו לביצוע תשלום אצל הנתבעת. ביחס למסירת ההודעה על הפסקת פעילות חברת חופש ותעופה העידה כי חברת חופש ותעופה שלחה מייל כמה ימים לפני הטיול עצמו "קיבלתי את המשפט שמשרדינו סגורים כל הטיולים מבוטלים, אני הייתי בהלם חשבתי שזה בדיחה. שאלתי את מרינה והתחלנו להתקשר וטלפונים לא ענו. ואז חשבתי על כך שיש טלפון של מדריך שאמור לצאת לטיול, דיברתי עם המדריך הוא אמר שגם הוא בהלם ולא יודע מה לעשות ולא מבין איך זה קרה" (עמ' 3 ש' 33 ואילך לפרו' מיום 31.3.19). עוד העידה "לשאלת בית המשפט אם בדקתי לגבי הטיסות אני משיבה שהם אמרו שהכל מבוטל הטיול מורכב מטיסה. אין לי אפשרות לבדוק לגבי בתי המלון, אנו מקבלים את החומר לא שאני הזמנתי את זה מבית המלון". יש לציין כי העדה הוזמנה והגיעה לדיון ההוכחות אך התובעים ויתרו על חקירתה הנגדית. עדותה של העדה הייתה מהימנה בעיניי ועדותה לא נסתרה.

הנתבעת העידה ביום 31.3.19 כי התובעים רכשו חבילת הנופש מהמשרד שלה וכי היא עובדת מול ספקים מוכרים בארץ בעזרת מערכות מקוונות שמקובל לעבוד איתן. לדבריה, משרדה פועל משנת 2010 והתובעים היו בין לקוחותיה הקבועים. הנתבעת העידה כי חברת חופש ותעופה היא ספק מוכר בארץ, ספק שהוא מעל 20 שנה בתחום ומוכר מוצרי תיירות. לדבריה עבדה עם הספק הזה משנת 2012 וכל השנים הספק הוציא הטיולים כמתוכנן. עוד העידה "באותו רגע לא היה לי חשד שחברה כזו גדולה של חופש ותעופה יכולה לפשוט רגל". הנתבעת טענה כי אין לה כל אשמה שכן "בעניין הזה אני עבדתי כפי שצריך, בדקתי את הספק והוא היה בסדר גמור. תמיד יש שמועות אם נגיד חברה בקשיים אני לא מוכרת כרטיסים של חברה כזו. יש הרבה ספקים שכן עושים טיולים ועושים חבילות נופש ל א מוכרים. אני עובדת רק עם ספקים מוכרים ועובדת רק במערכת. לא הייתה לי שום כוונה ולא לעובדת שלי למכור לאנשים משהו שלא יצא לפועל. עובדה שלקחתי שיק דחוי והעברתי את הכסף שלי לספק במקום הלקוח, בסוף הוא ביטל את השיק ואני יצאתי בהפסד.." (עמ' 3 ש' 17 ואילך לפרו' מיום 31.3.19).

הנתבעת העידה במסגרת דיון ההוכחות כי "ההזמנה הראשונה שנעשתה עם חברת חופש ותעופה הייתה ב 10.09.12 בשעה 14:03 דרך אותה מערכת ומשנת 2012 עבדתי בחברה הזו כל השנים והחברה לא הייתה בקשיים הייתה בסדר גמור, לא היה שום שמועות בשוק" (עמ' 15 ש' 1-3). לשאלה אם בדקה מצב החברה השיבה "אני בדקתי יש אתר, אני לא צריכה לבדוק. כי יש אתר של סוכני נסיעות של כל הארץ כל יום יש חדשות, אני נכנסת לאתר הזה אני רוצה חדשות של תיירות שעולים לארץ ולחו"ל אם יש משהו זה ישר קופץ על המסך. אני קראתי חדשות אין שום דבר. זה חברה שאני עובדת אתה 7 שנים בארץ וספק אחד מהגדולים בארץ. לא היה שום שמועות ולא באתרי האינטרנט ולא בשום דבר. יש אתר אם היה פשיטת רגל או בעיה עם החברה אני ישר הייתי מקבלת מייל". (עמ' 15 ש' 5 ואילך).

באשר להזמנת הטיול, העידה כי התובעים ביקשו לצאת לטיול לסלובניה וקרואטיה ואינה, העובדת במשרדה מצאה להם חבילת נופש לאחר בדיקה יסודית של כל הספקים שעושים טיולים מאורגנים.

הנתבעת נשאלה מתי נודע לה על פשיטת הרגל של חברת חופש ותעופה והיא השיבה (בעמ' 13 ש' 7 לפרו' מיום 17.6.19) "ההודעה הראשונית בטלויזיה ובכל ערוצי התקשורת בתאריך 25.06.17 בשעות הבוקר" . ובהמשך "אני קיבלתי ביום 25.06.17 שעה 13:59 קיבלתי מכתב מחברת חופש ותעופה כי לצערם מודיעים על אי פעילות של החברה ועל הפסקת עבודה והמשרד נסגר. הזמנות ללקוחות שלנו מבוטלות. אני באותו זמן התקשרתי לערד. אני לא זוכרת אם זה היה ב 25 או 26 ...". הנתבעת העידה כי התקשרה ב- 25.6.17 לערד ואמרה לו שהם בבעיה שהחברה פשטה רגל אך היא עדיין לא קיבלה מהחברה ביטול של החבילה הספציפית . לדבריה, החלה בביצוע שיחות טלפון לחברה אך איש לא ענה. כמו כן, העידה כי התקשרה למדריך הטיול המאורגן והוא אמר לה שהוא מופתע בדיוק כמוה שהכל נסגר ומבוטל. לדבריה, ביום 26.6.17 בשעה 12:05 קיבלה הודעה רשמית מחברת חופש ותעופה שהטיול המאורגן מבוטל עם צירוף שמות לקוחותיה. לדבריה, רק לאחר שקיבלה הודעה זו ידעה בוודאות שהטיול מבוטל והודיע ה לתובע 2.

מעדותה של הנתבעת עולה כי בבדיקות הרגילות שביצעה - התעדכנות באתר אינטרנט של סוכני הנסיעות מכל הארץ , קריאת חדשות בתחום המקצועי וכן היכרות בלתי אמצעית רבת שנים עם הספק - לא הייתה כל אינדיקציה לכך שמדובר בספק שמצבו הכלכלי אינו איתן ויש חשש כי לא יספק השירות. לטעמי, מעדותה עולה כי היא נקטה באמצעי זהירות סבירים בפרט כאשר במועד בו הוזמנו הכרטיסים לא היה כל מידע בחדשות באשר לכך . טענת הנתבעת למעשה היא טענה מסוג הודאה והדחה - בדקתי ובדיקתי לא העלתה כל חשד. כאמור, סברתי כי עדותה של הנתבעת מהימנה ולטעמי עמדה בנטל להראות כי נקטה באמצעים סבירים וערכה בדיקה סבירה לגילוי מצבה של החברה .

כעת עובר הנטל על התובעים להראות כי בדיקתה של הנתבעת והאמצעים בהם נקטה לא היו סבירים. על התובעים להראות אילו בדיקות הנתבעת לא עשתה והיה עליה חובה לעשות. התובעים לא הצביעו על בדיקות נוספות שלא נעשו ואף לא טענו כי היה מקום לעשות בדיקות נוספות. ברי כי על מנת להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעת יש להראות מקור החובה ובמה הנתבעת התרשלה. איני סבורה כי יש להטיל חובה על הנתבעת לברר באופן יזום ואקטיבי האם כל ספק וספק שעמו היא מתקשרת הוא סולבנטי במועד ההתקשרות בין היתר, למשל באמצעות בירורים בבנק ישראל או פניה לקבלת דוח BDI שאחרת, יהא בכך הטלת אחריות מוחלטת על סוכנות הנסיעות בכל מקרה בו ספק יפשוט רגל. אני סבורה כי אין סיבה להטיל חובה כזו על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בספק עמו הנתבעת עובדת באופן רגיל לאורך שנים ומעולם לא היה לה קושי לקבל השירות שהזמינה ממנו ולא היית ה לה כל אינדיקציה במועד הזמנת החבילה לכך שהספק רגע לפני התמוטטות כלכלית . כאמור, הטלת אחריות על סוכנות הנסיעות בכל מקום בו ספק פשט רגל משום שלא ערכה בדיקות מקיפות ביחס לאיתנותו הכלכלית יש בה להרחיב יתר על המידה את חובתה.

כמו כן, יש לציין כי עדותה של הנתבעת לא נסתרה. התובעים לא הביאו כל ראיה מצדם לכך שהנתבעת ידעה במועד בו ביצעה את ההזמנה כי החברה הולכת לפשוט רגל ולא דיווחה להם על כך או כי היו סימנים מקדימים חיצוניים לפשיטת הרגל ועל הנתבעת היה לדעת עליהם במועד ביצוע ההזמנה .

אני קובעת כי במקרה דנן, לא הונחה תשתית עובדתית לפיה הנתבעת ידעה בעת מכירת החבילה כי חברת חופש ותעופה במצב כלכלי קשה וכי החבילה שרכשו התובעים והתשלום שנתנו בגינה מונחים על קרן הצבי. כמו כן, לא הוכח ש הנתבעת ידעה על מצבה של החברה ובכל זאת מכרה חבילת נופש ללקוחות מבלי לגלות להם על כך. לא הוכח שהיו פרסומים באמצעי התקשורת על קשיים אלה עובר למועד בו פרסמה חברת חופש ותעופה הודעה על הפסקת פעילות וסגירת משרדיה, ביום 25.6.17.
אני קובעת כי מן הראיות שהובאו לפניי רק ביום 26.6.17 התקבלה הודעה רשמית מאת חברת חופש ותעופה כי חבילת הנופש בוטלה והודעה זו הועברה לידי התובעים בסמוך לקבלתה אצל הנתבעת. למעשה, מהראיות עולה כי הנתבעת והתובעים קיבלו הודעה על מצבה של החברה באותה העת בהפרש של יום או יומיים וסמוך מידי לנסיעה המתוכננת. ברי כי אם הליך פשיטת הרגל נודע ללא התראה מוקדמת, קיים קושי אינהרנטי להטיל חובת גילוי על סוכנות הנסיעות שכן מידע זה באותה עת לא היה בידיה. במקרה דנן, הנתבעת אף הוכיחה כי בשלב בו התקבלה ההודעה כבר העבירה את כל התמורה לידי חברת חופש ותעופה. כמו כן, במועד בו נתגלו הקשיים הכלכליים של החברה לסוכנות ולתובעים לא עמדה לתובעים לכאורה זכות לביטול העסקה. זאת, בשונה ממצב בו התובעים ביקשו לבטל את העסקה במועד , החברה המספקת סולבנטית ולאחר מכן נקלעת לקשיים כלכליים והסוכנות לא פועלת לסייע בהשבת הכספים.

התרשמתי כי הנתבעת פעלה בנאמנות ובאופן סביר ובהתאם לחובותיה עת ניסתה לסייע לתובעים לקבל פיצוי והפנתה אותם לגורם ממנו ניתן לקבלו וכן העבירה לתובעים מסמכים לשם כך . לשאלה אם תבעה בעצמה את חברת חופש ותעופה השיבה הנתבעת "אני לא יכולה לתבוע את החברה אני סה"כ הייתי עוזרת למכור את החבילה, החבילה בחופש ותעופה מופיע השמות של התובעים ואמרתי להם כי עליהם לפנות לפי כל המסמכים של החברה בשום מסמך אין את השם שלי, בכל מקרה אמרתי לתובעים שיפנו ויתבעו את חופש ותעופה ואני יודעת שאין להם חומר ועל כן אני נותנת להם את הקבלות והחשבוניות וכל החומר לתביעה. ושלחתי להם מכתב" (עמ' 15 ש' 11 ואילך). כאמור , סוכן הנסיעות הוא חוליה מקשרת בין הלקוח לספק ויש לו חובת נאמנות ללקוח. מנגד, ללקוח יש יכולת להקטין נזקו הן על ידי תביעת הספק באופן ישיר והן באמצעות רכישת פוליסת ביטוח המכסה מקרה של פשיטת רגל. אני סבורה גם כי מפזר הנזק היעיל ביותר הוא הלקוח ועל כן, שיקולי מדיניות תומכים אף הם באי הטלת אחריות על הנתבעת במקרה דנן.

לאור המקובץ, לא הוכח כי הנתבעת התרשלה במעשה או במחדל, לא הוכח כי היא מעלה בחובות המוטלות עליה כסוכנת נסיעות או באמון שניתן בה. לא הוכח כי מסרה לתובעים מידע שקרי או מידע שיש בו להטעות או שמרה מפניהם מידע שהיה עליה לגלותו. התובעים לא הוכיחו כי במועד בו בוצעה ההזמנה היו פעולות נוספות שהייתה הנתבעת אמורה לעשות והיא נמנעה לעשותן.

באשר לעשיית עושר ולא במשפט. לא הוכח כיצד עשתה הנתבעת עושר ולא במשפט. הנתבעת אישרה כי קבלה מהתובעים שיק על סך 5,670 ₪ ועוד שיק על סך 5,570 ₪ והשיבה כי השקים היו דחויים. לדבריה, השיק של התובע 2 על סך 5,670 היה שיק מזומן והוא נפרע ושני השיקים של התובע 1 היו דחויים. היא העידה כי אחד מהם נפרע על סך 2,780 ₪ ואילו השיק השני על סך 2,790 ₪ - בוטל ובגינו הוגשה תביעה שטרית . הנתבעת נשאלה על ההפרש בין מה ששילמה לחברה על סך 9,924 ₪ אל מול הסכום שגבתה מתובעים בסך 11,240 ₪ והיא השיבה כי לא היה לה רווח מהעסקה של 1,300 ₪ אלא הפסד של 1,477 ₪ לאור ביטול השיק השני על ידי התובע 1 . הנתבעת אישרה כי בפועל קיבלה מהתובעים סך כולל של 8,450 ₪.

מהראיות שהובאו לפניי הנתבעת העבירה סך של 9,924 ₪ לידי החברה פושטת הרגל עובר לפשיטת הרגל, סכום, העולה על הסכום שקיבלה בפועל מהתובעים לאור ביטול אחד מהשטרות על ידי התובע 1. התובעת לא הרוויחה כל עמלה במצב דברים זה. אציין כי ראוי היה בנסיבות המקרה דנן ולפנים משורת הדין, שהנתבעת לא תגבה עמלה על הטיפול בהזמנה ואף היה מקום כי תסתפק בסכום שגבתה עד כה ולא תגיש תביעה שטרית בנוסף שכן, אין ספק כי לקוחותיה הם ה נפגעים העיקריים מפשיטת הרגל. לא זו אף זו, גם לשיטת הנתבעת היה מקום לסייע לתובעים ולהתחשב בנסיבות. היא אישרה כי היא מאמינה שנגרם לתובעים נזק כפי שנגרם לחברה שלה ואמרה " הנזק הנפשי שלהם רציתי לעזור ולתת להם חופשה והם לא הסכימו. אמרתי חופשה לא בחינם אני לא מארגנת אני עובדת שכירה כמוך. אם יש לך כסף אתה יכול לקנות בכסף שלך. אני עובדת ועובדת לפי חוקים. לא היה מדובר על כסף כי הלקוחות לא הגיעו למשרד באותו יום." לאור האמור, אני דוחה את הטענה לעשיית עושר ולא במשפט וקובעת כי אין מקום לחייב את הנתבעת להשיב לתובעים כספים ששילמו.

באשר לרכיב עגמת נפש, מדובר ברכיב שהוא בשיקול דעת בית המשפט. משמצאתי כי דין התביעה להידחות שכן, לא הוכח כי הנתבעת הפרה חובה מהחובות המוטלות עליה ולא הוכח כי התרשלה, הפרה חוזה או עשתה עושר ולא במשפט הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

עם הצדדים הסליחה שפסק הדין ניתן רק כעת עם שובו של מותב זה מחופשת לידה ובהעדר אפשרות לחתום פסקי דין בתקופה האמורה .

סוף דבר

סוף דבר, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין , כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בהעדר הצדדים.