הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"מ 39339-10-17

בפני
כב' הרשם הבכיר אורי הדר

התובע
זאב ראובן ת.ז., 070002878
ע"י ב"כ עו"ד אילן ראובן

נגד

הנתבעת
עמית טויטו ת.ז., 206117301
ע"י ב"כ עו"ד אילן צינמן ועו"ד זוהר אברג'יל

הצד השלישי אלגרינאוי סולי ת.ז. XXXXXX862

פסק דין

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק במחלוקת שבניהם על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 ואפשרו לי לשקול גם שיקולי צדק ולהתייחס לשאלת הוצאות המשפט.

עניינה של התובענה הוא באחסנת רכב אשר במועדים הרלוונטיים היה רשום על שם הנתבעת וזאת בקשר עם התקופה שתחילתה ביום 17.01.2017 ולמשך 152 יום.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי ביום 05.01.2017 מכרה את הרכב לצד ג' והחל מאותו מועד הפסיקה לשמש כבעלים על הרכב (סעיף 11 לכתב ההגנה).
הנתבעת טענה כי כל ניסיונותיה להשלים את הליך העברת הבעלות לא צלחו בשל התחמקותו של צד ג' בעניין זה.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי ביום 26.01.2017 נודע לה לראשונה "על מה שהתרחש עם הרכב שמכרה לסולי" וכן טענה כי מיד לאחר מכן פנתה למגרש הרכבים המופעל על ידי התובע אך סולקה מהמקום לא לפני שנדרש ממנה תשלום בסך של 2,500 ₪ ללא כל הסבר מניח את הדעת (סעיף 17 לכתב ההגנה).

הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי וביקשה לחייב את הצד השלישי בכל סכום שאותו היא תחויב לשלם לתובע. צד ג לא הגיש כתב הגנה.
במהלך הדיונים שהתקיימו נשמעו עדויותיהם המפורטות של התובע והעד מטעמו ושל הנתבעת.
העדים כולם הותירו עלי רושם מהימן ביותר.

לצורך פסק הדין הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

1. לשונו של סעיף 57ד לפקודת התעבורה (נוסח חדש) שלפיה חובת התשלום חלה על בעל הרכב אל מול ההגדרה הרחבה של המונח "בעל" כאמור בסעיף 1 לפקודה אשר עשוי לכלול גם את מי שמחזיק ברכב מכוח הסכם , ובעניי ננו מכוח הסכם מכר.

2. שוכנעתי די הצורך כי הנתבעת אכן מכרה את הרכב לצד ג' ביום 05.01.2017 בהתאם להסכם שצורף לחומר הראיות ושוכנעתי גם כי אי השלמת העברת הבעלות על שמו של צד ג' לא נבעה ממחדלים של התובעת אשר התרשמתי שעשתה כל שביכולתה להשלים את הליך העברת הבעלות.

3. המועד שבו ידעה הנתבעת על תפיסת הרכב והפעולות שהיה עליה לנקוט בעניין זה.
הנתבעת הודתה כי כבר ביום 26.01.2017 ידעה שהרכב נתפס.
הנתבעת, כאמור, הותירה עלי רושם של אדם הגון ביותר . עם זאת , וחרף הסכום הזעום של מכירת הרכב, סבורני כי היה על הנתבעת לפעול באופן שונה מכפי שפעלה.
מצב שבו אדם מוכר רכב והליך העברת הבעלות אינו מושלם מייצר סיכון מסוים לאותו אדם. ראו לעניין זה האמור בפסק הדין בתיק עפת (מרכז) 25667-11-16 (עמוד 6 לפסק הדין).
מדובר אמנם בסיכון מסוים ולא מוחלט אך מטעמים של מדיניות שיפוטית אין הצדקה לפטור את הנתבעת כליל מאחריות לכך שהליך העברת הבעלות טרם הושלם.
במצב דברים רגיל הליך העברת בעלות מבוצע בשיתוף פעולה של שני הצדדים. וכאשר אין שיתוף פעולה, כפי שארע בענייננו, יכול אחד הצדדים לבקש סעד מתאים מבית המשפט.
נכון הוא כי שעה שעסקינן ברכב שנמכר בסכום של 1,500 ₪ מדובר לכאורה בהשקעת משאבים שאינה פרופורציונלית, אך עם זאת יכולה הייתה הנתבעת לפנות בעצמה ובאופן פשוט לבית המשפט על מנת לבקש פסק דין הצהרתי לפיו החל מיום 05.01.2017 הרכב אינו שייך לה עוד.
אין ספק שכל עוד לא ניתן פסק דין כאמור לא יכולה הייתה הנתבעת ליטול את הרכב לידיה גם לאחר שנודע לה שהוא מאוחסן אצל התובע. הרכב, בשלב זה , כבר אינו שייך לה מבחינה קניינית וטוב עשתה הנתבעת שלא לקחה אותו לידיה.

4. העדר פניה של התובע לצד ג'. אין ספק שביום שבו נתפס הרכב הנתון היחיד שעמד בפני התובע הוא היותה של הנתבעת הבעלים של הרכב. עם זאת, ביום שבו הגיעה הנתבעת למגרשו של התובע, יכול היה נ ציגו של התובע להבין כי הדברים אינם כפשוטם.
במצב זה טוב היה עושה התובע אם היה פונה במקביל גם לצד ג ' אשר נטען על ידי הנתבעת כי הוא זה שרכש את הרכב.
אין כמובן כל וודאות כי פניה כאמור הייתה מניבה תשלום אך מטעמים של מדיניות שיפוטית יש מקום להביא עניין זה בחשבון שכן מבחינה הסתברותית פנייה לאדם נוסף שיש לו זיקה לרכב, ובענייננו הזיקה המהותית יותר, זיקה קניינית, מגבירה את הסיכוי כי המחלוקת הייתה נפתרת במועד מוקדם יותר.

לאחר ששקלתי את כל האמור והבאתי בחשבון גם שיקולי צדק וגם את העובדה כי התקיימו בתיק
זה שני דיונים והבאתי בחשבון גם את היקף המחלוקת שבין הצדדים וכן את נסיבותיה האישיות של
הנתבעת אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 2,000 ₪ בגין אחסנת הרכב.
ב. סך כולל של 1,200 ₪ בגין הוצאות המשפט של התובע כולל שכר טרחת ב"כ התובע.

הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובע עד ליום 10.04.2019.

אף שהראיות נשמעו הרי שלנוכח החיסכון הניכר בזמן שיפוטי ובהתחשב בנס יבות האישיות של הנתבעת אני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לידי ב"כ התובע.

באשר להודעה לצד שלישי:
הנתבעת עתרה לחייב את הצד השלישי בכל סכום שאותו היא תחויב לשלם לתובע.
הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה אף שבוצע מסירה כדין.

בנסיבות אלו, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת את הסכומים שפורטו קודם לכן, קרי סך כולל של 3,200 ₪. הסכום האמור ישולם עד ליום 10.04.2019 לידי ב"כ הנתבעת.

בהודעה לצד שלישי לא ביקשה הנתבעת סעד הצהרתי בקשר עם הבעלות ברכב.
סבורני כי בנסיבות העניין היתקיימו התנאים להענקת סעד שלא התבקש. ראו לעניין זה את האמור בע"א 8854/06 חיים קורפו, עורך דין ואח' נ' משה סורוצקין ואח' ובע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה.

הראיות שהוגשו בצירוף העובדה כי הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה, ובכך גילה את דעתו כי אין לו שום הגנה כנגד ההודעה לצד שלישי , מצדיקות מתן פסק דין הצהרתי ולפיו הצד השלישי הינו הבעלים של הרכב נושא התובענה, רכב מספר רישוי 8055336, החל מיום 05.01.2017 ואילך וכך אני מורה.
אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת בעניין זה.

הנתבעת תפנה עם פסק הדין למשרד הרישוי ותסדיר את הרישום.

ניתן היום, ל' אדר א' תשע"ט, 07 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.