בית משפט השלום בבאר שבע תא"מ 37789-06-15

בפני
כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין (אדלשטיין)

תובעים

1.שמשון נסים אלוש ת.ז. XXXXXX835
2.אלה אלוש ת.ז. XXXXXX037
ע"י ב"כ עו"ד מיטל אזולאי

נגד

נתבעים

1.דורי רווה ת.ז. XXXXXX926
2.דורון הרשפינקל ת.ז. XXXXXX775
4.דליה הרשפינקל ת.ז. XXXXXX981
ע"י ב"כ עו"ד אייל ימיני

פסק דין

לפני תביעה בסך 18,360 ₪ שמרכיביה הם:
סכום ששולם לנתבעים בסך 11,000 ₪
סך של 2,360 ₪ עבור הכנת תוכנית מדידה חדשה.
עוגמת נפש בסך 5,000 ₪
רקע:
בעלה המנוח, ז"ל, של הנתבעת 3 - היה בעל משרד ליעוץ והכנת תוכניות הנדסיות ומתן ליווי להליכי אישור תוספת בנייה. והוא נפטר בתאריך 9.3.15 . הנתבעים 1-3 הם חלק מיורשיו (על פי צו ירושה מתאריך 2.6.15) – שניים מארבעת ילדיו ואשתו שעבדה עמו במשרדו.
זמן לא רב לפני כן, בתאריך 24.12.14, קבל המנוח הזמנת עבודה מהתובעים והם תובעים את יורשיו על אי השלמתה, כביכול.
התביעה הוגשה תחילה כתביעה קטנה והועברה לבית משפט השלום עקב העובדה כי מדובר בתביעה נגד עזבון.
טענות התובעים:
התובעים פנו אל המנוח וביקשו שיכין עבורם (כאמור בכותרת הצעת שכר הטירחה עליה חתמו הצדדים) "הכנת תכנית הגשה לקבל היתר למצב הקיים ולתוספת בניה". כמו כן ביקשו ממנו ליצג אותם בהליך פלילי שהתנהל נגדם ע"י עיריית באר שבע בגין חריגות בניה, שהתובעים לא ידעו על קיומם בעת שרכשו את הדירה.
לאחר שבקר בדירה העמיד המנוח את הצעת המחיר על 11,000 ₪, והצדדים חתמו על הסכם – אותה הצעת מחיר - נספח א' לכתב התביעה, ביום 24.12.14.
התובעים שילמו למנוח את מלוא התמורה בתשלומים שונים וסיימו לשלמה כבר בתאריך 29.1.15, היות והנתבעת 3 התעקשה שישלמו מראש באמרה שזו אחריותם המקצועית, של המנוח ושלה, ללוות את התובעים עד קבלת היתר הבניה, לרבות תיקונים בו.
כל שמסר המנוח לעיריה לפני שנפטר היתה התכנית. הוא לא מסר לתובעים העתק דיגיטלי והעתק כזה לא נמסר להם עד מועד הגשת התביעה.
התקיים דיון בבית המשפט בהליך הפלילי והנתבעת 3 התחייבה להופיע בו ולהסביר כי נעשית פעולה לקבלת היתר, דבר שגורם לעירייה להיות קשובה יותר במקרים כאלה, אולם היא לא התייצבה לדיון.
מעיריית באר שבע נמסר לתובעים, במכתב מתאריך 18.2.15 - כי התכנית אינה תואמת את המצב ההנדסי בשטח וכי יש להכין תוכנית חדשה וכי עורך התכנית עודכן טלפונית.
כשהבינו התובעים, לאחר זמן, שלא יקבלו את התכנית וגם לא את הקובץ הדיגיטלי, פנו לנתבעים לקבל החזר כספי ולאחר טלפונים רבים פנו גם לביתו הפרטי של המנוח ורק אז התברר להם כי הלך לעולמו.
התובעים המתינו חודש וחצי טרם פנו שנית אל הנתבעת, אשר כל התנהלותם היתה מולה, והיא לא הסכימה להחזיר את כספם ואיימה כי תפנה למשטרה.
התובעים הזמינו תכנית מדידה חדשה שעלתה להם 2,360 ₪. כן נאלצו לשכור את שירותיו של מהנדס אחר ויצטרכו לשלם למהנדס מחדש.
על כן הם תובעים את הסכום המפורט לעיל.
טענות הנתבעים:
הנתבעת 3 טוענת כי לא היתה צד להסכם, שנחתם בין התובעים ובין בעלה המנוח בלבד.
המנוח נפטר לאחר מחלה קצרה בת שבועיים בלבד. המנוח היה "עוסק מורשה" וכל העבודות נעשו באופן אישי על ידו. לאחר פטירתו נסגר משרדו וכל העובדים פוטרו.
הנתבעים טוענים כי המנוח עמד בהתחייבותו והכין את התכנית שהתחייב להכין עבור התובעים, על כן אין הם זכאים להחזר כספי.
הנתבעת מכחישה כי ההתנהלות היתה מולה. תפקידה במשרד היה להיות אחראית על השרטוט והמחשוב והיא עשתה זאת שלא תמורת שכר.
מה שסוכם הוא כי המנוח יגיש תכניות לקבלת היתר בנייה למצב הקיים ולתוספת בניה. לא הוסכם כי המנוח ייצג את התובעים בהליך הפלילי.
הנתבעת טוענת כי התובעים הינם מתווכי נדל"ן ועל כן היא תמהה כיצד לא ידעו על חריגות הבניה בביתם עת רכשו אותו.
היא מכחישה כי דרשה את הכסף מראש וכי הרגיעה את הנתבעים כי בעלה ילווה אותם. לדבריה גם המנוח לא התחייב כי העירייה תתן היתר וכל שהתחייב לו היה תכנית הגשה לקבלת היתר אך לא היתה לו שליטה לגבי מה שיקבע על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה.
לדברי הנתבעת קבלו התובעים דיסק יחד עם העותק המודפס של התכניות שהוגשו והם עצמם מסרו עותק זה לעיריית באר שבע לצורך הטיפול בהיתר הבניה.
לטענת הנתבעת כפופות התכניות לזכויות יוצרים.
הנתבעת גם טוענת כי נעשתה על ידי המנוח עבודת שחזור לתכניות ישנות ומדידה של הנכס בעלות לא מבוטלת ומעבר למוגדר בהסכם בין הצדדים, ללא חיוב נוסף.
הנתבעת מכחישה כי סוכם עמה שתגיע לבית המשפט בהליך הפלילי והיא טוענת כי אין לה הכשרה של אדריכלית או מהנדסת והיא אינה "עד מומחה".
לטענת הנתבעת התובעים היו חייבים לגשת לעירייה ולפתוח תיק כ"מבקשים" ולכן לא ברורה טענתם כי נאלצו לגשת לעירייה.
הנתבעת טוענת כי כשפנו התובעים ובקשו החזר כספי בסך 12,000 ₪, הפנתה אותם, לפנים משורת הדין, למהנדס רועי אסף, אך הם השתוללו במשרדו. התובע התקשר לביתה מספר פעמים והטרידה בצעקות רמות והדבר פסק רק לאחר התערבות השוטר הקהילתי. הנתבעת צרפה תמליל שיחה.

דיון והכרעה:
בדיון נשאל התובע מדוע לא נרשם בהסכם כי התובע ייצג אותו גם בהליך הפלילי וענה כי סמך על הנתבעת ועל דבריה כי עד מועד הדיון הכל יהיה מוכן. הוא נשאל מדוע אמר שהנתבעת התחייבה להגיע להליך הפלילי וענה כי הם היו צריכים להגיע להסביר את ההליך אולם הנתבעת ניתקה את הטלפונים ולא רצתה לשמוע אותו.
בשעת המשפט (בתאריך 19.5.15) אמר לשופט כי המנוח נפטר והוא היה אמור להגיע לדיון עם היתר מוכן.
לדברי התובע בשעת חתימת ההסכם הוא לא ראה את המנוח, שישב בחדרו, והנתבעת היא שבצעה את ההסכם מולו.
הנתבעת מסרה לו את התכניות להגשה בעירייה ואמרה לו שהכינה אותן לבד ובקשה את עזרתו בהגשתן כי אין לה שליחים.
התובע חזר ואמר כי עד יום הדיון בו הוא מעיד לא נמסר לו הדיסק עם התכניות, וכי הבן של המנוח אמר לו שהוא יכול לתבוע את אביו בבית העלמין.
התובע התבקש לאשר כי צורפה תכנית לביצוע תוספת בניה וענה "לא בקשתי תוספת חוץ מג'קוזי, פרגולה, מחסן, בריכה, סככה לרכב. בתחילה לא ידעתי שצריך אישורים ולאחר מכן בקשתי שיוסיף גם את זה". התובע נשאל מדוע לא צרף את התכנית שהוגשה לכתב התביעה וענה כי התכנית אצלו והוא יכול לצרפה.
לדבריו כשהמהנדס החדש ראה את התכניות אמר לו שאינו מבין כיצד לקחו ממנו כסף בלי לעשות אישור תב"ע.
למהנדס החדש לא שילם היות והוא היה אנושי .הוא נתן לו מקדמה של 7,000 ₪ אך המהנדס החזיר אותה כשראה שצריך תב"ע. לדבריו כל זה לא נכתב בכתב התביעה כי קרה אחרי הגשת כתב התביעה.
הנתבעת העידה כי עבדה עם בעלה המנוח 40 שנה. במקצועה היא הנדסאית בנין. היא היתה משרטטת. מי שנהל את העסק בפועל היה סמנכ"ל והמנוח. לדבריה יש אתר באינטרנט ואכן כתוב בו שהיא ובעלה ניהלו את העסק ביחד. באשר לחתימת ההסכם העידה כי הוא זה שערך את ההסכם ושניהם החתימו את התובעים. המנוח הצטרף אליה לחדר הישיבות כאשר לפני כן דבר בטלפון. לדבריה היא בקרה בדירת התובעים מספר פעמים. לא היו תכניות ולכן הם נאלצו לבדוק את פנים הבניין. היא שלחה שני אנשים מהמשרד למדוד את המגרש כי חלו בו שינויים במשך השנים.
לדבריה עבדה על הגרמושקה לבד, יותר מחדשיים.
היה כתוב בהסכם - וכל אדם הדיוט אמור להבין שהוא מקבל תכנית הגשה לקבלת היתר שאמורה להלבין חריגות בניה. מובן מאליו שהעבודה אינה כוללת קבלת היתר אלא רק הגשת תכניות ו"אם יש תיקונים אני מתקנת" (פרו' 8/24). היא טענה כי כשהתכנית הוגשה הם פספסו בדיוק את מועד התכנסות הועדה המקומית.
הנתבעת נשאלה מה עשתה כשהתקבל המכתב מהעירייה (מ18.2.15) וענתה כי לא קבלה את המכתב בזמן אמת אלא בתאריך אחר (בו לא נקבה). לדבריה המכתב אינו אומר דבר על החלטות הועדה. כשהוגש התיק הפקידה הסתכלה על התכנית, היא ראתה שיש המון דברים שלא קיימים בשטח שעליהם התבקש אישור. זה לא אומר שהתכנית לא בסדר אלא שיש בה דברים שהם נחזים להיות קיימים אך הם אינם קיימים ויש דברים שהתובע התחייב להרוס. הנתבעת לא יודעת מדוע העירייה כתבה את שכתבה במכתב. לדבריה "הייתי צריכה ללכת כדי לבדוק" (פרו' 9/3).
הנתבעת נשאלה מדוע אין התייחסות בהסכם למצב שבו לא תתקבל כל הבקשה (דוגמא: התובע רוצה 65% בניה והמנוח מסייג האפשרות ל-40% בניה) ולדבריה הדבר נאמר לו בע"פ אך אינו מופיע בהסכם.
לדברי הנתבעת התובע היה צריך את ה"גרמושקה" למשפט הפלילי שהתנהל נגדו, כדי להראות לשופט שהוא פועל להלבנת הבנוי ללא היתר.
היא נשאלה מה עשתה עם המכתב של העיריה וענתה כי המזכירה הביאה לה אותו (היא אינה יודעת מי הביא את המכתב למזכירה). לאחר מכן בקשה לקשר אותה עם העירייה אך בעירייה לא ענו. "יש שעות שעונים, לא עונים. אנחנו עובדים 40 שנה."
"יש לכם קשרים טובים עם הרשויות?"
"כן"
"מסמסת את זה?"
"מה זאת אומרת? התקשרנו. בסוף השיחה קבענו תאריך"
"נפגשתם?"
"אני לא. לא זוכרת אם מישהו אחר".
(פרו' 9/22-29).
לדברי הנתבעת כל ההתחייבויות של המנוח עברו למהנדס רועי אסף וגם התובע היה אמור לקבלו אך הוא "עשה תרגיל של השתוללות" והמהנדס לא הסכים לקבלו.
הנתבעת נשאלה על המכתב מעיריית באר שבע מתאריך 15.6.15 בו פורטה השתלשלות הדברים ונאמר בו כי "בתאריך 18.2.15 יצאה הודעה...המתכנן לא מסר תכנית מתוקנת... לפני כחדשיים הלך המתכנן לעולמו. בנסיבות אלה מבחינתנו התכנית מתנהלת בהעדר עורך בקשה ומהנדס אחראי. עליכם לשכור מטעמכם שרותי משרד תכנון... (ולהגיש) בקשה חדשה."
לדברי הנתבעת היא אינה זוכרת שקבלה פניה והיא אינה זוכרת לגבי הפגישה שלא התקיימה לאיזה תאריך היא היתה. הנתבעת לא הסכימה לאשר שהתכנית שהוגשה לא היתה טובה.
סיכום:
ראשית לעניין תפקידה של הנתבעת – מהעדויות שהוצגו בפני עולה כי הנתבעת היתה הרוח החיה בהכנת התכנית של התובעים גם אם בעלה המנוח הוא שנתן את הגושפנקא הרשמית. התובעת למצער נכחה בעת חתימת ההסכם, והיתה בבית הנתבעים, היא עבדה על הגרמושקה חדשיים והיא שלחה את התובע עם התכניות להגשתן בעירייה. היא זו שהתקשרה לעירייה לאחר שהתקבל המכתב מתאריך 18.2.215.
לא היה צורך בהתחבאות הנתבעת מאחורי המנוח, בהקטנת חשיבות תפקידה ובהצגת מצב שבו היא אינה עושה דבר ביזמתה אלא פועלת על פי הנחיותיו בלבד, שכן ברור ש - רוח חיה או לא - לאחר פטירתו, היא אינה יכולה לחתום על תכניות ולכן אין מצופה ממשרדה שיתפקד כמקודם. השאלה היא רק אם עד פטירתו של המנוח עשה משרדו את כל שנדרש על פי ההזמנה או שנותרה עבודה שבגינה יש להשיב לתובעים את כספם.
הנתבעת טוענת בעת ובעונה אחת כי לאחר שהתקבל המכתב נקבעה פגישה בעירייה שמעולם לא התקיימה, יחד עם הטענה כי בעצם השלים המשרד את כל העבודה המוזמנת מהתובעים טרם פטירת המנוח.
השתכנעתי מעדויות שני הצדדים כי הוגשה תכנית ראשונה וכי התובעים עשו בה שימוש בשעת המשפט שהתקיים נגדם על ביצוע חריגת בניה. כן השתכנעתי כי ענשם של התובעים הוקל בשל העובדה כי הוכנה תכנית על ידם והם הראו לשופט כי נעשה על ידם נסיון להכשיר את עבירות הבניה שהתגלו בשטחם. דבר זה קרה למרות שהנתבעת לא התייצבה לדיון. בכך אני מסכימה עם הנתבעים.
אולם אין גם להתעלם מהעובדה כי לא הוכח שקבלת הקלה בהליך המשפטי לא היתה הסבה היחידה להגשת התכניות והאמנתי לתובעים כי הם באמת רצו להכשיר את חריגות הבניה בביתם ולבנות תוספת בניה שפורטה על ידם (ג'קוזי, פרגולה, מחסן, בריכה, סככה לרכב).
הנתבעים טענו כי לא התחייבו שיתקבל היתר אולם ממכתב העירייה עולה כי התכניות טרם הוגשו לוועדה אפילו, היות והן לא תאמו את המצב בשטח והיה צורך לתקנן. כך שלא ניתן ללמוד מכך שהתובעים טוענים כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם להשיג עבורם היתר אלא כי הנתבעים הגישו תכניות לקויות שצריך היה לתקנן ואת זה לא עשו.
אם כותבת העירייה כי המצב בתכניות אינו תואם את המצב ההנדסי בשטח, איך ניתן ללמוד מכך שהתובעים אינם באמת מעוניינים להכשיר חריגות בניה אלה? התגלה שלאחר הגשת התכנית המקורית, שהיו בה ליקויים, לא נעשה על ידי המנוח ומשרד המנוח דבר.
תמוה שהנתבעים לא יכולים להציג תכניות אלה והם נזקקים לתובעים (ראה החקירות והסיכומים), במיוחד לאור האמור בסעיף 9 מכתב הנתבעת לב"כ התובעים מיום 31.5.15 שצורף לכתב ההגנה לפיו "אהיה מוכנה לחפש אחר קבצי התכניות והתיק שנוהל במשרדו של דב ז"ל ואלו ימסרו למרשי בנוכחות עו"ד".
מכתב העירייה נשלח בתאריך 18.2.15 ואם לקבל את לוח הזמנים לפיו המנוח חלה שבועיים לפני שנפטר, למרבה הצער, והוא נפטר בתאריך 9.3.15 (כך שחלה סביב 23.2.15) כי אז יש אפשרות שהמכתב, שנשלח 5 ימים קודם לכן, התקבל במשרד המנוח לפני שחלה (אף כי ימים בודדים לפני כן).
גם אם המכתב התקבל לאחר מכן, עדיין קיימת חבות למשרד המנוח לדאוג שאדם מוסמך אחר, במקום המנוח, יטפל בהזמנת העבודה של התובעים. הנתבעת מסרה כי כל ההזמנות של לקוחות אחרים הועברו למהנדס רועי אסף אך העידה כי המהנדס סרב לטפל בעבודה של התובעים, כי הללו השתוללו, אם כי לא הזמינה אותו לעדות לעניין טענה זו. התובע עצמו לא נשאל ולא נחקר על כך. נכון שגם הנתבעת לא נחקרה על טענה זו אולם הטענה לא היתה מפורטת מספיק ולא הוסבר בה מדוע התובעים השתוללו ועל כן אין לדעת אם כעסם על המהנדס רועי אסף היה מוצדק ואם סרובו לטפל בעניינם היה מוצדק.
על כן אין לקבל את הטענה כי התובעים חיבלו במאמצי הנתבעת להשלים את העבודה.
הנתבעים טוענים כי לו היו מוגשות התכניות ניתן היה לראות שהן מצויינות אולם מי שקובע את מצויינותן של התכניות היא העירייה והיא זו שקבעה שהן אינן תואמות את המצב ההנדסי בשטח. הנתבעים טוענים מחד כי השלימו את העבודה ומאידך כי ניסו להשיג פגישה בעירייה שלא קויימה וכי הפנו את התובעים לעו"ד אסף – ובכן מדוע היה צורך לקבוע פגישה או להפנותם לעו"ד אסף אם התכניות הושלמו?
לאור האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעים להשיב לתובעים חלק מהסכום הנתבע. התובעים הציגו הצעת מחיר מטעם המהנדס פישברג בסך 14,000 ₪ כולל מדידה אך טענו כי המהנדס השיב את כספם. באשר לסכום 2,360 ₪ בגין המדידה החדשה, לא הוצג הקשר בין אי השלמת התכנית והמדידה הנוספת שהצטרכו התובעים לבצע בשל כך. לא הוצגה תכנית ולא הובאה עדותו של המהנדס החדש של התובעים שיעיד כי לא יכול היה לעשות שימוש במה שהוגש על ידי המנוח וכי לכן בוצעה מדידה חדשה. לא נטען כי במסגרת התשלום ששילמו התובעים לנתבעים שילמו גם עבור מדידה שלא היתה תקינה וצריך היה לבצע מדידה חדשה. ככלל לא הוצג מה קרה לאחר פטירת המנוח והאם הצליחו התובעים, עם מהנדס חדש, איפה שלא הצליחו עם המנוח.
אשר לסך 11,000 ₪ ששולם לנתבעים עבור ביצוע העבודה - היות והמנוח ביצע עבודה ולא השלימה, שלא באשמתו, והעבודה אף הביאה תועלת לתובעים, על ידי כך שהקטינה את חבותם בהליך הפלילי, אינני מוצאת מקום לחייב את הנתבעים להשיב את מלוא הסכום ששולם על ידי התובעים.
אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים להחזיר לתובעים את הסך 7,000 ₪ וכן על הנתבעים לשלם לתובעים, עבור עגמת נפש, סך של 1,000 ₪ ובסך הכל 8,000 ₪.
כן ישלמו הנתבעים לתובעים את אגרת בית המשפט בסך 757 ₪ ושכר טירחת עורך דין בסך 2153 ₪ כולל מע"מ. הוצאות אלה לוקחות בחשבון את העובדה כי התובעים תקנו פעמיים את כתב התביעה.
בסך הכל ישלמו הנתבעים לתובעים 10,910 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ז, 29 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.