הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע תא"מ 20804-10-15

בפני
כב' הרשם הבכיר אורי הדר

התובעת

קרן אנגלמן ת.ז., 025501917
ע"י ב"כ עוה"ד אלדד אפרוני

נגד

הנתבעים

1. מועצה מקומית מצפה רמון רשויות מקומיות, 500200993
ע"י ב"כ עוה"ד ליזה פודגייצקי ואח'
2. אינג' משה יצחק(איסקו) (ניתן פסק דין)
3. שוקי מנשה (ניתן פסק דין)

פסק דין

לפניי תביעתה של התובעת לתשלום סך של 34,383 ₪ בגין התמורה המגיעה לה לשיטתה בקשר עם עבודה שבוצעה על ידה עבור הנתבעת (31,383 ₪) ובגין עגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרמו לה (3,000 ₪) והכל בקשר עם תכנון מרכז הצעירים שבמועצה המקומית מצפה רמון.
דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקולים:
בעמ' 12, שורה 8, במקום "שכתבי" יש לרשום "שכבתי".
בעמ' 13, שורה 13 במקום "פרויק4טים" יש לרשום "פרויקטים".
בעמ' 13, שורה 15 במקום "נסע" יש לרשום "נבע".
בעמ' 17, שורה 12 במקום "בהזמנת" יש לרשום "מהזמנת".
בעמ' 26, שורה 4, במקום "שתורף" יש לרשום "שצורף".
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה
התובעת הינה אדריכלית במקצועה.
הנתבעת 1 הינה המועצה המקומית מצפה רמון, הנתבע 2 הינו מי שהיה במועדים הרלוונטיים לתובענה מהנדס הנתבעת 1 והנתבע 3 הינו מי שהיה במועדים הרלוונטיים לתובענה גזבר הנתבעת 1.
תחילתה של התובענה בתביעה שהגישה התובעת בבית המשפט לתביעות קטנות כנגד הנתבעת 1 בלבד. בדיון שהתקיים החליט בית המשפט לתביעות קטנות כי התובענה אינה מתאימה לבירור במסגרת של תביעה קטנה. לאחר מכן הועברה התובענה לטיפולי והוריתי על העברת התובענה לבית המשפט השלום. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן בהתאם לרשות שניתנה לה. נתייחס עתה לטענות הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות שהוגשו לבית משפט השלום.
בכתב התביעה טענה התובעת כי במסגרת יחסי העבודה וההיכרות המוקדמת בינה לבין הנתבעת 1 ולאחר שביצעה עבור הנתבעת 1 מספר עבודות פנתה אליה הנתבעת 1 וביקשה הצעת עבודה לתכנון מרכז הצעירים שבתחום שיפוטה (להלן: "המרכז" ו/או "הפרויקט").
תחילת ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת 1 הינה בהצעת המחיר מיום 07.08.2011 אשר נחתמה ע"י התובעת, מחד והנתבע 2, מאידך (להלן: "ההסכם הראשון") ואשר בקשר עמה הוצאה הזמנת עבודה מס' 565 מיום 20.09.2011, אשר נושאת את חתימתם, בין היתר, של ראשת הנתבעת 1 בשעתו והנתבע 3. הזמנת העבודה הראשונה הינה ע"ס של 11,600 ₪ כולל מע"מ. לאחר מועד זה המשיכו הצדדים בהתקשרות עד שביום 22.05.2012 נחתמה, ע"י התובעת מחד וע"י הנתבע 2 מאידך, הצעת המחיר השנייה (להלן: ההסכם השני"). ביום 17.05.2012, קודם לחתימת ההסכם, הוצאה הזמנת עבודה מס' 309 הנושאת גם היא חתימות מחייבות של הנתבעת 1 ובכללן חתימתו של הנתבע 3. הזמנת העבודה השנייה הינה ע"ס של 4,500 ₪ כולל מע"מ.
בכתב התביעה, המתייחס לעילות משפטיות שונות ובכללן עילה של עשיית עושר ולא במשפט, טענה התובעת כי הסך הכולל של שתי הצעות המחיר (16,100 ₪) מתייחס לעלות ביצוע של 230,000 ₪ ומהווה לפיכך 7% מתקציב הביצוע. בכתב התביעה טענה התובעת כי נודע לה בהמשך כי נודע לה שתקציב הפרויקט הוגדל והיא פנתה בעקבות כך למי ששימש באותה עת כמהנדס המועצה במקומו של הנתבע 2, מר אהוד ענבר, והלה הפנה אותה לנתבע 3.
משפנתה התובעת לנתבע 3 אמר לה הנתבע 3 כי אין כל שינוי בתקציב הפרויקט וזאת כפי שעולה ממייל מיום 04.03.2013. עוד טענה התובעת כי נפגשה עם מר ענבר שטען כי הסיפא של ס' 1 לפרק ההערות בהסכם השני "מכסה אותה מבחינת שכר טרחתה בכל עליה בתקציב הפרויקט" ולפיכך המשיכה בעבודתה ואף התבקשה להרחיב את תחום התכנון מבלי שנמסר לה מהו תקציב הביצוע המעודכן של הפרויקט.
עוד טענה התובעת כי עם סיום הפרויקט קיבלה לידיה את כרטסת הפרויקט ואז התברר לה כי העלות הסופית הכוללת של הפרויקט הינה 673,323 ₪. 7% מהסכום האמור הם 47,132 ₪. מתוך זה קיבלה התובעת קודם לכן, בהתאם לשתי הזמנות העבודה, סך של 16,100 ₪ כך שהיתרה המגיעה לתובעת, לשיטתה, הינה סך של 31,032 ₪ והוא הסכום אותו היא תובעת בקשר עם עבודתה.
התובעת טענה כי בפגישה שהתקיימה ביום 26.03.2015 בין הצדדים ביקשו נציגי הנתבעת מהתובעת להפחית את שכר טרחתה אף שהם הודו כי "אכן מגיעה לתובעת יתרת תמורה עבור העבודה הנוספת" וחרף האמור הציעה התובעת, לאחר הפגישה, הצעה מופחתת לתשלום שכר הטרחה אולם גם זו לא נענתה בחיוב.
מאוחר יותר ביקשה התובעת למחוק את התובענה כנגד הנתבע 2 וכך נעשה.
הנתבע 3 הגיש כתב הגנה וטען כי הוא זכאי לחסינות בהיותו עובד רשות ציבורית. כמו כן טען הנתבע 3 להיעדר עילה וטען כי כל פעולותיו במועדים בהם שימש כגזבר הנתבעת 1 נעשו במסגרת עבודתו.
לגופו של עניין טען הנתבע 3 כי מלבד שתי הזמנות העבודות שנחתמו על ידו "לא אישר מעולם הזמנת עבודה נוספת או הגדלה של הסכם ההתקשרות". הנתבע 3 הדגיש כי אינו חתום על ההסכם השני וכי ממילא הבהיר לתובעת בהודעתו כי עליה לפעול לפי ההסכם שנחתם. בס' 8 לכתב ההגנה טען הנתבע 3 כי התובעת לא ביצעה את עבודתה כנדרש אך עניין זה תוקן מאוחר יותר בדיון מיום 28.05.2017.
הנתבעת 1 הגישה גם היא כתב הגנה וטענה גם היא כי מלבד שתי הזמנות העבודה המסתכמות בסך של 16,100 ₪ לא אושרה כל הזמנת עבודה ו/או הגדלה של סכום ההתקשרות. עוד טענה הנתבעת כי 1 בהיותה מלווה ע"י חשב מלווה ובכלל הרי שכל התקשרות עם נותן שירותים מחייבת חתימה על הסכם התקשרות ואישור של ראש המועצה, הגזבר והחשב המלווה לכל הזמנת עבודה.
הנתבעת 1 טענה כי התובעת התבקשה לפעול רק על פי ההסכם הקיים וכי הובהר לה כי אין כל תוספת תקציב. עוד טענה הנתבעת 1 כי בחירתה של התובעת, כטענתה של התובעת, להמשיך ולספק שירותים ללא הזמנת עבודה חתומה רובצת לפתחה ובנסיבות אלו היא אינה יכולה לדרוש תשלום נוסף ובפרט בנסיבות בהן היא התבקשה באופן מפורש לסיים את העבודה לפי ההסכם הקיים ולא יותר מכך.
עוד טענה הנתבעת 1 כי לא מתקיימת הדרישה הצורנית הקבועה בחוק ביחס לדרישת התשלום הנוספת של התובעת הרי שעסקינן בחוזה בטל ולפיכך דין תביעתה להידחות. הנתבעת 1 חלקה על פרשנותה של התובעת ביחס לאפשרות של הגדלת שכר התכנון ללא שתוצא הזמנת עבודה נוספת (ס' 48 לכתב ההגנה) ושבה והדגישה כי "שכר העבודה של התובעת נקבע בסכומים מוגדרים מראש ולא על בסיס אחוזים".
בתיק זה התקיימו הליכים מקדמיים רבים ובכללם בקשה של הנתבעת 1 להעיד עד נוסף מטעמה וכן בקשה של התובעת להעיד עד נוסף מטעמה, בקשה אשר לגביה ניתנה החלטה ביום 13.11.2018 ולאחריה לא הוגשה בקשה נוספת והדבר לא עלה בדיון האחרון שהתקיים, ונעשו גם ניסיונות של הצדדים להגיע לפתרון מוסכם אך הדבר לא צלח.
בישיבה מיום 28.05.2017 הודיע ב"כ התובעת כי התובעת מסכימה שתינתן לנתבע 3 חסינות. לנוכח האמור נעתרתי לבקשתו של הנתבע 3 למתן חסינות והוריתי על דחיית התובענה כנגדו. נותרנו אפוא עם תביעה של התובעת כנגד הנתבעת 1 בלבד והיא תיקרא להלן: "הנתבעת". למען הנוחות כאשר נתייחס לעדותם של מר יצחק מטעם התובעת ושל מר מנשה מטעם הנתבעת נכנה אותם "הנתבע 2" ו"הנתבע 3" בהתאמה.
בתחילת הישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות ביקשה ב"כ הנתבעת, שקיבלה לידיה את הייצוג מבא כוחה הקודם של הנתבעת, לדחות את הדיון על מנת שתוכל להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת ולהיערך לדיון. לאחר שב"כ התובעת הביע, בצדק, את התנגדותו לבקשה הודיעה ב"כ הנתבעת כי במידה והמהנדס מטעמה יישמע בדיון היא תסכים לקיים את ההליך כסדרו. ב"כ התובעת הודיע כי הוא מתנגד להעדתו של המהנדס מטעם הנתבעת. נעתרתי לבקשתה של הנתבעת והמהנדס מטעמה נחקר בחקירה ראשית ולאחר מכן בחקירה נגדית קצרה.
לאחר מכן נקבע דיון נוסף לשמיעת עדותו של הנתבע 2 שתצהיר שלו הוגש מטעם הנתבעת. בתום הדיון הנוסף ביקש ב"כ התובעת לסכם בכתב והצדדים אכן הגישו סיכומים מפורטים בכתב.
המחלוקות בין הצדדים רבות והן נוגעות לתחולתה של הזמנת העבודה השנייה, לפרשנותו של ההסכם השני ולזכאותה של התובעת לתשלום נוסף מכוח אותו הסכם שני חרף היעדרה של הזמנת עבודה נוספת על אלו שצורפו לכתבי הטענות. מחלוקת זו נוגעת כמובן לשאלה האם בין הצדדים הוסכם כי שכר התכנון הוא אחוז מסוים מתקציב הביצוע או שמא סכום קבוע ומוגדר מראש. קיימת גם מחלוקת ביחס להיקף הסופי של תקציב הביצוע וכן ביחס לשאלה האם אכן ביצעה התובעת עבודה נוספת על זו שנקבעה בשני ההסכמים החתומים.
כפי שציינתי קודם לכן הרי שבדיון מיום 28.05.2017 הבהירו ב"כ הנתבעת וב"כ הנתבע 3 כי אין להם כל טענה כי העבודה שבוצעה ע"י התובעת בוצעה שלא באופן מקצועי ובכך תוקן ס' 8 לכתב ההגנה של הנתבע 3 שגם לא נזכר בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת בבית המשפט לתביעות קטנות, כתב הגנה שעליו חתם בשעתו הנתבע 3.
דיון והכרעה
תחולתה של הזמנת העבודה השנייה מיום 17.05.2012
בכתב התביעה טענה התובעת כי הזמנת העבודה השנייה, הזמנת עבודה מס' 309 שנחתמה ביום 17.05.2012, מתייחסת להסכם השני וטענה כי הדבר עולה מהאמור בהזמנה עצמה בה צוין "מצ"ב הסכם מפורט מאושר ע"י המהנדס והאדריכל" (ס' 4.3 לכתב התביעה).
בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי הזמנת העבודה השנייה חתומה כדין ע"י מורשי החתימה שלה וטענה כי רק היא זו שיוצרת את החיוב (ס' 45 לכתב ההגנה). בכתב ההגנה שהגיש הנתבע 3 טען הנתבע 3 כי הוא עצמו אינו חתום על ההסכם השני והדגיש כי הזמנת העבודה השנייה נחתמה לפני שנחתם ההסכם השני.
אישור זה של הנתבעת בדבר היותה של הזמנת העבודה השנייה חתומה כדין מייתר את הצורך להתייחס לאחד מהתאריכים שמופיעים בצמוד לחתימות שם נראה כי הוא 17.05.2018 ולכך כי חתימתה של ראשת הנתבעת דאז מופיעה שלא במקום הנדרש. נקודת המוצא הינה כי הזמנת העבודה השנייה חתומה כדין.
העובדה כי הזמנת העבודה השנייה מוקדמת למועד בו נחתם ההסכם השני אכן מעוררת מחלוקת לגיטימית בין הצדדים ובנסיבות אלו נדחתה התנגדותה של התובעת לשאלה נשאל העד מטעמה, הנתבע 2, בעניין זה בחקירתו.
בחקירתו העיד הנתבע 2 כי הזמנת העבודה השנייה אכן מתייחסת להסכם השני וזאת כפי שטענה התובעת. לעומת זאת כאשר נשאל הנתבע 2 כיצד ייתכן שהזמנת העבודה השנייה מתייחסת להסכם שטרם נחתם הוא השיב " לא יודע פרשנות". התשובה "לא יודע" היא כמובן תשובה לגיטימית אך אין כמובן שום עניין של פרשנות בעניין זה.
להבדיל, בחקירתה הסבירה התובעת היטב את הדברים והסבריה מהימנים עליי לחלוטין והם מתיישבים עם התכתובת שהוגשה לראשונה במהלך הדיון בו נחקרה. התובעת העידה כי ההסכם השני, לו היא מתייחסת בעדותה כהצעת מחיר אף שאין מחלוקת כי הצעת המחיר נחתמה והפכה להיות ההסכם השני "לא נוצרה ביום הזה (22.05.2012 – א.ה.) והתאריך שכתוב בה הוא תאריך החתימה בלבד. המהנדס היה מעורב בכל ההליך, כנראה שהיה לחץ והוא הוציא את זה לפני החתימה על ההסכם מיום 22.05.2012. היה אישור במייל. אני לא מוצאת את זה כאן".
בתום חקירתה של התובעת שב ב"כ התובעת והעלה את התנגדותו להרחבת חזית אסורה לשיטתו בעניין האמור אך לצד זאת ביקש להגיש ראיה מפריכה שהיא התכתבות בין התובעת לבין הנתבע 3 בעניין ההסכם השני. ב"כ הנתבעת לא התנגדה להגשת אותה תכתובת ובלבד שיותר לה להעיד את הנתבע 3 כעד מטעמה לעניין זה, ככל שהיא תסבור כי כך יש לעשות.
טענתה של התובעת להרחבת חזית מצד הנתבעת נדחתה בהחלטה שניתנה בדיון תוך שציינתי כי עניין זה, קרי עובדת היותו של ההסכם השני מאוחר להזמנת העבודה השנייה, היה צריך לעורר אצל התובעת תהיות או לפחות את האפשרות לספק הסבר סביר לעניין זה. עוד ציינתי כי המסמך שביקשה התובעת להגיש בדיון הוא אכן רלוונטי למחלוקת ולפיכך התרתי את הגשתו והוא סומן ת/1. אפשרתי לצד זאת לנתבעת להעיד מטעמה את הנתבע 3 וזאת ביחס לאותה תכתובת וכן ביחס למה שאירע מאז שנשלח המייל מהתובעת ועד למועד בו נחתמה הזמנת העבודה השנייה.
ממוצג ת/1 עולה בבירור התמונה העובדתית הבאה:
ביום 15.05.2012 בשעה 11:40 פונה הנתבע 3 לתובעת ומציין כי הוא מקווה כי הפגישה שהתקיימה ביום שני, כפי הנראה יום קודם למשלוח המייל, "מצתה את עיקרי הדברים שיאפשרו המשך בצוע הפרויקט" ומבקש כי התובעת תשלח תיקונים על הצעת המחיר בהתאם להערות שהיו בדיון. עולה בבירור כי עוד קודם למייל זה התקיים דיון בין התובעת לבין הגורמים הרלוונטיים אצל הנתבעת וכי עוד קודם לדיון כבר הייתה הצעת מחיר.
בשעה 12:26 באותו יום שולחת התובעת לנתבע 3 הצעת מחיר מעודכנת הכוללת נספח המהווה חלק בלתי נפרד ממנה.
בשעה 12:25 באותו יום (לטעמי השעה אינה מדויקת ויכול והדבר נובע מכך כי שני המכשירים מהם נשלחו המיילים אינם מסונכרנים על אותה שעה) משיב הנתבע 3 לתובעת "תודה קיבלתי נפגש ביום חמישי על מנת לחתום סופית ביחס עם הזמנה + נספח פירוט העבודה ומרכיביה". ביום חמישי, ה – 17.05.2012, אכן נחתמה הזמנת העבודה השנייה אך ההסכם השני עצמו נחתם מאוחר יותר, ב – 22.05.2012.
מוצג ת/1 כולל את הצעת המחיר ששלחה התובעת לנתבע 3 בשעה 12:26. השוואת הנוסח שנשלח לזה שנחתם מעיד על שינויים קלים, ראו למשל ס' 1 לפרק "תכולת העבודה" ושינוי בתנאי התשלום בפרק ההערות.
בכל הנוגע למחלוקת הרלוונטית בתיק זה, קרי האם ההסכם השני הינו הסכם לתשלום סכום מוגדר וקבוע מראש כפי שטוענת הנתבעת או שמא הסכם המביא לידי ביטוי קביעת שכר בהתאם לאחוזים מתקציב הביצוע של הפרויקט כפי שטוענת התובעת אין שינוי בין הטיוטה לבין הנוסח שנחתם ביום 22.05.2012.
בחקירתו העיד הנתבע 3 כי התשלום הקבוע בהסכם השני, סך של 4,500 ₪, אינו קשור להסכם השני וטען כי "באו אלי בקשר למחלוקת אם היא נתנה למהנדס את מה שהוא ציפה לקבל...הייתה מחלוקת בינה ובין המהנדס ולכן באו אלי...היא רצתה תוספת של 4,500 ₪ על הסכום המקורי".
עוד העיד הנתבע 3 כי לא יכול היה לשלם את התוספת שדרשה התובעת ללא הזמנת עבודה נוספת ועל כן "הוצאתי הזמנת עבודה נוספת על הסכום האמור והיא הייתה חתומה על ידי מורשה חתימה וכך ניתן היה לשלם את הסכום. אישרתי תשלום נוסף...הגדלתי ההזמנה המקורית בסכום של 4,500 ₪".
עדותו של הנתבע 3, אף שהוא הותיר עליי רושם של אדם מהימן, אינה מתיישבת עם העובדות כפי שעולות ממוצג ת/1 ומתוכן הזמנת העבודה השנייה. לא היה כמובן שום צורך לומר לנתבע 3 כי הוא אינו דובר אמת ויכול כי זו אכן פרשנותו שלו למה אירע, פרשנות שאולי מושפעת מהזמן הרב שחלף או מאי היכרות לעומק עם כלל חומר הראיות.
עדותו של הנתבע 3 ולפיה "אני לא חתמתי ולא מכיר אותו ולא אישרתי אותו" ביחס להסכם השני אינה יכולה להתיישב עם אישורו במייל כי קיבל את נוסח ההסכם השני עוד ביום 15.05.2012 וכי הפגישה שתוכננה ליום 17.05.2012 הינה על מנת "לחתום סופית ביחד עם הזמנה + נספח פירוט העבודה ומרכיביה" כפי שעולה מהמייל שהוא שלח לתובעת.
לו אכן היה מדובר בהגדלה של הסכום שנקבע בהסכם הראשון לא היה שום צורך לקבל את נוסח ההסכם השני.
יתירה מזו, במייל הראשון מאותו יום מבקש הנתבע 3 מהתובעת כי תשלח "את התיקונים על הצעת המחיר בהתאם להערות בדיון". אם אכן היה מדובר בהגדלה בלבד של הסכום שנקבע בהסכם הראשון מדוע יש צורך בהצעת מחיר חדשה ולא ניתן להסתפק בהזמנת עבודה חדשה בלבד? אם אכן היה מדובר בהגדלה בלבד מדוע היה צורך בכל המלל שבהסכם השני שנחתם בסופו של יום? ברי כי הדבר מעיד על כי גרסת התובעת עדיפה על פני גרסתו של הנתבע 3 בעניין זה.
ועוד, בעוד שההסכם הראשון עוסק בתכנון מוקדם של המרכז הרי שההסכם השני עוסק בתכנון מפורט של המרכז. מדובר בשני דברים שונים בתכלית אף שהם כמובן קשורים לאותו פרויקט. אם אכן היה מדובר בהגדלה בלבד של הסכום שנקבע בהסכם הראשון היה צריך הנתבע 3 לציין בהזמנת העבודה השנייה כי מדובר בתשלום בקשר עם התכנון המוקדם, קרי עם ההסכם הראשון.
אלא מאי? בהזמנת העבודה השנייה מצוין בשורת הפירוט כי מדובר ב"תכנון אדריכלי מפורט". ראו לעניין זה גם את עדותו של הנתבע 2 שהעיד כי "מדובר בהזמנה 2 היא המשך תכנון והמשך של הזמנה מספר 1...מדובר בהזמנת תכנון רב שלבי בהעדר תקציב מלא". ברי כי אין בין כך לבין תכנון מוקדם שום קשר כמובן.
ועוד, אם אכן מדובר בהגדלה בלבד של הסכום שנקבע בהסכם הראשון ניתן היה לציין בשורת הפירוט שבהזמנת העבודה השנייה את פרטיו של ההסכם הראשון שהרי הוא כבר נחתם באותה עת.
בחקירתו אישר הנתבע 3 כי שלח וקיבל מיילים כאמור במוצג ת/1 אך טען כי הוא אינו מאשר את תוכן ההסכם. אף שאין מחלוקת כי הנתבע 3 חתום על ההסכם השני אין בכך רבותא שהרי הנתבעת 1 לא טענה כי הנתבע 3 הוא שהיה צריך לחתום על ההסכם השני. גם ההסכם הראשון נחתם ע"י הנתבע 2 ולא ע"י הנתבע 3 וכך גם ההסכם השני.
ועוד, בחקירתו העיד הנתבע 2 כי עשרה ימים לפני המועד בו נחתם ההסכם השני התכנסה ועדת השלושה וכן העיד כי ההסכם שאליו מתייחסת הזמנת העבודה השנייה הינו ההסכם השני. עדותו לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין. עדותו של הנתבע 2 ביחס להתכנסותה של ועדת השלושה עשרה ימים לפני מועד החתימה על ההסכם השני עשויה גם להתיישב עם בקשתו של הנתבע 3 מהתובעת, כאמור במייל שהוא שלח בשעה 11:40, לקבל תיקונים על הצעת המחיר אף שכמובן לא מדובר על אותה פגישה שהרי התובעת לא נכחה בועדת השלושה אליה התייחס הנתבע 2 בחקירתו.
החקירה בעניין זה לא הועמקה אך ניתן להניח כי לאחר התכנסותה של עדת השלושה נקבעה ישיבה בין התובעת לבין הנתבע 3 ו גב' מיטל שקד מטעם הנתבעת ושם נדונו השינויים שהתבקשו ביחס להצעת המחיר, שינויים שאותם ביקש הנתבע 3 להעלות על גבי הצעת המחיר וזו אכן נשלחה לו בחלוף כשעה משליחת המייל על ידו.
ועוד, גרסתו של הנתבע 3 ביחס לקיומה של מחלוקת בין התובעת לבין המהנדס לא הוכחה והנתבע 2, שהוא המהנדס מטעם הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתובענה, כלל לא נשאל על מחלוקת כלשהיא בינו לבין התובעת.
סיכומו של דבר, הגרסה הסבירה יותר, ועדותה של התובעת בעניין זה מהימנה עליי לחלוטין ועדיפה על פני עדותו של הנתבע 3, הינה כי ביום 17.05.2012 היו אמורים הצדדים גם לחתום על ההסכם השני אך בסופו של יום נחתמה רק הזמנת העבודה השנייה ואילו ההסכם השני נחתם מאחר יותר לאחר שנערכו בו שוב תיקונים נוספים לבקשת הנתבעת.
ומדוע אמרנו "לבקשת הנתבעת"? שהרי בנוסח שנשלח ביום 15.05.2012 צוין כי 70% מהתמורה משולמת עם הגשת סט תכניות לביצוע בעוד שבניסוח הסופי של ההסכם השני צוין כי במועד זה משולמים רק 55% מהתמורה. שינוי זה הוא לטובת הנתבעת ויש להניח כי התבקש על ידה ועניין זה תומך באפשרות הסבירה כי המשך המו"מ גם לאחר יום ה – 17.05.2012 הוא שהביא לכך כי ההסכם השני נחתם רק ביום 22.05.2012 אך לגופו של עניין ברי כי הזמנת העבודה השנייה מתייחסת להסכם השני ולא להגדלה של התשלום שנקבע בהסכם הראשון.
המסקנה מכל האמור הינה כי הזמנת העבודה השנייה מתייחסת להסכם השני חרף העובדה כי ההסכם השני נחתם לאחר שנחתמה הזמנת העבודה השנייה.

ההסכמים שבין הצדדים, פרשנותו של ההסכם השני ושיטת החישוב של השכר המגיע לתובעת
בין הצדדים נחתמו כאמור שני הסכמים. ההסכם הראשון עוסק בתכנון מוקדם ואילו ההסכם השני עוסק בתכנון מפורט. היקף העבודה המוסכמת בין הצדדים מפורטת בפרק "תכולת העבודה" והיא שונה באופן מהותי מהאמור בהסכם הראשון.
בכתב התביעה טענה התובעת כי התמורה הכוללת שנקבע בשני ההסכמים יחד, קרי סך של 16,100 ₪, מהווה 7% מתקציב הביצוע שנכון לאותו מועד עמד על סך של 230,000 ₪. תקציב הביצוע כאמור צוין בס' 1 לפרק ההערות בהסכם השני ואין מחלוקת כי זה היה התקציב במועד בו נחתם ההסכם השני.
הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי שכר העבודה של התובעת "נקבע בסכומים מוגדרים מראש ולא על בסיס אחוזים" (ס' 48 לכתב ההגנה). טענה זו, כפי שנראה להן, אשר יכולה הייתה יכולה להיות נכונה לכל היותר בשלב בו נחתם ההסכם הראשון, נדחית.
עיון בשני ההסכמים מעיד על השוני ביניהם. נתעלם מכך כי בהסכם הראשון המינוח הוא "התמורה בעד העבודה" ולעומת זאת בהסכם השני המינוח הוא "התמורה" בלבד. עניין זה הוא שולי לטעמי. לגופו של עניין הרי שעוד שבהסכם הראשון ההתייחסות היחידה לענין המשך העבודה הינה בס' 2 לפרק ההערות ולפיו " תכנון סופי ותכנון מפורט יתבצעו על ידי האדריכלית על פי הזמנת עבודה נפרדת" ההסכם השני מתייחס לעניין זה בשני סעיפים שונים, האחד ס' 5 לפרק ההערות והשני בס' 1 סיפא לפרק ההערות.
באשר לס' 5 לפרק ההערות הרי שלהבדיל מהאמור בס' 2 לפרק ההערות בהסכם הראשון כאן אין מצוין כי יש צורך בהזמנת עבודה נפרדת כפי שצוין באופן מפורט בהסכם הראשון. ועוד, קריאה הגיונית של הסעיף מלמדת כי הוא נועד דווקא להגן על התובעת ולשמור על האינטרסים שלה ולהבטיח כי המשך העבודה יוזמן ממנה. מובן כי לו היה מתקיים מצב בו הנתבעת הייתה פונה לאדריכל אחר להמשך ביצוע העבודה יכול היה להתעורר קושי באכיפתו של הסעיף אך עניין זה אינו דרוש להכרעה שהרי מצב זה לא התקיים בענייננו.
באשר לס' 1 סיפא לפרק ההערות הרי שנוסחו הוא "הגדלת עלות הביצוע תגרור הגדלת שכר התכנון ביחס ישיר". דומני כי משפט זה הינו ברור דיו והוא אינו עולה בקנה אחד עם פרשנותה של הנתבעת ועם טענתה כי הסכומים בשני ההסכמים הם סכומים מוגדרים מראש.
טענה זו, שיכולה הייתה להיות נכונה לכל היותר, רק ביחס להסכם הראשון ולו מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מגיעה לסיומה עם קיום ההסכם הראשון, אינה יכולה להיות נכונה עוד שעה שההסכם השני כולל את הסעיף האמור.
אזכור תקציב הביצוע נכון לאותה עת והסכמה אודות הגדלת שכר התכנון, קרי שכרה של התובעת, ביחס ישיר להגדלת תקציב הביצוע כשמה כן היא: נוסחה פשוטה למדי ולפיה התמורה לה זכאית התובעת גדלה ביחס ישיר להגדלת תקציב הביצוע. במידה וההסכמה הייתה אכן לתשלום קבוע ומוגדר מראש של 4,500 ₪ בלבד מדוע היה צורך להתייחס בהסכם לתקציב הביצוע ולהגדלת שכר התכנון? דומני כי התשובה לכך ברורה.
ניתן כמובן להתווכח רעיונית עם ההצדקה שבקביעת שיטת חישוב כאמור אך בית המשפט כמובן אינו מחליף את שיקול דעתה של הנתבעת, שהיא רשות מקומית שלה יועצים משפטיים ושלל בעלי תפקידים שעושים עבודתם ברצינות ובאופן הגון, בקביעת שיטת החישוב. אם כך החליטה הנתבעת לא יכול להיות ספק כי יש לכבד את ההחלטה.
ודוקו, בעניין של שיטת החישוב הרי שמלבד עדותה של התובעת, שיכול ולא הייתה מספיקה במידה והייתה נותרת בגדר עדות יחידה ובמידה ולא היה הסכם כתוב, נשמעה גם עדותו של הנתבע 2 שתמכה באופן מוחלט בעמדתה ובפרשנותה של התובעת ביחס למשמעות של ס' 1 סיפא לפרק ההערות בהסכם השני.
מצדה של הנתבעת, לעומת זאת, לא נשמעה גרסה עובדתית אחרת, של מי שפעל מטעמה של הנתבעת במועד בו נחתם ההסכם השני. כך למשל, הנתבעת לא העידה, זולת הנתבע 3, את מי שעוד קיבל לידיו את טיוטת ההסכם השני ביום 15.05.2012 ולא סיפקה הסבר כלשהוא לכך כי לא התבקש שום שינוי ביחס לאמור בס' 1 סיפא לפרק ההערות שבהסכם השני, סעיף שמופיע בלשון זהה בטיוטת ההסכם השני כפי שנשלחה לנתבע 3 ביום 15.05.2012.
ודוקו, עת אישר הנתבע 3 במייל מאותו יום לתובעת כי הוא קיבל את הצעת המחיר המעודכנת לאחר הטעמת ההערות שעליהן דובר בפגישה מיום שני, הוא שלח את העתק תשובתו גם לגב' שקד מטעמה של הנתבעת וכן ליועצת המשפטית של הנתבעת. הנוסח של ס' 1 סיפא לפרק ההערות בהסכם השני לא שונה ולא הוכח כי התבקש לגביו שינוי כלשהוא.
דומני כי די בקריאה פשוטה של ההסכם השני כדי לקבוע כי פרשנותה של התובעת ביחס לס' 1 סיפא לפרק ההערות בהסכם השני עדיפה על פני גרסתה של הנתבעת שלא הוכחה אך נבחן כמובן את עדויותיהם של העדים הרלוונטיים.
בתצהירו טען הנתבע 3 כי כאשר אושר ההסכם השני ע"י הגורמים המוסמכים אצל הנתבעת התייחס האישור לתשלום סך של 4,500 ₪ בלבד. לא זו בלבד שלא פורט מי היו אותם גורמים שאישרו את ההסכם השני לאחר שנחתם אלא שגם לגופו של עניין אין ממש בטענה.
אישורה של הנתבעת את ההסכם השני אינו יכול להתייחס לסכום בלבד. האישור מתייחס להסכם השני כולו. וההסכם השני כולל גם את ס' 1 סיפא לפרק ההערות.
ועוד, אם אכן התייחס האישור של הנתבעת את ההסכם השני לסכום של 4,500 ₪ בלבד מדוע היה צורך להתייחס לתקציב הביצוע ולהגדלת שכר התכנון ביחס ישיר להגדלתו של תקציב הביצוע? הרי היה ניתן לוותר כליל על ס' 1 לפרק ההערות לו גרסת הנתבעת הייתה הנכונה. העובדה כי ההסכם השני כולל את ס' 1 לפרק ההערות תומכת באופן מובהק בגרסתה של התובעת.
עוד טען הנתבע 3 בתצהירו כי אינו מוסמך "לאשר תשלום שאינו ידוע ומוחלט, הצופה פני עתיד" ובפרט בנסיבות הנוגעות לנתבעת הספציפית. טענה זו גם היא שובת לב אך היא נדחית. ניסוחו של ס' 1 לפרק ההערות בהסכם השני הוא ניסוח שכל כולו מתייחס לעתיד ואם סברה הנתבעת כי היא אינה יכולה להתייחס לתשלום עתידי היה עליה לעמוד על כך כי הסעיף האמור לא יופיע בהסכם השני. לא כך נעשה.
ודוקו, הקביעה כי הגדלת תקציב הביצוע תביא הגדלת שכר התכנון ביחס ישיר הופכת את ההגדלה של התמורה המגיעה לתובעת ידועה ומוגדרת ברגע שגדל תקציב הביצוע. וממה נפשך? תקציב ביצוע אינו גדל מעצמו. אם בחרה הנתבעת להגדיל את תקציב הביצוע ביחס לתקציב המקורי שעמד בעת חתימת ההסכם השני על סך של 230,000 ₪ היא יכולה הייתה לדעת מראש כי משמעות הדבר הינה הגדלת שכר התכנון המגיע לתובעת ביחס ישיר של עוד 7%, בדיוק כפי שטענה התובעת. אין בכך שום הפתעה.
בתצהירו טען הנתבע 2 כי ההסכם השני נחתם בנוכחותו של הנתבע 3. טענה זו של הנתבע 2 לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין ואין כמובן רבותא בכך כי הנתבע 3 עצמו אינו חתום על ההסכם השני.
באשר למהימנותו של הנתבע 2 נאמר כי תשובתו לשאלה הראשונה בחקירה הנגדית אכן מעוררת קושי לכאורי אלא שהחקירה בעניין זה לא הועמקה ולא די בתשובה הראשונה ולפיה הנתבע 2 הסכים לתת תצהיר בתמורה למחיקתו מכתב התביעה כדי להביא למסקנה כי גרסתו אינה אמת.
הנתבע 2 לא נשאל מה הייתה גרסתו במידה והוא לא היה נמחק מכתב התביעה ואף שניתן היה להניח כי הוא היה עונה כי גרסתו זהה לזו שמסר בתצהירו הרי שהיה על בית המשפט להתרשם מתשובתו, אם הייתה נשאלת שאלה בעניין זה.
לא די בתשובה הראשונה כדי לקבוע כי הגרסה אינה אמת. וממה נפשך? ניתן גם להניח כי לו הייתה התובעת עומדת על המשך ההליך כנגד הנתבע 2 הוא, כפי שעשה הנתבע 3, היה מבקש חסינות וניתן להניח, ברמת וודאות סבירה, כי בקשתו הייתה נעתרת שהרי גם הוא פעל בעניינים הרלוונטיים לתובענה כעובד רשות ציבורית ואין מקום להבחין בינו לבי הנתבע 3 ובנסיבות אלו ספק אם הוויתור על התביעה כנגדו היה גדול במידה שהוא הניעו ליתן גרסה שאינה אמת.
נזכור כמובן כי גם האמת היא אופציה.
לגופו של עניין, בחקירתו הבהיר היטב הנתבע 2 את שיטת החישוב ואת הרקע לה. הנתבע 2 העיד, ועדותו מהימנה עליי לחלוטין, כי "מדובר בנתבעת שאין לה תקציב מלא והיא מחכה למימון תקציב מגורמים שונים...מסכמים הצעת מחיר, אחוז מסוים של שכר טרחה ואחרי שסיכמנו אחוז מסוים זה יוצר לביצוע. מדובר בהזמנת תכנון רב שלבי בהעדר תקציב מלא". הנתבע 2 העיד כי אף שהמספר 7% לא רשום בהסכם השני "ידענו שהסכום לביצוע הוא 230,000 ₪ והוצאה הזמנה של 16,100 ₪ וזה יוצא 7 אחוז. בתור מהנדס 20 שה, 7 אחוז זה אלמנט שיעור קטן מאוד".
עולה אפוא כי לא רק שההסכמה בפועל, לפחות בין התובעת לבין הנתבע 2 שאותו הסמיכה הנתבעת לחתום על ההסכמים, כאשר ההסכם השני כולל התייחסות להגדלת שכר התכנון, הייתה הסכמה על תשלום של 7% מתקציב הביצוע כפי שטענה התובעת.
בחקירתה העידה התובעת כי "הצפי היה שיתווספו תקציבים נוספים ולכן הוכנסו להצעת המחיר השנייה שני סעיפים, ס' 5 שהנתבעת 1 מחויבת לעבוד עמי על הפרויקט רק אם יגיעו תקציבים נוספים וס' 1 סיפא". התובעת העידה עוד כי "הנושא של אחוזים נדון בישיבה, הצעת המחיר נוסחה על ידי ביחס עם איסקו (הנתבע 2 – א.ה.) ועם שוקי (הנתבע 3 – א.ה.) הם היו מודעים לכל דבר שנרשם בהסכם". גרסה זו מהימנה עליי לחלוטין והיא לא נסתרה.
מעבר לכך, ברי כי הנתבע 3 לא יכול היה להתייחס בעדותו לעניין זה שהרי הוא טען, מתוך שכחה כנראה או אי הכרת כלל חומר הראיות, כי הוא אינו מכיר את ההסכם ולא אישר אותו (עמ' 24). עולה אפוא כי מצדה של הנתבעת אין כל גרסה לסתור את גרסתם של התובעת ושל הנתבע 2 שהעיד מטעמה.
יובהר כי גם לולא עדותו של הנתבע 2 היה מקום לקבל את גרסת התובעת לא רק בשל מהימנותה ובשל היעדר גרסה הגיונית אחרת מצד הנתבעת אלא גם בשל ניסוחו של ההסכם השני וחוסר הסבירות כי הזמנת העבודה השנייה תתייחס להסכם הראשון שכלל אינו עוסק ב"תכנון אדריכלי מפורט" כפי שמופיע בפירוט בהזמנת העבודה השנייה.
ועוד, הנתבעת היא רשות מקומית המלווה בבעלי מקצוע מהמעלה הראשונה, כפי באת כוחה בהליך שלפנינו, והיא בוודאי יכולה הייתה להבחין בזמן אמת בשינויים בין הנוסח של ההסכם הראשון לבין הנוסח של ההסכם השני. שינויים אלו מדברים בעד עצמם.
המסקנה מכל האמור לעיל הינה כי גרסת התובעת ולפיה התמורה המגיעה לה הינה בשיעור של 7% מתקציב הביצוע בפועל עדיפה על פני גרסת הנתבעת כי הסכום של 16,100 ₪, שהוא סיכום שתי הזמנות העבודה, הוא סכום קבוע ומוגדר מראש. גרסת התובעת מתקבלת אפוא בעניין זה.
היקף תקציב הביצוע
אין מחלוקת כאמור כי תקציב הביצוע של הפרויקט ביום בו נחתם ההסכם השני היה סך של 230,000 ₪. בכתב התביעה טענה התובעת כי נודע לה בהמשך כי נודע לה שתקציב הפרויקט הוגדל והיא פנתה בעקבות כך למי ששימש באותה עת כמהנדס המועצה במקומו של הנתבע 2, מר אהוד ענבר, והלה הפנה אותה לנתבע 3. משפנתה התובעת לנתבע 3 אמר לה הנתבע 3, לשיטתה, כי אין כל שינוי בתקציב הפרויקט וזאת כפי שעולה ממייל מיום 04.03.2013.
עוד טענה התובעת כי נפגשה עם מר ענבר שטען כי הסיפא של ס' 1 לפרק ההערות בהסכם השני "מכסה אותה מבחינת שכר טרחתה בכל עליה בתקציב הפרויקט" ולפיכך המשיכה בעבודתה ואף התבקשה להרחיב את תחום התכנון מבלי שנמסר לה מהו תקציב הביצוע המעודכן של הפרויקט. עוד טענה התובעת כי עם סיום הפרויקט קיבלה לידיה את כרטסת הפרויקט ואז התברר לה כי העלות הסופית הכוללת של הפרויקט הינה 673,323 ₪.
בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי אכן מדובר בכרטסת הנה"ח שלה אך וטענה כי אין בכך כדי לחייבה בסכום הנתבע וזאת לנוכח היעדר הזמנת עבודה חתומה ובהיות הסכום של 16,100 ₪ סכום מוגדר וקבוע מראש.
בסיכומיה טענה התובעת כי הנתבעת לא חלקה על הסכומים המופיעים בכרטסת? עובדתית הטענה נכונה כמובן אך נזק הוא תמיד מוכחש וברי כי האמור בכרטסת הוא הבסיס לחישוב לפיו הגיעה התובעת לסכום התביעה וככזה זכאית הנתבעת לחלוק עליו גם מבלי לציין זאת במפורש בכתב ההגנה.
הנתבעת לא הציגה ראיה אחרת ביחס לתקציב הביצוע הסופי של הפרויקט. עם זאת, עניין זה הובהר די צורכו בחקירתו של המהנדס הנוכחי של הנתבעת, מר חזן. אכן היה ראוי להגיש תצהיר של מר חזן קודם לדיון שנקבע אולם משהותרה חקירתו הראשית והתובעת לא ביקשה לחקור חקירה נגדית במועד אחר או להביא עדות הזמה יש להתייחס לדברים שמסר מר חזן בחקירתו הראשית והנגדית לגופם.
יובהר כי בקשתה של התובעת להעיד את מר ענבר אהוד מטעמה באה בתגובה להחלטה שהתירה לנתבעת להגיש תצהיר ולהעיד את הנתבע 3 כעד מטעמה ולא בעקבות עדותו של מר חזן. חזקה על התובעת כי משבחרה לחקור נגדית את מר חזן היא הייתה מוכנה לחקירתו.
לגופו של עניין. בחקירתו הנגדית אישר מר חזן כי הוא עובד אצל הנתבעת מאז אוגוסט 2015 ולא עבד אצלה קודם לכן. לא מצאתי בכך פסול בנסיבות ענייננו. מי שהיה המהנדס במועדים הרלוונטיים לתובענה היה הנתבע 2. הוא עצמו לא העיד דבר ביחס לתקציב הביצוע הסופי. לאחריו שימוש בתפקיד מר אהוד ענבר שעדותו לא הותרה בהתאם להחלטה שניתנה. ודוקו, ההחלטה ציינה כי בשלב זה הבקשה נדחית. ואם סברה התובעת כי בקשר עם המחלוקת הנוגעת לתקציב הביצוע יש בכל זאת לשמוע עדים נוספים היא יכולה הייתה להגיש בקשה מתאימה.
כך או אחרת, מר חזן לא התייחס לעניין שאמור להיות מושפע מזיכרון או לעניין שיכול להיות בהכרח רק בידיעתו של אדם אחר. בנסיבות אלו טענת התובעת כי עדותה היא עדות מפי השמועה (ס' 6 לסיכומי התובעת) נדחית. תקציב ביצוע הינו עניין כספי אריתמטי ולא מצאתי כל קושי בכך כי אדם אחר יספק נתונים לאחר בדיקה.
מר חזן העיד בחקירתו כי "השגתי את החשבונות הקבלניים עליהם מבוסס התקציב הסופי שממנו נגזרים ה- 7% בכתב התביעה על מנת לבדוק מה תחולת הביצוע של הקבלנים" והעיד כי לאחר בדיקה מצא כי "חשבונות הקבלנים מסתכמים בסך של 672,823 ₪". סכום זה קרוב מאוד לסכום בו נקבה התובעת כפי שעולה מהכרטסת.
אלא מאי? בחקירתו העיד מר חזן כי "בתוך חשבונות אלו איתרתי עבודות שלא קשורות לתכנון האדריכלי" והסביר מה כלל התחשיב אותו ערך לצורך חישוב הסכום ממנו יש לגזור את האחוזים לשיטתה של התובעת. הסבר זה לא נסתר והוא נשמע סביר ומהימן עליי לחלוטין והא גם מתיישב עם התכתובות שצירפו הצדדים מהם עלה כי בשלב מסוים דובר על תוספת תקציב של 220,000 ₪. מר חזן לא נצמד לסכום האמור אלא העיד כי לאחר התחשיב שערך מסתכם הסך הכולל של תקציב הביצוע שממנו יש לגזור את האחוזים המגיעים לתובעת לשיטתה לסך של 495,151 ₪.
התובעת לא סיפקה נתונים אחרים לסתור ויודגש כי גם תצהירו של מר ענבר שצורף לבקשה לא מתייחס לעניין באופן מפורט אלא רק בהיבט העקרוני לפיו התובעת זכאית לתשלום סל 7% מהתקציב המוגדל בפועל (ס' 17 לתצהיר שהגשתו התבקשה).
בנסיבות אלו איני סבור כי די בחיבור אריתמטי של הנתונים העולים מהכרטסת כדי לסתור את עדותו של מר חזן אשר העדתו הותרה ולא נמנעה מהתובעת אפשרות לחקור אותו לגופו של עניין כפי שאגב צוין בהחלטה שניתנה בדיון עצמו (עמ' 20).
המסקנה מן האמור כי תקציב הביצוע הסופי ממנו יש לגזור את שכרה הכולל של התובעת הינו סך של 495,151 ₪. 7% מהסכום האמור הינם סך של 34,660 ₪. מתוך הסכום האמור קיבלה התובעת סך של 16,100 ₪. היתרה לתשלום היא אפוא 18,560 ₪.
ביצוע עבודה נוספת מעבר לזו שנקבעה בשני ההסכמים החתומים
בכתב התביעה טענה התובעת כי בהסתמך על דבריו של מר ענבר המשיכה בעבודתה ואף "נתבקשה להרחיב את תחום התכנון" ופירטה את שעשתה (ס' 4.9 לכתב התביעה).
בכתב ההגנה לא אישרה ולא הכחישה הנתבע את ביצוע העבודות הנוספות וטענה כי אם אלו בוצעו הרי שהדבר רובץ לפתחה של התובעת (ס' 23 וס' 55 לכתב ההגנה).
בסיכומיה טענה הנתבעת כי בחינת עדותה של התובעת בעניין זה של ביצוע עבודה נוספת מעבר לאמור בשני ההסכמים מלמדת כי לא בוצעה כל עבודה נוספת. בסיכומי התשובה טענה התובעת כי יש לדחות טענה זו לנוכח דבריו של ב"כ הנתבע 3 בדיון מיום 28.05.2017 שמסר כי "הכוונה בסיפא לסעיף הינה שהתובעת ביצעה עבודה מעבר למה שנדרשה".
לנוכח המסקנות אליהם הגענו עד כה הרי שניתן היה לוותר על הכרעה בעניין זה של ביצוע עבודות נוספות שהרי התובעת זכאית ל- 7% מתקציב הביצוע כפי שפורט קודם לכן ללא קשר לשאלה האם אכן ביצעה עבודות נוספות, אם לאו.
בהקשר זה אודה כי לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ התובעת בס' 24 לסיכומיו שמהם ניתן ללמוד על פני הדברים כי לא בוצעה עבודה נוספת אלא כי מדובר בהגדלת עלות ביצוע העבודה בלבד.
אלא שלמען שלמות התמונה נתייחס למחלוקת גופה. ראשית אציין כי איני סבור שניתן לראות בדברי ב"כ הנתבע 3 כמשקפים את עמדתה של הנתבעת אשר זכאית, מהבחינה המשפטית הטהורה, לטעון טענות שונות מאלו של הנתבע 3 חרף היותו הגזבר מטעמה במעדים הרלוונטיים לתובענה ובפרט ב נסיבות בהן הנתבע 3 אינו בהכרח בעל המקצוע שלו הזיקה הישירה ביותר לבחינת העבודות שבוצעו בפועל.
לגופו של עניין. בתצהירה המשלים התייחסה התובעת בהרחבה לעבודות הנוספות שביצעה. הנתבע 2 לא התייחס בתצהירו לעבודות הנוספות להם טענה התובעת אולם בכך אין כדי לפגוע בגרסתה של התובעת שהרי ממילא הנתבע 2 סיים את תפקידו אצל הנתבעת קודם שבוצעו אותן עבודות נוספות והוא לא יכול היה להעיד עליהן. ראו לעניין זה גם עדותו של הנתבע 2 בעמ' 12.
גרסתה של התובעת לא נסתרה והיא מהימנה עליי לחלוטין. נזכור בהקשר זה כי הנתבעת לא העידה עד מטעמה ביחס לעבודות הנוספות שטענה התובעת כי ביצעה וזאת אף שכל המידע בעניין זה מצוי ברשותה והיא בוודאי יכולה הייתה להעיד עדים רלוונטיים למחלוקת זו. מצב דברים זה פועל לחובת הנתבעת ויש בו, בנסיבות העניין, כדי לחזק את גרסת התובעת.
בחקירתה העידה התובעת כי המשיכה בביצוע העבודות הנוספות באישורו של מי שהיה מהנדס הנתבעת דאז, מר ענבר וציינה בצדק כי "אני עובדת שם וכולם רואים אותי...זו עבודה שוטפת מול המהנדס שהנחה אותי ודרש ממני להמשיך לעבוד". התובעת לא עומתה בחקירה ביחס לעבודות הנוספות שביצעה בפועל ולא די לעניין זה בסיכומי הנתבעת אף שאלו היו מפורטים וערוכים כדבעי.
הדרך לסתור את טענות התובעת הייתה צריכה, לטעמי, להיות העדת עדים רלוונטיים מטעמה של הנתבעת וכאלו לא הובאו לעדות. עבודתה של התובעת לא בוצעה במחשכים ואם סברה הנתבעת כי לא הוצעה עבודה נוספת היה עליה להעיד עדים רלוונטיים בעניין זה, ובכלל זה הגב' מיטל שקד מטעמה אשר הייתה אחראית על הפרויקט.
לנוכח האמור הרי שבמישור העקרוני זכאית התובעת לתשלום נוסף עבור העבודה הנוספת שבוצעה כפי שלא נסתר. עם זאת, מאחר ולא הובאו ראיות ביחס להיקף הכספי של העבודה הנוספת ובהתחשב בכך כי אין לבית המשפט את המומחיות והידע לקבוע מהו השווי של העבודות הנוספות ובהתחשב בכך כי ממילא נסמכת תביעתה של התובעת על הטענה כי היא זכאית לאחוזים מתקציב הביצוע הסופי אין אפשרות לקבוע, מעשית, מהו הסכום שהיה מגיע לתובעת מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט לו טענתה בעניין שיטת חישוב התמורה המגיעה לה הייתה נדחית וגם אין בכך צורך.
התכתובות בין הצדדים והמשמעות של היעדר הזמנת עבודה נוספת ואי חתימה על הצעת המחיר מדצמבר 2012
לכתבי הטענות וגם לאחריהם צירפו הצדדים תכתובת ענפה של הודעות דוא"ל הוחלפו ביניהם. כל אחד מהצדדים קרא, באופן טבעי, את התכתובות באופן שונה. מצב זה מחייבנו לבחון את התכתובות לגופן ולבחון מהי המשמעות של היעדר הזמנת עבודה נוספת לאחר הזמנת העבודה השנייה.
בסיכומיה טענה התובעת כי התייחסותה לאותה חלופת מיילים היא למען הזהירות בלבד וכי היא שבה ומתנגדת להצגתם. טענה זו אחרונה נדחית גם במישור העקרוני. התובעת היא צד לאותה חלופת מיילים ואין על כך חולק ואין שום הצדקה עניינית להתנגד לחלופת מיילים שהתובעת בעצמה הייתה צריכה לצרף אותה מראש כחלק מראיותיה בבחינת להביא את כלל הראיות בפני בית המשפט.
בעניין אחרון זה נאמר כבר עתה: ב"כ התובעת היטיב לסכם את העניין בס' 1 לסיכומי התשובה שהוגשו על ידו. בקשתה של התובעת כי תוצא הזמנת עבודה נוספת והעובדה כי התובעת שלחה לתובעת הצעת מחיר נוספת בחודש דצמבר 2012 מעידים כי התובעת אכן ניסתה לפעול באופן פורמאלי ולמעלה מן הצורך. אין בכך כדי ללמד כי התובעת סברה כי ההסכם השני קובע שיטת חישוב של סכום מוגדר וקבוע מראש כפי שטענה הנתבעת.
מובן כי במידה ולא היה נחתם ההסכם השני עשוי היה מצב הדברים להיות שונה ודרישה להוצאת הזמנת עבודה נוספת שלא הוצאה בסופו של יום ומשלוח הצעת מחיר נוספת שלא נחתמה בסופו של יום יכולים היו להעיד כי התובעת סברה כי אכן רק אלו יביאו לחיוב כספי של הנתבעת ובהיעדרם היא לא הייתה זכאית לתשלום אלא שאין זה המצב בענייננו.
ההסכם השני קובע שיטת חישוב שהיא, גם, צופה פני עתיד. ההסכם לא בוטל ולא היה שום צורך בהזמנות עבודה נוספות או בהסכמים נוספים אלא רק למען הסדר הטוב. ומטעמים של מדיניות שיפוטית בוודאי שניסיונו של פלוני להעלות את הדברים על הכתב באופן מסודר אינו יכול לפעול לחובתו. בהקשר זה סבורני כי יש לדחות את טענת הנתבעת כאמור בס' 18 לסיכומיה. בחקירתה העידה התובעת כי "ידעתי שיש עליה בתקציב וניסיתי להוציא הזמנת עבודה על התוספת הזו בתקציב הביצוע. לא התקבלה תשובה מדויקת כמה יש עליה בתקציב ולכן לא ניתן היה לקדם. זה היה הליך פורמלי שמתבסס על אותו אחוז מוסכם בהצעת המחיר השנייה". דברים אלו אכן משקפים לטעמי את שאירע.
ההיפך הוא הנכון: דרישותיה של התובעת כפי שיפורט עתה היו הזדמנות נוספת לנתבעת להבהיר לתובעת את מה שטענה הנתבעת בכתב ההגנה: כי הסכום של 16,100 ₪ הוא סכום מוגדר וקבוע מראש וכי לא ישולם סכום נוסף. הנתבעת לא עשתה כן אלא בכתב ההגנה. מצב זה בוודאי פועל לחובתה שהרי את כוונת הצדדים יש לבחון בזמן אמת ולא בהתאם לכתבי הטענות.
לגופו של עניין דומני כי למען הבהירות טוב יהיה אם נתייחס לחלופת המיילים לפי סדרה הכרונולוגי:
ביום 18.12.2012 שולחת התובעת לנציגי הנתבעת סיכום פגישה שהתקיימה יום קודם לכן. סיכום זה כולל התייחסות להצעת מחיר בקשר עם תוספת תקציב בסך של 220,000 ₪.
בשעה 15:11 באותו יום שולח הנתבע 3 הערות ביחס לסיכום הפגישה. בהערותיו מציין הנתבע 3 כי יש להכין את התוכניות בהתאם למגבלות התקציב הקיים. אין כל טענה כי אין תוספת תקציב כפי שצוין בסיכום הפגישה. אם סבר הנתבע 3 כי התקציב הסופי נכון לאותו רגע עומד על סך של 230,000 ₪, כפי שהיה במועד חתימת ההסכם השני, היה עליו לציין זאת. את שכתב הנתבע 3 ניתן לפרש באופן שיש בו הסכמה לכך כי תקציב הביצוע אכן עומד על סך של 450,000 ₪.
בשעה 16:12 באותו יום משיבה התובעת לפנייתו של הנתבע 3 ומפרטת את תגובתה בגוף המייל.
ביום 23.12.2012 שולחת התובעת לנתבע 3 הצעת מחיר. בהצעת המחיר מצוין במפורש כי זו מתייחסת לתוספת של 220,000 ₪ בתקציב הביצוע ואכן הסכום הנדרש בסעיף התמורה, 15,400 ₪, הוא 7% מתוספת תקציב הביצוע.
ביום 24.12.2012 שולח הנתבע 3 מייל לתובעת ובו הוא מתייחס לתקציב הביצוע ומציין כי "מדובר על 220,000 ₪ תוספת ברוטו". ישנה התייחסות לתשלום ליועצים חיצוניים אך אין שום טענה כי התובעת כבר קיבלה את מלוא שכרה ואין התייחסות לסעיף התמורה שבהצעת המחיר שנשלחה יום קודם לכן. דברים אלו מדברים בעד עצמם ויש בהם גם כדי להעמיד באור שונה את דבריו של הנתבע 3 בהמשך לפיהם אין תוספת תקציב.
ביום 20.02.2013 שולחת התובעת מייל לראשת הנתבעת ולנציגים נוספים בו היא מתייחסת לחידוש העבודות ללא ידיעתה ולכך כי לא התקבלה כל תגובה להצעת המחיר מחודש דצמבר 2012. אמנם לא ניתן לומר כי אכן לא התקבלה כל תגובה להצעת המחיר כפי שראינו קודם אך לגופו של עניין מבקשת התובעת במייל זה לקבוע פגישה דחופה על מנת לבחון כיצד ניתן לתקן את המצב שנוצר או לחלופין לשחרר אותה מאחריותה לפיקוח ולביצוע.
ביום 21.02.2013 שולח הנתבע 3 מייל ליועצת המשפטית של הנתבעת ומעביר את פנייתה של התובעת ומודיע כי הוא מעריך שהכיוון הוא אכן לשחרר את התובעת מאחריות והוא מציין כי יתייעץ עם ראשת המועצה ויודיע לאחר מכן.
ביום 26.02.2013 שולחת התובעת מייל למר אהוד ענבר ולנציגים נוספים של הנתבעת ובו היא מתייחסת לפגישה שהתקיימה באותו יום בינה לבין מר ענבר. למייל מצורפים קבצי תכניות ובו כותבת התובעת כי היא תשמח להמשיך ולתת שירות " לפי הסכם העבודה ובכפוף לכל תיאום בין הצדדים". "הסכם העבודה" פרושו הסביר הוא ההסכמים הקיימים באותה עת. אין זה סביר כי התובעת מתייחסת להצעת המחיר מחודש דצמבר 2012 שלא נחתמה עדיין אך בכל מקרה אין בכך משום ויתור או ביטול תנאיו של ההסכם השני.
ביום 04.03.2013 שולחת התובעת מייל לנתבע 3 ולנציגים נוספים של הנתבעת ומצרפת שוב את הצעת המחיר מדצמבר 2012 תוך שהיא מציינת בשתי הזדמנויות כי התבקשה לחדש את עבודות התכנון. עוד מבקשת התובעת מהנתבע 3 להודיע לה מה סכום הביצוע וביקשה לקבל הזמנת עבודה מעודכנת.
שתי דקות לאחר מכן, בשעה 08:15, משיב הנתבע 3 לתובעת כי "אנו נמצאים באותו שלב וללא תוספת תקציב. יש לבצע בהתאם להסכם הקיים בשלב זה בלבד ולסיים את החלק עליו נחתם ההסכם".
לא ראיתי כיצד מתיישבים דברים אלו עם הודעתו של הנתבע 3 מיום 24.12.2012 לפיה קיימת תוספת של 220,000 ₪ ברוטו לתקציב הביצוע. לא ברור גם האם הנתבע 3, בתפקידו כגזבר, מודע לעבודות המבוצעות בשטח ולהליכי התכנון הנדרשים אך בכל מקרה היה עליו לברר זאת ובפרט לנוכח דבריו הקודמים.
כך או אחרת, ההסכם השני מזכה את התובעת בתמורה נוספת ללא שום קשר לעבודה נוספת ואין לשם כך צורך בהזמנת עבודה נוספת ו/או הסכם נוסף. בחקירתה העידה התובעת כי "האיצו בי להמשיך לעבוד, זה גם מופיע במיילים ועל בסיס זה המשכתי בפרויקט" והפנתה למייל של הנתבע 3 משעה 10:16 באותו יום. תשובתה זו של התובעת מהימנה עליי והיא לא נסתרה.
בשעה 09:04 באותו יום שולחת התובעת מייל לנתבע 3 ומבקשת שוב לקבל את הסכום המדויק של תוספת התקציב על מנת שתוכן הזמנת עבודה נוספת.
בשעה 09:09 שב הנתבע 3 ופונה לתובעת ומציין כי "אני מבקש לסיים את השלב ואת ההסכם הקיים. רק לאחר מכן נדע מה עוד יש לעשות".
לפנייה זו משיבה התובעת בשעה 10:09 בתשובה "בסדר". תשובה זו מעוררת קושי אמנם אך אין בה כשלעצמה כדי לאיים את תוקפו של ההסכם השני ו/או להביא לביטולו.
בשעה 10:16 פונה הנתבע 3 לתובעת במייל ומציין כי התקדמות מעשית בשטח היא חשובה על מנת שלא לאבד את התרומה ומציין כי "זה גם יבטיח ניצול היתרות בהמשך". הנתבעת לא ספקה הסבר כלשהוא לכוונת המשפט האחרון ואף כי לא ניתן לקבוע כי הוא קשור בהכרח להגדלת התקציב הרי שלא ניתן לשלול זאת. לאחר מועד זה נמשכה, כפי שנטען ע"י התובעת, ולא נסתר עבודתה שלגביה לא ניתן להניח כי הנתבעת לא הייתה מודעת אליה. מתן אפשרות לתובעת להמשיך בעבודה השוטפת, גם אם לא ביצעה עבודה נוספת, מהווה עדות ברורה לתוקפו של ההסכם השני הקובע את שיטת החישוב של התמורה המגיעה לתובעת.
ביום 04.09.2014 פונה התובעת במכתב דרישה וזאת לאחר שקיבלה את כרטסת הנה"ח של הנתבעת.
ביום 10.03.2015 פונה התובעת למר מרום, ראש הנתבעת דאז, ומבקשת את עזרתו בהסדרת התשלום בהתאם לדרישתה מיום 04.0.2014. התכתובות מכאן ואילך צורפו לתביעה הקטנה שהוגשה.
למחרת משיב לתובעת ראש הנתבעת ועונה "אטפל בזה". מדובר באמירה מעט כללית ואמנם לא מחייבת אך לכאורה אם אכן לא נגיע לתובעת דבר היה על הנתבעת לציין כבר בשלב זה כי לתובעת לא מגיע דבר. לא זה מה שנכתב.
בהמשך יש תכתובות נוספות אך בכל מקרה הסוף ידוע: הנתבעת לא הסדירה את התשלום והתביעה הוגשה.
סיכומו של דבר, לא מצאתי כי יש בתכתובות האמורות כדי לגרוע דבר מזכותה של התובעת לתשלום של 7% בגין התקציב הסופי של הביצוע כפי שצוין קודם לכן בפסק הדין ואין לזקוף את אי החתימה של הנתבעת על הצעת המחיר מדצמבר 2012 ואת אי הוצאת הזמנת עבודה נוספת לחובתה של התובעת. ונזכור גם כי לנתבעת בוודאי שיש אינטרס לא פחות משל התובעת לייצור וודאות בנסיבות בהן היא מנהלת את כספי ציבור משלם המיסים שבתחום שיפוטה.
סיכומו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה בחלקה.
לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 18,560 ₪ בגין יתרת התשלום המגיעה לתובעת כנגזר מהגדלת תקציב הביצוע של הפרויקט ביחס לסכום המקורי. למען הסר ספק מובהר כי החיוב האמור כולל את העבודה הנוספת שבוצעה והוא מסיים את מערכת היחסים הכספית שבין הצדדים.
סך של 700 ₪ בגין חלק מאגרות המשפט.
סך כולל מע"מ של 4,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעת.
הבאתי בחשבון לעניין הוצאות המשפט כי התובענה התקבלה רק בחלקה וכי לו הייתה עומדת התובעת על כי ייחתמו הזמנת עבודה שלישית במספר ו/או הסכם נוסף שמציינים סכום מוגדר הנובע מהגדלת תקציב הביצוע היה הדבר יוצר וודאות טובה יותר ועשוי היה לייתר את ההליך המשפטי.
התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.
ניתן היום, כ"ג תשרי תש"פ, 22 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.