הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"ת 66424-11-19

בפני
כב' הרשמת הבכירה מיטל חלפון - נזריאן

תובעת (המשיבה)

איילת קוטביץ קורן

נגד

נתבעת (המבקשת)
רעות סימי אטיאס

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב על סך של 22,327 ₪ אשר הוגשה על ידי המבקשת בחלוף המועד שבדין.
התביעה על סכום קצוב הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל ועניינה חוב בגין אי תשלום שכר טרחה בהתאם להסכם שכר טרחה אשר נחתם בין המבקשת למשיבה, עו"ד במקצועה למתן שירותים משפטיים. לטענת המשיבה עד כה שילמה המבקשת סך של 7,100 ₪ בלבד ונותרה חבה למשיבה סך של 22,327 ₪ כולל מע"מ.
המבקשת טענה בתצהיר התומך בבקשתה להארכת מועד ובהתנגדותה, כי חתמה על המסמכים לאחר פגישת ייעוץ ואולם, לא הבינה על מה היא חותמת שכן באותו זמן הייתה לאחר תאונת דרכים קשה אשר לאחריה הייתה בשיקום ארוך בבית לוינשטיין. לטענתה, בעת הפגישה אצל המשיבה מצבה הנפשי היה גרוע מאוד והמשיבה ניצלה את מצבה הנפשי הקשה על מנת להחתים אותה על מסמכים ועל מנת לסחוט ממנה כספים. נטען כי המשיבה החתימה אותה על מסמכים מבלי להסביר לה דבר והיא לא הבינה את המשמעות של הסכם שכר הטרחה ואת משמעות התנאים הרשומים בו. לטענתה, לא נאמר לה כי תצטרך לשלם את מלוא שכר הטרחה המוסכם גם אם לא תושלם העבודה. נטען כי המשיבה התחילה לטפל בתיק אך לאחר זמן קצר נפרדו דרכיהן והמשיבה לא ביצעה את כל העבודה ועל כן, אינה זכאית לקבל מלוא שכר הטרחה. נטען כי המשיבה לא היית ה מעורבת כלל בהסכם המשמורת שאותו ערך גרושה של המבקשת שהוא עורך דין במקצועו. נטען כי המשיבה קיבלה סך של 7,000 ₪ עבור דיון אחד בלבד בו ייצגה את המבקשת. נטען כי לאחר הדיון ומשראתה המבקשת כי המשיבה לא מקדמת את עניינה, הודיעה לה בעל פה כי אינה מעוניינת שתמשיך לייצגה. נטען כי המבקשת ייצגה עצמה כאשר המשיבה לא טורחת ללוות אותה בכל ההליכים ועל כן גם מסיבה זו לא מגיע לה שכר טרחה מלא.
ביחס לאיחור בהגשת הבקשה, נטען כי המבקשת במצב כלכלי קשה, אינה עובדת ומצבה הבריאותי לא טוב אף הוא. לטענתה, פנתה ללשכה לסיוע משפטי לאחר קבלת התביעה על מנת שזו תייצגה ואולם משזו לא שבה אליה זמן רב, פנתה לעורך דין פרטי על מנת לטפל בהתנגדות. נטען כי לא השתהתה במתכוון בהגשת הבקשה. כמו כן, נטען כי סברה כי הלשכה לסיוע משפטי תשלח התנגדות וסמכה על כך ורק לאחר חלוף זמן פנתה לעורך דין פרטי מטעמה.
המבקשת נחקרה על תצהירה, בדיון שהתקיים לפניי ביום 13.9.20 וטענה כי לא הגישה התנגדותה במועד לאור מצבה הנפשי ומכיוון שפנייתה אל לשכת הסיוע המשפטי לא נענתה ובלית ברירה ועל אף מצבה הכלכלי, פנתה לעו"ד פרטי על מנת שזה ייצגה.
בדיון טענה שהיא סובלת מפוסט טראומה והלם קרב ולא הבינה על מה היא חותמת עקב תאונת דרכים קשה שעברה לפני ארבע שנים. עוד טענה כי גם כעת היא סובלת מפוסט טראומה וכי מדובר בפוסט טראומה לכל החיים וכי מצבה הרגשי הוא מ צב מסוים שלפעמים אינה זוכרת מה קורה (עמ' 2 ש' 7-10). לטענתה, המשיבה ניצלה את מצבה הרגשי ביום שחתמה על ההסכם שכן הייתה ממש אחרי תאונה. היא העידה כי המשיבה ייצגה אותה בדיון אחד ששילמה עליו 7,100 ₪ וחודשיים לאחר מכן הודיעה לה המבקשת בעל פה שאינה רוצה להיות מיוצגת בתיק. המבקשת אישרה כי היא זו שפנתה למשיבה לקבלת שירותים משפטיים . המבקשת אישרה בחקירתה הנגדית כי לא חשבה שהשירותים המשפטיים ניתנים בחינם אבל הסכומים בהם נקבה המשיבה גבוהים מאוד וטענה "אני הסכמתי באותה תקופה אבל לא ידעתי על מה אני חותמת כי המצב הנפשי שלי, אמא שאומרים לה אחרי תאונת קשה אומרים לה דברים שהבת שלה אמרה עליה" (עמ' 2 ש' 27 ואילך). היא אישרה לא התווכחה עם המשיבה במשרד על המחיר אבל טענה "אחרי שקראתי את מה שהיא ביקשה אז נפל לי האסימון וכן אמרתי משהו פה לא מסתדר". לדבריה אחרי חודשיים "נפל לה האסימון" ופנתה אל המשיבה בעל פה להפסקת הייצוג. המבקשת אישרה כי חתמה על הסכם שכר הטרחה ושקיבלה העתק מהסכם שכר הטרחה (עמ' 3 ש' 1-2). עוד העידה " אני קראתי את ההסכם ונפל לי האסימון בחודשיים האלה, אחרי שהתחלתי הליך עם פקידת הסעד ועם הילדה ומפגשים שלי עם מטפל אז כן נפל לי האסימון ולא רציתי שתייצג אותי בתיק. עשיתי טעות. הייתי צריכה לפנות למשרד עורכי הדין ולומר להם שאני לא רוצה שתייצג אותי" (עמ' 3 ש' 5 ואילך). היא נשאלה מה עשתה לאחר החודשיים האלה והשיבה " הבנתי שהיא.. יקרנית ומנצלת את התמימות ואת הרגישות שלי. הייתי מוסיפה מילה יותר קשה" (עמ' 3 ש' 10-11). עוד טענה כי רצתה להפסיק את הייצוג כי ראתה שהמשיבה מרמה עת נשאלה כיצד היא מרמה השיבה המבקשת "בסכומים. 22,000 ₪ בתיק זה גבוה ואסטרונומי " (עמ' 3 ש' 33). המבקשת אישרה כי מאז הפסקת הייצוג לא נעשו פעולות שעשתה המשיבה בתיק.
המבקשת נשאלה במה לא קידמה המשיבה לטענתה את התיק והשיבה "אני רציתי שהילדה תחזור אלי בתנאים שהיו לה, ושאני אהיה המשמרות הבלעדית שלה, זה מה שרציתי. הסדרי ראיה שאפילו לא קיבלתי שאני התנהלתי לבד מול פקידת הסעד ומול הרשויות ואיילת לא עשתה כלום. אני ויגאל ביחד עם הילדה עשינו הכל, אני אומרת שהיא לא אמרה לי שהיא ממשיכה לקבל תכתובות" (עמ' 4 ש' 26 ואילך).
בסיום הדיון, הצדדים ביקשו להגיש סיכומים קצרים בכתב בבקשת רשות להגן ובהמשך לאמור הוגשו סיכומיהם.
המבקשת טענה בסיכומיה כי דין הבקשה להתקבל שכן תצהירה מלמד על הגנה אפשרית אשר אינה הגנה דחוקה. נטען כי כאשר המבקשת הוחתמה על הסכם שכר טרחה היא היית ה במצב נפשי קשה ולא הבינה את תוכן ההסכם ומבלי שהוסברו לה המשמעויות כספיות של התחייבויותיה. נטען כי עומדות לה עילות של עושק, טעות והטעיה. נטען כי עמדה למבקשת הזכות לפטר את המשיבה מבלי שתחויב במלוא התמורה החוזית. נטען כי המשיבה לא טיפלה בתיק בצורה מספקת והשאירה את כל ההתמודדות למבקשת. נטען כי המשיבה לא טרחה ליידע את בית המשפט כי הייצוג הופסק ובחוסר תום לב המשיכה לקבל מידע על התיק בידיעה כי אינה רשאית לעשות כן.
המשיבה טענה בסיכומיה בין היתר, כי למבקשת אין טענות הגנה משפטיות כלל ודין הבקשה להידחות . נטען כי היא מנסה להתחמק מחיוביה תוך שימוש ציני באירוע תאונת הדרכים וזאת לאחר שהנתבעת הגיעה לשלב בהליך בו יוצגה ובו הבינה שאין לה עוד צורך בהמשך הייצוג וייצרה מצג מדומה של שירות שאינו מקצועי. נטען כי טענתה ביחס לשיעור שכר הטרחה אינה מהווה הגנה ואין מקום להתערבות בית המשפט. נטען כי מלבד תגובה לבקשה דחופה להעברת משמורת וכן בקשה לסעד זמני לשמירת המצב הקיים, נדרשה המשיבה להגיש תצהירים, בקשות ותגובות ושילמה עבור שליחויות ואגרות כמפורט בכתב התביעה והדבר מלמד כי נתנה תמורה עבור השכר המוסכם והנתבע.
נטען כי המשיבה לא דרשה שכר טרחה עבור ייצוג מלא בתיק אלא שכר לפי הפעולות שביצעה בפועל ועד למועד הפסקת הייצוג ובכך פעלה ביושר ובהגינות. נטען כי הטענה של הנתבעת כי הייתה בלחץ ובשל כך הסכימה לשכר הטרחה המפורט מבוססת על מצב הקיים כמעט בכל ההליכים המשפטיים בהם היוזמה לפתיחת ההליך היא של בעל הדין הנגדי ומובן כי כל נתבע ימצא עצמו בלחץ כשמוגשת נגדו תביעה. יחד עם זאת אין הדבר מהווה טעם להגנה מפני קיום התחייבות לתשלום שכר טרחה על פי ההסכם. נטען כי הנתבעת לא הוכיחה פסלות דין או חוסר צלילות דעת בעת החתימה על ההסכם וכן בין מועד החתימה על ההסכם ועד להפסקת הייצוג ואף בתקופה זו לא ביקשה לבטל את ההסכם. נטען כי המבקשת לא צירפה חוות דעת מומחה רפואי שממנה ניתן ללמוד שלא הייתה כשירה לחתום על הסכם שכר טרחה.
דיון
באשר להארכת המועד, המבקשת לא טענה כי לא קיבלה את התביעה על סכום קצוב אך טענה כי לאור מצבה הנפשי ולאחר שפנייתה אל הלשכה לסיוע משפטי לא נענתה, פנתה לעורך דין פרטי. המבקשת לא הבהירה מדוע לא עשתה כן מיד עם קבלת התביעה ולא צירפה כל אסמכתא באשר לפנייה ללשכה לסיוע משפטי ומתי למעשה התברר לה כי זו לא תענה לפנייתה. יש לציין כי בדיון לא שבה המבקשת על הטענה שטענה בתצהירה ולפיה סברה כי הלשכה לסיוע משפטי הגישה התנגדות.
המגיש התנגדות באיחור, מחויב להצביע על טעם מיוחד לצורך הארכת המועד, כהוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. הטעם המיוחד להארכת מועד שנקבע בחיקוק דן בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין בשונה מטעמי איחור הנעוצים בבעל הדין עצמו או במי מטעמו אשר אין בהם צידוק להאריך את המועד שהוחמץ ( ראו: בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי (20.10.96). יחד עם זאת לאור הריכוך חל בעמדת ההלכה הנוהגת יש לבחון את כלל הנסיבות ואת מהות הטעם שהוצג על ידי המבקש וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נמוכים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד למתן ארכה להגשתו וההיפך ( בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (23.8.06)). בנסיבות אלה, יש להיזקק למידת סיכוייו של ההליך לגופו של עניין.
במקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות טענתה העיקרית של המבקשת נוגעת למצבה הנפשי במעמד חתימת ההסכם ואשר השליך על אי הבנתה את ההסכם עליו חתמה. טענתה הנוספת נוגעת להיקף ולטיב השירות שקיבלה מאת המשיבה ולשיטתה המשיבה אינה זכאית למלוא התשלום. יחד עם זאת, המבקשת לא טרחה לציין מה הסכום אשר אף לשיטתה מגיע למשיבה ולא הייתה התייחסות קונקרטית מצידה ביחס לפעולות שביצעה המשיבה כפי שפורט בכתב התביעה על סכום קצוב.
כידוע, בבקשה למתן רשות להתגונן על בית-המשפט לבחון האם קיימת למבקש טענת הגנה אפשרית לכאורה מפני התביעה, ולו בדוחק, שכן אין בית המשפט נדרש לבחון את טיב הטענות או את מהימנותן ( ראו : ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.1993)). בהתאם להלכה הפסוקה, הדבר היחיד שבית המשפט בוחן בשלב זה, הוא האם בפי הנתבע טענת הגנה ראויה שאם תתברר בסופו של יום במסגרת ההליך המשפטי כנכונה, יהא בה כדי להעמיד למבקש הגנה ראויה בפני התביעה. די בכך שהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן יגלה הגנה לכאורה, שאינה בבחינת "הגנת בדים", כדי שתינתן רשות להתגונן.
לצד זאת, יוזכר כי תקנה 210 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי: "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל שייראה לבית המשפט...". בהתאם לפסיקתו של בית-המשפט העליון, על דרך הכלל התנאת הרשות להתגונן בהפקדה כספית, תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה, קרי- במקרים המצויים על קו הגבול, ומעוררים ספק האם הנתבע גילה הגנה ראויה.
לעניין שיעור הערובה, מורה פסיקתו של בית-המשפט העליון כי: "ניתן לומר שקיים יחס הפוך בין סיכויי ההגנה לגובה הערובה: ככל שסיכויי ההגנה נראים, על פני הדברים, קלושים יותר – כך עשויה להידרש ערובה משמעותית יותר, כתנאי למתן הרשות להתגונן. זאת לצד שיקולים נוספים, דוגמת השאיפה שלא להתנות את מתן הרשות בתנאים נוקשים מדי, אשר בפועל עלולים לנעול את שערי בית המשפט בפני מבקש הרשות" (דברי כב' השופט הנדל ברע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (26.1.2015); עוד ראו: ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (18.2.2008), פסקה ה(8); רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1.2.2017), פסקה י')).

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשת הרשות להתגונן, בתצהיר המבקשת, ולאחר שהמבקשת נחקרה על תצהירה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי קיימים קשיים משמעותיים בגרסתה של המבקשת אשר מעמידים בסימן שאלה את טענות הגנתה. מחד, המבקשת מאשרת כי חתמה על הסכם שכר הטרחה ועל המסמכים הנלווים לו ובמשך חודשיים קיבלה שירותים מקצועיים מהמשיבה מאידך, רק עבור חודשיים מצאה לנכון לבטל את ההסכם כאשר בדיון שהתקיים לפניי עולה כי הטעם המרכזי לביטול ולהפסקת הייצוג מצד המבקשת היה שהמשיבה גובה סכומים יקרים עבור הייצוג בשונה מעורכי דין אחרים לטענתה . מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא ניתן להתעלם מכך שנראה כי המבקשת טעתה טעות בכדאיות העסקה ועומדת נגדה החזקה ולפיה אדם החותם על הסכם מודע לתוכן ההסכם ואינו יכול להתנער ממנו לאחר מכן בטענות כי לא קרא ולא הבין את המסמך אשר עליו חתם .
אני סבורה כי סיכויי התביעה אינם גבוהים והטעם להארכת המועד אינו חזק אף הוא ואולם, על מנת לא לחסום גישת המבקשת לערכאות ולאור ההלכות המפורטות לעיל בדבר מתן רשות להגן, יש מקום לתת רשות להגן בכפוף להפקדה משמעותית אשר תשקף גם את סיכויי ההגנה.
לאור המקובץ, מצאתי כי יש ליתן רשות להגן ואולם אני מתנה אותה בכפוף להפקדה של ערובה כספית בסך של 8,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת תוך 30 יום. ככל שלא יופקד הסכום האמור, תדחה הבקשה.
המשך סדרי הדין ייקבעו בהחלטה נפרדת לאחר ביצוע ההפקדה.
עיון פנימי – 1.12.20.
ניתנה היום, ח' חשוון תשפ"א, 26 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.