הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"ת 64577-11-16

בפני
כב' הרשמת הבכירה מיטל חלפון - נזריאן

תובעת (המשיבה)

מי שבע - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד קרן אור אלאל

נגד

נתבע (המבקש)
אברהם בראל

ע"י ב"כ עו"ד רחמים עזריה

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות להתגונן מפני תובענה על סכום קצוב ובתצהיר הנלווה, ולאחר חקירת המבקש על תצהירו, מצאתי כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה כספית על סך 28,585 ₪ תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

המשיבה היא תאגיד מים אזורי העוסק באספקת שירותי מים וביוב.
כנגד המבקש הוגשה תביעה על סכום קצוב על סך 63,567 ₪ בין היתר, בגין חוב עבור צריכת מים שוטפת וכן פיגורים בתשלום. המבקש הוא לקוח של המשיבה והוא עורך דין במקצועו אשר התגורר בנכס נושא התביעה למעט בשנתיים האחרונות וזאת בשל נסיבות אישיות אך אין מחלוקת כי משפחתו ממשיכה להתגורר בנכס.
המבקש הגיש התנגדות לתביעה ובתצהיר שצורף להתנגדותו טען בין היתר, כי המשיבה נסמכת על נספח מצב חשבון וכי המסמך אינו ברור ואינו מפרט את החיובים ומועדם ועל כן , התביעה לוקה בחוסר מסוימות ופוגעת ביכולתו להתגונן. כמו כן , נטען כי הסכומים הנתבעים הם "מופרזים ודמיוניים ולא הגיוניים" ואינם בגדר הצריכה האמתית שלו ושל בני ביתו. נטען כי מדובר במשפחה המונה 6 נפשות וכי חלק מילדיו שהו מחוץ לבית בתקופה הנטענת ועל כן הצריכה של המשפחה קטנה. נטען כי המבקש הגיע לפחות פעמיים למשרדיה של המשיבה על מנת לקבל הנחה בשל אירועים של פיצוץ בצנרת אך בשל קהל רב שגדש את משרדי המשיבה ולאחר המתנה של שעות, התייאש ושב לביתו כלעומת שבא. נטען כי עת הצליח להגיע לנציג של המשיבה והביע "פליאה רבתי על גובה החוב" ואשר לא עשתה רושם על נציג המשיבה, התייאש מיחסה של המשיבה כלפיו . נטען כי ביקש מנציגי המשיבה שיחליפו את שעון המים שהוא מקור החיוב המופרז. נטען כי אינו יודע אם שעון המים הוחלף אך ברור כי חוב המים מופרז. נטען כי המשיבה השתהתה עם פנייתה לתשלום החוב וכי שיהוי זה גורם למבקש נזק ממשי. נטען כי למבקש בן בעל נכות 100% המתגורר בבית וכי בגינו מגיעה למבקש הנחה וכי המבקש אינו יודע אם ניתנה לו בגינו הנחה אם לאו.
בדיון שנערך לפניי ביום 3.11.19 נחקר המבקש על תצהירו. בחקירת המבקש נשאל המבקש ביחס לטענתו כי צריכות המים גבוהות והשיב כי "לא. אתם אומרים את זה" (עמ' 5 ש' 13 לפרו'). לטענתו לא ניתן להבין ממה מרוכב החוב ומה הריבית. בהמשך העיד "אני לא אומר שאין צריכות. השאלה מה גובה הריביות והקנסות...." (עמ' 5 ש' 28 ואילך לפרו'). עוד העיד כי היו לו פיצוצים בצנרת המים וכי נציגי המשיבה ביקשו ממנו להביא אישורים אולם לטענתו אין בידו חשבוניות כי בפעם אחת הביא איש מקצוע ושילם במזומן ואין בידו קבלה ובפעם השנייה בנו ביצע את העבודה ועל כן אין בידו חשבוניות. המבקש נשאל בחקירה נגדית מתי שילם לאחרונה והשיב "לא זוכר". עוד נשאל "יכול להיות שלא שילמת משנת 2009?" ועל כ ך השיב בעמ' 6 ש' 15 לפרו' "אני לא זוכר". עוד אישר כי הוא מתגורר בנכס כעשר שנים והוסיף "יכול להיות לפני 2009". בדיון טען ב"כ המבקש להתיישנות ואולם טענה זו לא בא זכרה בתצהיר המבקש.
כידוע, על נתבע שעותר למתן רשות להתגונן, מוטל נטל קל יחסית. הנתבע אינו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית, ולוּ בדוחק, מפני התביעה. בשלב זה של בירור ההתנגדות, בית-המשפט אינו נדרש לבחינת טיב גרסת הנתבע, מהות הראיות, או מהימנות גרסת ההגנה. די בכך שהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן יגלה הגנה לכאורה, שאינה בבחינת "הגנת בדים", כדי שתינתן רשות להתגונן.
לצד זאת, יוזכר כי תקנה 210 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי: "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל שייראה לבית המשפט...". בהתאם לפסיקתו של בית-המשפט העליון, על דרך הכלל התנאת הרשות להתגונן בהפקדה כספית, תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה, קרי- במקרים המצויים על קו הגבול, ומעוררים ספק האם הנתבע גילה הגנה ראויה.
במקרה דנן, התרשמתי כי טענות המבקש הן טענות שאינן מגלות הגנה טובה מפני התביעה . למעשה, מלבד טענות בעלמא ביחס לגובה סכום החוב וסכום הריביות אשר נראה בעיניו מופרז , הרי שאין כל בסיס לטענותיו. המבקש מודה כי הוא ומשפחתו המונה 6 נפשות בסך הכל, צרכה מים לאורך השנים ואולם , המבקש אינו זוכר מתי שילם לאחרונה. המשיבה מצידה מציגה רישומים לפיהם לא קיבלה תשלום משנת 2009 מאת המבקש. המבקש, מלבד אמירה סתמית כי אינו זוכר לשאלה האם שילם משנת 2009 בעבור מים, לא הציג כל אסמכתא לביצוע תשלום כלשהו מצדו. לא זו אף זו, גם לשיטתו, לא הציג למשיבה קבלות ביחס לתיקון נזילות נטענות אשר היה בהן כדי להפחית מסכום החוב הנטען מכיוון שאלה אינן בידיו ואינו יכול להציגן. טענותיו, ביחס לבקשתו להחליף שעון מים נותרו אף הן טענות בעלמא ללא כל ביסוס או אסמכתא . הטענות ביחס לאי הבנת מהות החוב הרי שבפירוט החוב שצורף לכתב התובענה יש פירוט מהם מרכיבי החוב ומה סכום החוב עבור צריכה שוטפת לעומת רכיבים אחרים כג ון ריביות וקנסות. ברי כי למבקש היה זמן רב לפנות ולברר רכיבי החוב ולא להעלות טענה זו באופן סתמי במסגרת ההתנגדות בפרט כאשר הוא מודה בצריכת מים.
לעניין שיעור הערובה, מורה פסיקתו של בית-המשפט העליון כי: "ניתן לומר שקיים יחס הפוך בין סיכויי ההגנה לגובה הערובה: ככל שסיכויי ההגנה נראים, על פני הדברים, קלושים יותר – כך עשויה להידרש ערובה משמעותית יותר, כתנאי למתן הרשות להתגונן. זאת לצד שיקולים נוספים, דוגמת השאיפה שלא להתנות את מתן הרשות בתנאים נוקשים מדי, אשר בפועל עלולים לנעול את שערי בית המשפט בפני מבקש הרשות" (דברי כב' השופט הנדל ברע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (26.1.2015); עוד ראו: ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (18.2.2008), פסקה ה(8); רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1.2.2017), פסקה י')).

אני סבורה כי לאחר חקירת המבקש, בשים לב לטענות המבקש בתצהירו הנוגעות בעיקר לגובה הסכום אשר נדמה בעיניו מופרז ואולם, מנגד מודה בצריכת מים מבלי להציג כל אישור לתשלום באופן המעמיד בסימן שאלה את הגנתו כולה, הרי שניתנת רשות להגן בכפוף להפקדה של ערובה כספית בסך 28,585 ₪ בקופת בית המשפט וזאת תוך 30 יום. ככל שלא יופקד הסכום האמור, תדחה הבקשה ותיק ההוצאה לפועל המקושר ישופעל .
ככל שהעירבון הכספי יופקד במלואו ובמועד שנקבע, תינתן רשות להגן והחלטה משלימה באשר ל המשך סדרי הדין ומועד לדיון.
המשיבה מתבקשת לבצע מסירה אישית של החלטה זו למבקש וכן לצרף אישור מסירה לתיק בית המשפט, שכן ממועד קבלת ההחלטה בידי המבקש יחלו להימנות 30 ימים.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תש"פ, 24 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.