הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 34682-01-16

לפני כבוד השופטת שרה חביב

המאשימה:
מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה
ע"י באת-כח עו"ד עדי דמתי שגיא

נגד

הנאשמים
.1 חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, ח.פ. 510494842
ע"י באי-כח עו"ד אריה נייגר ועו"ד יהל פורת

.2 יאיר וידה
ע"י באי-כח עו"ד שרון קליימן ועו"ד נתנאל חי

.3 שלמה לוי
ע"י באי-כח עו"ד מאיר הלר ועו"ד שרונה כהן

.4 ניר מיכאל סביון
.5 פרוספר אלבז
.6 אריה עמיר
שלושתם ע"י באי-כח עו"ד אריה נייגר ועו"ד יהל פורת

.7 רולידר בע"מ, ח.פ. 513298133
.8 ניר עפרוני - נמחק
.9 משה ורמוס – נדון
.10 ח'אלד שלאבנה – נדון
.11 פריג' אל עמראני – נדון

.12 מובילי הר הנגב בע"מ, ח.פ. 512706474
.13 דני אלקרינאוי
.14 סאמר קרינאוי
.15 עזיז אלקרינאוי
ע"י בא-כח עו"ד אוהד סלמי

גזר דין

1. ביום 28.1.2019 הודו הנאשמים 15-12 [ להלן ביחד: "הנאשמים"] בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית [ להלן: "כתב האישום"] המייחס להם עבירות סביבתיות לפי חוק המים, תשי"ט-1959 [להלן: "חוק המים"]; חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 [להלן: "חוק שמירת הניקיון"]; חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 [להלן: "חוק למניעת מפגעים"]; חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998 [להלן: "חוק גנים לאומיים"].

2. בין הצדדים התנהל הליך גישור פלילי ארוך לפני כב' סגן הנשיאה השופט ברסלר-גונן, במסגרתו לא הצליחו להגיע להסכמות דיוניות או לעניין העונש. עם זאת, ביום 28.1.2019 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום והורשעו, כדלהלן:

הנאשמת 12 הורשעה בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 20 ב בצירוף סעיף כא(א) וסעיף כא(ג) בחוק המים, עבירה אחת מיום 29.6.2011 ועבירה שנייה מיום 4.9.2011; שתי עבירות של השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך ברשות הרבים לפי סעיף 2 + סעיף 13( ג)(1) בחוק שמירת הניקיון, עבירה אחת מיום 29.6.2011 ועבירה שנייה מיום 4.9.2011; עבירה של גרימת ריח חזק או בלתי סביר לפי סעיף 3 + סעיף 11( א)(1) בחוק למניעת מפגעים, עבירה מיום 29.6.2011.

הנאשם 13 הורשע בשתי עבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות מכח אחריות נושא משרה לפי סעיף 20 ב + סעיף כא(א) וסעיף כא(ג) וסעיף 20 כב בחוק המים, עבירה אחת מיום 29.6.2011 ועבירה שנייה מיום 4.9.2011; שתי עבירות של הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק שמירת הניקיון לפי סעיף 2+ 13(ג)(1) ו- 15 בחוק שמירת הניקיון, עבירה אחת מיום 29.6.2011 ועבירה שנייה מיום 4.9.2011; עבירה של הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק למניעת מפגעים לפי סעיף 11( ג) + 14 בחוק למניעת מפגעים, עבירה מיום 29.6.2011.

הנאשם 14 הורשע בעבירה של זיהום מים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 20 ב + כא(א) + כא(ג) בחוק המים; השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך רשות הרבים לפי סעיף 2 + 13( ג)(1) בחוק שמירת הניקיון; גרימת ריח חזק או בלתי סביר לפי סעיף 3 + 11( א)(1) בחוק למניעת מפגעים; פגיעה בגן לאומי בנסיבות מחמירות לפי סעיף 30( ד) + 57(א) בחוק הגנים הלאומיים. כלל העבירות הן מיום 29.6.2011.

הנאשם 15 הורשע בעבירה של זיהום מים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 20 ב + כא(א) + כא(ג) בחוק המים; השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך רשות הרבים לפי סעיף 2 + 13( ג)(1) בחוק שמירת הניקיון; פגיעה בגן לאומי בנסיבות מחמירות לפי סעיף 30( ד) + 57(א) בחוק הגנים הלאומיים. כלל העבירות הן מיום 5.9.2011.

כתב האישום

החלק הכללי

3. כעולה מהחלק הכללי בכתב האישום, חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ [ נאשמת 1; להלן: "חברת קצא"א"], היא חברה פרטית שפעילותה העיקרית היא בתחום האנרגיה, ובכלל זה הובלה ואחסון של נפט גולמי ומוצרי דלק באמצעות מערכת קווי דלק ומתקני תשתית.

בהחזקתה ובניהולה של חברת קצא"א צינור ''16 [ להלן: "הצינור"], אשר מחבר בין אילת ובין אשקלון. חלקו של הצינור, כ- 153 ק"מ המשתרעים בין אשל הנשיא ובין שיזפון, משמש לצורך הובלת דלק סילוני [ להלן: "דס"ל"] שהוא חומר מסוכן כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993.

4. תקנות המים ( מניעת זיהום מים) (קווי דלק), התשס"ו-2006 [להלן: "תקנות קווי דלק"] הותקנו במטרה להקטין את הסיכון מפני דליפת דלק מקווי דלק ולמנוע זיהום מקורות מים. תקנות אלו קובעות פעולות בהן יש לנקוט בעת הקמת קו דלק והפעלתו למניעת דליפות ואיתורן וכן את האמצעים לטיפול בזיהום קרקע עקב דליפת דלק. כניסתן לתוקף של התקנות הוחלה בהדרגה בין השנים 2011-2006.

5. בסוף שנת 2007, בבדיקה שנערכה לצינור מטעם חברת קצא"א, נמצא כי בעטיפת הצינור קיימים מספר רב של ליקויים שמשמעותם היא שלאורך חלקים נרחבים של הצינור הוא אינו מוגן מפני דליפות. עוד נמצא כי בחלקים מסויימים הצינור חשוף ואינו טמון באדמה.

בשל האמור לעיל, בשנת 2008, הפסיקה חברת קצא"א את הזרמת הדס"ל בצינור. בהמשך לכך הוחלט על ידי חברת קצא"א ומשרד הביטחון, כי חברת קצא"א תשפץ את הצינור במימון משרד הביטחון ותחזיר אותו למצב תקין. על פי ההסכם שבין חברת קצא"א ומשרד הביטחון, עבודות השיפוץ תבוצענה על ידי חברת קצא"א באמצעות קבלני משנה מטעמה, וביצוען יהא באחריותה המלאה והבלעדית ותחת פיקוחה, לרבות טיב העבודות. במסגרת תכנון הפרוייקט הכינה חברת קצא"א מפרט טכני הכולל הנחיות מפורטות לאופן ביצוע העבודה, כמו גם הוראות בטיחות ונהלי חירום ונושאים נוספים, הנדסיים ואחרים [ להלן: "המפרט הטכני"]. עבודות שיפוץ הצינור החלו בחודש מרץ 2011 ונועדו להסתיים בחלוף 24 חודשים.

חלק מתוואי הצינור שנועד לשיפוץ, עובר בגן לאומי כמובנו בחוק גנים לאומיים, "גן הפסלים", סמוך לנחל צין מהגדולים והחשובים בנחלי הנגב, שאורכו כ- 120 ק"מ.

6. חברת רולידר בע"מ [ נאשמת 7; להלן: "חברת רולידר"] היא חברת הנדסה אזרחית המתמחה בניהול פרוייקטים בתחום התשתיות, נבחרה על ידי חברת קצא"א, באמצעות מכרז, לנהל את ביצוע עבודות השיפוץ של הקו.

חברת מובילי הר הנגב בע"מ [ נאשמת 12; להלן: "הנאשמת"], היא חברה קבלנית אשר התקשרה עם חברת רולידר למתן שירותי עבודות עפר במהלך שיפוץ הקו.

7. עניינו של כתב האישום בשני אירועים בהם נפגע הצינור בעת שימוש בציוד הנדסי כבד במהלך עבודות שיפוץ הקו, וזאת בחודשים יוני וספטמבר 2011. כתוצאה מפגיעות אלו, זרם מהצינור דס"ל בכמויות גדולות, אשר גרם לזיהום כבד של נחל צין ושל סביבותיו.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, היה נאשם 13 הבעלים והמנכ"ל של הנאשמת. בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון היה הנאשם 14 עובד הנאשמת ונהג של כלי רכב הנדסי כבד. בתקופה הרלוונטית לאישום השני היה נאשם 15 היה עובד אצל הנאשמת, מנהל בה ונהג של כלי רכב הנדסי כבד.

האישום הראשון

8. כעולה מהאישום הראשון , על פי הוראות המפרט הטכני וההנחיות שניתנו לצוות העבודה, חשיפת הצינור נעשתה באמצעות מחפר [ להלן: "באגר"] שחפר משני צידי הצינור, ולאחר מכן הוסרו עודפי העפר מעל הצינור באופן ידני. כל זאת, על מנת להפחית את הסיכון לפגיעה בצינור על ידי כלי כבד במהלך העבודה. בהתאם, הונחו כל צוותי העבודה כי חריגה מרצועת העבודה של תוואי הצינור וחפירה בעת שהצינור אינו נגלה לעין אסורה בתכלית האיסור.

ביום 29.6.2011, סמוך לשעה 6:30, במתחם גן לאומי " גן הפסלים" שבו עובר נחל צין, המשיך צוות העובדים של הנאשמת לבצע חפירה לשם חשיפת הצינור.

בצוות החפירה עבדו באותו הזמן נאשם 14 שנהג על הבאגר; סאמי אל קרינאוי, ששימש כמכוון של נאשם 14 וכן פריג' אל עמראני [ נאשם 11 עובד של חברת רולידר אשר שימש כעוזרו של מנהל העבודה מטעם חברת רולידר; להלן: פריג'"], עליו הוטלה האחריות לוודא עבודות חשיפת הצינור באופן תקין מטעמו של ח'אלד שלאבנה [ הנאשם 10, מנהל העבודה מטעם חברת רולידר, מי שהיה אחראי על ביצוע עבודות השיפוץ באמצעות צוותי העבודה ( הן של חברת רולידר והן של קבלני המשנה השונים); להלן: "ח'אלד"].

9. סמוך לאמור לעיל, הגיע למקום ביצוע החפירה פקח רשות הטבע והגנים [ להלן: "רט"ג"] מר צחי אולייניק [ להלן: "הפקח"], לאחר שהתבקש לפקח על אופן ביצוע העבודות. הפקח הצביע על קיומו של עץ אשל [ להלן: "העץ"], שהוא ערך טבע מוגן, בתוואי התקדמות החפירה והביע חשש כי אם תמשיך החפירה כסדרה יאלץ צוות החפירה לדרוס את העץ. לפיכך, דרש הפקח כי צוות החפירה יפסיק את התקדמות החפירה וימנע מדריסת העץ.

לאחר דין ודברים שהתקיים בין הפקח ובין צוות החפירה לעניין העץ, נהג נאשם 14 את הבאגר אל מחוץ לרצועת העבודה בה היה הצינור גלוי לעין והחל לחפור באמצעות כף הבאגר סמוך לעץ, במטרה לעקרו ולהעתיקו למקום אחר, זאת על אף שלא ניתן היה לראות את הצינור שהיה טמון מתחת לפני הקרקע ועל אף שידע על הסיכון הכרוך בחפירה ללא קשר עין עם הצינור. במהלך הניסיונות לעקור את העץ, סמוך לשעה 7:40, נעץ נאשם 14 את שיני כף הבאגר בקרקע ופגע בצינור.

10. עקב הפגיעה פרץ סילון דס"ל בעוצמה גבוהה והתיז על נחל צין וסביבתו. חלק מהדס"ל זרם במורד אפיק נחל צין וחלקו הותז במעלה הנחל ועל הגבעות שסביב לו. הדס"ל זרם בעוצמה מהצינור עד השעה 8:15, אז סגר אריה עמיר [ נאשם 6, מי שהיה מפקח פרוייקט שיפוץ הצינור בשמה של חברת קצא"א] את המגוף הקרוב, והמשיך לזרום מהצינור בעצמה נמוכה יותר עד סמוך לשעה 13:30.

11. חברת קצא"א לא נערכה מראש לפריצת דס"ל בהיקף זה, ולא נערכה להגעת אמצעי חירום לשטח הגן הלאומי, שהוא בעל תנאי עבירות קשים. בכך, נמנעה הקטנת הנזק במידה גדולה יותר מזו שנעשתה בפועל. חברת קצא"א לא הייתה ערוכה באופן מספק להגעתם למקום של אמצעי שאיבה המסוגלים להגיע למקום הפריצה; לפיכך, ביוביות הוזמנו למקום על ידי רשות הטבע והגנים והגיעו למקום סמוך לשעה 15:00.

12. סך הכול פרצו מהצינור כ- 722 מ"ק דס"ל [722,000 ליטרים] מתוכם נשאבו בפעולות החירום שלאחר מכן כ- 100 מ"ק דס"ל. כתוצאה מהפגיעה, זוהם שטח של כ- 60 דונם בנחל ובסביבותיו. במהלך ביצוע עבודות השיקום פונו מהנחל וסביבותיו כ- 26,500 טון קרקע מזוהמת. על אף פינוי הקרקע המסיבי, חלק של הדס"ל נשאר בערוץ ובגדות הנחל גם לאחר סיום עבודות השיקום. פריצת הדס"ל העלתה חשש לאפשרות של זיהום האקוויפרים המצויים מתחת לנחל צין.

13. כתוצאה מפריצת הדס"ל שרר באפיק נחל צין וסמוך לו ריח חריף של דלק, אשר הפריע לאנשים שהיו מצויים באזור הפריצה או שהיה עשוי להפריע לאנשים המצויים באזור הפריצה, במשך תקופה ארוכה של מספר חודשים לפחות לאחר האירוע. כתוצאה מהאירועים המתוארים לעיל, נגרם אובדן של בית גידול של ערוץ הנחל לצומח ולחי. כמו כן, נשקפה סכנה לבעלי חיים וביצי בעלי חיים שבאו עמו במגע, ולבעלי חיים אשר ניזונים מצמחיה שנפגעה מהדס"ל. כתוצאה מהצורך לבצע את עבודות השיקום נחסמה למטיילים למשך 3 חודשים הדרך למעלה צין מאזור מדרשת שדה בוקר.

14. הנאשמת כשלה, בין היתר, בכך שעובדיה סטו באופן חריג וקיצוני מהוראות המפרט הטכני ומהנחיות העבודה הידועות להם היטב בדבר שיטת העבודה הבטוחה ובכך שמנהליה לא השכילו למנוע סטייה זו של העובדים. הנאשם 13 , כמנהל וכבעלים של הנאשמת, כשל, בין היתר, בכך שלא עשה כל שניתן להכשיר את עובדיו כראוי ולפקח על עבודתם באופן שימנע סטייה קיצונית משיטת העבודה הבטוחה. נאשם 14 כשל, בין היתר, בכך שסטה במובהק וביודעין משיטת העבודה הבטוחה ומהוראות העבודה ובכך גרם לפגיעה בצינור באמצעות כף הבאגר, ולזיהום הנרחב של נחל צין וסביבותיו.

15. במעשיהם המתוארים לעיל, לא נמנעו הנאשמים מביצוע פעולה שיש בה כדי לזהם מקור מים וכן השליכו חומרים נוזליים בקרבת מקור מים, וכל זאת באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהן נגרם או עלולים להיגרם נזק או פגיעה מהותית בסביבה. הנאשמת ונאשם 14 השליכו פסולת המכילה חומר מסוכן ברשות הרבים ולכלכו את רשות הרבים, וכן גרמו לריח חזק ובלתי סביר שהפריע לאנשים המצויים במקום. נאשם 13 הפר את חובתו לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות אלו על ידי תאגיד. נאשם 14 גרם לפגיעה בגן לאומי ללא היתר בכתב מאת המנהל וגרם בפגיעתו לנזק חמור או בלתי הפיך.

האישום השני

16. כעולה מהאישום השני, לאחר האירועים המתוארים באישום הראשון ובשל התרחשותם, הורה המשרד להגנת הסביבה על הפסקת עבודות השיפוץ. ביום 25.7.2011 אישר המשרד להגנת הסביבה את המשך העבודות, בתנאים שונים, שמטרתם הייתה הבטחת היערכות הולמת לטיפול בפריצת דס"ל במהלך עבודות השיפוץ.

17. בחלוף כ- 9 שבועות, ביום 4.9.2011, במסגרת עבודות השיפוץ, נחשף קטע מהצינור המצוי סמוך לשביל המחבר בין עין זיק ובין מדרשת שדה בוקר [ להלן: "השביל"]. השביל מצוי כ- 200 מטרים מדרום לנחל צין ולנקודת הפגיעה המתוארת באישום הראשון, בתחום גן לאומי " גן הפסלים". לצורך חשיפת קטע הצינור הרלוונטי ושיפוצו, נחסם השביל לגישת מטיילים וכלי רכב.

18. ביום 5.9.2011, לאחר שיפוצו, הוטמן קטע הצינור בקרקע וכוסה באדמה בגובה של כ- 37 ס"מ בלבד. זאת, בשונה מהאמור במפרט הטכני שהוגש לאישור המשרד להגנת הסביבה, לפיו גובה הכיסוי מעל רום הצינור יהא 100 ס"מ לפחות, ובניגוד לתקן המחייב בעניין הטמנת קו דלק בקרקע, לפיו גובה הכיסוי יהא בגובה של 45 ס"מ לפחות מעל הצינור.

סמוך לאחר מכן, התבקש נאשם 15, אשר היה שותף לחלק מעבודות כיסוי הצינור במקטע הרלוונטי, להכשיר את השביל לשימוש. נאשם 15 עשה כן באמצעות יעה אופני [ להלן: "שופל"] ובנוכחותו של עליאן אזבארגה מטעם חברת רולידר. במהלך עבודות הכשרת השביל, ולצורך החלקת הקרקע והשוואת גבהים שונים של פני השטח, נהג נאשם 15 את השופל קדימה, כשכף השופל ושיניה פונות קדימה. במהלך פעולה זו, ננעצו שיני השופל בצינור ופערו בו שני חורים.

19. בהמשך לפגיעת שיני השופל בצינור, פרץ זרם עז של דס"ל, שניתז לאורך הצד המערבי של הצינור, ומשם המשיך לזרום לאורך מספר ערוצים אל עבר נחל צין. חלק מהדס"ל נאגר ונספג בקפלי קרקע ברדיוס של עשרות מטרים ממקום הפגיעה וגרם לזיהומה ולזיהום סביבותיו של נחל צין. סך הכל, עד להפסקת הזרימה מהצינור זרמו ממנו לסביבה כמה מאות מ"ק של דס"ל. עקב הפגיעה בצינור החלו עובדי חברת קצא"א וחברת רולידר בפעולות חירום שמטרתן הפסקת הזרימה בקו, אצירת הדס"ל ושאיבתו. עוד פעלה חברת קצא"א לסגירת המגוף, וזאת כ- 25 דקות לאחר הפריצה, בין היתר בשל כך שמר פרוספר אלבז [ נאשם 5, מפקח הפרויקט הנוסף בשמה של חברת קצא"א] שכח את מפתח המגוף במשרד.

20. חברת קצא"א לא עמדה בתנאים אשר הוצבו לה על ידי המשרד להגנת הסביבה, ובין היתר בתנאים בדבר קיומה של מאצרה וכן בדבר הגעה סמוכה של ביובית, אשר הגיעו למקום רק לאחר השעה 18:30. במהלך פעולות החירום להפסקת זרימת הדס"ל ושאיבתו, נפגע ח'אלד ברגליו מהדס"ל ונזקק לאשפוז בבית חולים במשך מספר ימים. כתוצאה מהאמור, נגרם נזק לאזור נחל צין וסביבותיו, לצמחים, לבעלי החיים ולמערכת האקולוגית. במהלך עבודות השיקום הוצאו מהאזור כ- 7,200 טון אדמה מזוהמת בדס"ל.

21. הנאשמת כשלה בכך שלא הנחתה ולא הכשירה את עובדיה באופן שימנע את הפגיעה בצינור כפי שקרתה, ובכך שעובד שלה פעל ברשלנות ובאופן נמהר וגרם לפגיעה בצינור. נאשם 13 כשל בכך שנמנע מלהנחות את עובדיו לפעול באופן שימנע את הפגיעה בצינור. נאשם 15 כשל, בין היתר, בכך שביצע את העבודה של הכשרת השביל באופן רשלני ונמהר כששיני הכף מופנות קדימה, ובכך שהעריך באופן שגוי את עומק הטמנת הצינור בקרקע על אף שהיה שותף לכיסוי הצינור.

טיעוני באת-כח המאשימה לעונש

22. באת-כח המאשימה עתרה להרשעת הנאשמים בדין.

על הנאשמת ביקשה באת-כח המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 500,000 ₪ ועד 1,500,000 ₪; ועתרה להשית עליה קנס בחלק העליון של השליש הראשון של המתחם, לצד חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסכום כפול מהקנס.

על הנאשם 13 ביקשה באת-כח המאשימה לקבוע מתחם קנס שנע בין 50,000 ₪ ועד 350,000 ₪; ועתרה להשית עליו צו של"צ בהיקף 220 שעות, קנס בשליש התחתון של המתחם לצד התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסכום כפול מהקנס.

בעניינם של נאשמים 14 ו- 15 ביקשה באת-כח המאשימה לקבוע מתחם קנס שנע בין 15,000 ₪ ועד 35,000 ₪. המאשימה הדגישה את העובדה כי הנאשמים 14, 15 עומדים לדין בגין אירוע אחד בלבד [הנאשם 14 בגין האירוע הראשון, הנאשם 15 בגין האירוע השני], זאת בניגוד ליתר הנאשמים בהליך דנן.

על הנאשם 14, עתרה המאשימה להשית צו של"צ בהיקף 120 שעות, קנס במחצית הראשונה של מתחם הענישה, זאת בהתחשב בעברו הפלילי, לצד חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה. על הנאשם 15, מאחר ומדובר במי שהוא נעדר עבר פלילי, עתרה להשית עליו צו של"צ בהיקף 120 שעות, וקנס בשליש התחתון של המתחם.

23. באת-כח המאשימה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו ממעשי הנאשמים – שמירה על משאבי טבע, בריאות האדם, איכות חייו וחיי הדורות הבאים. היא הדגישה כי מדובר בערך חברתי ראשון במעלה, וכפועל יוצא קמה חשיבות רבה באכיפה. עוד ציינה כי מדובר בעבירות קלות לביצוע, ומכאן הצורך בהרתעה. יש להפנות את תשומת לב מקבלי ההחלטות המקצועיים לנושא ולאיין את הכדאיות הכלכלית שבאי השקעת המשאבים.

עוד הדגישה באת-כח המאשימה כי מידת הפגיעה בערך המוגן במקרה דנן היא ממשית וברף חומרה גבוה. ממעשי הנאשמים נגרם נזק עצום; בשני אירועים שונים נשפכו כמויות גדולות של דס"ל בשמורת הטבע אשר חלקו נספג בקרקע [ לעניין הנזק שנגרם מביצוע העבירות הפנתה לראיות התביעה ת/46; ת/58; ת/59; ת/62; ת/63; ת/107; ת/108; ת/111; ת/113; ת/113 א'; ת/201; ת/202 א'; ת/202 ב']. היא ציינה כי נעשו מאמצי שיקום בהיקף גדול מאד, אך יש בהם לצמצם את הנזק רק במידה מסוימת. מדובר בנזק לטווח ארוך של שנים רבות, שעדיין לא ניתן לשער את היקפו ואת איכותו. עוד לעניין הנזק ציינה כי נגרמו מפגעי ריח שתוצאתם פגיעה בציבור המטיילים באזור ובחי ובנוסף, באירוע השני, נגרמה פגיעה פיזית לנאשם 10.

24. לעניין נסיבות ביצוע העבירות ציינה באת-כח המאשימה כי האירועים לא היו אקראיים, אלא הם תוצאה של הצטברות נסיבות שהובילו להתרחשותם – אי מילוי ההוראות מצד עובדי הנאשמת.

עובדי הנאשמת פגעו בצינור בשני אירועים שונים – בשל עבודה לא מקצועית ובניגוד להוראות – נאשם 14 פגע בצינור באמצעות כף באגר באישום הראשון ונאשם 15 פגע בצינור באמצעות שופל באישום השני. נאשמים 14 ו- 15 לקחו סיכון ופעלו בקלות דעת ובניגוד להוראות. לטענת באת-כח המאשימה, העובדה כי מדובר בשני אירועים סמוכים בזמן, מעלה כי הנאשמת לא השכילה להפיק לקחים.

הנאשמת היא תאגיד העוסק בעבודות עפר ומכאן הקשר הישיר בין העשייה המקצועית לבין הענישה. חובת הזהירות של התאגיד היא גדולה מאד ביחס לאינטרס המוגן. נאשם 13 הוא הבעלים ועל כן הוא זה שנהנה מדרך פעולה פזיזה ורשלנית והחיסכון הכלכלי שלצידה. הוא המנהל ולו היכולת להשפיע על התנהלות עובדי הנאשמת באמצעות פיקוח הדוק.

לעניין מעורבותו של הפקח באירוע הראשון הדגישה באת-כח המאשימה כי ההוראה שניתנה מפיו לנאשם 14 היא אך " לא לפגוע בעץ". הפקח לא הכריח את נאשם 14 לעקור את העץ ואף לא נאמר לו לעשות כן על ידי מנהליו.

25. לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות ציינה באת-כח המאשימה כי הנאשמים הודו ונטלו אחריות על מעשיהם. היא ציינה כי בתיק דנן נאשמים רבים המצויים בניגוד עיניינים לעניין נטילת האחריות. בנסיבות אלה, להודאתם של הנאשמים ולקיחת האחריות מצידם יש משמעות נוספת. עם זאת הדגישה כי הודאתם שבאה בתחילת פרשת ההגנה, הביאה לחיסכון מסויים בזמן שיפוטי ועל כן מדובר בשיקול מוגבל לקולה. עוד ציינה כי הנאשמת והנאשמים 13 ו- 15, הם נעדרי עבר פלילי, וכי לנאשם 14 יש עבר פלילי מכביד [ ת/250; 5 הרשעות קודמות בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירות רכוש, הפרעה לשוטר וניסיון להסעת תושב זר. הרשעתו האחרונה מיום 5.7.2016, והוא ריצה בגין הרשעותיו שתי תקופות מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות].

26. באת-כח המאשימה ביקשה לדחות את עתירת ההגנה לביטול הרשעת הנאשמים בדין. היא ציינה כי הרשעה היא התוצאה הטבעית של ההליך, וכדי לבטלה יש להוכיח נסיבות חריגות ויוצאות דופן שאינן קיימות במקרה דנן. יש צורך ביחס לא סביר בין הנזק שצפוי לנאשם כתוצאה מהרשעה, לבין חומרת העבירה והתועלת של ההרשעה לאינטרס הציבורי.

27. לעניין הנאשמת ציינה באת-כח המאשימה כי היא כשלה בליבת העשייה שלה ויש בכך משמעות לעניין הרשעתה. הדרישה החברתית אשר באה לידי ביטוי בתיק היא של חובת זהירות מוגברת, תכנון, מקצועיות ומשמעת – ביטול ההרשעה בדין יבטל למעשה את המסר החברתי. אכן, להרשעה יש תוצאות, ונזק מסויים הוא אינהרנטי לה, זהו כוחה המרתיע ומכווין ההתנהגות.

באת-כח המאשימה גם עמדה על ההגבלה של תאגיד שהורשע מלהתמודד במכרזי איכות הסביבה. היא הדגישה כי מדובר בנזק מוגבל ומידתי. היא הדגישה כי לוועדות המכרזים יש שיקול דעת, ואין המשמעות שלילת כל יכולת מתאגיד שהורשע להתמודד בכל מכרז באופן גורף. לאור האמור מדובר בנזק מוגבל. היא הדגישה שאין להיכנס בנעלי וועדות המכרזים ולקבוע כי להרשעה לא יהיה כל משקל בהחלטה; בוודאי שעה שהמכרזים קשורים לעניין בו כשלה הנאשמת. עוד הדגישה באת-כח המאשימה כי רק במכרזים מועטים מדובר בתנאי סף וזאת ככל הנראה מסיבה מוצדקת.

לעניין המכרזים שצורפו כראייה על ידי בא-כח הנאשמים הדגישה כי עולה מהם שהמגבלה היא אך לשנה מיום ההרשעה. באת-כח המאשימה הפנתה לעתירה מנהלית אותה צירף בא-כח הנאשמים ושעניינה תנאי סף במכרז אשר קובע כי כנגד המציע או מנהלים אצל המציע לא התנהלו בשנה הקודמת להצעה הליכים פליליים ו/או קיימות הרשעות – הכל בגין עבירות רלוונטיות. התנאי בוטל בהסכמה במסגרת פסק הדין בעתירה ונקבע כי העניין יוותר לשיקול דעתה של ועדת המכרזים. פסק הדין שצורף תומך בגישת המאשימה, כך נטען, ולפיה יש להותיר את העניין לשיקול דעתה של ועדת המכרזים תוך הותרת ההרשעה בדין על כנה.

עוד ציינה כי המגבלה היא על הרשעה ו/או קיומם של הליכים פליליים בשנה שקדמה להגשת ההצעה במכרז – לאור האמור, ביטול ההרשעה לא מעלה ולא מוריד לעניין מכרזים דומים.

28. לעניין הבקשה לביטול הרשעתו של נאשם 13 ציינה באת-כח המאשימה כי קיימת יכולת מצומצמת להכווין את התנהגות הנאשמת באמצעות הרשעה וקנס, זאת מאחר ומדובר ביישות משפטית, הרשעת נושאי המשרה של התאגיד תשלים את ההרתעה. תפקידו של הנאשם 13 הוא לוודא כי עובדי הנאשמת יעשו הכל כדי להימנע מביצוע עבירות סביבתיות – וזאת באמצעות פיקוח הדוק. אין חולק כי מדובר באדם נורמטיבי אך לנתון זה משמעות לעניין שאלת הרשעתו בדין. הפסיקה דורשת נזק קונקרטי, וזה לא הוכח, וככל שהוכח אזי מדובר בנזק מידתי. עוד ציינה באת-כח המאשימה כי לא ניתן לבטל הרשעתו של נאשם 13 בדין ולהותיר הרשעת נאשמים 14 ו- 15, שהם עובדים זוטרים. מדובר במסר שנושא פגיעה בשוויון, באכיפת החוק ובהרתעה.

29. באשר לשיקול של אחידות בענישה ציינה באת-כח המאשימה כי הנאשמת היא " המחוללת" של האירוע, ועל כן מצויה במעגל הראשון, במרחק מסויים מחברת רולידר שלה הייתה גם אחריות ניהולית ופיקוחית על האירועים. לעניין הענישה שהושתה על חברת רולידר ועובדיה, ציינה כי הם הודו בתחילת פרשת התביעה. לעומת זאת הנאשמים הודו בתחילת פרשת ההגנה – ויש לכך משמעות שעליה לבוא לידי ביטוי בתוך מתחם העונש ההולם. עוד ציינה כי חברת רולידר ועובדיה הגיעו להסכמות עם התביעה, ומדובר היה בהסדר מקל, וכי נזקפו לטובתה פעילותה בעבודות השיקום. חברת רולידר היא גדולה מהנאשמת ולכך יש משמעות מבחינת מתחם העושה וגובה הקנס. באת-כח המאשימה ציינה כי בין השיקולים למחוק את נאשם 8 מכתב האישום, הייתה העובדה כי נאשם 9 הוא שהיה הסמכות הניהולית הבכירה של חברת רולידר. במקרה דנן, נאשם 13 הוא הסמכות הניהולית הבכירה.

טיעוני בא-כח הנאשמים לעונש

30. בא-כח הנאשמים הגיש טיעון כתוב לעונש [ מב/5] וחזר על הטיעונים בעל-פה.

בא-כח הנאשמים טען כי האירועים שהתרחשו לא היו באשמתם של הנאשמים והם לא יכולים היו למנוע התרחשותם. לטענתו, הנאשמים עשו כל שלאל ידם על מנת למנוע את התרחשות האירועים ואלה התרחשו בשל מעורבותם או מחדלם של אחרים [ הוא הטיל את האחריות על פקח רט"ג, חברת קצא"א ועובדיה וכן חברת רולידר ועובדיה]. נטען כי הנאשם 13 העביר הדרכות ולימד את עובדיו את שיטת העבודה לביצוע השיפוץ ומסר הנחיות ברורות למפעילי הכלים ולכוונים אודות העבודות ושיטת העבודה בהתאם למפרט הטכני. הוא לא יכול היה לעשות דבר בעת האירוע ונודע לו עליו אך לאחר התרחשותו. נאשם 13 ביקש למנות מנהל עבודה מטעמו, אך בקשתו זו נדחתה על ידי חברת רולידר שמינתה מנהל עבודה מטעמה.

לטענת בא-כוחם , הנאשמים מצויים בתחתית מבחינה היררכית. הסמכות העליונה הייתה פקח רט"ג, לאחריו, או במקביל אליו, חברת קצא"א ועובדיה, מתחתיהם חברת רולידר ועובדיה ולאחר מכן הנאשמים.

31. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות באירוע הראשון ציין בא-כח הנאשמים מחדלים רבים שנפלו בהתנהלותם של אחרים, שאם אלה לא היו מתרחשים כי אז האירוע כלל לא היה מתרחש. נטען כי מערך התקשורת הסלולארית באתר היה לקוי; כי לא היו במקום מפתח מגופים וערכה זמינה לטיפול בשעת חירום; כי הוראות המפרט בכל הנוגע לסיור מקדים בין הפיקוח וצוות רט"ג לא התקיימו; וטען כי התערבותו של פקח רט"ג באירוע [ אשר לו סמכויות שיטור], חוסר הפעלת סמכות מצד נאשם 11 [ עוזרו של מנהל העבודה בפרוייקט מטעם חברת רולידר] והיעדרם של נאשמים 5 ו- 6 [מפקחי הפרוייקט מטעם חברת קצא"א] על אף שנוכחותם הייתה נדרשת בהתאם למפרט הטכני הם שהובילו לאירוע ולנזק שנגרם. פקח רט"ג הוא שכפה על נאשם 14 לעקור את העץ, כך נטען.

32. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות באירוע השני ציין בא-כח הנאשמים כי קו קטע הצינור שנפגע באירוע זה הוטמן בקרקע בגובה של כ- 37 ס"מ בלבד, זאת בניגוד למפרט הטכני ולתקן – הדבר הוא באחריות חברת קצא"א ועובדיה וחברת רולידר ועובדיה – ללא כל אחריות וזיקה לנאשמים ואף בניגוד לאינטרס הכלכלי של הנאשמת אשר מתוגמלת כלכלית בהנמכת הקו. אם הקו היה מונח במקום הנכון, כי אז האירוע כלל לא היה מתרחש. נציגי חברת קצא"א הורו לנאשם 15 לפתוח את הדרך למעבר מטיילים באמצעות השופל. לא ניתן לדרוש מנאשם 15, אשר היה שותף לכיסוי חלק מהקו, לזכור מה גובה הצינור בכל מקטע ומקטע ולא ניתן להעריך את מיקום הנחתו של הקו ממושב השופל.

33. לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות ציין בא-כח הנאשמים כי הם נטלו אחריות על המעשים והודו בעובדות כתב האישום מבלי להגיע להסכמות דיוניות או עונשיות עם המאשימה. עוד טען כי המאשימה פעלה באופן מפלה בין הנאשמים דנן לנאשמים 11-7. על אף שאחריותם של נאשמים 11-7 רבה יותר, מעצם היותם הקבלן הזוכה במכרז, הם זכו להסדר מיטיב במסגרתו נמחק נאשם 8 [ מנכ"ל חברת רולידר] מכתב האישום. לעומת זאת, בעניינם של הנאשמים דנן, שהם בתחתית ההיררכיה בהיותם קבלן המשנה, סירבה המאשימה למחיקת הנאשם 13 מכתב האישום או לכל תיקון מינורי אחר בעובדות כתב האישום. חלקו של נאשם 8 היה חמור יותר, הוא זה שנשא בפועל באחריות כוללת על ביצוע פרוייקט השיפוץ בצינור. נטען כי מחיקתו מכתב האישום מעלה כי לשיטתה של המאשימה ניתן לוותר על אחריות המנהלים במקרה דנן.

34. בא-כח הנאשמים ביקש לבטל את הרשעת הנאשמים בדין. נטען כי יש להחיל את ההלכה בדבר הימנעות מהרשעת נאשם בגמישות שעה ומדובר בעבירות אסדרתיות של אחריות קפידה – בעבירות אלו האינטרס הציבורי שבהרשעה נחלש מהותית ואף נוצר אינטרס ציבורי שלא להרשיע. נקבע להלכה כי בעבירות אלה ניתן להקל בנטל המוטל על הנאשם להוכיח את עוצמת הפגיעה שתיגרם לו כתוצאה מההרשעה. לטענת בא-כח הנאשמים ניתן לבטל את ההרשעה בדין ולהשית בתיק דנן ענישה אשר יש בה כדי לשרת את האינטרס הציבורי אף בצורה טובה יותר.

35. לעניין הנאשמת ציין כי היא הוקמה בשנת 1998. מדובר בחברה בעל סיווג קבלני בתחום עבודות העפר, תשתיות ופיתוח והיא רשאית וכשירה לבצע עבודות הנדסיות, לרבות מיחזור, בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה. הנאשמת מעסיקה כ- 25 עובדים ישירים וכ- 100 עובדים עקיפים נוספים [ דוגמת נותני שירות, ספקים, מהנדסים]. הנאשמת היא בעלת פעילות עשירה בתחום איכות הסביבה ובמהלך שנות פעילותה ביצעה פרוייקטים רבים עבור עיריות, מועצות מקומיות וגופים פרטיים. עוד ציין בא-כח הנאשמים כי הנאשמת נפגעה כלכלית בעקבות הגשת כתב האישום. על פי דוחות כספיים מיום 31.12.2018 וחוות דעת כלכלית מיום 9.1.2019 נרשמה בשנת 2018 ירידה בהיקף פעילותה של הנאשמת וברווחיה. עוד נטען כי בעקבות זכייתה של הנאשמת במכרז כקבלן משנה של חברת רולידר, היא רכשה ציוד הנדסי כבד בסכום של מיליוני שקלים. בעקבות האירועים, עם הפסקת העבודות ומשלא חודשו, נמכר הציוד במחיר הפסד ועובדים פוטרו. זאת ועוד, הנאשמת לא יכולה הייתה להתמודד במכרזים נוספים במהלך תקופת עבודתה בפרוייקט , דבר שגרר פגיעה כלכלית נוספת . האירועים גרמו לנזק כלכלי נוספת משמעותי לנאשמת ואף לנזק תדמיתי בענף עבודות העפר.

לטענת בא-כח הנאשמים עבודתה השוטפת של הנאשמת תיפגע היה ולא תבוטל הרשעתה בדין. במסגרת מכרזים של גופים ציבוריים, מועצות ועיריות שונות ברחבי הארץ מתקיים תנאי סף של העדר הרשעות פליליות בגין עבירות איכות הסביבה של התאגיד ו/או נושא משרה בו וכן העדר הליכים פליליים מתנהלים. גם במכרזים בהם אין מדובר בתנאי סף, כי אז הרשעה בדין תפגע בסיכויי קבלת ההצעה שתגיש הנאשמת. נקודת הפתיחה של הנאשמת ונאשם 13 ביחס לשאר המתמודדים במכרז תהיה נמוכה ללא כל קשר לאטרקטיביות הצעתם.

בא-כח הנאשמים הציג כאמור עתירה מנהלית שהוגשה כנגד תנאי סף זה בדבר היעדר הרשעות כאמור לעיל [ עת"מ 23766-01-17]. פסק הדין בעתירה ניתן בהסכמת הצדדים ולפיו בוטל תנאי הסף ונקבע כי המזמין יהא רשאי לשקול הרשעה כאמור. בא-כח הנאשמים טען כי האמור מוכיח שהרשעה בדין בהכרח תפגע בנאשמת, ואין מדובר בטענה בעלמא. מכרזי איכות הסביבה הם הבסיס לקיומה של הנאשמת. לטענת בא-כח הנאשמים במקרה דנן נסוג האינטרס הציבורי והוא מחייב ביטול ההרשעה בדין – זאת בשל הנזקים שיגרמו לנאשמת, אשר עשויה אף להפסיק פעילותה וכתוצאה יפוטרו עובדיה הישירים והעקיפים.

בא-כח הנאשמים הפנה למכרזים רבים נוספים, מהעת האחרונה, לפיהם על הנאשמת ונאשם 13 להצהיר כי אין להם הרשעה בדין בעבירות איכות הסביבה וכי לא מתקיימים או התקיימו בשנה האחרונה הליכי אכיפה משפטיים כנגדם.

36. הנאשם 13 יליד שנת 1972 נשוי ואב ל- 12 ילדים, נעדר עבר פלילי. הוא ציין כי הנאשם 13 נדרש עם הגשת כתב האישום לחתום על ערבויות אישיות לבנקים ולספקים שונים וזאת בשל החשש לקריסתה הכלכלית של הנאשמת. בא-כח הנאשמים מסר כי בחודש אוקטובר 2018 הותקף נאשם 13 סמוך לביתו על רקע סכסוך משפחתי, באמצעות מקלות, אלות וברזלים. הנאשם 13 הוכה בראשו ובכל חלקי גופו עד איבוד הכרה, הוא אושפז וטופל במחלקה לטיפול נמרץ. לאחר מספר ימים שב להכרתו ואושפז במחלקה הנוירוכירורגית עד להתייצבות מצבו. כיום הוא סובל מפגיעה בשמיעה, חש עייפות וסחרחורות, נימול בידיים והליכתו נפגעה. הוא מצוי במעקב קבוע אצל רופא נוירולוג ורופא אף אוזן גרון.

37. נאשם 14 יליד שנת 1989 נשוי ואב לארבעה עובד כנהג שופל באתר הפסולת דודאים. בעניינו חזר בו בא-כח נאשמים מהבקשה לבטל את הרשעתו בדין – זאת לאור עברו הפלילי.

נאשם 15 יליד שנת 1979 נשוי ואב לשישה עובד אצל הנאשמת ועתיד להתחיל בקורס מנהלי עבודה בתחום התשתיות. גם בעניינו ביקש בא-כח הנאשמים לבטל הרשעתו בדין.

38. בא-כח הנאשמים עמד על עיקרון האחידות בענישה. הוא ציין כי מבחינה היררכית, סדר העמדתם לדין של הנאשמים בכתב האישום הוא פונקציה ישירה לאחריותם לאירועים. מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינם של נאשמים 11-7 הוא גבוה יותר ממתחם העונש שיש לקבוע בגין הנאשמים דנן. לאור האמור, ביקש לקבוע מתחם עונש אחד בגין כלל האישומים שבכתב האישום; לנאשמת מתחם עונש שנע בין אי הרשעה ועד לקנס שלא יעלה על 200,000 ₪, לנאשם 13 מתחם עונש שנע בין אי הרשעה ועד לצו של"צ וקנס בסך 25,000 ₪; ולנאשמים 14 ו- 15 מתחם עונש שנע בין אי הרשעה ועד לצו של"צ וקנס בסך 15,000 ₪.

39. נאשם 13 בדבריו לעונש מסר כי הוא הבעלים של הנאשמת אשר הוקמה לפני כ- 20 שנה. מדובר בחברה משפחתית שמעסיקה בין 40-30 עובדים. ציין כי לא היו בעיות בעבר בעבודות אותן ביצעו, כי הם פועלים באופן מסודר, וכי לגישתו הוא והנאשמת אינם אשמים בנזק שנגרם. נאשם 13 ביקש לבטל את הרשעת הנאשמת והרשעתו בדין, לעניין זה ציין כי: "אני מבקש מבית המשפט לא להרשיע אותי ולא את החברה כי אם תרשיעו אותנו החברה הזאת נגמרת שהחברה נגמרת אני חושב שאף אחד לא מרוויח מזה משהו כל הפועלים שלי ילכו לאיבוד אפילו יש לי פועלים במשרד שלי גם יהודים גם ערבים אם אני לא אהיה המנהל של החברה כולם עוזבים זאת אומרת אתם הולכים לגמור לי את החברה חברה חיה הולכים לגמור לי עם כל המצב הקשה שיש במדינת ישראל שלא משלימים ולא הכול, הכול של הבנק אתם הולכים להוריד לנו את החברה אני חושב שזה סתם למה אני אשם?".

40. נאשם 14 בדבריו לעונש פנה אל בית המשפט וביקש להתחשב בו בעת גזירת עונשו. הוא מסר כי יש לו שני ילדים וכי הוא נושא בחובות על סך 200,000 ₪.

41. נאשם 15 בדבריו לעונש פנה אל בית המשפט וביקש להתחשב בנאשמים בעת גזירת עונשם.

תסקירי שירות המבחן

42. תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 13 , תיאר את קורות חייו. צויין כי הנאשם 13 יליד שנת 1972 נשוי לשתי נשים ואב ל- 11 ילדים בגילאים 23-10. הנאשם ומשפחתו מתגוררים ברהט. הנאשם 13 הוא הבעלים והמנכ"ל של הנאשמת, ארבעת בניו עובדים אצל הנאשמת וכך גם חמישה מאחיו.

הנאשם 13 סיים 9 שנות לימוד, זאת מאחר ולטענתו לא חש כי הוא נתרם מלימודיו. בגיל 18 החל לעבוד בחברה של אביו ולמד נהיגה על שופל; כחלק מהניסיון שצבר בעבודה זו החליט בגיל 25 לפתוח עסק עצמאי בתחום עבודות העפר והקים את הנאשמת. על פי המידע שנמסר לשירות המבחן, כיום לנאשמת 35 עובדים במגוון תפקידים.

43. הנאשם 13 תיאר לפני קצינת המבחן כי בטרם תחילת העבודות, ברקע לאירועים המתוארים בכתב האישום, הוא הדריך והכשיר את עובדיו לעבוד על פי הנהלים ובטח ביכולות ובניסיון שלהם. עוד לטענתו הכשיר מנהל עבודה מטעמו, אולם חברת רולידר התעקשה כי מנהל העבודה מטעמה הוא זה שיפקח על ביצוע העבודות.

בהתייחס לאירוע מסר הנאשם 13 תיאור שאיננו עולה בקנה אחד עם כתב האישום בעיקר באשר לאחריותם של הנאשמים דנן.

באשר לאירוע הראשון, תיאר הנאשם 13 כי פקח רט"ג דרש מהעובד שלו להימנע מלקצץ את העץ, ודרש לעקור אותו ולהניחו בצד. הנהג סבר כי מדובר בסיכון אך הפקח התעקש ואף עלה על הבאגר בכדי לוודא שנעשה כן. הנהג שעשה כן פגע כתוצאה מכך בצינור ודס"ל החל לזרום באזור. תיאר כי הוא הוזעק מייד והחל בביצוע שיקום הנחל.

באשר לאישום השני, תיאר הנאשם 13 כי חברת קצא"א הנחתה שבמידה ויבחינו כי יש צורך לחפור עמוק יותר בקרקע, יעשו זאת בתמורה לתשלום וכך הוסכם בין הצדדים. משהגיע נהג השופל לאזור הוא הבחין כי יש צורך לחפור לעומק, אך מנהל העבודה מטעם חברת קצא"א טען כי אין בכך צורך ועל כן הנאשמת המשיכה בעבודות במהלכן נפגע הצינור ודס"ל זרם ממנו. תיאר כי הוא הוזעק למקום והחל עם עובדיו לשקם את האזור שנפגע.

44. קצינת המבחן ציינה כי הנאשם 13 מבין את המשמעות ואת ההשפעה הסביבתית שנגרמו בעקבות העבירה ומביע חרטה כנה על הנזק שנגרם. קצינת המבחן התרשמה מאדם אחראי ונורמטיבי. היא המליצה להשית על הנאשם צו של"צ בהיקף 220 שעות, אשר להערכתה יש בו לחזק את ההרתעה ולאפשר לנאשם 13 לפצות את הציבור.

לאור התרשמותה מיכולתו של נאשם 13 לנהל אורח חיים תקין, ולפרנס את משפחתו ולאור היותו מנכ"ל חברה אשר מעסיקה מספר רב של עובדים, לאור נטילת האחריות ומאחר ומדובר במעורבות פלילית ראשונה סברה קצינת המבחן כי הרשעה בדין עלולה לקטוע את ההישגים עליהם עמל שנים רבות ועל כן המליצה על ביטולה.

45. על הנאשם 14 המליץ שירות המבחן להשית צו של"צ בהיקף 120 שעות, שיהווה עונש חינוכי שיש בו להקטין את הסיכון לביצוע עבירות נוספות בעתיד.

בתסקיר תואר כי הנאשם 14 בן 29 נשוי, אב לשלושה ילדים בגילאים 4-2 המתגורר ברהט ועובד כנהג שופל בחברת " א.ת אלעוברה". נאשם 14 בוגר 7 שנות לימוד, בהיותו כבן 19 וחצי נפצע באירוע ירי על רקע סכסוך חמולות. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם 14 נטל אחריות על מעשיו והכיר בתוצאות.

46. על הנאשם 15 המליץ שירות המבחן להשית צו של"צ בהיקף 120 שעות, שיהווה עונש חינוכי שיש בו להקטין את הסיכון לביצוע עבירות נוספות בעתיד.

נאשם 15 בן 40 גרוש, אב לשישה ילדים בגילאי חודש עד 14 המתגורר ברהט עם גרושתו. הנאשם 15 סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, הוא החל לעבוד אצל הנאשמת בשנת 1997 כנהג שופל. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם 15 נטל אחריות על מעשיו והכיר בתוצאות שנגרמו מהם.

דיון והכרעה

הערכים המוגנים שנפגעו ממעשי הנאשמים ומתחם הענישה הראוי

47. הערכים המוגנים בעבירות סביבתיות הם הערכים של שמירה על משאבי הטבע, בריאות האדם ואיכות חייו וחיי הדורות הבאים אחריו.

"האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האוויר הם היסודות לקיום האנושי . . . איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה – לכל פרט ופרט ולחברה ככלל – בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו . . . אכן, אחד האתגרים החשובים ביותר של ימינו ( בעולם ובישראל) הוא זה של איכות הסביבה. יש בו ביטוי לצורך של "[]שמירת הטבע והנוף – מעשה בראשית – בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה" . . . אחד הערכים החברתיים הראויים להגנה הוא זה של שמירה על משאבי הטבע."

[בג"צ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח (3) 503, 513-512 (2004)].

48. הנזקים שנגרמים כתוצאה מעבירות אלה הם נזקים המושתים בפועל על כלל הציבור אשר זכאי לחיות בסביבה נקיה ממפגעים. הקלות שבביצוע עבירות סביבתיות לצד התמריצים הכלכליים בבסיסן מחייבים מדיניות ענישה מחמירה לשם הרתעה.

"הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע ההולכים ומתדלדלים וההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הטבע והסביבה, חייבה את המחוקק לקבוע רמת ענישה משמעותית לעוברים עבירות אלו, ואת בית-המשפט בתורו לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפיי אותם עבריינים".

[רע"פ 1223/07 סח עלי מורשד נ' מדינת ישראל המשרד לאיכות הסביבה (12.2.2007)]

בית משפט העליון עמד על חומרתן של עבירות איכות הסביבה, כדלהלן:

"בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה שיש בעבירות הגורמות לנזק לסביבה, ועל חובתנו, כחברה וכבני-תרבות, להקפיד ולשמור על נקיונה, חוסנה ושלמותה של הסביבה בה אנו חיים"

[רע"פ 362/13 עלי חסן גמיל נ' מדינת ישראל (27.08.2013), פסקה 18 בהחלטת כב' השופט מלצר]

49. בשני אירועים שונים, בפער זמנים של כ- 9 שבועות [ פער זמנים אשר נשען על הפסקת העבודות באתר בגין אירוע הפריצה הראשון המתואר בכתב האישום], בשני אזורים סמוכים בנחל צין ובקרבה גיאוגרפית זה לזה [ כ- 200 מטר], במתחם גן לאומי " גן הפסלים"; התרחשו שתי פגיעות בצינור בעת שימוש בציוד הנדסי כבד במהלך עבודות שיפוץ הקו.

הפגיעה הראשונה התרחשה כאשר נאשם 14, אשר היה בצוות החפירה ושימש כנהג באגר, נהג אותו אל מחוץ לרצועת העבודה בה היה הצינור גלוי לעין והחל לחפור סמוך לעץ, לאחר שפקח רט"ג ביקש להימנע מדריסתו, במטרה לעקרו ולהעתיקו למקום אחר. הנאשם 14 חפר בקרקע מבלי שניתן היה לראות את הצינור שהיה טמון בקרקע ועל אף שידע על הסיכון הכרוך בחפירה ללא קשר עין עם הצינור. במהלך הניסיונות לעקור את העץ, נעץ נאשם 14 את שיני כף הבאגר בקרקע ופגע בצינור.

הפגיעה השנייה התרחשה כאשר נאשם 15, שהיה שותף לחלק מעבודות כיסוי הצינור במקטע הרלוונטי, התבקש להכשיר לשימוש שביל תחתיו עבר הצינור . במהלך עבודות הכשרת השביל, ולצורך החלקת הקרקע והשוואת גבהים שונים של פני השטח, נהג נאשם 15 את השופל כשכף השופל ושיניה פונות קדימה. במהלך פעולה זו, ננעצו שיני השופל בצינור ופערו בו שני חורים.

50. כתוצאה מפגיעות אלו זרם מהצינור דס"ל בכמויות גדולות, וזיהם את נחל צין וסביבותיו. הנזק שנגרם במקרה דנן הוא עצום. צודקת המאשימה כי הנזקים האמתיים של האירועים המתוארים בכתב האישום יתגלו בהיקפם האמיתי אך בעתיד הרחוק, שכן מדובר במערכת אקולוגית משולבת ומורכבת.

כתוצאה מהמתואר באישום הראשון פרצו מהצינור כ- 722 מ"ק דס"ל, מתוכם נשאבו בפעולות החירום כ- 100 מ"ק דס"ל, וזוהם שטח של כ- 60 דונם. בשטח בוצעו פעולות שיקום ופונו מהנחל וסביבותיו כ- 26,500 טון קרקע מזוהמת. חרף פינוי הקרקע, חלק מהדס"ל נותר בערוץ ובגדות הנחל גם לאחר מכן.

כתוצאה מהמתואר באישום השני פרצו מהצינור כמה מאות מ"ק של דס"ל, במהלך עבודות השיקום הוצאה מהאזור כ- 7,200 טון קרקע מזוהמת. פרט לנזק לקרקע נגרמו גם נזקים לצמחייה, לבעלי החיים באזור, ולבתי הגידול שלהם.

פרט לנזק שנגרם לקרקע כמתואר לעיל נגרמו גם מפגעי ריח חריפים. פגיעה עקיפה נוספת נגרמה לציבור מאחר ובמשך תקופה של מספר חודשים נסגר האזור למטיילים בשל מאמצי השיקום. בנוסף, נאשם 10 נפגע ברגליו במהלך הניסיונות לשאוב את הדס"ל שזרם כתוצאה מהאירוע המתואר באישום השני, והוא נזקק לאשפוז של מספר ימים.

51. מדובר בפגיעה ממשית בערכים המוגנים ברף חומרה גבוה. יש לשקול לחובת הנאשמים את העובדה כי מדובר בשני אירועים עוקבים של פגיעה בצינור, ואת הנזק המשמעותי שנגרם לסביבה. עוד יש לשקול לחומרה את העובדה כי שני הנהגים, נהג הבאגר ונהג השופל, אשר גרמו במעשיהם הפיזיים לנזקים המתוארים לעיל הם עובדי הנאשמת.

לקולה יש לשקול בעניינו של הנאשם 13 את רמת הפליליות הנמוכה שבעבירות אותן ביצע, עבירות מסוג אחריות קפידה, אשר לשם הרשעה בהן אין צורך בהוכחת מחשבה פלילית.

52. סבורתני כי אין לקבל את מגוון טענותיו של בא-כח הנאשמים לעניין אחריותם של נאשמים אחרים לעבירות [ חברת קצא"א ועובדיה; חברת רולידר ועובדיה; פקח רט"ג] ואת הטענה כי הנאשמת ונאשם 13 עשו כל שלאל ידם כדי להימנע מביצוע העבירה. טענות אלה חותרת תחת הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום.

צודקת באת-כח המאשימה בטיעון כי הנאשמים הם מחוללי האירועים והפגיעות בצינור. הנאשמים 14 ו- 15 הם שפעלו בניגוד להוראות ובניגוד לנהלי העבודה להם היו מודעים באופן מלא. באירוע הראשון ניתן היה להימנע מפגיעה לו הנהלים היו נשמרים ולו היה ממתין נאשם 14 לבירור שניסה מנהל העבודה במקום לערוך. באירוע השני ניתן היה להימנע מפגיעה בצינור לו היה הנאשם 15 מקפיד על נהלי העבודה והבטיחות בעבודה.

53. עוד יש להתחשב בעיקרון אחידות הענישה, ובעונשים השונים שנגזרו על נאשמים אחרים במסגרת פרשה זו – זאת לאור חלקם היחסי של הנאשמים ומיקומם במערכת הפעילות שהובילה בסופו של יום לפגיעות בצינור כפי המתואר בכתב האישום.

בהחזקתה ובניהולה של חברת קצא"א ועובדיה מצוי הצינור והיא התקשרה עם משרד הביטחון במטרה לבצע עבודות שיפוץ בו. העבודות נעשו תחת אחריותה המלאה של חברת קצא"א ותחת פיקוחה, ובמסגרת תכנון הפרוייקט ערכה מפרט טכני. חברת רולידר ועובדיה נבחרו, לאחר הליך של מכרז, לנהל את ביצוע עבודות השיפוץ בקו. הנאשמת ועובדיה התקשרו עם חברת רולידר כקבלן משנה לשם מתן שירותי עבודות עפר במהלך שיפוץ הקו. חברת רולידר התקשרה עם הנאשמת, והנאשמים 14 ו- 15, עובדיה של הנאשמת, אשר נהגו בכלי רכב הנדסיים וגרמו בפועל לנזק לצינור באמצעות אותם כלים. הנאשם 13 הוא הבעלים והמנכ"ל של הנאשמת ונושא באחריות מנהלים .

כאמור הנאשמים הם המחוללים הישירים של הנזק. הנאשמים האחרים, הן מטעם חברת רולידר והן אלה הקשורים לחברת קצא"א, מצויים במעגלי הפיקוח והניהול של הפרוייקט. לכאורה ההיררכיה פועלת באופן שהנאשמים מצויים בתחתית הפירמידה, אך מאידך יש לזכור כאמור לעיל, כי לו בחרו לפעול מעט אחרת ובהתאם להוראות ולנהלי העבודה, הנזק שנגרם היה נמנע. הדבר היה בידיהם ממש. למען הסר ספק, ולמען הזהירות, יש להזכיר כי בעניינה של חברת קצא"א והנאשמים 6-2 טרם נקבעו קביעות עובדתיות באשר למידת אחריותם אם בכלל. בעניינם של נאשמים 7, 11-9 הסתיים ההליך זה מכבר.

54. יש לשקול גם את ענישתם של עובדי חברת רולידר והמתחמים שנקבעו בעניינם בעת קביעת מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים דנן. חברת רולידר ועובדיה הורשעו כולם בדין, עונשם נגזר במסגרת הסדר טיעון אשר כלל גם הסכמות מסויימות לעניין העונש.

על חברת רולידר הושת קנס בסך 500,000 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסך 700,000 ₪.

על נאשם 9, עובד חברת רולידר ומי שמונה מטעמה לנהל את פרוייקט שיפוץ הצינור והיה אחראי על הניהול ההנדסי והמקצועי של ביצוע הפרוייקט ובכלל זה על ניהול צוותי העבודה באמצעות נאשם 10, הושת צו של"צ בהיקף 120 שעות.

על נאשם 10, מנהל העבודה מטעם חברת רולידר באתר שיפוץ הצינור אשר היה אחראי על ביצוע עבודות השיפוץ באמצעות צוותי העבודה של חברת רולידר והנאשמת ועובדיה, הושת עונש בדמות צו של"צ בהיקף של 120 שעות, קנס בסך 20,000 ₪, וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסך 20,000 ₪.

על נאשם 11, עוזרו של נאשם 10, הושתו קנס בסך 15,000 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסך 15,000 ₪.

55. לכאורה בשל השי קול ההיררכי צריך להיות עונשם של הנאשמים דנן נמוך מזה של עובדי חברת רולידר. מאידך, מדובר כאמור במחוללים הישירים של הנזק.

לעניין זה, ובעניינן של החברות הנאשמות, חברת רולידר [נאשמת 7] מול חברת מובילי הר הנגב [נאשמת 12 דנן], יש לשקול את ההיקף הכלכלי של פעילותן העסקית. הענישה של חברות בתחום התשתיות ובעבודות כגון דא צריכה לשקף את ההישג הכלכלי כתוצאה מהתנהלות המובילה למפגעים סביבתיים. מאחר והשיקול העיקרי בעניינן של אותן חברות הוא הרתעה כלכלית – להיקף הכלכלי של פעילותן השלכה ישירה גם על מתחמי הענישה.

56. באשר לעובדי החברות, יש להבחין בין מי שהיה מנהל בשטח בעל סמכות פיקוח ומתן הוראות, ובין מי שביצע את אותן הוראות. מחד, למנהלים אחריות רחבה ומשמעותית משל העובדים בשטח, מאידך, העובדים בשטח הם אלה שאחזו בכלים והפגיעה יצאה תחת ידיהם.

בנסיבות של ההליך דנן, שעה שלאור כתב האישום בו הודו הנאשמים, ברי כי הנאשמים פעלו בניגוד להנחיות ולהוראות שניתנו להם על ידי המנהלים והמפקחים השונים בשטח, סבורתני כי הפער בין הנאשמים דנן ובין הנאשמים 11-9 יכול להישען רק על פערי הכוחות ביניהם ותו לא. הנאשמים 14 ו- 15 לא ביצעו את הוראות המנהלים והמפקחים בשטח, סטו מהוראות העבודה ומהנחיות העבודה הידועות להם בדבר שיטת העבודה הבטוחה. נוכח ההפרה הישירה של הוראות העבודה המפורשות הפער בינם ובין עובדי חברת רולידר ששהו בשטח [אשר היו אמונים על פיקוח ויישום ההוראות] אינו גבוה.

57. במקרה דנן יש לראות בכתב האישום אירוע אחד ולקבוע בגינו מתחם ענישה אחד, שכן בין שני האישומים מתקיים קשר ענייני ולוגי. בנוסף, מדובר באירועים שהתרחשו בסמיכות גיאוגרפית [ כ- 200 מטר], וכן בסמיכות זמנים, שעה שעבודות השיפוץ בקו הופסקו בעקבות האירועים המתוארים באישום הראשון ואך חודשו בסמוך לאירועים המתוארים באישום השני. עם זאת, יש לקבוע מתחם ענישה שונה לכל אחד מארבעת הנאשמים בשל תפקידם בשטח ובכלל.

מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמת הוא קנס הנע בין 500,000 ₪ לבין 1,500,000 מיליון ₪, לצד חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בעתיד.

מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם 13 נע בין קנס בסך 50,000 ₪ ועד קנס בסך של 350,000 ₪, זאת לצד התחייבות משמעותית ועבודות של"צ.

מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמים 14 ו- 15 נע בין קנס בסך 10,000 ₪ ועד קנס בסך של 50,000 ₪, זאת לצד התחייבות משמעותית ועבודות של"צ.

[לעניין מתחמי הענישה ר' רע"פ 8971/15 כל בו חצי חינם בע"מ נ' מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה‏ (27.1.2016); ע"פ ( חי') 1003-09-17 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' דור כימיקלים בע"מ (29.1.2018); ע"פ ( חיפה) 10261-08-17 מדינת ישראל נ' שמן תעשיות בע"מ (10.1.2018); ת"פ 42679-08-13 מ"י נ' אסמי עוז 2000 בע"מ (19.3.2015) – יש לציין כי מדובר במקרים שהם קלים יותר מבחינת היקף הנזק הסביבתי, אך מצאתי, כפי שצוין גם בגזר הדין של הנאשמים 7 ו-9, כי ניתן לגזור מהם מתחם ענישה שצריך להיות חמור מזה שנדון בהם. כמו כן ר' גזר הדין בעניינם של נאשמים 7, 11-9 בתיק דנן]

ההרשעה בדין

58. סבורתני כי יש לדחות עתירת ההגנה לביטול הרשעת הנאשמת, נאשם 13 ונאשם 15 בדין.

כלל הוא משהוכח כי מבצע עבירה ביצע את העבירה הנדונה יש להרשיעו בדין בגינה, הימנעות מהרשעה היא בגדר החריג שבחריגים והיא אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם, כאן יש להתייחס לנזק המוחשי-קונקרטי העלול להיגרם לנאשם ואין להידרש לאפשרויות תיאורטיות לפיהן עלול להיגרם לו נזק כלשהו בעתיד [ ר' רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (1.1.2013)]; ושנית, טיב העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרות לוותר, בנסיבות המקרה הספציפי, על ההרשעה – זאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים [ ר' ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342 (1997)].

הוראה זו חלה אף על תאגיד, וניתן שלא להרשיעו בדין: "סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי בתום בירור האשמה על בית המשפט להחליט אם לזכות את הנאשם " או אם מצא אותו אשם על הרשעתו". זהו מודל בינארי. באין אשמה זיכוי – בהתקיים אשמה הרשעה. ואולם, הפרקטיקה והדין קבעו מסלול ביניים של אשם בלא הרשעה. כך כלפי נאשם בשר ודם ( ראו גם סעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). מה דינו של גוף מאוגד? בית משפט זה פסק כי ניתן להחיל את הוראות הדין העוסקות באי הרשעה על תאגיד שנמצא אחראי בפלילים . . ." [רע"פ 1840/12 יהודה עוזר נ' מדינת ישראל (30.4.2013), פסקה 6 בהחלטת כב' השופט הנדל ( להלן: "פרשת עוזר")].

הרציונאליים העומדים מאחורי ההחלטה להימנע מהרשעה בדין של אדם בשר ודם מתקיימים אף בתאגיד, כמובן בשינויים המתחייבים. על כן, השיקולים אשר יעמדו בבסיס אי הרשעה בדין של אדם בשר ודם יישקלו גם בעניינו של תאגיד. אין ספק כי הרשעה בפלילים תפגע בתאגיד, אם בשמו הטוב ואם ביכולתו להתקשרות עסקית עתידית; יש לבחון את פוטנציאל פגיעת ההרשעה בשיקומו של התאגיד [ במובן של פגיעה בפעילותו הנורמטיבית השוטפת] ואת סוג העבירה שנעברה בנסיבותיה וחומרתה [ רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל- פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה (23.10.12)].

נקבע כי אי הרשעת תאגיד הוא חריג מצומצם אף יותר מאי הרשעה של נאשם בשר ודם: "נדמה כי יש להחיל את כלל " אי ההרשעה" ביחס לחברה רק באותם מקרים בהם תוצאת ההרשעה אינה עומדת בפרופורציה ומידתיות לנזק שייגרם לחברה. יובהר, כי אם התוצאה של אי הרשעת נאשם ( וכמובן הכוונה לבגיר) הינה בגדר חריג, תוצאה כזו כלפי חברה תחול בגדר חריג מצומצם יותר." [פרשת עוזר, פסקה 6 להחלטת כב' השופט הנדל].

59. לעניין עבירות אחריות קפידה, נקבע כי תמשיך ותעמוד בעינה ההלכה לפיה ההרשעה היא הכלל, והימנעות מהרשעה היא החריג; מאפייניהן הייחודיים של עבירות אלה ונסיבות ביצוען יישקלו במסגרת האיזון הכולל בשאלת אי ההרשעה. עם זאת, בעבירות אלה, ניתן להחיל את ההלכה בדבר הימנעות מהרשעה בגמישות מסויימת – הכל לאור חומרת העבירה ונסיבות ביצועה.

"עם זאת, נראה כי גם ביישום ההלכה הנוהגת, כפי שנקבעה בעניין כתב ובפסיקה שצעדה בעקבותיו, בית המשפט אינו עוצם את עיניו למאפיינים המיוחדים של העבירות האסדרתיות, ואין מניעה לתת לנתון זה משקל באיזון הכולל. כפי שצוין, חומרת העבירה ונסיבות ביצועה הן שיקול שנלקח בחשבון באיזון שקבעה הפסיקה לבחינת שאלת ההימנעות מהרשעה בפלילים, בין האינטרס הציבורי שבהרשעה לבין נסיבותיו הפרטניות של הנאשם והנזק שייגרם לו כתוצאה מן ההרשעה. ככל שהעבירה שעבר הנאשם ונסיבות ביצועה הן ברף הנמוך, כך פוחת האינטרס הציבורי שבהרשעה. כפועל יוצא, ניתן להקל על הנטל המוטל על כתפי הנאשם להראות את עצמת הפגיעה שתיגרם לו כתוצאה מן ההרשעה כתנאי לאי הרשעתו בדין. בנוסף, צודק בית המשפט המחוזי בהערתו כי בעבירות מעין אלו, שאלת שיקום העבריין – כשיקול מרכזי שעליו עמדה הפסיקה ביחס לנושא ההימנעות מהרשעה – אינה רלוונטית. מכיוון שבמצב הדברים הרגיל מדובר בעבירות הנעברות על-ידי אנשים ללא מעורבות קודמת בפלילים, אין מדובר, ככלל, בסיטואציה של עבריין טעון שיקום.

לסיכום – הגם שההלכה הקיימת שלפיה הרשעה בפלילים היא הכלל, והימנעות ממנה היא החריג, עומדת בעינה, ניתן להחיל הלכה זו בגמישות רבה יותר כאשר מדובר בעבירות אסדרתיות של אחריות קפידה".

[רע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' דוד שבתאי (10.9.2013), פסקה 39 בפסקה דינו של כב' השופט פוגלמן].

60. סבורתני כי במקרה דנן, בחינת חומרת העבירה בנסיבותיה מובילה למסקנה כי אין לבטל את הרשעת הנאשמים בדין.

אין ספק כי לנאשמים יגרם נזק כתוצאה מהרשעתם בדין, אך נזק זה הוא אינהרנטי להליך הפלילי. לעניין זה קבע בית המשפט העליון כדלהלן: "חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת" [ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (04.09.2007), סעיף 76 בפסקה דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה].

נטען כי כתוצאה מההרשעה יפגע שמה הטוב של הנאשמת באופן שעלול להשפיע עליה כלכלית הן על יכולתה להתמודד במכרזים עתידיים וכן על התקשרויות עסקיות עתידיות שאינן תלויות מכרזים , כך גם בעניינו של נאשם 13.

בעניינו של נאשם 15 לא הגיש בא-כח הנאשמים כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי תיגרם לו פגיעה כלשהי בהעסקתו ושיקומו, לאור האמור לא הורם הנטל להוכיח כי יגרם לו נזק קונקרטי כתוצאה מהותרת הרשעתו בדין על כנה.

61. לאור הנזק החמור שנגרם במקרה דנן לאיכות הסביבה, העובדה כי מדובר בשני אירועים סמוכים יחסית [ בסמיכות גאוגרפית ובסמיכות זמנים] ולאור העובדה כי מדובר בהתנהלות היורדת לשורש עיסוקה של הנאשמת – סבורתני כי טיב העבירה בנסיבות ביצועה אינו מאפשר ביטול הרשעת הנאשמים בדין, שכן כתוצאה מהאמור, תיגרם פגיעה בלתי מידתית באינטרס הציבורי ובשיקולי הענישה האחרים – גמול, ובעיקר בשיקולי ההרתעה והמניעה.

62. מוכנה אני להניח כי כתוצאה מהותרת הרשעה על כנה ייגרמו לנאשמת ולנאשם 13 נזקים כלכליים מוחשיים. עם זאת, אין מדובר בנזק שהוא בלתי מידתי ביחס לאינטרס הציבורי שבהרשעתם.

הפגיעה בנאשמת ובנאשם 13 אותה מנסה לתאר בא-כח הנאשמים בטיעוניו לעונש היא פגיעה שאיננה רק מידתית והוגנת אלא אף נדרשת במובן של ההרתעה.

המעשים בהם כשלו הנאשמים נמצאים בליבת עשייתה של הנאשמת ועובדיה. סבורתני כי אין להעלות על הדעת סיטואציה בה תוכל הנאשמת להסתיר מלקוחותיה הפוטנציאליים את אחריותה הפלילית לאירועים מושא כתב האישום. ראוי כי במכרזים עתידיים בהם תתמודד הנאשמת תדע וועדת המכרזים על הפליליות שנפלה בהתנהלותה. הסתרת מידע זה מוועדות המכרזים אינה הוגנת ויש בה כדי לפגוע בערכים המוגנים בעבירות איכות הסביבה ובאינטרס הציבורי שבענישה.

הדברים נכונים ביתר שאת נוכח העמדה אותה ביטאו הנאשמים 13 ו- 14 ואשר עלתה גם בטיעוני בא-כוחם ולפיה אחריותם של נאשמים אחרים שעבדו ופעלו בשטח גבוהה משלהם או כי האחרים הם אלה הנושאים באחריות. מדובר בגישה אשר מצביעה על אי נטילת אחריות ובוודאי גישה אשר מצביעה על העובדה כי המסר החברתי בדבר אחריותם של הנאשמים דנן לא הופנם.

63. כאמור, אלמלא ההרשעה בדין אין הרתעה. בעבירות כגון דא מדובר, על דרך הכלל, בנאשמים או בתאגידים נורמטיביים, יצרניים ובעלי תרומה חיובית לחברה:

"יתרה מכך. הפסיקה מדגישה, ובצדק, כי " הפרופיל הממוצע" של נושאי המשרה אשר כנגדם מוגשים כתבי האישום בתיקים דומים, הינו פרופיל מאוד דומה, ובדרך כלל המדובר בבעלי תפקידים בכירים, ללא עבר פלילי, בעלי השכלה וניסיון, כאלו אשר תורמים לחברה בדרך זו או אחרת, וכאלו אשר התעסוקה הנוכחית והעתידית שלהם נמצאת באותם תחומי הפעילות. באלו הנתונים, הטיעונים של נושאי המשרה המוצאים עצמם מעורבים בתיקים כגון אלו, לגבי הנזק הצפוי, הינם טיעונים דומים עד זהים, מתיק לתיק. הערה זו מחזקת את עמדתי לפיה אין מקום להימנע מהרשעה אלא אם יוכח נזק ממשי ממוקד – שהרי אחרת, על בתי המשפט יהא להימנע מהרשעה של כמעט כל נושאי המשרה, אשר אינם שונים בהרבה האחד מהשני בהיבטים שפורטו מעלה.
זאת ועוד. לטעמי, העובדה שנושאי המשרה בהם עסקינן – ובכללם המנכ"לים בתיק הנוכחי – עוסקים גם כיום בתחומים משיקים לתחום עיסוקם במועד ביצוע העבירות, מחייבת דווקא את המסקנה בדבר הרשעה, ולא ההיפך, כפי שהם טוענים."

[ר' ע"פ 10261-08-17 בעניין שמן תעשיות בע"מ הנ"ל, בסעיפים 24-23 בפסק הדין].

64. על אף העובדה כי עסקינן, בין היתר, בעבירות מסוג אחריות קפידה, מדובר באירועים שהובילו לתוצאות חמורות, זאת גם לאור היקף הנזק ולאור העובדה כי מדובר בשני אירועים סמוכים במקום ובזמן כאמור. לאור האמור, ניתן לקבוע כי האינטרס הציבורי ייפגע היה ולא יורשעו הנאשמים בדין, וכי אין מדובר במקרה החריג שבחריגים בו ניתן לוותר על הרשעת הנאשמים בדין. הימנעות מהרשעה רק בשל טענות לנזק כלכלי עתידי חותרת תחת האינטרס הציבורי בעבירות כגון אלה, סותרת את תכלית הענישה בעבירות איכות הסביבה ותגרור פגיעה בהרתעה. כאמור, מרבית הנאשמים בתיקים כגון דא הם אנשים נורמטיביים ויצרניים, אשר הרשעה בדין עלולה לפגוע בהם. הדבר איננו יוצא דופן.

בעניין זה, גם ההערות בפסיקה כי יש מקום לאסדרה מנהלית של העבירות, או של חלקן, אין בה כדי להעלות או להוריד מחומרתן כל עוד לא שונה החוק.

"לשיטתי, קיימת חשיבות להרשעת נושאי המשרה הבכירים במקרים כגון אלו, בשל שהם קובעי ההחלטות אשר משליכות על קיומם של המטרדים והסרתם, ומעורבותם האישית בהליך הפלילי היא אחת מהדרכים האפקטיביות ביותר למנוע את המטרדים ולהחיש את הסרתם. הדרג הבכיר הוא שקובע את המדיניות, הוא שאחראי על התקציב הנדרש ובכוחם של אלו לנקוט את האמצעים למניעה ולהסרה. אני אף סבורה כי הימנעות מהרשעה משדרת מסר בלתי ראוי מטעמה של מערכת המשפט וכי הרשעה תורמת תרומה משמעותית בהרתעה, הן לגבי המשיבים דכאן והן לגבי נושאי משרה אחרים בחברות דומות. אפשר וסנקציות מנהליות יכולות לשרת את אותם האינטרסים במידה דומה, אך כל עוד אין סנקציות שכאלו ( והדבר מסור בידי המחוקק) – אין מקום להימנע מהרשעה רק בשל שבעתיד לבוא אולי יקבעו בחיקוקים סנקציות מנהליות מתאימות."

[ר' ע"פ 10261-08-17 בעניין שמן תעשיות בע"מ הנ"ל, בסעיף 30 בפסק הדין].

ענישת הנאשמים בהתאם למתחם העונש שנקבע

65. לעניין עונשם של הנאשמים, בתוך מתחם העונש שנקבע, יש לשקול את מכלול השיקולים לקולה ולחומרה.

לקולה יש לשקול את העובדה כי הנאשמת היא חברה שהוקמה בשנת 1998 נעדרת רישום פלילי קודם. לנאשמת כ- 35 עובדים ישירים וכ- 70 עובדים עקיפים.

בעניינו של הנאשם 13 יש לשקול לקולה את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, יליד שנת 1972 נשוי לשתי נשים ואב ל- 11 ילדים.

בעניינו של נאשם 14 יש לשקול לקולה את נסיבותיו האישיות, בן 29 נשוי ואב לשלושה ילדים. לחובתו יש לשקול את עברו הפלילי, אם כי איננו ממין העניין.

בעניינו של נאשם 15 יש לשקול לקולה את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, בן 40 גרוש ואב לשישה.

בעניינם של כלל הנאשמים יש לשקול לקולה את הודאתם, החיסכון היחסי בזמן שיפוטי ומזמנה של המאשימה אף אם מדובר בהודאה שבאה באיחור ביחס לניהול ההליך ואת חלוף הזמן שמיום האירועים – מאז גם לא ביצעו עבירות נוספות. נוכח המועד בו בחרו בנאשמים לסיים את ההליך יש לגזור את דינם בשליש התחתון של מתחמי הענישה כפי שביקשה המאשימה.

סוף דבר

לאור כלל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשמת:

א. קנס בסך 600,000 ₪. הקנס ישולם בשישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.8.2019.
הקנס ישולם לטובת הקרן לשמירת הניקיון, המאשימה תשלח שוברי תשלום לבא-כח הנאשמים.

ב. מורשה חתימה בנאשמת, בצירוף חותמת החברה, יחתום על התחייבות בסך 800,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע כל עבירה בה הורשעה הנאשמת בהליך דנן. החתימה תיעשה בתוך 30 ימים מהיום. בא-כח הנאשמים יהא רשאי לאמת חתימתו של מורשה החתימה על טופס התחייבות שיימסר לו על ידי המזכירות.

לא תיחתם ההתחייבות במועד, תשלם הנאשמת קנס בסך 5,000 ₪ בגין כל שבוע איחור. קנס האכיפה לא יעלה על 50,000 ₪.

הנאשם 13:

א. צו של"צ בהיקף 120 שעות לביצוע בתוך 18 חודשים. הצו יבוצע במסגרת היחידה להתמכרויות בעיריית רהט בתפקיד סיוע למדריך המכורים.

ב. קנס בסך 75,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תחתיו . הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.8.2019. הקנס ישולם לטובת הקרן לשמירת הניקיון, המאשימה תשלח שוברי תשלום לבא-כח הנאשמים.

ג. חתימה על התחייבות בסך 100,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע כל עבירה בה הורשע בהליך דנן. החתימה תיעשה בתוך 30 ימים מהיום. לא תיתחם ההתחייבות במועד ייאסר הנאשם לשבועיים.

הנאשם 14:

א. צו של"צ בהיקף 120 שעות לביצוע בתוך 18 חודשים. הצו יבוצע במסגרת עיריית רהט, בבית הספר אלרחמה בתפקיד אחזקה.

ב. קנס בסך 25,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תחתיו . הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.8.2019. הקנס ישולם לטובת הקרן לשמירת הניקיון, המאשימה תשלח שוברי תשלום לבא-כח הנאשמים.

ג. חתימה על התחייבות בסך 50,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע כל עבירה בה הורשע בהליך דנן. החתימה תיעשה בתוך 30 ימים מהיום. לא תיתחם ההתחייבות במועד ייאסר הנאשם לשבוע.

הנאשם 15:

א. צו של"צ בהיקף 120 שעות לביצוע בתוך 18 חודשים. הצו יבוצע במסגרת עיריית רהט בתפקיד אחזקה.

ב. קנס בסך 20,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תחתיו . הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.8.2019. הקנס ישולם לטובת הקרן לשמירת הניקיון, המאשימה תשלח שוברי תשלום לבא-כח הנאשמים.

ג. חתימה על התחייבות בסך 40,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע כל עבירה בה הורשע בהליך דנן. החתימה תיעשה בתוך 30 ימים מהיום. לא תיתחם ההתחייבות במועד ייאסר הנאשם לשבוע.

המזכירות תעביר העתק גזר הדין לשירות המבחן למבוגרים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בנוכחות הצדדים.