הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 29630-09-20

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיא ענת חולתא

בעניין:
מדינת ישראל-תביעות נגב

ע"י ב"כ עו"ד עדי בוחניק-דדון
המאשימה

נגד

1.מחמוד גאבר (עציר)-לא בעניינו
2.גהאד שמאסנה (עציר)-לא בעניינו

3.ג'בר שמאסנה (עציר)-ויעוד חזותי
4.אנור שמאסנה (עציר)-ויעוד חזותי

ע"י ב"כ עו"ד יאזן גנים
ממשרד עו"ד דרויש נאשף
הנאשמים

גזר דין

רקע
ביום 6.4.21 הורשעו הנאשמים (נאשמים 3 ו-4 בכתב האישום) על פי הודאתם בעובדות כתב האישום בעבירות:
קשירת קשר לעשות פשע – על פי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק");
כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק – על פי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; התפרצות למגורים/ תפילה לבצע עבירה – על פי סעיף 406 (ב) לחוק;
גניבה – על פי סעיף 384 לחוק;
החזקת מכשירי פריצה – על פי סעיף 409 לחוק.

על פי החלק הכללי של כתב האישום, עובר ליום 28.9.20 קשרו 4 הנאשמים קשר ביניהם ועם אחרים שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה לעשות פשע שהוא התפרצויות לבתים בתחום מדינת ישראל בכוונה לגנוב מהם רכוש.

על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום, ביום 28.8.20 בסמוך לשעה 16:49, במסגרת הקשר ולשם קידומו, נכנסו הנאשמים לתחומי מדינת ישראל דרך 'מעבר מצפה שלם' כאשר נאשם 1 נוהג ברכב מסוג פורד, נאשם 2 יושב לידו ונאשמים 3 ו-4 יושבים במושב האחורי של הרכב.

בהמשך לכך, בסמוך לשעה 20:37, התפרצו הנאשמים בצוותא חדא לבית מס' 27 ברחוב דן פטנקין בבאר שבע בכך שנאשמים 2,3 ו-4 פרקו את התריסים בחלון הממ"ד של הבית ונכנסו פנימה וזאת בכוונה לגנוב. הנאשמים גנבו בצוותא חדא מהבית: שרשרת זהב, פנס ירוק ו-300 לירות סטרלינג (להלן: הרכוש) בכך שנטלו ונשאו את הרכוש ללא הסכמת הבעלים במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב כשהם מתכוונים לשלול את הרכוש שלילת קבע מהבעלים.

בהמשך לכך, בסמוך לשעה 20:59, התפרצו הנאשמים בצוותא חדא לבית מס' 33 ברחוב דן פטנקין בבאר שבע בכך שנאשמים 2,3 ו-4 פתחו את תריסי הסלון בכוח ונכנסו פנימה כדי לגנוב. במעמד האמור גנבו הנאשמים בצוותא חדא מבית 33: תכשיטים שונים וסיגריות אותם הכניסו לציפה כחולה (להלן: "הרכוש") בכך שנטלו ונשאו את הרכוש ללא הסכמת הבעלים במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב כשהם מתכוונים לשלול את הרכוש שלילת קבע מהבעלים. מיד ובסמוך למתואר לעיל, נכנסו נאשמים 2,3 ו-4 לרכב אשר בו המתין נאשם 1 ואשר חיכה להם בסמוך למקום ההתפרצויות ונסעו מהמקום כאשר נאשם 1 נוהג ברכב.

בהמשך למתואר לעיל, בשעה 23:30 לערך על כביש 31 בסמוך לצומת שוקת (להלן: "המקום"), הבחינו הנאשמים במחסום משטרתי אשר הוקם במקום, אז עצר הנאשם 1 את הרכב וממנו ברחו הנאשמים כאשר השוטרים בעקבותיהם. הנאשמים נעצרו לאחר מרדף רגלי שבוצע אחריהם.
במעמד המתואר לעיל, החזיקו הנאשמים בצוותא חדא, בתוך תיק, כלי עבודה כגון: לום, מברגים, מגזרי מתחת, מספרי פח, מכפתי פטנט אשר יש ביכולתם לשמש ככלי פריצה לבניין ואין להם הסבר סביר לכך.
במעמד המתואר לעיל נכנסו נאשמים 2, 3 ו-4, אשר הינם תושבים זרים, לתחום מדינת ישראל, כשאין להם היתרי כניסה או שהייה בישראל כדין.
בתוך כך הסיע הנאשם 1, ברכב, את נאשמים 2. 3 ו-4, אשר הינם תושבים זרים ואשר שוהים בישראל שלא כדין.

טענות הצדדים לעונש
ב"כ המאשימה הגישה טיעוניה בכתב וכן הוגש גיליון הרישום הפלילי של נאשם 4.
המאשימה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהעבירות אותן ביצעו הנאשמים, כפי שבתי המשפט חזרו עליהם פעם אחר פעם. כן הודגש, שמדובר בעבירות אשר קלות לביצוע וקשות ללכידה, שהפיתוי לבצען רב, ועל כן נחוצה ענישה מרתיעה שתהפוך אותן לבלתי כדאיות.
נטען, כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים משמעותית ביותר שכן מדובר בהתפרצות בחבורה, שכללה תכנון מוקדם והתאפיינה בתעוזה רבה, הנובעת גם משהייתם של הנאשמים בישראל שלא כדין. נטען, כי קיימת חומרה בכך, שכאשר הבחינו הנאשמים במחסום המשטרתי ברחו מהמקום ונעצרו לאחר מרדף רגלי.
כן נטען, כי הפריצות התבצעו בשעות הערב, שעות בהן יושבי הבית עודם ערים ולכן הפוטנציאל להיתקל עם דייר הבית הוא רב וקיים סיכון למפגש אלים, כמו גם גרימת נזק נפשי נוסף למתלוננים כתוצאה מכך.
המאשימה הפנתה לאסמכתאות בנוגע לרמת הענישה הנוהגת:
רע"פ 3058/18 רחמילוב נ' מדינת ישראל (23.4.18) – בית המשפט העליון דחה את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירת התפרצות אחת לבית מגורים, גניבה ושבל"ר. אושר מתחם של 12-24 חודשי מאסר בפועל ונגזרו על הנאשם, נעדר עבר פלילי אשר עבר הליך טיפולי ושירות המבחן המליץ בעניינו על ביטול הרשעה, 14 חודשי מאסר.
רע"פ 9339/17 אוחיון נ' מדינת ישראל – אישר בית המשפט העליון את קביעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לקבוע מתחם עונש הולם בין 12 ל-24 חודשי מאסר בגין עבירת התפרצות לבית וגניבה.
רע"פ 8399/15 קדוש נ' מדינת ישראל – אושר מתחם שנע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות התפרצות, גניבה, והיזק לרכוש במזיד. הנאשם נעדר עבר פלילי נדון לעונש בן 12 חודשי מאסר ועונשים נלויים.
בעפ"ג 27076-08-15 ראובן נ' מדינת ישראל – נאשם אשר הורשע בעבירת התפרצות אחת לדירה נדון לעונש של 18 חודשי מאסר. המחוזי אישר מתחם של 12-24 חודשי מאסר.
בעפ"ג 46113-06-13 אגרונוב נ' מדינת ישראל – דחה בית המשפט המחוזי ערוער של נאשם שהושע בעבירת התפרצות אחת לדירה וגניבה ונדון לעונש של 27 חודשי מאסר וענישה נלווית.
בת"פ 13440-09-17 מדינת ישראל נ' אבו כף – הורשע נאשם בעבירה של התפרצות לדירה וגניבה. נאשם בן 21 ללא הרשעות קודמות, קבע בית המשפט מתחם עונש של 16-30 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.
נטען, כי במקרה מדובר בהתפרצות לשתי דירות מגורים ולכן יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 24-48 חודשי מאסר בפועל.
בתוך המתחם, המאשימה מבקשת להתחשב בהודאת הנאשמים במיוחס להם.
לעניין נאשם 4 הפנתה המאשימה לעברו הפלילי הכולל שתי הרשעות קודמות, שהתיישנו. בהקשר זה נטען, הליך משפטי קודם לא הרתיע את הנאשם לשוב ולבצע עבירות.
המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמים עונש המצוי בחלק התחתון של מתחם הענישה.
ב"כ הנאשמים אינו חולק על טיעון המאשימה בנוגע לערכים המוגנים שנפגעו במקרה זה.
טען כי הוא מסכים לטענת ב"כ המאשימה בכל הקשור לערכים המוגנים אשר נפגעו.
ביחס לנאשם 4 טען, כי מאחר שמדובר בהרשעות שהתיישנו בית המשפט לא ייקח אותן במניין שיקוליו.
נטען, כי מתחם הענישה לו טענה המאשימה חמור מאד. נטען, כי אין מקום להחמיר עם מי שמצויים בשולי החברה.
נטען, כי בע"פ 370/14 אלכס סלפיתי נ' מדינת ישראל (10.7.14) נקבע מתחם ענישה על ידי בית המשפט העליון וככזה הוא מחייב את טיעון המאשימה. שם נקבע, בגין שני מקרים של התפרצות לדירת מגורים וגניבה ממנה מתחם של 6-20 חודשי מאסר בפועל.
ביחס לשתי מקרי ההתפרצויות נטען כי מדובר באירוע אחד, מתמשך, אשר בוצעו באותו היום ובאותו הרחוב. על כן, אף שקיימים מתלוננים שונים, התוספת ה"שולית" בגין ההתפרצות הנוספת צריכה להיות סמלית.
ביחס למדיניות הענישה הנוהגת הגיש ב"כ הנאשם, בנוסף, מספר פסקי דין:
ת"פ 27959-07-20 מדינת ישראל נ' מצלח ואח' (29.11.20): שלושה נאשמים אשר הורשעו בהתפרצות לדירה בצוותא, הפרעה לשוטר, חוק הכניסה לישראל וגניבה. על הנאשם הראשון הוטלו 13 חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון ועל הנאשם השלישי אשר לחובתו 4 הרשעות קודמות של מן העניין הושתו 15 חודשי מאסר.
ת"פ 19886-11-19 מדינת ישראל נ' פלוני (2.11.20): נאשם אשר הורשע בשני אישומים שונים בהתפרצות וגניבה. על הנאשם בעל עבר פלילי רחב, וסובל ממחלת נפש והתמכרות לסמים הושתו 15 חודשי מאסר בפועל.
ת"פ 14358-01-19 מדינת ישראל נ' רוימי (25.8.20): נאשם אשר הורשע בעבירות התפרצות לדירה, ניסיון גניבה. בעל עבר מכביד, שירות המבחן המליץ בעניינו על עונש בדרך של עבודות שירות, מתחם העונש ההולם נקבע ל8-20 חודשי מאסר, לאור הליך השיקום שעבר הוחלט על סטייה מהמתחם והוא נדון ל-200 שעות של"צ ומאסר מותנה.
ת"פ 69696-01-19 מדינת ישראל נ' ירושלמי (15.7.20): נאשם אשר הורשע בעבירות התפרצות, גניבה וקשירת קשר. לאור תסקיר חיובי אשר הוגש בעניינו של הנאשם נגזרו עליו 8 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.
לשיטת ב"כ הנאשם, המתחם צריך להתחיל מ6-7 חודשי מאסר לבין 20-24 חודשי מאסר כאשר יש למקום את הנאשמים בתחתית המתחם.
נטען כי בהקשר השיקומי, יש קושי לטעון לשיקום של תושבי שטחים שאפשרויות השיקום בישראל אינן פתוחות בפניהם. משכך, לפחות לגבי נאשם 3 שזה המפגש הראשון שלו עם רשויות האכיפה, ניתן להניח כי שהוא ילמד מהמקרה הזה ולא יחזור על מעשיו. לכן, יש לראות בכך פוטנציאל לשיקום המאפשר סטייה ממתחם העונש ההולם.

דיון והכרעה
קביעת מתחם העונש ההולם:
אין צורך להכביר במלים על חומרת העבירות שביצעו הנאשמים. עבירות ההתפרצות לדירות מגורים והגניבה מתוכן הוגדרו זה מכבר כ"מכת מדינה". כאשר העבירות מבוצעות בחבורה מאורגנת, פעילות מתוכננת מראש, יש להעיד על חומרה יתרה. ההכנה המוקדמת כללה, בין היתר, איסוף הנאשמים מהמחסום, מן הסתם לאחר תיאום מוקדם, הצטיידות בכלי הפריצה, הגעה לבאר-שבע והתפרצות לשתי דירות מגורים בזו אחת זו.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 244/10 מיור נ' מדינת ישראל (25.1.10):

"בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות ההתפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם..."

ראו גם בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (31.12.2008):

"פריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת נפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ'עבירות רכוש', נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה - לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: 'ביתו של האדם - מבצרו'. ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית - מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם"

צודקת המאשימה בהדגשתה, כי העבירות בוצעו בשעה שבה הסיכון למפגש עם מי מבני הבית אינו פעוט, דבר המקיים בד בבד גם פוטנציאל נזק מוגבר אם האירוע יסלים למפגש אלים עם הפורצים.
צודק ב"כ הנאשמים, כי עצם העובדה שהנאשמים שוהים בישראל שלא בחוק אינה מחמירה את עבירת ההתפרצות, אך יש בה להוסיף חומרה על האירוע הפלילי בכללותו. זאת, מכיוון שהעבירה לפי חוק הכניסה לישראל אף היא עבירה, שערכים מוגנים בצידה והם שונים ונפרדים מהערכים המוגנים בעבירות הרכוש. במקרה של כניסה לישראל שלא כחוק שלא למטרת עבודה אלא למטרת ביצוע עבירה הלכת אלהרוש אינה חלה ובמובן זה המדובר בנסיבה מחמירה לקביעת המתחם בגין האירוע כולו, בבחינת טיב ועוצמת הערכים המוגנים שנפגעו ומידת האשם הטמונה במעשים.

מכל האמור נגזרת המסקנה, כי עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה היא משמעותית.

בחינת הפסיקה הנוהגת, גם זו אליה הפנו הצדדים בטיעוניהם, מלמדת כי בהיעדר נימוקים פרטניים יוצאי דופן, או שיקולי שיקום מיוחדים, הענישה בגין מקרה בודד של התפרצות לדירת מגורים וגניבה ממנו, לא פוחתת מ-12 חודשי מאסר בפועל. ראו למשל:

רע"פ 689/20 גבאי נ' מדינת ישראל (28.1.2020), בו הוטלו על נאשם 12 חודשי מאסר בפועל בגין פריצה לדירה שבוצעה בדרך של שבירת סורגי חלון, כניסה לדירה וגניבה של תכשיטים בשווי 6,000 ₪. בית המשפט העליון ציין כי העונש אינו מחמיר יתר על המידה ודחה את בקשתו למתן רשות ערעור.
רע"פ 916/17 בוסקילה נ' מדינת ישראל (18.4.2017), בו הורשע נאשם בעל עבר פלילי מכביד בעבירה של התפרצות למקום מגורים וגניבה ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הופעל מאסר על תנאי בן 10 חודשים במצטבר. ערעורו של הנאשם לבית המשפט המחוזי וכן בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחו.
ת"פ 39297-02-18 מדינת ישראל נ' ערגי (27.6.2018), בו נגזרו על נאשם שהורשע בעבירות של התפרצות לדירת מגורים, גניבה, החזקת כלי פריצה והחזקת סם שלא לצריכה עצמית 16 חודשי מאסר בפועל ובנוסף הופעלו מאסרים מותנים.
טענת ב"כ הנאשם כי מדובר במקרה זה באירוע נמשך אחד מקובלת עליי. גם המאשימה לא טענה אחרת. בנסיבות אלה, העובדה שהנאשמים התפרצו בזה אחר זה לשתי דירות מגורים מהווה נסיבה מחמירה לקביעת המתחם.
עיינתי בפסק הדין של בית המשפט העליון לגביו הרחיב ב"כ הנאשמים בטיעוניו. בכל הכבוד, אינני סבורה כי מתחם ענישה נטען המתחיל מ-6 חודשי מאסר בפועל, משקף את הענישה הנוהגת כיום, וכך ניתן ללמוד גם מפסקי דין אחרים של בית המשפט העליון מהשנים האחרונות.
נוכח האמור לעיל אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם במקרה זה הוא 18-30 חודשי מאסר בפועל.

קביעת העונש המתאים בגדרי המתחם
בגזירת העונש המתאים לנאשמים, בגדרי מתחם העונש ההולם, יתחשב בית המשפט בשיקולים כלליים ובשיקולים פרטניים, שאינם קשורים בנסיבות ביצוע העבירה. במקרה שבפניי מן הראוי לתת את הדעת לנסיבות הבאות:
לקחתי בחשבון כי הנאשמים הודו בכתב האישום המיוחס להם במלואו ובכך לקחו אחריות על מעשיהם וכן חסכו זמן שיפוטי יקר. כן לקחתי בחשבון את גיליון הרישום הפלילי הנקי של נאשם 3. בשים לב להרשעות שהתיישנו בעניינו של נאשם 4 כמצוות המחוקק בית המשפט לא ישקול אותן כשיקול לענישה ואין מקום להבחין בין שני הנאשמים בגזירת עונשם.
לא הובאו בפניי נתונים אישיים נוספים מעבר לכך המצדיקים קביעת העונש בתחתית המתחם ממש.

סוף דבר:
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:
19 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס.
מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו, יעבור הנאשם עבירת רכוש.
מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים. המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו, יעבור הנאשם עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.
קנס בסך 3,000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד יום 1.6.2022.
פיצוי לנפגעי העבירה, ע"ת 1-4 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם. הפיצוי ישולם עד יום 1.5.2022.
המאשימה תעברי פרטי המתלוננים למזכירות בית המשפט עד ליום 1.6.2021.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"א, 10 מאי 2021, במעמד הצדדים.