הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"ט 31348-12-19

מספר בקשה:14
בפני
כבוד ה שופטת נעם חת מקוב

מבקשת

עדי בנשימול

נגד

משיב
יעיש וקנין

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 24.06.20 לפיה לא ניתנה רשות להתגונן בגין סכום של 180,000 ₪ וכן נקבעה חובת הפקדה של 70,000 ₪ כתנאי לקבלת רשות להתגונן על יתרת סכום השטר.
המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור ובקשת רשות הערעור שבכוונתה להגיש טובים וכן כי יהיה למבקשת קושי להיפרע מן המשיב אם לא יעוכב הביצוע והיא תזכה בערעור שתגיש.
כפי שאף המבקשת מציינת, כשמוגשת בקשה לעיכוב ביצוע לערכאה שנתנה את ההחלטה, הדגש יושם על האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ולא על סיכויי הערעור, כשמטבע הדברים אין זה נכון כי הערכאה שנתנה את ההחלטה תנקוט עמדה בעניין זה.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן .
מדובר בפסק דין כספי וככלל, אין מקום לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, אלא אם מוכח כי מצבו של הזוכה ימנע אפשרות להשיב את הכסף במקרה שהערעור יתקבל.
ברע"א 9130/15 תם ואח' נ. אלול ואח' בע' 6 נקבע:
"... אחת הדוגמאות המובהקות לבכירותו של שיקול מאזן הנוחות היא ההלכה הפסוקה ביחס לבקשות לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי. בקשות אלו נדחות ברוב המקרים, וזאת מאחר שמימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה. על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע סעד כספי מוטל אפוא להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו .... נטל זה הוא כבד באופן יחסי, ולפיכך טענות הנוגעות למצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, לא יוכלו להיטען בעלמא, ועליהן להיות מבוססות כדבעי, ולהיתמך בתשתית עובדתית מוצקה...".
המבקשת מציינת כי דירת המגורים של המשיב ממושכנת וכי הוא הדגיש לאורך ההליך עד כה כי הנושים מתדפקים על דלתו. כמו כן היא מתייחסת להליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגד המשיב לפי טענתו שלו. אלא שמעצם העובדה כי קיימת למשיב דירת מגורים, אני סבורה כי לא נכון יהיה לומר כי השבת כספה של המבקשת, ככל שבסופו של יום כך ייקבע, אינה סבירה. המבקשת לא התייחסה לשאלת שווי דירתו של המשיב ולבית המשפט אין כל אינדיקציה כי אין בשוויה כדי לכסות את חובותיו, או מה יתרת החוב בגינו הוטלה משכנתא על הדירה. כמו כן במסגרת תגובותיו השונות ציין המשיב כי בנוסף לדירה הוא אף מקבל פנסיה מעיריית באר שבע. על כן אני סבורה כי לא הוכח במידה הנדרשת כי יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו.
לכך אוסיף את שקבעתי אף בהחלטה מושא בקשה זו , כי הסכום לגביו לא ניתנה רשות להתגונן, היה החזר מס בגין הפרויקט המשותף, אשר המבקשת טענה כי יצאה ממנו עוד ביולי 2018, בטרם התקבל ההחזר. המבקשת לא נתנה כל הסבר לכך שחשבון הבנק של הפרויקט המשיך להתנהל על שמה ולכך שהחזר המס האמור הגיע אליה. על כן ולסיכום אני סבורה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת ואין מקום לעיכוב ביצוע.
אשר לחובת ההפקדה, המבקשת לא נתנה טעמים טובים לעכבה. המבקשת לא טענה כי אין ביכולתה לגייס את הסכום ולגבי סכום זה, אין אף חשש בנוגע להשבת המצב לקדמותו, מאחר שמדובר בסכום שמופקד בקופת בית המשפט ועל כן אף בעניין זה נדחית הבקשה לעיכוב הביצוע.
על כן הבקשה נדחית ואני מחייבת את המבקשת לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 2, 000 ₪ אותם תשלם בתוך 30 יום.

ניתנה היום, ד' אב תש"פ, 25 יולי 2020, בהעדר הצדדים.