הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 68537-12-18

בפני
כבוד ה שופטת עירית קויפמן

תובע

ועד מקומי ועד מקומי נתיב העשרה
ע"י ב"כ עו"ד ענת סער

נגד

נתבעת
מדינת ישראל - משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד פזית פוני יורמן - פמ"ד אזרחי

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

עסקינן בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לשלם לו או למועצה האזורית חוף אשקלון סך של 1,678,743 ₪ המהווה את סכום ההנחה בארנונה המגיע, לטענתו, לתושבי נתיב העשרה, עבור השנים 2011 – 2014, ואשר ניתנת מכוח החלטות ממשלה ותקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחות בארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן :" תקנות ההסדרים"), שעניינן סיוע לישובים בעוטף רצועת עזה (להלן: "המענק").

לטענת התובע, בהחלטות הממשלה ובתקנות ההסדרים נקבע שמשרד הפנים יעביר לרשויות המקומיות מענק מיוחד למימון הנחת הארנונה כנגד גביית ארנונה בפועל. על כן טוען התובע כי אי העברת המענק המיוחד, שהוא סכום ההנחה בארנונה, עומד בניגוד להחלטות הממשלה ולתקנות ההסדרים ומהווה עשיית עושר ולא במשפט.

אין חולק כי התובע גבה את מלוא התשלום מהתושבים וכעת הוא עותר לקבל את סכומי ההנחה לצורך העברתם לתושבים.

להשלמת התמונה יוער כי התובע קיבל את סכום הנחת הארנונה בגין השנים 2015 – 2016 וכן עבור המחצית הראשונה של שנת 2017.

עיקר טענות הצדדים

2. הנתבעת בבקשתה עותרת לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית בטענה כי מדובר בטענות התוקפות החלטה של רשות מנהלית, בכסות של תביעה כספית שבאה לכסות על מחדלים של התובע.

הנתבעת טוענת כי התובע תוקף את החלטת אגף התקציבים במשרד הפנים שלא ליתן לו את המענק, ולמעשה מדובר בתקיפת החלטה של רשות מנהלית, אשר עליה להיבחן במסגרת כללי המשפט המנהלי ולא באמצעות כלים אזרחיים.

לטענתה, התובע תוקף באופן עקיף את החלטת הרשות שלא ליתן לו את המענק וזאת על דרך הגשת תובענה כספית לבית משפט השלום, בעוד שיש למצות תחילה את הליך התקיפה הישירה של המעשה המנהלי. הנתבעת טוענת כי הדרך לתקוף את החלטת הרשות שלא לייתן את המענק היא באמצעות הגשת עתירה לבג"צ.

בהסתמך על פסקי דין שונים שנזכרו בבקשתה, טוענת הנתבעת, בין היתר, כי ההבחנה בין "עניין אזרחי" ו"עניין מנהלי" חורג מהניסוח הטכני של מבחן הסעד ומצריך בחינה של התכלית שלשמה מתבקשת ההכרעה השיפוטית, כי בית המשפט האזרחי נעדר את כלים והמיומנויות הדרושות לשם בחינה מושכלת ומוקפדת של טענות בנוגע להחלטות מנהליות, וכי ככלל בתי המשפט לא יטו להעניק סעד במקרה של תקיפה עקיפה.

3. התובע טוען בתגובתו, כי התביעה הוגשה כתביעה אזרחית על פי מבחן הסעד, היות שהסעד היחיד הנתבע הוא סעד כספי של השבה מכוח תקנות ההסדרים ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

כמו כן נטען כי אין כל פגם בתקיפה עקיפה של שיקול דעת מנהלי אגב בירור תביעה כספית וכי חובת מיצוי ההליכים אין משמעה הטלת חובה על התובע לפנות לערכאות מנהליות.

עוד נטען כי בית המשפט האזרחי הוא המוסמך לדון בסעד כספי תוך שהתובע מפנה לפסיקה לפיה נדחתה עתירה בטענה כי קיים סעד חלופי כספי.

4. בתשובתה לתגובת התובע, טענה הנתבעת כי גם כאשר נתבע סעד כספי, יכול שיהיו חריגים למבחן הסעד ויש להוסיף ולבחון את מהות התובענה. לטענתה, תקיפה של החלטת אגף התקציבים שלא ליתן את המענק על דרך הגשת תביעה כספית, מבקשת לבטל את ההחלטה המנהלית עצמה ולחייב את המשרד בהעברת המענק וזאת על אף שלא התקיימו התנאים להעברתו. כן נטען כי הליך של תקיפה עקיפה הוא חריג ובית המשפט לא ייטה להעניק סעד מקום בו בעל דין נמנע מהעמדת הפגם הנטען לביקורת בהליך של תקיפה ישירה. בנוסף נטען כי מאחר שהתובע נמנע מלהגיש הליך מנהלי מתאים בזמן אמת על מנת לתקוף את ההחלטה שלא לתת לו את המענק למימון הנחת הארנונה, ההלכה בעניין זה היא כי נשללת זכותו לקבל פיצוי כספי.

5. כל צד הפנה בטענותיו לפסיקה אשר לגישתו תומכת בטענותיו.
ביום 17.6.2020 התקיים בפני דיון והצדדים השלימו טיעוניהם.

דיון והכרעה

6. על פי ההלכה הפסוקה, המבחן הקובע לעניין הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד.

"כאשר מוגשת תובענה כספית, נקבעת הסמכות לפי הסכום, תהא אשר תהא העילה, ואין נפקא מינא, אם נושא הסכסוך נוגע לעניין שהיה מצוי בסמכותו הייחודית של בית-משפט אחר, אילו נתבע בגינו סעד המתייחס במישרין לאותו עניין: ע"א 294/65 [1]; וכידוע, לא קיבל בית-משפט זה, לעניין הסמכות העניינית, את מבחן זהות השאלה שבמחלוקת וקבע, שהמבחן היחיד, הקובע לעניין זה, הוא מבחן הסעד: ע"א 510/82 [2]. זהו הדין, מקום שבו נתבע סכום כסף ב עילה של שימוש או חזקה במקרקעין: ע"א 89/63 [3], ואין נפקא מינא לדינא, אם עילתה של התובענה נולדה בתחום המשפט המינהלי, שגם במקרה כזה אין מדובר אלא ב"תביעה אזרחית", שהסמכות לדון בה נקבעת לפי סכום התביעה, ומי שתובע כסף אין לומר עליו שתביעתו היא "כיסוי" לדבר אחר. אכן כבר נפסק, שאפילו נולדה תביעתו הכספית של פלוני בתחום המשפט המינהלי, נתונה הסמכות לדון בה לבתי המשפט האזרחיים, במקביל לס מכותו של בית המשפט הגבוה לצדק: בג"צ 688/81 [4]. לפיכך, אילו הגישה המבקשת את תביעתה על דרך של עתירה לבג", קרוב לוודאי שהייתה נדחית בגלל מציאותו של סעד חלופי: ע"א 184/56 [5] " ( רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל –אגף המכס והבלו, (9.8.90) (להלן: "ענין מפעלים פטרוכימיים" )).

ההלכה שנקבעה בענין מפעלים פטרוכימיים קיבלה חיזוק ברע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (12.07.05):
"לא כן, משעסקינן בסעד כספי, שאזי עומדת על מכונה הלכת רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 812 (השופט – כתארו אז – ש' לוין), וכדברי בית המשפט שם, כי המבחן היחיד הקובע הוא מבחן הסעד "ואין נפקא מינה לדינא, אם עילתה של התובענה נולדה בתחום המשפט המינהלי, שגם במקרה זה אין מדובר אלא ב'תביעה אזרחית', שהסמכות לדון בה נקבעת לפי סכום התביעה ומי שתובע כסף אין לומר עליו שתביעתו היא 'כיסוי' לדבר אחר" (עמ' 815). כן ראו ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561, השופט – כתארו אז – י' כהן, בעמ' 568-567. בתי המשפט לעניינים מינהליים נולדו כיצורים בג"ציים, ובעניין כגון נידוננו, אילו הוגשה לגביו עתירה משכבר לבג"צ, היה מן הסתם שולח את העותרים אחר כבוד לסעד החלופי בבית המשפט האזרחי (ראו דברי השופט ש' לוין שם). לעומת זאת התוצאה לה עותרת המבקשת היתה יוצרת סרבול – תחילה עתירה מינהלית להצהרה בדבר אופיו של התשלום הנתבע, ואחר כך תובענה אזרחית, ולא לכך כיוון המחוקק, ומה גם שתובענה מינהלית עודנה מתוחמת, כאמור, לעילה שיסודה במכרז".

7. בפסיקה נקבע כי יש להבחין בין תביעות כספיות להחזר סכומים שגבתה הרשות, שאז נתונה הסמכות לבתי המשפט האזרחיים בהתאם לסכום התביעה, לבין תביעות בהן מבוקש להורות על ביטול דרישות תשלום או להצהיר כי הדרישה אינה כדין שאז נתונה הסמכות לבתי המשפט לעניינים מנהליים:

"... כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית. ניתן לראות זאת בבירור משבוחנים את התוספת השלישית לחוק. בתוספת זו (יחד עם סעיף 5(3) לחוק) נקבע, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים יש סמכות לדון בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז. זה המקרה היחיד בו בית המשפט לעניינים מינהליים הוסמך, לעת הזו, לדון בהליך נגד רשות מינהלית כאשר הסעד הנתבע בו הינו סעד כספי. אף אם נבחן את הענין מן ההיבט הדיוני, נמצא שאין יסוד לטענה שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בתביעת השבה המוגשת נגד רשות מקומית ". (ר' רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (19.9.05) ור' גם רע"א 11224/04 המועצה האזורית פרדסיה נגד בלונדר (16.02.2005)).

וכן:
"התביעה היא תביעה כספית, והסעד המבוקש הוא השבה של כספים ששולמו ביתר, על-כן הסמכות העניינית היא של הערכאות הרגילות, וביתר דיוק הסמכות היא של בית המשפט השלום ולפי גובה הסכום המבוקש (למבחן הסעד ראו ע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 812 ; רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (לא פורסם [פורסם בנבו] 12.7.2005)) " (ע"א (ת"א) 3541/07 סופר פארם נ' עיריית תל-אביב (01.07.2010) ור' גם ע"א 2583/06 פז חברת נפט בע"מ נ' עירית בני ברק (2.2.06) ).

על כן, כאשר הסעד המבוקש בתובענה נגד החלטת רשות, לרבות בענייני ארנונה, הוא סעד כספי (השבה), אזי מוקנית הסמכות העניינית לדון בתובענה לבתי המשפט האזרחיים בהתאם לסכום התביעה, גם אם בירורה כרוך בתקיפה עקיפה של החלטת הרשות המקומית. אולם, כאשר התובענה התוקפת את החלטת הרשות המקומית היא לסעד הצהרתי של ביטול או שינוי החלטה מנהלית , כי דרישת התשלום אינה כדין, אזי מסורה הסמכות העניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים בלבד .

אמנם, בענייננו, אין מדובר בסעד של השבת כספים ששולמו לנתבעת ביתר, אלא בכספי הנחה שלא התקבלה. יחד עם זאת, מאחר שאין חולק כי שולמו כספי הארנונה במלואם על ידי תושבי התובע, ולא התקבלה ההנחה, ניתן לראות את הסעד של קבלת כספי ההנחה, כ מעין סעד של השבה.

8. על פי הפסיקה, יש להעדיף תקיפה ישירה על פני תקיפה עקיפה וככלל, בתי משפט לא יטו להעניק סעד במקרה של תקיפה עקיפה. אולם, נראה כי קביעה זו נכונה כאשר התבקשו סעדים שניתן לקבלם בתקיפה ישירה.
אין זה המצב כאשר מדובר בסעד כספי, כפי הדבר בענייננו.

לפיכך, פסקי הדין הנוספים שהזכירה הנתבעת בטענותיה אינם רלבנטיים לענייננו, בין היתר מאחר שבמקרים שנזכרו, הסעד שהתבקש לא היה סעד כספי במסגרת תובענה אזרחית, בשונה ממקרה זה.
כך,
בת"א (ב"ש) 19694-04-13 רות נבון נ' מדינת ישראל הועדה הבין נמשרדית לפי חוק הרשות לפיתוח הנגב (13.01.2014) - הוגשה תביעה לסעד הצהרתי, בשונה מענייננו.
ברע"א 3094/11 איברהים אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל (5.5.2015) – נדונה תביעה לפינוי שהגישה המדינה, במסגרתה העלו המערערים טענות הגנה הנוגעות להחלטת הרשויות לפנות את המערערים וכנגד הקמת הישוב חירן לרבות טענות בנוג ע לאופן תכנון הישוב חירן. גם שם אין מדובר בתביעה כספית.
בע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (6.3.2019) - נדונה בקשה לאישור תביעה יצוגית שעסקה בחוקיות וסבירות חוק עזר.
בע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד (צפת) בפירוק (29.10.2017) – נקבע כי סוגיות מתחום המשפט המינהלי בנושא הפסקת תקצוב העמותה, המתעוררות במסגרת הליכי חדלות פירעון, אינן מתאימה להידון על דרך של בקשה למתן הוראות המופנית כלפי צד שלישי (הרשות), החיצוני להליך חדלות הפירעון, אלא בדרך של תקיפה ישירה.

אין במקרים האמורים כל מקרה העוסק בתובענה לסעד כספי, ולא ניתן להקיש מהם לענייננו.

9. הנתבעת הפנתה בטיעוניה גם לדנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (14.4.2015). באותו עניין הוגשה תביעה כספית להשבת סכומי ארנונה אשר נגבו מהמשיבה וזאת מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. תביעתה התקבלה באופן חלקי ובערעור חוייבה המבקשת בהשבת מלוא הכספים שגבתה מהמשיבה. בית המשפט העליון דחה את הדיון הנוסף.
לאחר שבית המשפט ציין כי הסעד שנתבקש בתובענה היה סעד כספי, נקבע לעניין תקיפה ישירה ותקיפה עקיפה כי:
"האבחנה שעשינו לעניין הסעד המבוקש תואמת את שתי דרכי התקיפה העקרוניות הקיימות לגבי החלטות מינהליות – תקיפה ישירה ותקיפת עקיפין. בתקיפה ישירה הסעד המבוקש הוא קביעה שאין תוקף להחלטה המינהלית או שיש לשנותה. לעומת זאת, בהליך של תקיפה עקיפה הסעד הסופי המבוקש אינו קביעה באשר לתוקפה של ההחלטה המינהלית, אלא סעד אחר, לדוגמה סעד כספי".
אמנם בית המשפט ציין כי "לעיתים בתי המשפט לא ייטו להעניק סעד מקום בו התובע בחר לילך במסלול של תקיפה עקיפה ונמנע מלהעמיד את הפגם הנטען לביקורת בדרך של תקיפה ישירה..." וכי הדבר עשוי להוות שיקול להימנע ממתן סעד אשר נתבע בדרך של תקיפה עקיפה. יחד עם זאת נקבע גם כי: "עם זאת, עצם קיומה של אפשרות לתקיפה ישירה של פעולה מינהלית לא בהכרח ישלול בכל מקרה את האפשרות לתקיפה עקיפה..."
במקרה האמור, כאמור, נתבע סעד כספי אשר התקבל.

10. יש לבחון אפוא את מצב הדברים כאשר נתבע סעד כספי.
הנתבעת אינה חולקת על מבחן הסעד. אולם, לטענתה, גם כאשר מדובר בתובענה לסעד כספי, יכול שיהיו חריגים למבחן הסעד ויש להוסיף ולבחון את מהות התובענה.
לפיכך, הנתבעת טוענת כי יש לבחון האם מדובר הלכה למעשה בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית או בתקיפה עקיפה, כאשר המבחן הוא מהות התביעה.

הנתבעת מסתמכת בטענותיה על קביעות בית המשפט ברע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017) (להלן: "עניין גליק").
בעניין גליק, נדונה תביעת נזיקין שהגיש המבקש לפיצוי בגין נזק שנגרם לו כתוצאה מההחלטה לאסור עליו עליה להר הבית.
בית המשפט (בדעת רוב) קבע שמדובר בתקיפה ישירה של החלטת הרשות ולא בתקיפה עקיפה, וכי התובענה האזרחית היא כסות בלבד לכך, כאשר הגשתה אף גובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט.
לעניין מבחן הסעד נקבע שם כי:
"אכן, מבחן הסעד הוא אינדיקציה המאפשרת לנו להבחין אם בתקיפה ישירה או עקיפה עסקינן, אלא שבמקרה דנן, שאלת חוקיותו של המעשה המינהלי – שלילת הזכות של המבקש לעלות להר הבית – היא שניצבה במרכז התביעה שהוגשה 'בזמן אמת' שעה שהאיסור שהטילה המשטרה עדיין בתוקפו והמבקש עתר גם לסעד של ציווי".

כן מסתמכת הנתבעת בטענותיה על קביעות בית המשפט בפסק הדין ברע"א 88/17 רימונה בדרה גולן נ' ראש עיריית תל אביב – רון חולדאי , (9.5.2018) (להלן: "עניין בדרה גולן").
בעניין בדרה גולן עסק בית המשפט בתביעה כספית שהוגשה בגין נזקים של ירידת ערך דירות ועוגמת נפש, בשל מדיניות וטיפול המשיבים בתופעת ההסתננות לישראל והתיישבותם של רבים מהמסתננים בדרום תל אביב.
בית המשפט קבע כי הסוגיה ציבורית במהותה ותקיפת המדיניות של המשיבים היא תקיפה ישירה שיש לבצע בערכאה המנהלית.

לעניין מבחן הסעד נקבע כדלקמן:
"במוקד המחלוקת מצוי הסעד שנתבע על ידי המבקשות – סעד כספי. השאלה היא האם מבחן הסעד הוא מבחן חותך, החורץ את גורל הסמכות העניינית לבדו בכל מקרה ומקרה, או שלעיתים אף במסגרת תובענה לסעד כספי יש להוסיף ולבחון את מהות התובענה, שמא מדובר בתובענה מינהלית בעור תובענה אזרחית. ודוקו, כלל גדול בסמכות עניינית בתביעה אזרחית הוא מבחן הסעד. כך עולה מסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב][ התשמ"ד – 1984. ענינינו אפוא לחריג ".

כן נקבע כי: "... גם כאשר מדובר בתובענה לסעד כספי, עדיין יש להוסיף ולבחון האם מדובר, הלכה למעשה, בתקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית – שאותה יש לבצע בערכאה מינהלית – או שהתקיפה היא אכן עקיפה, ויכולה להיעשות בבית המשפט האזרחי".

11. לאחר עיון בפסקי הדין בענין גליק ובעניין בדרה גולן, אני סבורה כי לא ניתן לגזור גזירה שווה מהאמור בהם לענייננו.
כאמור, נקבע בפסיקה כי מבחן הסעד הוא הכלל, והחריג הוא המקרים בהם תיבחן שאלת מהות התובענה.
המקרים אשר נדונו בעניין גליק ובעניין בדרה גולן הם מקרים חריגים בשים לב לסוגיות אשר עוררו ולהחלטות המינהליות שביקשו לתקוף.
לכן, הן בענין גליק והן בענין בדרה גולן, נקבע כי מהות הסוגיות הנדונות הופכות את הת ובענה לכזו התוקפת תקיפה ישירה את ההחלטה המנהלית, שכן שני המקרים האמורים עסקו בסוגיות של מדיניות המערבות אינטרסים של מדינה וביטחון (עניין גליק) ואינטרסים לאומיים וציבוריים רוחביים (ענין בדרה גולן).

כך, בעניין גליק נקבע כדלקמן:
"קשה להלום כי שאלות כגון דא, במיוחד בנושא כה רגיש ונפיץ כמו הר הבית, תידונה בתקיפה עקיפה כביכול, במסגרת תובענה לפיצויים".

בעניין בדרה גולן, נקבע כדלקמן:
"הנה כי כן, בעניין גליק, שבו דובר על מניעת אדם אחד מעלייה להר הבית, נקבע שמהות הסוגיות שעל הפרק הופכות את התובענה לתקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית. נכונים הדברים – ויתכן שאף ביתר שאת – במקרה שלפנינו, העוסק בסוגיה מובהקת של מדיניות, בעלת השלכות רוחב רבות, המערבת אינטרסים לאומיים וציבוריים רוחביים (לתיאור נרחב של תופעת ההסתננות, השלכותיה והאינטרסים המתרוצצים בגדרה ראו למשל בג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת, [פורסם בנבו] פסקה 2 לפסק דינה של השופטת ארבל (16.9.2013)). סוגיה כזו, על האופן שבו תקפו אותה המבקשות, מקומה בערכאות המינהליות, ולא בבית משפט שלום ביושבו כבית משפט לתובענות אזרחיות. הטעמים לכך נדונו בהרחבה בעניין גליק ואין כאן המקום להוסיף פירוט".

בהמשך הדברים התייחס בית המשפט בעניין בדרה גולן לשאלת הסמכות העניינית ולמבחן הסעד וקבע:
"...המחוקק בחר ערכאות מיוחדות, בעלות מומחיות מיוחדת וסדרי דין מיוחדים, לדון בעניינים מעין אלה. הכרעה זו, שהגיונה בצידה, תרוּקן מתוכן אם תתקבל עמדת המבקשות. אם ייצמד בית המשפט למבחן הסעד כנתון הקובע את הסמכות העניינית באופן מוחלט, התוצאה תהיה כי בכל סוגיה וסוגיה ניתן יהיה לעקוף את הסמכות העניינית של בית המשפט המינהלי או של בית המשפט הגבוה לצדק, בכך שיוצמד "תג מחיר" ל"עתירה" שתוגש. העלאת הטענה שנגרם נזק כספי כתוצאה מהפרה הנטענת, ותביעת סעד כספי, יגרמו לכך ששאלות מובהקות של מדיניות הממשלה, למשל, יידונו בפני בתי המשפט האזרחיים. לא לכך התכוון המחוקק. אף בסוגיה פורמלית, כגון קביעת הסמכות לפי סעד כספי, יש מקום ליוצא מן הכלל – לבחינת המהות – כדי למנוע ניצול של מבחן סעד כספי באופן שפוגע בכללי ההליך ההוגן מנקודת המבט של סדר הדין האזרחי".

ואולם, בענייננו אין מדובר על הצמדת "תג מחיר" במסגרת תובענה לפיצויים, ל"עתירה" וטענה כי נגרם נזק כספי כדי לנצל את מבחן הסעד הכספי, כפי שנקבע בענין בדרה גולן.
עסקינן בתביעה שמלכתחילה עוסקת, על פי הנטען, בסכומים ששולמו על ידי התושבים ביתר תוך הימנעות הנתבעת מלהעביר את סכומי ההנחה המגיעים להם על פי החלטות הממשלה ותקנות ההסדרים.
כמו כן, בענייננו, אין מדובר בסוגיות רגישות של ביטחון ואינטרסים לאומיים וציבוריים רוחביים, כפי שהיה במקרים האמורים.
לפיכך אין דין הסוגיה הנדונה בתובענה בענייננו, כדין הסוגיות אשר נדונו בעניין גליק ובעניין בדרה גולן.

12. יתרה מזו, בשני המקרים – עניין גליק ועניין בדרה גולן – נקבע כי לא נוצר מעשה עשוי ונזק שהתגבש.
כך, בעניין גליק נקבע כי "ככלל, וכל עוד לא מדובר במעשה עשוי ובנזק שהתגבש, יש למצות את המסלול המינהלי תחילה"
בעניין בדרה גולן נקבע כי "המקרה שלפנינו אונו עוסק במעשה עשוי ובנזק שהתגבש. התביעה אינה צופה פני עבר אלא פני הווה ופני עתיד"

שונים הם פני הדברים בענייננו, שכן מדובר במעשה עשוי של כספי מענק למימון הנחות ארנונה, שלא הועברו לתובע בגין השנים 2011 – 2014, על פי הנטען בניגוד להחלטות הממשלה ולהוראות תקנות ההסדרים.

13. מכאן, שבענייננו שריר וקיים מבחן הסעד ואין מדובר במקרה יוצא דופן המצדיק סטיה ממנו,כדוגמת המקרים שנדונו בעניין גליק ובעניין בדרה גולן.

14. לאור האמור, אני קובעת כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה ובקשת הנתבעת נדחית.

שאלת ההוצאות תידון בסופו של ההליך.

הצדדים יודיעו תוך 14 ימים, בהודעה משותפת, האם הסתיימו ההליכים מקדמיים וניתן ליתן צו להגשת ראיות.

התיק יובא בפני לתזכורת פנימית עם קבלת הודעת הצדדים או בחלוף המועד לפי המוקדם.

ניתנה היום, י"ד תמוז תש"פ, 06 יולי 2020, בהעדר הצדדים.