הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 65093-11-15

בפני
כבוד ה שופטת עירית קויפמן

תובע ונתבע שכנגד

רפאל כהן - ש.ר. יזמות ובניין
ע"י ב"כ עו"ד אביעד בן אולד

נגד

נתבעת ותובעת שכנגד
דנזיו בניין ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יונתן פרשי

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים בקשר עם עבודות שביצע התובע והנתבע שכנגד עבור הנתבעת והתובעת שכנגד בפרויקט מעון סטודנטים בעיר קריית אונו.
תביעת התובע הוגשה על סך 253,904 ₪, כאשר התביעה שכנגד הוגשה על סך 70,000 ₪.

התובע והנתבע שכנגד, כהן רפאל, עוסק בביצוע עבודות גמר תחת השם ש.ר יזמות ובניין (להלן: "כהן").
הנתבעת והתובעת שכנגד, היא חברה קבלנית לבניין העוסקת בין היתר בביצוע עבודות בניין של מבנים ציבוריים (להלן: "דנזיו").

רקע והליכים בתיק
בשנת 2015 עסקה דנזיו בין השאר, בביצוע עבודות גמר בפרויקט מעון סטודנטים בקריית אונו (להלן: " הפרויקט"). בחודש פברואר 2015, התקשרו דנזיו וכהן בהסכם על פיו יבצע כהן עבור דנזיו עבודות צבע, ריצוף ויציקת בטונים בפרויקט האמור.

אין חולק כי דנזיו שילמה לכהן סך של 440,000 ₪ בתוספת מע"מ.
כמו כן, אין חולק כי ביום 28.05.2015, נחתם על ידי הצדדים מסמך, ובו הוסכם שדנזיו תשלם לכהן סכום נוסף של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר המסמך כולל התחייבויות של שני הצדדים.

בעקבות זאת, מסרה דנזיו לכהן שני שיקים, האחד על סך 70,000 ₪ אשר נפרע והשני על סך 48,000 ₪ אשר בוטל על ידי דנזיו.
במסגרת ההסכם מיום 28.05.2015, נקבע כי כהן מתחייב "לגמור ולמסור קומה 2 בפרויקט כולל פרוזדורים עם צבע לאישור המפקח" וכן "... לסיים שפכטלים וצבע בחדר מדרגות לאישור המפקח". כן נקבע כי דנזיו תוכל לבטל את השיקים אם כהן "לא יגיע לסיים את העבודה קומה 2 עוד כ-שבועיים מהיום וחדר מדרגות לעוד כ-חודש וחצי מהיום".

להשלמת התמונה יצוין כי התביעה בראשיתה החלה כבקשה לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, לביצועו של שיק על סך 48,000 ₪ שנמסר על ידי דנזיו לכהן ובוטל על ידי דנזיו.
בעקבות הגשת התנגדות לביצוע שטר, הועבר הדיון בתובענה לבית המשפט.

בדיון שהתקיים ביום 02.05.2016 לפני כב' הרשם הבכיר אורי הדר, ומשכהן לא התייצב לדיון, התקבלה ההתנגדות לביצוע שטר. דנזיו הודיעה במהלך הדיון, על כוונתה להגיש תביעה שכנגד בעניין שיק נוסף שמסרה לכהן על סך 70,000 ₪ ונפרע, והותר לה לעשות כן.
בדיון שהתקיים ביום 13.11.2016 לפני כב' הרשם הבכיר אורי הדר, טענת כהן כי אולץ לחתום על ההסכם מיום 28.05.2015, והותר לו להגיש כתב תביעה מתוקן.
בעקבות זאת, הוגש כתב תביעה מתוקן, וכן, הוגשו כתב הגנה מתוקן, כתב תביעה שכנגד מתוקן וכתב הגנה מתוקן לתביעה שכנגד.
בתיק נשמעו הוכחות. מטעם כהן העיד הוא עצמו ומטעם דנזיו העידו ניסים בר און - מנהל דנזיו, ואבי אבנר אביטל - מנהל עבודה בדנזיו.
פסק הדין מתייחס לטענות הצדדים בכתבי הטענות המתוקנים.

טענות הצדדים
לטענת כהן, התמורה המגיעה לו בגין עבודתו בפרויקט עומדת על סך של 727,012 ₪ בתוספת מע"מ. לטענתו, דנזיו, באופן חד צדדי, קבעה כי תשלם רק 440,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכך עשתה. לטענת כהן כל העבודות שביצע נרשמו ביומן עבודה ואושרו על ידי מנהל הפרויקט מטעם דנזיו. כהן טוען כי שולמו מקדמות בלבד , כאשר ביום 28.05.2015 ביצעו הצדדים התחשבנות סופית. מאחר שכ-20 פועלים שהועסקו על ידי כהן דרשו את שכרם, הוא היה במצב לחוץ מאוד ונאלץ להסכים לקבל תוספת של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, וליתר התנאים שנקבעו בהסכם מיום 28.05.2015, וזאת רק בשל הלחץ הכלכלי בו היה שרוי ועל מנת שיוכל לשלם את משכורותיהם של הפועלים. על כן, נכנע כהן לסחטנותה של דנזיו ומדובר בהסכם כניעה ועושק.

באשר להתחייבויות שנטל על עצמו כהן במסגרת ההסכם מיום 28.05.2015, מדובר על עבודת צבע פשוטה, כאשר כהן ביקש שוב ושוב ממנהל הפרויקט מטעם דנזיו לתאם מועד להגיע ולבצע את העבודות להן התחייב אך נדחה שוב ושוב על ידי מנהל הפרויקט מר אביטל בטענה כי המקום אינו מוכן לביצוע עבודות התיקונים.

כהן טוען כי יש לבטל את ההסכם מיום 28.05.2015 בשל עילת כפייה, שכן החתימה על ההסכם נכפתה עליו בשל הלחץ הכלכלי בו היה נתון, נוכח ההכרח לשלם לפועלים את שכרם, וכי ממילא הפרה אותו דנזיו עת ביטלה המחאה בסך 48,000 ₪. על כן הוא תובע את מלוא התמורה המגיעה לו נוכח העבודות שביצע.

על כן, טוען כהן כי מגיע לו סך של 727,012 ₪ בניכוי סך של 440,000 ₪ ששולמו לו ובניכוי סך של 70,000 ₪ ששולם לו במסגרת ההסכם מיום 28.05.2015. בסך הכל מגיע לכהן על פי טענתו, סך של 217,012 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 253,904 ₪.

דנזיו טוענת כי ביום 28.05.2015, נערכה התחשבנות סופית בין הצדדים, לפיה בגין העבודות שביצע כהן בפרויקט שולם לו סך של 440,000 ₪ בתוספת מע"מ, לאחר קיזוז סך של 30,000 ₪ בגין חומרים שסופקו לו על ידי דנזיו. במועד זה ביקש כהן תוספת בסך 100,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור עבודות אשר פורטו במסגרת ההסכם מיום 28.05.2015. בהתאם למוסכם מסרה דנזיו לתובע שתי המחאות בסך כולל של 118,000 ₪ - האחת על סך 70,000 ₪ ז.פ 15.08.2015 והשנייה על סך 48,000 ₪ ז.פ 15.09.2015.

לטענת דנזיו כהן לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, לא התייצב באתר הפרויקט ולא ביצע כל עבודה אותה התחייב לבצע, בניגוד להסכמות הצדדים. לטענת דנזיו, במסגרת ההסכם סוכם כי אם כהן לא יסיים את העבודות על פי לוח הזמנים אשר פורט בהסכם, היא רשאית לבטל את ההמחאות ועל כן היא רשאית הייתה לבטל את שתי ההמחאות. ההמחאה על סך 70,000 ₪ הופקדה וכובדה למרות שבפועל כהן לא עמד בהתחייבויותיו. ההמחאה על סך 48,000 ₪ בוטלה מחשש שגם אותה יפקיד כהן.

באשר לסך של 727,012 ₪ אותו תובע כהן כמפורט בנספח א' לכתב תביעתו, טוענת דנזיו כי הסכום הוערך על ידי כהן על דעת עצמו בלבד, וכי מנהל העבודה של דנזיו הוחתם על ביצוע העבודות בלבד, ומבלי שפורטו במסמך סכומים.

דיון והכרעה
תביעת כהן
כהן טוען כי התמורה המגיעה לו עומדת על סך של 727,012 ₪ בתוספת מע"מ.
דנזיו מכחישה את טענתו של כהן באשר לסכום תמורת העבודות המגיע לו.

כהן לא צירף כל הסכם עם דנזיו ממנו ניתן ללמוד כי זו התמורה שסוכמה בין הצדדים.
לכתב תביעתו המתוקן ולתצהיר עדותו הראשית צירף כהן כנספח א' סיכום חשבון ויומן עבודה חתום על ידי מר אבי אבנר אביטל, מנהל העבודה מטעם דנזיו.

מעדויות הצדדים עולה כי העבודות ביומן העבודה אכן אושרו על ידי מר אבי אבנר אביטל, מנהל העבודה מטעם דנזיו, וכי החתימות על גבי נספח א' הן חתימותיו, אולם, בזמן שהוא חתם לא צוין סכום לצד העבודות.

לעניין זה הצהיר מר אביטל בתצהירו כדלקמן:
"הריני להצהיר כי החתימות המתנוססות ע"ג נספח א' לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע שכנגד, שלי, אך ניכר כי מסמך זה זויף על מנת להיחזות ו/או להציג בפני המשפט מצג שווא כאילו אני אישרתי בכתב ידי את הסכומים הרשומים לצד חתימתי וניכר כי אותם סכומים הוספו ע"י הנתבע שכנגד ו/או מי מטעמו במועד המאוחר לחתימת ידי בפועל" (סעיף 4 לתצהיר).

כהן העיד שמי שניהל את היומן ורשם את הסכומים זה השותף שלו שלומי ברששת (עמ' 18 ש' 35 עד עמ' 19 ש' 5 לפרוטוקול). בנוסף, אישר כהן בעדותו כי הסכומים נכתבו על ידי מי מטעמו, לאחר שמנהל העבודה אביטל חתם על העבודות, כדלקמן:
"ש. לאחר שהוא חתם על העבודות?
ת. ברור שאחרי שהוא חתם על העבודות. ביצענו את העבודה הוא חתם ואת הסכומים אנחנו כותבים. כשאני אומר הוא חתם אני מתכוון למנהל העבודה של דנזיו מר אביטל.
ש. לאחר שהושלמו העבודות?
ת. כן ברור. אתה לא רושם סכום ואז רושם מה עשית. אתה קודם רושם מה עשית, מאשר על ידי מנהל העבודה שביצעת את העבודה ואחרי זה רושמים את הסכומים בהתאם לסיכום עם היזם.
ש. אז אתה מאשר שבזמן שמר אביטל חתם על העבודות לא היו נקובים סכומים נכון ?
ת. נכון". (עמ' 20 ש' 23 - 31 לפרוטוקול).

מאחר שלא צורף כל הסכם וכאשר הסכומים נרשמו על ידי כהן או שותפו, ממילא אין כל אסמכתא לכך שדנזיו הסכימה או אישרה תשלום בסך של 727,012 ₪ כפי שתובע כהן. ההפך הוא הנכון, כהן אף מאשר בעדותו שדנזיו לא הסכימה לתשלום הסכום האמור:
"ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך, אתה אומר שניסים מחברת דנזיו סיכם איתך על תשלום על סך 727,000 ₪ בתוספת מע"מ, נכון ?
ת. לא כתוב כאן סיכם, כתוב שזו התמורה. לא כתוב שסיכמנו.
ש. אז הוא סיכם איתך או לא?
ת. זה החשבון שהוגש לחברה. ברור שהוא לא הסכים איתי" (עמ' 18 ש' 5 – 9 לפרוטוקול).

כהן טוען כי המחירים שנרשמו ביומן העבודה סוכמו יחד עם ניסים, מנהלה של דנזיו (עמ' 18 ש' 12 לפרוטוקול).
דא עקא, אין לו לכך כל אסמכתא.
כך,
"ש. מלבד היומן שלכאורה אתה טוען שזה הסכומים שסוכמו עם ניסים יש לך עוד ראיה או מסמך או הודעת sms שיכולה להעיד על ההסכמות האלה ?
ת. לא. אנחנו גם לא התכתבנו לא ב sms ולא במסמכים וכל ההתנהלות שלנו הייתה בעל פה. ואם הוא לא הסכים עם הסכומים האלה, לא אחרי 7 חודשים הוא אומר שהוא לא מסכים אלא בהתנהלות החודשית הוא צריך להודיע שאנו נדע לכלכל את צעדינו " (עמ' 18 ש' 13 – 15 לפרוטוקול).

עדותו של כהן, כי הייתה הסכמה של דנזיו למחירים שנרשמו ביומן העבודה שנרשמו על ידי מי מטעמו, היא עדות יחידה של בעל דין אשר אינה נתמכת בכל אסמכתא.
בהעדר אסמכתא לטענת כהן באשר לתמורה המוסכמת, לא עלה בידי כהן להוכיח את טענתו.

מכל האמור, כהן לא הוכיח כי מגיעה לו תמורה בסך 727,012 ₪ בתוספת מע"מ.

אין חולק כי ביום 28.05.2015 נחתם בין הצדדים הסכם וזאת "לאחר דין ודברים ולצורך סגירת חשבון..." כאמור בהסכם.

כהן טוען כי מדובר בהסכם שנחתם על ידו בכפייה וזאת מאחר שהיה מחויב לשלם לפועלים שהועסקו על ידו את שכרם, כאשר "במועד זה צבאו על דלתותיי הפועלים שהעסקתי (כ-20 פועלים ערבים – ששכרם שולם במזומן) שדרשו את שכרם" (סעיף 11 לתצהירו) וכי דנזיו ניצלה את הלחץ הכלכלי בו הוא היה שרוי.

חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: " חוק החוזים"), קובע כדלקמן:
"17. כפיה
(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה".

דא עקא, טענת כהן כי נאלץ לחתום על ההסכם מיום 28.05.2015 בכפיה , נטענה בעלמא. טענותיו של כהן בעניין זה הן עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך, כאשר לא הובאו עדים נוספים או אסמכתאות כלשהן לטענה.
לאמור יש להוסיף כי אין מחלוקת שכהן מסר קבלה עבור הסכום האמור בה נאמר "עבור גמר חשבון עבודות גמר מעון סטודנטים קרית אונו" (נספח ב' לתצהיר ניסים בר-און מטעם דנזיו) ואישר בעדותו כי לא כפו עליו לכתוב זאת בקבלה (עמ' 22 ש' 1 – 5 לפרוטוקול).
לו אכן היה ההסכם נחתם בכפיה, ניתן היה להניח כי הדבר היה בא לידי ביטוי באופן כלשהו סמוך לאחר מכן, וכי כהן היה פועל לביטול ההסכם, דבר שלא נעשה.

הטענה כי ההסכם מיום 28.05.2015 נחתם בכפיה, נטענה לראשונה במהלך ההליכים בתיק זה, וזאת במסגרת כתב ההגנה של כהן לכתב התביעה שכנגד שהגישה דנזיו.

סעיף 20 לחוק החוזים קובע את דרך הביטול כדלקמן:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה".

למרות טענתו של כהן לקיומה של כפיה, כהן לא פעל לשלוח הודעה לדנזיו על ביטול ההסכם מיום 28.05.2015, והעלה טענתו לראשונה רק במהלך ההליכים בתיק זה.
גם בהתנהלות זו של כהן יש כדי לפגום בטענתו לקיומה של כפיה.
ממילא לא מדובר בביטול תוך זמן סביר, שהרי גם על פי גרסתו של כהן, הכפיה פסקה מיד עם התשלום לפועלים בסמוך לאחר הסכמת הצדדים, ולכן היה על כהן לפעול לביטול ההסכם בסמוך לכך.

מכל האמור, טענת כהן לפיה חתם על ההסכם מיום 28.05.2015 בכפיה, נדחית.

טוען כהן כי דנזיו הפרה את ההסכם בכך שביטלה את השיק על סך 48,000 ₪ ולכן נוכח ביטולו של ההסכם, הוא זכאי לדרוש את מלוא התמורה המגיעה לו בגין העבודות שביצע והחשבון שהוגש (סעיפים 24 – 25 לכתב התביעה המתוקן).
לעניין זה יצוין כי הפרת ההסכם על ידי דנזיו בביטול השיק, על פי טענת כהן, אינה בהכרח מביאה לביטולו של ההסכם, ונדרשת לשם כך הודעת ביטול שלא ניתנה.

יוער כי בכתב התביעה המתוקן לא תבע כהן בנפרד את הסך של 48,000 ₪, זאת בניגוד לבקשת הביצוע שהוגשה לביצועו של השיק בתחילת ההליכים.
על כן, משבחר כהן לתקן את כתב תביעתו ולתבוע בעילה החוזית ולא בעילה השטרית ממילא אין צורך להידרש לסכום זה.

למעלה מן הדרוש יצוין, לעניין הסך של 48,000 ₪, כי כהן עצמו מאשר שלא הגיע לבצע את השלמת העבודות בטענה כי ביקש להגיע לבצע את העבודות ונדחה על ידי מנהל הפרויקט.
כך, בתצהירו הצהיר כהן כי "...ביקשתי שוב ושוב ממנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת לתאם מועד להגיע ולבצע את העבודות אליהן התחייבתי בהסכם הסחטנות, אך נדחיתי שוב ושוב על ידי מנהל הפרוייקט, מר אביטל, בטענה כי המקום עדיין לא מוכן לביצוע עבודות התיקונים, שכן עדיין מבצעים עבודות שונות במקום" (סעיף 18 לתצהיר כהן).

ואולם מעדותו עולה כי הוא לא פנה לדנזיו בענין זה, אלא שותפו, שלומי ברששת.
כך, "אני פניתי כמה פעמים למנהל עבודה, אני מתקן לא אני אלא שלומי פנה, מספר פעמים למנהל עבודה וביקש לברר מתיי אפשר לבוא לבצע את התיקונים הללו. בכל ההזדמנויות נאמר לו שזה עוד לא מוכנים לבצע את העבודה הזאת. ז"א שהחברה עדיין לא מוכנה שנבוא לבצע את התיקונים האלה. וממילא החברה לא התקשרה אלינו לבוא ולבצע את התיקונים האלה. נאמר לנו תלכו ושיהיה צורך נקרא לכם" (עמ' 23 ש' 33 עד עמ' 24 ש' 3 לפרוטוקול).

ובהמשך,
"ש. אתה יכול לקרוא את סעיף 5 להסכם נספח ב לתצהירך, ולהגיד לנו אם היו הסכמות לעניין המועדים לסיום העבודות?
ת. קורא.. כן יש התייחסות. אני ציינתי שאני התקשרתי מספר פעמים, אני מתקן לא אני אלא שלומי התקשר מספר פעמים ושאל האם אפשר להגיע לבצע את התיקונים הללו וכל התשובות היו שליליות ופעם אחרונה שהוא דיבר עם מנהל העבודה או עם גורם מסוים שם באתר ומאחר והאתר היה בקריית אונו ולא באשקלון מן הראוי היה לברר אם אפשר להגיע ולעשות את העבודה ולא סתם לנחות. אם הייתה לו בעיה הוא יכול היה להתקשר ולהגיד בואו תעשו יש לכם התחייבות מה שלא קרה.
ש. ז"א שכל המידע שנתת עכשיו לבית המשפט קיבלת משלומי?
ת. ברור.
ש. הוא היה מעדכן אותך?
ת. כן" (עמ' 24 ש' 21 – 32 לפרוטוקול).

מאחר שהפניות לדנזיו לא היו של כהן אלא של שותפו דאז שלומי ברששת, שכלל לא הובא לעדות על ידו, מדובר בעדות מפי השמועה שאין לה כל ערך ראייתי.

יצוין לעניין זה כי מר אביטל כלל לא נשאל בעדותו על פניה של שלומי ברששת או של כהן אליו.

משלא הוכח כי כהן ביקש לבצע את העבודות וסורב, ממילא לא הוכחה טענתו בעניין זה.
על כן, כאשר כהן עצמו מאשר כי לא ביצע את העבודות הנזכרות בהסכם מיום 28.5.2015, לא הוכחה זכאותו לסך של 48,000 ₪.

לאור כל האמור, לא עלה בידי כהן להוכיח את תביעתו ואני מורה על דחייתה.

תביעת דנזיו
דנזיו הגישה תביעה שכנגד על סך של 70,000 ₪ בגין הסכום ששולם לכהן בשיק שנפרע וזאת בהתאם להסכם מיום 28.05.2015. לטענתה כהן כלל לא הגיע לבצע את העבודות המצוינות בהסכם מיום 28.05.2015, ובכך הפר את ההסכם האמור. לעניין זה נטען כי לפי סעיף 5 להסכם מיום 28.05.2015, דנזיו תוכל לבטל את השיקים אם כהן לא יגיע לסיים את העבודה בקומה 2 עוד שבועיים ממועד חתימת ההסכם ואת העבודה בחדר המדרגות עוד כחודש וחצי ממועד חתימת ההסכם. על כן, טענה דנזיו כי לא היה עליה לשלם את הסך של 70,000 ₪ וכי רשאית הייתה לבטל את השיק על סך 48,000 ₪ כפי שעשתה.

לטענת כהן, הסך של 100,000 ₪ שולם לו עבור עבודות שבוצעו על ידו זה מכבר וכי העבודות שנזכרות בהסכם מיום 28.05.2015 הן זוטי דברים קרי, עבודת צבע פשוטה.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים, אני סבורה כי הסך של 100,000 ₪ עליו הוסכם בהסכם מיום 28.05.2015, נועד גם עבור עבודות שבוצעו זה מכבר על ידי כהן, כמו גם עבור העבודות הנוספות הנזכרות בהסכם האמור.

דבר זה נלמד גם מלשון ההסכם מיום 28.05.2015 שם צוין בסעיף 1 כדלקמן:
" לאחר דין ודברים ולצורך סגירת החשבון עבור העבודות שביצע הקבלן המשנה עבור דנזיו ושולם לו ע"ח 440,000 ₪ + מע"מ, סוכם בין הצדדים שדנזיו יוסיף לקבלן 100,000 ₪ + מע"מ למרות שהחשבון יצא לאחר שישבנו עם מנהל הפרויקט כ-470,000 ₪" (נספח א לתצהיר ניסים בר און מנהל דנזיו, הדגשה שלי –ע.ק.). בהמשך ההסכם מצוינות העבודות שכהן מתחייב לסיים עבור תוספת התשלום.
מהאמור עולה כי הסך של 100,000 ₪ הינו גם עבור עבודות שבוצעו וגם עבור סיום העבודות המפורטות שם.

פרשנות זו נלמדת גם מעדותו של ניסים בר און, לפיה: "הוא בכה על זה ששלומי עקץ אותו ושאני אוסיף לו כסף כי הוא מפסיד כסף וחלק מהעבודה של הניקיון וההריסות שהעובדים עשו הם עשו ביומיות והוא מפסיד מזה כסף, על כן אישרתי לו את התוספת של ה100,000 ₪ גם עבור פיצוי על מה שהוא הפסיד וגם עבור גמר עבודה בשטח" (עמ' 34 ש' 13 – 16 לפרוטוקול).
על כן, גם על פי עדותו של מנהל דנזיו, חלק מהכסף היה עבור עבודות שכבר בוצעו.

לאמור יש להוסיף כי לא הוכח על ידי דנזיו כי אכן פנתה לכהן על מנת שישלים את ביצוע העבודות.
מעדותו של מר אביטל עולה כי הוא לא פנה לכהן על מנת שיבוא לסיים את העבודה (עמ' 28 ש' 17 – 18 לפרוטוקול).

אמנם ניסים בר און בעדותו העיד כי התקשר אל כהן ואל שלומי כדלקמן:
" ש. אחרי שבועיים התקשרת אליו שהוא יבוא לסיים את העבודה?
ת. אני לא זוכר אם אחרי יומיים או אחרי שבועיים. כשהיה המועד הרלוונטי לביצוע העבודות התקשרתי אליו ואל שלומי ללא הפסקה גם אני, גם מנהל הפרויקט וגם מנהל העבודה והם לא הגיעו לסיים.
ש. שלחת לו מכתב?
ת. אין לו כתובת הוא עובד בשחור.
ש. שאלתי אם הוצאת לו מכתב?
ת. לא.
ש. אתה יכול להראות לנו?
ת. אני יכול להראות וואצטפים ושיחות טלפון.
ש. למה לא צירפת אותם לתצהיר שלך?
ת. מי אומר שצריך לצרף אותו באותו מעמד.
ש. איפה בתצהיר שלך כתוב שהתקשרת אליו?
ת. בתצהיר רשום שהוא לא הגיע אז אני צריך להגיד שהתקשרתי?"
(עמ' 34 ש' 19- 32 לפרוטוקול).

ואולם, לא צורפו כל אסמכתאות לפניות אלה ומדובר בעדות יחידה של בעל דין בעניין זה, הנסתרת אל מול עדות אביטל, מנהל הפרויקט מטעמו, שהעיד כאמור, כי לא פנה.

יתרה מזו, על פי ההסכם מיום 28.05.2015, היה על כהן לסיים את העבודות לכל המאוחר כעבור חודש וחצי ממועד ההסכם, קרי עד אמצע חודש יולי 2015. מועד הפירעון של השיק על סך 70,000 ₪ היה בתאריך 15.08.2015, כלומר כחודש לאחר המועד שבו היה על כהן לסיים את העבודות. למרות זאת, לא ביטלה דנזיו את השיק. די בכך כדי ללמדנו כי בזמן אמת סברה דנזיו שכהן זכאי לקבל את הסכום האמור.

כאשר הסכום שולם בפועל לכהן ודנזיו כעת עותרת להשבת הכספים, הנטל עליה להוכיח כי השבה כאמור מוצדקת בנסיבות העניין. דא עקא, דנזיו לא הוכיחה שלא בוצעו עבודות בסכום המצדיק את השבת הסך של 70,000 ₪, ובשים לב לכך שהשיק בסך 48,000 ₪ בוטל. לעניין זה יצוין כי לא ניתן ללמוד מהמסמכים שצירפה דנזיו לראיותיה (נספחים ג' ו-ד') כי מדובר באותן עבודות הנזכרות בהסכם מיום 28.05.2015.

ערה אני לכך שמחד נקבע שכהן אינו זכאי לסך של 48,000 ₪, ומאידך נקבע כי אין עליו להשיב את הסך של 70,000 ₪, ואולם לא ניתן לגזור גזירה שווה מהקביעה בעניין השיק שבוטל על ידי דנזיו בטרם נפרע לבין הסך של 70,000 ₪ שנפרע ושולם לכהן. במקרה זה , כאשר מדובר בסכום שכבר שולם, הנטל על דנזיו להוכיח כי שולם שלא כדין והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה.

מכל האמור עולה שדנזיו לא הוכיחה את זכאותה לקבל חזרה את הסך של 70,000 ₪ ודין תביעתה להידחות.

סוף דבר

אשר על כן, ובשים לב לאמור לעיל, לא עלה בידי כהן ודנזיו להוכיח את תביעותיהם. משכך, אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.
משנדחו התביעה והתביעה שכנגד, אינני עושה צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.