הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 61971-02-15

בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) ו/או עו"ד נירה גלעד
התובעת/המבקשת

נגד

  1. סייאח אבו אמדע'ם ת.ז. XXXXX666-0
  2. צבאח אבו אמדע'ם ת.ז. XXXXX988-3
  3. עזיז אבו אמדע'ם- ת.ז. XXXXXX048
  4. סלים אבו מדעם ת.ז. XXXXXX469

ע"י ב"כ עו"ד סואלחי  חאלד
הנתבעים /המשיבים

החלטה

בקשה לפי סעיף  6 לפקודת בזיון   בית  המשפט.  עד למועד מתן ההחלטה הצטמצמה המחלוקת רק לגבי המשיבים : 1-3 ו- 10. לגבי היתר הבקשה נמחקה.
על פי הבקשה  נטען לבזיון של  צווים  שהוצאו  כנגד המשיבים 1-3 ואחרים על פי  חוק  מקרקעי ציבור  (פינוי קרקע) ,תשמ"א- 1980(להלן:  "חוק פינוי מקרקעי ציבור " ) לשעבר חוק  מקרקעי ציבור  סילוק פולשים) ,תשמ"א- 1980 , בהתייחס  למקרקעין  הידועים  כגוש 100227  מערבית לכביש 40 באר שבע -להבים (להלן: " המקרקעין").  אין מחלוקת כי המשיבים תקפו את הצווים המנהליים בבית המשפט  ביותר מערכאה אחת ונדחו  [רע"א  3569/04 אבו מדיעם  נ' מדינת ישראל (29/9/05)]. לגבי המשיב מס' 10 נטען להיותו צד שלישי ויש להחיל עליו אותו דין.

לטענת עו"ד סואלחי  חאלד, ב"כ המשיבים אין פסק י דין  נגד המשיבים ועל כן לא ניתן להפעיל נגדם הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט.  אמנם תחילתו של ההליך הוא מנהלי אך  על פי הפסיקה  סופו  להיות פסק דין  שניתן לאכוף  על ידי  לשכת ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967  [רע"א  4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון , פ"ד נח(1) 827 ( 19/11/03 )(להלן : "עניין – בן שמחון ")]. לא מצאתי לאבחן בין פסק דין שניתן לאכיפה על פי חוק ההוצאה לפועל לבין פסק דין שניתן לאכיפה לפי  פקודת בזיון בית המשפט.  לאימרתו של עו"ד  סואלחי כי למדינה דין מפלה תוך הפנייה  לחוקי חמורבי ,אצביע על פסיקה המאוזכרת בהחלטתי ככל שהוא התכוון בטיעונו  לאפליה בין רוב ומיעוט ביישום הליכי פינוי כנגד פולשים למקרקעי  ציבור.

על פי הצווים המדינה פתחה כנגד המשיבים  1-3 ואחרים את תיק הוצל"פ שמספרו:
34-06843-06-8  והוצאו  בו  צווי פינוי  (להלן: "תיק ההוצל"פ ").  התיעוד שהוגש  מתיקי ההוצאה לפועל  אינו מלא. אבל המשיבים , כולל המשיב מס' 10, שאינו חייב ב תיק  ההוצל"פ תקפו  בבתי  המשפט את צווי הפינוי  ביותר מערכאה אחת  והם נדחו [ עש"א 21012-06-14  (שלום רמלה) אבו אמדע'ם נ' מינהל מקרקעי ישראל (12/6/14 ) , החלטת כב' השופט  זכריה ימיני ; בר"ע 23166-06-14 (מחוזי  מרכז- לוד) מדיג'ם נ'  מינהל מקרקעי ישראל ( החלטה של כב' השופטת ורדה פלאוט מיום  12/6/14 בקשה מס' 2);  עש"א 21012-06-14  (שלום  ראשל"צ) אבו אמדע'ם נ' מינהל מקרקעי ישראל (20/7/14) החלטת סגן הנשיאה, כב' השופט  ארז יקואל ;   רע"א  47230-07-14  (מחוזי  מרכז-לוד ) אבו אמדע'ם נ' מינהל מקרקעי ישראל  (החלטת כב' השופט י' שפסר ) ]- בהתייחס למשיבים  1-8 .  כמו כן החלטת כב' השופט  ישראל אקסלרד  בהתייחס למשיבים  9-10 [ה"פ  5189-07-10  (שלום ק"ג ) אבו מדיעם  נ' מדינת ישראל (27/7/10 ).

בנוסף לביסוס הבקשה על הצווים נשוא תיק ההוצל"פ, גם נטען לביזיון פסק דין שניתן בהסכמה  כנגד המוריש של המשיבים בתביעת פינוי של המדינה כנגדו (ת.א. (שלום ב"ש)  9428/99 , 9725/99  מדינת ישראל נ' אבו מדיעם ,החלטה מיום 2/12/99 ), ופסד' מיום 21/3/00 בת.א. 9422/99  שהוחל גם על התיקים לעיל  (ת.א. 9422/99  (שלום ב"ש) מדינת ישראל  נ'  אבו מדיעם (להלן : " פסד' המוריש"). על פיו  הגיעו  הצדדים בתיק האמור להסכם שקיבל תוקף של פסק דין לפיו ניתן כנגד כל הנתבעים פסק דין בהסכמה  "האוסר  על כל אחד מהם לה כנס  למקרקעין  שבגוש  100227 " למעט  ביקור בבית הקברות המצוי במקרקעין נשוא  פסק הדין  ובבית תפילה. המשיבים חולקים על תוקף פסק הדין לגביהם. המדינה לא הניחה תשתית ראייתית לתחולה לגבי כל משיב ומשיב.

לטענת המדינה המשיבים אינם מכבדים פסקי דין באופן שיטתי וגם הליכי  הוצל"פ אינם צולחים מה גם שהעלויות של  הפעלתם  הוא רב ולכן יש להטיל על המשיבים  קנס כספי  יומי לכיבוד פסקי הדין.
למשיבים מחלוקת עם המדינה על בעלות של חלקות מוגדרות בתוך המקרקעין.  בהקשר לכך הוגשו תביעות  בעלות. אין מחלוקת כי הדיון בחלק מהם נמשך זמן רב מטעמים שונים.  לטענת המדינה בכל תוצאה על המשיבים לפנות את המקרקעין מחמת הפקעתם לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953.  המשיבים  טוענים כי  הם תוקפים את  ההפקעה  במסגרת  תביעת הבעלות.  למועד  הגשת הבקשה  עמדה בפני  בית המשפט העליון  הסוגיה  בשאלה האם ניתן בתביעות בעלות על פי הליכי הסדר מקרקעין ,כולל תביעות של  אזרחים בדוויים,  לתקוף בתקיפה עקיפה  את  ההפקעה של המקרקעין לטובת רשות הפיתוח  מכוח רכישה  לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים). בינתיים ההחלטה בסוגיה זו ניתנה והוכרעה לטובת  העותרים לזכות לתקיפה עקיפה  [דנ"א  1099/13 מדינת  ישראל נ' אבו פריח ז"ל ( 12/4/15) ].

לטענת  המדינה יש מקום להפעיל כנגד  המשיבים 1-3 הליכי בזיון  וגם כנגד  המשיב 10 שהוא צד שלישי בהליכי ההוצאה לפועל, מחמת העלויות הלא מבוטלות שהמדינה משקיעה בפינויים חוזרים. באת כוח המדינה , עו"ד נירה גלעד הפנתה לדברי שופטים בערכאות השונות הקובעים פעם אחר פעם כי המשיבים  פולשים  למקרקעין ( רע"א  3569/04 החלטת כב' השופטת אילה פרוקצ'יה ;  בר"ע  8372-02-10, החלטת כב' הנשיא  י' אלון ; רע"א 47230-07-14 ,  החלטת כב' השופט י' שפסר).

הכלל הוא כי ההליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט  הם הליכים שיוריים  ולא  החלופה הראשונה .
לטענת באת כוח המדינה , עו"ד נירה גלעד, לא ניתן להתעלם מההתנהלות החוזרת של המשיבים וההפרות החוזרות שלהם של צווי פינוי והעלויות הבלתי מובטלות של הפינויים  בהליכי הוצל"פ שמחייבים  משאבים לא מבוטלים.  היא הוסיפה כי המדינה הגישה נגדם תביעה כספית לכיסוי העלויות האמורות ו ניתן כבר פסק דין . כנגד רוב הנתבעים ניתנו פסקי דין בפשרות למעט  מחיקה של התביעה נגד  הנתבעים  7 ו- 12  ופסק הדין מנומק  ניתן כנגד המשיבים  בתיק זה:  1 -3 ,  ו- 10. (ת.א. 45792-07-11  בבית המשפט השלום  בבאר שבע,כב' סגן הנשיאה השופט עידו רוזין).

במהלך שמיעת הדיון התברר כי המדינה טוענת כי כל פינוי של מחוברים נענה בהקמת מבנים חוזרים וכדומה .  המצהיר מטעם המדינה , העד עודד נחמיה, פירט  בתצהירו  את ההשתלשלות של הפינויים מהמקרקעין  החל מפינויים לפי סעיף  18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 שקדמו את הצווים. ביום  27/7/10  נערך פינוי  רחב היקף בהשתתפות  : "1,315  שוטרים,  35 פקחי הסיירת  הירוקה , 12 פקחי  רשות מקרקעי ישראל , קבלנים ומנהלי עבודה ופועלים ופונו הפולשים, כ- 45 מבנים,  450 עצים , כלי רכב  (משאיות, טרקטורים ורכבים) וציוד רב "  (סעיף 15 לתצהירו).  לפי תצהירו לאחר מכן בוצעו עוד  כ- 80 פינויים  לפי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין. המצב למועד הגשת הבקשה הוא כי "המשיבים התקבעו בסמוך  לקברים "  ומשנת 2010 " הם הוסיפו  במקום מבני מגורים , סככות , אוהלים, דיר כבשים , מגדל עם רמקולים  צמוד לסככת האבלים אותו כינו  "מסגד" , עצים וציוד רב" (סעיף 19 לתצהירו ). הפינויים לפי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין הופסקו לאחר ביקורת שיפוטית והוחלפו בצווים מנהליים לפי חוק פינוי מקרקעין.
  
המדינה המשיכה לנקוט בהליכי פינוי בתיק ההוצל"פ ולאחר דחיית הבקשות לעיכובים המקרקעין פונו  מכל אדם וחפץ ביום  12/6/14 . באותו  יום הושארו  הקברים וסככת האבלים ללא הצריח. אבל למחרת התברר כי הוקמו  4 מבנים ארעיים  והובא עוקב מים.  המקום שוב פונה ב- 15/6/14 . ביום 18/6/14 נצפו במקום  עוד מבנים  ארעיים וכך הלאה ממשיך התיאור עד סמוך להגשת הבקשה (סעיפים 23-40 לתצהירו). בתצהירו העיד המשיב מס' 3 כי לא היה צורך בהיקף כל כך גדול של מפנים  (סעיף  70 לתצהירו). הוא אישר כי היו במקום מוחים  על  הפינוי  ותומכים  במאבקים  של המשפחה אך למשפחה לא הייתה כוונה להפר את הסדר  מצד אחד או לפנות בעצמם את המבנים מצד שני.

ההנמקה של המדינה לבקשה היא כלכלית. המדינה אינה דורשת  מאסר אלא קנס יומי שכלכלית יביא לתוצאה המבוקשת. בפני המדינה חלופות נוספות להשגת תוצאה כלכלית. כאמור היא הגישה תביעה על עלויות הפינוי הקודמות וניתן לטובתה פסק דין . אך היא לא  עשתה שימוש  מלא  באפשרויות העומדות לה לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. למדינה כזוכה  זכות לריבוי  הליכי  פינוי  בתיק ההוצל"פ. המדינה לא הציגה החלטה של רשם הוצאה לפועל החוסם אותה  מהליכי פינוי  נוספים  ( סעיף  8(ב) לחוק ההוצאה לפועל ).  היא גם זכאית לגביית העלויות שלה מתוך תיק ההוצאה לפועל, ללא צורך להגיש תביעות אזרחיות[סעיף 9 לחוק ההוצאה לפועל ס"ק (ב) ו(ג) ] . מעבר לנדרש, לטובת המדינה גם עומד חוק פינוי מקרקעי ציבור על כל פלישה טרייה – קרי, לכל הקמה של כל מבנה, כל נטיעה וכיוצ"ב . המדינה עושה שימוש רב בחקיקה זו גם במקום שבו יש חזרה על פלישות. אפנה לנסיבות של זריעה ונטיעה חוזרים במקרקעי ציבור במשך שנים רבות על פי הודאת הפולש [ רע"א  1825/17 שפיר נ' רשות מקרקעי ישראל ( 1/3/17)].
העולה מהאמור לעיל הוא כי למדינה כלים כלכליים שהיא לא ניצלה ויש בהם כדי להוות את אותו שכנוע שאותו היא מבקשת בהליך שבפני.

להשלמה אוסיף כי מקור המחלוקת הוא כאמור בסוגיית הבעלות שטרם הוכרעה. המחלוקת כוללת גם את התקיפה  העקיפה של ההפקעה. ככל שסוגיה זו תוכרע מהר יהיה בידי הצדדים להעריך את עמדותיהם לגבי הפינוי.
אוסיף כי המשיב מס' 1 הדגיש כי אין מדובר במחלוקת על כל הגוש אלא  בחלקות מסוימות. הבקשה בפני מתייחסת לכל הגוש. כמו כן המשיב מס' 1 העיד כי בהסכם הפשרה עם המוריש המדינה הסכימה כי מותר להיות בבית הקברות. לכן התוצאה של הסכסוך המתמשך היא לינה שלו בבית הקברות. אודה כי זו תוצאה עגומה של צו רחב של פינוי מגוש שלם שבו יש גם בית קברות. ככל שהמדינה עומדת על הליכי ביזיון ראוי כי תעשה כן לגבי צו המתייחס למעשים מסוימים ומוגדרים, קרי פלישה טרייה ומוגדרת [ ע"א (ב"ש )  13486-09-16 אבו רביעה  נ' מנהל מקרקעי ישראל (16/9/16 ),  החלטת סגנית הנשיא כב' השופטת  שרה דברת; ע"א  15146-04-11 אלטורי  נ מנהל מקרקעי ישראל (13/11/11 ) ].

סוף דבר. הבקשה נדחית מהטעמים המפורטים לעיל. המבקשת תשלם למשיבים ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ח, 03 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.