הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 58535-02-16

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעת

יעל טל ת.ז. XXXXXX000
ע"י עו"ד אמנון בנישתי

נגד

נתבע
אלון קרקובסקי ת.ז. XXXXXX526
ע"י עו"ד ארנון בן עליזה, עו"ד אביבית בוקובזה

פסק דין

לפני תביעת לשון הרע, נזיקין, רשלנות, גרם הפרת חוזה, בין שני תושבי ישוב שני לבנה.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת
התובעת והנתבע הינם תושבי הישוב שני לבנה הנמצא בדרום הר חברון (להלן: "הישוב").
המדובר בישוב קהילתי. הישוב מאוגד כאגודה שיתופית – לבנה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ ( להלן: "האגודה השיתופית"). תקנון האגודה השיתופית צורף כנספח ט' לכתב ההגנה.
היישוב משתייך למועצה האזורית הר חברון (להלן: "המועצה האזורית").
הישוב מתנהל באמצעות וועד מנהל. חברי הועד המנהל עובדים בהתנדבות.
חברי הוועד המנהל בזמנים הרלוונטיים היו - ירון קדוש, צביקה דמרי, אלונה נובוסלצב, תמיר אדרי והנתבע.
מר ירון קדוש היה יו"ר הוועד המנהל.
גב' שוש שלמוב הייתה מזכירת היישוב.
מר איציק בן דוד היה הרבש"צ (רכז ביטחון שוטף).
מר שי בנימין היה המזכיר והגזבר של הישוב, בין היתר במהלך המחצית הראשונה של שנת 2014. לאחר סיום כהונתו כמזכיר, לא הועסק בוועד הישוב מזכיר וגזבר בתשלום.
עו"ד ישראל ליכטנשטיין היה יועמ"ש האגודה השיתופית בזמנים הרלוונטיים.
מר דן קאפח היה מנהל מחלקת הביטחון במועצה.
גב' לאה מנדל הייתה מנהלת תחום קהילות במועצה.
הנתבע שימש כמזכיר הישוב מעלה/טנא עומרים (הישוב מעלה עומרים משתייך גם הוא למועצה האזורית), להלן: ("עומרים").
הנתבע שימש כחבר וועד האגודה השיתופית לבנה ה חל מחודש 08/14 לערך .
לטענת הנתבע הוא שימש בהתנדבות כמזכיר וגזבר של האגודה השיתופית (פרו' עמ' 62 שור' 21 – 22). מר קדוש טען כי הנתבע מעולם לא שימש כמזכיר הישוב וציין גם שלא שימש כגזבר, אולם יחד עם זאת העיד כי במסגרת חלוקת התפקידים בוועד היה הנתבע אמון על הכספים, הכנת התקציב והניהול של התקציב (פרו' עמ' 22 שורות 22 – 27).
מצאתי כי הנתבע אכן שימש גם כמזכיר וגזבר הישוב לבנה, כפי שהעיד . וראה למשל נספח 8 לכתב התביעה שמוען בין היתר למר קדוש ולכל חברי הועד, שם חותם הנתבע "מזכיר", כאשר דומה כי אם לא שימש כמזכיר, היה אחד מחברי הועד מעיר לו על השימוש בתואר לא לו.
בחודש 07/15 החל הנתבע לעבוד כראש מטה במועצה.
אשתו של הנתבע, הגב' רחל קרקובסקי, שימשה בזמנים הרלוונטיים כראש ועדת קליטה בישוב ולאחר מכן כראש תחום קהילה/ רכזת קהילה. המדובר בתפקיד שהינו הזרוע החברתית של הנהלת הישוב, האחראי על חוג ים, תרבות וגיבוש חברתי וקהילתי. ראש תחום קהילה נחשבת עובדת של האגודה השיתופית.
בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבדה התובעת כפקידת גבייה במועצה האזורית, כאשר המעסיק שלה בפועל היה מתנ"ס הר חברון (להלן: "המתנ"ס"). התובעת החלה את עבודתה במתנ"ס בתאריך 11.11.15. התובעת הייתה כפופה בעבודתה לעובדת הבכירה בגזברות, הגב' סימונה שריון, ולגזבר המועצה, מר אריק דאובה.
בתאריך 23.05.14 שלח הנתבע לתובעת, מכתב באמצעות משרד עו"ד שכותרתו "מכתב התראה בגין הוצאת דיבה ולשון הרע". במכתב נרשם כי הנתבע הינו מתנדב ופעיל ציבור והובא לידיעתו כי התובעת משמיעה נגדו טענות קשות בדבר ביצוע כביכול של מעשי שחיתות ביישוב , במקום עבודתו.
במכתב נרשם כי מדובר בהשמצות פרועות שקריות וחסרות שחר ונטען כי התובעת דואגת להפיץ כי הנתבע הוא איש מושחת רע ומסוכן. כן נטען כי במעשים אלו גרמה התובעת לנתבע השפלה וביזוי. התובעת נדרשה לפרסם הודעת התנצלות במכתב הממוען אל הנתבע לפיו היא מתנצלת ומכחישה את מה שנאמר על ידה.
כמו כן נכתב במכתב: "...גם במהלך עבודתך כפקידת גבייה במועצה האזורית הר חברון, הנך מנצלת את תפקידך כדי לעכב מידעים והעברת נתונים לא מעודכנים על מנת לנסות ולהכשיל את מרשי מהצלחת תפקידו כמזכיר הישוב מעלה עומרים.." (ראה סעיף 3 למכתב).
מכתב זה הינו הפרסום הראשון בגינו הוגשה תביעה זו, כאשר המילים המודגשות לעיל הן המילים המהוות לטענת התובעת לשון הרע כנגדה (המכתב צורף כנספח 1 לכתב התביעה), (להלן: "מכתב ההתראה ששלח הנתבע לתובעת" / "הפרסום הראשון" ).
המכתב נשלח על ידי משרד עורכי הדין של הנתבע רק לתובעת, ועותק מהמכתב נמסר לנתבע.
התובעת העבירה את המכתב ליועץ המשפטי של המועצה.
התובעת טוענת כי מדובר בפרסום לשון הרע וכי נוסח המכתב חייב אותה לדווח עליו למעסיק שלה. הנתבע טוען כי מדובר במכתב התראה החסין מפני לשון הרע, וכי בכל מקרה אין מדובר ב"פרסום" שכן המכתב מוען לתובעת בעצמה.
בתאריך 11.06.14 שלח היועץ המשפטי של המועצה לב"כ הנתבע מכתב תגובה למכתב ההתראה. במכתב נרשם כי התובעת העבירה למנהל מחלקת הגבייה, הממונה עליה במועצה את מכתב הנתבע. עוד נרשם כי במכתב מועלות טענות קשות כנגד התובעת וכי למיטב ידיעת הממונים על התובעת , מדובר בטענות שאין להן כל בסיס ענייני. התובעת מבצעת את תפקידה באמינות ובמקצועיות. ככל שמזכיר ישוב במועצה סבור כי יש בסיס לטענות כה קשות כנגד מי מעובדי המועצה , מן הראוי שיפנה בצורה עניינית ומפורטת לממונה על העובד במועצה. שליחת מכתב כוללני נראית כניסיון להלך אימים על עובדת המועצה, שלא על בסיס ענייני, ובכך פוגעת בהתנהלות המועצה (המכתב צורף כנספח 2 לכתב התביעה).
בתאריך 20.06.14 נשלח מכתב תשובה מטעמו של הנתבע, באמצעות בא כוחו, בו נרשם כי הנתבע עומד על טענותיו, ומבקש כי המועצה לא תתערב בסכסוך בינו לבין התובעת (המכתב צורף כנספח 3 לכתב התביעה).
ביום 22.06.20 (או אולי ב – 26.06.20 הדבר לא ברור), נשלח לב"כ הנתבע על ידי ב"כ התובעת דאז מכתב תגובה למכתב ההתראה. במכתב נרשם כי ה תובעת מכחישה מכל וכל את טענות הנתבע בדבר השמצתו בפני ציבור כלשהו. כן נרשם כי הייחוס של התנהגות לא נאותה של התובעת כפקידת המועצה האזורית גובל בהוצאת לשון הרע כנגדה. לתובעת אין דבר כנגד הנתבע ומעולם לא השמיצה אותו או דיברה סרה כנגדו ולא ברור מנין מגיעות טענותיו. כן נרשם כי אם הנתבע נפגע מדברים שאמרה התובעת או לא אמרה אין לה אלא להצר על כך וכמובן שאין לה ו מעולם לא הייתה לה, כל כוונה לפגוע בו (המכתב צורף כנספח ד' לכתב ההגנה).
בתאריך 19.05. 14 ובתאריך 08.06.14 נשלחו לתובעת ובעלה מכתבים ערוכים וחתומים על ידי עו"ד ישראל ליכטנשטיין, ב"כ האגודה, שכותרתם "מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים" כאשר צוין בפתח המכתבים כי הם נשלחים בשם האגודה השיתופית.
בשני המכתבים אשר תוכנם זהה, הועלו נגד התובעת ונגד בעלה טענות בגין התערבות בוטה בתהליכי קליטת מועמדים לישוב, סיכול עסקאות פוטנציאליות לרכישת בתים בישוב, והוצאת לשון הרע לישוב. נטען שהתובעת ובעלה הוציאו את דיבת הישוב רעה בפני רוכשים פוטנציאליים של בתים בישוב, והם התבקשו לחדול מהתנהגותם.
מכתבים אלו הינם הפרסום השני בגינו הוגשה תביעה זו, (שני המכתבים צורפו כנספח 10 לכתב התביעה), (להלן: "מכתב ההתראה ששלח עו"ד ליכטנשטיין לתובעת ולבעלה / "הפרסום ה שני").
התובעת טוענת כי הנתבע עומד מאחורי משלוח המכתב. הנתבע טוען כי המכתב יצא בשם הועד כולו ועל ידי ב"כ הועד.
במהלך חודשים ספטמבר ואוקטובר 2014 פנתה התובעת לגב' רחל קרקובסקי, באמצעות מייל, בעניין רישום הבת שלה לחוג ריקוד. לטענת התובעת גב' קרקובסקי לא השיבה למייל שלה במייל וזר. לפיכך פנתה התובעת בתלונה על גב' קרקובסקי לגב' לאה מנדל, מנהלת תחום קהילות במועצה, על כך שגב' קרקובסקי אינה עונה לה לגבי ה רישום לחוגים (ראו נספח 6 לכתב התביעה).
בתאריך 30.10.14 נשלח מכתב לגב' לאה מנדל, מנהלת תחום קהילות, כאשר בתחתית המכתב נרשם כי נשלח על ידי רשויות האגודה השיתופית.
על המכתב חתמו 9 אנשים, שהינם - חברי הוועד המכהן באותה תקופה - ירון קדוש, יו"ר, צביקה דמרי, אלונה נובוסלצב, תמיר אדרי, אלון קרקובסקי, וכן עובדי האגודה - איציק בן דוד – רבש"צ, רחל קרקובס קי, ר. קהילה, אתי אדרי – נציגת המליאה, שוש שלמוב – מזכירה.
העתקים מהמכתב נשלחו למר יוחאי דמרי, ראש המועצה, ליועמ"ש המועצה, למנכ"ל המועצה ולראש מטה המועצה.
במכתב נרשם כי התובעת התלוננה על עובדת האגודה. כן נרשם כי מזה שנים האגודה חווה את תלונותיה השונות של התובעת כנגד עובדי ומתנדבי האגודה, כאשר גם במקרה האחרון הוגשה תלונה חסרת בסיס, וגם בוצעה פניה לגורמים שאינם רלוונטיים. מזכירים וחברי מזכירות לאורך 3 קדנציות התלוננו אין ספור פעמים על כך ללא הואיל. תלונה כנגד עובדת אגודה ראוי שתימסר לאגודה לצורך התייחסות וטיפול. הנהגת היישוב בוחרת להפסיק את צורת ההתנהלות בה המועצה הופכת כלי ניגוח במאבקים שונים. כנבחרי ציבור יש חובה להוקיע את אלו שכנגדם מוגש כתבי אישום של דיבה, גזענות ואף מכתב התראה מיועמ"ש האגודה על פגיעה באגודה וכיוצ"ב . כל נושא הקשור לתובעת, מלבד נושאים מוניציפליים לא יקבל שום התייחסות ללא מעורבות יועמ"ש האגודה.
מכתב זה הוא הפרסום השלישי בגינו הוגשה תביעה זו, (המכתב צורף כנספח 5 לכתב התביעה כשהוא אינו חתום וצורף כנספח ו' לכתב ההגנה כאשר הוא חתום ), (להלן: "המכתב ללאה מנדל" / "הפרסום ה שלישי").
התובעת טוענת כי במכתב נכתבו דברים מכפישים נגדה וכי הנתבע יזם ועמד מאחורי המסמך, והזין את החותמים עליו במידע שקרי, ואילו הנתבע טוען כי מה שנאמר במכתב הינו אמת וכי המכתב מוען לגורמים רלוונטיים וכי מדובר במסמך שהוצא ונחתם על ידי כל חברי הועד המנהל ולא על ידו בלבד , ואף כלל לא ביוזמתו.
בתאריך 31.10.14 שלח הנתבע מייל למר ירון קדוש, יו"ר הועד המנהל בזמנו, בו ביקש ממנו לאסוף חומר על התובעת אשר ישמש להוצאתה מהאגודה תוך שלילת זכות ה וזכות בעלה כברי רשות על ביתם. העתק המייל נשלח לחברי הועד והמזכירות.
במכתב נרשם כי הגיע הזמן לפעול באופן חוקי מאורגן ומוכוון מטרה. יש לפעול בכמה מישורים כאשר חייבים אסמכתאות המוכיחות שמטרת התובעת היא פגיעה באגודה, רשויות האגודה והקהילה. הנמענים למייל התבקשו לאסוף כל נייר שמראה את פועלה של התובעת אישורי הגשת תלונות במשטרה, מכתבי עו"ד, מילים, תצהירים של תושבים ובעל תפקידים. במייל נרשם כי ברגע שיהיו מספיק חומרים תשלח פניה מסודרת לרשם האגודות, לצורך התחלת תהליך שימוע להוצאת התובעת מהאגודה, כאשר בסוף תהליך כזה ניתן יהיה לשלול את מעמדה כברת רשות.
מכתב זה הוא הפרסום החמישי בגינו הוגשה תביעה זו, (המכתב צורף כנספח 8 לכתב התביעה ), (להלן: "המייל ששלח הנתבע לחברי הועד והמזכירות" / "הפרסום ה חמישי").
[הפרסום כונה בכתב התביעה הפרסום החמישי, אך יצוין כי מבחינת לוחות הזמנים והכרונולוגיה של הדברים מדובר על הפרסום הרביעי. הפרסום אולם יכונה בפסק דין זה הפרסום החמישי, כפי שהתובעת כינתה אותו במהלך ניהול ההליך]
בתאריך 03.11.14 שלח התובע מייל לגב' שוש שלומוב, מזכירת היישוב, אליו צירף התכתבות בינו לבין דן קאפח. נרשם במייל כי מר קאפח מצהיר שהתובעת עקפה את כל רשויות האגודה. נרשם כי הנתבע מבקש להוציא מכתב התראה לתובעת על סמך המצ"ב. התובעת מציינת בכתב התביעה כי קיבלה מייל זה ממ ר ירון קדוש (המייל צורף כנספח 4 לכתב התביעה בנוסח קטוע, וצורף בהמשך בנוסח מלא, כנספח ל"הודעת התובעת בדבר השלמת שאלון ומסמכים").
בתאריך 05.11.14 נשלח מכתב למר יוחאי דמרי, ראש המועצה, ולמר אפרים היבש, מנכ"ל המועצה האזורית, כאשר בתחתית המכתב נרשם כי הוא נשלח על ידי ועד האגודה השיתופית.
העתקים מהמכתב נשלחו לגב' לאה מנדל, מנהלת קהילות במועצה, מר חיליק גוטמן, ראש מטה המועצה ועו"ד ליכטנשטיין, יועמ"ש האגודה.
כותרת המכתב הינה: "בקשה לברור בנוגע להתנהלות עובד המועצה מול לבנה".
במכתב נרשם שמצורף אליו מייל של התובעת, עובדת המועצה, בתפוצת הישוב. במייל מצוין שהיא קיימה שיחה עם מנהל מחלקת הביטחון בנושא הפריצות ושנמסר לה על תוכנית עבודה שהומלצה למזכירות ולמזכיר היישוב, כן נרשם שמצורפת התכתבות במייל, של מנהל מחלקת הביטחון, שם הצהיר שהוא סירב לאותה "שיחה פגישה". עוד נרשם כי מדובר בשעות עבודתה של עובדת המועצה וכי לפחות במקרה הספציפי מדובר בפעמיים. כן נרשם כי מדובר במקרים רבים מסוג זה והתבקשה בדיקה ותשובה האם עיסוק בנושאים אלו, בשעות ובמקום עבודתה של התובעת כעובדת ציבור, ראויים ועומדים ברוח המועצה וכללי האתיקה לעובדי הציבור בהתחשב בעובדה שהם מופנים כנגד האגודה, עובדיה ומתנדביה. המכתב נשלח בשנית ביום 08.11.14, כאשר נרשם בתחתית כי העתק ממנו יתויק בתיק התושב של התובעת (ראה נספחים 6 ו - 7 לכתב התביעה . העותק שצורף אינו חתום).
מכתב זה הוא הפרסום הרביעי בגינו הוגשה תביעה זו, (המכתב צורף כנספח ים 6 - 7 לכתב התביעה ), (להלן: "המכתב לראש המועצה ומנכ"ל המועצה" / "הפרסום ה רביעי").
התובעת טוענת כי במכתב נכתבו דברים מכפישים נגדה וכי הנתבע יזם ועמד מאחורי המכתב ואילו הנתבע טוען כי מה שנאמר במכתב הינו אמת וכי המכתב מוען לגורמים רלוונטיים וכי מדובר במסמך שהוצא ונחתם על ידי כל חברי הועד המנהל ולא על ידו.
ביום 01.07.15 החל הנתבע בחלקיות משרה במועצה האזורית, בתפקיד של ראש מטה המועצה, החל מיום 01.01.16 החל לעבוד במועצה במשרה מלאה בתפקיד זה.
בתאריך 16.09.15 וכן בתאריך 24.09.15 זומנה התובעת על ידי המתנ"ס לשימוע. השימוע התקיים בתאריך 07.10.15 (שני מכתבי הזמנה לשימוע צורפו כנספח 9 לכתב התביעה).
בסוף תהליך השימוע פוטרה התובעת מעבודתה במתנ"ס, בתאריך 10.11.15, לאחר 4 שנות עבודה (מכתב הפיטורין צורף כנספח 13 לכתב התביעה).
התובעת טוענת כי הנתבע אחראי לפיטורין אלו. הנתבע טוען כי אין לו יד ורגל בפיטורי התובעת וכי פוטרה עקב התנהלותה.
לאחר פיטוריה, בין התאריכים 08/17 – 02/19 , שימשה התובעת כרכזת קהילה בישוב לבנה.
בחודש 05/18 מונה מר מאור מויאל כיו"ר וועד ממונה בישוב לבנת.
ביום 28.02.16 הוגשה תביעה זו כנגד הנתבע לפיצוי התובעת על סך של 200,000 ₪. במהות התביעה נרשם: "נזיקית, לשון הרע, רשלנות, גרם הפרת חוזה".

טענות הצדדים בתמצית
התובעת טוענת כי הנתבע, מסיבות שאינן ברורות לה, החל במסע התנכלות אישי וישיר כלפיה וכלפי משפחתה, שכלל טענות בדויות על שימוש במשרתה שלא כדין במועצה האזורית הר חברון, כאשר בסופו של דבר פגע במשרתה וגרם לפיטוריה מעבודתה במועצה האזורית. הנתבע ניסה לסלק את התובעת ומשפחתה מהישוב.
הנתבע ייחס לעצמו תפקידים שלא היו, התחזה לבעל תפקיד, השתמש בזה לצורך ונדטה אישית, ופעל בחוסר תום לב.
מאז משלוח מכתב ההתראה על ידי הנתבע, בו האשים הנתבע את התובעת בניצול שלא כדין את תפקידה, חל כרסום במעמדה של התובעת במועצה, אשר הוביל בסופו של דבר לפיטוריה. הנתבע הפיץ נגד התובעת שהיא מעכבת מידעים, למר יהודה גרמן וליו"ר ועד הישוב מעלה עומרים.
הנתבע לא הצליח להראות שהתובעת הוציאה דיבתו רעה. הנתבע לא הצליח להוכיח שהתובעת עיכבה מידעים.
מאחר והנתבע האשים את התובעת, במכתב ההתראה ששלח אליה, בעיכוב מיידעים במסגרת תפקידה במועצה, לא נותרה לה ברירה אלא לשתף את המועצה על מנת לקבל את הגנתה מפני ההאשמה החמורה שהועלתה במכתבו של הנתבע.
התובעת במכתב התשובה שלה לנתבע לא התנצלה על דבר.
הנתבע הוא זה שעומד מאחורי מכתב ההתראה ששלח הישוב לתובעת ולבעלה. היוזמה להוצאת המכתב הייתה שלו ובהנחייתו. הנתבע השתמש בתפקידו כחבר הוועד של הישוב והנחה את היועץ המשפטי של האגודה להוציא מכתב שאין בינו ובין המציאות כל קשר. התובעת הבינה בדיעבד כי הדבר נעשה ללא הסכמת שאר חברי הוועד. ניתן לראות שהן מכתב זה והן מכתב ההתראה ששלח הנתבע לתובעת, מתייחסים לקליטת מתיישבים או מועמדים חדשים ליישוב. הנתבע לא היה חבר וועד באותם ימים ומונה רק לאחר מכן.
בזמנים הרלוונטיים הייתה אשתו של הנתבע חברת וועדת הקליטה ביישוב. מהעדויות שנשמעו עלה כי התובע ואשתו עמדו מאחורי הוצאת המכתב לתובעת.
המכתב ללאה מנדל והמכתב לראש המועצה ו למנכ"ל המועצה, הפרסומים השלישי והרביעי נשוא כתב התביעה, הם מכתבים שיזם הנתבע באופן בלעדי . הנתבע פעל במצג שווא רשלני ותחת מסמכי היישוב הרשמיים, כאשר הציג כאילו יש לו הרשאה מטעם הישוב לפעול כנגד התובעת, ומתוך מטרה ברורה לגרום לפיטוריה במועצה. המכתבים הם יוזמה אישית של הנתבע בגיבוי אשתו, אשר מתוך מטרה לנקום בתובעת באופן אישי, עטפו את נושא המכתבים שיצאו מתוך וועד האגודה, בתכנים שלכאורה הם כלל ישוביים.
הנתבע התחזה כמזכיר וכגזבר היישוב, תוך שהוא משתמש בסמכויות הישוב לצרכיו הפרטיים ולמטרתו לפגוע בתובעת על לא עוול בכפה.
גב' רחל קרקובסקי לא ענתה לבקשת התובעת לרשום את בתה לחוגים.
אף אחד מהחותמים על הפרסום השלישי לא ידע שהנושא העיקרי של המכתב הוא אשתו של הנתבע, הגב' רחל קרקובסקי. כל החותמים סברו שנושא המכתב הוא התנהגות לא הולמת של התובעת ולא ידעו שהנושא העיקרי הוא אחר. הנתבע פעל לטשטש את הדברים שלא יבינו שהבעיה טמונה בכך שאשתו לא נתנה לתובעת מענה בניגוד לחובתה.
הנתבע ואשתו חתמו על המכתב ללאה מנדל כאשר הם לכאורה בניגוד עניינים להוצאתו. הנתבע פעל בניגוד עניינים כאשר עסק בעניינה של התובעת, על אף ששלח לה מכתב התראה בגין הוצאת דיבתו רעה. הנתבע לא הבחין בין נושאים אישיים לבין נושאים ציבוריים.
המכתב לראש המועצה ומנכ"ל המועצה, הפרסום הרביעי, נכתב על ידי הנתבע ואף אחד מחברי הועד לא חתם עליו. הנתבע שלח אותו ללא סמכות תוך שימוש במצג שווא שהמכתב נשלח מוועד הישוב. הנתונים שנמסרו על ידי מר דן קאפח, לא נגעו בנושא של שימוש לא ראוי בשעות עבודה מצדה של התובעת. המכתב מעוות לחלוטין את דבריו של דן קפאח במייל ששלח לנתבע חצי שנה לפני כן, בזמן שהיה תושב מהיישוב. שיחה אקראית בין מר קאפח לבין התובעת אינה מהווה שימוש לרעה בשעות העבודה. המייל של דן קאפח אל הנתבע היה בכובעו של הנתבע כתושב ולא כחבר וועד , ומכיוון שמר קאפח לא רמז כלל על ניצול שעות העבודה ועל הוצאת דבר במרמה.
אף אחד מהעדים שהביא הנתבע לא ידע על הוצאת המכתב, למעט צביקה דמרי, שלא חתם עליו, שגם הוא העיד כי הפעולות שתמך בהן הן פעולות שבדיעבד הבין שהיו טעות, ושפעל תחת השפעה שלא ידע את מניעיה.
המכתב הוצא ללא חתימה של וועד הישוב, ללא הסכמת חברי הוועד, ללא החלטה הנותנת הסכמה להוצאת המכתב, ומשכך מהווה זיוף מסמך בידי עובד ציבור.
ישוב בעל מערכת עבודה תקינה לא היה מוציא לעולם נוסח מכתב כמו שהוצא בעניין התובעת. יישוב בעל מערכת ניהולית תקינה שעובד על פי דין, לא היה מעז להוציא שלושה מכתבים נגד חבר אגודה ללא קבלת החלטה בפרוטוקול ישיבה של וועד האגודה.
מדובר במשא נקמה אישי של הנתבע ושל אשתו, אשר התבצע מאחורי גבה של התובעת וללא ידיעתה. המסע התבצע גם מאחורי גבם של חברי וועד היישוב, שלא ידעו על כך שיש סכסוך אישי מוקדם בין הנתבע לבין התובעת, ולא ידעו שהנתבע הוציא מכתב התראה נגד התובעת מספר חודשים קודם לכן.
הנתבע ואשתו פעלו באופן עיוור וחסר מעצורים על מנת לפגוע בתובעת. הנתבע טוען שהתובעת מוציאה עליו לשון הרע. התגובה שלו היא לדאוג לפיטוריה מעבודתה, לדאוג להעיף אותה מהיישוב, למנוע ממנה לקבל שירותים מוניציפליים ביישוב וכיוצ"ב. אם היה מצליח במעשיו לזרוק אותה מהישוב, התוצאות היו הרות אסון מבחינתה ומבחינת משפחתה. חברי הועד הצטרפו כאשר לא ידעו שהנתבע ואשתו פועלים מתוך מניע אישי ולא על מנת להגן על היישוב. הרצון לפגוע בתובעת היה מגמה חבויה של הנתבע שלא גולתה להם בזמן אמת. רק כאשר פעל הנתבע מול חברי הועד באותה דרך, הבינו את מטרתו ומניעיו. אף אחד מחברי הועד, כולל אלו שהיו להם סכסוכם עם התובעת לא חשבו לפעול באופן זדוני כמו שפעל הנתבע.
ראו למשל עדותו של מר בן דוד ממנה עולה כי לא בדק את המידע שנמסר לו, לא קיבל כל אסמכתא עליו, פשוט חתם באופן עיוור מבלי לדעת את הסיבה לכך.
חברי הועד עושים עבודתם בהתנדבות בעוד שהנתבע עובד בשכר והיה לו את הזמן והקשרים להתעסק בניהול הישוב ומכאן הדרך הייתה קצרה לשימוש בסמכויות היישוב ובמכתביו, להתחשבנות אישית של הנתבע עם התובעת, תוך זיוף מסמכים, תוך התחזות לבעל תפקיד ציבורי, תוך הצגת מצגי שווא לחברי הוועד והכשלתם, תוך הימצאותו בניגוד אינטרסים אסור וכיוצ"ב.
הנתבע פעל במועצה נגד התובעת עד שפוטרה מעבודתה. לתובעת נגרמו נזקים כלכליים גדולים מאוד בשל פיטוריה. הנתבע נהג בחוסר זהירות בשימוש במשרתו הציבורית בזמן שהיה יועץ ראש המועצה האזורית ופעל באופן ישיר לפיטוריה של התובעת. הנתבע פעל בזדון ותוך כוונת מכוון לסלק את התובעת ממקום עבודתה ומהישוב. הנתבע גם גרם הפרת חוזה כאשר גרם למועצה באופן ישיר ועקיף לפטר את התובעת מעבודתה ללא כל סיבה נראית לעין. למכתבים הייתה השפעה על בעלי תפקידים בכירים במועצה. המכתבים יצרו רושם שלילי אודות התובעת אצל בעלי התפקידים במועצה.
ההתייחסות לתובעת על ידי המעביד שלה היתה קיצונית. ההשפעה שהמכתבים יצרו נגד התובעת מנעו את האפשרות שהמחלוקת בינה לבין המנהלת שלה תסתיים באזהרה בלבד. אלמלא המכתבים ייתכן שהתובעת לא הייתה מפוטרת עד היום.
פיטורין של עובדת לאחר 4 שנות עבודה בעילה של חוסר השתלבות מצביעה על כך שהיה גורם זר בשיקולים לפטר אותה מהעבודה. התובעת פוטרה חודשיים לאחר כניסתו של הנתבע לעבודה במועצה.
לתובעת נגרמו קשיים כלכליים בעקבות פיטוריה. מעשיו של הנתבע והצורך להיאבק בקשיים הכלכליים גרמו בסופו של דבר לגירושיי התובעת מבעלה. חלק מסוים מהסיבה לגירושיי התובעת נובע מהנזק שנגרם לתובעת ולבעלה ממעשיו של הנתבע.
היו עדים שהפגינו שנאה עיוורת עזה כלפי הנתבעת, הדבר מלמד על דפוס פעולות של הנתבע ועל יכולתו לשטוף את המוח של הסובבים איתו. כך למשל מעדותה של גב' אלונה נובסצלב עלה כי כל הטענות שלה נגד התובעת מקורן בדברים ששמעה מאחרים.
עדותו של שי בנימין מהווה עדות סברה.
עדותו של מר מאור מויאל הובאה על ידי הנתבע על מנת לנסות ליצור לתובעת דימוי שלילי. התובעת אינה אדם רע כפי שניסה מר מויאל לצייר, התובעת עומדת על דעתה ומבצעת את תפקידה הציבורי נאמנה מתוך ראייה של אחריות ציבורית.
יש לקבל את העדויות של ירון קדוש ושל צביקה דמרי.
מעשיו של הנתבע מהווים רשלנות והפרת חובה חקוקה.
על הנתבע לפצות את התובעת בסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק ועוד 50,000 נוספים בשל מעשיו המכוונים. התובעת תעמיד את נזקיה בגין עוולת הרשלנות ובגין עוולת גרם הפרת חוזה על סך של 100,000 ₪ נוספים וזאת בשל השימוש חסר האחריות שלו בתפקידיו הציבוריים לצורך פגיעה בתובעת.
הנתבע טוען כי התביעה בכללותה נעדרת כל ביסוס או יסוד ונשענת כולה על יצר נקמה של התובעת בנתבע. התובעת תפסה את הנתבע כשעיר לעזאזל, בגין חוסר השתלבותה ביישוב, כאשר היא מסוכסכת קשות עם רבים מהתושבים. גם העדים מטעמה של התובעת היו מסוכסכים עימה בשלב כזה או אחר. התובעת אף הגדילה לעשות והאשימה את הנתבע בגירושיה.
לא זה בלבד שההליך אינו מגלה עילה אלא שהראיות שנשמעו במסגרתו הציגו את התנהלותה של התובעת באופן קשה ובלתי נעים.
התובעת היא שפתחה במסע התנכלות לנתבע, על דרך השחרת פניו והוצאת דיבתו רעה.
הפרסום הראשון, מכתב ההתראה שנשלח לתובעת על ידי עו"ד מטעמו של הנתבע, אינו יכול לזכות את התובעת בפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע. מדובר במכתב שהינו התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, כאשר מכתב כזה אינו יכול לשמש כעילה ללשון הרע. מדובר במכתב שנשלח ישירות לתובעת והיא זו שבחרה להפיץ אותו לאנשים נוספים.
הנתבע עומד עוד היום מאחורי האמור במכתב זה, והוא זכאי לפיכך להגנת "אמת דיברתי". הוכח אכן כי התובעת עיכבה מידעים.
התובעת הפיצה את המכתב למועצה. גם אם הנתבע הוא זה שהיה שולח את המכתב למועצה, הוא היה מוגן מפני לשון הרע שכן מדובר בתלונה לגיטימית שמובאת בפני הממונה על התובעת. המכתב אף חוסה תחת הגנת הבעת הדעה על התנהגות התובעת שעבדה בשירות הציבורי נכון לאותה עת.
הנתבעת שלחה מכתב ובמסגרתו בין היתר התנצלה כלפי הנתבע, ככל וסברה שידיה נקיות, לא הייתה מתנצלת.
הפרסום השני נשוא התביעה, מכתב היועמ"ש, נכתב מטעם האגודה ולא מטעם הנתבע. כמו כן המכתב נשלח לתוב עת ולבעלה בלבד ולא היה בו לפיכך כל אלמנט של פרסום.
בכל מקרה הוכח כי התובעת התערבה בהליכי הקליטה של היישוב, בין היתר באמצעות העד אלעד שזומן לעדות מטעם התובעת.
התובעת טענה פעם כי הנתבע אחראי להוצאת המכתב, ובמקומות אחרים טענה שאשתו אחראית להוצאת המכתב.
הוכח גם כי מי שהיה באותה עת בעל התפקיד הרלבנטי ואשר הפנה את הדברים לטיפולו של היועמ"ש היה מר שי בנימין.
המייל ששלח הנתבע לגב' שוש שלמוב, הינו מייל שנשלח מתוקף עבודתו של הנתבע, כמו כן מדובר בתכתובת פנימית.
הפרסום השלישי והרביעי, המכתב שנשלח לגב' לאה מנדל והמכתב שנשלח לראש המועצה ומנכ"ל המועצה, נשלחו על ידי ועד האגודה ורשויות האגודה ולא על ידי הנתבע. לא ברור מדוע בחרה התובעת לתבוע רק את הנתבע.
בקשת הועד לקבלת העתק תלונה הייתה צעד לגיטימי וראוי, ולא ברור מה ההיגיון בהסתרת התלונה שהגישה התובעת כחברת אגודה כנגד מי מחברי האגודה. לאור ההתנהלות המפורטת במכתב, הודיע הועד כי האגודה לא תתייחס לכל נושא הקשור לתובעת אלא באמצעות היועמ"ש.
פניית הוועד לממונה על התובעת, הפרסום הרביעי, הייתה לגיטימית ואף מחויבת המציאות.
המכתב הוצא באופן מוצדק לחלוטין לאחר שנים שוועדי הישוב סובלים מהתנהלות בלתי תקינה ובלתי מקובלת של התובעת. הוכח כי התובעת עוקפת את סמכויות הישוב, כאשר פונה לבעלי תפקיד במועצה , ישירות, באופן בלתי מקובל.
הוכח כי התובעת פנתה בתלונות רבות והיה קושי אמיתי של בעלי התפקידים ביישוב להתמודד מול הסיטואציה הבעייתית שיצרה.
העד קדוש, יו"ר הועד, הוא שאישר את נוסח המכתב.
לעדים נוספים שחתמו על המכתב היו בזמנו כעסים נגד התובעת.
ההצעה להוציא את המכתב הגיעה בכלל מהוועד הקודם, בו היו חברים מר ירון קדוש ומר צביקה דמרי.
הפנייה של הועד למועצה, במכתב הרביעי, נעשתה לאחר שהנתבע העביר לעיון חבריו בוועד את המייל מטעם הקב"ט, במסגרתו הבהיר הלה כי ביטל את הפגישה עם התובעת, לאחר שהתברר לו כי היא אמורה להתקיים מאחורי גבו של הוועד. המדובר בעניין יישובי, שטופל ע"י הנתבע במסגרת תפקידו, בהעבירו הנושא לטיפול יועמ"ש הישוב, תוך שהוא מצרף את המייל מהקב"ט קאפח.
באשר לפרסום החמישי, המדובר במכתב שהינו המשך ישיר למכתב הועד שנשלח ביום 30.10.04 (הפרסום השלישי). המכתב ממוען לחברי הועד והמזכירות. תוכן המכתב ענייני ביותר וכלולה בו התייחסות לנקיטת הליך, המוכר עפ"י הדין ותקנון האגודה, להוצאתה של התובעת מחברותה באגודה, לאור התנהלותה. הנתבע הפנה בעניין זה לתקנון האגודה אשר צורף כנספח ט' לכתב ההגנה. המייל נשלח במסגרת עבודתו של הנתבע ומתוקף תפקידו, ומוען לעוסקים בדבר בלבד, שהם בעלי התפקידים החתומים על המכתב הרביעי , אשר נערך ונחתם יום קודם ל שליחת המייל.
אין לנתבע כל קשר לפיטוריה של התובעת. אין קשר סיבתי בין פיטורי התובעת לבין המכתבים נשוא התביעה. הוכח כי התובעת פוטרה בשל התנהלותה, הן מעיון בתיק האישי שלה והן מעדויותיהם של העד דאובה והעדה סימונה שיריון.
הטענות כאילו הנתבע עבר עבירה של זיוף מסמך על ידי עובד ציבור, אין בה ממש וה יא גם מהוו ה הרחבת חזית. הנתבע שימש במועדים הרלוונטיים כמזכיר וגזבר של הועד, בהתנדבות.
העדות של קדוש ודמרי הייתה מוטה, ועל אף האמור עלה ממנה החובה של הוועד לפעול בעניין התובעת וההתנהלות של התובעת.
התביעה נעדרת כל עילה. בחמשת המכתבים נשוא התביעה לא נמצאה כל אמירה אסורה, על פי החוק, או על פי כל דין אחר. שלושה מהפרסומים נשוא התביעה כלל לא נכתבו ופורסמו על ידי הנתבע אלא על ידי ועד האגודה.
הנתבע פעל במסגרת תפקידו.
לנתבע עומדות ההגנות הקבועות בחוק, הגנת "אמת דיברתי" הגנת "הבעת הדעה", "הגנה על עניין אישי כשר", "הגשת תלונה לממונה או לרשות מוסמכת".
התביעה הוגשה בשיהוי.
לתובעת לא מגיעים הסכומים הנתבעים בתביעה.
דין התביעה להידחות. בניהול הגנת הנתבע הושקעו משאבים רבים, ויש לחייב את התובעת בהוצאות בסכום נכבד . יש לחייב בהוצאות לדוגמא לאור ניהול ההליך על ידי התובעת עד תומו, על אף שמדובר בהליך סרק.

נקודות עיקריות בניהול התיק
לאחר הגשת כתבי הטענות ניתנה החלטת בית המשפט בדבר מועד לקדם משפט וכן בדבר ביצוע הליכים מקדמיים.
בתאריך 09.06.16 הגיש הנתבע בקשה למחיקת כתב התביעה בגין אי ביצוע התובעת הליכים מקדמיים. לאחר דיון בבקשה ובעקבות העובדה שבינתיים נתנה התובעת מענה לדרישה לגילוי מסמכים (מענה שהנתבע טען שאינו מספק), ניתנה ביום 24.07.16 החלטתי לפיה על התובעת להשלים מענה בנקודות ספציפיות שפורטו באותה החלטה. לאחר מכן פעלה אכן התובעת להגיש תצהיר תשובות משלים בהתאם להחלטתי.
בקדם המשפט שהתקיים ביום 13.09.16 טען הנתבע כי דרושות לו השלמות נוספות וב"כ התובעת התחייב ליתן תצהיר משלים נוסף.
בהמשך הגישה התובעת בקשה בעניין הליכים מקדמיים נגד הנתבע, בגין אי מתן מענה מספק להליכים מקדמיים, לאחר דיון בבקשה ניתנה החלטתי ביום 13.09.16 (בפתח דיון קדם המשפט), לפיה על הנתבע להשלים מענה בנקודות ספציפיות , שפורטו באותה החלטה.
בתאריך 13.09.16 התקיים קדם משפט בנוכחות הצדדים במהלכו, כפי שפורט לעיל, ניתנ ו החלטות בעניין השלמת ביצוע הליכים מקדמיים.
במהלך אותו דיון ביקשה התובעת צו המופנה למועצה האזורית, על מנת לקבל את תיק העובד שלה במועצה. הנתבע לא התנגד לבקשה זו ולפיכך ניתן במהלך הדיון צו למועצה האזורית, להעביר עיון בתיק העובד של התובעת.
בתאריך 13.10.16 התקבלה הודעה מטעם מתנ"ס הר חברון ובה נרשם כי יש להבהיר שהתובעת הועסקה על ידי המתנ"ס. כן נרשם כי בתיקה האישי של התובעת מצויים מסמכים רפואיים וחוו"ד גרפולוגית, אשר מטעמי הגנת הפרטיות ימסרו רק בהתאם להחלטה מפורשת של בית המשפט ובהתאם להוראותיו. בנסיבות אלו התבקשה עמדת הצדדים בנוגע להודעת המתנ"ס, כאשר התובעת הביעה התנגדותה לחשיפת המסמכים הרפואיים וחוות הדעת הגרפולוגית שבוצעה לה טרם קבלתה לעבודה, בטענה שאינם רלוונטיים. ואילו הנתבע מנגד, ביקש לראות את כל ה מסמכים בתיק.
בתאריך 20.12.16 ניתנה החלטתי לפיה חוות הדעת הגרפולוגית והמסמכים הרפואיים לא יועברו לעיון הצדדים, שכן לאחר שעיינתי במסמכים הנ"ל מצאתי שאינם רלוונטיים לכאורה להליך.
לאחר סיום ההליכים המקדמיים הוריתי על הגשת ראיות הצדדים. במסגרת ההחלטה ציינתי כי כל צד שמבקש להעיד עד ללא תצהיר צריך להגיש במועד הקבוע להגשת ראיותיו, בקשה לזימון העד בה תפורט המניעה ממתן עדות וכן תמצית העדות.
התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית חתום על ידה וכן את תצהירו של מר אלעד איילון, אדם אשר הציג בזמנו מועמדות להתקבל לישוב.
הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
בתאריך 14.11.17 התקיים קדם משפט נוסף לאחר הגשת ראיות הצדדים. במהלך קדם המשפט ביקשה התובעת להזמין מספר עדים ללא תצהיר. הנתבע התנגד לבקשה.
על אף שהבקשה הוגשה באיחור (ראה ההוראה להגיש בקשות לזימון עדים ללא תצהיר במועד הגשת הראיות), אישרתי את זימון העדים שכן דומה היה לכאורה כי עדותם רלוונטית להליך, ושכן הוצהר שסירבו ליתן תצהיר.
העדים שהתבקש זימונם הם מר אריק דאובה, גזבר המועצה האיזורית, שכן נטען שיש לו ידיעה על נסיבות הפיטורין של התובעת והוא היה מנהלה הישיר בפועל.
מר ירון קדוש אשר שימש כיו"ר הועד המנהל , ומר צביקה דמרי חבר הועד, שניהם חתומים על הפרסום השלישי, שכן נטען כי יש ל הם ידיעה בנוגע למכתבים שהוצאו על ידי הועד, ו צויין כי יעידו שמי שיזם את הוצאת המכתבים זה הנתבע, ועל חלק מהם חתם הנתבע באופן אישי.
גב' רחלי קרקובסקי, אשתו של הנתבע, כאשר נטען כי היא זו אשר יזמה את משלוח מכתב ההתראה שנשלח לתובעת, על ידי יועמ"ש האגודה.
מאחר ואושר זימון העדים הנ"ל ללא תצהיר, לאחר שהנתבע כבר הגיש תצהיר מטעמו, אישרתי לנתבע להגיש תצהירים נוספים מטעמו, או לבקש זימון עדים ללא תצהיר, אם יחפוץ בכך.
כמו כן נקבע קדם משפט נוסף, כאשר הוריתי לצדדים להגיש טרם קדם המשפט פסיקה בענין – "...תביעה נגד אדם אחד אשר חתום על מכתב כאשר חתומים עליו עוד אנשים/ תביעה נגד אדם אחד כאשר המכתב נוסח על ידי ועד, חברה וכיוצ"ב / תביעה נגד יוזם מכתב אשר הינו אחד מהחותמים עליו. כמו כן יחפשו פסיקה לגבי מכתב ששולח נתבע לתובע והתובע "מעביר אותו הלאה".." (ראו עמ' 8 לפרוטוקול).
בהמשך הגיש הנתבע הודעה בדבר הגשת תצהיר משלים מטעמו (להלן: "התצהיר המשלים של הנתבע"), וכן בקשה לזימון 8 עדים ללא תצהיר. נטען כי נעשתה פנייה לעדים והם סירבו לתת תצהיר. התובעת התבקשה להגיב להחלטה זו. מאחר ולא ניתנה תגובת התובעת– מאחר ודומה היה כי מדובר בעדים רלוונטיים לשאלות שבמחלוקת – אישרתי זימון העדים.
העדים הינם אלכסנדרה רובין, יו"ר מעלה אדומים דאז, כאשר נטען כי נאלצה לפנות לגזבר המועצה דאז עקב התנהלות התובעת מול היישוב, בכל הנוגע לביצוע חיובי ארנונה לישוב שלא כדין ועיכוב במתן זיכוי.
יהודה גרמן, מלווה המועצה והיישובים מטעם "אמנה" (התנועה המיישבת), אשר במסגרת תפקידו ליווה, בין היתר, את הממשק בין בעלי התפקידים ביישובים מול המועצה ונטען כי מכיר את התנהלות התובעת.
סימונה שריון, מנהלת מחלקת הגבייה במועצה האזורית, והמנהלת הישירה של התובעת, על מנת להעיד על נסיבות פיטוריה של התובעת מעבודתה במתנ"ס.
שי בנימין, אשר שימש כמזכיר לבנה במהלך כהונתם של מספר וועדים, אשר יעיד כי לוועדים היו קונפליקטים מול התובעת, עוד לפני שהנתבע היה חבר וועד בלבנה.
איציק בן דויד, אשר שימש כרבש"ץ של לבנה, והיה אחד מהחותמים על המכתב מיום 30.10.14 (הפרסום השלישי).
חיליק גוטמן אשר שימש כמנהל החינוך והמתנ"ס במועצה, והינו מי שחתם על מסמכים בעניין השימוע שנערך לתובעת טרם פיטוריה, על מנת להעיד על נסיבות פיטוריה של התובעת.
אלונה נובוסלצב, אשר שימשה כחברת וועד של לבנה, והייתה אחד מהחותמות על המכתב מיום 30.10.14 (הפרסום השלישי).
לאה מנדל, מנהלת אגף קהילה במועצה האזורית, אשר במסגרת תפקידה אמונה מקצועית על רכזות הקהילה היישובית, ומלווה את הוועדים ו נטען כי מכירה את התנהלות התובעת מול וועדי לבנה.
לאחר דיון ההוכחות השני ביקש הנתבע לזמן עדים נוספים – מר מאור מויאל, אשר שימש כיו"ר הועד הממונה בלבנה, מטעם רשם האגודות, ואת הגב' נעמה פיליאקוב, חברת מליאה ופעילה ביישוב, והסכים לוותר על עדותם של מר חיליק גוטמן וגב' אלכסנדרה רובין, כאשר ציין כי הצורך לזמן את העדים הנוספים נבע מהעדויות שנשמעו עד לאותו שלב . הנתבע הבהיר כי הוא מוכן לוותר על שני העדים שבשמותיהם נקב, בשל ריבוי העדים בתיק. הנתבע ציין כי במהלך העדויות שנשמעו עלתה סוגיה של מינוי ועד ממונה. כמו כן פירט לגב' גב' פילאקוב כי הינה מובאת לעדות על מנת להבהיר את נסיבות פיטוריה של התובעת מתפקידה כרכזת קהילה, לרבות בעניין סכסוכים בהם נטלה חלק במסגרת תפקיד זה. בהמשך הבהיר כי הנ"ל הינה המתנדבת שהתובעת העידה שהסתכסכה עימה.
התובעת התנגדה לבקשה לזימון עדים נוספים על ידי הנתבע כאשר בתאריך 01.05.19 אישרתי זימון העדים הנוספים שכן בבקשה נטען כי הצורך בעדות העדים הנוספים עלה בעקבות עדותיהם של עדים ללא תצהיר מטעם התובעת, כאשר הנתבע נחשף לעדויות הראשיות של הנ"ל רק בדיון ההוכחות. כן ציינתי כי מדובר בעדים שעדותם רלוונטית לכאורה לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בהמשך הודיע הנתבע כי הוא מוותר על עדותה של גב' פוליאקוב שכן היא ביקשה בכל לשון של בקשה לא להיות מעורבת בסכסוך.
בתאריך 15.02.18 התקיים קדם משפט כאשר טרם אותו קדם משפט הגישו הצדדים הפנייה לפסיקה רלוונטית לחלק מהשאלת שעולות בתיק זה.
במהלך הדיון הוברר שאין מנוס אלא לקבוע את התיק להוכחות.
בתיק התקיימו סה"כ 4 דיוני הוכחות במהלכם נחקרו העדים שהגישו תצהיר, כולל התובעת והנתבע וכן נחקרו עדים שזימנו הצדדים ללא תצהיר, בהתאם לאישור בית המשפט אודות זימונם.
סיכומי הצדדים הוגשו והם מונחים לפני.
יאמר כי בשלבים שונים של התיק, כולל במהלך דיון ההוכחות ניסיתי לסייע לצדדים לסיים תיק זה בפשרה, אך לצערי הדבר לא עלה בידי, ולכן אין מנוס אלא מלסיים תיק זה באמצעות מתן פסק דין.

דיון והכרעה
כללי
כאמור לעיל תביעה זו עניינה חמשה פרסומים שעל פי טענת התובעת בוצעו על ידי התובע. מתוך אותם חמשה פרסומים, רק שני פרסומים, הינם פרסו מים ש ברור שהוציא הנתבע או הוצאו מטעמו של הנתבע. הכוונה היא לפרסום הראשון, מכתב ההתראה בגין הוצאת דיבה ולשון הרע, שהוציא משרד עו"ד בן עליזה, בשם הנתבע, וכן לפרסום החמישי, מייל ששלח הנתבע לחברי הועד המכהן.
יתר הפרסומים נשוא התביעה (השני, השלישי והרביעי) , הינם פרסומים שעל פי הרשום בהם, יצאו על ידי גורמים אחרים. כך למשל הפרסום השני הוצא לכאורה על ידי האגוד ה השיתופית, והינו חתום על ידי היועמ"ש של האגודה, עו"ד ליכטנשטיין. כך למשל הפרסום השלישי הוצא לכאורה על ידי רשויות האגודה השיתופית, והינו לכאורה חתום על ידי חברי הועד המכהן ועובדי האגודה. כך גם הפרסום הרביעי, הינו מכתב שהוצא לכאורה על ידי ועד האגודה השיתופית.
התובעת טוענת שעל אף שנרשם באשר לאותם פרסומים, השני השלישי והרביעי, שהם נשלחו על ידי האגודה השיתופית, אזי מדובר בפרסומים שהנתבע אחראי בגינם בהפצת לשון הרע כנגדה. הנתבע הוא זה שיזם אותם, הנתבע הוא שכתב אותם, הנתבע הוא ששכנע את הגורמים החתומים על הפרסומים להוציא את אותם פרסומים. הנתבע הזין את החותמים על הפרסומים במידע שקרי לגבי התובעת. הנתבע גרם בצורה מניפולטיבית לכך שהמכתבים ישלחו לתובעת, שכן ניהל נגדה קמפיין אגרסיבי ופוגעני טענות אלו ידונו בהמשך פסק הדין.

דיון בפרסום הראשון
פרסום זה שהינו מכתב ההתראה שנשלח על ידי ב"כ הנתבע לתובעת, אינו מהווה פרסום לשון הרע. המדובר במכתב שנשלח לתובעת עצמה, ולפיכך, לא ניתן לקבוע שמדובר בפרסום על פי חוק לשון הרע.
העובדה שהתובעת, ועל כך אין חולק, בחרה להעביר את המכתב למעסיק שלה, אינה הופכת את הנתבע, אשר מיען את המכתב לתובעת ורק לתובעת – למי שפרסם את המכתב.
את הטענה של התובעת כאילו הייתה חייבת לעדכן את המעסיק במכתב, מצאתי לנכון לדחות. לא מצאתי קיומה של חובה כזו של התובעת. הבחירה לשתף את המעסיק במכתב, הייתה בחירה של התובעת ולא של הנתבע. הנתבע לא שלח עותק מהמכתב למעסיק, ואינו יכול לפיכך להיחשב, כמי שהביא לפרסום המכתב.
עוד טען הנתבע, כי מדובר במכתב חסין מתביעת לשון הרע, שכן מדובר במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים. וראו בעניין זה דברי ב"כ הנתבע בדיון מיום 15.02.18 עמ' 10 שורות 13 – 16: "...דבר שני המכתב נשלח מטעם עו"ד וזו בעצם הייתה התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים בעניין הוצאת דיבה, שהתובעת הוציאה ולכן יש לראות בזה לפי הפסיקה שחברי הביא כחלק מהליך משפטי שהוא מהווה הגנה בפני טענות של לשון הרע...".
מצאתי לנכון לקבל טענה זו. בסעיף 16 למכתב נטען כי ככל והתובעת לא תשלח מכתב התנצלות, אזי יתכן וינקטו אמצעים משפטיים נוספים. העובדה שבסופו של דבר לא הוגשה תביעת דיבה על ידי הנתבע, אינה מעלה ואינה מורידה במקרה זה. לענ יין החסינות החלה על משלוח מכתב ההתראה, אפנה לפסק דין רע"א 43/11 הרם נ' זקס (פורסם במאגרים משפטיים.
למעלה מהצורך, שכן קבעתי כאמור לעיל, שדין תביעת לשון הרע של התובעת נגד הנתבע בגין הפרסום הראשון להידחות, אציין כי הנתבע הוכיח שהתובעת עכבה מידעים והעברת נתונים מעודכנים, כפי שצוין בסעיף 3 למכתב (ראה סעיף 10 לעיל).
הנתבע העיד כי התובעת עיכבה מידעים שנגעו לזיכויי ארנונה שהיו צריכים להתקבל מהמועצה לישוב עומרים, שם כיהן כמזכיר הישוב. הנתבע העיד שבאחריותו כמזכיר היה לדווח על נכסים בבעלות האגודה, כאשר היתה לכך השלכה על הארנונה המשולמת. התובעת אולם עיכבה את הדיווחים ואת עדכון הנכסים , וכתוצאה מכך, המשיך ישוב עומרים להיות מחויב בגין נכסים שאינם ברי חיוב. הנתבע העיד שהיו כ- 80 נכסים בישוב עומרים. כן העיד שנאלץ לפנות ליו"ר הישוב, אשר פנה למר גרמן, וזה טיפל בנושא מול מר דאובה, המנהל של התובעת. ור' עדותו בעניין זה בעמ' 62-66 למעלה, ור' בפרט דבריו: "... כשאני פניתי עם נושא פרוצודורלי שזכה להתעלמות במשך חודשים וכשעבר לטיפול של אנשים אחרים שהם לא אני ויעל טל, הסיפור נגמר מהר מאוד..." פר ו' עמ' 66 למעלה.
בעניין זה נשמעה לפניי עדותו של מר יהודה גרמן, עובד חברת אמנה, חברה המלווה את הנהגות הישובים, מזכירות ומזכירי הישובים, ונותנת להם יעוץ, אשר תמך בגרסת הנ תבע. בעדותו סיפר שכאשר הנתבע נכנס לעבודתו כמזכיר עומרים, גילה שישנם חיובים שחייבה המועצה בארנונה, שיש לבחון אותם ואף לבטלם. מר גרמן העיד, שהנתבע פנה אליו בטענה שאינו מקבל תשובות בענין זה מהתובעת, האחראית על נושא זה. לפיכך, מר גרמן התערב בנושא וטיפל בנושא ישירות מול מר אריק דאובה, בכך נפתר הנושא. מר גרמן העיד שפנה קודם לכן לתובעת אך לא הצליח לקבל ממנה תשובות מסודרות, ולכן פה לגזבר (ר' עדותו בפרו' עמ' 91-93). מכאן כי הנתבע הוכיח שהתובעת אכן עיכבה מידעים שהיו דרושים לו לצורך מילוי תפקידו כמזכיר ישוב עומרים.
גם גב' סימונה שריון, מי שהייתה המנהלת הישירה של התובעת העידה כי התובעת דחתה את בקשתו של הנתבע כל הזמן, בעניין עדכון נכסים, והעניין נפתר רק כאשר הגזבר התערב (פרו' עמ' 74 שורות 28 -32, עמ' 75 שורות 12 – 14) .
בשל כל האמור לעיל אני קובעת כי דין התביעה בגין הפרסום הראשון להידחות.

דיון בפרסומים השני השלישי והרביעי
כפי שפורט לעיל, התובעת טוענת שהיוזם, המבצע, ומי שעומד מאחורי אותם פרסומים הינו הנתבע, על אף שהפרסומים נחזים ככאלו שיצאו בשם האגודה השיתופית לבנה.
טענה זו מצאתי לנכון לדחות והיא לא הוכחה ואף הוכח לטעמי ההיפך.
התובעת טענה כאמור, שהנתבע התנכל לה אישית ושאר חברי הועד נסחפו אחריו, כשהוא מזין אותם במידע שקרי.
הוכח לי אולם, שהתובעת היתה מסוכסכת עם גורמים רבים בזמנים הרלבנטיים בישוב, בוועד הישוב, וכן עם בעלי תפקידים בישוב.
הוכח לי שכל הגורמים המעורבים, היינו כל חברי הועד וכל העובדים של האגודה ראו בזמנים הרלוונטיים את הדברים עין בעין, והטענה כאילו הנתבע במניפולטיביות גרם לכל הנ"ל לחתום על הפרסומים / להוציא את הפרסומים, רחוקה מהאמת.
הוכח לי שהתובעת נהגה להתלונן רבות על חברי הועד ועל בעלי תפקידים באגודה, באופן שהועד ראה לנכון להגן על עובדי האגודה ועל חברי האגודה מפני שטף התלונות ולפיכך הוצא המכתב.
כפי שפורט לעיל, על הפרסום השלישי חתומים חברי הוועד שכיהן באותה תקופה - ירון קדוש, יו"ר, צביקה דמרי, אלונה נובוסלצב, תמיר אדרי והנתבע, וכן עובדי האגודה -איציק בן דוד – רבש"צ, רחל קרקובסקי, ר. קהילה, אתי אדרי – נציגת המליאה, שוש שלמוב – מזכירה.
גב' אלונה נובוסלצב, אחת החותמות על הפרסום השלישי, העידה כי הכירה את התובעת בישוב כתושבת בעייתית ומתלוננת סדרתית. הלה העידה כי חתמה על הפרסום השלישי מרצונה וכך גם אחרים (פרו' עמ' 69 שורו' 6 – 11; עמ' 70 שורו' 4 – 6).
גב' נובוסלצב העידה כי אינה יכולה לזכור האם היה לה סכסוך עם התובעת במועד כזה או אחר אולם העידה, שלא ניתן היה שלא להסתכסך עם התובעת. וראו דבריה:
"ש. תוכלי לאשר שבמועד הזה לך באופן אישי לא היה סכסוך עם יעל טל?
ת. לא יכולה להגיד את זה. היא הסתכסכה עם כולם.
ש. במועד הוצאת המכתב?
ת. אני לא יכולה לזכור מה היה לפני חמש שנים במועד ספציפי מסוים. סכסוך עם יעל טל זה דבר מתמשך. גם אם אתה רוצה לא לדבר איתה ולעבור לצד השני של הכביש, היא תמצא אותך אם בא לה להסתכסך איתך, לכן קשה לי לומר האם בתאריך 3.10.14 היה לי סכסוך עם יעל טל. כי סכסוך עם יעל טל היה לכולם תמיד. קצת יותר וקצת פחות. היה פיצוץ, ואז רגיעה. היא אחד המאפיינים של הישוב הזה. יעל טל. שאנשים רוצים להגיד משהו, אומרים אל תתנהל כמו יעל טל. זה שם שקיים בישוב הזה והוא בלתי נפרד ממנו..." (פרו' עמ' 72, שורה 26 ואילך).
וראו במקום אחר בעדותה:
ש. מהכרותך עם התובעת, גם לאחר שלא היית בועד ובזמן שהיית חברת ועד, את הכרת אותה כמי שעונה לתיאורים שמופיעים במסמך הזה?
ת. כן בהחלט. אם יש בן אדם בישוב ששמו עולה באופן קבוע בסכסוכים כאלה או אחרים בין התושבים או בינה לבין רשויות הישוב, או בינה לבין המועצה באופן קבוע לפחות פעם בחודש, בתקופה שגרתי בישוב וגרתי שם 4 שנים, זה הבן אדם. היא בן אדם שמסתכסך עם כולם הכי הרבה, שאני מכירה בחיים שלי (פרו' עמ' 70 שורות 21 – 26).
וראו בהמשך:
ת. שנית, לא אמרתי שצביקה וירון הודיעו לנו שיעל טל היא תושבת בעייתית. זה שיעל טל היא תושבת בעייתית יודע כל ילד שמסתובב בישוב שיעל היא תושבת בעייתית. ילדים בישוב יודעים לעבור לצד השני של הרחוב כדי לא להסתבך אתה. לכן ידענו שהיא בעייתית ומעלה תלונות באופן סדרתי..." (פרו' עמ' 71 שורה 26 ואילך).
העדה גם סיפרה שהוציאו את התובעת מקבוצת וואצאפ של הישוב כיוון שלא התנהלה בצורה יפה עם חברי הקבוצה (פרו' עמ' 70 למטה).
מר איציק בן דויד, הרבש"צ , אחד החותמים על הפרסום השלישי, היה מסוכסך עם התובעת ומשפחתה באותה תקופה. הלה העיד כי לתובעת ולבעלה היו חובות לישוב, והוצאו לה מכתבים לפיהם ילדיה לא יתקבלו לגן, אם החובות לא ישולמו. התובעת ובעלה אולם התעלמו מהמכתב, ושלחו את ילדיהם לגן. בעקבות כך עימות מילולי בין בעלה של התובעת לבין מר בן דויד . בעלה של התובעת הזמין לקב"ט משטרה בטענה שפגע בילדים (פרו' עמ' 80 שורות 7 – 15).
מר בן דויד העיד כי חתם על המכתב מרצונו וכך גם אחרים.
מר בן דויד העיד כי התובעת הייתה מגישה תלונות על עובדים ומתנדבים, וראו עדותו:
ש. אתה כבר אז נוכחת במציאות כזו שהגב' טל מגישה תלונות על עובדים מתנדבים ומתעמתת עם תושבים וכל הזמן היה משהו על הפרק?
ת. נכון (פרו' עמ' 78 שורות 29 – 20).
הלה העיד כי הועד נאלץ להוציא את הפרסום השלישי שכן "הגיעו מים עד נפש" (פרו' עמ' 79 שורות 22 – 23).
גב' מנדל, עובדת המועצה, אחראית תחום קהילה, אף היא העידה כי התובעת הגישה תלונות רבות על בעלי תפקידים שונים (פרו' עמ' 95 שורות 18 – 20).
וראו גם עדות מר גרמן, עובד חברת אמנה שליווה בעלי תפקידים ביישוב לבנה בעניין זה: "... התובעת היתה מאלו שדרשו בתוקף דברים. אפשר לקחת את זה גם למקומות טובים. היתה תחושה של חוסר נעימות במהלך העבודה. גם כשגובים כסף כדין, אפשר לעשות את זה בנעימות..." (פרו' עמ' 92 ש' 9-11). ובהמשך: "...אך זוכר בוודאות שיעל, שהיתה בשלבים מסויימים היה לה תפקיד, היו לה עניינים וויכוחים, סכסוכים, עם הנהגות הישוב..." (פרו' עמ' 92 ש' 17-19).
וראו גם עדות מר שי בנימין שהיה מזכיר הישוב במשך מספר שנים : "..לי באופן אישי אין שום דבר נגד יעל טל, היא סה"כ תושבת נחמדה, היו לנו פעמים שכן דיברנו, לפעמים הדרך לפנות לא הייתה בצינורות המקובלים וזה מייצר רעשי רקע וזה הופך למצב לא נעים. כן היה אפשר לפעול בצינורות המקובלים...". (פרו' עמ' 85 למטה) (הדגשה שלי – הח"מ).
ראו עדות גב' רחל קרקובסקי:
ת. כל מי שחתם הוא חתם במסגרת תפקידו, אם זה כחבר ועד, יש פה את מזכירת הישוב את הרבש"צ. וכולם בתקופת כהונת הועד היו הרבה תכתובות מגעילות מצדה פשוט קיא במיילים.
ש. תוכלי לפרט עד כמה שאת יכולה, סגנון, מילים?
ת. הסגנון, היא הייתה שולחת מיילים, היא השתמשה בי כסוג של צינור שאני אעביר לועד, היא הייתה כותבת הנהגת הישוב, הייתה מדגישה במרחאות, כל ההתייחסות הייתה תוקפנית ומזלזלת. פעם היא כתבה ליו"ר האגודה דאז, משהו בסגנון אני נגעלת ממך זה גועל נפש. כל מיני מיילים רעילים כאלה. אני יודעת שחברי הועד אז טענו שהיא מנסה לחבל במטבח של הצהרון, גם עם אלונה (אלונה נובוסוצלב – הח"מ), היו תכתובות מאוד לא נעימות בוואצאפ הישובי. לא זוכרת עוד דוגמאות כרגע..." (עמ' 47 למעלה) (הדגשות שלי – הח"מ).
התובעת בעדותה לא הכחישה שפנתה בעניינים שונים בתלונות, לגורמים שונים (פרו' עמ' 55 שורות 16 – 21), ובין היתר נגד הועד (שור' 22 – 26).
ראו מייל אשר נשלח לתובעת ביום 21.07.14 מאת יו"ר ועדת הקלפי של האגודה, מר יוסף שלזינגר, אשר נשלח לתובעת בתשובה למייל ששלחה אליו. וראו מה נכתב בפתח המייל: "יעל ערב טוב. כשאת כותבת בתפוצה של כל החברים שעבודתנו הינה בזיון, עלוב, זו גידוף ובצורה מעליבה, את אותו מסר היה אפשר לרשום ללא תארי גנאי ובצורה עניינית..." (הצדדים הודיעו לי על הסכמת ב"כ התובעת להגשת המייל ללא העדת מר שליזנגר . המייל של התובעת אליו הגיב מר שלזינגר, צורף ל"הודעה ובקשה בעניין עדי הנתבע" שהגיש הנתבע לתיק).
התובעת גם העידה על סכסוך שהיה לה עם משפחת צדוק, שהתגלע בעקבות ריב בין ילדיהם, כאשר משפחת צדוק טוענת שהתובעת סתרה לילד שלהם (פרו' עמ' 57 שורות 12 – 20). (וראו בהמשך גם הפירוט לפיו לתובעת היה סכסוך עם מר ירון קדוש גם כן עקב ריב בין הילדים).
לאור האמור לעיל, הטענה של התובעת כאילו היוזמה להוצאת הפרסומים נגדה, הייתה יוזמה של הנתבע, אשר הזין את כולם בנתונים שקריים – אינה יכולה לעמוד.
היחידים שהעידו לטובת התובעת כאילו הנתבע הוא זה שבצורה מניפולטיבית גרם לכולם להוציא את המכתבים, ולחתום עליהם היו מר ירון קדוש ומר צביקה דמרי.
את העדויות של מר דמרי ומר קדוש בעניין זה, לפיהן הנתבע עמד מאחורי המידע ששימש בסיס להוצאת הפרסומים, כאשר הזין אותם במידע שאינו נכון – מצאתי לדחות .
בעקבות יתר העדויות והמסמכים שהובאו לפניי, מצאתי שבעדויות מר דמרי ומר קדוש אין אמת.
רשימה ארוכה של עדים התייצבה לפני, והעידה בדבר ההתנהלות של התובעת מול ועד הישוב וחברי האגודה, חלק מהעדים כלל לא היו צד בסכסוך, והתרשמתי שהם אובייקטיבים לחלוטין ואינם "תופסים צד" בסכסוך נשוא התביעה, ומעדותם עלה שאינם מבקשים להרע לתובעת ומנסים מאוד לא לפגוע בה (מר דאובה, גב' סימונה, מר מויאל, מר גרמן, גב' לאה מנדל), כאשר כולם פה אחד, סיפרו את אותם דברים בדבר נטייתה של התובעת להסתכסך, כניסתה לעימותים עם כל גורם אפשרי, והתנהלותה הלא נעימה.
עדותם של הנ"ל הצטרפה לעדים נוספים שנשמעו מטעם הנתבע.
הוכח כי במועדים מאוחר ים להוצאת הפרסומים נשוא התביעה, התגלע סכסוך בין הנתבע לבין מר ירון קדוש וכן בין הנתבע לבין מר צביקה דמרי. הוכח כי הנתבע התלונן נגד מר קדוש הן במשטרה והן אצל רשם העמותות, בטענה של אי סדרים וגניבת כסף (ר' סעיפים 11-12 לתצהיר המשלים של הנתבע , וכן ראו נספחי התצהיר).
הוכח כי בעקבות תלונת הנתבע התנהלה חקירה של רשם העמותות נגד מר ירון קדוש. ראו בעניין זה עדותו של מר מאור מויאל, אשר שימש כיו"ר הוועד הממונה ביישוב, אשר העיד בדבר חקירה שבוצעה בנוגע לשכרו של מר ירון קדוש כפרו יקטור לשיפוץ בית הכנסת ביישוב (פרו' עמ' 88 שורות 4 – 18).
וראו גם עדות מר קדוש בעניין זה: "..הוא פיצץ את הועד הייתי צריך להגן על שמי מול רשם האגודות, הוא רצה לסבך אותי בפלילים. לשאלת בית המשפט האם אני כועס עליו אני אומר שאני מרחם עליו שהוא ככה מול העולם. הדרך שלו זו דרך ידועה וזה לא מפתיע.." (פרו' עמ' 25 שורות 22 – 25).
מר קדוש הגיע למסקנה שהנתבע פעל מול התובעת במזיד בגלל הסכסוך בינו לבין הנתבע, שפרץ מאוחר למועד הוצאת הפרסומים: "..אני יודע שזה נעשה במזיד מהניסיון האישי שיש לי עם אותו אדם ועם אותה משפחה..." (פרו' עמ' 26 שורות 30 – 31).
הוכח כי התגלע סכסוך גם בין הנתבע לבין מר דמרי, במועדים המאוחרים להוצאת הפרסומים. בשלב מסוים סבר הנתבע שיש מקום להעלות את דמי השימוש שגבה הוועד בגין שימוש במועדון היישוב עבור אירועים, והתקיים בעניין זה דיון בוועד, בסמוך למועד בו התכוון מר דמרי לקיים אירוע פרטי במועדון. מר דמרי כנראה הזכיר את העובדה שיש לו אירוע במועדון בסמוך, וציפה שהעלאת דמי השכירות תעשה רק לאחר האירוע , ואולם הנתבע התנגד לכך. בהמשך היה אירוע במועדון במהלכו הותקף הנתבע מילולית, ואז העלה הנתבע בפני הנוכחים במקום, כי מר דמרי לא שילם על השימוש במועדון או שילם סכום מופחת. מר דמרי טוען ששילם את הסכום כולו. מר דמרי בעדותו ציין שבעקבות אירוע זה למד כמה הנתבע יכול להיות "רע אכזר ודורס.." (פרו' עמ' 36 למטה, 37 למעלה).
הן הנתבע והן מר דמרי ומר קדוש, לא הסתירו שזורם ביניהם היום דם רע, ומצאתי שעדותם של מר דמרי ומר קדוש בתיק זה לטובת התובעת ונגד הנתבע, הינה תוצאה של סכסוך זה.
וראו בעניין זה גם את עדותה של גב' רחל קרקובסקי, אשתו של הנתבע: "..קודם כל באמת היחסים שהיו בינינו התערערו קצת לפני שסיימתי את התפקיד, לפני שיצאתי לחופשת הריון, לא יודעת בדיוק איפה לשים את האצבע, אך החלה תקופה שירון וצביקה (ירון קדוש וצביקה דמרי – הח"מ), התחילו ממש להתעמר בי בעבודה. אולי יש לזה קשר שהתנהלות בלתי תקינה נחשפה על ידי בעלי. ירון לקח כספי ציבור לכיס ובעצם מאותו רגע זה הלך ונהיה רע..." (פרו' עמ' 48 שורות 8 – 12) (הדגשה שלי – הח"מ).
מר קדוש ומר דמרי אישרו שניהם בעדותם כי הפרסומים שבוצעו היו על דעת כולם.
ראו עדות מר קדוש:
"ש. ההחלטה להעביר את התלונה לשיקול דעת היועץ המשפטי נעשתה על ידי כל הוועד? זה היה בהסכמה של כל הוועד?
ת. אחרת זה לא היה עובר אליו אם לא היינו מסכימים. זה כי קיבלנו מידע מסוים, לא הלכנו לחפש.." (פרו' עמ' 23 שורות 12 – 13).
וראו בהמשך:
"..ש. הסכמת לנוסח הזה?
ת. באותו הזמן, אותו הידע שהיה לי, אני מאמין שכן.." (פרו' עמ' 24 שורות 5 – 7).
ראו עדות מר דמרי:
"ש. אתם הייתם שותפים למכתב הזה ורצון הזה?
ת. לצערי (פרו' עמ' 34 שורות 21 – 22).
....
ש. קראת אותו (הכוונה לפרסום השלישי).
ת. כן, אני מאמין שקראתי. לצערי זו הייתה המגמה, היה עליהם (כנראה עליהום – הח"מ), לצערי הייתי שותף ( פרו' עמ' 34 שורות 28 – 29) (הדגשה שלי – הח"מ).
כאמור הנ"ל טענו כי הסכימו שכן הוזנו במידע לא נכון על ידי הנתבע ו/או על ידי גב' רחל קרקובסקי, בנוגע להתנהלות התובעת, וכן טענו כי הולכו שולל על ידי הנתבע, ולפיכך שיתפו פעולה עם הוצאת המכתבים נגד התובעת, אולם בהמשך גילו שהדברים אינם אמת.
כאמור לעיל, לא מצאתי לנכון לתת אמון בעדותם בעניין זה.
מר קדוש העיד כי במועדים הרלוונטיים היה בישוב 4 שנים (פרו' עמ' 28 שורות 5 – 6) , טענתו כאילו לא היה מודע להתנהלות התובעת ואת כל המידע אודות התובעת קיבל מהנתבע – אין בה היגיון, וה טענה אף הוכחה כטענה שאיננה נכונה.
הוכח לי כי מדובר בישוב קטן בו התושבים מכירים אחד את השני ומעורים במה שקורה. הוכח לי כי מר קדוש בעצמו היה בסכסוך חריף עם התובעת, הוכח כי התובעת הייתה נוהגת להסתכסך עם אנשים בקבוצת הווטסאפ היישובית ולהלין רבות על תפקוד הוועד, הכיצד אם כן מר קדוש לא ידע על כך, ורק "הוזן" במידע שקרי מהנתבע??
מר קדוש הודה כי בזמנים הרלוונטיים להוצאת הפרסומים היה אף הוא מסוכסך מאוד עם התובעת.
מר קדוש סיפר בעדותו כי התובעת הגיבה בצורה אלימה לטענתו, בעקבות ויכוח בין ילדים, כאשר תפסה את בתו ביד, והדברים אף הגיעו לכך שמר קדוש הגיש תלונה במשטרה נגד התובעת. וראו עדותו: "..היא תפסה את הילדה שלנו ביד וכעסה עליה ואנו ראינו בזה סוף העולם. טיפלנו בזה- הגשנו תלונה במשטרה. אני לא זוכר שנעשה איזה שהוא טיפול אחר-כך. התגובה שלה נראתה כל-כך רצינית ששקלנו מה לעשות כנגד. מן הסתם אחריי זה לא דיברנו אבל במהלך כל השנים הילדים נשארו חברים ואנו לא בקשר..." (פרו' עמ' 29 שורות 7 – 11). התובעת אף היא הודתה שהייתה מסוכסכת עם מר קדוש והגישה נגדו תלונה במשטרה, וכי בין המשפחות היה במשך שנים חוסר תקשורת, בין היתר במועד בו נחתם על ידי מר קדוש הפרסום השלישי (פרו' עמ' 56 שורות 21 – הסוף, פרו' עמ' 57 למעלה).
מר קדוש הודה שכאשר חתם על המסמך היה לו את הכעס על התובעת בגין אירוע זה (פרו' עמ' 29 שורה 28).
מר קדוש נשאל על ידי ב"כ הנתבע, הכיצד יכול להיות שהוא מעצמו לא ידע דבר, ולא ידע לתת תשובה טובה לשאלה זו: "...לשאלת בית המשפט האם אני מעצמי לא ידעתי שום דבר, שהרי לא חייתי במקום אחר, אני אומר שזה ברור הריב שהיה בין תושבת הקהילה לתושבת, כי משם הגיעו אין ספור תלונות. לשאלת בית המשפט שמעתי מה שאמרו לי. לא ניסיתי לברר ולא ניסיתי לחפש עוד מקורות חוץ מאלון.." (פרו' עמ' 30 למטה).
הנתבע העיד כי מר קדוש נהג לחטט לתובעת בדואר, ואף לירוק על המדרכה שהתובעת עברה (פרו' עמ' 71 שורות 27 – 29) .
באשר לפרסום השלישי העידה גב' נובוסצלב כי נבחרה יחד עם הנתבע לוועד הישוב בערך בחודש 08/14, כאשר בישיבה הראשונה של הועד, הוצג לה ולנתבע, וליתר חברי הועד, על ידי מר קדוש ומר דמרי הצורך לטפל בנושא של התובעת.
הועד ביקש לטפל בכך שהתובעת שולחת כל מיני מכתבים כנגד האגודה וכנגד תושבים מסוימים וכנגד הועד. כלומר מדובר בכלל, ביוזמה של הועד, טרם כניסת הנתבע לוועד, כאשר היוזמה היתה בכלל של מר צביקה דמרי וגם מר ירון קדוש.
עוד העידה שסוכם, שמר ירון קדוש יכין את הטיוטה של המכתב (פרו' עמ' 69, ראו גם פרו' עמ' 71 שורות 12 - 13: "...ירון אמר שיכין והוא הכין ושלח טיוטה לאלון, ואז המכתב חיכה לכולם במזכירות...").
העדות של גב' נוסובצלוב לפיה מר קדוש הוא שהכין טיוטה של המכתב מתיישבת גם עם מייל ששלח הנתבע למר קדוש ביום 29.10.14 שנראה שנכתב בעניין הפרסום השלישי (פרסום מיום 30.10.14), וראו כותרת אותו מייל: "תגובה לתלונה תושב – לאה מנדל". ובו רשום "נראה לי לא חריף מידיי", כאשר מבינים מההקשר שהנת בע נותן הערות למר קדוש על המכתב שניסח מר קדוש (ראה המכתב בתוך נספח 8 לתצהיר התובעת ).
הוכח כי גם מר דמרי בעצמו לא חשב טובות על התובעת בזמנים הרלוונטיים.
התובעת צרפה תכתובת מייל שלה עם גב' רחלי קרקובסקי מחודש יולי 2014 בה היא שואלת האם אירוע שהיה בבריכה, הקרנת גמר המונדיאל, היה במסגרת אירועי התרבות בישוב, כאשר הלינה באותו מייל שלא הוזמנה לאירוע
בתגובה לכך שלחה גב' קרקובסקי מייל פנימי לצביקה דמרי ולמר ירון קדוש בו נרשם: "חוץ מזה, אפשר גם להמשיך להתעלם ולעצבן אותה ולתת לה לעשות את הטעות האחת שתסיים את זה לנצח. הכותרת של ההתכתבות של הנ"ל, גב' רחלי קרקובסקי, מר צביקה דמרי ומר ירון קדוש הייתה: "אני לא מתכוונת להאכיל את הטרול, לידיעתכם- שוב" (ראה נספח 6 לתצהיר התובעת).
מר דמרי ענה לגב' קרקובסקי במייל עם העתק למר קדוש, ביום 17.07.14, כדלקמן:
"אני יכול לענות לה, תשובה נקודתית בסגנון:
אני יזמתי ספונטנית הקנה לכל תושבי הישוב.
טוב שלא באת היה משעמם :(
השאלה אם זה משתיק אותה או מאכיל אותה?"
לא דובר במייל "שאילצו" את מר דמרי לכתוב. מדובר בהתכתבות ספונטנית בעניין התובעת שמר דמרי היה שותף לה, והתבטא בה כפי שהתבטא באופן חופשי (תכתובת המיילים צורפה במסגרת נספח 6 לנספחי התביעה).
מר דמרי טען כי היה "מורעל" נגד התובעת, וראו תשובותיו בעניין זה לשאלות ב"כ הנתבע ובהמשך לשאלות בית המשפט. דומה כי השאלות והתשובות מדברות בעד עצמן.
"ש. אתה כותב לרחלי וגם ליושב ראש הועד שאתה יכול להגיד שהיה משעמם... אתה אומר שאפשר להאכיל אותה או להשתיק אותה, אני מסיקה מזה שאתה לא רצית שאתה תבוא? (הטענות במקור – הח"מ).
ת. זה כתגובה , זה אני לא מאכילה את הטרול, השאלה לפני כן של רחלי סליחה הכותרת של המייל אני לא מוכנה להאכיל את הטרול, היה אכן משעמם. השאלה אם זה משתיק או מאכיל את התובעת, את הטרול, זה יעל. לשאלת בית המשפט הייתי מורעל שנאנו כל הקבוצה הייתה מבחינתו. שבית המשפט שואל איך אני מסביר את העובדה שכולנו שנאנו אותה שלי אישית לא הייתה איתה לא היה שום דבר רע, גם אני לא מבין את זה. לשאלת בית המשפט לא קרה לי עוד פעם בחיים. כנראה שאיכות הרעל הייתה טובה. לשאלת בית המשפט האם אני לא ראיתי כלום ורק הוזנתי ברעל הנוראי שהאכילו אותי, אני אומר שכן..." (פרו' עמ' 39 שורות 21 – 29).
את העדות של מר קדוש ומר דמרי, כאילו הנתבע הוא ש"הרעיל" אותם לגבי התובעת, אין לקבל. מכל העדויות עלה שהעובדה שהתובעת נוהגת להסתכסך עם אנשים רבים סביבה, היתה ידועה לכולם. לא דובר על מידע שקרי שהנתבע הפיץ על התובעת. המידע לא היה שקרי והנתבע לא היה זה שהפיץ אותו.
וראו עדותה של גב' נובוסלצב לפיה העדות של מר קדוש ומר דמרי לפיה היוזמה למכתב זה לא יצאה מהם הינה שקר מוחלט (פרו' עמ' 73 שורה 9- 10).
ראה גם עדות הקב"ט בעניין זה:
ש. ירון קדוש וצביקה העידו ואמרו שאלון הוא הרוח החיה מאחורי הדברים ושזה היה מוגזם?
ת. לא חושב. אז כולם היו בעד לכתוב את המכתב.." (פרו' עמ' 79 שורות 17 – 21).
דומה אכן שהתובעת הוכיחה שסמוך להוצאת הפרסום השלישי, התקבלה תלונה אצל לאה מנדל לגבי רחל קרקובסקי, ובפתח הפרסום, ההפניה הינה לתלונה זו, אולם הוכח כי דובר בתלונה אחת ספציפית מבין רצף של תלונות ששלחה התובעת לגורמים שונים, נגד וועד האגודה השיתופית, ועובדי האגודה השיתופית. הוכח כי הכוונה הייתה "לשמור" על רכזת הקהילה ולגבות אותה (ראה עדות מר קדוש, פרו' 23 למטה).
הוכח גם שהנושא של הפרסום היה התנהלות התובעת, ולא תלונה ספציפית כזו או אחרת. וראו למשל בעניין זה את עדותה של גב' נובוסצלב:
"ש. ואת זה את אומרת למרות שהמכתב שיצא יצא לגבי הגב' רחל וזה המקור לגבי יציאת המכתב?
ת. זה לא המקור. המקור זה התנהגות התובעת לעובדי המועצה. יכול להיות שהמקרה הסמוך ביותר למועד שרצו להוציא את המכתב, זה היה לגבי רחל, אבל זה היה יכול להיות כל אחד אחר..." (פרו' עמ' 73 שורות 11 – 14).
וראו גם עדותו של מר דמרי:
ש. אתה רצית לנקום את נקמתה של רחל?
ת. לא. רציתי להוציא את הגורם שמזיק לישוב? (פרו' עמ' 34 שורות 30 – 31).
ר' גם עדותה של גב' קרקובסקי: "..זה לא נכון שהמכתב הוא המניע אלא זה סוג של קש ששבר את גב הגמל או משהו שהגדיש את הסאה ורצו לשים לזה סוף.." (פרו' עמ' 45 למטה).
באשר לטענות התובעת לפיהן הגב' קרקובסקי לא ענתה לפניות שלה אליה לגבי רישום בתה לחוגים, א כן צורפו מיילים שכתבה התובעת לגב' קרקובסקי שנראה שלא זכו למענה. יחד עם זאת גב' קרקובסקי העידה כי ענתה לתובעת בכתב, כאשר שלחה לה מכתב רשמי בדואר לפיו הבת שלה התקבלה לחוג (פרו' עמ' 46 שורות 13 - 14).
עבודה זו של גב' קרקובסקי נתמכת מעיון במיילים שצירפה התובעת, בינהם ישנו מייל שכותבת התובעת לעורך דינה, ביום 20.04.16, כאשר מצרפת אליו המיילים ששלחה לגב קרקובסקי ונותרו ללא מענה, וכן רושמת : "מייל אל רחלי קרקובסקי בנושא חוג ענתה במכתב ולא במייל חוזר המכתב נמצא בתיק על שמי במזכירות הישוב" (הדגשה שלי – הח"מ).
כן העידה גב' קרקובסקי כי התובעת פנתה אליה במיילים בצורה תוקפנית כאשר במייל האחרון האשימה אותה שלא שולחת מיילים – בעניין אירוע הכדורגל , והמייל של התובעת היה רעיל ותוקפני, ולכן הפסיקה לענות לתובעת (פרו' עמ' 46 שורות 4 – 14 וכן עמ' 48 למעלה) .
המייל ששלחה התובעת לנתבע בעניין אירוע הכדורגל אכן היה תוקפני (ר' המייל שצורף במסגרת נספח 6 לנספחי תצהיר התובעת, מייל מיום 14.07.14).
ככל והתובעת פונה בצורה תוקפנית, ניתן אולי להבין מדוע בחרה הגב' קרקובסקי לענות לתובעת רק באמצעות מכתב רשמי.
באשר להתכתבות הפנימית בין גב' קרקובסקי לירון קדוש וצביקה דמרי באשר לאותו מייל ששלחה התובעת לגב' קרקובסקי, כאשר בנדון של ההתכתבות נרשם "אני לא מתכוונת להאכיל את הטרול, לידיעתם – שוב" , אכן הנוסח אינו נעים, אולם מדובר בהתכתבות פנימית, שכלל לא כוונה להגיע לתובעת, כאשר דומה שלא ניתן להגביל ניסוח של התכתבות פנימית. יש רק להצטער שמר קדוש ומר דמרי, שהיו שותפים לאותה התכתבות ונטלו בה חלק פעיל, בחרו מאוחר יותר, בשל סכסוך עם הנתבע, להעביר ההתכתבות הפנימית לעיניה של התובעת.
באשר לטענות לניגוד עניינים של הנתבע בהוצאת המכתב, הרי שלא בכך עוסק תיק זה. תיק זה עוסק בתביעת לשון הרע. היינו בטענה כאילו הנתבע פרסם את הפרסומים נשוא התביעה, ולא האם הנתבע, כאשר חתם על מכתב כזה או אחר כחבר ועד, יחד עם חברי ועד אחרים, פעל בניגוד עניינים. כך או כך אציין כי מהעדויות שנשמעו עלה כי מדובר בישוב קטן כאשר לא כל האנשים נרתמו להתנדב ולשרת את הציבור, וכי אין שם הנחיות ספציפיות לגבי ניגוד עניינים (ראה עדותו של מר דמרי בפרו' מיום 35 שורות 6 – 9).
באשר לפרסום השני, עליו חתום היועמ"ש, טענה התובעת טענות עובדתיות סותרות, כאשר במקום אחד נטען כי היוזמה להוצאת הפרסום, היתה של הנתבע, ובמקום אחר טענה שהיוזמה היתה של אשתו. ראו סעיף 14 לכתב התביעה שם נטען: "...בדיעבד התברר כי היוזמה להוצאת מכתב ההתראה כנגד התובעת היתה של הנתבע בלבד ובהנחייתו..".
וכן ראו סעיף 15 לתצהיר התובעת שם נרשם: "....בדיעבד התברר כי היוזמה להוצאת מכתב ההתראה כנגדי היתה של אשת הנתבע הגב' רחל קרקובסקי...רחל קרקובסקי, היא זו שדיווחה לוועד הישוב על ניסיון הפגיעה מצדי בישוב (מוכחש), ויש להניח כי ידו של הנתבע הייתה חלק מהותי מהפנייה...".
כך או כך הטענה כאילו הנתבע לבדו עומד מאחורי הוצאת הפרסום השני, והוא או אשתו יזמו את הוצאת המכתב, לא הוכחה ואף הוכח ההפך.
בעניין הפרסום השני נמסרה עדותו של מר שי בנימין, מי שהיה המזכיר והגזבר במועד בו נשלח הפרסום השני. הנ"ל העיד שהוא זוכר את המכתב, הפרסום השני. כן העיד שהמכתב הוצא שכן התובעת התנהלה בצורה בלתי מקובלת, כאשר עקפה את הגורמים בישוב שטיפלו בנושאים רלבנטיים. כן העיד שהוא זה שטיפל והעביר את הדברים ליועמ"ש. וראו עדותו:
ש. יכול להיות שמישהו אחר טיפל ולא אתה?
ת. אני מנהל מאוד דומיננטי, ואני יכול להגיד לך שהתיאום ציפיות הראשון שהיה זה שאם אני מנהל אז אני מנהל, כולל כל המשאבים, כולל הנושא המשפטי. הנושא כן עלה לדיון, היה על זה דיון ומי שטיפל והעביר ליועץ המשפטי זה אני בוודאות (פרו' עמ' 86 למעלה).
עוד העיד הנ"ל, שהיועמ"ש הינו משרד מאוד ותיק ומנוסה אשר ודאי נמסרו לו כל הפרטים הדרושים טרם הוצאת המכתב. הנ"ל ציין שאינו יכול לזכור ממי קיבל את המידע הספציפי בגינו הוצא המכתב, וציין שהוא מניח שזה הגיע מועדת הקליטה והמועצה (פרו' עמ' 86 ש' 11).
על המכתב כאמור חתום יועמ"ש האגודה ואני מקבלת את טענות הנתבע בענין זה לפיהן יועמ"ש האגודה אינו עושה דברו של חבר אגודה זה או אחר אלא מייצג את ועד האגודה.
גב' קרקובסקי העידה שהמידע לפיו התובעת מוציאה לשון הרע לישוב מול מועמדים להתקבל לישוב, נאמרה לה על ידי אחד התושבים, בנוכחות מר קדוש. גב' קרקובסקי שללה חד משמעית בעדותה את הטענה כאילו היא זו שסיפרה שהתובעת מכפישה את הישוב (פרו' עמ' 44 ש' 21-31). גב' קרקובסקי העידה שמר דמרי ומר קדוש שקרו בעדותם בעניין זה (שורות 32 -33).
עדותו של מר אלעד איילון, אדם שניסה להתקבל כתושב ליישוב, בצירוף עדותה של התובעת, דווקא הראתה אכן שהתובעת מצאה לנכון להתערב בנושא שבאחריות ועדת הקליטה – קבלת מועמדים לישוב, כאשר הוכח כי ההחלטה של ועדת הקליטה של הישוב לדחות את מועמדותו של הנ"ל (החלטה שבסופו של דבר התהפכה על ידי ועדת הקליטה המוסדית), הייתה בשל העובדה שהנ"ל הינו רווק והדבר פחות מתאים לאופי הישוב.
(ר' עדות רחל קרקובסקי פרו' עמוד 43 למטה, אשר נתמכה בעדותו של מר דמרי, פרו' עמ' 41 שורות 6 – )8. מר אלעד העיד כי התובעת הביאה אותו להיפגש עם ראש המועצה, ביום בו מקיים "דלת פתוחה", כאשר הציגה אותו לפני ראש המועצה, בתור אדם שמתעניין בקליטה בישוב ונתקל בקשיים (פרו' עמ' 13 ש' 9-14).
באשר למייל ששלח הנתבע למר אלעד בו הציג עצמו כמזכיר וגזבר האגודה אציין, כי הנתבע העיד שכיהן בזמנים הרלבנטיים כמזכיר וגזבר בהתנדבות.
באשר לפרסום הרביעי אציין כי הוכח כי חלק מהרקע לכל אותם פרסומים היו תלונות ששלחה התובעת לגורמים שונים נ' עובדי האגודה השיתופית וחברי וועד האגודה השיתופית. הוכח כי הרקע היה עקיפה של התובעת את בעלי התפקידים ביישוב ופנייה לבעלי תפקידים במועצה "מעל ראשם". בעניין זה ראה למשל נספח 4 לכתב התביעה. מזכר ששלח הנתבע לגב' שוש. מהמזכר ומה שצורף לו עולה אכן כי התובעת ביקשה לשוחח עם מנהל מחלקת הביטחון במועצה אודות הביטחון ביישוב, מבלי לערב את קב"ט היישוב, מר איציק בן דוד.
וראו עדות מר דמרי בעניין זה, במהלכה הודה שלא היה זה תקין לעקוף את הרבש"צ:
"ש. האם נראה לך הגיוני, תקין, להסתיר מהרבש"צ את ההתאגדות שהיא יוצרת סביבה בקשר לבטחון ולהסתיר זאת מהרבש"צ?
ת. זה לא תקין. אני הייתי מצפה מהקב"ט עצמו שהיא ניהלה איתו שיחות חשאיות להרים טלפון לרבש"צ הרלוונטי לברר איתו את העניין..." (פרו' עמ' 40 שורות 14 – 17).
וראו גם בהמשך:
ש. אפנה אותך למייל של קאפח? זה המייל שדן קפאח כתב לאלון ואמר שברגע שהבין שמסתירים את זה הוא ביטל את הפגישה.
ת. (העד קורא).
ש. זה שאלון לקח את המייל הזה והביא את זה לידיעת כל הוועד וביקש לטפל בזה, זה משהו שהוא לא בסדר?
ת. זה בסדר גמור" (פרו' עמ' 40 שורות 25 – 28) (הדגשות שלי – ה"מ).
גם הקב"ט מר איציק בן דוד העיד שזה לא תקין לפנות למר קאפח ולא למזכירות הישוב שהעסיקה אותו (פרו' עמ' 80 למעלה).
הגם שהפרסום הרביעי אינו חתום הגם שדומה כי הנתבע עורר את הנושא של עקיפת התובעת את מר קב"ט האגודה, והגם שיתכן שהוכח שהנתבע ניסח את המכתב הרי לאור מה שהוכח לי אני מקבלת את עדות הנתבע לפיה: "לעניין הטענה בדבר היותי הרוח החיה, כביכול, מאחורי מכתבי הועד והיועמ"ש, נשוא התביעה בתיק זה, אציין כי שימשתי כחבר ועד מתוך 5 חברי ועד, שכולם היו בדעה אחת בעניינה של התובעת, כי יש לפעול לגביה כפי המפורט במכתבים נשוא התיק, ותמוה מאוד בעיני שהיא החליטה לתבוע אותי, באופן אישי, בגין מכתבים מטעם הועד, אשר כולם נעשו במסגרת עבודת הועד ולטובת הישוב כולו" (רה סעיף 9 לתצהיר המשלים, ההדגשות במקור).
וראו גם דברים שאמר בחקירתו הנגדית:
"..אתה 3 פעמים אמרת דברים שלא אמרתי. אני לא יודע מי כתב את המכתבים יכול להיות שמישהו כתב יכול להיות שגם אני, אני לא זוכר מאז נכתבו הרבה מכתבים. אתה מתעלם שיש ועד שחתום. יש יו"ר." (פרו' עמ' 68 למעלה).
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה שיש מקום לחייב את הנתבע בגין הפרסומים השני השלישי והרביעי, אשר הוצאו ויצאו מטעם וועד אגודת לבנה ולא על ידי הנתבע.

דיון בפרסום החמישי
הפרסום החמישי מהווה התכתבות פנימית של הנתבע עם חברי הועד. מדובר בפניה של הנתבע לחברי הועד לאסוף מסמכים בעניין התנהלות התובעת, על מנת לפנות לרשם האגודות לצורך התחלת תהליך שימוע להוצאת התובעת מהאגודה.
אין חולק כאמור שהנתבע חתם ושלח מייל זה.
אני מקבלת את טענות הנתבע לפיהן מדובר במייל שהינו קשור ורלבנטי לתפקידו כחבר ועד, כאשר פנה במסגרת הנ"ל לחברי הועד בהקשר למימוש אפשרות חוקית הקבועה בתקנון, להוצאת חבר מהאגודה.
הנתבע העיד כי המייל נשלח על ידו לחברי הוועד עקב התנהלות התובעת כלפי חברי האגודה ועובדי האגודה, שאופיינה בעקיפת הגורמים המוסמכים, ובמשלוח תלונות באופן רציף כנגד חברי האגודה ועובדי האגודה, התנהלות אשר כאמור הוכחה לפניי בהליך זה.
מקובלת עלי עדות הנתבע בעניין זה לפיה חשב שהדרך לטפל בהתנהלות התובעת אשר הפריעה לניהול הישוב, היה בדרכים חוקיות הקבועות בתקנון , ולא בדרכים של לירוק למדרכה שהיא הולכת עליה או משהו דומה , כפי שעשה מר ירוק קדוש.
וראו עדותו: "...כמו שאתה רואה ואני אגע בזה בהרחבה על המילים האחרים, אני מבקש להפנות את זה ליועמ"ש האגודה לטיפולו, כי שמתנהלים בצורה נורמטיבית יש כתובת ויש התנהלות. אני רוצה לפרט מה שאתה לא נגעת פה. ירון קדוש וצביקה דמרי ניהלו מלחמה נגד התובעת, בעצם היו התנהגויות מאוד קשות מול יעל צביקה ויעל טל ואחת ההתכתבויות פה שעוד לא הגעת אליהם שאני דרשתי שנפעל בהתאם לתקנון ונעביר חומרים ליועמ"ש ואני עומד מאחורי זה היום, אותם ריבים ואותם איכסות ולפרוץ לה לתיבת דואר כל הזמן, יש הוכחה שירון קדוש עושה את זה. אני חשבתי שזה לא ראוי. תקנון האגודה מגדיר בדיוק מתי בן אדם פוגע בישוב ומה התהליך להוצאתו. התובעת עונה ב – 200 אחוז על מה שהתקנון מגדיר כאנשים שפוגעים בעבודה, ודרישתי הייתה לנהל את הדבר הזה במקום מסודר, לא בעיין הציבורית, לא במיילים, ולכן כל פעם שהיה משהו ממוסמך, קרי מציאות, להעביר ליועמ"ש, זה היה אמור להגיע לבסוף לתהליך של הוצאה מהישוב, הרבה יותר מלהכות ילדים אחד לשני, או לירוק על המדרכה שאחד עובר שם או לעשות כיפות אדומות למזכירים וקבט"ים וכל מה שאתה מציג פה בעשר קילו נייר. אני כתבתי שאם יש הוכחה אז נא להעביר אותה ליועמ"ש האגודה להמשך טיפול, ועדיין אני חושב שזו הדרך..." (פרו' עמ' 67 שורות 22 הסוף).
אין חולק שאת ההתכתבות הפנימית העביר לתובעת מר ירוק קדוש, שהסתכסך עם הנתבע.
אשר על כן אני קובעת כי דין התביעה של התובעת נגד הנתבע בעניין הפרסום החמישי להידחות גם כן.

סיכום ביניים
התובעת כשלה להוכיח כי הנתבע הוציא דיבתו רעה כאשר כשלה להוכיח שיש לחייבו בהוצאת לשון הרע כנגדה בגין הפרסומים השני השלישי והרביעי.
הוכח כי דובר במכתבים שנשלחו על ידי האגודה השיתופית. הוכח כי הועד כולו היה מאוגד סביב הצורך והרצון להוציא מכתבים אלו. הנתבע אינו חתום באופן אישי על מכתבים אלו והם נשלחו לתובעת מטעם ועד האגודה. לא ניתן לחייב הנתבע בגינם בגין לשון הרע.
התובעת כשלה להוכיח כי מגיע לה פיצוי מהנתבע בגין הפרסומים הראשון והחמישי.
אשר על כן דין תביעתה של התובעת מהנתבע בגין לשון הרע – להידחות.

פיטורי התובעת
התובעת טוענת כי מאז שנשלח אליה הפרסום הראשון נשוא התביעה, מכתב ההתראה אותו העבירה למעסיק שלה, החל פיחות במעמדה, ובסופו של דבר אף פוטרה מעבודתה . התובעת קושרת בין פיטוריה לבין מעשי הנתבע. התובעת מקשרת בין תחילת עבודתו של הנתבע במועצה לבין פיטוריה.
הנתבע טוען שאין לו כל קשר לפיטורי התובעת וכי פוטרה בשל התנהלותה.
מעיון במסמכי התיק האישי של התובעת במתנ"ס, אשר הוזמן לבקשת התובעת, ומשמיעת עדותם של הממונה על התובעת , הגזבר, מר אריק דאובה, ומשמיעת עדותה של הממונה הישירה של התובעת, הגב' סימונה שריון, עולה כי התובעת פוטרה בשל התנהלותה.
לא הוכח כל קשר בין פיטורי התובעת לבין מעשה כזה או אחר של הנתבע, מכתב כזה או אחר ששלח, או שיחה כזו או אחרת, כולל שיחת מסדרון, שקיים עם מאן דהוא.
הן מר דאובה והן גב' שריון העידו כי התובעת התנהלה באופן בעייתי, סירבה לקבל את המרות של גב' סימונה, ובתקופה האחרונה לעבודתה הפסיקה לדבר עם גב' סימונה והסכימה לתקשר איתה רק באמצעות מיילים. כמו כן המזג של התובעת לא התאים לעבודה הלחוצה מול אנשים שהייתה בגזברות. התובעת גם "הענישה" נציגים מישובים שעבדו מולה, אם עצבנו אותה ונהגה לעשות להם "סנקציות" (פרו' עמ' 20 שורות 26 – 30).
עיון בתיק האישי מעלה כי היו שיחות חוזרות עם התובעת, אולם העדים העידו שהדבר לא סייע לשיפור התנהגותה עד שלא היה מנוס אלא לפטר אותה.
ראו למשל דברים שאמר מר דאובר בעדותו: "...יעל היה לה עליות ומורדות בנושא התפקוד שלה, היה לנו כמה שיחות לפני זה וכמה שיחות אחרי זה וזה הגיע למצב שזה בלתי אפשרי בשלב מסוים. וזה בלי קשר, הייתה בעיה ביחסים בין יעלה למנהלת שלה וכמובן זה השפיע באופן כללי על העבודה במחלקה, הבהרתי לה רואים שאני מבהיר לה שסימונה היא המנהלת שלה ולא אף אחד אחר והיא צריכה לקבל את כל מה שהיא אומרת לה ואני רואה מה כתוב הלאה..." (פרו' עמ' 17 שורות 14 – 18).
וראו בהמשך עדותו:
ש. לא חולפים בערך ב – 19.8 עוד סיכום פגישה?
ת. יעל מבקשת את הפגישה. ניכר שהיא נסערת, זה בדרך כלל הייתה הבעיה. שבית המשפט שואל למה הכוונה, אני אומר שהיה לה עליות ומורדות במצבי הרוח. שמטפלים בגביה צריך לענות באדיבות, צריך להיות עם אורח רוח.
ש. זה התחיל מאז תחילת עבודתה?
ת. הייתה איזו בעיה מהתחלה. היה עליות וירידות, דווקא ב – 2015 הייתה שינוי חיובי, אבל אז היו שוב ירידות. אני לא יודע להסביר את העליות והירידות במצב רוח שגרמו לנו מידי פעם להבהיר ולהסביר אבל בסופו של דבר אתה שואל את עצמך אם היא מתאימה לדבר הזה. זה היה סוג של מלחמה מתמדת, היא לא הכילה את המנהלת ובסופו של דבר זה הכיל את ההמשכיות, יש אלפי תושבים שמתקשרים, צריך לדעת להכיל את הדברים, זו עבודה לחוצה..." (פרו' עמ' 17 שורות 19 – 28).
ובהמשך:
"ש. שלושה שבועות אחר כך אתה מוציא לה הזמנה לשימוע למה?
ת. בגלל ההתנהלות שלה. הלחצים, העצבנות, בו בסופו של דבר צריך לעבוד" (פרו' עמ' 17 שורות 34 – 35).
מר דאובה העיד שבהמשך השנים ההתנהגות של התובעת עברה מט אמורפוזה וכי הנוכחות שלה בעבודה הייתה בלתי נסבלת. הרבה תחושה רעה, חוסר הסכמה, חוסר הקשבה, חוסר הסכמה לבצע את מה שהמנהלת שלה אמרה לה לעשות. מר דאובה העיד שהסכסוך היה בעטיה של התובעת ולא בעטיה של גב' סימונה (פרו' עמ' 19 שורות 1 - 17).
וראו גם עדותה של גב' סימונה בעניין התנהלות התובעת:
"ש. העובדת ביצעה פעולה שגויה ואת כמנהלת תקנת אותה, למה פיטרת אותה על זה?
ת. לא פוטרה בגין זה. היו דברים יותר חמורים. היה למשל שלא דיברה אתי כמשך שבועיים שלושה. תקשרה אתי במיילים. זה לא מקובל שעובד יתנהל בצורה כזו ולא מקובל שעובד מתכתב עם מנהלת המחלקה שלו.
ש. אז מה ביקשת מאריק שינהל שיחה או שיפטר אותה?
ת. לא ביקשתי שיפטרו אותה מעולם. גם לא חשבתי על זה אף פעם. זה לא בא ממני ולא הוזכר על ידי.
ש. למה לא מנעת את פיטוריה?
ת. כי אם עובד לא מקבל את מה שאני אומרת ולא עושה מה שאני אומרת וזו לא פעם אחת אלא 4 שנים, אז היא לא מתאימה לתפקיד. אם צריכה לתת שירות לתושב, צריך להיות אדם נעים גם אם לא יודעת מה עושים לך. היא לא תמיד היתה אדם נעים..." (פרו' עמ' 76 שורות 14 – 24).
אוסיף ואציין כי בסעיף 6 לחוזה העבודה שנחתם בין התובעת לבין המתנ"ס נרשם כי התובעת כפופה לגב' סימונה, אשר הוגדרה כאחראית, וכן נרשם כי על התובעת לפעול בהתאם להנחיות שתקבל (החוזה צורף כנספח 14 לכתב התביעה).
טענותיה של התובעת בעדותה בעניין התנהלותה של גב' סימונה לפיהן - "..הבנתי שיש סיבות אחרות שסימונה קיבלה כנראה הנחיות והוראות על דרך תגובתה. כל דרך התנהלותה באירוע הספציפי הזה היתה הפוכה לאופי שלה ולהתנהלות שלנו כמנהלת וכפופה לה לאורך השנים שקדמו.." - לא הוכחו בשום צורה.
מר דאובה העיד שה פרסומים בעניין התובעת, לא השפיעו כלל וכלל בעניין התובעת. מר דאוב ה העיד שבחן את הטענה מול התובעת והיא אמרה לו שאי ן בה ממש והשתכנע שלא ה ייתה בעיה.
וראו עדותו:
"ש. אני מראה לך את נספח 2, על פניו, המכתב הזה השפיע על דעתך לגבי העבודה של התובעת במחלקת הגבייה ?
ת. לא השפיע" (עמ' 15 למטה).
וראה בהמשך:
"ש. הייתה תלונה שלך כלפי יעל של שימוש במידע פנימי או שימוש במחשבים כלפיה מועצה?
ת. יכול להיות שהגיע לאוזני תלונות כאלו ואני זוכר שדיברתי איתה והשתכנעתי שלא הייתה בעיה. אני מדבר מזכרוני, עבר הרבה זמן" (פרו' עמ' 16 שורות 13 – 14).
וראו בהמשך:
"ש. האם להחלטה על הפיטורין של התובעת היתה השפעה כלשהיא שנגעה לתלונות שהוגשו נגדה?
ת. לא.
ש. בכלל לא?
ת. בכלל לא.
ש. אם היתה השפעה כזו אתה אומר לי ?
ת. כן. חד משמעית זה קשור להתאמה שלה, היא בכלל לא התאימה. לא התאים לנו להמשיך במצב הזה. אי אפשר לעבוד בצורה הזו..." (פרו' עמ' 18 שורות 23 עד למטה).
מר דאובה לא הכחיש ש נהג לשוחח עם הנתבע במסגרת תפקידו שלו ובמסגרת תפקידו של הנתבע, הן כמזכיר ישוב מעלה עומרים והן בתפקידו כראש מטה במועצה, שכן יש בתפקידים של שני הצדדים נקודות ממשק. מר דאובה העיד גם כי אינו חבר של הנתבע וכי הנתבע לא דיבר איתו על התובעת כמי שמעכבת מידעים או משהו דומה (פרו' עמ' 18 שורות 22).
וראו גם תשובתו לשאלה ישירה האם לנתבע יש קשר לפיטורי התובעת : "ש. למר קרקובסקי היה אישזהו קשר לזה שאתם פיטרתם את התובעת? ת. לא" (פרו' עמ' 21 שורות 29- 30). וראו גם עדות הנתבע בעניין זה לפיה לא דיבר עם מר דאובה אודות התובעת ואודות תפקודה בעבודה (פרו' עמ' 72 שורות 3 – 8).
במכתב ההזמנה לשימוע שנשלח לתובעת ביום 24.09.15 (נספח 10 לכתב התביעה), נרשם כי הכוונה לפטר אותה נובעת מהנימוקים שלהלן: "קשיים בהשתלבות במחלקת הגזברות בהמשך לפגישות וסיכומים שנערכו איתך בעניין עם מנהלת הגבייה, ומנהל הגזברות.." (ראו סעיף 2 למכתב).
במכתב הפיטורין נרשם: "..לאחר שנשמעו טיעוניך וטענותיך הוחלט, כי בשל חוסר השתלבות במח' גביה לסיים את עבודתך במתנ"ס החל מיום 11.11.15".
במכתב השימוע נרשם כי נימוקי המעסיק לקיום השימוע הינם – קשיים בהשתלבות במחלקת הגבייה. כן נרשם מפי הגז בר כי התובעת היא בחורה חכמה אך ישנו קושי אמיתי בעבודת צוות. לעיתים קשה לה עם ביקורת, וציין שלדעתו היא לא תצליח להשתלב ולחזור לעבודתה (צורף כנספח 12 לתצהיר התובעת).
התובעת אכן צירפה מספר מכתבי תודה שנשלחו אליה במסגרת עבודתה אולם דומה כי אין בהצגת מכתבים אלו כדי לשנות את התמונה העולה מעדות הממונים על התובעת ומהמכתבים מזמן אמת שנמצאו בתיקה האישי.
חיזוק לגב טענות מר דאובה וטענות גב' סימונה באשר להתנהלות התובעת ניתן למצוא בעדותו של מר מאור מויאל אשר שימש כיו"ר הועד המנהל בישוב לבנת, לגבי ישיבה שניהל עם התובעת כאשר שימשה בתפקיד של רכזת קהילה. הנ"ל העיד כי זימן אותה לישיבת עבודה, ואולם היא החליטה לדבר על נושאים אחרים שמצאה לנכון והוא לא הצליח להפסיק אותה ונאלץ לסיים את הישיבה. מר מויאל העיד אף הוא כי כי התובעת הייתה כפופה לו אולם לא נשמעה להוראותיו. בעקבות אותה התנהלות של התובעת הוא הוציא לה הזמנה לשימוע (ההזמנה לשימוע מיום 19.12.18 צורפה כמוצג לתיק זה). (ראו עדותו פרו' עמ' 88 למטה עמ' 89 למעלה).
עוד העיד מר מויאל כי התובעת באותה פגישה הרימה את קולה בצורה בלתי סבירה (פרו' עמ' 90 שורות 12 – 13). עוד העיד כי הי תלונות על תפקודה של התובעת.
וראו גם עדותה של גב' מנדל, רכזת תחום קהילה במועצה, אשר עבדה מול התובעת, עת כיהנה כרכז קהילה כאשר ציינה כי סברה שהתובעת באופייה לא התאימה לתפקיד כרכזת קהילה, ואכן התובעת לא הצליחה בתפקידה זה להתעלות מהעל הסכסוכים האישיים. וראו עדותה:
"ש. כשהתובעת מונתה לרכזת קהילה, את בעצם כבעלת תפקיד במועצה, הבעת התנגדות לשאת בחצי משכרה ודעתך לא היתה נוחה שתהיה רכזת קהילה, זה נכון?
ת. כן.
ש. מה הנימוק?
ת. רכזת קהילה צריכה להיות בקשר ולחבר בין כולם והיא באישיות שלה לא מתאימה לתפקיד זה. מספיק שהיא לא מדברת עם אדם אחד וזה כבר לא מספיק.
ש. והיא לא דיברה עם אדם אחד?
ת. ידוע שהיא היתה בקשיים עם אנשים. כששאלתי אותה על זה בראיון, אמרה שתשים את הסכסוך שלה בצד ותתעלה מעל זה.
ש. השתכנעת?
ת. לא. לשאלת ביהמ"ש מה היה במהלך הזמן, היה לחץ לקבל אותה כרכזת קהילה. לשאלת ביהמ"ש האם אכן היא הצליחה להתעלות מעל הסכסוכים האישיים אני אומרת שלצערי הרב לא.." (פרו' עמ' 95 למטה, עמ' 96 למעלה).
גב' מנדל העידה כי התובעת פוטרה שכן לא נתנה את המענה המקצועי שיש לתת בתפקיד. כן העידה כי התקבלו לגביה תלונות רבות (פרו' עמ' 96 שור' 9 – 15). התובעת העידה כי פוטרה שכן התפקיד בוטל על ידי המזכירות. כן הודתה שהיה לה סכסוך עם אחת המתנדבות (פרו' עמ' 58 למטה, עמ' 59 למעלה).
אשר על כן אני קובעת כי התובעת כשלה להוכיח את טענתה לפיה הנתבע גרם למועצה המקומית/המתנ"ס, באופן ישיר או עקיף, לפטר אותה מעבודתה במתנ"ס . התובעת כשלה להוכיח כי הנתבע פגע בפרנסתה.

גירושי התובעת
התובעת ציינה כי התגרשה במהלך ניהול ההליך, כאשר טענה כי הדבר באשמתו של הנתבע. טענה זו לא הוכחה. לא ניתן לדעת מה קורה בתחום האישי והאינטימי בין בני זוג. לכך אוסיף כי רק התובעת העידה בעניין זה ולא הובאה עדותו של בן זוגה לשעבר.

לסיכום
לצערי, תוך כדי ניהול תיק זה, נחשפתי למערכת יחסים עכורה בין חברים ביישוב קטן. ראו למשל עדות מר דמרי: "..כן. כולנו בשכנות נפלאה, שבית המשפט שואל האם זה בציניות, אני אומר שכן.." (פרו' עמ' 37 שורות 21 – 22).
לצערי במהלך ניהול התיק נשמעו עדויות לא מחמיאות אודות התנהלות התובעת בישוב. עוד בדיון ההוכחות הראשון, לאחר שנשמעו מספר עדים ניסיתי לסיים תיק זה בהסכמות (ראה פרו' עמ' 32 שורות 12 – 13). ניסיתי גם בהמשך ההליך, אולם לצערי הדבר לא עלה בידי. בנסיבות אלו לא היה מנוס אלא להוציא הכרעה כתובה לצדדים.
לאור כל המפורט לעיל לפיו לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, הן התביעה בעילת לשון הרע והן התביעה בעילות הנזיקיות ולפיכך אני דוחה את התביעה.
אני פוסקת הוצאות משפט לנתבע בסך של 11,700 כאשר אני ערה לכך שההוצאות אינן משקפות הוצאות הנתבע במלואן (בתיק התקיימו 3 ישיבות קדם משפט ו – 4 ישיבות הוכחות. הוגשו תצהירים והוגשו סיכומים, והיו גם הוצאות בגין העדים), שכן על אף דחיית התביעה דומה אכן שכתוצאה מהמכתבים שנשלחו אל התובעת ואל בעלה ואל גורמים נוספים, נגרמה לתובעת עוגמת נפש. לכך אוסיף כי התובעת פוטרה מעבודתה ולאחר מכן התגרשה. בנסיבות אלו ועל אף דחיית התביעה ועל אף שקבעתי כי לנתבע אין יד ורגל בפיטוריה או בגירושיה של התובעת, הרי שנוכח נסיבותיה האישיות, לא מצאתי לנכון לחייבה בהוצאות בשיעור מלא.
התובעת תשלם את ההוצאות תוך 30 יום מהיום.
הודע לצדדים זכות ערעור כדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"א, 08 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.