הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 4937-07-15

בפני
כבוד ה שופטת עירית קויפמן

תובעים

  1. אדוה גולדמן לינדברג
  2. קלאס וילהלם אנגלברט לינדברג

ע"י ב"כ עו"ד לירון קמפו

נגד

נתבעים

  1. י.כ. אופק ניהול פרויקטים בע"מ
  2. יצחק כהן

הנתבעים 1 ו- 2 ע"י ב"כ עו"ד ג'י יוסף בן דוד
3. ימנה בע"מ – תביעה נדחתה
4. ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת 4 ע"י ב"כ עו"ד אמיר כץ

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 572,157 ₪, שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בגין נזקים שנגרמו להם בביתם, בבית קמה.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, חברת בניה איתה ועם הנתבע 2 התקשרו התובעים לבניית ביתם; כנגד הנתבע 2, הבעלים של הנתבעת 1 וקבלן הבניה אשר בנה בפועל את ביתם של התובעים; הנתבעת 3, חברה בע"מ אשר ברישיון הקבלן שלה עשו הנתבעים 1 ו-2 שימוש; הנתבעת 4, מבטחת הדירה במסגרת ביטוח המשכנתא.

רקע, טענות הצדדים וההליכים בתיק
ביום 24.06.2011 נחתם הסכם לבניית בית המגורים של התובעים.
בית המגורים כלל גם מרתף.

יוער כבר כעת כי על ההסכם חתומים התובעים והנתבעת 1, כאשר בכותרת ההסכם צוינו גם פרטיו של הנתבע 2 ומספר קבלן רשום שעל פי טענות הצדדים שייך לנתבעת 3.
בדיון מיום 16.01.2017, לאחר שהנתבע 2 אישר כי מספר הקבלן של הנתבעת 3 הוסף להסכמים ללא הסכמת הנתבעת 3, נדחתה (בהסכמה) התביעה כנגד הנתבעת 3.

על פי האמור בכתב התביעה, מספר חודשים לאחר סיום הבניה איתרו התובעים ליקויים בדירה, ולאחר פניות רבות לנתבע 2 הוא אף תיקן חלק מהליקויים.
במהלך דצמבר 2013 בשל הגשמים, הוצף מרתף ביתם של התובעים.
כן נמצאו ליקויים נוספים.
לאחר מספר ביקורים של הנתבע 2 במבנה, בהם ניסו התובעים והנתבע 2 להבין מה הסיבה להצפה, טען הנתבע 2 כי מדובר בכניסת מים דרך חלון הממ"ד ואי ניקיון חור הניקוז של החצר האנגלית. בעקבות זאת, הגישו התובעים, ביוזמתו של הנתבע 2, תביעה כנגד הנתבעת 4 כמבטחת, וזאת קיבלה את תביעתם באופן חלקי והסכימה לפצות אותם על חלק קטן משקיעת השבילים, בסך של 6,524.42 ₪, כאשר לגבי יתר הליקויים טענה הנתבעת 4 כי מקורם בליקויי בניה.
בעקבות זאת פנו התובעים לנתבע 2, שהסכים לתקן את הנזקים, אך התובעים התנו זאת בתיקון כל הליקויים בביתם, לא רק ליקויי ההצפה, אז ניתק הנתבע 2 מגע עם התובעים ולפיכך הוגשה התביעה.
על פי האמור בכתב התביעה, התובעים סבורים כי חלק מהנזקים נגרמו בשל חדירת מים מחלון הממ"ד וחלק בשל רשלנותם של הנתבעים 1 ו-2.
לכתב התביעה צירפו התובעים חוות דעת של חברת אינפרטק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ המתייחסות לרטיבות וכן חוות דעת של המהנדס אדי קלמיס לפיה עלות התיקונים עומדת על סך של 258,724 ₪.
כמו כן, טענו התובעים לקיומם של נזקים בגין ירידת ערך, שיקום תשתיות שידרשו בגין נזק לגינתם, הפסד הכנסה כתוצאה מכך שלא יכולים היו להשכיר את המרתף הבנוי כיחידת דיור, הוצאות ועוגמת נפש.

הנתבעת 1 טוענת כי הנתבעת 4, מבטחת הדירה, לקחה על עצמה את האחריות בגין הליקויים שנמצאו בדירה בסך של 40,000 ₪. לאחר מכן, מסיבה שאינה ידועה לנתבעת 1, הודיעה הנתבעת 4 שאינה נוטלת אחריות על ביצוע התיקונים.
כן טוענת הנתבעת 1 כי היה על התובעים לתת לה זכות תיקון על פי דין, כאשר הנתבעת 1 עומדת על זכותה לתקן את הליקויים.

הנתבע 2 טוען כי מדובר בניסיון של התובעים להוציא ממנו כספים. כן נטען כי החוזה נחתם מול הנתבעת 1 בלבד וכי הוא מעולם לא חתם על ההסכם באופן אישי ו/או כקבלן או מנהל פרויקטים.

יוער כי הנתבעים 1 ו-2 לא הגישו חוות דעת מומחה מטעמם.

הנתבעת 4 מכחישה את טענות התובעים באשר לחבותה על פי פוליסת הביטוח, שכן על פי חוות הדעת מטעמה, מדובר בחדירת מי גשמים לקומת המרתף כתוצאה מאיטום לקוי וכתוצאה מכשל בחיבור בין הקיר לרצפה, ולכן מדובר בליקוי בניה שאינו מהווה אירוע תאונתי או מקרה ביטוחי, כהגדרתם בפוליסה. כן נטען כי לאור בדיקת השמאי מטעם הנתבעת 4 ניתן לתובעים פיצוי בגין הנזק שנגרם לשבילים.

על אף שהנתבעים 1 ו- 2 לא הגישו חוות דעת מטעמם, ובהסכמת הצדדים מונה ביום 25.10.2016, המהנדס דן אורמן כמומחה מטעם בית משפט (להלן: "המומחה").

ביום 15.01.2017 נתן המומחה חוות דעת במסגרתה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 102,700 ₪ בתוספת מע"מ. המומחה ציין כי במידה שהתיקונים יבוצעו על ידי קבלן מזדמן מטעם הדיירים, יש להוסיף למחירים 25%.
יובהר כי בחוות דעת זו, עבודות איטום המרתף הוערכו על ידי המומחה בסך של 5,500 ₪ (תיקון צנרת חודרת ואיטום שלילי של המרתף –סעיף 5.1.2 בחוות הדעת).
עם זאת המומחה קבע בחוות דעתו כי "יש לבצע את כל עבודות האיטום הנדרשות על מנת להבטיח הפסקת חדירת מים למרתף ע"י הנתבע וזאת כדי למנוע מצב שעלות האיטום תעלה על המחירים שנקבתי בחוות דעתי" (סעיף 7 תחת הכותרת "הערות").

בעקבות חוות דעת המומחה, הוסכם בין הצדדים כי יבוצעו עבודות איטום ע"י הנתבעים 1 ו- 2 באמצעות בעלי מקצוע מטעמם.
לאחר שלטענת התובעים, ניסיונות התיקון שבוצעו באמצעות הנתבעים 1 ו-2, לא צלחו, ביצעו התובעים תיקון באמצעות קבלן מטעמם ולאחר מכן, עתרו לכך שתתקיים בדיקה נוספת של המומחה בנוגע לעבודות איטום המרתף.
בדיון מיום 03.01.2018 הסכימו הצדדים כי מאחר שלאחר ביקור המומחה ומתן חוות דעתו בוצע תיקון בנוגע לאיטום המרתף, ייתן המומחה חוות דעת משלימה בנוגע לאיטום המרתף בשים לב לעבודות שבוצעו.

בעקבות זאת ניתנה ביום 24.04.2018 חוות דעת משלימה של המומחה המתייחסת לעבודות איטום המרתף שבוצעו על ידי התובעים והנתבעים 1 ו-2, וקובעת כי סך עלות איטום המרתף על ידי התובעים כולל מע"מ ופיקוח מסתכמת בסך של 114,000 ש"ח. המומחה ציין בחוות דעתו המשלימה כי המחירים אינם כוללים את עלות העבודות שבוצעו על ידי הנתבעות.

לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, הגישו הצדדים ראיותיהם ונשמעו עדי הצדדים. מטעם התובעים העידו התובעים וכן גב' אינקה אולבסקי – אדריכלית המבנה וחברתם של התובעים. מטעם הנתבעים 1 ו-2 העיד הנתבע 2.
בנוסף נחקר המומחה מטעם בית משפט, מר דן אורמן.

לאחר תום שמיעת הראיות הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.
יצוין כי התובעים צירפו לסיכומיהם מסמך ממנו, לטענתם, ניתן ללמוד על היקף השבילים. מדובר במסמך שלא הוגש כראיה בתיק ולא היה מקום לצרפו לסיכומים. גם פניית הנתבעים 1- 2 למומחה בשאלת הבהרה נוספת לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות ללא שהתקבל אישור בית משפט לכך אינה מקובלת.
על כן יודגש כי בית המשפט לא ידרש למסמכים שהוגשו לאחר תום שמיעת הראיות, ככל שאינם מצויים בתיק כחלק מראיות הצדדים, וממילא לא יינתן להם כל משקל.

דיון והכרעה
ישנן מספר מחלוקות עיקריות בין הצדדים.
האחת, טענת הנתבעים 1 ו-2 לפיה יש לנתבעת 1 זכות לתקן את הליקויים. התובעים חולקים על טענה זו וטוענים כי ניתנה לנתבעים 1 ו-2 אפשרות לתקן את הליקויים, אולם הם כשלו בכך.
השניה, היקף הנזק בשים לב לחוות דעת המומחה. בין היתר טוענים הנתבעים 1 ו- 2 כי התיקון שביצעו התובעים לא היה בהתאם לחוות דעת המומחה.
השלישית, נזקים נוספים הנתבעים במסגרת התביעה.
הרביעית, חבותו של הנתבע 2 לאור טענתו כי ההסכם נחתם עם הנתבעת 1 בלבד.
החמישית, היקף חבותה של הנתבעת 4, לאור טענת הנתבעת 4 כי הנזקים הנטענים או רובם המכריע, נובעים מליקויי בנייה ולא כתוצאה מאירוע ביטוחי.

זכות הנתבעים 1 ו-2 לבצע תיקונים
לטענת הנתבעים 1 ו-2, עומדת לנתבעת 1 זכות לבצע תיקונים ולא ניתנה לה האפשרות לעשות כן.
לעניין זה טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי לאורך כל השתלשלות העניינים הייתה הנתבעת 1 מוכנה לבצע את תיקון כל הליקויים בדירת התובעים. לטענת הנתבעים 1 ו-2 העובדה שהתובעים לא אפשרו להם לתקן את הליקויים מהווה הפרת צו שיפוטי ולכן אין התובעים זכאיים לפיצויים. לעניין זה טענו הנתבעים בסיכומיהם כי ככל שבית המשפט יפסוק פיצויים, הרי שיש להעמידם על כ-50% מהעלות שנקבעה לקבלן על ידי מומחה בית המשפט.
הנתבעים 1 ו- 2 טוענים כי עוד במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לפני הגשת כתב התביעה, הסכימו הנתבעים 1 ו-2 לתקן את כל הליקויים, אך מאחר שנדרשו לשלם כ-50,000 ₪ בגין הוצאות הגשת התביעה, סירבו הנתבעים לכך.
לטענת הנתבעים 1 ו-2 המומחה מטעם בית משפט מונה בהסכמת הצדדים כאשר סוכם שהקבלן קרי הנתבעים, יבצעו את התיקונים בדירה אך התובעים התנגדו לקיום ומימוש ההסכמות. לעניין זה נטען כי תחילה התובעים הסכימו לאפשר לבעלי מקצוע מטעם הנתבעים לתקן את הליקויים, אך כעבור זמן מה ביטלו הסכמה זו, זאת לאחר שבוצע תיקון לחלק הראשון של הליקוי שהוא תיקון איטום קירות המרתף – איטום שלילי. לטענת הנתבעים, התובעים ביקשו מהעובדים בשטח לבצע איטום שלא לפי הנחיות המומחה מטעם בית משפט והכל כאשר הנתבע 2 עצמו לא יכול לבדוק זאת בשטח, שכן, התובעים סירבו לאפשר לו להגיע למבנה.

התובעים טוענים לעניין זה, כי לאחר שמונה מומחה מטעם בית משפט, נעשה ניסיון על ידי הנציג מטעמו של הנתבע 2 לבצע איטום שלילי שהוא איטום מתוך המבנה. עבודות אלה בוצעו 6 פעמים ובסופם הודיע איש האיטום מטעם הנתבע 2 כי חייבים לבצע איטום חיצוני. הנתבע 2 סירב לבצע עבודות איטום חיצוני ותיקון שבילים ולכן שכרו התובעים קבלנים מטעמם וביצעו באמצעותם את האיטום החיצוני.

סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר דירות"), קובע כדלקמן:
" (א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.

(ב) חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון".

עם זאת, בפסיקה נקבע כי לא ניתן לכפות על הקונה לאפשר למוכר לתקן את אי
ההתאמה, אולם במקרה כזה הסעד הכספי שייפסק לקונה יהיה נמוך יותר וישקף את
עלות התיקון באמצעות המוכר (הקבלן).
כך, "הנה-כי-כן, השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים(או ליתר דיוק,
מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה
תשובה חד משמעית. הכל תלוי בנסיבות המקרה. כך למשל נפסק כי כאשר בעל
הדירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על פי עלות התיקון לקבלן (ע"א
7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ)" (ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד
נז(5) 1, 14 ור' א' זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, פירוש לחוקי החוזים,
תשס"ב – 2002, בעמ' 619).

כן נקבע בפסיקה כי חוסר אמון בין הקונים לקבלן עשוי לשלול מהקבלן את זכות
התיקון (ר' ע"א 472/95 זולוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ (26.9.96)).
כך נקבע גם בעניין ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ, פ"ד נו(5) 725, 728), " בית המשפט, על פי הראיות שהיו בפניו, סבר כי קיים קושי להדברות בין בעלי-הדין, ובמצב זה החליט לזכות את המערערים בפיצוי על מנת שיוכלו לבצע את התיקון בעצמם. עם זאת, ועל מנת שלא תימצא המשיבה חסרה, הגביל בית-המשפט את הפיצוי לשיעור עלות תיקונו לו נעשה על ידי המשיבה עצמה, וכך נכון היה לעשות".

בענייננו, מעדות התובעת עולה כי בעת ביצוע התיקונים לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, העובדים של הנתבע 2 היו בשטח אולם הוא לא נכח במקום משום שהתובעים לא היו מעוניינים בנוכחותו.
"ש. בכל התיקונים שהיו אחרי שהוגשה חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט אני שואל אם בתיקונים האלה איציק היה נוכח או שהוא רק שלח עובדים?
ת. הוא לא היה נוכח.
ש. לא רציתם לראות אותו בשטח, לא רציתם נוכחות של איציק?
ת. נכון" (עמ' 22 ש' 22 – 26 לפרוטוקול).

אין חולק כי קיים חוסר אמון של התובעים בנתבעים 1 ו-2 והדבר נלמד גם מכך שהתובעים סרבו לאפשר לנתבע 2 להיכנס לביתם והתיקון שבוצע על ידו לאחר הגשת התביעה בוצע באמצעות אחרים מטעמו.

מכאן, ולאור האמור, כאשר קיים חוסר אמון וקושי בהדברות בין בעלי הדין, כפי הדבר בענייננו, לא ניתן לכפות על התובעים את ביצוע התיקון על ידי הקבלן.
יש לבחון אפוא האם יש הצדקה להפחתת הפיצוי בנסיבות העניין.

התובעים פנו לנתבעים 1 ו- 2 בדרישה כי יתקנו את הליקויים.
עובר להגשת התביעה, ניסיון ההידברות בין הצדדים לא צלח והנתבעים 1 ו- 2 סירבו לתקן את מלוא הליקויים והנזקים שנגרמו לתובעים.
כך, בהודעה שנשלחה לתובעת מאת הנתבע 2 ביום 06.08.2014 כתב הנתבע 2 "את הליקויים שציינת בפניי על המרפסת והרטיבות בסלון ובשירות אני כן אתקן לגבי המרתף עם נזקי הגשם תצטרכי להתמודד לבד..." (נספח י"ב לתביעה ונספח י' לתצהיר התובעת).
בעדותה העידה התובעת כי התובעים פנו לבית המשפט כי "כל הניסיונות שלנו לקבל את התיקונים מאיציק לא צלחו. ואז פניתי לעו"ד קמפו" (עמ' 21 ש' 1 – 2 לפרוטוקול).

לאחר הגשת כתב התביעה וקבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, נעשה ניסיון של הנתבעים 1 ו-2 לתקן את הליקויים באמצעות אנשי איטום מטעמם – חברת "מאור איטום" של מר נפתלי אוחיון, אולם ללא הועיל.
התובעת העידה לעניין זה כי "אחריי הרבה שנים שניתנו לאיציק הזדמנויות והוא לא עשה את זה עשינו את התיקונים לבד" (עמ' 21 ש' 9 – 10 לפרוטוקול).
לעניין זה טוענים התובעים כי ניסיונות התיקון שבוצעו בהתאם להנחיית המומחה מטעם בית משפט על ידי הנתבעים 1 ו-2 (באמצעות חברת "מאור איטום" של מר נפתלי אוחיון) , לא צלחו ולכן ביצעו תיקון באמצעות קבלנים מטעמם.

לטענת התובעים, מר אוחיון הפסיק את העבודה בהנחיית הנתבע 2 (סעיף 77.4 לתצהיר התובעת).
הדבר נטען גם בעדות התובעת, כדלקמן:
"ש. כמה מטר אופק ניהול פרויקטים חפרה לפני שהגיע הקבלן האחר?
ת. נפתלי שלח את הבן שלו כמה שנים לפני והם התחילו לחפור עם טוריות זה היה יום רביעי אני לא יודעת תאריך רק את היום בשבוע. הם הגיעו לצינור הביוב של שירותי הילדים, הצינור הזה קרס, הם אמרו שקשה להם לחפור בידיים והם יחזרו למחרת היום. איציק התקשר בלילה כדיי לבקש אני ארטיב את האדמה כדי שיהיה להם קל לחפור וכך עשיתי אבל הם לא חזרו, בהמשך אמר לי נפתלי שאיציק התקשר אליו באותו לילה ואמר לו שלא ממשיכים" (עמ' 22 ש' 13 – 18 לפרוטוקול).

בתצהיר הנתבע 2 מטעם הנתבעים 1 ו- 2, נטען כי:
"גם לאחר שהגיע מומחה מטעם ביהמ"ש והעריך כי מדובר בנזק על סך 93,000 ₪ לא התעסקתי בעניין החבות ומיד שלחתי נציגים מטעמי שיתקנו ליקויים בהתאם להנחיות של מומחה בית המשפט.
לדאבון הלב, התובעים לא אפשרו לי להגיע ולסיים את המלאכה ובכך למעשה מבקשים הם שיעניקו להם כוח בלתי מסויג להתנגד לתיקון המלאכה" (סעיפים 33 – 34 לתצהיר).
ואולם, אין בתצהיר הנתבע 2 התייחסות מפורשת לטענה כי הוא זה שהורה למר נפתלי אוחיון שלא להמשיך בעבודות. הנתבעים 1 ו- 2 אף בחרו שלא להביא את מר אוחיון, שעבד מטעמם, לעדות כדי לסתור את הטענה האמורה. הדבר עולה גם מדברי ב"כ הנתבעים 1 ו- 2, בדיון מיום 03.01.2018, בתגובה לטענות ב"כ התובעים, כאשר לדברי ב"כ הנתבעים 1 ו- 2, אין בכוונתם להביאו לעדות (עמ' 9 ש' 8 - 15 לפרוטוקול).
רק בעדותו בבית המשפט טען הנתבע 2 לראשונה כי אנשי האיטום מטעמו סולקו על ידי התובעים (עמ' 33 ש' 16 לפרוטוקול). טענה זו נזכרה לראשונה בעדותו, מבלי שהדבר נטען בתצהיר עדותו הראשית (שם הלין כי התובעים לא נתנו לו לתקן אך מבלי להזכיר את אנשי האיטום מטעמו).
גם בסיכומיהם טוענים הנתבעים 1 ו- 2 כי התובעים הם שמנעו את המשך התיקון.

כאשר הנתבעים 1 ו-2 נטלו על עצמם את חובת התיקון ולא השלימו את התיקון, הנטל עליהם להוכיח כי הסיבה לכך נעוצה בתובעים. על כן היה על הנתבעים 1 ו- 2 להביא לעדות את מר אוחיון או מי מעובדי האיטום האחרים שניסו לבצע את עבודות האיטום מטעמם לעדות, להוכיח זאת ולסתור את טענות התובעים לפיהן הופסקה העבודה, שממילא לא צלחה, בהוראת הנתבע 2. הנתבעים 1 ו- 2 לא עשו כן ועל כן, אין לקבל את טענתם בעניין זה.
על כן נקבע כי הנתבעים 1 ו- 2, הם שהפסיקו את ביצוע התיקונים, ובכך מיצו את זכותם לתקן על פי הסכמת הצדדים, ועל כן יש להוסיף לסכום שקבע המומחה את תוספת העלות בגין ביצוע ע"י קבלן מזדמן מטעם התובעים, בשיעור של 25% כפי שנקבע על ידו.

טענת הנתבעים 1 ו- 2, כי התובעים ביצעו את התיקון על ידי איטום חיצוני וזאת על דעת עצמם מבלי שהתקבל לכך אישור מראש של המומחה, תידון להלן במסגרת הדיון בקביעת הליקויים.

קביעת הליקויים על פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט
ביום 15.01.2017 נתן המומחה חוות דעת במסגרתה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 102,700 ₪ (93,350 ₪ בתוספת 10% פיקוח הנדסי) ובתוספת מע"מ. המומחה ציין כי במידה שהתיקונים יבוצעו על ידי קבלן מזדמן מטעם הדיירים, יש להוסיף למחירים 25%.
כאמור, בחוות דעת זו נקבעה עלות איטום המרתף - איטום שלילי, על סך 5,500 ₪ וכי על הקבלן (הנתבעים 1 ו-2) לבצע את עבודות האיטום.

לאחר שלטענת התובעים, ניסיונות התיקון שבוצעו באמצעות הנתבעים 1 ו-2, לא צלחו, ביצעו התובעים תיקון באמצעות קבלן מטעמם. בהסכמת הצדדים ניתנה ביום 24.04.2018 חוות דעת משלימה של המומחה המתייחסת לעבודות איטום שבוצעו על ידי התובעים, אשר קבעה כי עלות איטום המרתף על ידי התובעים כולל מע"מ ופיקוח מסתכמת בסך של 114,000 ש"ח. סכום זה כולל עלות עבודות האיטום שבוצעו על ידי התובעים בסך של 100,000 ₪ וכן עבודות נוספות שידרשו בגין תיקון שליכט צבעוני (5,000 ₪), בגין פירוק קיר גדר קדמי ובניית קיר (7,000 ₪) ותיקון קופינג בחצר (2,000 ₪), בסך של 14,000 ₪. סכומים אלו כוללים גם פיקוח ומע"מ.

המומחה ציין בחוות דעתו המשלימה כי המחירים אינם כוללים את עלות העבודות שבוצעו על ידי הנתבעות.

יובהר כי מאחר שחוות הדעת המשלימה עוסקת בעבודות איטום מרתף, מדובר למעשה בסכום שמתווסף כמעט במלואו (למעט הסך של 5,500 ₪ שנזכר בחוות הדעת הראשונה), לסכום חוות הדעת הראשונה.

בפסיקה נקבע כי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט ואולם, נקודת המוצא היא כי יש לתת משקל רב לחוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט.

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, אך כאמור, לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן " (ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' מ. רבין)

בענייננו, מדובר במומחה שמונה בהסכמת הצדדים כאשר הנתבעים 1 ו- 2 בחרו שלא להגיש חוות דעת מטעמם. חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט בתיק זה היו מנומקות ומפורטות, המומחה, הן בעדותו והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה נתן מענה מספק לשאלות שנשאל וחוות הדעת לא נסתרו.
יתרה מזו, נראה כי הצדדים לא חולקים על חוות דעת המומחה ומסקנותיו, והמחלוקות נוגעות למשמעות הקביעות שלו ביחס לנסיבות העניין.

כך, נראה כי אין חולק בנוגע לליקויים שנמצאו בחוות דעתו הראשונה של המומחה. כאמור, הנתבעים 1 ו 2 לא הגישו חוות דעת מטעמם ולטענתם היו נכונים לבצע את התיקון כפי שנקבע.

באשר לטענות הנתבעת 1 בסיכומיה (סעיף 58), בנוגע לחישוב העלויות, מדובר בטענות שנטענו בעלמא, לראשונה בסיכומים, ללא כל אסמכתא וללא כל תימוכין בעדות המומחה. על כן, אין לקבלן.

חוות דעתו השנייה של המומחה ניתנה כאמור לאחר שהתובעים ביצעו את איטום המרתף, והיא אמדה את עלותו. המחלוקת העיקרית היא בשאלה האם התובעים היו רשאים לבצע את התיקון בעצמם, כפי שביצעו, תוך ביצוע איטום חיצוני.

לטענת התובעים מגיעים להם הסכומים שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט.
מנגד נטען בסיכומי הנתבעים 1 ו- 2 כי לא התקבל אישור מראש של המומחה מטעם בית המשפט לתיקון שביצעו התובעים והם ביצעו את התיקון על דעת עצמם.
לעניין זה נטען כי התובעים ביצעו איטום חיצוני למרות שלא היה בכך צורך על פי קביעת המומחה. על כן טוענים הנתבעים כי אין עליהם לשאת בעלות שקבע המומחה.

מחוות דעת המומחה ומעדותו עולה בצורה ברורה שעבודת האיטום שבוצעה על ידי הנתבעים 1 ו- 2 אינה מקצועית (עדות המומחה עמ' 40 ש' 4 – 5 לפרוטוקול).

המומחה בעדותו העיד כי הוא לא נתן הנחיות כיצד לבצע את התיקון (עמ' 38 ש' 26 לפרוטוקול).

כן ציין המומחה בעדותו כי:
"מה שהכי חשוב בתשובות שלי זה שהתיקון יבוצע על ידי הקבלן וכך נשמרת האחריות שלו. מניסיון שלי אם עושים את התיקון כמו שצריך על פי המלצה שלי הבעיה נפתרת. אם צריך איטום שלילי ניתן לבצע גם איטום שלילי אם קיימת בעיה אבל בדרך כלל במקרים כאלה כאשר אני ממונה כמומחה אני בודק את השלבים של העבודה שמבצע הקבלן, מגיעים למצב שביצעו הרחקת מים מהמרתף ומהמגרש, מגיעים לחורף לגשם, אם נפתרה הבעיה אז פתרנו אותה, אם הבעיה לא נפתרה אז אפשר להגיע לפעולה דרסטית של איטום הקירות כמו שביצעו. אני יכול להגיד שהיה לי מקרה של מרתף שכל חורף שכל חורף 40 ס"מ מים היו נכנסים לתוך המרתף, וברגע שעשיתי את הרחקת מים ולא נתתי למים להישאר במגרש נפתרה הבעיה. שם התברר שהמים נכנסו מהקיר שאין אליו גישה, היה מתחת לבית בריכה והמים נכנסו לתוך המרתף. מצד שני, אני לא יודע בדיוק מה קרה שם, אני יודע שבמועד הביקור השני שלי נמסר לי שהקבלן ביצע תיקונים שלא הועילו ולכן הם הלכו לפעולה של איטום קירות המרתף החיצוניים ואין ספק שהעבודה של האיטום כמו שראיתי בתמונות שביצע הקבלן האיטום שבנה את הבית הייתה לא מקצועית" (עמ' 39 ש' 27 עד עמ' 40 ש' 5 לפרוטוקול).

המומחה מטעם בית המשפט העיד כי "לדעתי, אם הקבלן היה מבצע את כל התיקונים שציינתי בחוות דעתי הבעיה הייתה נפתרת..." (עמ' 41 ש' 11 לפרוטוקול).
לכן טוענים הנתבעים 1 ו- 2 כי לא היה צריך לבצע איטום חיצוני כפי שבוצע בסופו של יום על ידי התובעים.

ואולם, מן הראיות בתיק עולה כי התיקון שבוצע מטעם הנתבעים 1 ו-2 באמצעות חברת "מאור איטום" של מר נפתלי אוחיון לא צלח, והנתבע 2 הורה על הפסקת העבודות כאשר התברר שיש לבצע איטום חיצוני.

הדבר נלמד מתצהירה של התובעת לפיו מר אוחיון הפסיק את העבודה בהנחיית הנתבע 2 (סעיף 77.4 לתצהיר התובעת).

כמו כן, בחוות הדעת המשלימה של המומחה מיום 24.4.18 מציין המומחה כי ביקר במקום בנוכחות התובעים, הנתבע 2, נציג חברת האיטום "מאור איטום" – הבן של אוחיון נפתלי, מר אבירם, ב"כ התובעים, המפקח על ביצוע התיקונים מטעם התובעים מר יורם ממן ונציג חברת "בטקל דרום" שביצע עבודות איטום מרתף מטעם התובעים.
בחוות דעת המומחה, בחלק המתייחס לעבודות האיטום שבוצעו על ידי הנתבעים, מציין המומחה את הדברים שנאמרו במועד ביקורו, כדלקמן:
"5.2.1 לדברי אבירם הגיע לבית 6 פעמים לצורך ביצוע איטום למרתף. ביצענו הצפה ואז ראינו רטיבות בקיר המרתף הדרומי, חצבנו בקיר ומים החלו לחדור. לפי המפלסים המים חדרו מתחת לרצפת החצר האנגלית וראו ברזלים שחדרו לקירות.
5.2.2 לדברי אבירם, חפרנו והגענו לבטון רטוב. אטמנו עם חומרי איטום פנקריט ונטרון, וביצענו הזרקות בפנים. כשעשינו הצפות, לא חדרה רטיבות. בברזל שמצאנו אמרתי לאיציק שצריך לאטום מבחוץ, היתה רצועת חיזוק בין הקיר לרצפה. חפרנו ומצאנו שיש עצר כימי
לדברי אדווה "אבירם אמר שהקיר מתפורר בידיים".
5.2.3 לדברי איציק "בזמן הבניה התחלנו עם בטון רזה, בגלל שיש קורות, מעל בטון רזה שמנו יריעה שיוצאת החוצה, בחורף הראשון לא היתה רטיבות, חוץ מעלייה קפילרית בפנים, כנראה היה כשל באיטום. היתה הצפה בגובה של 20 ס"מ, מים חדרו מהחלון ולא מחור קטן" (הדגשה שלי – ע.ק.) .

מהאמור עולה כי גם אבירם (נציג "מאור איטום") , בדבריו למומחה, ציין כי אמר לאיציק (הנתבע 2) שצריך לאטום מבחוץ.

כפי שצוין לעיל, הנתבעים 1 ו- 2 בחרו שלא להביא לעדות את מר נפתלי אוחיון מ"מאור איטום" , שעבד מטעמם, או את בנו – אבירם, כדי לסתור את הטענה לפיה האיטום שבוצע על ידם לא צלח ונדרש איטום חיצוני.

העובדה כי התיקון לא הצליח נלמדת גם מעדות המומחה:
"ש. האם זה נכון שהצגנו לך גם תמונות וגם סרטי וידאו בהם ניתן לראות לאחר ביצוע האיטום השלילי (במהלך שישה ביקורים של איש האיטום של הנתבע 2) שעדיין ישנה זרימה של מים לתוך המרתף?
ת. אני לא זוכר אם לתוך המרתף, אני זוכר שמהברזל הבולט זרמו מים. אני לא זוכר משאר המרתף. יכול להיות" (עמ' 45 ש' 33 עד עמ' 46 ש' 2 לפרוטוקול).

ויודגש, אני ערה לכך שהמומחה סבר שניתן לבצע את האיטום באופן אחר שעלותו נמוכה יותר.
יחד עם זאת, שוכנעתי מהעדויות בתיק כי ניסיון זה לא צלח.
יתרה מזו, המומחה עצמו הדגיש בחוות דעתו ובעדותו את חשיבות האחריות של הקבלן להצלחת האיטום. כך, "יש לבצע את כל עבודות האיטום הנדרשות על מנת להבטיח הפסקת חדירת מים למרתף ע"י הנתבע וזאת כדי למנוע מצב שעלות האיטום תעלה על המחירים שנקבתי בחוות דעתי" (סעיף 7 לחוות הדעת מיום 15.01.2017), וכן, "מה שהכי חשוב בתשובות שלי זה שהתיקון יבוצע על ידי הקבלן וכך נשמרת האחריות שלו" (עמ' 39 ש' 27 לפרוטוקול).
ובהמשך,
"יש עובדה שהתובעים שילמו כסף בגין ביצוע איטום מחדש של קירות חוץ. ברור שבמידה והיה מבוצע איטום כמו שצריך בקירות מרתף, התובעים לא היו נדרשים להוצאה שהייתה להם. זה שיקול דעת בית משפט. אם הייתה בעיה בין הקבלן לבין התובעים, התובעים בחרו בפתרון הקונבנציונלי של איטום הקירות מחדש אני לא יכול להגיד מי צודק" (עמ' 47 ש' 3 – 7 לפרוטוקול).

לאמור יש להוסיף, כי הנתבע 2 טוען בעדותו שאנשי האיטום מטעמו הסכימו לעשות איטום חיצוני באישורו (עמ' 33 ש' 13 – 14 לפרוטוקול). טענה זו לא הוכחה וממילא נוכח דברים אלה , לא ברור מדוע הנתבעים 1 ו- 2 מלינים על כי בוצע איטום חיצוני , לאחר שהנתבע 2 הורה ל"מאור איטום" להפסיק את העבודה.

יוער כי גם המומחה מטעם בית המשפט ציין בעדותו כי נדרש איטום חיצוני בחלק מהקירות.
כך, "... ציינתי שאין צורך לבצע איטום חיצוני בכל הקירות אלא רק לגבי חלקם" (עמ' 39 ש' 19 – 20 לפרוטוקול).

לכן, כאשר התיקון שבוצע על ידי הקבלן, קרי הנתבעים 1 ו- 2 לא צלח, די בכך כדי לקבוע כי התובעים היו רשאים לבצע את התיקון בעצמם באופן בו בוצע.

על כן, לאחר שלא צלחו ניסיונות האיטום ע"י אנשי האיטום מטעם הנתבעים 1 ו- 2, מקבלת אני את עמדת התובעים בדבר הצורך לבצע איטום חיצוני.

על פי חוות דעתו הראשונה של המומחה, זכאים התובעים לסכום כדלקמן:
מסך של 93,350 ₪ יש להפחית סך של 5,500 ₪ בגין עבודות האיטום השלילי, שכן הללו נכללו בסופו של דבר במסגרת עבודות האיטום שבחוות הדעת המשלימה. על כן עומד סכום חוות הדעת הראשונה על סך של 87,850 ₪.

על פי עדות המומחה, לסכום האמור יש להוסיף את הסכומים הבאים:
סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין תיקון טיח או פנלים גבוהים (ר' עדות המומחה בעמ' 48 ש' 18 ו- 26 - 28 לפרוטוקול).
סך של 8,000 ₪, שכן על פי עדות המומחה, עלות צביעה של כל הבית עומדת על סך של 14,000 ₪ תחת 6,000 ₪ בגין תיקוני טיח באופן מקומי כפי שנקבע בחוות דעתו (עמ' 48 ש' 29 – 35 לפרוטוקול).
על כן מדובר בסכום של 97,350 ₪.

לסכום זה יש להוסיף 10% פיקוח, 25% תוספת בגין קבלן מזדמן ומע"מ. סה"כ בגין חוות הדעת הראשונה - סך של 156,612 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן חוות הדעת (15.01.2017).

על פי חוות דעתו המשלימה של המומחה זכאים התובעים לסך של 100,000 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח) וכן לסך של 14,000 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח) בגין עבודות נוספות (ס' 5.5.2 – 5.5.4 לחוות הדעת המשלימה).

באשר לסך של 100,000 ₪, המומחה קבע סכום זה בהסתמך על תשלומים ששולמו על ידי התובעים עבור ביצוע עבודות איטום המרתף.
המומחה התבקש, בשאלת הבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 להתייחס לעלויות על פי מחירון דקל, והעריך בתשובתו מיום 14.6.18, את העלות בסך של 42,000 ₪ (לפני מע"מ). מדובר בסכום הנמוך משמעותית מהסכום ששולם בפועל על ידי התובעים.
בעדותו, כאשר נשאל המומחה ממה מורכב הסך של 100,000 ₪ שקבע בחוות דעתו המשלימה, השיב המומחה כדלקמן:
"אני בודדתי 2 סעיפים, סעיף 1 ו-16 מהטבלה. סעיף 1 ליצחק זנה חפירות פירוק ופינוי על סך 73,827 ₪ ואיטום מרתף וחצרות אנגליים 26,206 ₪. סכ"ה 100,000 ₪. בשאלת ההבהרה ביקש ממני עו"ד הנתבע לנתח כמה היה עולה לבצע את העבודות האלה לפי מחירון דקל ומה שאני עשיתי תמחרתי את העבודות על פי מחירון דקל. לשאלת בית המשפט אם מלכתחילה היית מעריך את העבודות בחוות דעת עוד טרם בוצעו על פי מה הייתי מתמחר אותם אני משיב שעבודות כאלה הן עבודות מאוד לא פשוטות כאשר תובעים שאינם קבלן בניין וצריכים להתעסק עם עבודה כזאת מסובכת של חפירה ליד מרתף איטום והחזרת קרקע עבודה שהייתה יכולה לעלות אפילו כפול ממחיר של דקל לכן אני חוזר עוד פעם על ההמלצה שלי שהעבודה תבוצע על ידי קבלן שיכול לבצע במחיר דקל כי יש לו את הפועלים שלו והכלים שלו. הוא לא צריך את הרווח הקבלני. אנשים פרטיים על עבודה כזו מסובכת אם הוא לא מרוויח 30% הוא לא ניגש לעבודה כזו" (עמ' 44 ש' 25 – 35 לפרוטוקול).

מעדות המומחה נלמד כי מדובר בעבודות מאוד לא פשוטות שיכולות לעלות אפילו כפול ממחירון דקל.
אמנם, גם תמחור כפול של מחירון דקל בצירוף פיקוח ומע"מ מגיע לסכום הנמוך מהסכום אותו שילמו התובעים בהתאם לקביעת המומחה בחוות דעתו המשלימה. ואולם, כאשר בפועל שילמו התובעים סכום גבוה יותר, כפי שאף מאשר המומחה בחוות דעתו המשלימה, אני סבורה כי יש לפצות את התובעים בהתאם לסכום ששולם על ידם בפועל.
לעניין זה יובהר כי המומחה בחן את עבודות האיטום שבוצעו בפועל ואת הסכומים ששולמו על ידי התובעים בגינן ומצא כי יש לאשרם.
הנתבעים 1 ו- 2 ביצעו את עבודת האיטום באופן רשלני, סירבו לתקן את איטום המרתף בטרם הגשת התביעה ואף נכשלו בביצוע התיקונים תוך כדי ההליך המשפטי.
לכן, אינני מקבלת את טענת הנתבעים 1 ו- 2 כנגד עלויות התיקון ששילמו התובעים בפועל לקבלן מטעמם.

לאור האמור, יש לפצות את התובעים בסכום ששולם על ידם, בסך של 100,000 ₪, כפי שאושר בחוות הדעת המשלימה של המומחה.

על פי עדות המומחה, יש להוסיף לרכיבים הנזכרים בסעיפים 5.5.2 ו- 5.5.4 לחוות הדעת המשלימה 25% בגין ביצוע שלא על ידי הנתבעים (עמ' 48 ש' 6 לפרוטוקול).
על כן הסכום הכולל המגיע לתובעים על פי חוות הדעת השנייה עומד על סך של 117,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן חוות הדעת (24.04.2018).

טוענים התובעים כי יש לחשב את השבילים לפי 90 מ"ר ולא לפי 60 מ"ר כפי שקבע המומחה. אינני מקבלת את טענת התובעים. התובעים לא הוכיחו כי מדובר ב 90 מ"ר והאסמכתא בעניין זה צורפה לראשונה לסיכומיהם, ולכן, כפי שצוין לעיל, לא ניתן להסתמך עליה.

גם טענת התובעים בעניין עלות תיקון בריכות הביוב בסך של 10,000 ₪ לא הוכחה, שכן לא צורפו אסמכתאות מספקות לעניין זה ומדובר בהערכה בלבד.

נזקים נוספים הנתבעים על ידי התובעים
בסיכומיהם מציינים התובעים נזקים נוספים בגינם הם דורשים פיצוי, מעבר לסכומים שנקבעו בחוות דעת המומחה.
יצוין כי מדובר ברכיבי נזק שונים בחלקם מאלה אשר נטענו בכתב התביעה.

טוענים התובעים כי יש לפצותם בסך של 30,000 ₪ עבור שיקום גינתם בשל הנזק שנגרם לה.
טענת התובעים באשר לנזק שנגרם לגינתם נטען בעלמא.
התובעים לא צירפו כל אסמכתאות לעניין זה, כאשר גם חוות דעת המומחה בעניינם אינה מתייחסת לנזקים מסוג זה.
בנסיבות אלה, התובעים לא הוכיחו ראש נזק זה ודין טענתם זו להידחות.

טוענים התובעים כי בשל ההצפה, דייר אשר התגורר ביחידת הדיור במרתף נאלץ לעזוב את יחידת הדיור וכי במשך שנתיים הפסידו התובעים שכר דירה בסך של 38,400 ₪.
התובעים לא צירפו כל אסמכתא לטענת זו ובפרט לא צורף חוזה שכירות או אסמכתא אחרת כלשהי לדמי השכירות הנטענים.
על כן התובעים לא הוכיחו רכיב נזק זה.

טוענים התובעים כי יש לחייב את הנתבעים 1 ו-2 בגין הוצאות שנפסקו לחובתם עקב דחיית התביעה כנגד הנתבעת 3, בסך של 10,000 ₪.
אין בידי לקבל טענה זו. היה על התובעים לבצע את כל הבירורים הדרושים עובר להגשת התביעה וממילא לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעים 1 ו-2 בגין ההוצאות שנפסקו לחובת התובעים.

בכתב התביעה טענו התובעים לקיומה של ירידת ערך בשיעור של 200,000 ₪. התובעים לא צירפו חוות דעת בתמיכה לטענתם זו ולא הוכיחו קיומה של ירידת ערך בכלל ובשיעור האמור בפרט. התובעים אף לא חזרו על טענתם זו בסיכומיהם ומשכך היא נזנחה. על כן אין לפסוק לזכותם פיצוי ברכיב זה.

התובעים תבעו 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש, שנגרמה להם בשל התנהלות הנתבעים 1 ו-2.
הטענה נטענה ללא פירוט, אולם, ניתן לקבוע כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש כתוצאה ממחדלי הנתבעים 1 ו-2 והתנהלותם. מדובר בתקופה ממושכת בה נאלצו התובעים לחיות בביתם עם הליקויים תוך שנמנע מהם שימוש בחלקו. כן נגרמה ועוד תגרם עוגמת נפש בתקופת תיקון הליקויים.
מנגד יש להתחשב גם בכך שהליקויים התמקדו בעיקר במרתף ולא מנעו או פגעו בשימוש התובעים ביתר חלקי ביתם.
על כן אני מעמידה את הפיצוי ברכיב זה על סך של 15,000 ₪.

חבות הנתבע 2
טוען הנתבע 2 כי הוא אורגן של הנתבעת 1 ופעל במסגרתה, כי רק הנתבעת 1 חתומה על החוזה וכי כל השיקים שנמסרו נמסרו לפקודת הנתבעת 1 בלבד.
מנגד, טוענים התובעים כי כל עבודות הבניה בוצעו על ידי הנתבע 2 או מי מטעמו.

עיון בהסכם מיום 24.06.2011, מעלה כי ההסכם נחתם בין " י.כ.אופק ניהול פרויקטים בע"מ" כאשר מתחת לשם החברה וכחלק מפרטי הקבלן, רשומים גם פרטי הנתבע 2 לרבות מספר קבלן.
אמנם, על ההסכם מתנוססת חותמת של הנתבעת 1 בצירוף חתימה, ואולם די בכותרת ההסכם הנוקבת מפורשות בפרטיו של הנתבע 2, כדי לקבוע כי ההסכם נעשה גם עמו.

יתרה מזו, בנוסף לעילת התביעה החוזית, נתבעו הנתבעים גם בעילות נזיקיות, לרבות בגין עוולת הרשלנות.
ההלכה הפסוקה הבחינה בין אחריות עקיפה מכוח הרמת מסך לבין אחריות אישית, כאשר המבחן לעניין הטלת אחריות אישית הוא המבחן הרגיל של קיום יסודות העוולה הנזיקית (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 697 - 700).
בענייננו, שוכנעתי כי יש להטיל על הנתבע 2 אחריות אישית בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות.
אין חולק כי הנתבע 2 הוא זה שבפועל שימש כקבלן לבניית ביתם של התובעים והיה הגורם המקצועי אשר ניהל את הבניה מול התובעים ומול אנשי המקצוע. על כן, אין מדובר רק באורגן של הנתבעת 1 אלא באדם אשר שימש בפועל כקבלן הממונה על עבודות הבניה ואחראי להן (ר' והשוו ע"א (ת"א) 234/96 חב' חי ארד בע"מ נ' גבאי אברהם (08.06.1997)).
על כן, משנמצא כי נמצאו פגמים בעבודות הבניה והאיטום, הנתבע 2 התרשל בתפקידו המקצועי.
די באמור כדי לייחס לנתבע 2 אחריות אישית בנזיקין.

לאור האמור, אין לפטור את הנתבע 2 מחבותו כלפי התובעים.

בשולי הדברים, יצוין כי התובעים והנתבעים 1 ו-2 העלו טענות שונות בנוגע לרישום מספר הקבלן השייך לנתבעת 3. אין חולק כי התובעים ידעו שאין מדובר במספר הקבלן של הנתבע 2. עם זאת, לטענת התובעים, כפי שעולה מתצהירי העדות הראשית מטעמם, התובעים ידעו על כך וסברו שמאחר שמדובר ברישיון של הדוד שלו, זה בסדר (עמ' 17 ש' 16 – 20 לפרוטוקול). הנתבע 2 אישר, כאמור בדיון מיום 16.01.2017 , כי מספר הקבלן של הנתבעת 3, הוסף להסכמים שלא בידיעתה של הנתבעת 3.
בנסיבות אלה, כאשר התובעים ידעו שהנתבעים 1 ו-2 עושים שימוש במספר קבלן שאינו שלהם, ואף נתנו לכך את הסכמתם, ממילא אין הדבר נזקף לחובת הנתבעים 1 ו-2.

חבות הנתבעת 4 והיקפה
התביעה כנגד הנתבעת 4 הוגשה יחד ולחוד עם התביעה כנגד יתר הנתבעים, כאשר נאמר בתביעה כי חלק מהנזקים נגרמו בשל חדירת מים מחלון הממ"ד וחלק בשל רשלנותם של הנתבעים האחרים (סעיף 32 לכתב התביעה).

בסיכומיהם העמידו התובעים את סכום התביעה כנגד הנתבעת 4, על סך של 58,500 ₪ וזאת, בטענה כי בחודש דצמבר 2013 חדרו מים דרך חלון הממ"ד בשל כמות גשם חריגה וכי אין כל ספק שהדבר גרם לחלק מהנזק שנגרם למרתף ובין היתר רטיבות במשקופים, רטיבות ברצפת המרתף אשר נספגה בקירות ואף שקיעת השבילים.

הנתבעת 4 טוענת בסיכומיה כי הסכום שנזכר בסיכומי התובעים על סך 58,500 ₪ אינו מבוסס על קביעת המומחה מטעם בית משפט, אלא על הערכה לא ברורה של התובעים. כן נטען כי מדובר בתיק שרובו המכריע מקורו בליקויי בניה, לרבות בשל איטום רשלני והנזקים אינם קשורים לנתבעת ומוחרגים מהפוליסה שנרכשה ממנה.
הנתבעת 4 טוענת כי מדובר באירוע חד פעמי שלא העלה ולא הוריד מהנזק שנגרם לפני ואחרי כתוצאה מבעיות האיטום. לעניין זה נטען כי מעיון בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט, הפריטים היחידים היכולים להיות קשורים לכיסוי הביטוחי מופיעים בסעיף 5.1.2 לחוות דעת המומחה. אולם, לחדירת המים מהחלון במשך זמן קצר לא הייתה השפעה משמעותית על נזקים אלה שכן ממילא חדרו מים למרתף כתוצאה מאיטום ליקוי, ללא קשר לנזילת מים מחלון הממ"ד. גם הנזק לשבילים הינו כולו כתוצאה מליקויי הבניה, כפי שאישר המומחה.
הנתבעת 4 מציינת כי הסכום שאושר לתשלום לתובעים בסך של 6,525 ₪, שולם בהתאם לחוות דעת שמאי טרם הגשת תביעה וככל שלא נפרע, תנפיק הנתבעת 4 שיק חלופי באותו סכום.

מעדויות התובעת והעדה גב' אינקה אולבסקי עולה כי מים חדרו לממ"ד גם דרך החלון.
התובעת העידה כדלקמן:
"ש. בדיעבד אני מבין מכל החוות דעת והבדיקות שהתברר שזה היה חוסר באיטום?
ת. גם. למרות שאני במו עיני ראיית שנכנסו מים מהחלון והוא היה סגור" (עמ' 25 ש' 24 -25 לפרוטוקול) .
גב' אולבסקי העידה כי מים חדרו דרך חריץ בתחתית החלון (עמ' 16 ש' 14 – 15 לפרוטוקול).
די בעדויות האמורות כדי לשכנעני כי אכן הייתה חדירה של מים גם מחלון הממ"ד.
ואולם, אין די בכך ועל התובעים להוכיח את הקשר הסיבתי בין חדירת המים לנזק שנגרם.

התובע בעדותו העיד שבסרטונים רואים שחדירת המים היא בין הרצפה לקיר (עמ' 29 ש' 16 – 20 לפרוטוקול) ואישר כי אם הנתבע 2 היה מתקן את הליקויים לא היתה תביעה (עמ' 29 ש' 26 – 31 לפרוטוקול).

התובעת העידה בעניין חבות הנתבעת 4 כדלקמן:
ש. מפנה אותך לסעיף 49 לתצהירך, את כותבת "יובהר כי אנחנו".. מקריא, אם אני מבין נכון החלק של חברת הביטוח לשיטתך זה הנזק שנגרם כתוצאה ממים שנכנסו מהחלון?
ת. כן. והשבילים. אתם גם נתתם לי כסף חלקי על שבילים ולקחתם על זה אחריות.
ש. נתנו לך 6500 ומשהו ?
ת. ולא פדיתי.
ש. ז"א שלמעשה לאחר שאנחנו יודעים היום שנזילת המים ברובה הגיעה כתוצאה מאיטום ולא מהחלון אז למעשה מה הנזק שאת טוענת שנגרם?
ת. אני לא יודעת להפריד בין הנזק הזה והנזק הזה. החלון היה סגור, מים נכנסו מהחלון, ורצפת הפרקט נרטבה ומים נכנסו מתחת לרצפה, השבילים שקעו. האחריות היא בניכם.
ש. שקיעת השבילים קשורה לחלון?
ת. לא.
ש. ז"א שאם המומחה קובע שכל עלות הפרקט היא 5,400 ₪ אז למעשה זה הנזק שנגרם לך בתוך הבית עצמו מהמים שנכנסו?
ת. יש הרבה יותר מזה.
ש. אני רוצה להבין מה הנזק שנגרם כתוצאה מהחלון?
ת. הפרקט, הריהוט שהיה שם והשבילים.
ש. אין התייחסות בחוות הדעת על הריהוט וזה לא נתבע, את למעשה תובעת על פרקט ושבילים?
ת. כן. (עמ' 26 ש' 25 עד עמ' 27 ש' 8 לפרוטוקול)

מהאמור עולה כי התובעת לא ידעה לקבוע מה הנזק שנגרם כתוצאה מחדירת מים מהחלון לפרקט.
גם באשר לשבילים לא הוכחה חבות הנתבעת 4. כך, כאשר נשאלה התובעת על חוות הדעת לפיהן שקיעת השבילים נובעת מרשלנות הקבלן השיבה: "זה ביניכם להחליט" (עמ' 25 ש' 32 – 33 לפרוטוקול).
אין די באמירה זו ועל התובעים להוכיח את חבות הנתבעת 4 באשר לנזק שנגרם לשבילים.

גם מחוות דעת המומחה מטעם בית משפט לא ניתן ללמוד מה הנזק שנגרם כתוצאה מחדירת המים לממ"ד דרך החלון, ואין כל התייחסות לכך.

לגבי השבילים מתייחס המומחה רק לאחריות הקבלן, קרי הנתבעים 1 ו- 2.

בעדותו העיד המומחה לעניין זה:
"ש. האם סיפרו לך על החלון שירדו ממנו מים?
ת. אני לא יכול להתייחס לטענה שמסרו לי בעל פה בלי שראיתי. אם עושים עבודה כמו שצריך גם אם יורד גשם לא צריכה להיות שקיעה של השבילים" (עמ' 49 ש' 26 – 28 לפרוטוקול) .

מהאמור עולה כי לא ניתן לקבוע מה הנזק שנגרם כתוצאה מחדירת המים דרך החלון ולכמת את שיעורו, וכך גם בעניין הנזק לשבילים, כאשר התביעה בעיקרה מכוונת לנזקים בגין ליקויי בניה ואיטום ועלות תיקונם. התובעים לא פירטו עניין זה כנדרש בתביעתם והטענה בסיכומים כי הם מעריכים את חלקה של הנתבעת 4 ב – 50% מהנזק לממ"ד ולשבילים נטענה בעלמא ללא כל בסיס.

לפיכך, התובעים לא הוכיחו את חבות הנתבעת 4, ובוודאי לא את הסכומים שנתבעו ממנה.
על כן, דין התביעה כנגד הנתבעת 4 להידחות.
אין באמור כדי לפגוע בהתחייבות הנתבעת 4 להנפיק לתובעים שיק חלופי תחת השיק שניתן לתובעים ולא נפרע.

סיכום
לאור האמו ר אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
בגין חוות הדעת הראשונה - סך של 156,612 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן חוות הדעת (15.01.2017).
בגין חוות הדעת השנייה - סך של 117,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן חוות הדעת (24.04.2018).
עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין.
הוצאות משפט שנגרמו לתובעים בגין חוות הדעת שהוגשו על ידם (בכפוף להצגת חשבונית), חלקם של התובעים בעלות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט והוצאות אגרה באופן יחסי לסכום שנפסק.
שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

מהסכום האמור יופחת הסכום ששולם לתובעים על ידי הנתבעת 4.

התביעה נגד הנתבעת 4 נדחית.
התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת 4 בגין חוות הדעת מטעמה (בכפוף להצגת חשבונית) ובחלקה של הנתבעת 4 בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט. בנוסף אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעת 4 שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

זכות ערעור כחוק

ניתנה היום, ג' אדר תש"פ, 28 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.