הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 48476-10-19

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

מבקשים

עופר ארביב

נגד

משיבים
מאור מויאל

החלטה

מבוא

בפני בקשה למחיקת התובענה עקב העדר סמכות מקומית.

רקע

עסקינן בתובענה העוסקת ב- "קנ יין רוחני", בה עותר התובע לסך של 100,000 ₪, בגין הפרת זכויות יוצרים. לטענת התובע, הנתבע עשה שימוש ביצירת צילום של התובע, במטרה מסחרית של פרסום, שיווק וקידום עסקי הנתבע וזאת ע"י פרסום והצגת יצירת התובע באתר האינטרנט של הנתבעת.

לטענת הנתבע, בבקשתו דנא, דין התביעה להימחק, או שיש להעבירה לבית המשפט המוסמך, שכן כללי הסמכות המקומית מפנים לכך שדין התובענה להתברר לפי מגורי הנתבע.

בתגובה לכך הפנה התובע לכך שכללי הסמכות המקומית בתקנות מסייגים עסקה שבוצעה באינטרנט וקובעים כי ניתן לברר אותה לפי מקום מגורי הנתבע.

בתגובה לכך השיב הנתבע כי קיימת לאקונה בתקנות וכי התקנות החדשות, שטרם נכנס ו לתוקף אמנם, מסדירות לאקונה זו, וקובעות כי יש להגיש תביעות מסוג התביעה שבכותרת במקום עסקו או במקום מגוריו של הנתבע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ובתגובה לה הגעתי להחלטה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד 1984 הדנה בתובענה שאינה כולה במקרקעין, קובעת חלופות אלטרנטיביות למקום השיפוט. על פי הוראות התקנה, זכאי התובע להגיש את התובענה לאחד מבתי המשפט, שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

"... (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע:
(2) מקום יצירת ההתחייבות:
(3) מקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות:
(4) מקום המסירה של הנכס:
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים: ....".

תקנה 3 א 2 אשר התווספה ב- 2016, מסייגת וקובעת כלהלן:

"... (א2) על אף האמור בתקנת משנה (א), תובענה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, בלבד, ויחולו האמור בתקנת משנה (א1). ..".

לאור התקנות, ובהינתן כי התובענה שבפני הינה תובענה בשל פרסום נטען ברשת האינטרנט, הרי שאין חולק ולא יכול להיות חולק כי פרשנות התובע כי ניתן היה להגישה אף לפי מקום עסקו או מקום מגורי התובע, הינה סבירה ומתקבלת על הדעת.

את טענות הנתבע בתשובת ו לתגובה, אני דוחה על הסף, בהיותם תאורטיים, ומבוססים על תקנות שטרם נכנסו לתו קף, מה גם שהתקנות הקיימות הינן ברורות, ואיני מוצאת כי קיימת בהן עמימות או "לאקונה", בשל קיומה של המלה "בלבד".

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

בנסיבות אלו אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך של 1500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם שאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.