הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 47711-07-18

מספר בקשה:23
בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

מבקשים

  1. זאב שילר
  2. רות שלו
  3. הילה חסנוף
  4. ענת שטיין
  5. רוני יצחקי ואח'

נגד

משיבים

  1. דני טולדנו בע"מ- תובעת
  2. עו"ד נלי בן דרור- נתבעת
  3. עו"ד ליאת אייל - נתבעת
  4. עו"ד צחי פלג- נתבעת
  5. עו"ד אסי רובין- נתבע

החלטה

מבוא

בפני מספר בקשות, כפי שיפורט להלן, אשר הוגשו ע"י הנתבעים מספר 1 ,2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, אשר עניינן בקשת הנתבעים 1-11 למחוק את התובענה שבכותרת, על הסף.

מיהות הצדדים

התובעת הינה חברה קבלנית לעבודות בניין אשר התקשרה עם הצדדים בעסקת מכר לרכישת נכס, המצוי ברחוב חטיבת הנגב 44-42 בעיר העתיקה באר שבע, הידוע גם כגוש 38005, חלקה 212.

הנתבעים 13-16 הינם עורכי דין, בעלי תפקיד, אשר התמנו ככונסי נכסים בתיק בית המשפט לענייני משפחה בב"ש ( להלן: "כונסי הנכסים"), במסגרת תמ"ש 52555-10-14, לצורך פירוק השיתוף ומכר הנכס המצוי ברחוב חטיבת הנגב 44-42 בעיר העתיקה בבאר שבע, הידוע גם כגוש 38005, חלקה 212 ( להלן: "הנכס מושא התובענה").

הנתבעים 1-12 הינם יורשי הזכויות בנכס מושא התובענה , אשר יוצגו ע"י כונסי הנכסים בעסקת מכירת הנכס לתובעת, ואשר לצורך פירוק השיתוף ביניהם התנהל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.

רקע

עסקינן בתובענה על הסך של 490,764 ₪, בעילה כספית, חוזית ונזיקית, תובענה אשר באה לעולם בעקבות עסקה אשר התרחשה, כך עולה, ביום ה- 19/7/17 , ואשר במסגרתה התקשרו הצדדים בהסכם מכר, לפיו רכשה התובעת את הנכס מהנתבעים .

כעולה מההסכם, בעלי הזכויות בנכס היו היורשים , הם הנתבעים 1-12, אשר יוצגו בהליך אשר התנהל בבית המשפט לענייני משפחה, ע"י כונסי הנכסים, הם הנתבעים 13-16 אשר התמנו ככונסי נכסים ע"י בית המשפט לענייני משפחה, לצורך פירוק השיתוף ומכר הנכס שלעיל.

כעולה מנימוקי התביעה, עותרת התובעת, חברה קבלנית, בגין ניהול מו"מ שלא בתום לב, ובגין הפרה יסודית של הסכם המכר של נכס מקרקעין שהפרו הנתבעים, תוך גרימת נזקים כבדים לתובעת, בגין הנכס, המצוי ברחוב חטיבת הנגב 44-42 בעיר העתיקה באר שבע, הידוע גם כגוש 38005, חלקה 212.

לטענת התובעת, כעולה מתביעתה, כונסי הנכסים חבים כלפיה יחד עם היורשים, מעצם היותם בעלי תפקיד ולא רק ב"כ היורשים, ומכוח העובדה שהם נטלו על עצמם בהסכם באופן אישי התחייבויות שונות כלפי התובעת, ומכוח התנהלותם.

טיעוני הצדדים בבקשה דנא

כעולה מהבקשה שבכותרת, עסקינן ב- "בקשה דחופה", מיום ה- 6/8/18, מטעם הנתבעים 7,8,10 , ואשר מאוחר יותר אף הצטרפו אליה, 1-6 ( בקשה מיום 23/12/18) ונתבעים מס' 6, 9 ו- 11 ( בקשה מיום 4/9/18) למחיקת כתב התביעה כנגדם על הסף, בעילה כי התובעת מבקשת להטיל אחריות שילוחית עליהם בגין פעולות של כונסי הנכסים. הנתבעים 1-6 הצטרפו לבקשה אף הם בבקשה מובנית, ובבקשה עצמאית נוספת בשלב מאוחר יותר .

לטענת המבקשים- הם הנתבעים 1-11 , יש למחוק את כתב התביעה כנגדם על הסף, בהעדר עילה, ובהיות התביעה קנטרנית.

לטענת המבקשים, מעיון בכלל סעיפי התביעה, כל הטענות המועלות ע"י התובעת בכתב תביעתה, נטענות כלפי כונסי הנכסים, ולנתבעים האמורים לא מיוחס כל מעשה או מחדל, ואין כנגדם כל עילת תביעה מפורשת . זאת ועוד, לטענתם, אין כל הוראה בחוזה המכר, אשר היורשים, כך הם מדגישים, אינו צד לו , לפיה ישנה אחריות המוטלת על המבקשים לפעול או לנקוט פעולה לצורך הסרת החריגות הנטענות בתביעה או כדי למלא אחר הוראה כלשהי בהסכם המכר.

עוד נטען בפיהם כי אף לשיטת התובעת, עיקר טענותיה בתביעתה מופנות כלפי כונסי הנכסים, אשר לטענת התובעת חבים כלפיה ביחד ולחוד עם היורשים, מעצם היותם בעלי תפקיד, ולא רק באי כוח היורשים, וכן מכוח העובדה שבהסכם זה הם נטלו על עצמם באופן אישי התחייבויות שונות כלפי התובעת, וכן מכוח התנהלותם.

לטענתם, לא הרחיבה התובעת בדבר אחריותם האישית והעצמאית של הנתבעים. זאת ועוד, לטענתם, עיון בכל סעיפי התביעה מעלה כי כל הטענות ביחס להפרות, רשלנויות וכיוב', כולן מיוחסות לכונסי הנכסים.

כתב התביעה, לטענת המבקשים, אינ ו מגלה כל עילת תביעה כנגדם, ולמעט מספר סעיפים מועט בהם מוזכרים הם בצוותא עם כונסי הנכסים, אינם נזכרים הנתבעים כלל בכתב התביעה כאשר מלוא הטענות מופנות לנתבעים 13-16 אשר התמנו ככונסי הנכסים בבית המשפט לענייני משפחה לצורך פירוק השיתוף ומכר הנכס נשוא התביעה.

עוד לטענתם, כל הטענות הנטענות בכתב התביעה ביחס להפרות , רשלנות , ניהול מו"מ בחוסר תום לב ומצגי שווא, מיוחסים לכונסי הנכסים בלבד ומבלי שיוחס לנתבעים כל מעשה. עוד לטענתם, המו"מ באשר לחתימת הסכם המכר התנהל מול כונסי הנכסים בלבד וללא מעורבותם של הנתבעים.

כעולה מהבקשה, במסגרת הסכם המכר, אין כל הוראה או תנאי לפיהם מוטלת אחריות כלשהי על הנתבעים לפעול או לנקוט בפעולה לצורך הסרת החריגות הנטענות בכתב התביעה.

המבקשים מפנים לעמוד 2 להסכם המכר אשר לפיו "...בהתאם להחלטת בית המשפט מיום ה- 14/9/16, מונו עורכי הדין ליאת אייל, נלי בן דרור, צחי פלג, אסף רובין, כולם ביחד ככונסי הנכסים על זכויות המוכרים בנכס לצורך ביצוע פירוק השיתוף ומכר הנכס...", וכן נכתב כי "...והואיל והקונה באה בהצעה לרכוש את הנכס במצבה as is, והואיל וברצון כונסי הנכסים למכור את הנכס וברצון הקונה לקנות את הנכס במצבה as is. ".

לטענתם, כונסי הנכסים מודים, כי מתוקף התחייבויותיהם בהסכם המכר, הם שפעלו לוודא כי חריגות הבנייה הוסרו.

לטענתם, לסיכום, במספר סעיפים מצומצם בכתב התביעה מוזכרים הנתבעים, והם מוזכרים כל העת יחד עם כונסי הנכסים, ועילת התביעה כנגדם לפיכך לא ברורה ואיננה עצמאית . מכל הסיבות שלהלן, כך לטענתם, דין התביעה כנגד המבקשים להימחק על הסף.

כעולה מתגובת התובעת לבקשה, הרי שיש לדחות את הבקשה מכל וכל: לטענתה, כעולה מתביעתה, הרי שחלוקת האחריות בין הנתבעים היורשים לבין כונסי הנכסים תקבע בבוא העת ע"י בית המשפט. עוד לטענת התובעת, טענת המבקשים, לפיה כונסי הנכסים לא ייצגו אותם בהסכם המכר ולפיכך אין למבקשים כל חבות או אחריות לקיום תנאיו של ה הסכם, הינה מופרכת, וחסרת יסוד. לטענתה, קיימת עילת תביעה חוזית כנגד כל היורשים והמבקשים.

עוד לטענתה, בהסכם המכר נקבע במפורש כי הוא נכרת בין התובעת לבין היורשים באמצעות כונסי הנכסים. דהיינו, היורשים הינם צד להסכם, והדבר הוא ברור וטבעי לאור העובדה כי הם, היורשים, הינם בעלי הזכויות בנכס. לפיכך, טוענת התובעת, לא יכול להיות חולק כי קיימת עילת תביעה חוזית ישירה מול המבקשים.
אף כעולה מתגובת הנתבעים 15 ו-16 הם כונסי הנכסים, הרי שדין הבקשה להידחות: לטענתם, הם אכן מונו ע"י בית המשפט לענייני משפחה ככונסי נכסים ופעלו לקיום עסקת המכר נשוא התביעה, אלא שהיורשים היו בהחלט צד לה. לטענתם, כלל היורשים, ע"פ הוראות בית המשפט מיום ה- 27/7/17, חתמו באופן אישי על הסכם המכר ואישרו את הסכמתם לתוכנו, על כן כל טענה שלהם כי הם אינם צד לו דינה להידחות על הסף.

לטענתם כל היורשים מכרו את הנכס יחדיו והתחלקו בכספי התמורה על פי חלקם היחסי בירושת אביהם, בסכום גבוה יחסית תודות לניהול מו"מ מקצועי ע"י כונסי הנכסים. לטענתם, עיקר הנזק כעולה מהתביעה הינו כתוצאה מכך שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא סילקו את מלוא חריגות הבנייה כפי שהתחייבו לעשות.

לטענתם, לא יעלה על הדעת שהיורשים יהנו מכספי המכירה מחד, אך יתנערו מאחריות ביחס לנכס שנמכר מאידך.

עמדת הנתבעת 13 אשר הוגשה לתיק, שבה וחזרה על עיקרי עמדות אלו, והדגישה כי סילוק על הסף הינו צעד קיצוני ודרסטי, וכי היורשים הינם צד מובהק להסכם.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, בתגובות הצדדים, ובהסכם המכר אשר צורף לתיק, הגעתי להחלטה כי דין הבקשה להידחות, ולהלן נימוקי בהרחבה:

תקנה 100 (1) לתקנות סד"א, התשמ"ד 1884, קובעת כלהלן:

"... בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת לצוות על מחיקת כתב התביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה....: אין הכתב מראה עילת תביעה....".

ההלכה הפסוקה קבעה חזור ושנה בעניין זה כי מחיקת תובענה על הסף הינה צעד קיצוני, אשר יש לנקוט בו אך ורק במקרים חריגים במיוחד. בית המשפט יעשה שימוש במחיקה על הסף לעתים חריגות, ורק כאשר, בין היתר, הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק, ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו משאבים ועדויות רבות.

בהקשר זה, השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו, בבואו לבחון בקשות לסילוק התובענה על הסף, הינה האם וככל ש התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה, האם מ סכת עובדתי ת זו מוכרת על פי חוק, ככזו שיש להעניק בגי נה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה? רק כאשר התשובה אשר ניתנת לשאלה זו הינה שלילית, קרי אף אם יוכי התובע את כל טענותיו אין הוא זכאי לסעד המבוקש, רק אז ייעתר בית המשפט לבקשת המחיקה. בענייננו אין כל חולק ולא יכול להיות חולק כי התשובה לשאלה זו, אינה שלילית ומשכך דין הבקשה למחיקת התביעה, להידחות.

ויודגש- הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני והצבת משוכה דיונית בפני הבאים לטעון בפניו באופן המכריע את גורל התביעה (ועל כך ראו בין היתר, ע"א 693/83, שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח'). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

בפסיקה עוברת כחוט השני ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. ביהמ"ש, אם כך, יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני וטכני, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי , אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לכן, ולצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה, יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה יוכח, ו או אז, האם אזי לא יזכה התובע בסעד המבוקש.

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת, אכן ככל הנראה, לא יהיה ט עם לשמוע הליך ראיות, והתוצאה המשפטית בכל מקרה תה א ידועה מראש. לכן, ו כאשר ברור על פני הדברים שגם אם יוכיח התובע כל הנטען בתביעתו עדיין אין בו עילת תביעה טובה, תימחק התובענה.

בענייננו, אודה ולא אבוש, כלל לא ברורה לי טענת המבקשים, לפיה אין להם , למרבית הנתבעים, כל קשר לטענות העולות בכתב התביעה, וכי הא חריות כולה הינה על כונסי הנכסים, ומשום כך יש למחוק את שמותיהם מהתביעה ולמחוק לאלתר את התובענה כנגדם.

כתב התביעה מציין 16 נתבעים, מתוכם 12 הינם היורשים של הנכס נשוא התביעה ונשוא הסכם המכר , ונטען בכתב התביעה כי הסכם המכר הופר ע"י כל אחד מהנתבעים. כפועל יוצא מחזיק כתב התביעה בטענות , וב עילת תביעה חוזית ישירה, לכאורה, כנגד המבקשים.

עיון בסעיפים מהסכם המכר עצמו, אשר צוטטו ע"י הצדדים מעלה כי היורשים הינם צד לו.

מבלי להידרש לתכלית תפקידם של כונסי הנכסים, ולנפקותם בהליך אשר התנהל ובעסקת המכר, האמנם יכול בית המשפט להכריע בשלב כה מקדמי, ובטרם התנהל הליך הוכחות , ו בטרם נשמעו ראיות בתיק, כי נוכחותם של רוב הנתבעים אשר מצויים בכתב התביעה הינה כה מיותרת , עד כי דין התביעה כנג דם להימחק על הסף? סבורתני כי אין חולק שהתשובה לכך הינה שלילית.

ויודגש- היורשים הם בהחלט צד להסכם המכר, וכפועל יוצא, אין חולק ולא יכול להיות חולק בדבר נפקותם להליך המשפטי דנא, בשלב זה של ההליך .

סבורתני כי שאלת חלוקת האחריות בין היורשים לכונסי הנכסים בכל הנוגע לביצוע הוראות הסכם המכר , וככל שבית המשפט ימצא לנכון לעשות חלוקה כזו, וככל שיתברר כי חלוקה זו נדרשת בכלל, תבוצע ע"י בית המשפט אך ורק לאחר שמיעת הראיות בתיק, ואין לפטור את מרבית הנתבעים, המהווים את היורשים של הנכס, בשלב כה מקדמי, מהמשך בירור התובענה כנגדם לגופה.

לאור האמור, לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי להחלטה כי שאלת חלוקת האחריות והחבות לנזקים שנגרמו לתובעת, אם אכן קיימים נזקים ואם אכן קיימת חבות שכזו, בין היורשים לכונסי הנכסים, היא שאלה שעל בית המשפט להכריע בה, ולא מן הנמנע כי הדבר ייערך אך ורק לאחר שמיעת הראיות ושמיעת טענות יתר הצדדים, וכך או כך, מיותר לציין כי הדבר לא יכול להיערך בשלב כה מקדמי, ועל יסוד בקשה המוגשת בשלב כה מוקדם להליך.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשות הנתבעים 1-11 למחיקת כתב התביעה כנגדם, על הסף.

הנני מחייבת את נתבעים 1-11 ביחד ולחוד בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת התובעת בסך של 1500 ₪ , לטובת הנתבעים מס' 15 ו - 16 בסך של 1500 ₪ ולטובת הנתבעת מס' 13 בסך של 1500 ש"ח, אשר ישולמו למשיבים בתוך 30 יום ואם לא יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.