הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 47407-12-13

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובע

עלי אלנבארי

נגד

נתבעים

  1. עזבון חוסיין אל נבארי
  2. פרחאן עואד אלנבארי

החלטה

לפני שלוש בקשות שהוגשו על ידי התובע – בקשה לסעדים זמניים – בקשה לביזיון בית משפט – בקשה להבהרת פסק הדין, והכל בעניין פסק דין שניתן על ידי ביום 24.06.18. י צוין כי על פסק הדין הוגש ערעור והערעור נדחה.

הקביעות בפסק הדין + השתלשלות עניינים רלוונטית
התביעה נשוא הבקשות שלפני הינה תביעה פוססורית, שהגיש התובע לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין.
לטעת התובע המקרקעין נשוא התביעה מוחזקים על ידו מזה שנים רבות, ואילו הנתבעים פלשו אליהם אט אט ברבות השנים.
התובע והנתבעים הם קרובי משפחה (הקשרים המדויקים צוינו בסעיף 13 לפסק הדין). אבי המשפחה של הצדדים בתיק החזיק במקרקעין ב – 5 חלקות בלתי מוסדרות (ראה סעיף 16 לפסק הדין), וההליך שלפני נסוב בשאלת החזקה באחת מאותן חלקות – חלקה 2.
בכתב התביעה עתר התובע לפינוי וסילוק יד של הנתבעים, ממקרקעין אותם הגדיר: "גוש 100066 חלקה 2 באדמות אלנבארי שבט אבו רוקייק" (להלן: "חלקה 2"). הבקשה לסילוק יד כללה דרישה להריסת כל אשר בנו הנתבעים בחלקה 2 (ראה סעיף 3 לפסק הדין).
בכתב תביעה מתוקן שהגיש התובע נרשם כי הצדדים פנו בזמנו בהסכמה למהנדס/מודד בשם קאיד אבו פריח (להלן: "המודד קאיד"), אשר הכין מפת מדידה של כל החלקות של אבי המשפחה (להלן: "מפת קאיד"). מפת קאיד צורפה כנספח א' לכתב התביעה המתוקן. חלקה 2 יחד עם חלקה 4 במפת קאיד, מסומנות שתיהן כחלקה ע – 90, במפת רשות מנהל מקרקעי ישראל, אשר צורפה גם כן לכתב התביעה.
כלומר, חלקה 2 נשוא התביעה, אינה חלקה שניתן לראות במפת רשות מנהל מקרקעי ישראל, שכן היא חלק מחלקה ע- 90, והיא נמצאת במפת המודד קאיד.
במפת המודד קאיד מסומן הגבול בין חלקה 2 לחלקה 4.
בסעיף 19 לפסק הדין נקבע כי מר קאיד נפגש עם כל הצדדים בשטח, מדד את השטחים וסימן את החלקות של כל אחד מהצדדים וחילק החלקות ביניהם, בהתאם להסכמות שנמסרו לו על ידם בעת הסיור בשטח. המדידות בוצעו בחודש אוגוסט 98. המודד הוציא מפה מוסכמת ביום 21.08.98 – מפת קאיד. ההסכמות אשר הושגו בין הצדדים היו כי חלקה מס' 2 שייכת לתובע וחלקה מס' 4 שייכת לעואד אח של חוסין. כן נרשם בפסק הדין כי בעת ביצוע המדידה בשנת 98, סימן מר קאיד את הגבול בין חלקה 2 וחלקה 4 בעזרת ברזילי זווית בשטח (וראה בסעיף 19 לפסק הדין מה נרשם לגבי שאר החלקות).
מר קאיד העיד לפני במהלך ניהול ההליך.
בסיכום פסק הדין – בסעיפים 38 – 40 - קבעתי כדלקמן:
"(38) אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.
(39) בית המשפט סבור כי יש מקום שהמודד קאיד יגיע לחלקות ויסמן בברזלים או בדרך סימון אחרת – את הגבול בין חלקה 2 לחלקה 4.
(40) אני מורה לנתבעים לסלק ידם מחלקה 2 המופיעה במפת קאיד. על הנתבעים להרוס ולסלק את כל מה שבנו על חלקה 2. הסילוק וההריסה יתבצעו עד ליום 1.8.18." (ההדגשה במקור).
כאמור בפתח החלטה זו, על פסק הדין הוגש ערעור. במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמו ת אשר קיבלו תוקף של פסק דין, בעקבות המלצת בית המשפט.
להלן ההסכמות: "קיבלנו המלצת בית המשפט ומוסכם ביננו כי הערעור ידחה.
המערערים יפנו את חלקה 2 לא יאוחר מיום 10.3.19.
למען הסר ספק, מוסכם כי המשיב יוכל לזרוע בחלקה 2 באופן מיידי, כפוף לכך שישמר מרחק של 6 מטר מקירות הבתים.
הכניסה של המערערים או מי מטעמם תהיה מחלקה 4 ולא דרך חלקה 2..".
לצערי, מהבקשות המונחות לפני ומבקשות קודמות עולה כי מאז ועד היום פסק הדין לא בוצע.
ביום 26.06.19 הגיש התובע לבית משפט זה בקשה לביזיון פסק הדין. בתצהיר התובע שצורף לבקשה נטען כי המודד נמצא בבית הכלא וכל הניסיונות לכך שהמדידה תבוצע באחת מחופשותיו לא צלחו. כן ציין כי הנתבעים יכולים לבצע את ההריסה והסילוק שכן ברור להם מה הם המבנים שפלשו לחלקה 2. כן צוין כי בינתיים נפטר הנתבע 1 כאשר 3 נשותיו וילדיהם מחזיקים במקרקעין. עוד נרשם כי נעשתה פניה למשרד הפנים לברר את שמות כל הילדים והנשים של הנתבע 1, אולם המידע לא סופק על ידי משרד הפנים. המבקש ציין כמשיבים לבקשה את עזבון המנוח של מר חוסיין, כאשר פירט את שמותיהן של שלוש נשים וכן פירט את שמותיהם של חלק מהילדים של המנוח. כן צוין כי מו"מ בין הצדדים בניסיון לפתור הבעיה לאור היות מר קאיד בכלא – לא צלח. עוד נטען כי הנתבעים ממשיכים לבנות במקום.
בד בבד עם הגשת בקשה זו הוגשה בקשה לסעד זמני לאסור על שינוי במצב הקיים.
בהחלטתי מיום 27.06.20 ציינתי כי עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. כן ציינתי "כעקרון יש לפנות לאכיפת פסק הדין להוצאה לפועל". כמו כן הוריתי לב"כ הובע לפנות במכתב רשמי לשב"ס בבקשה שיאפשר למודד לבצע את פסק הדין. עוד קבעתי באותה החלטה: "תשומת הלב כי כדאי לחשוב על דרך סימון שלא ניתן יהיה להזיז/להרוס כך או כך המבקש יתעד בווידאו את הסימון של המודד". ובהמשך: "דומה שכבר בשלב זה ניתן לגשת להוצל"פ באשר לאכיפת פסק הדין בנוגע לבתים שנמצאים בחלקה 2, כדי לפעול לאכיפת פסק הדין בעניין הריסת הבתים" (הדגשה שלי – הח"מ).
עוד נרשם באותה החלטה שככל ויתעורר קושי באכיפת פסק הדין, או בצורך בהבהרות כמובן יש לראש ההוצל"פ זכות לפנות לבית משפט זה בבקשה להבהרה.
לאור החלטתי פנה התובע להוצל"פ לממש את פסק הדין (תיק מספר 505095-07-19).
ביום 22.07.19 הגיש עו"ד רגב (מי שהופיע לדיון בבקשות נשוא החלטה זה), בשם הנתבעים , בקשה לעיכוב הליכי פינוי בתיק ההוצל"פ. בבקשה טען כי בפסק הדין נקבע כי את הפינוי יש לבצע רק לאחר שהמודד קאיד יגיע לחלקות ויסמן בברזלים , או בדרך סימון אחרת א ת הגבול בין חלקה 2 לבין חלקה 4. לפיכך הרי שלא ניתן לבצע כבר כעת, טרם ביצוע המדידה, את הריסת הבתים אותם מבקש התובע להרוס.
התובע הגיב לבקשה זו של ב"כ הנתבעים וטען כי אין כל קשר בין ההחלטה על ביקורו של המודד וסימון הגבולות, לבין ביצוע ההריסה של כל מה שבנו הנתבעים בחלקה 2, וסילוק ידם מחלקה 2 במפת קאיד. התובע טען כי קו הגבול הינו למעשה דרך והוא נראה בבירור בתצ"א מיום 05.07.00 וכל בניין שנבנה לאחר מכן מצפון מערב לקו זה הינו בחלקה 2 ויש להרסו. כן ציין בתגובתו את מספרי הבניינים להריסה כפי שמוספרו על ידי המודד בתצ"א מיום 05.12.15.
ביום 05.08.19 פנתה כבוד הרשמת בשאלה לב"כ התובע, האם פנה, כפי שהוריתי לו, לשב"ס בעניין הגעת המודד קאיד לשטח לבצע הסימון.
ב"כ התובע ענה בתגובה כי פנה לשב"ס מספר פעמים אך טרם נענה.
הנתבעים הגישו תשובה לתגובת התובע ובה חזרו על בקשתם שיש קודם לבצע המדידה ואז לבצע הריסת ופינוי הבתים. כן טענו כי הריסה ללא סימון הקו התוחם אינה הגיונית, ועלולה לגרום להריסה של מבנה שאינו מיועד להריסה. כן נטען כי התובע לא עשה כל מאמץ לפנות לשב"ס, כפי שהורה לו בית המשפט.
ביום 10.10.19 הודיע ב"כ התובע לרשמת ההוצל"פ הנכבדה, כי בינתיים המודד השתחרר מהכלא אולם בינתיים לא בוצעה המדידה, שכן המודד הודיע כי מכשיר המדידה שלו לא תקין. ב"כ התובע ביקש לפיכך מבית המשפט לאפשר את המשך הליכי מימוש פסק הדין.
ביום 27.10.19 ניתנה כבוד החלטת הרשמת הנכבדה בבקשת הנתבעים לעיכוב הליכי ההוצל"פ.
בהחלטתה מפרטת כבוד הרשמת את טענות הצדדים ומציינת כי בין הצדדים ישנה מחלוקת באשר לזהות הבנוי המיועד להריסה בחלקה 2. כן ציינה כבוד הרשמת כי נראה כי לצורך אכיפת הריסת המבנים בחלקה 2, תנאי הכרחי הוא כי תחילה יסומן קו ההפרדה/הגובל בין החלקות 2 ו – 4. עוד ציינה כבוד הרשמת כי הליך ההריסה הינו הליך בלתי הפיך המחייב נקיטת משנה זהירות טרם ביצועו בפועל. כן ציינה כי הסימון בין שתי החלקות לא ניתן לביצוע נוכח העובדה כי המודד (קאיד), אשר אמור לבצע את סימון הגבול, מרצה עונש מאסר בפועל ולפיכך נראה שלא ניתן בשלב זה לבצע את הוראות פסק הדין. בהמשך ציינה כבוד הרשמת: "נוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים אשר לזהותם של הבתים המיועדים להריסה בחלקה 2 כאמור, ולמניעה הקיימת כאמור לביצוע פסק הדין ביחס להריסת המבנים שבחלקה 2 בהעדר אפשרות לבצע בפועל את סימון הגבול בין שתי החלקות ועם זאת בשים לב להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 27.06.2019 הקובעת כי נראה שכבר בשלב זה יכול הזוכה לפנות לאכיפת פסק הדין בעניין הריסת הבתים להוצאה לפועל, הרי שלטעמי ראוי לנקוט בהליך של בקשה להבהרה על מנת שלא תצא שגגה מתחת ידי בנסיבות הקיימות. משכך מצאתי להורות לצדדים לפנות לבית משפט השלום בבאר שבע עם החלטתי זו תוך פנייה לבית המשפט הנכבד על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפעול התשכ"ז 1967, על מנת שייתן הבהרתו כיצד ניתן לבצע אכיפת פסק הדין בנסיבות שנוצרו כמפורט בהרחבה בהחלטה זו.
באי כוח הצדדים יפנו כאמור לבית המשפט הנכבד, על מנת שתינתן הבהרתו ויעדכנו בכל החלטה שתינתן". (במאמר מוסגר אציין כי בסעיף 5.5 לתצהיר התובע שהוגש בתמיכה לבקשתו מיום 19.11.19, ציין ב"כ התובע כי נדמה שהחלטת הרשמת הנכבדה, ניתנה מבלי שההודעה על שחרורו של מר קאיד מהכלא הגיעה לעיונה).
בתאריך 19.11.19 הוגשה בקשה נוספת על ידי התובע לביזיון פסק הדין. בקשה זו הינה אחת הבקשות נשוא החלטה זו.
בתצהירו של התובע אשר צורף לבקשה התבקש בית המשפט לכוף את המודד קאיד בקנס ובמאסר לבצע את המדידה והסימון עפ"י מפת קאיד ללא הפרעות. כן התבקש בית המשפט לאסור על הנתבעים ו/או על מי מהם ליצור קשר עם המודד קאיד או עם המודד דניאל שרני או מי ממשרדם וכן לאסור קשר על המודד קאיד ליצור קשר עם הנתבעים או עם מי מהם. כן התבקש בית המשפט להורות למודד קאיד למסור לד"ר שרני את הקובץ הממוחשב המקורי שעל פיו הוכנה מפת קאיד. כן התבקש בית המשפט למנות את ד"ר שרני כמודד נוסף ו/או כמודד שיפקח על המודד קאיד.
התובע ציין בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשה, כי בהתאם להחלטת בית המשפט בבקשה הקודמת לביזיון, פנה התובע לשירות בתי הסוהר וביקש שיאפשרו למודד קאיד להגיע לבצע המדידה. כמו כן פתח בהליכים בהוצאה לפועל לביצוע פסק הדין.
בהליכים בהוצאה לפועל הגישו הנתבעים באמצעות בא כוחם החדש, עו"ד שוקי רגב, בקשה לעיכוב הליכים, כאשר לטענתם, רק לאחר שהמודד קאיד יגיע לחלקות ויסמן בברזלים את בדרך סימון אחרת את הגבול בין החלקות, ניתן יהיה לבצע את פסק הדין. כן הודע לרשמת כבוד ההוצל"פ כי נעשתה פנייה לשירות בתי הסוהר בהתאם להחלטתי. בינתיים התברר לתובע כי המודד מר קאיד השתחרר בהפתעה מבית הכלא.
כמו כן ביום 17.10.19 החליטה כבוד הרשמת כי יש לפנות לבית המשפט לצורך הבהרת פסק הדין, כאשר כבוד הרשמת לא הייתה מודעת לשחרורו של מר קאיד.
בעקבות כך שמר קאיד שוחרר מהכלא בוצע תיאום עימו ועם הצד שכנגד וכן עם משטרת ישראל מועד ביקור במקום לבצע את המדידה. לפני המדידה נמסר כי מכשיר המדידה התבטל ולא ניתן לבצע אותה. בדיעבד התברר כי מי מהנתבעים שלחו שליחים שונים למודד והחלו ללחוץ עליו ולהשפיע עליו וגם איימו עליו. עוד צוין כי המודד נפגש עם התובע וניסה לעבוד עליו ובהמשך גם סיפר לו שאיימו עליו שלא יבצע המדידה (ל תצהיר צורף תמלול שיחה שנערכה בין התובע לבין המודד). המודד מסר קובץ מדידה אולם הסתבר שהוא מזויף והוא הוסיף לנתבעים עוד 4 דונם כדי לעקוף את הריסת הבניינים. המבקש תמך את תצהירו במכתבו של המודד אפלמן בו נרשם כדלקמן: "..הקובץ גבולות וחלוקה שהתקבל ממודד קאיד אבו פריח לא תואם את המפה המאושרת על ידי בית המשפט מפני שהשטח הוא 45,848 דונם מטר ובקובץ שקיבלתי מקאיד אבו פריח מצויין 49,444 דונם מטר..."
המודד קאיד ניסה להכשיל את המודד אפלמן וגם מודד בשם יוסי. עוד צין התובע כי איבד את האמון במודד קאיד. התובע ציין כי נכון שפסק הדין מטיל על המודד קאיד לבצע את סימון הגבולות אך לאור התנהגותו בהשפעת הנתבעים ואחרים ולאור מסירת הקובץ המוטעה, ספק אם ניתן לסמוך עליו לבצע את המוטל עליו, ועל פי בקשתו של המודד קאיד בעצמו יש למנות את משרדו של המודד אלכס אפלמן, ובעצם את המודד ד"ר שרני ממשרדו עם המודד קאיד, תוך כפייתו של המודד קאיד למסור למודד אפלמן את הקובץ האמיתי והנכון לצורך ביצוע הסימון וביצוע הסימון הנכון. בסעיף 11 לתצהיר נרשם: "לטענת בא כוחי מאחר והמדידה תבוצע כאחת מהחלופות שתבחר ע"י בית המשפט הנכבד אין צורך בהבהרת פסק הדין עפ"י החלטת כבוד הרשמת ולחילופין ורק לחילופין להבהיר את פסק הדין כמבוקש".
באותו יום הוגשה על ידי התובע בקשה דומה/זהה, כאשר הפעם כותרתה היא - "בקשה לסעדים זמניים". הבקשה התבקשה במעמד צד אחד.
עוד באותו יום ניתנה החלטתי על גבי הבקשה לסעדים זמניים ובה נרשם כי לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה במעמד צד אחד, אולם קבעתי דיון דחוף במעמד שני הצדדים. כן ציינתי כי מר קאיד צריך להתייצב לדיון, כאשר עליו להביא עימו את הקובץ הממוחשב המקורי על פיו הוכנה מפת קאיד. גם את הבקשה לביזיון קבעתי באותו מעמד. כמו כן הוריתי לב"כ התובע, בהתאם להחלטת כבוד הרשמת, להגיש בקשה להבהרת פסק הדין, וקבעתי כי גם בקשה זו תידון בדיון. כמו כן קבעתי שתשובת המשיבים, הנתבעים, לבקשות, תשמע בעל פה במעמד הדיון.
בהמשך להחלטתי הגיש התובע ביום 20.11.19 גם בקשה להבהרת פסק הדין.
במענה להוראה שלי על התייצבות מר קאיד לדיון, הוגשה הודעה מטעם המודד ערוכה על ידי עו"ד מטעמו בה נרשם כי המודד אינו יכול להיכנס לשטח ולבצע את סימון הגבול בין חלקה 2 לחלקה 4 באמצעות ברזלים, בהתאם למפת המדידה, מאחר וקאיד הינו בדואי והצדדים בדואים והובהר לו ע"י גורמים במגזר הבדואי שכדאי ומומלץ לו לא להגיע לשטח ולבצע את תקיעת היתדות לסימון הגבולות. כן צוין כי יש חשש ממשי לפגיעה בו או במשפחתו אם יגיע למקום ויסמן את הגבול בין החלקות. כן נרשם: "לאור בקשת התובע, ומאחר וסימון הגבולות הינו עניין טכני בלבד הדורש תקיעת יתדות ברזל במקומות בהתאם לסימונם במפת המדידה שאושרה בבית המשפט, נותן בזאת קאיד את הסכמתו שד"ר שירני ממשרדו של המודד אפלמן יבצעו את הפעולה הפיזית של תקיעת היתדות בגבולות בין חלקה 2 לחלקה 4 כפי שמופיע במפה שאושרה בפסק הדין ויש לסמנו בהתאם למסומן במפת המדידה". עוד נרשם כי המודד קאיד ישלם למשרד אפלמן שכר על ביצוע עבודות הסימון. להודעת מר קאיד צורף תצהיר מטעמו בו ציין: "הנני מצהיר כי אין ביכולתי לבצע בעצמי את הסימון בשטח בהתאם למפה שהגשתי לבית המשפט מהסיבה שהנני בדואי וכן הצדדים שבט אלנבארי בדויים והובהר לי ע"י גורמים שונים שכדאי לי לא להגיע לשטח. אשר על כן אני מבקש מבית המשפט להתחשב בבקשתי למנות את משרד המודד אפלמן ולבצע את הסימון הנדרש בשטח שהינו פרטי טכני בלבד. החלטת בית המשפט בהתאם לבקשתי תמנע את הפגיעה בי ו/או האלימות כלפי ו/או כלפי משפחתי".
בעקבות הודעת המודד ניתנה החלטתי ביום 20.11.19 בה התבקש ב"כ המודד להודיע מדוע לא ניתן להעביר גם את הקובץ הממוחשב המקורי לפיו הוכנה מפת קאיד.
בעקבות החלטתי זו הוגשה הבהרה לפיה המודד קאיד מסכים להעביר לתובעים את הקובץ הממוחשב עליו הסתמך בהכנת המפה. באותה הבהרה שוב התבקש בית המשפט ליתן החלטה הפוטרת את מר קאיד מלבצע את הסימון בשטח. כמו כן התבקש בית המשפט למנוע התייצבותו של מר קאיד לדיון על מנת למנוע חיכוך בינו לבין הצדדים.
ביום 27.11.19 ניתנה החלטתי לפיה אני פוטרת את מר קאיד מלהתייצב לדיון.

האם די בהמצאת הבקשות נשוא החלטתי זו לעו"ד רגב
התובע ציין כמשיבים לבקשה את עזבון המנוח של מר חוסיין, כאשר פירט שמות שלוש נשים וכן את שמותיהם של חלק מהילדים של המנוח.
ביום 24.11.19 הוריתי לב"כ התובע להמציא הבקשות וההחלטות במסירה אישית לנתבעים לאור הודעת עו"ד מוטי יוסף כי הוא כבר אינו מייצג הנתבעים בתיק (עו"ד מוטי יוסף ייצג הנתבעים בשלבים הסופיים של ניהול ההליך שלפני). יצוין כי עו"ד מוטי יוסף מסר כי אינו יודע את הפרטים של המשיבים (כתובת וטלפונים), שכן הם לקחו את התיק. בהחלטתי מיום 25.11.19 ביקשתי ממנו להודיע את שמו של המייצג החדש של התובעים ככל וקיים (באותו שלב נשמט מעיני המייצג החדש של הנתבעים בתיק ההוצל"פ).
ביום 25.11.19 הגיש ב"כ התובע בקשה לביטול ההחלטה לפיה עליו לבצע המסירות לכל המשיבים שכן נטען שכל המשיבים בבקשות מיוצגים על ידי עו"ד שוקי רגב. כן נמסר כי כל הבקשות וההחלטות נמסרו למשרדו של עו"ד שוקי רגב כדין. בתאריך 25.11.19 קבעתי כי לאחר עיון במסמכי תיק ההוצל"פ אני מורה כמבוקש. היינו ביטלתי החלטתי לפיה על ב"כ התובע לבצע המצאה של המסמכים לכל המשיבים, להבדיל מהמצאה לעורך דינם, עו"ד רגב.
ביום 27.11.19 הגיש עו"ד רגב הודעה על ייצוג המשיבים 3 ו – 11 בלבד. המשיב 11 הינו הנתבע 2 בהליך דנן. המשיב 3 הינו בנו של המנוח חוסין, מי שהיה הנתבע 1 בהליך שנוהל לפני. כמו כן צוין כי רשימת המשיבים 3 – 8 הינה רשימה חלקית בלבד של ילדיו של המנוח.
במהלך הדיון שהתנהל בבקשות נשוא החלטה זו חזר וטען עו"ד רגב כי אינו מייצג את כל הנתבעים. כן טען כי לא צורפה הרשימה המלאה של יורשיו של מר הנתבע 1, מר חוסיין אל נבארי ז"ל.
בעניין זה אציין כי עיון בתיק ההוצל"פ מעלה כי עו"ד רגב בעצמו, כאשר הגיש את הבקשה לעיכוב ההליכים – ציין כי המבקשים הינם מר פרחאן (הנתבע 2 לפני), וכן עזבון המנוח חוסיין על נבארי.
עו"ד רגב נרשם בכותרת הבקשה בהוצל"פ כמי שמייצג את שניהם.
ראו בעניין זה סעיף 11 לבקשת הנתבעים, החתומה ע"י עו"ד רגב, לעיכוב הליכי פינוי בתיק ההוצל"פ: "כאמור, החייב 1, חוסיין אלנבארי, נפטר ביום 16.02.19. יורשיו, שלא היו מעורבים כלל בהליך המשפטי, לומדים את פרטי פסק הדין. למיטב הבנת המבקשים נפתח תיק ההוצל"פ כנגד "עזבון חוסיין אלנבארי", ועל כן - מוגשת בקשה זו גם מטעם ה"עיזבון", למרות שטרם הוצא צו ירושה וטרם הובהר אופן חלוקת העיזבון " (הדגשה שלי – הח"מ).
בנסיבות אלו כאשר הבקשות שלפני עניינם בקשות להבהרת פסק הדין, בהתאם לפניית רשמת ההוצל"פ, כאשר כבוד הרשמת פנתה לבית משפט זה בבקשה להבהיר את פסק הדין - בעקבות בקשת עו"ד רגב, בשם עזבון הנתבע 1 ובשם הנתבע 2 לעיכוב ההליכים - קשה לקבל את ט ענת עו"ד רגב לפיה התובע לא צירף כמשיבים את הצדדים הנכונים ו/או טענה לפיה עו"ד רגב לא מייצג את כל המשיבים בבקשות שלפני.

האם יש מקום שבית משפט זה יבהיר את פסק דינו בהתאם לבקשת יו"ר ההוצל"פ
אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים, המשיבים, לפיה אין מקום שאבהיר את פסק הדין שכן הרשמת פנתה לבית המשפט בבקשת הבהרה טרם ידעה שהמודד השתחרר מהכלא. בעניין זה אציין כי כבוד הרשמת פנתה בשאלה להבהרה האם ניתן לבצע הפינוי גם ללא ביצוע סימון הגבול בין החלקות. בנסיבות אלו אין זה משנה מהי הסיבה שסימון הגבול בין החלקות טרם בוצע. אין זה משנה אם הסימון לא בוצע בעקבות שהות המודד בכלא, או שהסימון לא בוצע בעקבות הודעת המודד לבית המשפט שאינו מוכן להגיע לבצע את המדידה בשל חשש לחייו וחיי משפחתו.
מה שכבוד הרשמת ביקשה שאבהיר, ואת זה בכוונתי בהחלט להבהיר מיד - האם ניתן לבצע את ההוראה בדבר הפינוי והסילוק של המבנים , טרם בוצע סימון הגבול בין החלקות על ידי המודד קאיד.
כמו כן ביקשה שאבהיר כיצד יש לפעול כאשר לא ניתן לסמן את הגבול בין החלקות באמצעות המודד קאיד כפי שנקבע בפסק הדין, ובעניין זה גם כן ראו ההבהרות בהמשך החלטה זו.
אני מבהירה שניתן לבצע את ההוראה בדבר הפינוי והסילוק של המבנים טרם סימון הגבול בין החלקות על ידי מודד, ואני מורה לכבוד הרשמת הנכבדה לאכוף את ההוראה בפסק הדין בדבר הפינוי והסילוק של המבנים.
כפי שצוטט לעיל, בפסק הדין נקבע:
(39) בית המשפט סבור כי יש מקום שהמודד קאיד יגיע לחלקות ויסמן בברזלים או בדרך סימון אחרת – את הגבול בין חלקה 2 לחלקה 4.
(40) אני מורה לנתבעים לסלק ידם מחלקה 2 המופיעה במפת קאיד. על הנתבעים להרוס ולסלק את כל מה שבנו על חלקה 2. הסילוק וההריסה יתבצעו עד ליום 1.8.18. (ההדגשה במקור)".
כלומר, בפסק הדין קבעתי שתי הוראות אופרטיביות נפרדות, בשני סעיפים נפרדים.
לא קבעתי כי ביצוע ההוראה בסעיף 40 מותנית בביצוע ההוראה בסעיף 39.
המדובר בשתי הוראות נפרדות, שכל אחת עומדת בפני עצמה. סימון הגבול נדרש ודרוש לצורך כך שניתן יהיה להכריע בקלות האם יש פלישה/אין פלישה. כאשר תהא מדידה מסודרת, אזי ככל ואחד הצדדים יפלוש לחלקת הצד שכנגד, ניתן יהיה בקלות להוכיח הפלישה, ולפנות לערכאות הרלוונטיות, על מנת למנוע / לסלק הפלישה.
לאור העדויות שנשמעו בהליך ולאור המוצגים שהוגשו בהליך, ניתן גם ללא סימון הגבול לזהות בבירור מספר בתים שבנו הנתבעים בפלישה לחלקה 2, וניתן לפיכך להורות על הריסתם.
בסעיפים 25 – 27 לפסק הדין קבעתי כדלקמן:
(25) עוד עולה מחוות דעתו של המודד כי עיון בתצלומי אוויר שבוצעו במהלך השנים מעלה כי קיימת התפשטות של בניה ונטיעות מכיוון חלקה 4 לתוך חלקה 2.
מר קאיד מציין בחוות דעתו שמעיון בתצלום אויר משנת 98, אז בוצעה המדידה והוצאה המפה המוסכמת, אין בניינים ואין נטיעות בחלקה 2 בסמיכות לגבול עם חלקה 4.
מעיון בתצלום אויר מיום 05.07.00 עולה כי בוצעה בניה על חלקה 2 בסמוך לקו הגבול בין חלקה 2 לחלקה 4 וכן בוצעה נטיעה של מטע עצי זית.
מעיון בתצלום אויר מיום 05.08.03 עולה כי נבנו בניינים נוספים בחלקה 2 וכן הורחב המטע.
מעיון בתצלום אויר מיום 05.08.07 עולה שאין שינוי בבניה בחלקה 2, אך יש השתלטות נוספת של שטחי מטעים וכן נבנו בניינים קטנים או מחסנים (לא ברור).
מעיון בתצלום אויר מיום 02.12.15 קיימת בניה חדשה ונוספת בחלקה 2. כמו כן יש שינויים על פני הקרקע, נטעו מטעים, הוקמו סוללות עפר ונבנו גם בניינים קטנים ומחסנים (לא ברור).
מר קאיד המודד סימן על גבי תצלומי האוויר, שהוגשו כנספחים לחוות דעתו (ובמהלך דיון ההוכחות הוגשו הנספחים בצבע, וסומנו כמוצג ת/1), את הבתים שנבנו בתוך חלקה 2, אשר הם בסמיכות לגבול עם חלקה 4, ואף מספר אותם.
(26) מעיון של בית המשפט עצמו בתצלומי האוויר שצורפו על ידי מר קאיד לחוות דעתו מחודש ספטמבר 2016, עולה אכן, שבמהלך השנים, מאז שנת 98 ואילך, בוצעה בניה בתוך חלקה מס' 2, בצמידות לגבול עם חלקה מס' 4 (לפי חוות דעתו של מר קאיד נבנו בין היתר מבנים, במרחק של עד 70 מ' מהגבול בין חלקה 2 לחלקה 4). עיון בתצלומי האוויר מעלה כי המבנים / נטיעות בחלקה 4 גלשו לכיוון חלקה 2.
(27) חוות דעתו של מר קאיד בצירוף העיון של בית משפט בעצמו בתצלומי האוויר, תומכים בעדות התובע בתצהירו לפיה כשנה שנה וחצי לאחר עריכת מפת קאיד (בשנת 2000), החלו הנתבעים "לגלוש" מכיוון חלקה 4 לכיוון חלקה 2, ולבנות בתים עבורם ועבור בני ביתם בתוך חלקה 2 (ראו סעיף 14.4 ואילך לתצהירו של התובע)".
מהאמור לעיל עולה כי בפסק הדין נקבע שמר קאיד המודד סימן על גבי תצלומי האוויר שהוגשו כנספחים לחוות דעתו את הבתים שנבנו בתוך חלקה 2 אשר הם בסמיכות לגבול עם חלקה 4 ואף מספר אותם. המספור מופיע בתצלומי האוויר שצורפו לחוות דעתו ואשר הוגשו לבית המשפט וסומנו כמוצג ת/1.
בעניין זה אפנה לחוות דעתו המשלימה של מר קאיד, אשר הוגשה ביום 27.09.16 וכותרת: "התפתחות התכסית בחלקות 2 ו – 4 (ע – 90), באדמת הבדווים, שבט אבו רקיק" . בחוות דעתו מסומנים במספרים על גבי התצא"ות במהלך השנים, הפלישות של הנתבעים מחלקה 4 לחלקה 2.
בסעיף 4.4.2 הוא מציין כי מעיון בתצלום האוויר מיום 05.07.2000 עולה כי בוצעה בנייה על חלקה 2, כ – 20 מ' מצפון מערב לקו הגבול של שני בניינים שסומנו על ידו בתצ"א הנ"ל במספרים 29 – 30.
בסעיף 4.4.3 הוא מציין כי מעיון בתצלום האוויר מיום 05.08.2003 עולה כי בוצעה בנייה על חלקה שניים ממזרח לשני הבניינים 29 – 30, כאשר הבניין סומן על ידו בתצ"א הנ"ל במספר 23.
בסעיף 4.4.5 הוא מציין כי מעיון בתצלום האוויר מיום 05.12.2015 רואים שיש שלושה בניינים חדשים שסומנו על ידו כבניינים 27, 28, 31, בניין 31 כ – 30 מ' מקו הגבול, בניין 27, כ – 40 מ' מקו גבול, ובניין 28 כ – 70 מטר מקו הגבול.
מספרי הבתים הנ"ל - 29, 30, 23, 27, 28, 31 הם בדיוק מספרי הבתים שטען ב"כ התובע שניתן לזהותם ולהורות על הפינוי בהם (ראה סעיף 11 לעיל , ראה במקור, סעיף 3 לתגובת ב"כ התובע לבקשת הנתבעים בתיק ההוצל"פ לעכב את הליכי המימוש).
התצאו"ת הרלוונטיות, תצ"א מיום 05.07.200, תצ"א מיום 05.08.2003, תצ"א מיום 05.12.2015 הוגשו לתיק בית המשפט וסומנו ת/1 ומצויים בתיקיית המוצגים.
בניינים אלו שסימן המודד בתצא"ות הם הבניינים שניתן להרוס כבר כעת, שכן ברור וידוע אילו בניינים הם וניתן בקלות לבין באילו בתים מדובר, לאור התצאו"ת והסימון עליהם של הבניינים.
אין צורך להמתין לסימון הגבול ומדידתו המדויקת טרם ביצוע הריסת המבנים הנ"ל.
למען הסדר הטוב, יגיש התובע שוב לתיק בית המשפט את התצא"ות הנ"ל בעותק ברור יותר. ככל ויש עותק בצבע, מה טוב, ויש להגיש עותק צבעוני לנט המשפט. ניתן כאמור גם להגיש עותק שאינו בצבע אולם רצוי להשיג את העותק בצבע.

האם יש מקום להורות למודד ממשרדו של מר אפלמן לבצע המדידה, במקום מר קאיד
כאמור, כבוד הרשמת הנכבדה, פנתה אלי גם לגבי הבהרה, כיצד יש לנהוג בשעה שיש מניעה מהמודד קאיד לבצע המדידה. בזמנו המניעה הייתה בשל כך שריצה עונש מעצר אולם כעת המניעה נובעת מסירובו לבצע המדידה. כך או כך כבוד הרשמת פנתה בבקשה להבהרה, כיצד לממש את פסק הדין עת נמנע מהמודד קאיד לבצע את המדידה.
אין זה משנה מדוע נגרמת המניעה, ואין זה משנה שלפני כבוד הרשמת הנכבדה עמדה המניעה הקודמת – וכעת עומדת לפני מניעה אחרת – השאלה היא אותה שאלה.
אני סבורה לפיכך כי בנסיבות שנוצרו, שאינן באשמתו או בשליטת התובע, אזי ניתן שבית משפט זה ישנה את פסק דינו, ויורה על החלפת המודד ועל מתן הוראות משלימות. אני דוחה את טענת ב"כ המשיבים לפיה אין זה בסמכותי ליתן הוראות משלימות.
בעניין זה אפנה לפסיקה לפיה בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט התשל"ה – 1975, ולאור המניעה שנוצרה לביצוע פסק הדין, ניתן ואפשר שבית המשפט שנתן את פסק הדין יתן הוראות משלימות.
בעניין זה ראו ת"א (מחוזי מרכז) 60401-06-17 טטיאנה זילב נ' סרגיי ברמין (פורסם במאגרים משפטיים) (ניתן ביום 13/01/2020 ), שם נתן בית המשפט הוראות חדשות, לבקשת אחד הצדדים, בהקשר להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה. וראו מה שנקבע שם: "...עם זאת, הוסיף כב' בית המשפט העליון והתיר ביטולם של הסדרים דיונים גם מקום בו יהא בהותרת אותו הסדר משום פגיעה בשורת הצדק כלפי אחד המתדיינים, או שיהא בו כדי פגיעה באינטרס ציבורי רחב.
דומה כי מקרים אלו עולים גם בקנה אחד עם הוראות סעיף 75 לחוק בתי המשפט, המותיר לערכאה המבררת את הסמכות השיורית לתת כל צו או סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.
נסיבות אלו יכול ויכללו מקרים בהם השתנו הנסיבות עד כדי איון מטרת ההסדר הדיוני ולרבות מקרים בהם לא נפל כל פגם בהסכמה החוזית בין הצדדים, ואולם בהותרת ההסדר יהא כדי פגיעה אנושה בזכויותיו של מי מהם. ריכוז פסיקותיו של כב' בית המשפט העליון מלמד על היתכנותה של פיסה צרה מאוד של מקרים בהם תמצא ההצדקה לביטולו של הסדר דיוני הטומן בחובו גם את ההכרעה במחלוקות בין הצדדים (כולן או חלקן), וזאת על ידי הערכאה אשר אישרה את אותו מתווה, חלף בירור המחלוקות ביחס לאותו הסדר בתביעה נפרדת. כל זאת מטעמים של שורת הצדק, התכנות מימוש ההסדר והשלכותיו בהיבט הציבורי. על בסיס כל אלו נדרשתי לשאלה האם עניינם של הצדדים בהליך דנא, הוא אותו מקרה חריג וייחודי, המצדיק ביטול ההסדר הדיוני....
בתיק זה, ובהינתן כל הנקוב לעיל, אני מוצאת כי נקודת האיזון אינה מצויה על דרך של ביטול ההסדר הדיוני, אלא על דרך של הותרתו של ההסדר הדיוני על כנו, אך תוך קביעתן של הנחיות משלימות, כפי שיפורטו להלן...".
כן ראו רע"א (מחוזי ב"ש) 34865-04-18 בוארון נ' מדינת ישראל, שם נקבע כדלקמן: "למעלה מהצורך, אציין כי יש לתת את הדעת לשאלת סמכות בית משפט שנתן פסק דין, עליו לא הוגש ערעור, להמשיך ולטפל בעוד בקשות שתכליתן שינוי מה שנקבע בפסק דין חלוט. לכאורה, כאשר ניתן פסק הדין מיום 16.2.16 סיים בית המשפט בערכאה הדיונית את מלאכתו, ואינו מוסמך עוד לטפל בתיק שבפניו. יחד עם זאת, התפתחה פרקטיקה ולפיה ישנה בקשה להפעלת שיקול הדעת לפי הסמכות הכללית המסורה לפי סע' 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984. איני מוצא דופי בכך שבית המשפט
קמא, בפועל, האריך את המועד שקבע בפסק הדין מיום 16.2.18, מספר פעמים. על פני הדברים ובאופן כללי, ראוי הוא שכאשר יש שימוש בסמכות הטבועה האמורה, שינתנו נימוקים מיוחדים שירשמו, מדוע הופעלה סמכות זו (וכך עשה בית משפט קמא)".
שני פסקי הדין הנ"ל אזכרו את סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, כמקור החוקי לסמכותו של בית המשפט הנכבד לתת הוראות לצדדים לאחר מתן פסק הדין.
במקרה דנן דומה שיש מקום להשתמש בסמכות זו לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט . ממה שמונח לפני עולה כי מי מטעם הנתבעים ו/או משפחתם מאיים על המודד ומונע יישום פסק הדין, לא ניתן להשלים עם תוצאה זו. ראה עמוד ראשון לתמלול שיחה עם מר קאיד (צורף לתצהיר באחת הבקשות נשוא החלטה זו), שם מספר מר קאיד כי עוואד והילדים שלו איימו עליו. הנתבע 2 הינו אחד הבנים של עוואד. אין זה אומר דווקא שהנתבע 2 בעצמו איים על המודד, אולם זה מהווה אינדיקציה לכך שהאיומים לא מגיעים "משום מקום", אלא ממשפחת הנתבעים.
לכך אוסיף כי בהחלט סביר לקבוע כי מי מטעמם של הנתבעים איים על המודד, כיוון שלאחרים אין אינטרס לאיים על המודד. מצער לשמוע כי בכוח הזרוע מנסים לרמוס החלטות בפסק דין חלוט.
מר קאיד אישר בתצהיר שהוגש לבית המשפט במהלך הדיון בבקשות שלפני, כי הוא מאוים והודיע כי אין בכוונתו לבצע את המוטל עליו על פי פסק הדין לאור האיומים עליו ועל משפחתו.
אני מבטלת לפיכך ההוראה לקאיד לבצע הסימון בין החלקות ומורה למודד ממשרד אפלמן לבצע הסימון. ככל ויש צורך בעזרת משטרת ישראל לצורך הגעה לשטח – יש לפנות למשטרת ישראל מראש.
דומה כי סימון בברזלים לא יהיה בו די, לאור הסכסוך הקשה בין הצדדים והאפשרות הקלה לעקור הברזלים מהשטח. אני מורה לפיכך למודד להגיש לתיק בית המשפט מפת מדידה ערוכה כדין בה יסומנו גבולות החלקות וכן קו הגבול ביניהם, זאת על מנת שאם בעתיד תהא טענה לפלישה, ניתן יהיה להביא מודד שידע לדעת בקלות, האם יש/אין פלישה. כמו כן יש לסמן הגבול בברזלים, אם כי כאמור לעיל, ספק בעיני אם הדבר יהיה בעל תועלת לאור הסכסוך הקשה בין הצדדים.

טרם סיום
מהאמור בסעיף 11 לפסק הדין עלה כי הנתבעים לא כיבדו במהלך ההליך את החלטות בית המשפט. חוסר כיבוד ההחלטות השיפוטיות ממשיך גם לאחר מתן פסק הדין. בהחלטתי זו קבעתי כי לא ניתן לקבוע כי הנתבעים איימו על חיי המודד, אולם לא יהיה זה בלתי סביר לחשוב שמי מטעמם של הנתבעים איים על המודד, כיוון שלאחרים אין אינטרס לאיים על המודד.
לכך אוסיף כי התובע מזה שנים פונה להליכים משפטיים על מנת לממש את זכויותיו. להליך שלפני קדם הליך אחר, כמו כן התובע פנה פעמים רבות למשטרת ישראל.
במהלך ההליך שלפני פנה התובע גם בבקשה לסעדים זמניים, והנה גם כעת, כאשר סוף סוף ניתן פסק דין חלוט המכריע בסכסוך בין הצדדים, עדיין נאלץ התובע לכתת רגליו, להוצל"פ, לבית משפט, ולהוצל"פ בחזרה.

לסיכום
ניתן להמשיך בהמשך הליכי המימוש של הריסה ופינוי של מה שנבנה על המקרקעין בהתאם להוראות בסעיף 28 לעיל, גם טרם סימון הגבול בין החלקות/הכנת מפת מדידה.
למען הסדר הטוב יגיש התובע שוב את התצא"ות המפורטות בסעיף 28 בעותק צבעוני ככל וקיים, ואם לא קיים אז בעותק לא צבעוני, בצורה הכי ברורה שניתן להגישם , וזאת עד ליום 06.02.20.
ההוראה למר קאיד מבוטלת, ואת המדידה יבצע המודד אפלמן או מי ממשרדו בהתאם להוראות בסעיף 33 להחלטתי. המודד קאיד יעביר לב"כ התובע את הקובץ הממוחשב עד ליום 06.02.20. ככל ולא יעביר הקובץ הוא עלול להיות מוזמן לדיון בבקשה לביזיון בית המשפט. יובהר כי כך או כך גם אם מר קאיד לא יעביר הקובץ, יבצע המודד אפלמן או מי ממשרדו את סימון הגבול ויבצע מדידות ויוציא מפת מדידה.

הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאות הבקשות בסך של 7,020 ₪. יש לשלם ההוצאות לידי ב"כ התובע תוך 30 יום מהיום.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תש"פ, 24 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.