הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 46797-04-21

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעת

רון אור השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם אלבו

נגד

נתבעת
אורן אלבז
ע"י ב"כ עוה"ד עודד זגורי

החלטה

התביעה שלפני הינה תביעה לפינוי מושכר.
התובעת היא חברה המאוגדת כדין ובעלת הזכויות במבנה תעשיה ברחוב החרש 62, באיזור התעשייה בנתיבות.
הנתבע הינו אדם פרטי אשר התקשר עם התובעת בהסכם שכירות אשר נכרת בין הצדדים ביום 01.01.18, ואשר תוקפו הוארך על ידי ביהמ"ש במסגרת פסק דין שניתן ביום 01.11.20, עד ליום 31.12.21 (תא"ח 15430-06-20).
הנתבע ניהל במקום המבורגריה.
ביום, 07.03.21, טרם המועד המוסכם של סיום השכירות, פרצה שריפה במבנה התעשייה, ובין היתר בנכס המושכר לנתבע (נטען כי השריפה פרצה לראשונה במושכר) .
בעקבות השריפה התגלע ויכוח בין הצדדים בנוגע לתיקונים בנכס, כאשר הנתבע ביקש לבצע תיקונים בעצמו בנכס, והתובעת סירבה לכך.
ביום 22.04.21, הוגשה לבימ"ש זה בקשה בהולה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד במסגרתה התבקש ביהמ"ש לאסור על הנתבע להמשיך בביצוע עבודות במושכר וכן להורות לו לסלק ציוד וחומרי בנין וכן להורות לו להשיב לאלתר את החזקה בנכס וכן להורות לו לאפשר לתובעת או לגורמי מקצוע מטעמה או לחברת הביטוח לסיים את חקירתם ובדיקתם, לאסור עליו להוציא מהנכס כל ציוד או לשנות בנכס כל דבר העלול לפגוע בחקירת גורמי המקצוע, ולאסור עליו להיכנס או לעשות שימוש בנכס עד לסיום השיפוץ.
בהחלטתי מיום 22.04.21 ציינתי שמצאתי ראיות לכאורה רק בנוגע לחלק מהסעדים המפורטים בבקשה, ולפיכך הוריתי להיעתר רק למבוקש בסעיף (1) לבקשה, היינו לאסור על הנתבע להמשיך בביצוע העבודות המבוצעות על ידו ו/או על ידי מי מטעמו. סברתי שזה הסעד היחיד שיש מקום לתת אותו במעמד צד אחד (ראו ההחלטה המלאה בתיק ביהמ"ש). בסיום ההחלטה הוריתי על קיום דיון במעמד שני הצדדים. כמו כן הוריתי על מתן תגובת הנתבע לבקשה.
הנתבע בתגובתו התנגד לסעדים המבוקשים וציין שאין מקום לתיתם. הנתבע ציין שאינו מבין הכיצד מלינה התובעת על כך שהוא מבקש להשיב לקדמותו – על חשבונו – את המושכר, לאחר שהתרחשה שריפה במקום. הנתבע ציין שכל רצונו הוא לנצל את חודשי השכירות האחרונים שנותרו לו, בכדי להשיב את השקעותיו ולפרנסו בכבוד.
עוד ציין שהבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני, בחלוף חודש וחצי ממועד פרוץ השריפה, לאחר שכל הגורמים הרלבנטיים, כולל חברת הביטוח, כבר סיימו את הבדיקות הדרושות להם בנכס.
ביום 04.05.21 התקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים, במהלכו נדונו טענות הצדדים. בדיון הציגה התובעת את המגעים המתקיימים בינה לבין חברת הביטוח, בנוגע לשיפוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו בשריפה/תיקון הנזקים שנגרמו בשריפה.
בדיון הוסכם כי הצו שניתן במעמד צד אחד, יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת כאשר נקבע דיון המשך בבקשה לסעד הזמני, ליום 24.06.21.
כמו כן בדיון ניתנה המלצת בית המשפט לסיום התיק בפשרה.
לאחר הדיון הודיעו שני הצדדים עמדתם לביהמ"ש בנוגע לסיום ההליך בפשרה.
בעקבות הודעת הצדדים, ניתן פסק דין בהסכמה, לפיו הנתבע יפנה את המושכר עד ליום 30.06.21. עוד נקבע באותה החלטה שכל צד שומר על טענותיו.
בנוסף, ומאחר שהצדדים היו חלוקים בנוגע לשאלת ההוצאות, הוריתי שכל צד יטען בכתב בעניין זה.
טענות הצדדים בנוגע להוצאות הוגשו לתיק והן מונחות לפניי.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי שלא לפסוק הוצאות לטובת/לחובת מי מהצדדים.
עיון בתיק מעלה כי בעקבות השריפה שהתרחשה במושכר, טרם סיום מועד השכירות, נוצרה מציאות מורכבת. מדובר באירוע שאינו שגרתי, שהשפיע על מערכת היחסים בין הצדדים. הנתבע כאמור, ביקש לנצל את חודשי השכירות האחרונים, וביקש לפיכך לתקן את הנזקים במהירות על מנת שיוכל להמשיך ו להפעיל במקום, את עסק מכירת ההמבורגרים. התובעת מצידה, ה ייתה זקוקה לזמן לצורך ניהול מו"מ עם חברת הביטוח, כאשר ביקשה לשלוט ולנהל את הליך התיקון , על מנת לוודא שיעשה בצורה הטובה ביותר והבטוחה ביותר.
מציאות מורכבת זו, כאשר הנתבע מצדו רוצה לעשות את השיפוץ כמה שיותר מהר על מנת להמשיך ולהתפרנס בכבוד, ולנצל את חודשי השכירות האחרונים, ואילו התובעת מבקשת להמתין על מנת לקבל את הכספים מחברת הביטוח, ולבצע את השיפוץ בצורה מיטבית – הולידה את הסכסוך נשוא תיק זה.
לא מצאתי שהתביעה שהוגשה הייתה תביעת סרק, אולם גם לא מצאתי שהנתבע כשל או התנהג בחוסר תום לב או משהו דומה.
לכך אוסיף שעולה לכאורה כי חלק מהסעדים שהתבקשו על ידי התובעת בבקשה לסעד הזמני, היו מיותרים. כך למשל עלה לכאורה - מעיון בתגובת הנתבע לבקשה לסעד הזמני, ומהדיון שהתקיים בתיק - כי הגורמים הרלבנטיים כבר חקרו ובדקו את הגורמים לשריפה , וכן את הנזקים שנגרמו בעקבותיה . כן עלה לכאורה כי אותם גורמים נכנסו למושכר ללא כל הפרעה כלשהי של הנתבע.
נכון שבסופו של דבר, הנתבע הסכים למתן סעד של פינוי, הוא הסעד המבוקש בתביעה, אולם אין מקום לראות זאת כאילו "התובעת זכתה בתביעתה" (ר' סעיף 4 לסיכומי התובעת בעניין ההוצאות ). שכן, הנתבע הסכים לפנות את המושכר בעקבות המלצת ביהמ"ש מבלי לפגוע בטענותיו, שאין ולא היה מקום להגיש כנגדו את תביעת הפינוי דנן. לא למותר להוסיף, כי בכך שהנתבע נעתר להמלצת ביהמ"ש, הוא חסך זמן הן לצדדים והן לביהמ"ש.
התובעת טוענת שעצם העובדה שפעלה לחסוך משאבים ולייתר את דיון ההוכחות, אין בה כדי לגרוע מזכותה לקבל שיפוי בגין הוצאותיה. בעניין זה אציין שככל ונתבע מסכים לסעד המבוקש בתביעה, אין מקום לנהל דיון הוכחות. מכאן שהסכמת הנתבע להמלצת ביהמ"ש למתן הסעד הנקוב בתביעה, היא זו שחסכה את קיום דיון ההוכחות בתיק.
אני דוחה את טענות הנתבע כאילו התברר בדיון שהסיבה האמיתית להגשת התביעה היא ניסיון של התובעת לגזול מהנתבע את חלקו בכספי חברת הביטוח. נכון שהתעוררו בדיון עניינים הקשורים לביטוח, אולם כל עוד לא התקיים דיון הוכחות, בית המשפט אינו יכול להגיע למסקנות כאלו כמו שהנתבע מבקש להסיק (ראיתי גם טענות הנתבע בעניין עבודות ללא היתר שבוצעה התובעת, אולם מאחר ולא התבקשה והתקבלה תגובת התובעת לא מצאתי מקום להתייחס לנושא זה. כמו כן, כך או כך, פסקתי, כמפורט לעיל, שאני דוחה את דרישת התובעת להוצאות בתיק זה).
בשל כל האמור, אין צו להוצאות.

לפיכך ולאחר שניתן פסק דין לפינוי ביום 23.06.21, ולאחר שקבעתי שאין צו להוצאות, אני מורה למזכירות לסגור את התיק.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.