הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 44829-12-12

בפני
כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

תובעים

לילו וטורי בע"מ

נגד

נתבעים

ציון גלעד בובליל

פסק דין

מבוא

1. ראשיתה של תובענה זו- בבקשה לביצוע שטר חוב על הסך של 564,252 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבע מס' 2 (הוא החייב 2), וכנגד חברה בבעלותו (היא הנתבעת מס' 1 ו/או החייבת 1) המכונה חברת ג. בובליל הנדסה אזרחית בע"מ, במסגרת תיק הוצל"פ אשר מספרו הינו 14-09931-12-8.

2. החייב, הוא הנתבע, הגיש התנגדות לביצוע שטר ובקשה לביטול העיקולים שהוטלו עליו, וביום 23/12/12 נפתח תיק דנא. עם העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל, הועברה התובענה לטיפולי.

3. החוב הנטען הוא חוב אשר אינו שנוי במחלוקת, אשר בו חבה החברה בראשותו של הנתבע כלפי התובעת, בגין רכישת סחורות, והכול במסגרת התנהלות עסקית בין הצדדים, במסגרת פרויקטים משותפים בתחום הבניין.

4. על יסוד שטר החוב שהוגש לביצוע ניתנו צווי עיקול אשר הוגשה בקשה להסירם בראשית ההליך. כבוד הרשם הבכיר, כתוארו אז, משה הולצמן, סרב להסירם והותירם על כנם בהחלטה מנומקת מיום 20/1/13.

5. ביום 21/6/15 ניתנה רשות להגן, לאחר דיון בפני בבקשה.

מיהות הצדדים

6. התובעת הינה חברה שתחום עיסוקה הינו מסחר בחומרי בניין, אינסטלציה, עץ וכיוב' (להלן: "התובעת") ומנהלה ובעל מניותיה הינו מר ניסים וטורי.

7. הנתבע הינו אדם פרטי, החייב 2 במסגרת תיק ההוצל"פ, העומד בראשותה של החייבת 1, היא חברת ג. בובליל הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "החברה" ו/או "הנתבעת מס' 1" ו/או "הנתבעת"), חברה פרטית שהוקמה ביום 8/9/09, והעוסקת בעבודות בנייה.

8. הנתבע מס' 2 כאמור הינו אחד הבעלים והמנהלים של חברת ג. בובליל הנדסה אזרחית בע"מ שהינה החייבת 2 בתיק ההוצל"פ 14-09931-12-8 (להלן: "הנתבע מס' 2" ו/או "הנתבע").

טיעוני הצדדים

טענות התובעת

9. כעולה מתצהיר מנהל התובעת ובעל המניות בה, ניסים וטורי (להלן ולחילופין: "ניסים וטורי") הוא התקשר עם הנתבע מס' 2 במסגרת רכישות שביצע הנתבע והחברה בבעלותו אצל התובעת, בפרויקטים שונים בתחום הבנייה, שנים לפני חתימתו של הנתבע על שטר החוב שבמחלוקת.

10. לטענתו של ניסים וטורי, כעולה מתצהירו, בתחילת 2012 הגיע הנתבע לבית עסקה של התובעת וביקש לרכוש סחורה, באשראי עבור חברה שבבעלותו העונה לשם "ג. בובליל" הנדסה אזרחית בע"מ היא הנתבעת מס' 1.

11. התובעת טענה כי בשנים שקדמו לכך רכש הנתבע 2 סחורה עבור חברה אחרת בבעלותו העונה לשם "י. א. ח. יטב בע"מ", כאשר בגין סחורה זו, נותר הוא חייב סכום לא מבוטל אותו פר ש בצ'קים אשר לימים, חלקם חזרו , ולטענתו של ניסים וטורי אף במסגרת זו ננקטו כנגדו הליכים.

12. בתחילת חודש 3/12, לאחר שהיקפי הרכישה של הנתבעת אצל התובעת גדלו, טען ניסים וטורי כי דרש הוא מהנתבע לחתום על שטר חוב, בנוסח בו החלה התובעת לעשות שימוש בתחילת שנת 2012 וזאת על מנת להבטיח את התשלום תמורת הסחורה שסופקה ותסופק בהמשך.

13. לטענת התובעת, בגין סחורה אותה רכש הנתבע בעבר עבור חברת י. א. ח יטב חתם הנתבע כערב, ע"ג צ'ק לביטחון שניתן על ידי החברה, חתימה א שר טרח הנתבע להכחיש כהרגלו, אולם תיק זה הסתי ים בסופו של יום בהסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין.

14. לטענתו, הוא ביקש מהנתבע להיות ערב לחובותיה של החברה, היא הנתבעת מס' 1, כמקובל בעולם העסקים ובהתנהלות עסקית שגרתית, וכך היה. לטענת התובעת, השטר נחתם ע"י הנתבע ביום 2/3/12 כאשר הפרטים המופיעים בשטר, למעט הסכום הנקוב בו אשר מולא בטרם הוגש השטר לביצוע, מולאו במועד החתימה של הנתבע על השטר הן כעושה השטר והן כערב.

15. כנקוב בשטר- "עושה השטר" הינה הנתבעת 1 כאשר הנתבע 2 חתם בהיותו אורגן שלה. לטענת התובעת הנתבע 2 חתם גם כערב באופ ן אישי לקיום חיוביה של הנתבעת 1, עושה השטר. לטענת התובעת, כעת, ולאחר שנוצר לנתבעת חוב משמעותי אצל התובעת, כופר הנתבע מס 2 בכך שהוא ערב לחובות החברה בבעלותו.

טענות הנתבע

16. תצהירו של הנתבע בהתנגדותו לביצוע השטר הפך לכתב הגנתו, וממנו עולה כי הוא מכהן כמנהלה המורשה של החייבת, היא הנתבעת 1- " חברת ג. בובליל הנדסה אזרחית בע"מ", אשר עיסוקה כאמור לעיל הינו בביצוע פרויקטים בתחום הבנייה. כמו כן, הוא מחזיק במניות בשווי 50% של החברה החייבת.

17. לטענתו, החברה הינה לקוחה של התובעת, ורכשה ממנה חומרי בניין עבור פרויקטים שונים שבצעה כקבלנית משנה ובגין רכישות אלו היתה היא חייבת כספים לזוכה מעת לעת. עוד לטענתו, החברה החייבת שילמה מעת לעת על חשבון רכישות שבצעה אצל התובעת בהמחאות מחשבונה.

18. לטענת הנתבע, עד ל- 3/12 לא היתה לתובעת הסכם אספקה או ערבות או שטר חוב מכל סוג שהוא, וככל הנראה שהתובעת , לטענתו , רצתה להסדיר פורמאלית את התחייבויות החברה כלפי התובעת עבור רכישותיה.

19. לטענתו, ביום 2/3/12 הגיע הוא לפגישה עסקית בעניין שיתוף פעולה כלשהו, ואו אז פנה אליו ניסים וטורי בשם התובעת וביקש לקבל ערבות של החברה באמצעות חתימת שטר חוב, מאחר ואין להם הסכם אספקה. לטענתו של הנתבע מס' 2, הסכים הוא לחתום אך ורק בשם החברה - ג. בובליל הנדסה אזרחית בע"מ. לטענתו הוא מיהר לפגישה ולפיכך התובעת הגישה לו שטר חוב ריק ובקשה אותו לחתום בשם החברה בלבד, וכך עשה הוא וחתם בסעיף 8 בשטר החוב בחתימה "ג. בובליל", ובערבות חתם על השטר בשם "ג. בובליל הנדסה".

20. לטענתו, עת אמר לתובעת , קרי לניסים וטורי, כי אין לו חותמת של החברה, השיב הוא כי " לא נורא, תחתום בשם החברה ואחר כך תשלים חותמת של החברה", וכך סיכם הוא עם התובעת.

21. לטענתו, הוא מעולם לא חתם או התכוון לחתום בשמו ובערבותו האישית לחובותיה של החברה, החייבת 1, והראייה לכך היא כי במסמך הנחזה לטענתו להיות שטר חוב, בסעיף ערבות האוול מי שחתום זה "ג. בובליל הנדסה".

22. הנתבע לטענתו, לא חתם על שטר החוב כלל וכלל, אלא רק רשם את שם החברה עושה השטר במקום המיועד וכן במקום המיועד לערבות אוול, וזאת על מנת להשלים את הכתב בחתימת חותמת החברה עושה השטר וערבת האוול על השטר. כך שבכל מקום בו מצוין הביטוי "חתם", אין זה כך למעשה.

23. טענתו העיקרית כעולה מכתבי טענותיו הינה כי כל הפרטים בשטר החוב מולאו לאחר מכן בזמן לא ידוע ושלא בפניו, בהתנהלות חסרת תום לב מצד התובעת. לטענתו, הזוכה היא התובעת, מילאה ליד החתימה בשם "ג. בובליל הנדסה" את פרטיו האישיים של הנתבע, ויצרה את הרושם המעוות, כאילו הוא זה שחתם ערבות אוול על השטר חוב.

24. יוצא כי השטר חוב מולא שלא כדין לטענתו. החייב, הוא הנתבע, כלל לא התכוון לחתום על ערבות אוול או על ערבות רגילה כלל וכלל. ניסים וטורי הגיש לו לחתימה טופס שטר חוב ריק שנהוג לטענתו אצל התובעת, וביקש ממנו לחתום בשם החברה על המסמך, וכאמור, בעת שהוא חתם על המסמך היה הוא ריק לחלוטין ואילו ניסים או מי מטעמו הוסיף את הפרטים המופיעים על גבי המסמך הנ"ל ללא נוכחותו, מאוחר יותר. לדבריו- הוא חתם בשם החברה בשני מקומות, ורק בדיעבד הבין כי התבקש לחתום ליד סעיף 8 במסמך וכן ליד סעיף הערבות.

25. לטענתו, מאחר ובכוונת החברה היה לשלם את חובותיה לתובעת באופן מלא הוא לא ראה כל בעיה עם זה שהחברה תחתום על המסמך הנ"ל ולכן הסכים הוא לחתום על המסמך בשם החברה. באותו מועד, כך לטענתו מצבה של החברה היה תקין.

26. הנתבע צרף לתצהירו תמלול שיחה אשר הקליט עם התובע, לאחר הגשת התביעה. יצויין, כי בדיון ההוכחות, הודיע הנתבע מס' 2 על משיכת התמליל.

רקע עובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת

27. אין כל מחלוקת בין הצדדים כי התובעת סיפקה סחורה לנתבעת/החברה, ואין כל חולק ביחס להיקף החוב הנטען, הוא סך של 564,252 ₪, נכון ליום 1/9/12. ויודגש, הנתבעת לא הגישה כל התנגדות לביצוע השטר ולמעשה לא הכחישה לאורך כל ההליך את קיומו של החוב נשוא התביעה ו/או את קבלת התמורה.

28. על פי דברי הנתבע, הרי שהנתבעת היא חברת "בובליל", שרויה בחובות ואינה עומדת בהתחייבויותיה כלפי התובעת- חובותיה לא נפרעו, צ'קים שנמסרו ע"י הנתבעת לתובעת לא כובדו, ועל כך למרבה הצער אין כל חולק.

29. כמו כן, אין חולק כי ביום 2/3/12 , הגיע הנתבע לבית עסקה של התובעת ובמהלך הפגישה ביקש ממנו ניסים וטורי בשם התובעת לחתום על שטר חוב, הוא שטר החוב נשוא התביעה שלפניי.

30. אין מחלוקת בין הצדדים כי באותו מועד חתם הנתבע על גבי השטר וכי החתימות של הנתבע הינן במקום המיועד ל"עושה השטר" שם חתם "ג. בובליל" והן במקום המיועד ל"ערב" שם חתם -"ג. בובליל הנדסה", וכי שתיהן בוצעו כאמור על ידי הנתבע, בכבודו ובעצמו בנוכחות ניסים וטורי.

31. יחד עם זאת, ועל אף האמור ואשר לא היה שנוי במחלוקת ערב דיון ההוכחות, בדיון ההוכחות עצמו חזר בו הנתבע ושינה את גרסתו וסייג את הגנתו וטען כי לא חתם אלא רק "כתב", דהיינו שרבט את שמו ואת שם החברה על גבי שטר החוב.

השאלות המנויות במחלוקת

32. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם האמור בשטר החוב הינו שריר וקיים והאם הנתבע ערב לחובות החברה בבעלותו כפי שעולה מחתימתו ו/או מכתיבת המילים "ג. בובליל " ו"ג. בובליל הנדסה" על שטר החוב, ומשכך האם זכאית התובעת להיפרע מהנתבע באופן אישי בגין חובותיה של הנתבעת 1, היא החברה. האם כתיבת המילים "ג. בובליל " ו -"ג. בובליל הנדסה", ע"י הנתבע על השטר הן "כעושה השטר" והן כ"ערב" מחייבים את הנתבע באופן אישי?

33. כמו כן, הצדדים חלוקים ביניהם באשר למלל שהיה כתוב בשטר החוב , בעת חתימת הנתבע או כתיבת המילים על ידו, על שטר החוב, בעוד התובעת טענה כי כל הפרטים המופיעים בסעיף 8 לשטר ובסעיף הערבות היו מלאים בעת חתימתו של הנתבע, טען הנתבע כי הפרטים היו חסרים ולמעשה חתם הוא על מסמך ריק.
דיון והכרעה

34. לאחר ששמעתי את הצדדים אשר העידו בפני, וקראתי את כתבי טענותיהם, על הנספחים והמצורפים להם, וכן את תצהיריהם ואת הסיכומים מטעמם אשר הוגשו בכתב, הגעתי להכרעה כי דין התביעה להתקבל, וכי הנתבע, דהיינו, מי שכתב/חתם במקום המיועד לכך על שטר החוב, התחייב להיות ערב כצד ג' לחובות החברה, היא הנתבעת.

35. זאת ועוד, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתצהיריהם, הגעתי למסקנה כי הנתבע מהתל בבית המשפט וברשויות החוק, והופך את כללי המשחק בשוק החברות ככלי שרת בידו. הנתבע לא מהסס לכופף את החוק לצרכיו האישיים, ותחת איצטלה חוקית כביכול, לשיטתו, מנסה הוא להתנער מהתחייבויות מפורשת וכתובה להיות ערב לחובות החברה/הנתבעת, התחייבות אישית, אשר היתה תנאי של התובעת, להמשך אספקת הסחורה לנתבעת/החברה, תנאי אשר היה ידוע לו ולכאורה מוסכם בין הצדדים, לצורך המשך ההתקשרות העסקית ביניהם.

36. התנהלותו של הנתבע כלפי התובעת מעלה חשד וספק להונאה, או כפי שהיטיב לתאר בפני התובע בעת עדותו בפני, עסקינן ב- "הטעייה" ( עמוד 29, שורות 17-20 ), וסבורתני כי יש לדחות מכל וכל את טיעוניו של הנתבע אשר הופכים את בית המשפט ומוסדות החוק ללעג ולקלס. התנהלות זו של הנתבע, הינה למרבה הצער, ולהתרשמותו של בית משפט ז ה, בבחינת טקטיקה לכל דבר ועניין, בה הוא עושה שימוש על מנת לחמוק מחובותיו.

37. לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בפני, וכן שמעתי את העדים אשר העידו בפני, אני קובעת כי הנתבע הינו אכן ערב לחובות החברה/הנתבעת, וכי נתן הוא לתובעת התחייבות לשאת באופן אישי, בכל חובותיה של הנתבעת היא החברה, ולכן בסופו של יום אני מקבלת את התביעה במלואה, ולהלן אנמק בהרחבה:

שטר החוב ונסיבות החתמתו

38. שטר חוב הוא שטר המהווה הבטחה ללא תנאי, ערוכה בכתב, מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסוים בכסף.

39. שטר החוב נשוא התובענה הינו מסמך הנושא את הכותרת ה- 2/3/2012, ובו כתוב מפורשות כלהלן:

"אנו, הח"מ, כולנו יחד וכל אחד מאיתנו לחוד, מתחייבים לשלם ל- "לילו וטורי בע"מ"...מיד עם דרישה... סך של 564,252 ₪....ביום 1 בחודש ספטמבר שנת 2012....".

40. בסעיף 7 לשטר כתוב מפורשות כלהלן:

"...הרינו להצהיר כי שטר זה נחתם בחתימתנו שמחייבת אותנו...ולא נתכחש בשום שלב ואופן לחתימתנו זו גם במידה ולא ייחתם שטר זה בתוספת חותמת החברה ו/או בכל מקרה אחר כאשר לאוחז השטר תהיה אפשרות לתבוע על פי שיקול דעתה הבלעדי גם באופן אישי את חותם השטר במידת הצורך...".

41. עיון בשטר החוב נשוא התובענה, אשר כאמור מוסכם על הצדדים בתצהיריהם כי הנתבע חתום/כתוב עליו, מעלה כי ביום 2/3/12 חתם/כתב עליו הנתבע את המילים "ג. בובליל "ו- "ג. בובליל הנדסה".

42. הנתבע, אדם המצוי בעסקי הבנייה מזה שנים, כתב בסעיף 8 לשטר החוב את שמו הפרטי : "ג. בובליל" כ"עושה שטר" , כמו כן כתב הוא מתחת לכותרת "ערבות אוואל", "שם הערב", את שם החברה במילים "ג. בובליל הנדסה" ומתחת למלל זה, מצויה חותמת של וטורי ניסים, המצהיר כי "עושה השטר" ואף הערב חתמו בפניו.

43. כעולה מעדות ניסים וטורי, החתימה על השטר היתה לאחר זמן רב, בו שב הוא וביקש מהנתבע להגיע ולחתום:

"...הוא בא, אחרי הרבה בקשות שלי הוא בא, דרשתי ממנו לאחר דרישות קודמות שלי לבוא ולחתום. לא זכור לי שהוא בא על עניינים אחרים..." (עמוד 26, שורות 26-27).
וכן טען הוא בפני כלהלן:
"...כמה פעמים בקשתי ממנו יפה וראיתי שהוא לא מתייחס, במקרה הזה יכול להיות שהוא בא והתכוון לדברים אחרים, אבל כשהוא בא החתמתי אותו על הטופס הזה...". (עמוד 26, שורות 30-32).

44. לטענת ניסים וטורי הנתבע שב וניסה להתחמק מחתימה על שטר החוב, ורק לאחר שנלחץ אל הפינה, נאות לעשות זאת. הדבר עלה אף בעדותו בפני עת הודה כי ניסה להימנע מחתימה על שטר חוב לתובע ככל האפשר (ראו עמודים 33-34).

45. לגבי אופן החתימה, לדבריו "...כשהוא בא אלי אמר לי ניסים מה אתה רוצה ממני, נתתי לו את הטופס, הוא ישב לקרוא אותו, מילאנו אותו ,חתם ותודה רבה..." (עמוד 27, שורות 6-7).
כעולה מעדותו שלנציג התובעת, המסמך אשר הגיש לנתבע היה מלא: "...נספח א' אמרתי לו שיחתום ועמדתי על זה שהוא יחתום, הוא נכנס לחדר המשותף שלי ושל אחותי....ומילאו את הפרטים אצלה, נכנסתי לחדר, החתמתי את הנתבע ואני חתמתי למטה..." (שם).

46. לשאלת בית המשפט האם הפרטים המופיעים בסעיף 8 לשטר החוב, הכוללים את שם החברה החתומה על השטר, מספר הזהות/ח.פ , הכתובת והטלפון, היו מצויינים בשטר בעת שהחתים הוא את הנתבע על שטר החוב השיב הוא כי "הפרטים האלה שרשומים ניתנו ע"י גלעד בובליל, ואחותי רשמה אותם. כשאני באתי לאשר אותם, הם היו" (עמוד 27, שורות 18-20).

47. עת נשאל ניסים וטורי, ביחס לערבות אוואל, והאם הפרטים המדוייקים של הנתבע הופיעו גם בה במועד חתימתו, השיב הוא כי ראה הוא ושמע את הנתבע מספק את כל הפרטים, ראה את אחותו רושמת את הפרטים על גבי השטר, ולאחר שראה הוא אותה רושמת את הפרטים על השטר, ראה הוא אותו חותם ליד הפרטים, הם היו מלאים והוא חתם מטה ( עמוד 27, שורות 21-25).

48. ניסים וטורי, הודה כי שטר החוב עליו הוחתם הנתבע היה מסמך חדש שהחברה שלו ניסחה ופחות מוכר לו, בהיותו נוסח משנת 2012, והדגיש בפני כי המסמך עליו חתם הנתבע "היה בידיים של גלעד לפחות 10 דקות רבע שעה. הוא מכיר אותו יותר ממני..." (עמוד 28, שורות 25-27). לגבי אופן החתימה של הנתבע, והאם שם לב לכך שהנתבע למעשה חתם בשם החברה ולא בשם עצמו השיב הוא כלהלן: "...יש פה שתי חתימות, אני לא ידעתי שהנתבע החליף את החתימה של גלעד בובליל שהיתה צריכה להיות למטה, שם אותה למעלה, וזו שהיתה צריכה להיות למעלה הוא שם למטה, זו היתה הטעייה. .....כשראיתי ג. בובליל הנדסה חשבתי שהוא שם אותה במקום הראוי, במקום של החברה...חשבתי שהוא חתם במקום הנכון..." (עמוד 29, שורות 17-20).

49. לעומת זאת, ועל אף האמור לעיל, כעולה מתיאור הנתבע בתצהירו לאופן חתימתו על השטר, עשה הוא זאת בלחץ זמן ובמהירות רבה: בתצהירו בפני טען כי חתם הוא במהירות וכשהשטר ריק וללא פרטים, היות ומיהר עד מאוד.

50. טיעון זה מטעם הנתבע, כי הוחתם על שטר חוב ריק וכי התובע ניצל זאת ופעל בהעדר תום לב, נדחה על ידי כבלתי מתקבל על הדעת, וכלא עולה בקנה אחד עם ההיגיון הסביר, לנוכח העובדה שהנתבע הינו איש המצוי בעסקי הבניה שנים רבות. לא מתקבל על הדעת כי איש המצוי היטב בעולם העסקים ייתן חתימתו על דף ריק, ומבלי לדעת כלל וכלל על מה הוא חתום, בעת התקשרות עסקית עם גורם מסוים. זאת ועוד, במועד הדיון בפני הודה הוא כי הוא "נכווה" בעבר מול התובע, בהתקשרות עסקית מולו, מאחר והתובע עשה לו "תרגיל", כך כלשונו, ולא וויתר לו על חובות שלו כלפיו. לנוכח מערכת יחסים זו בין הצדדים, לא ניתן לקבל את גרסתו של הנתבע כי נאות לחתום על דף ריק, ואף הוא הודה בפני במפורש, בעת עדותו בפני, כי בעת החתימה נקט הוא משנה זהירות והיה הוא מודע היטב לציפיות של התובעת ול אשר כתוב במסמך ולאשר נדרש ממנו לכתוב( ועל כך ראו חקירתו , עמוד 34 לפרוטוקול).

51. הנתבע העיד בפני כי יש לו היסטוריה משותפת של אי עמידה בחובות מול התובעת. הכיצד יכול הוא לנמק התנהלות זו, של השארת דף פתוח וחתום בידי התובעת, בעודו יודע כי היא עומדת על המשמר ופועלת מולו למיצוי חובותיו, וכל זאת ביחס ישר לכוונתו שלא להיות ערב לחובות החברה בראשותו? במועד דיון ההוכחות בפני העיד כי "...נשרפתי במיוחד ממנו ומעוד כמה אחרים שעשו את התרגיל שהוא עשה, שהוא אומר לי תחתום לי פה תחתום לי שם בשם החברה...אז זו בדיוק הסיבה שלא שרבטתי את החתימה ..." (עמוד 34, שורות 28-32).

52. זאת ועוד, כאמור לעיל, מתוך עדויות הצדדים בפני עלה כי בין התובעת לחברה הקודמת של הנתבע היתה התקשרות, במסגרתה סיפקה התובעת חומרים לחברה הקודמת וזו סיפקה לתובעת צ'ק ביטחון ( נ/1 נ/2 ) עליו חתם הנתבע, כערב באופן אישי. לטענת הנתבע התובעת באמצעות ניסים וטורי, פעלה למיצוי זכויותיה ולפירעון מלא של החוב כלפיו, בגין צ'ק הביטחון עליו ערב באופן אישי.

53. משכך, ומשזו טענתו של הנתבע עצמו, הרי שטענתו כי חתם על המסמך /שטר החוב כשהוא ריק, מבלי לקרוא אותו ולאחר מספר שניות, נדחית על ידי ואינה סביר ה בנסיבות העניין ובהינתן ניסיון העבר של הנתבע אל מול התובעת.

54. אין זה סביר בעיני כי לאור עברם המשותף של הצדדים, היה הנתבע מסכים לחתום על מסמך ריק ללא קריאה יסודית. יותר סביר בעיני כי הנתבע הקדים, לשיטתו, באופן מעוות, "תרופה למכה", וניסה לטרפד את שטר החוב כבר במעמד החתימה עליו, ועשה זאת בערמומיות מחושבת ומתוכננת היטב.

55. עדותו של ניסים וטורי, לפיו הנתבע קרא את המסמך למשך מספר דקות וכי היה בקיא בו בפרטי פרטים, מתקבלת על ידי ומהימנה בעיניי. היא עולה בקנה אחד עם הצהרת הנתבע בפני כי תכנן מבעוד מועד את חתימתו על השטר כך שבהגיע יום, היא לא תחייב אותו בפועל (ראו עמוד 34, שורות 28-32).

56. ויודגש- לא יעלה על הדעת שהנתבע, הטוען כי ניסים וטורי בשם התובעת פעל מולו למיצוי זכויותיו ופירעון חובותיו, או במילים שלו "עשה לו תרגיל", יותיר בידי התובעת מסמך חתום וריק מטעמו, מתוך ציפייה שהתובעת תשלים את הפרטים הרלוונטיים כמיטב רצונה והבנתה. אין זו התנהלות שכיחה בעולם העסקים ואין זו התנהלות סבירה לנוכח טענות הנתבע בפני. ולכן אני דוחה טיעון זה מכל וכל בהיותו בלתי מתקבל על הדע ת בעליל ובשל חוסר מהימנותו של הנתבע בעיניי . לכן, את טענתו של הנתבע כי ההתחייבות על שטר החוב היתה שונה וריקה עת הוגשה לו לחתימה, אני דוחה מכל וכל בהיותה טענה קלושה ובלתי מתקבלת על הדעת ולא תואמת את המקובל בהתנהלות עסקית שוטפת ושגרתית, בה נציגי חברה ערבים לחובותיה.

57. יוצא כי טענתו של הנתבע כי חתם על המסמך כשהוא ריק נדחית, ואני קובעת כי הנתבע, בטרם חתם על המסמך, ווידא כי הוא רושם את המילים "ג. בובליל " וג. בובליל הנדסה" רק לאחר שקרא את המסמך, כנדרש וכמצופה מאדם אשר עוסק בתחום הבניה, ובמיוחד מאדם אשר היה לו ניסיון קודם עם התובעת, אשר במסגרתו עמדה התובעת על מימוש ערבותו האישית. כמו כן אני קובעת כי בעת חתימתו /כתיבת המילים "ג. בובליל " וג. בובליל הנדסה" על גבי השטר, פרטי הנתבעת ופרטי הנתבע האישיים הכוללים "שם הערב- בובליל ציון גלעד", "מס' זיהוי :22181010 , "כתובת דרך הראל 38 מיתר", היו מלאים וברורים והנתבע חתם /רשם את המילים "ג. בובליל הנדסה" , לאחר שראה וקרא את פרטיו המלאים האישים על גבי השטר.

59. חיזוק לכוונת התובעת וידיעת הנתבע כי חתימתו ו/או כתיבת שמו ושם החברה מחייבים אותו באופן אישי, ניתן אף ללמוד מההתנהלות הקודמת בין הצדדים. כפי שהצדדים העידו בפניי, התובעת סיפקה סחורה לחברה בשם "י.ח. יטב" , אשר היתה אף היא בבעלות הנתבע. מתוך העדויות עולה כי החברה הנ"ל רכשה אף היא סחורות מהתובעת ובמסגרת היחסים העסקיים ביניהם, נתנה החברה הנ"ל לתובעת צ'ק ביטחון לצורך אספקת חומרי בניה, אולם הנתבע נדרש לחתום באופן אישי כערב להמחאה (ראו נ/1 ו- נ/2). לטענת הנתבע, התובעת פעלה למיצוי זכויותיה בעניין זה כלפיו באופן אישי. מכאן, שהנתבע ידע גם ידע, כי התובעת אינה נוהגת לספק סחורות לחברות בע"מ מבלי לדרוש ערבות אישית ו/או בטוחה אחרת להבטחת התשלום. והראיה- דרישתה של התובעת מהנתבע להיות ערב אישית לצ'ק הפיקדון, הוא נ/1 ו- נ/2. הנתבע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע כעת התובעת תסכים לספק סחורה לנתבעת, חברה חדשה שבבעלות הנתבע ואחר, ללא קבלת בטוחה כזו או אחרת בדמות צ'ק ביטחון בערבות אישית שלו או שטר חוב.

60. המסקנה המתבקשת היא שהנתבע ידע וגם ידע, כי התובעת עומדת על קבלת בטוחה בטרם אספקת הסחורה לנתבעת מס' 1 וכי ללא קבלת בטוחה זו, התובעת לא תמשיך לספק סחורה לנתבעת.

61. הנתבע אשר ידע זאת, חתם/רשם את שמו ושם החברה על שטר החוב על מנת שהתובעת תמשיך לספק לחברה סחורה, וחתימה/כתיבת המילים " ג. בובליל" ו-"ג.בובליל הנדסה", הם אלו שגרמו לתובעת להמשיך לספק את הסחורה לחברה ושטר חוב זה, הוא שהיווה את הבטוחה הנדרשת, מבחינת התובעת להמשך אספקת הסחורה לחברה וכל זאת ובידיעת הנתבע ובחתימתו /כתיבתו המפורשת.

62. ודוק- התרשמתי שמדובר באיש המצוי בעסקי הבניה מספר רב של שנים ואשר יודע כי למסמך עליו הוא רושם את שמו יש משמעות רבה. כמו כן, התנהלות הצדדים בעבר בכל הנוגע לצ'ק הביטחון עליו היה ערב הנתבע באופן אישי , מלמדת כי הנתבע ידע כי התובעת עומדת על זכויותיה ודורשת בטוחה לצורך אספקת סחורה לחברה בע"מ.

63. למותר לציין שאת טענת הנתבע במהלך הדיון בפניי כי אינו יודע מה היא "בטוחה" ולכן פנה הוא לבית המשפט בבקשה לקבלת הסברים (ראו עמוד 33 שורות 21-24) אני דוחה מכל וכל. התנהלות זו של הנתבע בפניי מעידה אף היא על חוסר מהימנותו ועל רצונו לחמוק מ התחייבויותיו להיות ערב באופן אישי, לחובותיה של החברה.

חתימת הנתבע על השטר או שמא רק כתיבת מילים?

64. כל האמור טוב ויפה, אלא שבחקירתו הנגדית, ביום 18/12/16, שינה הנתבע לפתע את גרסתו מהאמור בתצהירו כמפורט לעיל, וטען בפני לפתע כי הוא כלל לא חתם על שטר החוב אלא רק "כתב" שכן חתימתו האותנטית הינה שרבוט, וכי בשטר החוב נשוא התובענה כתב הוא את המילים "ג. בובליל " ו-"ג. בובליל הנדסה", אולם בפועל אין זו חתימתו כלל ועיקר, ומשכך היא איננה מחייבת.
לטענתו, הוא עשה זאת מתוך מודעות מוחלטת, ומתוך כוונה שלא תהא לכך כל קבילות בהמשך, וזאת כאמור היות ונכווה מהתובע ומניסיונותיו לפרוע את הכספים המגיעים לו בעבר, והכול כעולה מעדותו, וכלשונו:

"...זה בגלל שנשרפתי ממנו ומעוד כמה אחרים שעשו את התרגיל שהוא עשה, שהוא אומר לי תחתום פה תחתום לי בשם החברה... אז זו בדיוק הסיבה שלא שרבטתי את החתימה אלא כתבתי את השם ג. בובליל הנדסה שלא יהיו ספקות שלא אני חותם אלא החברה...". (עמוד 34, שורות 28-32).

65. בטיעונו זה למעשה חזר בו הנתבע מטענתו המקורית, לפיה היה דחוק בזמנים ולכן חתם על שטר חוב ריק אותו השלים התובע בעצמו ובלא נוכחותו. הלה טען בפני ללא היסוס כלהלן: "...אני לא חתמתי...אני כתבתי, לא חתמתי...." (עמוד 31, שורות 13-14). בהמשך הפנה את בית המשפט אל החתימה שלו בתצהיר ועל צ'קים מטעמו וטען "... החתימה שלי היא לא מילים" (שם).

66. בעת טענתו זו, הגיש הנתבע במועד דיון ההוכחות כראייה צ'קים אשר סומנו כ-נ/1 ונ/2, ואשר עליהם שורבטה חתימה אחרת שלו. ואכן, בית המשפט עיין במסמכים ועולה כי הגרסה בה חתם על הצ'קים, שונה מהגרסה בה חתם הוא על שטר החוב.

67. אלא שאף את טענתו זו של הנתבע כי לא חתם הוא בשם החברה על שטר החוב אלא רק "רשם" את המילים "ג. בובליל" ו-"ג. בובליל הנדסה"- אני דוחה מכל וכל, וסבורתני כי עסקינן בהיתממות שאין שנייה לה, ובעזות מצח נוספת, מרחיקת לכת מצידו:

68. ראשית, הנתבע הודה בעניין חתימתו כבר בעת הגשת תצהירו, אשר הוגש לתיק כראייה לכל דבר ועניין, ועל כך ראה האמור בין היתר בסעיף 15 לתצהיר בו כתוב מפורשות: "...חתמתי בשם החברה ב- 2 המקומות...". על תצהיר זה הודה הוא בראשית דיון ההוכחות בפני מיום 18/12/16 כי הוא חתום עליו וכל האמור בו הינו אמת (עמוד 30, שורות 25-26).

69. את הסתירה בין האמור בתצהירו לבין האמור בפני במועד הדיון לא הצליח הנתבע ליישב, והסביר בפני כלהלן: "..אולי המלל היה צריך להיות במקום "חתמתי", "כתבתי" את שם החברה. לא חשבתי על זה. עובדה שגם עורך הדין שלי לא חשב על זה..." (עמוד 32, שורות 4-7).

70. דה עקא, שהנתבע הודה בפני בעדותו כי הוא באופן אישי רשם את המילים "ג. בובליל" ו-"ג. בובליל הנדסה", אולם היות ואין המדובר בשרבוט אותו הוא נוהג לעשות בחתימתו, הרי שאין המדובר בחתימה. די בהודאתו זו, כי הוא עצמו "רשם" את שמו ואת שם החברה במקומות המיועדים לחתימה בשטר החוב, לאחר שהתבקש הוא לחתום עליהם, ללא כחל ושרק, די בכך בכדי להוות אסמכתא לכך שהוא זה שחתם, הוא התכוון לחתום, וככל ש הוא שינה ביודעין את סגנון חתימתו המקובל, הרי שעסקינן בניסיון מצדו להטעייה ולמניפולציה, על מנת לחמוק מחובותיו.

71. וכאמור לעיל- למותר לציין, כי המדובר בשינוי גרסה של הנתבע, הנשמעה לראשונה בעת מתן עדותו.

72. ויודגש- עיון ב- נ/1 ונ/2 אשר הוגשו לי במועד הדיון אכן העלה כי כתיבת המילים "ג. בובליל ו-"ג. בובליל הנדסה" אינה השרבוט הרגיל אותו משרבט הנתבע בעת חתימתו, אולם משהודה הנתבע כי הוא כתב את המילים הללו הן במקום המיועד ל"עושה השטר" והן במקום המיועד ל"ערב", הרי שמי שכתב את שמו על המסמך, קרי הנתבע, התחייב לאמור במסמך, באמצעות כתיבת המילים "ג. בובליל הנדסה" וכל טיעון אחר מצידו, הינו ניסיון היתממות מעושה ביותר, וסבורתני כי אף הנתבע עצמו יודע זאת היטב בעודו מהתל בשלל אמתלות בגורמים אשר התקשרו עימו במסגרת יחסים עסקיים, וסמכו עליו כי יפרע את חובו.

73. ודוק- עסקינן בנתבע הבקיא בעולם הבניה אף מעבר לאדם הסביר. הנתבע מתנהל מזה שנים בתחום ואף היה פעיל מספר שנים ביחסים עסקיים מול התובעת, וידע ידע היטב ,כי התובעת עומדת על קבלת ערבות אישית לצורך אספקת חומרים לחברה. עסקינן בנתבע היודע כי לחתימתו או לכתיבת שמו על גבי מסמכים, ישנה משמעות מחייבת. כיצד הוא יכול לטעון כעת, שלחתימת שמו במקום המיועד לכך כעושה השטר וכערב אין כעת כל משמעות? ככל שהנתבע חתם באופן חריג על השטר, הרי שגם כאן ניסה הוא לחמוק שלא כדין ממתן ערבות אישית, וניסה הוא להטעות ולרמות את התובעת, וביודעין ובאופן מתוכנן ומחושב מראש.

74. נוכח האמור לעיל אני קובעת כי כתיבת שמו של הנתבע על גבי שטר החוב , "ג. בובליל הנדסה" היוותה התחייבות של הנתבע לערוב באופן אישי לחובותיה של החברה וכי המדובר בחתימתו על השטר, ואת טענתו החדשה והפתלתלה בחקירתו, כי אין המדובר בחתימה אלא רק בכתיבת מילים, אני דוחה מכל וכל, כמו את טענתו הקודמת כי מיהר וכי הוחתם על שטר חוב ריק.

75. משהנתבע הודה בתצהירו כי חתם הוא על המסמך, ולחלופין משקבעתי כי הנתבע חתם על שטר החוב הן כעושה השטר והן כערב, הלוא אין כל הגיון להתחייבות שלו, שאינה ערבה לחובות ה חברה, ואין כל הגיון לחתימה "מעושה" על מנת להמשיך את ההתקשרות העסקית עם הצד שכנגד, תוך ידיעה מראש, ומבלי להתכוון לשלם לו על הסחורה אותה הוא מספק ועתיד מספק.

76. ודוק- עסקינן בנתבע המודה בקיומו של חוב של הנתבעת לתובעת, והוא אכן מודה בכך בריש גלי, ובאותה נשימה מחפש אמתלות מן הגורן ומן הייקב בכדי להתנער מכל אחריות מערבותו האישית לחיובה של החברה. אין זו לו הפעם הראשונה בה הוא מנסה להתנער מחובותיו, והרושם של בית המשפט הינו כי הנתבע פעל כפי שפעל בכדי לנסות להטעות את התובעת, מתוך מודעות מוחלטת ובהעדר תום לב מובהק.

77. טענתו של הנתבע הינה כאמור טענה יחידה של בעל דין, אשר איננה נתמכת בכל ראייה או עדות מצדו, ואשר יש לבחון אותה במסגרת התנהלותו הכללית של הנתבע, אשר חברה בבעלותו נקלעה לחובות ומנסה כעת לחמוק מערבותו האישית לתובעת, אשר היא היוותה את התנאי של התובעת להמשך אספקת הסחורה לנתבעת, היא החברה. טענתו הינה טענה יחידה של בעל דין אשר מעבר לכך שאיננה נתמכת בראיות, היא איננה מתקבלת על הדעת, איננה סבירה בעליל ואף אינה תואמת את התנהלות הצדדים כפי שעלה מהעדויות בפני. טענה קלושה היא ובלתי הגיונית בעליל.

78. למעשה, גרסתו הנוכחית של הנתבע, כפי שנשמעה בפני לראשונה במועד דיון ההוכחות, הובילה לקריסתה המוחלטת של מהימנות הנתבע בעיני. בטיעוניו אלו, שמט הנתבע את הקרקע מתחת לאמינותו- הן כעד, הן כצד להליך והן כאיש עסקים, וכן שמט את הקרקע מתחת לטיעוניו המקוריים בהתנגדותו לביצוע השטר, בהגנתו, ובתצהירו. הנתבע טען בפני ללא כל מבוכה או היסוס כי אכן ניסה להערים על התובעת, וחרף כוונתה של התובעת, רחמנא ליצלן, לספק לחברה סחורה בתשלום, תוך קבלת בטוחה אישית מהנתבע ולצפות ממנו כי אכן החברה ו/או הוא ישלמו עליה, כוונתו של הנתבע היתה אחרת: לקבל סחורה מהתובעת עבור החברה, מבלי לספק בטוחה אישית לקיום התחייבות החברה ולנסות להתחמק מחובותיו ומחובות החברה.

79. העובדה כי הנתבע שינה את גרסתו וטען טיעונים שונים לחלוטין בתצהירו, מוסיפה להעדר מהימנותו בעיני, כמו גם העובדה כי הנתבע הודה בפני כי כשלא היה לו כסף, התובעת לא וויתרה לו, ולפיכך ידע כעת, שעליו להתחמק ממתן בטוחה לתובעת על חובותיו שכן ללא קבלת בטוחה תסרב התובעת לספק לחברה את הסחורה המבוקשת. כל אלו מוסיפים להעדר אמינותו, והרושם הוא של חייב המנסה בכל מאודו להתנער מחובותיו, להתנער מאחריות כלפיהם, ואשר אינו בוחל לשם כך באף אמצעי.

80. נוכח זאת, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובעיקר את עדות הנתבע, אשר כאמור לא היתה אמינה בעיני כלל ועיקר, וזאת בלשון המעטה, אני קובעת שהנתבע החתום בחתימתו על שטר החוב, הן "כעושה השטר" והן כ"ערב" , אכן היה ערב והתכוון להיות ערב לחובותיה של החברה בבעלותו, כלפי התובעת.

81. כמו כן, אני קובעת כי העובדה שהחתימה אשר שרבט הנתבע על שטר החוב איננה החתימה האופיינית לו ובשל כך לטענתו איננה יכולה להיחשב כקבילה איננה מעלה ואיננה מורידה, ובוודאי שאינה מוסיפה דבר וחצי דבר, ואין בה בכדי לקבוע כי לחתימה על שטר החוב אין תוקף, היות והנתבע עצמו הודה בפני הן בתצהירו והן בדיון ההוכחות כי הוא זה ש שכתב את המילים "ג. בובליל הנדסה" ו"ג. בובליל " על שטר החוב במו ידיו. טענה זו שלו על גרסה שונה לחתימתו בוודאי שאינה מוסיפה למהימנות גרסתו של הנתבע, אשר הרושם המתקבל בפני בית המשפט מהתנהלותו הינה כי עסקינן באדם ערמומי המהתל ברשויות החוק. אם עסקינן ב -"כתיבה", כך כלשונו, או בחתימה- הרי שמ דובר בהתקטננות מעושה ובסמנטיקה בלבד, הא ותו לא.

82. נוכח האמור לעיל, הרי שגם טענת הנתבע, כי בחלק של השטר העוסק בערבות כתב הוא את המילים "ג. בובליל הנדסה" ולא "ג. בובליל", נדחית אף היא על ידי. משקבעתי כי הנתבע כתב את המילים "ג. בובליל" ו-ג. בובליל הנדסה" על גבי השטר, כאשר כל הפרטים המפורטים בשטר ובפרק הערבות הכוללים: שם, ת.ז. כתובת, היו מלאים ומפורטים, הרי שכתיבת המילים ע"י הנתבע, תחת הכותרת של "עושה השטר ו"הערבות", מחייבת את הנתבע הן בשם החברה "כעושה השטר" והן באופן אישי כערב לחובותיה.

עדויות הצדדים ומהימנותם

83. עדותו של ניסים וטורי, מנהל התובעת, הינה אמנם עדות יחידה של בעל דין. לא רק זאת אלא שבמהלך דיון ההוכחות, בעת מתן עדותו, התברר כי במועד החתמתו של הנתבע, נכחה לצידו אחותו, אשר היתה שותפה להחתמתו של הנתבע על שטר החוב, בשלב גביית הפרטים.

84. יוצא כי התובע יכול היה להביא מטעמו עדות נוספת, של אחותו, אשר תעיד מטעמו על מעמד החתמת שטר החוב, ומסיבה שאיננה ברורה לי , הוא לא עשה כן. עת נשאל על כך במועד הדיון הביע התובע הפתעה:

"...ש. למה בתצהיר אתה לא מספר שגלעד נתן את הפרטים לאחותך וראית את זה?
ת. מה זאת אומרת? לא הבנתי את השאלה. זה היה ברור...". (עמוד 27, שורות 28-29).

85. לצד זאת, ולמרות אי העדתה של אחות התובע, אשר היתה יכלה לספק חיזוק לטיעוניו, סבורתני כי התובעת הצליח ה להרים את נטל הר אייה הדרוש בכדי להוכיח את תביעתה: עדותו של ניסים וטורי היתה מהימנה בעיני, קוהרנטית, הגיונית ועקבית, גרסתו עלתה בקנה אחד עם ההיגיון השגור בעולם העסקים, ואשר ממנו נגזר כי חברות המתקשרות זו עם זו ביחסים עסקיים של מכירת סחורה וקנייתה, נותנות זו לזו בטוחה להסדרת התשלום והחוב, אשר צד ג' ערב לה.

86. כמו כן, מתוך עדות הנתבע עצמו עלה כי אף בהתקשרות הקודמת בין הצדדים, במסגרת חברה שהיתה בבעלות הנתבע, פעלה התובעת לקבלת בטוחה אישית מהנתבע בדמות חתימה על ערבות אישית על צ'ק הביטחון.

87. גרסתו של ניסים וטורי מטעם התובעת, תיארה מערכת יחסים עסקית אשר שררה בין הצדדים אשר היו בקשר עסקי אף בעבר, ואשר ממנו נכווה התובע כלכלית. כעולה מעדות התובע, הנתבע נותר חייב לו בעבר כספים:

"...כשסיפקתי בעבר היה שיק ביטחון. היה גלעד בובליל באופן פרטי, הבחור נתן לי סחורה, היה חייב לי 7700 ₪ ולא שילם לי, שיק שחזר. התייצב אצלי יום אחד עם הביטחון שלו, סיפר שהוא פתח חברה חדשה, אמרתי לו שהוא חייב כסף בפרטי, עלה למעלה, שילם את הסכום של השיק, בתוספת פתיחת תיק הוצל"פ...". ( עמוד 23, שורות 21 ואילך).

88. ויודגש- הנתבע לא הכחיש חוב זה ואף הודה בכך בחקירתו:

"...אני יודע כמה סבלתי מוטורי כשלא היה לי כסף..." ( עמוד 34, שורות 7-8). כעולה מעדותו של הנתבע, עת חתם בעבר לתובע ת כערב באופן אישי על צ'קים שנתן הוא בשם החברה, הוא אכן נאלץ, רחמנא ליצלן, לממש הבטחה ובטוחה זו ( עמוד 34, שורות 5-14).

89. יוצא כי העובדה שהתובע החתים את הנתבע על שטר ביטחון, כערב לחברה שלו, מעבר להיותה נוהג עסקי הגיוני הנהוג בעולם העסקים בין חברות ו אשר לפיו בעת התקשרות צד נותן בטוחה של צד ג' כערובה להסדרת התשלום, היתה היא ידועה לנתבע באופן אישי במסגרת היחסים שלו עם התובעת ויתכן שהיא אף נבעה מצורך ייחודי ספציפי ותולדה של יחסים עסקיים קודמים ביניהם. דרישתה של התובעת למתן בטוחה מטעם הנתבע, להסדרת כספים אשר הנתבעת חבה בהם, עלתה בקנה אחד עם היחסים העסקיים המקובלים בתחום והן בשל היחסים העסקיים אשר שררו בין הצדדים במסגרת התקשרות קודמת, ואשר במהלכה נותר הנתבע חייב לתובע ת סכומים בגין אספקה של מוצרים עליהם לא שילם. לא רק לתובע נותר הנתבע חב בכספים, אלא כעולה מעדותו, לגורמים רבים נוספים, כדבריו - "נשרפתי ממנו ומעוד כמה אחרים...". ( עמוד 34, שורה 28).

90. יוצא כי אמנם, ניסים וטורי העיד בפני מטעם התובעת כעדות יחידה של בעל דין, אך הוא הותיר בפני רושם מהימן ביותר, מה גם שעדותו וגרסתו, הינה הגיונית ביותר ועולה בקנה אחד עם השכל הישר, ועם הנוהג הקיים בעולם העסקים. עדותו של ניסים וטורי, הותירה בי רושם אמין ביותר, ובהקשר זה אף תמיהתו בעניין אי העדת אחותו מטעמו היתה אותנטית בעיני, וסבורתני כי לא העיד אותה מטעמו עקב שגגה ותו לא, ואיני סבורה כי עשה זאת באופן מחושב ומושכל.

91. מאידך, עדותו של הנתבע היתה בלתי מהימנה בעליל, עקלקלה ופתלתלה, וניכרו בה אותות השקר לאורך כל אורכה. הנתבע בעדותו בפני חזר בו מהאמור בתצהיר ועשה רושם כי תשובותיו אינן קולחות וכי הוא בודק בכל שאלה כיצד תשובתו תתיישב עם גרסתו. למות ר לציין כי אף לשאלה פשוטה כגון " מה היא בטוחה", התקשה הוא לענות וביקש את עזרת בית המשפט בעניין (ראו עמוד 33, שורה 3 ואילך לפרוטוקול ), וזאת על אף שרשם זאת במפורש בתצהירו. הנתבע ידע גם ידע מה היא בטוחה, אולם משהתובעת אימתה אותו כי בתצהירו הודה כי עריכת שטר החוב נועדה להוות בטוחה לחובות החברה, הבין הוא כי גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותו ומשכך היתמם וביקש לדעת מה היא בטוחה. גם התנהלות זו של הנתבע מחזקת את אי אמינותו ואת חוסר מהימנותו.

92. לצד אי אמינותו, בעזות מצח וללא כל היסוס הנתבע הודה כי התקשה להסדיר חובותיו מול התובעת בעבר, וכי לא פעם נותר חייב לה. לכן, טוען הוא, בעת ההתקשרות הנוכחית חשב הוא באופן מושכל להימנע ממתן ערבות אישית לחובות החברה, כי ידע שאם יוותר חייב לתובעת ולא יצליח לשלם לה, יידרש לממש בטוחה זו.

93. יוצא כי הנתבע, שהותיר בפני בית המשפט רושם של אדם לא אמין בעליל, מודה ללא כחל ושרק כי ניסה להתחמק מכוונתה של התובעת להחתימו על שטר חוב, וכי עשה זאת באופן מודע ומושכל. הנתבע למעשה הודה בפני כי ניסה להתל בתובעת, ולהסתתר תחת החברה בכדי להימנע מכיסוי חובותיו וזאת בעת שידע כי התובעת מתנה את המשך אספקת הסחורה לחברה בהמצאת "בטוחה" אישית של הנתבע , בדמות חתימה על "שטר חוב".

94. סבורתני כי בעת טענתו זו שמט הנתבע את הקרקע מטיעונו המקורי, כי מילא שטר חוב ריק וכי ניסים וטורי מטעם התובעת, השלים במקומו את הפרטים החסרים מאוחר יותר, טיעון עליו ביסס את הגנתו ואת בקשת ההתנגדות מטעמו.

95. בנסיבות אלו, לעצם העדת אחותו של התובע אין כל משמעות, היות והנתבע מודה הלכה למעשה כי היה מעמד של חתימה בין הצדדים, אלא שהוא עצמו ניסה להימנע ככל יכולתו ממתן ערבות אישית בפועל, למרות רצונה הברור של התובעת להסדיר זאת מולו, והוא ידע כי ה תובעת מתנה את המשך אספקת הסחורה בחתימתו על שטר החוב וכ י התובעת אינה מספקת סחורה לחברה ללא בטוחה אישית , בדיוק כפי שהיה במסגרת יחסיהם הקודמים של הנתבע והתובעת (ראו נ/1 ו- נ/2).

סיכום

96. בנסיבות אלו, אני קובעת כי מבחינה משפטית ובהתאם לעדויות שניתנו בפני, ביום 2/3/12, בו חתם הנתבע על שטר "הזמנה- התחייבות" המקורי, הנתבע היה ערב באופן אישי לחובותיה של החברה הנתבעת, וכן אני קובעת כי באותה עת שטר הערבות היה בתוקף ואף היה מלא בכל הפרטים האישיים של הנתבעת ושל הנתבע.

97. נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי כתיבת שמו של הנתבע על גבי שטר החוב, "ג. בובליל הנדסה" מטעמו היוותה התחייבות של הנתבע לערוב באופן אישי לחובותיה של החברה וכי המדובר בחתימתו על השטר, ואת טענתו החדשה והפתלתלה בחקירתו כי אין המדובר בחתימה אלא רק בכתיבת מילים, אני דוחה מכל וכל.

98. משהנתבע הודה בתצהירו כי חתם על המסמך, ולחלופין משקבעתי כי הנתבע אכן חתם על שטר החוב ולא רק "כתב" את שמו ואת שם החברה, ולאחר שקבעתי שעשה זאת- אני קובעת כי עשה זאת הן כעושה השטר והן כערב , וכי אין כל הגיון להתחייבות אישית שלו שאינה ערבה בפועל לחובות החברה.

99. טענתו של הנתבע הינה כאמור טענה יחידה של בעל דין, אשר איננה נתמכת בכל ראייה או עדות מצדו, ואשר יש לבחון אותה במסגרת התנהלותו הכללית של הנתבע, אשר חברה בבעלותו נקלעה לחובות והוא מנסה לחמוק מערבותו האישית. עסקינן בטענה יחידה של בעל דין אשר מעבר לכך שאיננה נתמכת בראיות, היא איננה מתקבלת על הדעת, איננה סבירה בעליל ואף אינה תואמת את התנהלות הצדדים כפי שעלתה מהעדויות בפני.

100. נוכח זאת, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובעיקר את עדות הנתבע, אשר כאמור לא היתה אמינה בעיני כלל ועיקר, וזאת בלשון המעטה, אני קובעת שהנתבע החתום בחתימתו על שטר החוב מספר פעמים, אכן היה ערב והתכוון להיות ערב לחובותיה של החברה בראשותו כלפי התובעת.

101. מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי הנתבע מנסה להתנער מחובותיו כלפי התובעת, באמתלות מן הגורן ומן היקב, ומנסה לחמוק מחוב כספי של הנתבעת אשר הודה בו , ואשר התחייב כלפי התובעת לשאת בו באופן אישי ולהיות ערב לו, בהיותו חוב של הנתבעת שבבעלותו: הנתבע חתם על ההתחייבות לשאת בכל חובותיה של הנתבעת ולהיות ערב לחובותיה, והכול כנהוג וכמקובל בעולם העסקים.

102. למעלה מן הצורך יצויין כי אף לשיטתו של הנתבע, והיה והייתי מקבלת את הסברו הקלוש כי חתם על השטר בשם החברה בלבד, ולפיכך אין לראות בו ערב לה, ככל שהדבר אינו מתקבל על הדעת- והלוא עדיין, בסעיף 7 בשטר החוב, עליו חתום הנתבע, מוצהר וכתוב מפורשות כלהלן:

"...הרינו להצהיר כי שטר זה נחתם בחתימתנו שמחייבת אותנו לפי כל דין ועניין ולא נתכחש בשום שלב לחתימתנו זו גם במידה ולא ייחתם שטר זה בתוספת חותמת החברה או בכל מקרה אחר... כאשר לאוחז השטר תהיה אפשרות לתבוע ע"פ שיקול דעתו הבלעדי גם באופן אישי את חותם השטר במידת הצורך...".

103. יוצא כי אף מלשון סעיף 7 לשטר החוב, בו כאמור מתנוססת חתימת הנתבע באופן אישי פעמיים, קמה לתובעת הזכות לתבוע את הנתבע באופן אישי. אף לשיטתו של הנתבע- חתום הוא על כך ומשכך באפשרות התובעת לתבוע אותו באופן אישי אף אם לשיטתו חתם הוא אך ורק "בשם החברה".

104. התרשמתי כי הנתבע לא סיפר את האמת בחקירתו ולמעשה התרשמתי, כי כבר בעת חתימתו על השטר, חתם הוא באופן שחתם על מנת לנסות בעתיד, לחמוק מערבותו האישית. הנתבע כתב את שמו הן כעושה השטר והן בסעיף בערבות, ובעת חתימתו ידע וגם ידע כי הוא חותם בשם החברה ואף בשמו הפרטי וכי התבקש לחתום על המסמך, על מנת לערוב באופן אישי לחובות החברה. התרשמתי, כי אלמלא חתם הנתבע כערב באופן אישי לחובות החברה, לא היתה ממשיכה התובעת לספק לו סחורות והחוב היה נותר כפי שטען מר וטורי בעדותו בפני, והנתבע ידע גם ידע זאת.

105. מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי התנערות הנתבע מחובו כלפי התובעת, באמתלות מן הגורן ומן היקב, נראות כבלתי מהימנות בעליל, וכניסיון של הנתבע לחמוק מחוב כספי של הנתבעת אשר הודה בו , ואשר התחייב כלפי התובעת לשאת בו באופן אישי ולהיות ערב לו, נתבעת שכאמור בבעלותו, וכאמור- עסקינן בחוב אשר הוא מודע לקיומו, ואשר אינו מתכחש לו. טענות הנתבע- אם בתצהירו, אם בהתנגדותו לביצוע השטר ואם מאוחר יותר במהלך ההוכחות- הינן קלושות ובלתי מתקבלות על הדעת, וכאמור לעיל נדחות על ידי מכל וכל.

106. הנתבע חתם על ההתחייבות לשאת בכל חובותיה של הנתבעת ולהיות ערב לחובותיה, והכול כנהוג וכמקובל בעולם העסקים.

סוף דבר

108. משכך, ולנוכח כל האמור לעיל, הנני קובעת כי ערבותו של הנתבע לחובותיה של הנתבעת הינה ערבות תקפה והוא חייב לתובעת מכוחה, ולכן אני מחיי בת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 564,252 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

109. כמו כן הנני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט, ושכר טרחת עורך דין לטובת התובעת בסך של 50,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

110. זכות ערעור - כחוק.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ז, 17 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.