הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 41253-12-17

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיאה יורם ברוזה

תובעת
א.י.צ.
ע"י ב"כ עו"ד יגאל סופר

נגד

נתבעת
איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מתן שרגאי

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים לתובעת, א.י.צ. (להלן:- "התובעת"), ילידת 12.12.90, בעקבות תאונת דרכים מיום 27.5.16 שארעה כאשר התובע נהגה ברכב מ.ר. 81-572-79. הנתבעת, איילון חברה לביטוח בע"מ ( להלן:- "הנתבעת"), הינה מבטחת הרכב. לאחר שהנתבעת הכירה בחבות לפיצוי התובעת בעקבות התאונה ( עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 2) השאלה היחידה לדיון הינה שאלת הנזק.

העדות היחידה שנשמעה הינה של התובעת, הצדדים ויתרו על חקירת המומחים שמונו.

הנזק הרפואי
בעקבות התאונה פונתה התובעת לבית חולים ברזילי באשקלון, שם אובחן כי נגרם שבר ב Occipital Condyle ( אשר הינה העצם המחברת בין הגולגולת לבין עצם האטלס שהינה העצם הראשונה בעמוד השדרה). התובעת אושפזה בבית החולים מיום התאונה ועד ליום 29.5.16.

לאחר השחרור מבית החולים, המשיכה התובעת מעקב רפואי אורתופדי וכן טיפולי רפואה משלימה. התובעת החלה לגלות סימני דחק ועל כן החלה טיפול פסיכיאטרי עם אבחנה של תסמונת דחק בתר חבלתית. התובעת מדווחת על חרדות, ירידה בתפקוד, חשש מנסיעות.

התובעת נבדקה על ידי שני מומחים מטעם בית המשפט, ד"ר אלכסנדר גפטלר בתחום האורתופדיה וד"ר צחי בן ציון בתחום הפסיכיאטריה.

חוו"ד ד"ר גפטלר
בחוות דעתו מציין ד"ר גפטלר כי לא מצא הגבלה בתנועות עמוד השדרה, אין פחת עצבי, אין רגישות. המומחה קבע נכות זמנית של 100% למשך 3 חודשים, 50% למשך 3 חודשים נוספים וכן נכות לצמיתות בשיעור 5% לפי פרט 37 (9) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 ( להלן: " התקנות") שדן בהפרעות לאחר שבר בזיז חוליה.

חוו"ד ד"ר בן ציון
בחוות דעתו מציין ד"ר בן ציון כי אין לתובעת עבר של מחלת נפש ( לא אצלה ולא אצל משפחתה), מציין כי התובעת מטופלת כיום הן תרופתית והן בשיחות, כי הייתה הטבה במצבה עד שאח של חברה שלה שלח יד בנפשו ( דבר שהביא להחמרה נוספת).

ד"ר בן ציון קובע כי התובעת סובלת מהפרעת הסתגלות מתמשכת עם מאפיינים בתר חבלתיים, מצב שנגרם התאונה, וקובע נכות זמנית של 30% מיום התאונה ועד לסוף חודש מרץ 2017, מצבה כיום הינו 15% נכות לפי פרט 34 ( ב) (2-3) מותאם לתקנות.

ד"ר בן ציון מציין כי המצב יציב וכי התובעת תזקק גם בעתיד לטיפול משולב ( תרופתי וכן פרטני) שמסופק על ידי קופת החולים בתשלום רבעוני.

בקשת התובעת למינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה נדחתה על ידי כב' השופט עידו רוזין ביום 3.9.18 והצדדים לא שלחו שאלות הבהרה למומחים.

לאור מעברו של כב' השופט רוזין לבית המשפט בתל אביב הועבר התיק לטיפולי, לאחר שהצדדים לא הגיעו לכדי פשרה נקבע התיק לשמיעת הראיות.

עדות התובעת
בעדותה טענה התובעת כי שכבה בבית חודשיים וחצי לאחר התאונה ( עמ' 5, שורה 7), מבלי לתפקד, חזרה לעבודה עם תחילת שנת הלימודים, לפי הנחיות הרופאים, והמשיכה עם הכיתה אותה חינכה לכיתה יב ( עמ' 5, שורה 11). אולם, הואיל ולא הצליחה לעמוד בעומס ( עמ' 5, שורה 12) פנתה לטיפול פסיכולוגי.

לאור הקשיים הרגשיים, ימי מחלה שנלקחה ולחץ מהתלמידים שלא הסתדרו עם המחליפה, נערכה פגישה של המנהל עם הפסיכולוגית והתובעת ובסיומה הוחלט שהתובעת לא תמשיך לחנך ( עמ' 5 שורה 19 עד עמוד 6, שורה 1). התובעת יצאה לחופשה ללא תשלום ( עמ' 6, שורות 7-8), לאחר מספר חודשים החלה התובעת לעבוד בעבודה חלקית בהעברת חוגים אחה"צ ( עמ' 6, שורות 13-14).

התובעת המשיכה ותיארה את השינוי בהתנהגותה, וכי למעשה חזרה לעבוד בהוראה אחרי כשנה, בתחילה בהוראה מקצועית ללא חינוך וכי החלה לקחת על עצמה תפקידים נוספים ( רכזת, יו"ר ועד – עמ' 6, שורות 22-23).

התובעת הבהירה כי נישאה לאחרונה וכי בכוונתה לבנות משפחה, ציינה כי בחרה לעבור לעבוד בבית ספר קטן יותר שם היכולת להתקדם קטנה יותר ( עמ' 6, שורות 34-35). התובעת ציינה כי לא הפסיקה לקבל טיפולים נפשיים אותם היא מקבלת מחוץ לרפואה הציבורית, היא לומדת כיום לתואר שני ( עמ' 8, שורה 9), וזאת במטרה להגדיל את השכר שכן היא אינה יכולה להגדיל את היקף העבודה ( עמ' 8, שורות 16-17).

במענה לחקירה נגדית טענה התובעת כי שילמה למטפלת במזומן, ורק לקראת ההליך ביקשה וקיבלה חשבוניות ולכן הן מרוכזות ( עמ' 8, שורה 22-23), התשלום כיום הינו 350 ₪ לטיפול ( עמ' 8, שורה 30). התובעת לא יכולה הייתה להסביר מדוע לא הוצג מרשם לתרופה או כל אישור אחר על רכישת התרופות ( עמ' 9, שורות 13-15), היא לא יכולה הייתה להציג כרטיס טיפולים ולפיו הטיפול הוא בעקבות התאונה ( עמ' 9, שורה 28).

התובעת לא הצליחה להראות בתלושי השכר שהציגה כי ניצלה ימי חופשה או מחלה לאחר התאונה ( עמ' 10, שורות 7-13), אישרה שבחודשים יולי ואוגוסט 2016 קיבלה שכר רגיל ( תקופת החופשה מבית הספר – עמ' 10, שורות 16-21).

טענות הצדדים
בסיכומים הפנתה התובעת לכך שכשנה לאחר התאונה לא עבדה בפועל, וכאשר עבדה היה זה בעבודה זמנית וקלה, לטענתה בעקבות התאונה וקביעת הפסיכיאטר היא זקוקה לטיפול פרטני שאינו קיים ברפואה הציבורית, התובעת טענה כי נכותה המשוקללת הינה תפקודית במלואה ויש לפסוק לה גריעה בכושר השתכרות בהתאם לכך, לטענתה יש להעמיד את בסיס שכרה על 10,800 ₪ בתוספת של 2% בשנה לפי הסכם " עוז לתמורה" החל עליה, התובעת הפנתה להלכות הדנות בצעירים בראשית דרכם, לטענתה יש לפסוק הפסדים גם בגין הפרשות לקרן השתלמות כפי שמופיעות בתלושי השכר שלה.

הנתבעת טענה כי לנכות האורתופדית אין כל משמעות תפקודית, וכי בעצם העובדה שהתובעת חזרה לעבודה יש בכדי ללמד שגם לנכות הנפשית אין כל משמעות ועל כן יש לחשב את ההפסדים לעתיד לפי גריעה בשיעור 5% לכל היותר. בכל הקשור לבסיס השכר טוענת הנתבעת כי יש ללכת לפי תלושי השכר לפני התאונה בלבד, כי לא נגרמו הפסדי שכר בפועל בעבר, אין כל ראיה שנזקקה לעזרה או כי שילמה על עזרה, וכי כל הטיפולים מכוסים בסל הבריאות. הנתבעת הדגישה כי העדות היחידה הינה של התובעת, אשר הינה עדות יחידה של בעל דין, כי אין כל הוכחה שאכן הקבלות תואמות את ההוצאה והעלתה ספקות לגבי אמינותן והקשר שלהן לתאונה.

הצדדים הסכימו על שני דברים:-
שיעור הפיצוי בגין כאב וסבל שהינו לפי התקנות בהתאם לנכות הרפואית (19.25%) וכן שלושה ימי אשפוז.
העובדה כי התובעת קיבלה שני תשלומים תכופים, האחד ביום 19.12.16 בסך 15,000 ₪ והשני ביום 8.8.17 בסך 7,000 ₪. סה"כ שולמו 22,000 ₪. הצדדים הסכימו כי יש להפחית סכומים זה לאחר קביעת הנזק והוספת שכר טרחה עליו בהתאם לפסק הדין ( עמ' 13, שורות 5-7).

הפסדי השכר בעבר
התובעת עבדה כמורה עד לתאונה, שנת הלימודים מתחילה בחודש ספטמבר והינה עד לחודש אוגוסט, כאשר במהלך החופשות ( חודשים יולי/אוגוסט וכן חול המועד סוכות, חנוכה וחופשת הפסח) השכר משולם בהתאם לשכר שמגיע למורה.

תלוש השכר הראשון שצורף הינו לחודש 2/16, מתלוש זה עולה כי התובעת החלה לעבוד ביום 27.8.13, היא עבדה בחלקיות משרה של 0.838, השכר הורכב משכר יסוד וכן גמולים ( פיצול כיתה, חינוך כיתה, תוספת " עוז לתמורה" ועוד). התובעת הפרישה לקרן פנסיה מבטחים, לקופת גמל גל וכן לקרן השתלמות.

לפי תלוש חודש 5/16 ( בסיומו ארעה התאונה), השכר המצטבר של התובעת לחודשים 1-5/16 היה 38,413.91 ₪ מהם נוכה מס בשיעור 417 ₪, סה"כ השכר ( נטו) 37,996.91 ₪ או 7,599 ₪ לחודש .

בחודש 6/16 מקבלת התובעת דמי הבראה בשיעור 2,406.97 ₪, בחודש 7/16 משולמת השלמה לדמי ההבראה בסך 29.36 ₪ וכן משולמת קצבת ביגוד בסך 1,707.83 ₪. בחודש אוקטובר 2016 התובעת יוצאת לחל"ת ולכן בחודש 11/16 היא מחזירה למעשה כסף למעביד. בחודש 12/16 היא מקבלת תשלום בעבור הפרשים.

יציאתה של התובעת לחופשה תואמת את קביעות המומחים והנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת, מאחר והתובעת הינה מורה הרי שאין ביכולתה לחזור לעבודה באמצע שנת הלימודים. לכן יש להכיר במלוא ההפסדים שנגרמו לתובעת בפועל כנובעים מהתאונה.

לסיכום, בכל הקשור לעבר יש לפסוק לתובעת הפסדים בשיעור ההפרש שבין השכר אותו הייתה אמורה להרוויח לשכר שהרוויחה בפועל.

בשנת 2016 הייתה אמורה התובעת להרוויח 7,599 ₪ X 12 = 91,188 ₪ בצירוף דמי ההבראה וכן הביגוד בסך כולל של 4,144.16 ₪. סה"כ:- 95,332 ₪. בפועל לפי תלוש חודש 12/16 היא הרוויחה 71,680 ₪ כלומר ההפסד הינו 23,652 ₪.

בשנת 2017 בחודש 3/17 החלה התובעת לעבוד בחברת YTEK טכנולוגית במקביל היא חוזרת לעבוד ברשת אמי"ת החל מחודש 9/17. שכרה המצטבר בחברת YTEK היה 11,557 ₪ וברשת אמי"ת 31,655 ₪, סה"כ 43,122 ₪ כלומר הפסד בפועל של 52,120 ₪.

לאור הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחים, יש לקבוע כי הפסקת העבודה נבעה מהתאונה ולפיכך, ומאחר והתובעת לא הייתה יכולה לחזור ללמד ברשת אמי"ת במהלך שנת הלימודים ולכן חיפשה ומצאה עבודה חלקית אחרת, יש לפסוק את מלוא ההפסדים בפועל עד סוף שנת 2017.

בשנת 2018 הרוויחה התובעת שכר מצטבר של 92,213 ₪, כפי שניתן לראות קיימת ירידה קלה בהיקף המשרה של התובעת ( שעומד כיום על 0.788) לא ברור מה מקור הירידה והתובעת לא הצביעה על קשר בינו לבין התאונה. לפי תלושי חודשים 1-8/19, השכר המצטבר באותם חודשים היה 77,964.67 ₪, מהם יש להוריד את דמי ההבראה והביגוד ששולמו בחודשים יוני ויולי, כך שהשכר הינו 8,134 ₪ לחודש, כפי שניתן לראות אין ירידה.

לסיכום, הפסדי השכר בעבר של התובעת הינם בשיעור 75,772 ₪.

הפסדי כושר השתכרות בעתיד
התובעת הייתה בת 25.5 שנים בעת התאונה, היה מדובר בשלב שבו התובעת כבר סיימה את הלימודים והחלה לעבוד בתור מורה. התובעת כיום לומדת לתואר שני בכדי להתקדם, ביצעה ( גם לאחר התאונה) תפקידים שונים ( ריכוז, יו"ר ועד מורים) וניתן לראות כי התאונה לא קטעה את מסלול חייה.

בע"א 3049/93 סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב (3) 792 (8/6/95) מאבחן בית המשפט את הנכות הרפואית, הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות ומדגיש כי אין בהכרח יחס ישר בין שלושת גורמים אלו.

הנכות הרפואית של התובעת מורכבת מנכות אורתופדית, אשר לפי דברי המומחה אין לה כל משמעות תפקודית, אולם מנגד הנכות הנפשית הינה בעלת נכות תפקודית.

עדות התובעת הייתה עדות יחידה של בעל דין, ולכן מורה לנו סעיף 54 לפקודת הראיות [ נוסח חדש], התשל"א – 1971 כי על בית המשפט לפרט מדוע הסתמך עליה. בשים לב לכך שהתובעת נאלצה לקחת חל"ת לאחר שחזרה לעבודה, ולאור העובדה כי התובעת בחרה ללכת ולעבוד בחברה אחרת בעת החל"ת וחזרה לעבודתה כשהיה ביכולתה, מצאתי לנכון לקבל את טענותיה בדבר הקשיים הקיימים.

הנכות הרפואית בתחום הנפשי נקבעה לפי פרט 34 ( ב) (2-3) לתקנות פרטים שמדברים על הגבלה בין קלה לבינונית בכושר העבודה, הנתבעת בחרה שלא לחקור את המומחה ולא לשלוח שאלות הבהרה בעניין זה.

באשר לבסיס השכר, נכון כי התובעת לא הניחה בפני ראיות לגבי הסכמי השכר בשוק ההוראה ( והצירוף של פרסומים כאלה ואחרים לא די בו לצורך כך), אולם עדיין הפסיקה מכירה בכך שאין לחשב, לגבי צעירים, לפי השכר אותו הם הרוויחו ביום התאונה. בע"א 459/15 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (8.8.19) דן בית המשפט בעניינה של צעירה, בת 21.5 עם נסיבות חיים קשות אשר העלו ספקות לגבי פוטנציאל השתכרותה ועדיין נקבע שכר בשיעור השכר הממוצע במשק.

לפיכך, אין מקום לחשב בעניינה של התובעת, אשר הייתה בת 25 ביום התאונה לפי השכר ההתחלתי אותו הרוויחה במערכת החינוך או השכר כיום, אלא יש לבצע את החישוב לפי השכר הממוצע במשק. מנגד, עדיין אין מקום לפסוק משמעות תפקודית מלאה לתאונה, שכן התובעת הוכיחה את עצמה כמי שלמרות הפגיעה המשיכה לעבוד והשביחה את שכרה.

בנסיבות העניין, בשים לב לגילה של התובעת, לנכות ולשכר הממוצע במשק, מצאתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי בשיעור 300,000 ₪ בגין הפסדי השכר בעתיד.

הפסד זכויות סוציאליות
הפסיקה מכירה כיום בכך שבגין הפסד פנסיה יש לפסוק פיצוי בשיעור 12.5% מהפסד השכר ( ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' זק תורגמן ואח' (27.1.14)) השאלה הינה מה דינה של קרן ההשתלמות של התובעת.

כפי שעולה מתלושי השכר של התובעת, מדי חודש היא מפרישה לצורך קרן השתלמות, וכך גם המעביד, אולם ההפרשות השתנו.

בתחילה ההפרשה של התובעת הייתה בשיעור 2.5% והחל מיולי 2018 הינה בשיעור 4.2% .

עוד ניתן ללמוד מתלושי השכר שגם הפרשות המעביד השתנו, בתחילה היו בשיעור של 5% , והחל מחודש 8/19, עמדו על 8.4% .

כפי שלגבי הפנסיה מחשבים בהתאם להפרשות על בסיס ההפסד שנקבע, כך יש לעשות גם בכל הקשור לקרן ההשתלמות.

לפיכך ההפסדים הינם כדלקמן:-

לגבי העבר, הפסד השכר הינו 75,772 ₪, ולכן הפסד הזכויות הסוציאליות יעמוד על 12.5% בגין פנסיה ועוד 5% בגין קרן ההשתלמות, סה"כ 17.5% השווים 13,260 ₪.
לגבי העתיד, ההפסד הינו 300,000 ₪ ולכן הפסד הזכויות הסוציאליות יעמוד על 12.5% בגין הפנסיה ועוד 8.4% בגין קרן ההשתלמות, סה"כ 20.9% השווים 62,700 ₪.

סה"כ הפסד הזכויות הסוציאליות – 75,960 ₪.

עזרה וסיעוד
התובעת טוענת לפיצוי בגין עזרה וסיעוד בשיעור של 20,000 ₪ לעבר ו 128,000 ₪ לעתיד. אולם, מעדותה לא עלה כי התובעת הוציאה הוצאות בגין העזרה.

עזרת קרובים הינה ברת פיצוי, אולם בשיעור ראוי ולא בהיקף של שמונה שעות שבועיות בעלות של 50 ₪ לשעה (כפי שטוענת התובעת).

היה על התובעת להביא לעדות את קרובי משפחתה, ניתן היה להעיד את בן זוגה אשר נכח באולם כל הדיון, היה ניתן להביא את אימה של התובעת שהתייצבה לקדם המשפט, התובעת לא עשתה כל זאת.

אין זה אומר שאין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה, אלא יש מקום לפיצוי גלובלי אשר ישקף את הנזקים והראיות שהובאו בפני בית המשפט.

השבר בבסיס הגולגולת ריתק את התובעת למיטה למשך מספר שבועות, בהם היא לא הייתה יכולה לעשות כל פעולה פיזית ( כאשר היא עם צווארון) ויש להניח כי בחודשיים הראשונים נדרשה התובעת לעזרה בהיקף ניכר, מנגד הנכות האורתופדית אינה כזו שמחייבת או מצדיקה עזרה בשכר בעתיד מעבר לעזרה לה נדרש כל אדם רגיל.

גם הנכות הנפשית אינה מונעת מהתובעת ביצוע עבודות פיזיות, אם כי היא יכולה להוות הפרעה ובעיקר כאשר לתובעת יש חוסר חשק לבצע דברים.

לסיכום, ועל דרך האומדן, הנני פוסק פיצוי בשיעור כולל של 30,000 ₪ בגין עזרה בעבר ובעתיד.

הוצאות
התובעת צירפה קבלות בסכום נומינלי של 38,700 ₪ בגין טיפולים נפשיים וכן קבלות על רכישת תרופות. הנתבעת התנגדה לקבלות שהוגשו בעבור הטיפולים הנפשיים.

בעניין זה הצדק עם הנתבעת, חלק מהקבלות הינן של הפסיכותרפיסטית טלי כהנא, וחלק הינן של עמותה בשם " אורות הקריה" שכלל לא ברור מה תפקידה ומה הטיפול שנית. הקבלות של אורות הקריה על טיפולים בחודש פברואר וחודש יולי ( לא רשום איזו שנה) שולמו במזומן ביום 16.9.18, ביום 16.10.18 שולם בעבור 28 טיפולים, שלא ברור מתי ועל ידי מי ניתנו.

לא ברור מדוע התובעת לא המשיכה טיפול ברפואה הציבורית (כאשר ד"ר בן ציון קובע במפורש כי אין מניעה לעשות כן והתובעת לא ביקשה לחקור אותו) , התובעת לא הוכיחה כי היא אינה זכאית לטיפול או כי המטפל עזב את הרפואה הציבורית, כפי שנדרש בעניין זה.

מנגד, הקבלות של הגב' טלי כהנא ניתנו בסך של 350 ₪, אחת לחודש, עלות סבירה ובייחוד אם התובעת מבקשת להישאר עם אותה מטפלת ולא להחליף מטפלת ( דבר שהינו ברור) או לפגוש אותה מדי פעם כתוספת לרפואה הציבורית.

בשים לב כל זאת, הנני פוסק פיצוי גלובלי בגין ההוצאות והטיפולים בשיעור 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.

כאב וסבל
בהתאם לתקנות, לפי הנכות וימי האשפוז ובשים לב לגילה של התובעת – 36,193 ₪.

סיכום
לאור כל האמור לעיל, סה"כ נזקיה של התובעת עומדים על הסכומים הבאים:-
כאב וסבל – 36,193 ₪.
הפסדי שכר/עבר – 75,772 ₪.
הפסדי כושר השתכרות/עתיד – 300,000 ₪.
הפסד זכויות סוציאליות – 75,960 ₪.
עזרה וסיעוד – 30,000 ₪.
הוצאות – 20,000 ₪.

סה"כ:- 537,925 ₪.
לסכום זה יש לצרף שכ"ט עו"ד בסך 15.21% וכן החזר האגרה ששולמה (703 ₪).

סה"כ:- 620,446 ₪.
מהסכום הכולל ( לאחר הוספת שכר טרחת עו"ד) יש לנכות את התשלומים התכופים המפורטים בסעיף 13 ( ב) לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום המוסכם והמפורט לעיל שעומדים כיום על 23,031 ₪.

לפיכך הנתבעת תשלם לתובעת, באמצעות ב"כ, סכום כולל של 597,415 ₪. הסכום ישולם עד ליום 10.11.19 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה לצדדים
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.