הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 35422-04-17

בפני
כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעת

חני ורדה חן ת.ז. XXXXX604
ע"י ב"כ עו"ד אילן צינמן

נגד

נתבעת

אזורים בנין (1965) בע"מ ח.פ. 520031089
ע"י ב"כ עו"ד שחר אגמון ועו"ד עדי שמואל

פסק דין

רקע, מהלך תיק זה ומהלך תיק קודם, ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
התובעת ילידת 1956, נכה, המתקיימת מקצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים, תושבת העיר ערד, הינה בעלת זכויות בבית צמוד קרקע הנמצא ברחוב צופית 22/1 בעיר ערד (להלן: "הבית").
הנתבעת הינה חברה יזמית המתקשרת עם מתכננים וקבלנים לצורך הקמת מבנים, ואשר משמשת כזרוע מפקחת של משרד הבינוי והשיכון.
בראשית שנות ה- 90, התעורר צורך דחוף להסדרת פתרונות דיור מהיר לאלפי עולים שהגיעו לארץ. בכדי לזרז את הקמת הבתים, החליטה המדינה לייבא בתי עץ ולהקימם בארץ באמצעות קבלנים ששכרה. כך נבנה גם ביתה של התובעת.
התובעת רכשה את הבית כיד שנייה ממר פדידה יובל ביום 18.08.09, קרי, כעבור כ- 20 שנים מיום שנבנה.
בין השנים 2009-2010, החליטה הממשלה לבצע שיפוץ נרחב בבתים שהוקמו על ידה במסגרת הנ"ל. בין היתר, הוחלט גם על שיפוץ ביתה של התובעת.
במהלך שנת 2010 החל השיפוץ בבית התובעת. לאור היקף השיפוץ נאלצה התובעת לפנות את הבית למשך כחצי שנה, ולעבור לדירה חלופית שהעמידה הנתבעת לרשותה.
לטענת התובעת, בעקבות השיפוצים נוצרו בביתה ליקויי בניה, בגינם מגיע לה פיצוי.
בחודש 02/2012 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה בגין אותם ליקויי בנייה שנגרמו כתוצאה מהשיפוץ, לבית משפט השלום בבאר שבע, ת"א 4715-02-12
חן נ' אזורים בנין (1965) בע"מ. התיק נוהל בפני כב' השופטת אורית ליפשיץ (להלן: "ההליך הקודם").
לכתב התביעה צורפו 3 חוות דעת מטעם התובעת. הראשונה של חברת הדס ביקורת מבנים בע"מ, ערוכה על ידי המהנדס רבינוביץ בנימין מיום 05.07.10, במסגרתה אותרו ליקויים בסך 31,350 ₪ (ללא מע"מ) (בעלויות קבלן, להבדיל מ עלות קבלן מזדמן). השנייה גם כן של חברת הדס, ערוכה על ידי המהנדס גוכמן אליעזר מיום 28.12.10, במסגרתה אותרו ליקויים בסך של 102,645 ₪ (ללא מע"מ) (בעלויות קבלן, להבדיל מעלות קבלן מזדמן). (בהערת אגב יצוין כי התובעת לא הפנתה בסעיפי כתב התביעה לחוות דעת זו).
השלישית, של חברת הדס ביקורת מבנים ערוכה על ידי המהנדס רבינוביץ בנימין מיום 09.01.12, בה הוערכו הליקויים בסך של 50,490 ₪ (ללא מע"מ) (בעלויות קבלן, להבדיל מ עלות קבלן מזדמן).
באותו כתב תביעה דרשה התובעת פיצוי בסך של 77,648 ₪. לאחר הגשת התביעה ביקשה התובעת פטור מאגרה והחזר אגרה, ב טענה למצב כלכלי הקשה וכבוד הרשם יניב בוקר (בתוארו דאז), נעתר לבקשתה.
הנתבעת הגישה כתב הגנה, ובהמשך הגישה חוות דעת ערוכה על ידי המהנדס מרזוק יעקוב, מיום 30.01.13, אשר איתר בבית ליקויים המסתכמים בסך של 600 ש"ח ₪ (ללא מע"מ).
בתאריך 02.04.13 מינה בית המשפט מומחה מטעמו, מהנדס הבניין והשמאי ארז אריה. ביום 21.04.13 הוגשה חוות דעתו לתיק במסגרתה הוערכו ליקויי הבניה בבית בסך של 23,470 ₪ (ללא מע"מ) ( ללא התייחסות לפערים בין קבלן לקבלן מזדמן), בהמשך נשלחו למומחה שאלות הבהרה בגין חוות דעת זו, והלה ענה עליהן.
בתאריך 02.09.13 התקיים דיון קדם משפט, אליו התייצבה התובעת בעצמה, ללא ייצוג (יובהר כי לאורך ההליך הקודם הייתה התובעת מיוצגת, כאשר החליפה כ - 4 עורכי דין תוך כדי ההליך), וטענה כי היא חולקת על חוות דעת המומחה ארז אריה . התובעת טענה כי המומחה הגיע לבדיקה בביתה כאשר דעתו כבר מגובשת . כן טענה התובעת כי המומחה איננו מקצועי. התובעת גם הודיעה כי היא מבקשת לתקן את כתב התביעה, לאור חוות דעת עדכניות שהשיגה, ובית המשפט אפשר לה הגשת בקשה בעניין זה.
בהמשך, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה. הנתבעת התנגדה נחרצות לבקשה, אולם בית המשפט החליט לקבל את הבקשה תוך חיוב התובעת בתשלום הוצאות לנתבעת. כתב התביעה המתוקן הועמד על סך של 400,000 ₪. לאחר מכן, הודיעה התובעת כי חלה טעות סופר, וכי סכום התביעה המתוקן עומד על סך של 492,966 ₪ (במקום 77,618 ₪, סכום כתב התביעה המקורי). לכתב התביעה המתוקן צורפה 3 חוות דעת עדכני ות – 2 חוות דעת של חברת ארד בדק בית, ערוכות על ידי המומחה מר אדי קלמיס, האחת מיום 30.05.13 בה הוערך תיקון הליקויים בסך של 82,570 ₪ (ללא מע"מ), (עלויות קבלן להבדיל מעלות קבלן מזדמן), והשנייה, משלימה, מיום 12.12.13, בה ציין המומחה כי מצבו של הבית החמיר וצפוי להחמיר עם המשך חדירת מים לבית בשל הגג שהינו פרוץ, ועם המשך וחלחול הרטיבות לחלקי הבית, קירות, ריצוף, רהיטים וכו'. המומחה ציין כי לא ניתן להתגורר בחלקים מהבית וכי צפוי שהיקף הנזקים יגדל ואין מנוס מלהרוס ולפנות חלקים ניכרים מהבית ולבנות אותם מחדש. המומחה ציין כי לאור מצב הנכס לא ניתן לאמוד את העלויות של התיקונים בבית מאחר שהנזקים בנכס מחמירים כל הזמן.
כמו כן צורפה חוות דעת של חברת "איזיטופ", אשר ביקרה בבית ביום 26.05.13 . לשיטת התובעת חוות דעת זו בדקה ומצאה שישנה רטיבות בדירה (להלן: "חוות דעת איזוטופ").
הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן וכן חוות דעת עדכנית מיום 12.12.13 של המומחה מטעמה, המהנדס מרזוק יעקב, בה דחה מכל וכל את כל הליקויים המנויים בחוות הדעת החדשות שצרפה התובעת.

לאחר קבלת כתבי הטענות המתוקנים, לרבות חוות הדעת המעודכנות, ביקש בית המשפט בהליך הקודם, לקבל עמדת הצדדים באשר לקבלת חוות דעת מעודכנת מטעם מומחה בית משפט שם. בעוד הנתבעת השיבה, כי אין לה התנגדות כי תינתן חוות דעת מעודכנת על ידי אותו המומחה מטעם בית המשפט שמונה - אינג' ארז אריה, הודיעה התובעת כי היא מתנגדת למתן חוות דעת על ידי אותו המומחה בשל חוסר מקצועיותו, כך לגישתה, וביקשה למנות מומחה אחר. בית המשפט נעתר לבקשת התובעת, והחליט למנות מומחה נוסף מטעמו - המומחה גיל לזר (להלן: " מומחה בית משפט").

על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מר גיל לזר (אשר הינו המומחה השני מטעם בית המשפט בתיק הקודם), מיום 26.07.15, עלות תיקון הליקויים בבית הינה בסך של 34,370 ₪ (ללא מע"מ) (אין התייחסות לפערים בין קבלן לבין קבלן מזדמן). המומחה ציין בחוות דעתו כי התבקש ליתן התייחסותו לליקויים הנטענים בחוות הדעת המעודכנות שהגישה התובעת, מטעם ארד בדק בית, שנערכו כאמור על ידי המהנדס קלמיס.
בין לבין, הוגשו ראיות הצדדים, וביום 04.04.16 נשמעו עדויות הצדדים, כאשר נותר לשמוע רק את עדותו של המומחה מטעם בית המשפט – מר גיל לזר , בדיון הוכחות נוסף שהיה קבוע בתיק.
באותו דיון מיום 04.04.16, בירר בית המשפט נושא תשלום האגרה על ידי התובעת בהקשר לסכומים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן (והרי התובעת ביקשה וקיבלה פטור מלא מתשלום אגרת בית המשפט בגין סכום כתב התביעה המקורי), וב"כ התובעת התחייב לדאוג לתשלום מלוא האגרה.
התובעת גם הגישה בקשה לפטור מתשלום אגרה אולם כבוד הרשם הבכיר, אורי הדר, קבע שאין מקום לפטור את התובעת מתשלום אגרה מעבר לסכום כתב התביעה המקורי, לאור הסכומים שקבעו המומחים מטעם בית המשפט בחוות דעתם , והגידול המשמעותי בסכום התביעה (בית המשפט ציין למשל שסכום עוגמת הנפש גדל בפי – 15) (כזכור, סכום התביעה גדל מסך של 77,648 ₪ לסך של – 492,966 ₪).
בקשת רשות ערעור שהוגשה בגין החלטה זו נדחתה ביום 17.05.16 על ידי כבוד בית המשפט המחוזי הנכבד. וראו דברים שנקבעו באותה החלטה של ערכאת הערעור:
"....מה שמטה הכף לדחיית הבקשה טמון בעילת התביעה. קיים פער של ממש בין הסכום הנתבע בכתב התביעה המתוקן לבין חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ומשכך אין בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקשת כדי להניח התשתית הדרושה להוכחת עילת התביעה המתוקנת. על פני הדברים גם לא ברורה הסיבה להפרש המשמעותי בין הסכום הנתבע בתביעה המקורית לסכום התביעה בכתב התביעה המתוקן...".
ביום 06.06.16, משלא שולמה האגרה על ידי התובעת, לאחר מתן התרעות, החליט בית המשפט למחוק את התביעה. בית המשפט קבע כי הצדדים יגישו טיעון קצר בעניין הוצאות. הנתבעת הודיעה בעקבות החלטה זו, כי למרות שנגרמו לה הוצאות נכבדות, היא לא תעמוד על תשלומן , וזאת לפנים משורת הדין.
ביום 15.02.17 הוגשה מטעם התובעת בקשה לביטול פסק הדין, וביום 09.05.17 דחה בית המשפט את הבקשה .
כתב התביעה בהליך דנן הוגש ביום 23.04.17, כאשר הוא כמעט וזהה לכתב התביעה המתוקן שהוגש בהליך הקודם, והוא מבוסס על אותן חוות דעת עליהן הסתמכה התובעת בהליך הקודם. בהליך דנן התובעת קיבלה פטור מלא מתשלום אגרת בית המשפט, כאשר בבקשה לפטור מאגרה נרשם בין היתר כי הלשכה לסיוע משפטי בדקה את עניינה של התובעת והחליטה לייצג אותה בתיק זה.
בהחלטה מיום 29.09.17, הודע לצדדים על ידי הח"מ , כי במהלך דיון קדם המשפט תידון בין היתר השאלה מה מעמד העדויות והראיות שהוגשו ונתנו בהליך הקודם, וכן מעמד החקירות הנגדיות שנשמעו שם.
במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביום 07.02.18, ביקש ב"כ התובעת שבית המשפט ימנה מומחה נוסף מטעם בית המשפט (שלישי במספר). ב"כ התובעת טען נגד מינויו של מר גיל לזר וגם טען שצריך לעדכן את חוות הדעת בשל חלוף הזמן. בנסיבות אלו ביקש בית המשפט לברר עם התובעת האם היה שינוי במצב הבית מאז ביקורו של מר גיל לזר ועד היום, והתברר כי לא השתנה דבר למעט הנחת יריעת ניילון עבה – שמשונית - בגינה אין נזילת מים של הגשם. התובעת ציינה כי קבוצה של נכים היא שביצעה זאת. וראו דברי ה: "..אם אני מתקלחת ואחרי זה הבן שלי הרצפה רטובה. זה היה גם שגיל היה. מה שהשתנה זה שקמה קבוצה של הנכים ועשתה לי יריעת ניילון עבה ואין לי מים, של הגשם, זה שמשונית. חוץ מזה לא השתנה כלום..." (פרו' עמ' 5 שורות 13 – 15). (הדגשה שלי – הח"מ).
בסיום הדיון ניתנה החלטה כדלקמן: "לאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה נכון לשלב זה כי יש מקום "להשתמש" בראיות שהוצגו בהליך הקודם אשר נמחק בשלבים סופיים, בשל אי תשלום אגרה שנייה על ידי התובעת. בנסיבות אלו, כרגע על סמך מה שעומד בפני היום, לא מצאתי מקום למנות מומחה חדש נוסף, שלישי במספר."
במסגרת אותה החלטה ניתנה לתובעת שהות להגיש בקשה לפסילת מומחה, כפי שהתבקש על ידה. כמו כן ניתנה לתובעת שהות להגיש בקשה לעריכת בדיקה חוזרת בבית על ידי המומחה מטעם בית המשפט.

בתאריך 22.02.18 הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות דעתו של מומחה בית משפט גיל לזר (חוות הדעת הוצאה ביום 26.07.15, ומכאן שהבקשה הוגשה כשנתיים וחצי לאחר הוצאת חוות הדעת), בטענה כי הינו הנדסאי ולא מהנדס, ובטענה שחוות דעתו הינה מגמתית וחלקית ונפלו בה פגמים רבים. כן טענה התובעת, כי המומחה נמצא במצב של ניגוד עניינים. הנתבעת התנגדה לבקשה.
בהחלטה מיום 16.05.18, נדחתה הבקשה בנימוקים שלהלן: הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר; אין כל פסול בכך שהמומחה הינו הנדסאי ולא מהנדס בניין; לא נמצא כי נפלו פגמים בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, וכן לא עלה על פניו כי חוות הדעת הינה מגמתית וחלקית. כמו כן נדחתה הטענה כי המומחה מצוי בניגוד עניינים.
בנוגע לפגמים הנטענים בחוות הדעת נקבע כדלקמן: "התובעת טוענת כי נפלו פגמים בחוות הדעת והיא מפרטת אותם. לטענתה חוסר המקצועיות עולה מעריכת חוות הדעת. בעניין זה אציין כי לא ניתן על פניו ללא שמיעת חקירת המומחה לקבוע כי יש פגמים בחוות הדעת. לתובעת פנויה הדרך לחקור את המומחה ולשכנע את בית המשפט שלא לאמץ את חוות דעתו כולה או חלקית...הטענות של התובעת יבואו על ביטוין, כמקובל, במסגרת חקירת המומחה.." (ראה סעיף 20 לאותה החלטה).
בסיום אותה החלטה, הורתה הח"מ על זימון העדים והמומחים למתן עדות, על אף שהעדים כבר העידו בהליך הקודם ( כולם נחקרו בהליך הקודם מלבד גיל לזר, המומחה מטעם בית המשפט), וזאת על מנת שמוטב זה יתרשם ישירות מן העדים. בהמשך לאמור, הודיעה הנתבעת כי ניתן להסתפק בחוות דעתו הכתובה של מומחה בית משפט, אך אם תבקש התובעת לחקור אותו, אף היא תבקש לחקור אותו. התובעת הודיעה כי מוותרת על חקירת המומחים מטעם הצדדים, אך מבקשת לחקור את מומחה בית משפט. בנסיבות אלו הוזמן המומחה מטעם בית המשפט להיחקר על חוות דעתו.
כאמור, ראיות הצדדים הוגשו בהליך הקודם, ואלו משמשים גם בהליך כאן. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה בלבד. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר גנדי דבורקין, מפקח תחזוקה אצל הנתבעת במחוז דרום.
בקשה לעריכת בדיקה עדכנית לא הוגשה על ידי התובעת, על אף שניתנה לה האפשרות להגיש בקשה זו כפי שפורט לעיל.
בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק, נחקרו הן המצהירים מטעם הצדדים והן מומחה בית המשפט, מר גיל לזר.
בסיום דיון ההוכחות הורתה הח"מ לצדדים על הגשת סיכומים מטעמם, ואלו הוגשו ומונחים לפניי.

טענות הצדדים
טענות התובעת
קודם לשיפוץ, עקב תכנון לקוי של מערכת האינסטלציה בדירה, נוצרה נזילה כלואה בתוך קיר המטבח. מאחר שהבית היה בנוי על "רצפה צפה", ללא יסודות, הרי שהנזילה זלגה ישירות אל האדמה, כך שלא ניתן היה להבחין בה, דבר אשר גרם עם הזמן להתמוטטות קיר המטבח. משכך פנתה התובעת אל הנתבעת, וביקשה לתקן את הקיר שהתמוטט, אך זו סירבה בטענה כי חלפה תקופת הבדק והאחריות על הבית, וכן לאור העובדה כי התובעת רכשה הבית ביד שנייה, ולא ישירות מהנתבעת.
מאוחר יותר החליטה הנתבעת כחלק ממבצע שיפוצים כולל מטעם משרד הבינוי והשיכון, לערוך גם שיפוץ בביתה של התובעת.
הנתבעת ביצעה שיפוץ נרחב בבית כך שהבית עבר מעין בניה מחדש.
הנתבעת הודיעה כי השיפוץ יתבצע במשך כחודשיים, ואולם השיפוץ נמשך בפועל במשך כחצי שנה, כאשר בזמן זה התגוררה התובעת בדירה חלופית שסיפקה לה הנתבעת.
בעת העברת חפציה של התובעת לדירה החלופית על ידי עובדי הנתבעת, נגרם נזק לרהיטיה.
בד בבד עם ביצוע השיפוץ על ידי הנתבעת, החליטה התובעת להרחיב את ביתה על ידי בניית חלק נוסף בבנייה קונבנציונאלית מטעמה ועל חשבונה.
הנתבעת התרשלה במעשיה או במחדליה, והביאה את הבית למצב בו אינ ו ראוי למגורים. התגלו ליקויי בניה חמורים בדירה, כגון, שיפוע בריצוף, סדקים בקירות פנים וחוץ, ליקוי בגג הבית אשר גרם לחדירה של מי גשם ורטיבות בפנים הבית, שקיעת ריצפה, תזוזות הבית והקירות עד לכדי נפילת רהיטים, ליקויים במערכת האינסטלציה והניקוז ועוד.
הנתבעת אף לא ביצעה בדיקת "גז רדון" טרם הצמדת הבית לאדמה, ולא ביצעה ניקוז והזרמה של הגזים שהצטברו מתחת לבית. מצב זה הינו בגדר סכנת נפשות; כמו כן, הנתבעת לא פעלה לקבלת היתר בניה, על אף כי דובר בשיפוץ נרחב המחייב היתר.
במהלך עבודות השיפוץ, פירקה הנתבעת את מערכת החשמל בקירות ובתקרה, ואולם עם בנית הקירות והתקרה מחדש לא חודשה מערכת החשמל על ידי הנתבעת בטענה כי השיפוץ אינו כולל עבודות חשמל, וכי אין ברשותה חשמלאי. התובעת נאלצה לבצע את עבודות החשמל ב בית באופן עצמאי ועל חשבונה, ואולם עד היום ישנו חדר אחד ללא תשתית חשמל כלל.
לאור הליקויים הנ"ל, פנתה התובעת לגורמים בנתבעת, הן בעל פה והן בכתב, אך פניותיה נענו בשלילה ובטענה כי אין ליקויים בעבודות השיפוץ. לפיכך, פנתה התובעת לקבלת חוות דעת הנדסית. ביום 05.07.10 שלחה התובעת מכתב אל הנתבעת באמצעות בא כוחה דאז , עו"ד אלי שפר, בצירוף חוות הדעת הראשונה מטעמה, ובו דרשה את תיקון הליקויים. כשהבינה הנתבעת כי בידי התובעת חוות דעת המונה את הליקויים בדירה, הסכימה לבצע תיקונים בלית ברירה, דבר אשר השפיע על איכות עבודתה.
כעבור מספר חודשים, הודיעה הנתבעת לתובעת כי תיקנה את כל הליקויים כמבוקש על ידה וכי התובעת יכולה לחזור לביתה. כאשר הגיעה התובעת לבית, נדהמה לגלות כי לא כך היה, אלא הנתבעת ביצעה תיקונים קוסמטיים בלבד. לאחר שכנועים ואיומים מצד הנתבעת, חזרה התובעת לבית תוך הבטחה מצד הנתבעת כי הליקויים שנותרו יושלמו תוך ימים ספורים. ואולם, מאז שובה של התובעת ל בית, לא בוצע כל תיקון על ידי הנתבעת.
בחודש 04/2011 משפניותיה הנוספות של התובעת אל הנתבעת לא הועילו, ולאור החמרת הליקויים בדירה, הזמינה התובעת בשנית את חברת הדס ביקורת מבנים בע"מ לצורך מתן חוות דעת מעודכנת באשר לליקויים בבית.
ביום 28.8.11 הועברה חוות הדעת מטעם התובעת לידי הנתבעת.
כל אותה העת, הייתה התובעת בקשר עם גורמים אצל הנתבעת, וכן שלחה פניות נוספות מטעמה, אך הליקויים לא תוקנו על ידי הנתבעת. התובעת נתנה לנתבעת אינספור הזדמנויות לתיקון הליקויים, אך ההזדמנויות לא נוצלו על ידה. מר גנדי אמר לתובעת לחתום על טופס ביצוע התיקונים וציין כי מדובר במסמך סטנדרטי, התובעת חתמה גם על תיקונים שלא בוצעו ואף רשמה בתחתית המסמך כי היא אינה מרוצה מהעבודות.
התובעת החליטה לפתוח בהליך משפטי כנגד הנתבעת - ההליך הקודם אשר נפתח בחודש 02/12. הליך זה נמחק בסופו של דבר, לאור היעדר יכולתה של התובעת לשלם את מחצית האגרה השנייה בתיק. תוך כדי ניהול ההליך ה קודם התגלו בבית ליקויים נוספים, כגון חדירת מי גשמים ורטיבות , כתוצאה מהשיפוץ שערכה הנתבעת בדירה.
ביום 26.05.13, לאחר שמומחה בית המשפט בהליך הקודם, טען כי אין רטיבות בדירה, הזמינה התובעת את חברת "איזיטופ", אשר בדקה ומצאה שישנה רטיבות בדירה.
עוד בזמן ניהול ההליך הקודם, ולאור החמרה של הליקויים בדירה, עד כי התקרה החלה קורסת וחלקים ממנה נפלו, פנתה התובעת לקבלת חוות דעת נוספת הפעם מחברת "ארד בדק בית". חוות הדעת נערכה ביום 30.05.13, על ידי המהנדס אדי קלמיס, אשר אמד את עלות תיקון הליקויים בבית בסכום גבוה יותר. כמו כן, על פי חוות דעת משלימה שנערכה על ידי המהנדס אדי קלמיס מיום 12.12.13, ציין הנ"ל כי לאור מצב הבית, אין כדאיות לתקן את הליקויים אלא עדיף לבנות את הבית מחדש .
הפגמים והליקויים שנתגלו בבית, הביאו לפיחות בערך הבית ו/או להאצת הבלאי ב ו.
מומחה בית משפט, גיל לזר, הינו בעל השכלה של הנדסאי ולא של מהנדס, והינו נעדר מומחיות בעניין הליקויים בדירה כפי שעלה מחקירתו בדיון ההוכחות בהליך זה . כמו כן המומחה היה מצוי בניגוד עניינים בעת עריכת חוות הדעת.
אין מקום לקבל את הממצאים ואת עלויות התיקון שקבע המומחה (ראה פירוט הטענות ודיון בהם בהמשך פסק הדין). המומחה קבע עלויות תיקון לא מציאותיות.
באשר לטענת האשם התורם שהעלתה הנתבעת כנגד התובעת, ציינה התובעת בסיכומיה כי מצוקה כלכלית והרצון לאפשר למומחה מטעם בית המשפט לקבל רושם מלא ומהימן ממצב הבית, כאשר הנתבעת מצידה עושה הכל על מנת להאריך את ההליכים, אלו אשר הובילו למצב הבית כיום. אין מקום להטיל על התובעת אשם תורם כלשהו. התובעת הקטינה את הנזק בכך שגרה במשך כל השנים בביתה על אף שאינ ו ראוי למגורים, זאת במקום לשכור דירה חלופית, ובכך חסכה לנתבעת סך של כ- 240,000 ₪ בגין דמי שכירות דירה חלופית. הנתבעת בחרה להילחם בתובעת ב – 8 השנים האחרונות.
לאור הליקויים, התובעת סבלה וסובלת מהיעדר נוחות בשימוש, מהיעדר הנאה ובטיחות.
התובעת נסמכת על כלל "הדבר מדבר בעד עצמו", על פיו על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בבניית הבית או בשיפוצו.
אשר על כן, על התובעת לפצות את הנתבעת בסך כולל של 498,956 ₪, בגין: עלות ביצוע תיקונים בבית ו/או פחיתת ערכ ו כמפורט בחוות הדעת ארד בדק בית מיום 30.05.13 בסך של 97,433 ₪; תוספת 35% ביצוע עצמי בסך של 34,101 ₪; שכ"ט שמאי 2,000 ₪; תשלום לחשמלאי, תיקון נקודת חשמל 5,000 ₪; תשלום להדס ביקורת מבנים 3,732 ₪; שכירת דירה חלופית 10,000 ₪; פירוק והובלת תכולת ה בית 12,000 ₪; מכתבי התראה והתכתבויות 4,700 ₪; נזקים שנגרמו לרכוש עקב חדירת מים 30,000 ₪; נזקים שאינם ניתנים להערכה מדויקת בשלב זה ו אשר עלותם יכולה להגיע למעלה מ-150,000 ₪; עוגמת נפש וכאב וסבל; 150,000 ₪.

טענות הנתבעת
השיפוץ שנערך בבית בוצע בהתאם להחלטה גורפת של משרד השיכון והבינוי, נוכח גילוי של טרמיטים במבנים, וזאת לפנים משורת הדין וכשירות לתושב בלבד, ולא בעקבות ליקויים בבנייה המקורית כנטען על ידי התובעת.
אין לנתבעת כל יריבות עם התובעת, שכן השיפוץ בוצע ביזמת ובמימון של המדינה, כאשר שיפוץ הבית בפועל בוצע על ידי הקבלן "אופיר שי יזמות נדל"ן ופרוייקטים בע"מ" .
הנתבעת שימשה כל העת רק כזרוע משכנת ו/או כגורם האמון על התקשורת עם הקבלנים מטעם משרד השיכון והבינוי, ולא שימשה כזרוע מבצעת בעצמה. בין הצדדים אין כל יחסים חוזיים או אחרים בעניין השיפוץ.
כך גם בין הצדדים לא קיים כל קשר חוזי הנוגע לבניית הבית. התובעת הינה רוכשת יד שניה של הבית, אותו רכשה ממר פדידה, כאשר בעת הרכישה הצהירה כי מצב ה בית שפיר ועונה על ציפיותיה. כמו כן, הנתבעת אינה מי שבנתה את הבניין בפועל, אלא הקבלן "בן יקר גת", וממילא נסתיימה תקופת האחריות והבדק בגין עבודות הבניה של ה בית.
כל העבודות אשר בוצעו בבית, בוצעו בצורה המקצועית והאיכותית ביותר ותוך פרק זמן סביר, וככל שנגרם נזק לבית הרי שמדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מהשיפוץ שערכה התובעת בעצמה. כך למשל, פנתה התובעת למר גנדי דבורקין, נציג הנתבעת, בטענה לנזילה בחדר האמבטיה, כאשר התברר כי הנזילה נגרמה על ידי אינסטלטור פרטי שהזמינה התובעת כחודש לפני כן.
למרות הזמן הרב שחלף משעת התגבשות הנזקים הלכאוריים להם טוענת התובעת, היא לא עשתה דבר ולא הראתה כל כוונה אמיתית וכנה להקטין את נזקיה. התובעת קפאה על שמריה על מנת להיפרע מהנתבעת בסכומים גבוהים ככל הניתן.
התובעת סירבה לאפשר לנתבעת ו/או מי מטעמה להביא לתיקון הליקויים והכשילה את הנתבעת מלעמוד בהתחייבותה לתיקונים במסגרת שנת הבדק. התובעת לא נתנה לנתבעת לדאוג כי רעפי השינגלס יתוקנו בשנית. באם הייתה התובעת מאפשרת את תיקון הרעפים יתכן ותובענה זו לא הייתה כלל מתנהלת.
אף בהתנהלותה של התובעת בהליך הקודם ובהליך כאן, ניתן לראות כי קפאה על שמריה בכוונת מכוון, על מנת שהנזקים הלכאוריים יגדלו. התובעת יכולה הייתה לתקן את הגג בעלות נמוכה ביותר ובכך למנוע חלק גדול מנזקיה הנטענים.
ביום 29.06.10 אישרה התובעת בחתימתה כי כלל התיקונים אשר בוצעו בדירתה, בוצעו לשביעות רצונה, וכן ביום 08.04.10 חתמה על הצהרה כי לא תהיה לה כל טענה באשר לשיפוץ בבית, שכן השיפוץ בוצע כשירות לציבור על חשבון המדינה.
לאחר שהשיפוצים בבית הסתיימו, סירבה התובעת לפנות את הדירה החלופית שסופקה לה ולחזור ל בית כאשר הסיבה העיקרית לכך הייתה השיפוץ הנרחב שערכה מטעמה בבית.
טענת התובעת כי ענייננו ב"דבר מדבר בעד עצמו" שגויה מעיקרה, שכן התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק, אין עסקינן בתובענה נזיקית אלא כספית, וכן ה בית לא עמד בשליטה מלאה של הנתבעת בלבד, אלא בוצעו בה שיפוצים גם על ידי מי מטעם התובעת.
מוכחשות חוות הדעת מטעם מומחי התובעת, על כל רכיביהם, מסקנותיהם והסכומים המפורטים בהם. חוות דעתו של מומחה בית המשפט אישרה באופן מוחלט את טענות הנתבעת. התובעת העמידה את התביעה על סכום מגוחך ומנופח המנותק מהמציאות.
על בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כאשר יש מקום גם להפחית את הנזקים שנגרמו בעטיה של התובעת, בשל אי הקטנת הנזק וכן להפחית את הערכות היתר שביצע המומחה, כפי שהעיד בדיון ההוכחות. טענות הנתבעת לפיהן המומחה מטעם בית המשפט מצוי בניגוד עניינים הינה טענה מגוחכת.
שלא כטענת התובעת, ערכו של ה בית לא ירד נוכח השיפוץ אלא עלה. לכל אורך עבודות השיפוץ ביצעה הנתבעת עבור התובעת, לפנים משורת הדין, עבודות נוספות, בין היתר עבודות שביקשה התובעת לבצע בגין נכותה. כגון התקנת רמפה בכניסה ועוד.
טענת התובעת לפיה נדרש היה לקבל היתר בניה לביצוע עבודות השיפוץ בבית הועלתה לראשונה בסיכומים מטע ם התובעת, ולפיכך מהווה הרחבת חזית אסורה. לגופה של טענה - לא נדרש היה היתר בניה, וכך גם העיד מומחה בית משפט.
אין מקום לפסוק עוגמת נפש לטובת התובעת, שכן לא הובאה כל ראיה לעוגמת הנפש שנגרמה לה לטענתה וכן יש לתן משקל להתנהגותה של התובעת שלא אפשרה לנתבעת ביצוע תיקונים בתקופת הבדק, וכן להתנהלותה במהלך ההליך כאן וכן בהליך הקודם.
ככל שנגרמה לתובעת עוגמת נפש הרי שנגרמה כתוצאה מאשמה התורם של התובעת. לחילופין, ככל שיקבע פיצוי לתובעת בגין עוגמת נפש, יש לקבוע כי לא יעלה על 10% מעלות ביצוע התיקונים כפי שנקבע בחוות דעתו של מומחה בית משפט.
אין מקום לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט מאחר והגישה תביעה מוגזמת ומפורזת. ההליכים נמשכו זמן רב בשל פעולותיה ומחדליה של התובעת. על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט.

דיון והכרעה

דיון בטענה מקדמית- היעדר יריבות
לאורך ההליך טענה הנתבעת להיעדר יריבות בינה לבין התובעת בכל הנוגע לליקויים שמקורם בבניית הבית בתחילת שנות ה- 90, וכן בכל הנוגע לליקויים שמקורם בעבודות השיפוץ שבוצעו בבית בשנת 2010, שכן לטענת הנתבעת לא היא ביצעה את הבנייה ואת השיפוץ של ה בית אלא קבלנים אחרים עליהם פיקחה מטעם משרד הבינוי והשיכון. כמו כן טענה כי אין בינה לבין התובעת כל קשר חוזי, אם באשר לבניית ה בית ואם באשר לשיפוץ ה בית.
כעולה מכתבי טענות התובעת, רובה ככולה של תובענה זו עוסקת בליקויי בניה כתוצאה מעבודות שיפוץ שבוצעו על ידי הנתבעת בשנת 2010, ולא בליקויי בניה שמקורם בבניית הבית בתחילת שנות ה- 90. התובעת טענה כי החלטת הנתבעת לבצע שיפוץ בבית באה בעקבות פניותיה לנתבעת, בהן טענה לתכנון לקוי של מערכת האינסטלציה במעמד הבניה, אשר הוביל לנזילה כלואה בתוך הקיר ולקריסה של הקיר. מנגד, טענה הנתבעת כי השיפוץ הינו פרי החלטה גורפת של הממשלה בדירות מסוג דירת התובעת, לאור בעיית טרמיטים שנתגלתה בדירות.
סבורני, כי אין נפקא מינה מהי הסיבה אשר הובילה לביצוע השיפוץ בבית, שכן מרגע שהוחלט על ידי משרד הבינוי והשיכון על שיפוץ הבית, הרי שעל הגורם האחראי על השיפוץ לשאת באחריות על נזקים וליקויים שנגרמו כתוצאה ממנו, ככל ונגרמו.
מכאן לשאלה מיהו הגורם האחראי על השיפוץ, אשר נושא באחריות לליקויים ולנזקים כתוצאה מהשיפוץ.
בין התובעת לבין הנתבעת החלה מסוף שנת 2009 התכתבות ענפה בכל הנוגע למצב הבית, לשיפוץ ולליקויים שנתגלו בו (ר' נספחים ד', ז', ט', י', י"א י"ב, י"ג, ט"ז, י"ט, כ"א, כ"ב, לתצהיר עדות ראית מטעם התובעת, וכן נספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת) (להלן: " התכתבות בין הצדדים"). מעיון בהתכתבות זו עולה, כי הנתבעת היא אשר היוותה הכתובת להעלאת טענות התובעת בעניין שיפוץ הבית, ולא נמצאה כל טענה בפי הנתבעת בתכתובותיה, כי אינה אחראית לליקויים ואו לנזקים כתוצאה מהשיפוץ, ו/או כי על התובעת לפנות לקבלן המבצע.
כך גם מעיון במסמך הנושא כותרת "רשימת תיקונים בדירה- יומן עבודה", אשר צורף כנספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, עולה, כי המסמך נושא שמה של הנתבעת, בשמה הקודם- "שיכון ופיתוח לישראל בע"מ", וביום 08.04.10 נרשמו בו, על ידי מר גנדי דבורקין מטעם הנתבעת, רשימת העבודות הדרושות בדירה. על המסמך חתומים מר גנדי דבורקין מטעם הנתבעת, התובעת , וכן הקבלן אופיר יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ.
למסמך זה צורפה הצהרת התובעת מיום 08.04.10 המופנית אל הנתבעת, ובה הצהירה התובעת שלא תבוא בטענה ו/או בתביעה כנגד הנתבעת, כמי שאמונה על ביצוע השיפוץ בבית (ראו נוסף סעיף 1 להצהרה כאמור) (הדגשה שלי – הח"מ).
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה טענת הנתבעת להיעדר יריבות בינה לבין התובעת.
באשר למסמך זה עליו חתמה התובעת, טענה הנתבעת כי מאחר והתובעת חתמה על מסמך זה ומאחר שביום 29.06.10 אישרה התובעת בחתימתה על רשימת התיקונים בדירה, כי כלל התיקונים אשר בוצעו בדירה, בוצעו לשביעות רצונה (ר' נספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת). התובעת התנגדה למסקנה זו של הנתבעת.
במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים דעתי כדעת התובעת. אין לקבל טענת הנתבעת, כי בחתימתה של התובעת על רשימת התיקונים אשר בוצעה בדירה, וכן בחתימתה על הצהרה כי לא תהיה לה כל טענה או תביעה בקשר לשיפוץ בדירה, ויתרה התובעת על זכותה החוקית לתבוע ולהיפרע בגין ליקויי בניה שנוצרו כתוצאה משיפוץ הנכס על ידי הנתבעת.
אחריות הנתבעת לליקויים שנוצרו בבית כתוצאה מעבודת השיפוץ שערכה בה, קבועה בסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974.
במקרה דנן, התובעת הודיעה לנתבעת תוך זמן סביר על ליקויים שאיתרה בבית כתוצאה מהשיפוץ, ואף גיבתה זאת באמצעות חוות דעת מטעמה, ומשכך היה על הנתבעת לבדוק טענות התובעת ולטפל בהן תוך זמן סביר.
התובעת לא חזרה בסיכומיה על טענות ההתיישנות והשיהוי ומכאן נובע כי הן נזנחו. למעלה מהצורך אציין כי טענות התובעת בעניין שיפוץ הבית לא התיישנו, וגם לא מצאתי כי התביעה דנן הוגשה בשיהוי. יש לזכור כי בין הצדדים התנהלה תביעה קודמת, אשר הוגשה עוד בחודש 02/12.

חוות דעת מומחה בית משפט
כפי שפורט לעיל, בהליך הקודם מונו שני מומחים מטעם בית המשפט. תחילה, מונה המומחה אינג' ארז אריה, אשר חוות דעתו הוגשה לתיק ביום 21.04.13, ובה אמד את עלות תיקון הליקויים ב בית בסך של 23,470 ₪ (ללא מע"מ).
לאחר שהצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים וחוות דעת עדכניות מטעמם, ביקש בית המשפט עמדתם בעניין מינוי מומחה מטעמו לצורך עריכת חוות דעת עדכנית. הנתבעת הסכימה כי מומחה בית משפט אינג' ארז אריה יבצע בדיקה חוזרת, בעוד שהתובעת ביקשה למנות מומחה אחר בשל טענות לחוסר מקצועיות של אינג' ארז אריה.
ביום 31.03.15, לאחר קבלת עמדות הצדדים, החליט בית המשפט למנות כמומחה נוסף מטעמו- את מר גיל לזר. חוות דעתו של המומחה גיל לזר, המומחה מטעם בית המשפט, הוגשה לתיק ביום 12.08.15. חוות דעת המומחה עקבה אחר חוות הדעת ה מעודכנות שהגישה התובעת שנערכה על ידי המומחה מר אדי קלמיס. בחוות הדעת של מומחה בית המשפט מר גיל לזר, מיום 12.08.15, הוערכה עלות תיקון הליקויים שאותרו בבית בסך של 34,370 ₪ (ללא מע"מ). כן ציין המומחה כי נדרש יהיה לפנות את הבית לצורך השיפוץ למשך כ- 7 ימים.
בהליך הקודם שלחו הצדדים שאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט עליהן השיב המומחה.
כפי שפורט לעיל, ביום 07.02.18 קבעתי כי הראיות שהוגשו בתיק הקודם יוגשו גם בתיק דנן ולא מצאתי מקום למנות מומחה חדש נוסף, שלישי במספר, מטעם בית המשפט.
כמפורט לעיל התובעת הגישה בהליך דנן בקשה לפסול את אותה חוות דעת מומחה בית המשפט, הנמצאת בידיה מאז יום 12.08.15, כאשר בקשתה זו נדחתה על ידי בהחלטה מנומקת מיום 16.05.18.
בהחלטתי נקבע בין היתר - באשר לטענת התובעת לפגמים שנפלו בחוות דעת המומחה – כי לתובעת יש זכות לחקור את המומחה באשר לפגמים נטענים בחוות דעתו (ההחלטה ניתנה טרם דיון ההוכחות בו נחקר המומחה).
התובעת חזרה בסיכומים מטעמה על טענות שהעלתה במסגרת הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה. כך טענה התובעת שוב לחוסר השכלה, ניסיון ומקצועיות מתאימים של המומחה, ואולם טענות אלו נדחו זה מכבר בהחלטת הח"מ מיום 16.05.18 ואין לשוב ולטעון אותם בגלגול חוזר שלא במסגרת ערעור על ההחלטה כאמור, אשר כיום הינה חלוטה. לא זו אף זו מחקירת המומחה מטעם בית המשפט, עולה שה מומחה היה מקצועי ביותר ועשה את עבודתו נאמנה, ולא הוכחה אף אחת מעילות הפסילה להן טענה התובעת, כולל הטענה לניגוד עניינים.
התובעת חולקת גם על חוות הדעת לגופה וטוענת כי נפלו בה פגמים.
אמנם חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט ואולם, נקודת המוצא היא כי יש לתת משקל רב לחוות דעת המומחה הממונה מטעם בית המשפט.

להלן אדון בטענות התובעת בדבר פגמים שנפלו לטענתה בחוות דעת המומחה מעם בית המשפט.

סעיף 1 לחוות הדעת- ליקויי רטיבות
לטענת התובעת, על פי בדיקת מכון איזוטופ, אותרה רטיבות בבית במצע החול בשיעור של 8.7%, דבר שמחייב ייבוש הרטיבות באמצעות הרמת מספר אריחים בכל חדר. כן ציינה התובעת כי אם יאשר בית המשפט החלפת כלל האריחים בדירה, הרי שכך ניתן יהיה לייבש החול ואף אולי לאתר מקור נזילה מתחת לריצוף.
המומחה מטעם בית המשפט מצא כי אין כל רטיבות במצע חול הריצוף, למעט סביב קיר חדר הרחצה. לטענתו מאז בדיקת מכון איזוטופ בשנת 2013, ועד למועד בדיקתו בשנת 2015, החול הספיק להתייבש. כן הוסיף: "כי לא ניתן לאבחן באם חדירת הרטיבות הינה דרך קירות ותקרת הבית בסביבה או בגין ליקוי בעבודות האינסטלציה בדירה." . המומחה המליץ בעניין זה להחליף הריצוף בחדר הרחצה תוך איתור מקור הרטיבות וטיפול בו ככל ויידרש.
המומחה נחקר בעניין זה ע"י התובעת עצמה בדיון ההוכחות, וראו דבריו:
ש. אם אתה לא יודע מאיפה הרטיבות מגיעה, אם היא מגיעה מהגג...?
ת. מהגג היא בטוח מגיעה. שבית המשפט מבקש שאבהיר מה כן היה ברור ומה לא – מפנה לסעיף 1.1 מדובר שם על תכולת רטיבות בריצוף הבית. הרצפה היא רצפת בטון. הם מדברים פה על רטיבות פעילה סביב האמבטיה. שאני מגיע לדירה אני רואה רטיבות בעיין. סביב האמבטיה לא יכולתי לאמוד אם הרטיבות היא כתוצאה מכשל בצנרת עצמה או בדלוחין או בצנרת אמבטיה, או שזה במקרה מאזור של מים שחדרו מהרעפים הפתוחים בקולטן. ואז אמרתי, בכל מקרה, מכיוון שיש טענה שהריצוף צריך להיות מונמך בחדר הרחצה מפני הבית. הנתבעת טענה שעשו זאת לבקשתה של חני כי היא נכה, לא ראיתי שום מסמך, אז אמרת לי שבכל מקרה צריך לפרק את הכל. אז יעשו כבר את התיקון איטום ויבדקו אם זה צנרת או לא. בחדר רטוב זה צריך להיות יותר נמוך, שאם יש גלישה של מים אז זה ישאר בחלק הרטוב... היא מערבבת בין זה שלא זיהיתי את חדירת המים מהתקרה או מהאמבטיה, זה רק באזור הזה. ונתתי פיתרון מלא. לקחתי עלויות עודפות, של 6,000 למרות שזה אמור להיות כ- 4,000 ₪. לשאלת ביהמ"ש העליות העודפות זה גם לתיקון צנרת (עמ' 9 ש' 8-23 לפרוטוקול הדיון).
בהמשך חקירתו הסביר המומחה כי את בדיקת הלחות ביצע באמצעות "מד לחות":
ש. הריצוף לא נבדק מהחלק העליון שלו אלא מניחים את המכשיר ורואים שיש רטיבות?
ת. אם לא עשה את זה הוא לא עשה את זה טוב (מומחה בית המשפט מתייחס למה שעשה מומחה התובעת – הערה שלי – הח"מ), בשביל תכולת הרטיבות צריך לקחת את החול למעבדה ולבדוק תכולת הרטיבות. אני בדקתי עם מד לחות מעל הפנלים, ואז אתה רואה אם זה רטיבות כלואה שיוצאת החוצה מעל הפנאלים. שבית המשפט שואל מה גיליתי אני אומר ש- יש לי מכשיר לחות שהוא תמיד אתי. באותו זמן לא היתה שם רטיבות פעילה. כתבתי בכל מקרה שצריך לעשות פירוק מקיף ואין מה להתייחס לזה. אני מפנה למה שכתבתי בסעיף 1.1. שלא מצאתי רטיבות. נתתי את הטיפול המקיף שעונה על הכל בכל מקרה. (עמ' 10 ש' 14-21 לפרוטוקול הדיון)
בהמשך חזר המומחה על עמדתו לפיה לא איתר רטיבות בבית מלבד מסביב לחדר האמבטיה, וציין כי נתן פיתרון מלא, אשר אמור לפתור ממילא גם את אי הוודאות באשר למקור הרטיבות:
ש. אתה אמרת שאתה לא יודע מה הרטיבות?
ת. רק באמבטיה.
ש. איזטופ נתנה לך שלוש מקומות גילוי, היא שברה את אריחי הקרמיקה בכל מיני מקומות, ואני ביקשתי שאתה תבוא לראות ולא הסכמת?
ת. שאני הייתי כל הבית לא היה רטוב. איך אני בודק את זה – אני בודק את זה עם המכשיר מעל הפנלים בהיקף הבית. מכיוון שאני לא פותח ריצוף. גם שאני רואה רצוף פתוח אין לי מה לעשות עם זה. אין לי מעבדה. התקן מדבר על תכולת רטיבות של 6%. מנסיוננו עד 15% אין שום בעיה ואיזוטופ לא דיברו על זה בכלל. זה לא ערכים גבוהים ממש. ברגע שאתה פותר את בעיה מקור חדירת המים זה מתייבש בעצמו יחסית די מהר.
ש. אם אתה מאתר את חדירת הרטיבות?
ת. נכון. לשאלת בית המשפט האם נכון שאם מקור המים ממשיך להיות פעיל אז צפוי שנראה עליה קפילארית אני אומר שנכון. אבל זה גם תלוי בשימוש בבית. יש שם רק אדם אחד.
...לשאלת בית המשפט אני פותר את השאלה מאיפה באה הרטיבות כאשר נתתי סכום גבוה יחסית לגבי המקלחת...
ש. כשאתה אומר שבדקת את הרטיבות למה לא צילמת את המכשור?
ת. לא יודע. כי לא מצאתי לנכון. מצאתי רטיבות פעילה רק באמבטיה. לשאלת ביהמ"ש ראיתי סביב קיר הרחצה את העליה הקפילארית ובדקתי עם מד לחות...." (ר' עמ' 11 ש' 4-18 לפרוטוקול הדיון). (מומחה בית המשפט חזר על הדברים הללו במהלך חקירתו, ר' עמ' 17 ש' 30-35, עמ' 18 ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון).
מהדברים האמורים לעיל עולה, כי במועד עריכת בדיקת מכון איזוטופ בבית ב- 05/2013 נחשפו מספר אריחי ריצוף במוקדים שונים בדירה, ואלו נותרו חשופים עד למועד ביקור המומחה מטעם בית המשפט בבית ב- 07/2015, קרי, במשך כשנתיים וחודשיים.
המומחה מטעם בית המשפט עמד על טענתו כי במועד ביקורו לא איתר רטיבות בבית מלבד סביב חדר האמבטיה וזאת מבדיקה ויזואלית וכן מבדיקה על ידי מד לחות, ולטענתו מאז בדיקת מכון איזוטופ, החול הספיק להתייבש.
התובעת לא הביאה כל ראיה עדכנית לכך כי מצע החול תחת הריצוף עודנו רטוב וחורג מהתקן המותר.
אשר על כן, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה לא נסתרה ולא הוכח כי נפל בה פגם ו/או טעות. בנוסף, כפי שציין המומחה מטעם בית המשפט, ניתן על ידו פיתרון מלא לרטיבות שאותרה סביב חדר הרחצה, על ידי החלפת הריצוף ובו בזמן איתור מקור הרטיבות, אם עדיין קיים, וטיפול במקור הרטיבות, ככל שידרש.

סעיף 2.1 לחוות הדעת- שיפועים בריצוף הבית
המומחה מצא שיפוע לא תיקני בפרוזדור הבית בלבד, וציין כי יש להחליף 3 מ"ר של ריצוף בעלות כוללת של 450 ₪ (150 שח למ"ר ריצוף).
לטעת התובעת עלות החלפת מ"ר ריצוף אינה 150 ₪, אלא 400 ₪. כמו כן טענה כי אין לקבל קביעה לפיה יוחלף 3 מ"ר ריצוף בלבד, שעה שלתובעת ולנתבעת אין מלאי של אותו ריצוף. לכן לגישת התובעת יש להחליף את הריצוף בכל הבית, קרי החלפה של 60 מ"ר. 24,000 ₪ = 400 ₪ X 60 מ"ר.
המומחה נחקר על נושא זה, וראו דבריו:
"ש. בגלל שאמרת שבאת לקראתי אני רוצה לשאול שאלה. יש לנו בפרוזדור 3 מ' ריצוף, אמרת שבכדי לפרק 3 מטר נתת 450 ₪, אריה נתן על אותו סעיף 1,400 ₪, זה היה לפניך לפני שלוש שנים?
ת. עלות החלפה של 3 מטרים זה 150 ₪ למטר. לשאלת בית המשפט האם זה מחירון דקל או משהו כזה, אני אומר שזה מחיר מקובל אצל קבלנים. שהתובעת שואלת האם זה כולל הרכבה אני אומר שכן. שהתובעת שואלת אם יש אריחים בגוון זהה אני אומר שאני לא זוכר. לשאלת בית המשפט אם אין אריחים בגוון זהה, אני אומר שמקובל לקחת אריחים בחדר אחד ואז מפרקים אותם, ואז ממה שפורק ולא נשבר מרכיבים, ובאותו חדר מרכיבים גוון אחר. לשאלת בית המשפט האם זה פרוזדור מרכזי אני אומר שזה מקום מרכזי. שב"כ התובעת שואל אותי מה עלויות כאלו של פירוק חדר – יש חדר של 10 מטר. חדר קטן. 1,500 ₪." (עמ' 9 ש' 28-35, עמ' 10 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון).
נדמה כי התובעת גזרה העלות של 400 ₪ מחוות הדעת מטעם התובעת של מר אדי קלמיס, שכן העלות הכוללת של הליקויים שאותרו בריצוף במסגרת חוות דעת זו, הוערכה בסך של 24,000 ₪, כאשר ה בית הינו בגודל 60 מ"ר, ובחלוקה של העלות בגודל הבית, יוצא 400 ₪ למ"ר ריצוף (ר' סעיף 7 לחוות דעת זו). ואולם יש לשים לב כי האומדן שניתן בחוות דעת זו, כולל גם את ייבוש מצע החול מתחת לרצפות ו/או החלפתו וכן ביצוע הנמכה בשירותים, ואולם לא הוגדר אומדן פרטני לכל אחד ממרכיבי התיקון, ובפרט לפירוק והרכבה של מ"ר ריצוף.
התובעת לא סתרה את הערכתו של המומחה ולא הראתה כי היא מוטעית ולפיכך אני מאמצת הערכתו באשר לעלות תיקון הליקוי.
באשר לאופן הטיפול בליקוי, לטענת התובעת לא נותרו אריחים זהים לצורך החלפת הריצוף. כך גם הנתבעת לא סתרה טענה זו ולא טענה כי ישנם אריחים זהים ברשותה. גם המומחה השיב, כפי שהובא לעיל, כי אינו זוכר אם ישנם אריחים חלופיים.
יש לציין כי המסדרון מהווה מקום מרכזי בדירה, כך לדברי המומחה בחקירתו כפי שהובאו לעיל.
כאמור תשובת המומחה לדילמה זו בדיון ההוכחות, הייתה כי במצב שכזה מקובל לקחת אריחים מחדר אחר ומה שנותר שלם מרכיבים במקום עם הליקוי, ובחדר שמים אריחים אחרים.
הריני לקבל עמדת המומחה בעניין זה משזו לא נסתרה ולא נמצא כי נפל בה פגם.
ואולם, במצב שכזה יש להעריך גם את עלות פירוק והרכבת ריצוף חלופי בחדר ממנו יפורקו אריחי הריצוף. בדיון ההוכחות כאשר נשאל המומחה מהי העלות של פירוק הריצוף בחדר, השיב, כפי שהובא לעיל, כי ישנו חדר קטן של 10 מ"ר והעלות הינה 1,500 ₪, קרי, 150 ₪ למ"ר ריצוף (פרו' עמ' 10 למעלה).
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שיש להוסיף לעלות התיקון שקבע המומחה סך 1,500 ₪.

סעיף 2.2. לחוות הדעת- מישקים בריצוף
המומחה מטעם בית המשפט מטעם בית המשפט מצא כי אכן בוצע ריצוף ללא מישקים על פי תקן 1555.3, אך לטענתו תקן זה יצא לאחר יום הקמת המבנה, ולכן לא ניתן להחילו על ה בית.
התובעת ציינה בסיכומים מטעמה כי התקן היה תקף משנת 2003 ועד לשנת 2012, כלומר במועד ביצוע עבודות השיפוץ- בשנת 2012 - על ידי הנתבעת התקן היה בתוקף, ומכאן שהיה על הנתבעת לעמוד בתקן זה, ויש להורות החלפת הריצוף בכל הבית.
כעקרון כאשר מבצעים שיפוץ ודאי כאשר מדובר בשיפוץ מאוד נרחב כפי שבוצע במקרה זה, דומה לכאורה כי יש לבצע אותו על פי התקנים העדכניים. יחד עם את מאחר והתקן לא היה בתוקף הן במועד בניית הבית ומאחר והתקן אינו קיים כיום (התובעת ציינה כי התקן היה תקף עד לשנת 2012), ומאחר ולא הוכח כי יש פגימה כלשהי בשל אי הצמדות לתקן – אסטטית או מהותית – לא מצאתי לנכון לפצות את התובעת בגין הליקוי הנטען. בעניין זה ראו דברי המומחה בחוות דעתו בסוף סעיף 2 העוסק בליקויים הנטענים בנוגע לריצוף : "כמובן שאיני יכול לאשר את החלפת כל ריצוף אריחי הבית, וגם איני מוצא צורך בכך" (הדגשה שלי – הח"מ).

סעיף 2.6 לחוות הדעת- הפרדה בין חדר הרחצה לפרוזדור
המומחה מטעם בית המשפט מצא כי אכן אין מדרג בין חדר הרחצה לפרוזדור. לפיכך, ולאור העובדה כי אותרה רטיבות סביב חדר הרחצה, המליץ המומחה על תיקון, כדלקמן: "יש לפרק את ריצוף חדר הרחצה, לבצע בדיקת איטום ניקוזים וכן לוודא כי אין נזילות מהצנרות. ולרצף את החדר הרחצה אגב ביצוע איטום מעבר מים בין חדר הרחצה לשאר הבית, כולל רולקות אטימה על קירות ומדרג בין מפלסים". כן העריך המומחה כי עלות התיקון הינה 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.
לטענת התובעת עלות זו אינה מציאותית ויש לקבוע עלות תיקון של 12,000 ₪ לכל הפחות.
טענת התובעת נטענה בעלמא, מבלי לציין מאין ואיך גזרה עלות זו.
בחוות הדעת מטעם התובעת של אדי קלמיס, בוצע אומדן עלות תיקון לכלל ליקויי הריצוף, אולם, לא בוצע אומדן נפרד לביצוע המדרג בחדר הרחצה וליתר התיקונים שקבע המומחה בחדר הרחצה.
בעניין זה גם אפנה לדברים שאמר המומחה בחקירתו באשר לעלות תיקון זה, וכן באשר ליתר עלויות התיקון שהעריך בחוות דעתו: "לקחתי עלויות עודפות, של 6,000 למרות שזה אמור להיות כ- 4,000 ₪. לשאלת ביהמ"ש העלויות העודפות זה גם לתיקון צנרת. אני אומר עכשיו משהו שאולי יפגע בי, כשהגעתי לבית הזה, אני קצת ריחמתי על התובעת. לא בגלל שהיא נכה. כשאני מגיע לבית ורואה המון חוות דעת והתמשכות משפטית, לקחתי עלויות יותר גבוהות כי זה מעין פיצוי לחני. זה הוצאות שהיו לה, זה לא ממקום של פטרונות זה אמיתי לגמרי. אני חושב שזה קיבל ביטוי בעלויות ובאומדנים ששמו שם." (עמ' 9 ש' 22-27 לפרוטוקול הדיון).
לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות באמדן שקבע המומחה לתיקון הליקוי שבסעיף 2.6 לחוות דעתו, שכן התובעת לא הוכיחה כי הינו שגוי ו/או בלתי סביר. לפיכך אני מאמצת מסקנות המומחה בסעיף זה.

סעיף 5 לחוות הדעת- חיפוי קירות בחדר הרחצה
התובעת טענה בסעיף 50 לסיכומיה, כי המומחה התעלם מהעובדה כי הנחת הקרמיקה בקירות המקלחת בוצעה בצורה לקויה וכי יש להחליף את חיפוי הקירות בחדר האמבטיה.
כן ציינה התובעת כי יש לקבוע כי עלות התיקון בגין ליקוי זה הינה 2,000 ₪.
לא ברור מדוע טענה התובעת כי המומחה לא התייחס לליקוי זה, שהרי, המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי טענת התובעת בדבר סטייה בחיפוי הקירות בחצר הרחצה אכן נמצאה כנכונה. המומחה מטעם בית המשפט העריך כי עלות החלפה מקומית של כ- 5 מ"ר חיפוי, מוערכת בכ- 2,000 ₪.
בנוסף, ציינה התובעת בסעיף 50 לסיכומיה, כי כפועל יוצא של עבודת החלפת חיפויי הקירות בחדר הרחצה, יש צורך גם בהחלפת החלון בחדר הרחצה, לאור הנזק שייגרם לו מהעבודות וכן לאור העובדה כי זכוכית החלון ללא תו תקן ומאחר שהחלון הורכב עקום. התובעת העריכה את עלות החלפת החלון בסך של- 2,000 ₪.
ראשית אציין, כי הטענה כי יש להחליף את חלון חדר הרחצה, לאור התכנות לנזק שייגרם לו בעת התיקון שיתבצע בחדר הרחצה, נשמעה לראשונה בסיכומיה של התובעת. טענה זו לא מוזכרת בחוות הדעת מטעם התובעת של מר אדי קלמיס.
באשר לטענה כי יש להחליף את זכוכית החלון בחדר הרחצה, וכן הטענה כי החלון הורכב עקום, הרי שהמומחה מטעם בית המשפט התייחס לכך בסעיף 8 לחוות דעתו וקבע כי יש לתקן ליקוי זה. בסעיף זה התייחס המומחה לליקויים שנמצאו בכל החלונות בדירה, לרבות זכוכית החלון בחדר הרחצה, וקבע כי יש לבצע השלמת איטום בחלונות הבית והחלפת זכוכית בחדר הרחצה, בעלות כוללת של 2,500 ₪.
לאור האמור לעיל, אני מאמצת המלצות המומחה בסעיף 5 לחוות דעתו.

סעיף 10 לחוות הדעת- אינסטלציה
סעיף 10 לחוות הדעת הינו סעיף המשך לסעיף 1 לחוות הדעת. בסעיף 1 התייחס המומחה לטענות בדבר ליקויי רטיבות וכן התייחס גם לברז המים וציין את הדברים הבאים: "לגבי ברז המים (סוללה בקיר) היא אכן אינה יציבה, אך אינה נוטפת, יש לפתוח את גב קיר החוץ ולחזקה. אין כל סיבה להחליף את הסוללה. ראה התייחסות בסעיף 10."
בסעיף 10 ציין המומחה: "עלות חיזוק וקיבוע ברז סוללה בחדר רחצה 100 ₪."
התובעת טענה בסיכומיה כי הסכום אותו קבע המומחה אינו מציאותי ואין כל סיכוי כי יימצא בעל מקצוע שיסכים לפתוח קיר חיצוני, לאתר נזילה ולפתור אותה, לרבות סגירת הקיר, איטום וצביעה, בעלות של 100 ₪.
המומחה נחקר בעניין זה בדיון ההוכחות, והשיב:
ש. כאשר אתה אומר במקלחת ברז הסוללה, אתה כותב שם שיש צורך לפרק את הסוללה מבחוץ ולחזק אותה מבחוץ, כלומר צריך לפרק את קירות החיצוניים?
ת. זה מה שכתבתי.
ש. אם אני מפרקת את הקירות החיצוניים כדי לחזק את סוללת הברז במקלחת, זה רק 100 ₪ כפי שכתבת?
ת. מפנה לסעיף 1.1 בפרק ליקויי רטיבות ואני מקריא. כן זה רק 100 ₪. לא פתחתי את כל הקירות אלא משהו קטן נקודתי. זה סוג של חיפוי קל. את פוצעת אותו ואז את מתקנת אותו ומחזירה.
אם כן, המומחה מטעם בית המשפט עמד על הערכתו כי עלות התיקון הנה 100 ₪, ואף הסביר כי המדובר בתיקון קטן ונקודתי. הערכת המומחה לא נסתרה על ידי התובע ת. המומחה אדי קלמיס מטעם התובעת מפנה בסעיפים 5.1 ו – 5.2 בחוות דעתו, לגבי תיקון הברז במקלחת לתיקונים בפרק הרטיבות. בפרק הרטיבות אין התייחסות ספציפית לעלות תיקון הברז. לפיכך טענות התובעת בעניין הערכה בחסר נדחות בהעדר כל הוכחה כי מדובר בתמחור חסר.

סעיף 6 לחוות הדעת- קירות גבס פנימיים
המומחה מטעם בית המשפט קבע בעניין זה כי קיימת סדיקה בתפר שבין לוחות הגבס החדשים לישנים. כן ציין כי "עלות החלפת מס' פלטות גבס, (כ- 60 מ"ר) השלמת שיפולי ריצוף (פנלים) ותיקוני שפכטל בכל קירות הפנים מוערכת בכ- 12,000 ₪."
התובעת טענה בסיכומים מטעמה, כי הערכת המומחה בעניין זה מנותקת מהמציאות, שכן לגישתה, העלות הינה 450 ₪ למ"ר * 60 מ"ר= 27,000 ₪.
לא ברור מה המקור לעלות התיקון אותה העריכה התובעת. אף בחוות הדעת מטעם התובעת, ערוכה על ידי מר אדי קלמיס, הפרק "קירות גבס פנימיים" מסתכם בסך של- 6,700 ₪ בלבד.
אם כן מסקנות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין קירות הגבס הפנימיים לא נסתרו על ידי התובעת, ולפיכך דין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

סעיף 8 לחוות הדעת- חלונות אלומיניום
בסעיף זה קבע המומחה כי אכן קיימת אי התאמה בסגירת החלון למישור הקיר, וכי יש מספר מקומות בהם נדרש לבצע השלמת איטום והחלפת זכוכית בחדר הרחצה, כאמור לעיל. לפיכך ציין המומחה: "יש לבצע השלמת פרופילי אלומיניות לסגירה ותיקוני איטום חלונות באמצעות מריחת סיליקון כולל החלפת זכוכית חדר רחצה 2,500 ₪."
התובעת טענה בסעיף 53 לסיכומים מטעמה, כי אין לבצע תיקון של החלונות כפי שקבע המומחה, אלא יש להחליף החלונות הקיימים בחלונות חדשים בעלות של כ- 15,000 ₪.
גם בעניין זה לא ברור על מה נסמכות טענות התובעת, שכן אף בחוות הדעת מטעם התובעת ערוכה על ידי מר אדי קלמיס, בפרק "חלונות אלומיניום", נקבע כי באשר לעובי החלונות, כי יש לבצע תיקונים כפי שקבע מומחה בית המשפט. לא נרשם כי יש צורך בהחלפה כוללת של כל החלונות בבית., ועלות תיקון כלל החלונות בבית הוערכה בסך של 3,522 ₪ בלבד.
המומחה מטעם בית המשפט נשאל בעניין זה בדיון ההוכחות השיב כי אף המומחה מטעם התובעת דיבר על אטימה ולא על החלפת החלונות (ר' עמ' 18 ש' 17-20, ש' 34-35 לפרוטוקול הדיון).
התובעת לא הוכיחה עמדתה בעניין ולא ברור על מה נשענת.
משלא נסתרו מסקנות המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו באשר לחלונות האלומניום בדירה, הריני לאמץ אותן.

סעיף 9 לחוות הדעת- "נגרות ומסגרות"
התובעת טענה בסעיף 54 לסיכומים מטעמה, כי מאחר שהמומחה מצא כי קיימת רטיבות בקירות הפנימיים בדירה, הרי שכתוצאה מכך נפגעו גם משקופי הדלתות ויש צורך להחליפם. התובעת העריכה את עלות החלפתם בסך של 1,500 ₪.
טענות התובעת לפגיעה במשקופי הדלתות הועלתה לראשונה בסיכומיה. בחוות הדעת מטעם התובעת שנערכה על ידי מר אדי קלמיס, לא הועלתה כלל טענה בעניין פגיעה במשקופי הדלתות, וכן המומחה מטעם בית המשפט לא נשאל בעניין זה בשאלות ההבהרה ששלחה אליו התובעת, וכן לא נחקר בעניין זה בדיון ההוכחות.
לפיכך, דין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

סעיף 7 לחוות דעת המומחה- "קירות חוץ"
המומחה מטעם בית המשפט מצא מספר סדקים נימיים בלוחות קירות החוץ "צמנט בורד", והעריך את עלות התיקון בסך של 500 ₪.
בסעיף 55 לסיכומיה חולקת התובעת על קביעת המומחה בעניין זה לגישתה: "יש צורך בפתיחת הסדקים ומילויים על ידי חומר בסיס- צמנט (מלט), זאת על מנת ליצור אחידות עם פלטות צמנטבורד (אשר בנויות מצמנט)." כן ציינה התובעת, כי עלות עבודה שכזאת מגיעה לסך של 5,000 ₪ לפחות.
המומחה נחקר בעניין זה בדיון ההוכחות, על ידי ב"כ התובעת והשיב כדלקמן:
ש. לגבי סדקים בקירות חיצוניים שהחליפו כתבת למלא בסיליקון זה הפתרון?
ת. כן זה פתרון.
ש. בתנאי החורף והקיץ?
ת. לא כתבתי סיליקון. כתבתי לטפל. לא דיברתי על סיליקון.
ש. החומרים שציינת בחוות הדעת זה סוג של סיליקון?
ת. לא.
ש. מדובר על קיר שסופג שינויים קיצוניים בטמפ'?
ת. סיקאפלקס זה חומר גמיש עושים בו איטום ברבי קומות. ז (צ"ל – "זה" - הערה שלי – הח"מ), החומר שיודע להתמודד גם עם שינוי קיצוני. ברבי קומות יש תפר התפשטות זה מאפשר לחלקי הבנין לפתור את זה עם החומר הזה.
ש. הפנית לחוות דעת מטעם התובעת, שם מדובר על החלפת לוחות?
ת. אני לא מסכים.
ש. היא קיבלה בית חדש וכל דבר היא צריכה לתקן ולא להחליף?
ת. כי זה לא תיקון שמצריך הפסקה (צ"ל החלפה - ההערה שלי- הח"מ) (עמ' 19 ש' 1-14 לפרוטוקול הדיון).
אם כן, המומחה עמד על עמדתו ולא מצאתי כי נפלה בה טעות. אשר על כן, אני דוחה טענות התובעת בעניין זה.

סעיף 11 לחוות דעת המומחה – חשמל
המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי "מקובלת הערכת המהנדס ארז אריה, 550 ₪." המומחה ארז אריה, (שהוא כאמור המומחה הראשון שמינה בית המשפט בהילך הקודם), התייחס בסעיף 6 לחוות דעתו למתקני חשמל בדירה, ומצא מס' ליקויים, כגון- מספר שקעים שאינם מחוברים למערכת החשמל וכן מצא כי יש לחזק את אחד השקעים. המומחה ארז אריה העריך כי עלות תיקון הליקויים הנ"ל הינה 550 ₪.
התובעת טענה בכתב התביעה כי במהלך עבודות השיפוץ, פורק קיר עליו מספר נקודות חשמל, וכאשר ביקשה להחזיר את החשמל בדירה, השיבו נציגי הנתבעת, כי אין להם חשמלאי שיבצע את העבודה, והתובעת נאלצה להביא חשמלאי מטעמה ועל חשבונה. כן טענה התובעת בכתב התביעה, כי עובדי הנתבעת לא נתנו לחשמלאי מטעמה לבצע עבודתו כנדרש, ולפיכך עד היום נותרו מספר נקודות חשמל ללא תשתית חשמל, ר' סעיף 27 לכתב התביעה. כך בסעיף 77 (ד) לכתב התביעה, ציינה התובעת כי שילמה לחשמלאי עבור תיקון נקודת חשמל- 5,000 ₪. לכתב התביעה לא צורפה כל אסמכתא המעידה על ביצוע עבודות חשמל מטעם התובעת, ועל תשלום הסך הנטען על ידה בגין עבודות החשמל.
בתצהיר עדות ראשית של התובעת, טענה כי על אף הקשיים שהערימו נציגי הנתבעת על החשמלאי מטעמה, הצליח החשמלאי לסיים עבודתו כנדרש (סעיפים 20-21 לתצהיר מיום 27.06.13) . גם בתצהירה לא ציינה התובעת מה הסכום ששילמה לחשמלאי מטעמה ולא צירפה כל אסמכתא בעניין.
בסעיף 56 לסיכומי התובעת, ציינה כי שילמה עבור עבודות החשמל לחשמלאי מטעמה סך של 15,000 ₪, אותם זכאית לקבל מהנתבעת. כן ציינה התובעת כי חדר אחד נותר ללא חשמל ובכדי לבצע עבודות חשמל נדרש לפרק קיר. כן ציינה התובעת כי מעריכה עלות עבודה זו בסך 5,000 ₪. נוכח האמור, עתרה התובעת בסיכומיה לפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין כלל עבודות חשמל בדירה.
נדמה כי המומחים מטעם בית משפט התייחסו לליקויים במערכת החשמל שהיו קיימים בבית במועד ביקורם בה, ולא לעבודות חשמל שבוצעו זה מכבר, ככל שבוצעו, על ידי התובעת.
אף חוות הדעת מטעם התובעת, ערוכה על ידי מר אדי קלמיס, התייחסה רק לליקויים קיימים במערכת החשמל והעריכה את עלות תיקונם בסך של 1,930 ₪ בלבד. בחוות הדעת הנ"ל צוין כי לטענת התובעת חלק מעבודות החשמל בוצעו על ידי חשמלאי מטעמה, כמו למשל חיבור לחשמל של מתגים להדלקת הדוד והחימום בחדר הרחצה, אולם גם בחוות דעת זו אין כל אינדיקציה לעלות ביצוע עבודות החשמל מטעם התובעת.
המומחה מטעם בית המשפט, נשאל על ידי התובעת בשאלות ההבהרה בעניין היזק למערכת החשמל כתוצאה מחדירת מים מגג ביתה בלבד, ולא באשר ליתר ליקויי החשמל שנטענו על ידי התובעת. כך, נשאל המומחה מדוע לא מצא לנכון לבדוק את מערכת החשמל בבית בעוד נמצאה חדירה של מים מהגג, ובעוד חוות הדעת מטעם התובעת עוסקת בעניין זה (ראו סיפא לפרק "חשמל" בחוות הדעת השלישית מטעם התובעת). המומחה השיב בעניין זה בתשובות ההבהרה, כי משייפתרו בעיות איטום הגג ייפתרו גם בעיות החשמל הנובעות מחדירת גשמים לבית.
המומחה מטעם בית המשפט לא נחקר בדיון ההוכחות בעניין עבודות החשמל הנדרשות בבית ובעניין עלויות ביצוע העבודות.
מכל האמור לעיל עולה כי קיימות סתירות בדבריה של התובעת, באשר להיקף עבודות החשמל שבוצעו בבית על ידי חשמלאי מטעמה. כך, מחד טענה התובעת בכתב תביעתה, כי עובדי הנתבעת לא אפשרו לחשמלאי מטעמה לבצע את כלל עבודות החשמל שנדרשו בדירה, מאידך טענה בתצהיר עדות ראשית מטעמה, כי על אף הקשיים שהערימו נציגי הנתבעת על החשמלאי, הצליח הוא לבצע את עבודות החשמל כנדרש. כך גם נמצאה סתירה בטענת התובעת באשר לסכום ששולם על ידה לחשמלאי ובגינו דורשת פיצוי.
אשר על כן, אני דוחה עתירת התובעת לפיצוי בגין עבודות חשמל שבוצעו בדירה על ידה , משלא הוכח היקף העבודות שבוצעו ועלותן.
המלצות 2 המומחים שמונו מטעם בית המשפט, הן מר לזר והן מר וארז אריה, בעניין עבודות החשמל הדרושות ב בית, וכן באשר לעלות ביצוע העבודות הנ"ל, לא נסתרו על ידי התובעת, ולא נתגלתה בהן כל טעות. כמפורט לעיל טענות התובעת באשר להיקף עבודות החשמל הנדרשות בבית ובאשר לעלות העבודות, אף סותרות וחורגות מחוות הדעת השלישית מטע ם התובעת, עליה מבוססת התביעה, וזאת ללא כל הסבר ו/או ביסוס לכך. אם כן, טענות הנתבעת באשר להיקף עבודות החשמל הנדרשות ב בית ועלות ביצוען, אף הן נדחות.
באשר למחלוקת בין הצדדים מי אחראי לליקוי החשמל אציין כי מומחה בית המשפט הפנה
בחוות דעתו בסעיף ליקויי החשמל חוות דעתו של אינג' ארז אריה.
אינג' ארז אריה כתב בסעיף 6.1 לחוות דעתו כדלקמן:
"לטענת מהנדס הנתבעת הנזק נגרם בעת ביצוע הריסת קיר קיים במסגרת השיפוץ, מאחר ועבודת הריסת הקיר בוצעה על ידי הנתבעים הרי שבאחריותם לבדוק ולדאוג אם עובר קו חשמל בקירות וליידע את הדיירית."
דברים אלו של המומחה ארז אריה לא נסתרו על ידי הנתבעת, ואף אני סבורה כי מרגע שהנתבעת לקחה על עצמה את פירוק הקיר, הרי היא זו אשר אחראית לנזקים שארעו בעקבות זאת, ואין זה משנה, בנסיבות העניין, מי ביקש לפרק את הקיר ולאיזו מטרה.
לאור כל האמור לעיל, אני מאמצת מסקנות מומחי בית המשפט בעניין עבודות החשמל הנדרשות בדירה, וקובעת כי האחריות לתיקון ליקויי החשמל בבית הינה של הנתבעת . כן אני קובעת כי עלות תיקון הליקוי הינה כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט ולא כפי שטענה התובעת.

סעיף 4 לחוות הדעת- גג המבנה
אחד הליקיים העיקריים שאותרו בדירת התובעת הינו הליקוי בגג הבית.
המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי נמצאו ליקויים הנובעים מסיכוך לקוי בחלק מתקרת הבית, וכי לא נמצאו ליקויים באגדי העץ. כן ציין המומחה, באשר לעלות התיקון, כי: "עלות החלפה מקומית של כ- 30 מ"ר תקרת גבס, יריעות בידוד והשלמת סיכוך מוערכת בכ- 10,000 ₪." כן, ציין המומחה בפרק ו' לחוות דעתו, בו התייחס גם לחוות הדעת המשלימה מטעם מר אדי קלמיס את הדברים הבאים: "המומחה טען כי כשליש מלוחות כיסוי הגג עפו ברוח. ראשית הטענה אינה נכונה, מצאתי כי לוחות כיסוי הוסרו/נשרו אך ורק סביב קולטי השמש. ראה תמונות מצורפות בפרק ב' לחוות הדעת..."
התובעת טענה בסעיף 57 לסיכומים מטעמה, כי המומחה מטעם בית המשפט הודה בחקירתו בדיון ההוכחות כי אינו מצוי בטכנולוגיית הרכבת השינגלס (הרעפים שיש בגג – רעפים מיריעות ביטומניות – הערה שלי הח"מ), אולם לדעתו יש להדביקם. כן טענה, כי המומחה הודה כי ביצע צילום של הגג מזוית לא נוחה ולכן לא רואים את כל הגג בתמונות. לגישתה של התובעת, יש לבצע פירוק והרכבה מחדש של כל הגג, ועלות העבודה הינה
60,000 ₪ = 1,000 ₪ X 60 מ"ר . בנוסף ציינה, כי לצורך העבודה הנ"ל יש צורך בפירוק והרכבה של דוד שמש וקולטים, ועלות עבודה זו מוערכת בסך של 1,500 ₪. כן טענה, כי הנתבעת לא סיפקה ולא הרכיבה מרזבים בגג, והעריכה עלות הזמנה והרכבה של מרזבים בסך של 1,500 ₪. אם כן, התובעת מעריכה עלות תיקון הגג בסך כולל של 63,000 ₪ , וטוענת שמומחה בית המשפט העריך את עלות תיקון הגג בחסר.
טענות התובעת הנוגעות לעלות פירוק והרכבה של דוד שמש וקולטים וכן לעלות הזמנה והרכבה של מרזבים, נטענו לראשונה בסיכומיה. כמו כן, טענות אלו נטענו בעלמא וללא כל ביסוס ו/או אסמכתא. התובעת לא עימתה המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה, לא במסגרת שאלות ההבהרה ששלחה אליו ולא בחקירתו בדיון ההוכחות. אשר על כן, טענות התובעת בעניין זה, נדחות.
באשר להיקף ועלויות תיקון הגג עצמו, בשאלות הבהרה ששלחה התובעת למומחה מט עם בית המשפט, נדרש המומחה לפרט מהם הליקויים שמצא בגג המבנה. המומחה השיב לתובעת, כדלקמן: "בחוות דעתי מצאתי כי באזור קולט השמש נמצאו אריחי שינגלס חסרים ו/או רעועים." ובהמשך: "אכן קיים ליקוי בסיכוך סביב קולטים בגג, הבעיה הינה מקומית, אשר כמובן שהסבה נזקים עם חדירת הגשמים."
בדיון ההוכחות שאל המומחה על ידי התובעת ועל ידי בית משפט, בעניין הליקוי בגג המבנה והשיב, כדלקמן:
"ש. מפנה לתמונה שמראה בגדול בשנת 2013 שזה היה במרכז (התובעת מפרקת חלק מהגג)? (התובעת הביאה לדיון דגם של ביתה שבנתה בעצמה – הערה שלי – הח"מ).
ת. זה באותו מקום אבל נרחב. לשאלת ביהמ"ש אני באתי בשנת 2015. אני לא מזהה את התמונות האלה. זה גם יכול להיות תאורטית מבית אחר. לשאלת ביהמ"ש האם גם זה באיזור הקולטנים אני אומר שזה כן אבל יותר נרחב. ביום שהייתי החלק המזרחי היה מושלם. ובחלק המערבי היו חסרים כמה פלטות לא יכול לזכור כמה. לשאלת ביהמ"ש האם נתתי לתקן את האסירים (צ"ל אריחים - הערה שלי - הח"מ) החסרים אני משיב, אני בסעיף 4 כימתתי החלפה מקומית של 30 מ"ר תקרות גבס ואני מקריא. הכל ביחד כולל השלמת האריחים החסרים. זה עלות ביתר כי זה עולה הרבה יותר פחות. לשאלת ביהמ"ש אם המצב הוא כמו שהתובעת מראה בתמונה שאני מסמן ת/1, האומדן לא משתנה כיוון שאם יש להחליף 10 מטר או 5 זה אותו דבר זה באותו איזור. זה לא חומר יקר.
לשאלת ביהמ"ש מה שבאדום זה איפה שיש אריחים ומה שיש באפור זה איפה שיש חוסרים. אני מסתכל היטב ואומר זה נראה לי שהלבן זה נראה לי כמו חוסרים והאפור כמו תיקון. הייתה לי זווית לא כל כך טובה – הזוית של המצלמה. אני לא יכול לעמוד על גג ולצלם בידיים מורמות. אני לא יכול להעיד על מה שהיא צילמה.
לשאלת ביהמ"ש יש בעיה בהתקנה. זה חומר שבבניה רגילה לא משתמשים אבל בבניה קלה כן. אם היו עושים את זה כמו שצריך זה לא היה עף בתנאי מזג האויר שלנו..." (עמ' 8 ש' 13-28 לפרוטוקול הדיון).
בהמשך נחקר המומחה בעניין הגג גם על ידי ב"כ התובעת (בנוסף לחקירת המומחה על ידי התובעת בעצמה), אשר העלה טענה כי רעפי השינגלס קובעו באופן לא תקין- בא מצעות מסמרים, ואלו הדברים:
ש. מפנה לענין הרטיבות אתה כותב שהבעיה הקיימת היא העדר סיכוך, תסביר מה זה?
ת. אתה רואה שלא הכל מלא. זה חומר שהיה אמור למנוע חדירת מים לגג. יש מקומות שאין שינגלס. ואין סיכוך מלא. יש שם חפיה, מהמילה חופף אחד לשני. אתה מניח בפני שינגלס ואני אומר שהם צריכים להיות צמוד אחד לשני. לשאלת ביהמ"ש זה כמו יריעות ביטומניות. זה סוג של חומר פולימרי. לשאלתך אם מדביקים אותם אני אומר זה צריך להיות בהדבקה על איזו תשתית מתחת.
ש. ואם אומר לך שהצמידו אותם עם מסמרים?
ת. כשאני הייתי לא היו מסמרים. אבל אם זה עם מסמרים זה לא אמור להיות ככה.
ש. תאשר לי שלא עלית על הגג?
ת. איך אאשר דבר כזה? בוודאות עליתי... ברור שלא טיילתי על הגג אם זו השאלה אך כן עליתי וצפיתי. לא זוכר בדיוק איך יכול להיות שעליתי על סולם ויכול להיות שנשענתי על גדר. יכול להיות שיש גדר בינה לבין השכן ומשם צילמתי זה הגיוני" (עמ' 16 ש' 1-23 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך:
ש. האם אתה מסכים שההתקנה בוצעה בניגוד למה שנהוג, אמרת אסור מסמרים?
ת. כשאני הגעתי לא ראיתי מסמרים. שאתה מפנה אותי לתמונה שאני צילמתי לא היו שם מסמרים.
ש. אני אומר לך שזו תמונה שהיתה באיזור שלא ראית?
ת. לשאלת ביהמ"ש בהנחה שבימ"ש יקבל שיש שם אריחים עם מסמרים צריך להוריד אותם ולשים חדשים כי המסמרים פוגעים באיטום. לשאלת ביהמ"ש האם אוכל להעריך את העלות אני אומר שמראש לקחתי עלויות גבוהות. אם צריך לסכך 10 מ' או 20 מ' זה כבר נכלל בעלות. לא מדובר כל הגג מול שני שינגלס. לשאלת ביהמ"ש לא יודע לומר כמה עולה אחד אבל זה לא חומר יקר.
ש. אמרת שהגג בנוי מאגד שבנוי מעץ בסגנון הזה, מציג לך תמונה של לוחות עץ סיבית מחוות דעת הדס עמוד שרואים בו לוח של עץ, ולאחר כל הגשמים הלוחות האלה נהרסו עוד יותר וצריך למעשה להחליף את כל הגג, אתה מסכים?
ת. לא. התייחסתי בסעיף 4 וכתבתי שלא נמצאו ליקויים באגדי העץ. לשאלת ביהמ"ש איך ראיתי אותם אני משיב שלא זוכר אבל זה משהו שבדקתי אך לא התייחסתי.
ש. את חוות דעתך ערכת מתי?
ת. לפני שלוש שנים.
ש. התובעת טוענת שבגלל שהגג חשוף במשך השנים האלה הכל נהרס, האם אתה חושב שיש מקום לבדיקה מחדש?
ת. אני צריך לחשוב? אני צילמתי תמונה רעיונית.
ש. בהנחה שבמשך שלוש שנים הללו הלוחות נהרסו? אני שומע מביהמ"ש בקדם משפט השני ביהמ"ש אפשר לשקול האם התובעת מבקשת ביקור חוזר.
ת. ואם לא נהרסו? כשהייתי האגדים לא נהרסו. לשאלת ביהמ"ש מה עלות החלפת האגדים אני אומר משהו כמו 500 ₪ למ"ר ויכול להיות עד כ- 30,000 ₪. זה 60 מ"ר. (עמ' 17 ש' 1-24 לפרוטוקול הדיון).
נציג הנתבעת, מר גנדי דבורקין, נחקר אף הוא בעניין הליקוי בגג המבנה, והודה שהנתבעת ביצעה הסרה והחזרה של השינגלס, יחד עם זאת העיד כי לא הנתבעת נעצה מסמרים בשינגלס:
ש. אמרנו עשיתם ריצוף ואת כל מעטפת הבית ולשם כך פירקתם את הגג?
ת. גג לא. רק ציפוי של הגג.
ש. במילים אחרות הסרתם את כל השינגלס?
ת. נכון.
ש. אז החזרתם את השינגלס חזרה?
ת. כן. (עמ' 24 ש' 18-23 לפרוטוקול הדיון)
...
ש. את הגג תיקנתם שוב לאחר שעבד והרוח העיפה את כל השינגלס?
ת. לא את כל האריחים. חלק.
ש. הזמנתם אותו שוב לתקן?
ת. נכון.
ש. מי קיבל החלטה להצמיד את השינלגס עם מסמרים הוא או שזו החלפת המפקח?
ת. לא זוכר. אני חושב שהוא עשה. זה לא מסמרים. זה סיכות שננעצות עם אקדח.
ש. כשאתה אומר סיכות הכוונה שלך לזה (מציג משהו מברזל)?
ת. זה לא זה.
ש. מציג לך תמונה – ת/1 היית על הגג וראית את המצב הזה ככה, ככה זה נראה?
ת. לא זוכר. לשאלת ביהמ"ש האם מה שאני רואה זה הסיכות אני אומר שלא. אני לא ראיתי כזה.
ש. תוכל לתאר לנו מזה זה סיכות?
ת. כשביהמ"ש שואל האם זה כמו סיכות שדכן אני משיב משהו כזה. לשאלת ביהמ"ש היו עוד בתים שעפו השינגלס אני אומר שהיו. אבל לא הרבה....." (עמ' 25 ש' 23-34, עמ' 26 ש'1-31 לפרוטוקול הדיון").

אם כן, במועד ביקורו של המומחה בדירה, בשנת 2015, מצא המומחה כי חסרים אריחי שינגלס בגג במבנה בשטח של כ- 30 מ"ר. מעדות המומחה עולה כי במועד ביקורו לא מצא כי אריחי השינגלס קובעו באמצעות מסמרים, דבר אשר אינו תקין לגישתו. יחד עם זאת ציין, כי אף אם מספר אריחים קובעו באמצעות מסמרים, וכן אף אם כגישת התובעת חסר מספר גדול יותר של אריחים על הגג, הרי שעלות תיקון הגג ממילא הוערכה על ידו ביתר, ו היא כוללת גם תיקון בהיקף גדול יותר.
באשר ללוחות העץ, הרי שהמומחה לא מצא בהם ליקוי במועד ביקורו, ואילו התובעת, לא הציגה ולו בדל ראיה לטענותיה כי מאז ועד היום לוחות העץ נהרסו.
כאמור לעיל בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 07.02.18 נתן בית משפט זה לב"כ התובעת אפשרות להגיש בקשה לעריכת בדיקה חוזרת בבית על ידי המומחה מטעם בית המשפט, אך מלבד בקשה לפסילת המומחה מטעם בית המשפט, אשר נדחתה על יד הח"מ, לא הוגשה כל בקשה לעריכת בדיקה עדכנית בדירה.
לכל האמור אוסיף, כי בחוות הדעת של המומחה קלמיס מטעם התובעת אמנם צוין כי לוחות השינגלס קובעו באמצעות מסמרים, ואולם, שם הוערכה עלות התיקון של כלל הליקויים שאותרו בגג, בסך של 23,000 ₪. כך גם, לתצהיר עדות ראשית של התובעת צורפה הצעת מחיר לתיקון הגג מיום 20.05.13, בעלות של כ- 22,000 ₪ ללא מע"מ (ר' נספח ל"א לתצהיר עדות ראשית). אם כן, לא ברור על מה נסמכת הערכתה של התובעת בסיכומיה, כי עלות תיקון הגג הינה בסך 63,000 ₪.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי טענות התובעת בעניין תיקון גג המבנה לא הוכחו, וכן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה לא נסתרה, ולפיכך הריני לאמץ המלצות המומחה בחוות דעתו, הן באשר לאופן תיקון הגג והן באשר לעלות תיקון הגג.

דיון באשם התורם של התובעת באשר לתיקון הליקוי בגג
כמפורט לעיל במהלך השיפוץ הסירה הנתבעת ואז החזירה אריחי שינגלס. נציג הנתבעת העיד כי הונחו אריחים חדשים (פרו' עמ' 26 שורות 24 – 25).
אין מחלוקת שחלק מאריחי השינגלס עפו לאחר ההתקנה ומכאן שההתקנה הייתה רשלנית, שכן האריחים לא היו אמורים לעוף, ודאי שלא היו אמורים לעוף בסמיכות קרובה לסיום השיפוץ.
אין מחלוקת כי התובעת אפשרה לנתבעת פעם אחת לתקן את האריחים אך הם חזרו ועפו וסירבה לאפשר להם לתקן את האריחים פעם נוספת.
בדיון ההוכחות, כאשר נשאל נציג הנתבעת, מר דבורקין, בעניין גג המבנה, העיד כי התובעת לא הסכימה ש הנתבעת תתקן את הגג פעם נוספת שכן התובעת דרשה שהגג יבוצע מחומר אחר ולא משינגלס, וראו דבריו:
ש. תוכל לתאר לנו מזה זה סיכות?
ת. כשביהמ"ש שואל האם זה כמו סיכות שדכן אני משיב משהו כזה. לשאלת ביהמ"ש היו עוד בתים שעפו השינגלס אני אומר שהיו. אבל לא הרבה. אחרי שתיקנו לא היו תלונות. לשאלת ביהמ"ש מה היה אצלה, האם אחרי התיקון פסקו התלונות, אני אומר שאני זוכר שהתלונות אצלה המשיכו. באתי עם הקבלן ואמרנו לה שאנו מוכנים לבדוק שוב את הפלטות, שינלגס, ולתקן אם יש צורך אז היא לא הסכימה היא אמרה שלא רוצה שינגלס. רק מחומר אחר.
ש. כלומר זה בפעם השלישית שהיא לא מסכימה כאשר הפעם הראשונה זה הבניה המקורית, ואז תקנו ואז סרבה?
ת. כן. (עמ' 25 ש' 34, עמ' 26 ש' 1-8 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך העיד נציג הנתבעת:
ש. מראה לך את ת/1, המצב הזה שונה ממה שראית?
ת. לא יכול להגיד עכשיו. אבל כל יום שעבר והיא לא נתנה לנו לתקן. אז עוד אחד ועוד אחד. אצל השכן שלה היתה אותה בעיה. הוא נתן לנו לתקן ואני חושב שעד היום הכל בסדר אצלו. (עמ' 26 ש' 28-31 לפרוטוקול הדיון).

כאשר נשאל נציג הנתבעת מדוע לא הסכימו להחליף את חומר הגג לחומר אחר, כבקשת התובעת, השיב, כי הנתבעת פועלת על פי הוראות משרד השיכון, ואילו משרד השיכון לא הסכים להחלפת חומר הגג (ר' עמ' 27 ש' 3-9 לפרוטוקול הדיון).

התובעת אף היא נחקרה בעניין זה, ונשאלה מדוע לא איפשרה לנתבעת לתקן את הליקויי בגג המבנה ,וכך העידה:
ש. אני אמר לך שבשלב מסוים באה הנתבעת ואומרת שרוצה לתקן את השינגלס ואת סירבת למה?
ת. הם תיקנו פעם ולאחר שבועיים שלושה זה עף ואני יכולה להראות לך. הם הבינו שלא יודעים לעבוד לגג שצמוד אלי הביאו בעל מקצוע אחר שנתן להם אחריות לחמש שנים. לשאלת ביהמ"ש למה לא ביקשת שיביאו לך גם את בעל המקצוע הזה, אני עונה כי כבר היינו במשפטים. לשאלת בית המשפט למה לא אמרתי להם כמו שמתקנים לשכן, גנדי אמר כבר לא... (עמ' 32 ש' 4-11 לפרוטוקול הדיון).

מר גנדי העיד כי לשכן של התובעת הייתה את אותה בעיה, ולאחר שנתן לנתבעת לבצע את התיקונים, נפתרה אצלו הבעיה (פרו' עמ' 26 שורות 30 – 31).

בסעיף 57 לסיכומיה, הסבירה התובעת הסיבה לסירובה, לאפשר תיקון נוסף כדלקמן: "...התובעת תטען כי הנתבעת סירבה להביא עובדים מקצועיים בעלי כישורים הנדרשים להדבקת השינגלס, משכך היה ברור לה כי כל ניסיון נוסף לתיקון יגרום לפגיעה נוספת בגג." האמור בסעיף זה, לפיו הנתבעת סירבה להביא עובדים מקצועיים בעלי כישורים הנדרשים להדבקת השינלגס, מנוגד לדבריה של התובעת במהלך חקירתה הנגדית לפיה הנתבעת הביאה לגג השכן בעל מקצוע אחר שנתן להם אחריות לחמש שנים ".
לא הייתה סיבה הגיונית שהתובעת תסרב לתיקון הנוסף שהוצעה לה. מקסימום התיקון לא היה מצליח, ודאי שלא היה בכך כדי להרע את מצבה אלא רק כדי להטיב עמו. ככל וסיבת הסירוב הייתה, כפי שטען נציג הנתבעת, מאחר שהתובעת ביקשה שהגג יחופה בחומר אחר ולא בשינגלס, הרי שלא ברור על מה מבוססת דרישה זו של התובעת. בחוות הדעת מטעם התובעת של המומחה מר אדי קלמיס המלצת המומחה הינה סיכוך חדש באמצעות שינגלס, ולא בחומר אחר (ר' פרק "גג המבנה" בחוות הדעת).
אשר על כן, סירובה של התובעת לאפשר לנתבעת לתקן את גג המבנה, הגם שמדובר בתיקון שני אינו כדין. בעשותה כן התובעת גרמה להחמרת נזקיה ולהחמרת עוגמת הנפש שנגרמה לה. כמו כן כפי שיפורט להלן, התובעת הפרה את חובתה לתקן בעצמה את הליקוי.
חלק לא מבוטל מהליקויים שנמצאו בדירה, הינם כתוצאה מהליקוי בגג המבנה וחדירת מים אל פנים הבית, וכדברי המומחה מטעם בית המשפט בחלק ב' לחוות דעתו: " בביקורי בנכס מצאתי ליקויי רטיבות סביב קיר חדר הרחצה, ובתקרות הבית כתוצאה מחדירת רטיבות דרך רעפי "שינגלס" אשר נפתחו בחלק מתקרות הבית. מצב הבית בכי רע, בעיקר חדר מגורים וחדר שינה חזיתי."
בסעיף 1 לפרק ה' בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר דן בליקויי הרטיבות, התייחס המומחה גם לאחריותה של התובעת להקטנת הנזק שאירע בעקבות הליקוי בגג המבנה, ואלו דבריו: "ברצוני להדגיש כי אכן נמצאו רעפי "שינגלס" אשר הוסרו מגג הבית, יחד עם זאת וכמובן שמבלי לנקוט עמדה לא יעלה על הדעת כי רעפים אשר הוסרו ו/או נשרו גם כתוצאה מעבודה לקויה של הנתבעת עוד משנת 2010, לא יתוקנו מיידית..."

כן בסעיף 4 לפרק ה' בחוות הדעת, ציין המומחה: "ראשית, אכן נמצאו ליקויים הנובעים מסיכוך לקוי בחלק מתקרת הבית...יד עם זאת אינני יכול לקבל את הטענה במלואה וזאת מהסיבה הפשוטה מהתובעת לא ניסתה להקטין את הנזק על ידי תיקון מקומי של סיכוך יריעות ה: "שינגלס" גם בעצמה בעלות משוערת של כ- 2,000 ₪ בלבד " (הטעויות במקור- הערה שלי הח"מ).

בדיון ההוכחות נחקר המומחה על ידי התובעת בעצמה בעניין זה והשיב, כדלקמן:
ש. למעשה זה הבית שלי אבקש שתסביר לי איך בארבעים אלף ₪ אפשר לשפץ את הבית הזה כאשר לא כללת בו לא פינוי, לא פקח הנדסי, ללא עלויות בכלל של פירוק, פינוי וכל הדברים, פירוק פינוי של הבית?
ת. ... אני גם סברתי שיש נושא של הקטנת נזק. אני סבור שאם נכנסים מים מבלי להתייחס למי אחראי, אפשר לעשות פעולות מנע או להקטין את הנזק, וזאת מבלי לחכות לקטסטרופה שאני לא מצאתי שהגיעה. (עמ' 7 ש' 20-34 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך גם נחקר המומחה מטעם בית המשפט גם על ידי ב"כ התובעת, ואלו דבריו:
ש. אמרת היום כמה פעמים שהיית אדיב, בחוות הדעת שלך אמרת שהיא קיבלה בית משופר, למה לא המשכת בקו הזה ולא קבעת שיש להחליף הרי אתה אמור להיות נייטרלי?
ת. אם אשיב לך הלקוחה שלך תפגע. אם יש 6-7 מטרים של בעיות בגג ולתקן את זה עולה 3,000 ₪, ואתה משאיר את זה פתוח 4 שנים ובמשך הזמן זה רק מחמיר והמים לא נעלמים, במקום לפתור את הבעיה בסך של 3,500 ועוד רצועת גבס פה ושם ואז סה"כ 4,000 ₪, ואז חוות הדעת היא בסכום הרבה יותר גבוה. אז לדעתי כן הלכתי לקראתה. (עמ' 18 ש' 26-31 לפרוטקול הדיון).

וראו תשובות המומחה לב"כ הנתבעת:
ש. יש פער של 30% בין חוות הדעת של אריה לבין חוות הדעת שלך? זה בגלל הנדיבות יתר
ת. ברור שתהיה החמרה, הבית ספג עוד מים, במשך 3 שנים.
ש. איפה באה?
ת. בנושא שהיא יכלה לתקן האריחים בעצמה ולסגור את הגג.
אם היו עושים בזמן אז התיקון היה 3,000 ₪ בגג ועוד איזה 4,000, זה היה צריך להיות 7,000 ₪ במקום 30,000 ₪ זה מרבית הנזק. (עמ' 19 ש' 27-35 , עמ' 20 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון).

התובעת נחקרה אף היא בעניין זה בדיון ההוכחות, ע"י ב"כ הנתבעת, ואלו דבריה:
ש. ביוני 2012 הם סיימו, עזבי את ביהמ"ש ושו"פ את גרה בבית ויכולה בגרוש וחצי עם בעל מקצוע טוב לתקן הכל, אין סיכוי בעולם שלא קראת את המסמכים, לא יכול להיות שלא השקעת גרוש וחצי לתקן הנזילה, את פשוט רצית להלחם, את פשוט נהנית מזה, זה הנאה מבחינתך? אפשר היה לחסוך 40,000 ב – 4,000 ₪, את פשוט לא רצית?
ת. אתה פה טוען שאני נהנית מהמצב. בשנת 2012 באתי להוצל"פ לקבל הכסף כדי לתקן, אני נכה עם אחוזי נכות במל"ל, אילו הייתי מקבלת את הכסף שנסגר במשפט בשנת 2012 הייתי מתקנת את הבית ולא מגיעה לכאן אבל שו"פ ערערו ואז לא היה לי את הכסף. (עמ' 31 ש' 32-35, עמ' 32 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון) (התובעת כנראה מתכוונת לפסק הדין שניתן נגד שו"פ בהליך הקודם בגין אי הפקדתחלקה בשכרו של מומחה בית משפט . פסק דין בוטל על ידי בית המשפט בעקבות בקשה שהגישה הנתבעת).

בסיכומיה, ציינה התובעת כי מצבה הכלכלי ורצונה לאפשר למומחה בית משפט לקבל רושם מלא ומהימן ממצב הבית, הם שהביאו אותה להימנעות מתיקון הליקוי בגג המבנה בזמן. התובעת טענה גם כי אכן פעלה להקטנת הנזק, בכך שבנתה תוספת ל בית בבנייה קונבנציונאלית, שם לא הייתה בעיית רטיבות מהגג, והיא ובנה הצטמצמו למגורים באזור זה בלבד, ובכך חסכה שכירת דירה חלופית עד לתיקון הליקויים. כן, הוסיפה כי לא בכל מצב יקבל ביהמ"ש טענה להקטנת הנזק, במיוחד כאשר היה בידי הנתבעת למסור לתובעת בית משופץ בצורה ראויה, או לתקן את הליקויים בצורה ראויה בסמוך לאחר מסירת הבית, אולם הנתבעת בחרה להילחם בתובעת במשך 8 שנים אחרונות תוך הפיכת חייה לגיהנום. (ראו סעיפים 58, 59 לסיכומי התובעת).
המומחה מטעם בית המשפט עמד על עמדתו כי במצב הדברים, ובסוג הליקוי בגג המבנה, היה על התובעת לפעול בזריזות לתיקונו ולא להותירו על כנו במשך שנים רבות, דבר אשר עם הזמן הביא להחרפת הליקויים הן בגג המבנה והן בפנים הבית.
כאמור, כבר במסגרת סעיף 1.5 לפרק 2 בחוות הדעת מטעם התובעת, שנערכה בחודש 04/2011, נמצא ליקוי רטיבות הנובע מגג המבנה. מאז, הגישה התובעת תביעה במסגרת ההליך הקודם, הסכימה למינוי מומחה ראשון מטעם בית משפט, לאחר מכן הזמינה בדיקת רטיבות בבית מטעמה, הזמינה חוות דעת הנדסית נוספת מטעמה, שלישית במספר, ביקשה מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בהליך הקודם, ואכן מונה מומחה שני מטעם בית משפט. המומחה מטעם בית המשפט זומן בהליך דנן לחקירה, דבר אשר כרוך בעלות כספית לתובעת.
עיון בסעיף 80 לסיכומיה התובעת מעלה כי התובעת הוציאה בגין שכ"ט עו"ד וכן תשלום למומחים מטעמה עבור חוות דעת סך של – 37,110 ₪. קשה אם כן להבין כיצד לא השקיעה סכום הנמוך מ – 5,000 ₪ עבור תיקון השינגלס.
מעיון בתמונות אשר צורפו לכתבי טענות הצדדים, עולה כי מצב הבית הינו בכי רע, דהיינו, קירות מקולפים מרטיבות, תיקרה מתפוררת שמטה ליפול, ועוד. לא ברור סדר העדיפויות של התובעת בהקצאת המשאבים הכלכליים שעמדו לרשותה, בעוד מצב ה בית הוא כפי שעולה מן התמונות. אני סבורה, כי במצב דברים זה, לאחר הוצאת חוות דעת השנייה מטעם התובעת, ולאחר שהחליטה שאינה מעוניינת בתיקון על ידי הנתבעת, היה על התובעת להקצות משאביה הכלכליים לטובת תיקון גג המבנה, זאת לאור מצב ה בית באותה העת ולאור השלכות העתידיות על ה בית כולו, אותן יכולה הייתה התובעת לצפות מראש.

וראו בעניין זה האמור בחוות הדעת השנייה מטעם הנתבעת: "התנהלות זו אינה אופיינית לאדם טיפוסי ולדייר הרוצה לשמור על ביתו. מה חשבה הגב' חן חני, כי הצילומים והניירות שיוציא המומחה אדי, יעצרו את הגשמים אשר גורמים לנזקים כבדים. דייר טיפוסי מתקשר מיד לקבלן ולבעלי מקצוע אשר יעשו לאל ידם על מנת שמי גשמים לא יחדרו לדירה ויגרמו לעוד נזקים. לעומת זאת הגב' חן חני אפשרה לגשמים לחדור לדירתה, לעשות ולגרום נזקים נוספים ואח"כ לתבוע את הקבלן ו/או היזם בעלויות התיקון. התנהלות זו מצד הדיירת מהווה התנהלות רשלנית ונגד הטבע האנושי..".
לכל האמור אוסיף כי מעדות התובעת עולה כי בשלב מסוים, בסיוע של אחרים, הניחה "שמשונית" על הבית דבר שהפסיק את חדירת הגשמים (בעניין זה ראה דבריה בפרוטוקול הדיון הראשון). לא ברור מדוע פתרון זה או פתרון דומה אחר לא ננקט על ידי התובעת קודם לכן. בנסיבות אלו גם כנראה התובעת לא הגישה בקשה לביקור חוזר של המומחה, שכן אם הגג היה ממשיך להיות פרוץ לגשם, דומה לכאורה כי הנזקים לביתה של התובעת היו ממשיכים להחמיר.

אשר על כן, אני קובעת כי לתובעת אשם תורם משמעותי לגבי הנזקים בבית שנגרמו בשל העדר תיקון בזמן של הליקוי בגג המומחה, כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט. ואכן מומחה בית המשפט לא נתן פיצוי לתובעת בגין הנזק העקיף שנגרם לבית בעקבות הותרת הגג חשוף מחלק מהרעפים במשך מספר שנים. עיון ביתר הסעיפים של חוות הדעת מעלה כי אין קשר בינם ובין הותרת הגג חשוף.

תוספת 10% פיקוח הנדסי
המומחה מטעם בית המשפט לא כלל בחוות דעתו מרכיב של פיקוח הנדסי, המוערך בדרך כלל בשיעור של 10% מעלות התיקונים. בחקירתו בדיון ההוכחות ציין את הדברים הבאים: "אני לא מצאתי לנכון להוסיף 10 אחוז. לשאלת ביהמ"ש האם סביר שיש להוסיף אני אומר שאין פה שילובים של מספר מרכיבים והעבודות הן מינוריות, לא מצאתי לנכון להוסיף 10 אחוז אבל אפשר להוסיף. מדובר בעבודה קטנה ולכן לקחתי עלויות יותר גדולות." (עמ' 8 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון). (צודק ב"כ הנתבעת כשהוא מביע טרוניה לפיה דברי המומחה באשר לנושא עלויות הפיקוח, לא שוקפו בסיכומי התובעת באופן מדויק).
לגישת המומחה מטעם בית המשפט אין מדובר בהיקף גדול של תיקונים, ולפיכך לא מצא צורך בפיקוח הנדסי. גישת המומחה לא נסתרה על ידי התובעת, ולא הוכח הצורך בפיקוח הנדסי, ולפיכך אני מקבלת עמדת המומחה בעניין זה.

היתר בניה ובדיקת הצטברות גז רדון
לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקת "גז רדון" טרם הצמדת הבית לאדמה, ולא ביצעה ניקוז והזרמה של הגזים שהצטברו מתחת לבית, ומצב זה הינו בגדר סכנת נפשות; כמו כן, טענה התובעת כי הנתבעת לא פעלה לקבלת היתר בניה, על אף כי דובר היה בשיפוץ נרחב המחייב היתר בניה.
הנתבעת הכחישה הטענות בעניין בדיקת "גז רדון" והפנתה לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין זה.
בעניין זה, ציין המומחה מטעם בית המשפט בפרק ד' לחוות דעתו, כדלקמן: "ברצוני לציין כי במסמכי באת כוח התובעת אשר הועברו לידי לא מצאתי התחייבות לבדיקה מסוג זה. גם במסמכי התובעת, אשר הועברו לידי ביום ה- 20.07.15 ואינם חלק מכתב התביעה לא מצאתי התחייבות מסוג זה. אין לי דרך להתייחס לנושא, גם לא ברור האם עבודות השיפוץ דרשו זאת."
ובהמשך בפרק ז' לחוות דעתו, ציין המומחה מטעם בית המשפט: "בכתב התביעה הועלו טענות בדבר גז ראדון אשר לא מצאו ביטוי בחוות דעת מומחה התובעת, ולא נסמכו על ידי ראיות, וכן הוכחשו על ידי הנתבעת."
אכן, מעיון במערכת ההסכמית שבין הצדדים, לא הוזכר כלל הצורך בביצוע בדיקת גז ראדון. אף מעיון בחוות הדעת מטעם התובעת, לא נמצאה כל התייחסות לעניין זה. התובעת אף לא טרחה, לא בהליך הקודם ולא בהליך הנוכחי, לצרף לכתבי טענותיה חוות דעת בעניין גז ראדון, ו/או אסמכתא לעניין הצורך בעריכת בדיקה שכזו.
בדיון ההוכחות, טען המומחה מטעם בית המשפט, כי אינו מומחה לגז ראדון ואינו יכול להשיב בעניין זה. כן ציין כי ישנם מומחים בתחום הגז ראדון (ר' עמ' 14 ש' 31-35 לפרוטוקול הדיון). כך גם נציג הנתבעת, מר דבורקין, ציין כי אינו מבין בעניין זה (עמ' 25 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון).
ביום 13.03.19, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בתיק זה והוגשו סיכומי הצדדים, הגישה התובעת לתיק דו"ח שכותרתו: "דיווח תוצאות בדיקת ריכוזי גז הראשון במבנים", מתאריך 14.01.19. התובעת לא הקדימה בקשה מסודרת לדו"ח ולא פירטה מדוע ביצעה את הבדיקה רק כעת בסיום ההוכחות, לאחר שבחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט משנת 2015 הוא כותב שהתובעת לא הוכיחה את הטענות שלה בעניין גז הרדון.
לתובעת היו הזדמנויות רבות להגיש דוח בדיקה של גז הראדון מטעמה, הן בהליך הקודם והן בהליך זה. משלא עשתה כן במועד, ומשדוח זה הוגש רק בסיום ההליך, וכאשר עורכו לא העיד לפני – אני מורה על הוצאת המסמך מתיק בית המשפט. למעלה מהצורך אני סבורה כי אין במסמך זה כדי להעלות או הוריד שכן (א) התובעת לא הפנתה למקור החובה הנטען של הנתבעת כלפיה בנוגע לגז הרדון ולפיכך טענותיה בעניין זה נדחות. ו – (ב) בית המשפט אינו יודע לקרוא דו"ח זה ללא הסברים, ולבית המשפט לא ברור מה משמעות הדו"ח ומה צריך/לא צריך לעשות בעקבותיו.
כמו כן, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היה על הנתבעת לקבל היתר בניה טרם השיפוץ. (ובעניין זה אציין גם כי הנתבעת טוענת כי מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית (בעניין זה ראו דברי ב"כ התובעת בעמ' 25 שורות 8- 9 לפרוטוקול, שם הוא מודה כי הטענה באשר לצורך בקבלת היתר בניה נטענה על ידי התובעת רק בקשר לנושא גז הרדון). התובעת לא הפנתה למקור חוקי בעניין זה ולא הציגה כל אסמכתא בדבר הצורך להוציא היתר בניה. אף בחוות הדעת מטעם התובעת לא הייתה התייחסות לעניין זה, ומשכך גם המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לכך בחוות דעתו.
המומחה מטעם בית המשפט נשאל בעניין זה בדיון ההוכחות והשיב כי מידיעתו האישית, השיפוץ בבית לא הצריך קבלת היתר בניה, שכן לא הייתה הרחבת בניה, או שינוי חזית הבית או שינוי בתכנית האינסטלציה, אשר במקרים אלו אכן נדרש היתר (ר' דברי המומחה בחקירתו בעמ' 14 ש' 13-30, עמ' 15 ש' 19-26 לפרוטוקול הדיון).
כאשר נציג הנתבעת, מר דבורקין, נשאל בדיון ההוכחות האם לא היו צריכים להשיג היתר, השיב כי עבדו על פי הוראות של משרד השיכון (עמ' 25 ש' 3-5 לפרוטוקול הדיון).
התובעת יכלה להזמין לעדות גורם רלוונטי בעיריה על מנת להוכיח שנדרש היתר בניה - אך לא עשתה כן.
לאור כל האמור לעיל, לא הוכח לפניי כי היה על הנתבעת לקבל היתר בניה טרם ביצוע השיפוץ בדירה, ולפיכך דין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

ירידת ערך הבית
לטענת התובעת, השיפוץ הרשלני שביצעה הנתבעת הביא לירידת ערך הבית. טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס, ומבלי שהייתה לעניין זה כל התייחסות בחוות הדעת מטעם התובעת.
המומחה מטעם בית המשפט, בפרק ד' לחוות דעתו, דחה טענה זו של התובעת בנימוק כי ההיפך הוא הנכון, שכן הבית שודרג כתוצאה מעבודות הנתבעת.
אשר על כן, אני דוחה טענת הנתבעת בעניין זה.

סיכום טענות הצדדים בעניין הפיצוי המגיע לתובעת בגין ליקויי הבנייה :
כפי שפורט לעיל לא מצאתי לנכון לקבל את ההשגות של התובעת לגבי מסקנות חוות הדעת.
הנתבעת ביקשה בסיכומיה לאמץ את חוות דעת המומחה תוך הפחתת הסכומים שהוערכו על ידו בנסיבות כפי דבריו עצמו, אולם דומה שאין מקום לעשות כן. כך למשל לגבי הגג הודה המומחה כי יתכן והנזק נרחב יותר שכן צילם מזווית צילום מסוימת בעוד שהתמונות שהציגה התובעת הראו על נזק נרחב יותר. המומחה הוסיף וציין כי התיקון הוערך על ידו ביתר ולפיכך כולל גם נזק נרחב יותר. כך גם לגבי חדר הרחצה שם יתכן וימצא מקור רטיבות שנדרש יהיה לטפל בו וכיוצ"ב.
לסיכום, אני קובעת כי אני מאמצת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אשר נתן חוות דעתו לאחר שעיין בחוות דעת הצדדים לרבות חוות דעת איזוטופ מטעם התובעת ואשר ביקר במקום ואשר העיד לפני והאמור בחוות דעתו לא נסתר, ואני מורה לפיכך לנתבעת לשלם לתובעת בגין ליקויי הבנייה סך של 34,370 + 1,500 ₪ (ראה סעיף 41 לעיל), ובסה"כ בסך של 35,870 ₪, בתוספת מע"מ, 6,097, ובסה"כ סך של 41,967 ₪.

רכיבי פיצוי נוספים בגינם עתרה התובעת והוצאות ההליך

פיצוי בגין הוצאות חשמל
בסעיף 47 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, טענה התובעת, כי היה על הנתבעת לשלם את הוצאות החשמל בגין התקופה בה נערך השיפוץ בדירה. התובעת צירפה כנספח י"ט לתצהיר עדות ראשית, חשבוניות חשמל לתקופה שמיום 09.03.10 ועד ליום 12.07.10. ואולם מעיון בחשבוניות החשמל עולה כי כוללות מספרי חוזה שונים (מספר חוזה הוא המספר המזהה של כל נכס), כך למשל חשבונית לתקופה מיום 01.05.10 ועד 12.05.10, הינה בגין מספר חוזה 4680284. לעומת זאת חשבונית לתקופה שמיום 23.05.10 עד 19.07.10, הינה בגין מספר חוזה 4759091 ומופנית אל הנמען בוהדנה ניצן בכתובת השונה מכתובת הבית נשוא התביעה. כמו כן ישנן חשבוניות עם מספר חוזה 5135160. אם כן, לא ברור אילו מהחשבוניות מתייחסות ל בית נשוא התביה. התובעת לא פירטה ולא הסבירה בעניין זה דבר. בנוסף, עתירת התובעת בעניין זה עלתה לראשונה במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמה, ואולם לא עלתה כלל בכתב התביעה . התובעת גם לא חזרה על הדרישה הנ"ל בסיכומים מטעמה ועל כן נדמה כי זנחה טענותיה בעניין זה.
אם כן, אני דוחה טענתה של התובעת לפיה מגיע לה פיצוי בגין צריכת החשמל, משזו לא הוכחה על ידה ומשנדמה שנזנחה על ידה.

פיצוי בגין שכירות דירה חלופית ופירוק והרכבת תכולת הדירה
התובעת עתרה בכתב התביעה לפיצוי בגין "שכירות דירה חלופית" בסך של 10,000 ₪, וכן לפיצוי בגין "פירוק והרכבת תכולת הדירה" בסך של 12,000 ₪. באשר למועדים בהם נערך השיפוץ וחלק מתיקון הליקויים הרי שאין חולק כי הנתבעת דאגה לארוז ולהעביר את תכולת ביתה של התובעת וכן סיפקה לה דיור חלופי.
באשר לדיור חלופי בזמן תיקון הליקויים שמצא מומחה בית המשפט – הרי שמומחה בית המשפט ציין כי משך הזמן הדרוש לביצוע תיקונים בהם לא ניתן להתגורר בבית הינו שבעה ימים.
התובעת לא הוכיחה מה עלות שכירת דירה חלופית למשך חודש ימים באזור מגוריה. יחד עם זאת לאור קביעת המומחה הרי שהתובעת (או בנה החייל המתגורר בבית), תאלץ לעזוב את ביתה למשך 7 ימים. אני מעריכה עלות דיור חלופי זה על דרך האומדנה בסך 1,500 ₪.

פיצוי בגין מכתבי התראה והתכתבויות
התובעת עתרה בכתב התביעה וכן בסיכומיה לפיצוי בגין כספים שהוציאה עבור מכתבי התראה והתכתבויות בסך- 4,700 ₪. ואולם, התובעת לא צירפה אסמכתאות להוכחת הוצאותיה ברכיב זה (כגון חשבונית שכ"ט עו"ד), לפיכך, עתירת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה נדחית.

פיצוי בגין נזקים לרכוש עקב חדירת מים
התובעת עתרה בכתב תביעתה גם לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכוש שבבית עקב חדירה של מים, והעמידה הפיצוי בגין רכיב זה בסך של 30,000 ₪.
התובעת לא פירטה דבר באשר להיקף הרכוש הניזוק ושווי הנזק, לא הביאה כל ראיה ו/או אסמכתא בעניין זה, וכן לא ברור כיצד אמדה את שווי הנזקים לרכוש, ולא הוכיחה היקף ושווי הנזק לרכוש. דברים אלו מצטרפים למה שנקבע לעיל לפיו לתובעת אשם תורם בכל הנוגע לנזקים שאירעו בעקבות הליקוי בגג המבנה. באשר לנזילה שארעה טרם השיפוצים, אותה נזילה שהביאה לטענת התובעת לכך שחלק מארון המטבחה התפרק – הרי שלא הוכח לפני בהליך זה מי הגורם לאותה נזילה (כאמור הנתבעת טענה כי הנזילה ארעה בשל עבודות אינסטלטור פרטי שהזמינה התובעת, כאשר האינסטלטור פירק את רשת הניקוז של האגנית – דבר שאסור לעשות, ומכיוון שלא הצליח להחזירה, שם חלק חלופי שלא התאים). ל אור האמור, אני דוחה עתירתה של התובעת בגין רכיב זה.

פיצוי בגין נזקים שאינם ניתנים להערכה- בשלב הגשת התביעה
בכתב התביעה, כללה התובעת בשווי התביעה גם פיצוי בסך 150,000 ₪ בגין נזקים עתידיים שלא יכולה הייתה לכמתם בשלב הגשת התביעה. ואולם, בסיכומיה לא עתרה התובעת לפיצוי בגין רכיב זה. דומה לכאורה כי בשלב הסיכומים היקף הנזק כבר היה ידוע לצדדים, זאת על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כאשר כל החמרה ו/או נזק נוסף שאירע מאז, ככל שאירע, היה על התובעת להתייחס אליו וכן להוכיחו, דבר שלא נעשה.
פיצוי בגין אי מימוש זכות התובעת לתיקוני שנת בדק
בסעיף 60 לסיכומי התובעת, עתרה התובעת לפיצוי בסך 15,000 ₪, בגין אי מימוש זכותה לתיקוני שנת בדק על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, הנתבעת התעשרה על חשבונה בכך שקיבלה ממשרד הבינוי והשיכון תקציב לביצוע תיקוני שנת בדק, אך בפועל לא בצעה תיקונים בדירה.
ראשית, טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התובעת, ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה. אף אם הייתי נדרשת לגופו של עניין, הרי שרכיב זה בעצם כלול ברכיב הפיצוי בגין הליקויים בדירה, ואין לראותו כרכיב נפרד ועצמאי. אשר על כן, אני דוחה טענות התובעת בעניין זה.

עגמת נפש
לטענת התובעת, התנהגות הנתבעת מזכה את התובעת בפיצוי משמעותי בשל עוגמת הנפש והסבל שנגרמו לה, תוך שהנתבעת התעמרה בתובעת שהינה אישה נכה, וזאת לא רק בתקופת ניסיונות התיקונים הקוסמטיים הלא מוצלחים שביצעה הנתבעת, אלא אף במהלך ההליך המשפטי. התובעת העמידה את הפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 150,000 ₪.
מנגד, טענה הנתבעת, כי אין לפסוק לתובעת כל פיצוי שהוא בגין עוגמת נפש, שכן התובעת לא הוכיחה כי נגרמה לה עוגמת נפש. כמו כן, טענה כי יש לתת משקל להתנהגותה חסרת תום הלב של התובעת, בכך שלא נתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע תיקונים בדירה.
כך גם, על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אותרו בבית ליקויים ששווים נמוך בהרבה משווי הליקויים בגינם תבעה התובעת, ואף אם סבלה התובעת מעוגמת נפש כלשהי, הרי שיש לייחס להתנהלותה אשם תורם בהיווצרות עוגמת נפש זו. כן, ציינה הנתבעת בסיכומיה, כי ככל שיקבע כי נגרם לתובעת עוגמת נפש, הרי שיש לפסוק בגין כך פיצוי בשיעור שלא יעלה על 10% מעלות ביצוע התיקונים , כפי שנקבעה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי אכן נגרמה לתובעת עוגמת נפש, כתוצאה מהליקויים שאיתר המומחה מטעם בית המשפט וכן כתוצאה מהתנהלות הנתבעת באשר למרבית הליקויים שאותרו בדירה. יחד עם זאת מצאתי כי לתובעת אחריות כבדה לעוגמת הנפש שנגרמה לה שכן היה בכוחה לפעול להפחית עוגמת נפש זו.
כפי שפורט לעיל בהרחבה, הנתבעת ביצעה שיפוץ נרחב בדירת התובעת, ואולם, כתוצאה מהשיפוץ, נגרמו ליקויי בניה. מומחה בית המשפט אכן מצא כי נותרו ליקויי בנייה, גם לאחר ביצוע תיקונים בדירה, על ידי הנתבעת.
התובעת נתנה לנתבעת הזמנות ראויה לתיקון הליקויים בדירה, מלבד באשר לתיקון בגג המבנה. כך, נאלצה התובעת במשך למעלה משנה, עד להגשת התביעה בהליך הקודם, לפעול מול הנתבעת הן בעל פה, הן בתכתובות רבות על ידה ובאמצעות ב"כ דאז, הן באמצעות הזמנת חוות דעת מטעמה, וזאת על מנת שהנתבעת תפעל לתיקון הליקויים בדירה, תוך שבתחילה התכחשה התובעת לליקויים, ולאחר מכן התנתה אותם בכך שהתובעת תעזוב את הדירה החלופית ותחזור לדירתה. כך אפשרה התובעת לנתבעת להיכנס שוב לבית ולבצע תיקון של הליקויים, ואולם, חרף התיקונים שלטענת הנתבעת ביצעה ב בית באופן מושלם, נותרו בה ליקויי בניה. אף לאחר מכן, פנתה התובעת לנתבעת בצירוף חוות דעת עדכנית מטעמה ובדרישה לתיקון הליקויים שנותרו, אך הנתבעת שבה והתכחשה לליקויים הנטענים. נדמה כי רק כאשר פנתה התובעת לנתבעת בהמשך בדרישה לפיצוי כספי טרם נקיטת הליכים משפטיים, תוך שציינה כי אינה מעוניינת בביצוע תיקונים על ידי הנתבעת, נאותה הנתבעת להיעתר לפניות התובעת, אך עמדה על תיקון הליקויים בעצמה.
אף באשר לליקוי בגג המבנה, הרי שבעצם קיומו, להבדיל ממשך קיומו, היה כדי לגרום לתובעת לעוגמת נפש, אך כפי שקבעתי לעיל, היה על התובעת לפעול לתיקונו בהקדם האפשרי, וזאת בכדי למנוע נזק חמור יותר הן לגג והן לפנים הבית. ועובדה שכאשר התובעת שמה שמשונית – רק לאחר ששני המומחים מטעם בית המשפט ביקרו בבית – הנזילות נפסקו. אין זה סביר שהתובעת הותירה ליקוי שכזה מבלי לתקנו במשך תקופה ארוכה, זאת בעוד תיקון הליקוי דאז, היה בעלות נמוכה בהרבה מעלות התיקון כיום, וכן בהשוואה להוצאות שהתובעת העדיפה להוציא על חוות דעת מטעמה, וכן במסגרת שני ההליכים שניהלה כנגד הנתבעת. אני סבורה, כי אילו הייתה התובעת מקצה משאביה הכספיים לטובת תיקון ליקוי זה, שהינו הליקוי המרכזי בדירה, הייתה חוסכת מעצמה עוגמת נפש רבה, הן בשל מראה הבית כתוצאה מליקוי זה, והן בשל הימנעות משימוש בחלקי ה בית לאור ליקוי זה.

לא מצאתי כי הנתבעת, הן בהליך הקודם והן בהליך זה, הביאה להימשכות ההליכים וההיפך הוא הנכון. ההליך הקודם אשר נפתח בשנת 2012 ונמשך עד לשנת 2016, הופסק בעטיה של התובעת, אשר הגדילה את סכום התביעה באופן משמעותי, אך לא היה בכוחה לשלם את האגרה בגין הגדלת כתב התביעה.
בסופו של יום מתברר כי לא היה כל מקום שהתובעת תעתור בהליך הראשון לתיקון כתב התביעה ולהגדלת סכום התביעה, לסכום המפורז והמוגזם של כתב התביעה המתוקן בהליך הקודם - שהינו גם סכום התביעה בהליך שלפני. אם התובעת הייתה ממשיכה לנהל את ההליך הקודם ולא הייתה דורשת לתקן את כתב התביעה – תיקון שהיום מסתבר שלא היה לו כל מקום - סביר שעוד בשנת 2015 היו ההליכים המשפטיים מסתיימים.
יש גם לקחת בחשבון את ההפרש הגדול שבין שווי תיקון הליקויים אותו אמד המומחה מטעם בית המשפט, ואותו אימצתי כמעט באופן מלא, לבין שווי תיקון הליקויים על פי חוות הדעת של המומחה אדי קלמיס עליה ביססה התובעת את תביעתה, וכן יש לעמוד על הפער הגדול בין הסכום שנפסק בתיק זה לטובת התובעת לבין הפיצוי שנדרש על ידה בכתב התביעה.
בשקלול כל ההיבטים אמורים לעיל, אני מעריכה את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בסך של 4,000 ש"ח ₪.

החזר הוצאות ההליכים ושכר טרחת עו"ד
התובעת עתרה לפיצוי הן בגין הוצאות הליך זה, הן בגין הוצאות ההליך הקודם, לרבות, הוצאות משפט, אגרות בית משפט, שכר טרחת עו"ד, חוות דעת מטעמה, זימון עדים וזימון שירותי הקלטה ותמלול.
לאור העובדה כי תביעת התובעת בהליך דנן התקבלה, אף אם בחלקה, הרי שיש להשיב לה את הוצאות ההליך שהוציאה בגין קיום ההליך דנן וכן לצורך הוכחת טענותיה בהליך דנן. ואולם, אין מקום, כעת, ובטח שלא מצידה של התובעת, לעתור במסגרת הליך זה לפסיקת הוצאות שהוציאה התובעת בגין הליך הקודם, בעוד ההליך הקודם בוטל בעטיה של התובעת. הדבר מקבל משנה תוקף, עת הנתבעת ויתרה בהליך ה קודם על דרישה להחזר הוצאות מהתובעת לאור ביטול ההליך, ואם כן, ברי כי לא יהיה זה צודק כי הנתבעת היא שתחויב כעת בהוצאות ההליך ה קודם. אשר על כן, אני דוחה עתירת התובעת להחזר הוצאות בגין הקלטה ותמלול בהליך הקודם, בסך 4,212 ₪, וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בהליך הקודם בסך 30,530 ₪, וכן בגין אגרת בית משפט בהליך ה קודם בסך 5,191 ₪. כמו כן אני דוחה את הדרישה לפיצוי בגין חוות הדעת של חברת הדס ביקורת מבנים בסך של 3,600 ₪, שכן התובעת התייחסה בעיקר לחוות הדעת המעודכנות של המומחה מטעמה, מר אדי קלמיס.
אני קובעת כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעת המפורטות להלן, משאלו הוכחו על ידי התובעת, והיו דרושות לצורך התנהלות התובעת אל מול הנתבעת עוד טרם ניהול ההליכים המשפטיים נגדה, וכן לצורך ניהול ההליך דנן:
בדיקת איזוטופ בסך 380 ₪; חוות דעת של חברת ארד בדק בית- הוכח תשלום סך של 2,000 ₪ בלבד (ולא 2,600 ₪ כפי שטענה התובעת), השתתפות התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט מר גיל לזר בסך של 2,925 ש"ח; שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט בגין זימונו למתן עדות בסך 2,340 ₪ (ר' אסמכתאות בגין תשלום בנספח כ"ט לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, וכן מעיון בתיק הכספי של כספים ששולמו בגין המומחים בהליך הקודם).
יש לציין כי התובעת קיבלה פטור בגין תשלום אגרת בית משפט בהליך דנן ולפיכך אין לה הוצאות בגין אגרה.
בנוסף, תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 15% בתוספת מע"מ מהסכום שיפסק (הסכומים שיפסקו ללא ההוצאות).

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
סך של 41,967 ₪ בגין ליקויי הבניה בדירה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן חוות דעת המומחה ביום 26.07.15, ועד התשלום בפועל.
סך של 1,500 ₪ בגין דיור חלופי.
סך של 4,000 ₪ בגין עוגמת נפש .
סך של 15% בתוספת מע"מ מהסכומים הנקובים בסעיפים א' – ג' לעיל.
סך של 7,645 ש"ח בגין הוצאות ההליך .
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום שמכתב דרישה מטעם ב"כ התובעת ובו יפורטו הסכומים המדויקים ישלח לב"כ הנתבעת.
הודע לצדדים זכות ערעור כחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים