הדפסה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 32869-11-14

מספר בקשה:33
בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעת

בנק לאומי לישראל בע"מ אשדוד
ע"י עו"ד דן כהן

נגד

נתבעים
שולחתי ההודעה לצד ג'
עזבון המנוח טייב אליהו באמצעות היורשים:

  1. אורלי חנה זייני
  2. משה סלביה ביטן
  3. עמוס טייב
  4. מונה בתיה שרביט
  5. זאיזא סברינה גרבי
  6. בישי הרצל טייב (הנתבעים 1 – 6 כולם ילדי המנוח)
  7. דניס טייב (אלמנת המנוח)

כולם ע"י עוה"ד אורן ביאלר

נגד

צדדי ג' 1- 6

צדדי ג' 7 – 9
שולחי ההודעה לצדדים רביעיים

1. בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י עוד דן כהן
2. אורטל פזית אבל - נמחקה
3. גיורא מתיתיהו - נמחק
4. דאז אסטבלישמנט - נמחק
5. צבי ציטיאט - נמחק
6. א ייב ציטיאט - נמחק
7. שמואל לוי - בעצמו
8. ט.י.ל.ב חברה להשקעות לבניין בע"מ
9. ב.ר.י.א. בניה ופיתוח בע"מ
צדדי ג' 7 – 9 על ידי ב"כ עוה"ד ד"ר בר כהן ועו"ד פונרוב

נגד

צדדי ד'

  1. דאז אסטבלישמנט
  2. צבי ציטיאט - נמחק
  3. אייב ציטיאט - נמחק

ע"י ב"כ עוה"ד עדו עינת ואח'
ממשרד עוה"ד כהן וילצ'יק ושות

החלטה

לפני בקשה צדדי ד' למחיקת ההודעה כנגדם.

השתלשלות עניינים רלוונטית

בתיק הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף עסקים אשדוד (להלן: "הבנק"), נגד יורשיו של המנוח מר טייב אליהו ז"ל (להלן: "המנוח").
מר טייב אליהו ז"ל שימש כבעל 50% ממניות חברת אלציט בנייה והשקעות בע"מ (להלן: "חברת אלציט"), (לגבי ה – 50% הנותרים ראה פירוט להלן) . לטענת הבנק חתם המנוח על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב של חברת אלציט לבנק .
חברת אלציט נותרה חייבת סכומים לבנק, שאותם על המנוח לפרוע מכוח ערבותו. התביעה הועמדה על סך של מיליון ₪.
בבקשת הרשות להגן שהגישו הנתבעים טענו הנתבעים כי דין התביעה כנגדם להידחות.
כן נטען כי הבנק היה הבנק המלווה של פרויקט בניית בית משרדים ומסחר בעיר אשקלון. הפרויקט נבנה על ידי חברת אלציט וחברת ט.י.ל.ב. חברה להשקעות ולבנייה בע"מ (להלן: "חברת טילב").
בין חברת טילב לבין חברת אלציט נחתם הסכם שותפות בעניין הבנייה המשותפת (להלן: "השותפות").
בעלי המניות של חברת טילב היו בזמנו מר שמואל לוי ומר ציון בוחניק, כאשר כיום מר שמואל לוי הינו הבעלים היחיד של חברת טילב.
עובר לפטירתו היה המנוח, כאמור לעיל], הבעלים של 50% מהון המניות המונפק והנפרע בחברת אלציט. 50% הנותרים ממניות אלציט הוחזקו על ידי חברת דאז אסטבלישמנט , שהינה חברה זרה (להלן: "חברת דאז"), הנמצאת בבעלות האחים צבי ואייב ציטיאט (להלן: "ה"ה ציטיאט").
לאחר מותו של המנוח נחתמה מערכת הסכמים בלתי חוקית, כאשר במסגרת אותם הסכמים פטר הבנק את חברת אלציט ואת הערבים הנוספים להתחייבויותיה - האחים צבי ואייב ציטיאט מחובותיהם לבנק , תוך שהוא נותן את ידו לרוקן את חברת אלציט מכל תוכן, ולמלט את נכסיה לידי הבעלים של שותפתה של אלציט בפרויקט, חברת טילב - מר שמואל לוי.
הבנק נתן את ידו להברחת נכסיה של אלציט לחברה שבבעלותו של מר שמואל לוי – חברת ב.ר.י.א. בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "חברת בריא").
הבנק פטר שלא כדין את החייבות העיקריות – חברת אלציט וחברת טילב - מכל חוב.
הואיל והמנוח ערב לכאורה לחובותיהן של החייבות העיקריות, הרי שמרגע שבנק פטר את אלו מן החוב, יש להורות גם על שחרורו של המנוח מערבותו.
במסגרת אותם הסכמים נכנסה חברת בריא בנעליה של חברת אלציט ורכשה את מלוא זכויותיה של חברת אלציט בפרויקט. בהסכם זה נתן הבנק את ידיו לריקונה של חברת אלציט מכל תוכן, והעברת נכסי חברת אלציט לידיו של מר שמוליק לוי, בין אם באמצעות טילב ובין אם באמצעות בריא. הבנק גם גרם לשחרור ערבותו של מר אייב ציטיאט לחובותיה של חברת אלציט.
ההסכמים אינם חוקיים שכן לא נשאו את חתימתו של מי מטעם המנוח, כאשר המנוח היה אחד מבעלי זכויות החתימה שחתימתו נדרשת לשם חיובה של חברת אלציט.
ביום 24.02.16 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה תינתן לנתבעים רשות להגן.
בהמשך הגישו הנתבעים הודעת צד שלישי כנגד - הבנק, כנגד שניים מפקידיו, כנגד חברת דאז, כנגד צבי ואייב ציטיאט וכן כנגד חברת טילב, חברת בריא ומר שמואל לוי.
בהודעה לצדדים שלישי ים נטען כי הצדדים השלישיים פעלו ביחד ולחוד בחוסר תום לב להימלט מהתחייבויותיהם מול הבנק ולמלט נכסיה של חברת אלציט. כל הפעולות נעשו לאחר מותו של המנוח מבלי שמי מהצדדים השלישיים הביא לידיעתם של המודיעים את דבר חתימתם או ביצועם של ההסכמים, הכל תוך כדי שכל אחד מהצדדים השלישיים ידע או היה עליו לדעת כי המודיעים הם יורשיו החוקיים של המנוח, ואשר עשויים להיות מושפעים מפעולותיהם של הצדדים השלישיים. הבנק נהנה ממיליוני שקלים אשר זרמו לחשבונו כפועל יוצא מחתימת ההסכמים הבלתי חוקיים. כן נטען בהודעה כי כל הצדדים השלישים חבים כלפי שולחי ההודעה בעילה חוזית, נזיקית ורשלנית, לאור התעלמותם הגסה בצוותא, מהוראות התקנון בחברת אלציט, ובפרט מזכויות החתימה המחייבות בחברת אלציט, כאשר המנוח היה אחד משני בעלי זכויות החתימה אשר חתימתו נדרשת על מנת לחייב את חברת אלציט.
בכתב ההגנה של צדדי ג' 1 – 3, הבנק ופקידיו, נטען כי דין ההודעה שהוגשה נגד הפקידים באופן אישי להימחק. כן נטען כי ההסכמים הטיבו עם שולחי ההודעה.
המנוח ובנו, המודיע 3, ניהלו מו"מ עם הבנק, כאשר בשלב מסוים הדיר המנוח את רגליו מהמו"מ בשל טענה שאין לו יכולת כלכלית לשלם סכומים על חשבון החוב. תביעת הבנק מיורשי המנוח פחותה מהסכומים ששולמו על ידי אחרים לבנק.
כן נטען בהודעה כי הבנק ליווה את הפרויקט וכי על הפרויקט נרשמה משכנתא. חברת אלציט ערבה ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחיובה של חברת טילב, וחברת טילב ערבה בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחיוביה של חברת אלציט. המנוח ואייב ציטיאט ערבו בערבות מתמדת לחיובי חברת אלציט לבנק כאשר כל אחד מהחייבים הוגבל ל – 29.75% מכלל החובות המשותפים.
חברת דאז ערבה בערבות מתמדת ללא הגבלה לחיובי חברות אלציט וטילב כלפי הבנק. בוחניק ציון ושמוליק לוי ערבו בערבות לא מוגבלת לחיובי חברת טילב לבנק. אייב ציטיאט שיעבד את זכויותיו בדירה לטובת הבנק להבטחת חיובי השותפות לבנק עד לגובה של 150,000$ בצירוף ריבית. השותפות מכרה חנויות בפרויקט למנוח ושמוליק לוי, שחלקם הוחרגו מהשעבוד לבנק וחלקם לא הוחרגו בשל חובם לבנק. היות והשותפות נותרה חייב לבנק כספים, הגיש הבנק בקשה למימוש משכון על נכסי השותפות. ביום 19.08.18 הגישה חברת טילב, שמוליק לוי ומי שהיה שותפו אז, מר בוחניק ציון, תביעה נגד הבנק, נגד חברת אלציט ונגד אייב ציטיאט והועלו בה טענות שונות כלפיהם. בין כל הצדדים התקיים מו"מ ממושך עד לחתימת ההסכמים שפורטו בכתבי הטענות של הצדדים. במסגרת המו"מ ייצג את חברת אלציט עו"ד דורון כוכבי. למיטב ידיעת הבנק וכפי שהוצג לו, מר ציטיאט היה מוסמך לחתום על הסכמים בשם חברת אלציט.
המנוח ידע על החוב שלו לבנק, ניהל מו"מ, אולם לא הציע דבר לכיסוי חובו ולהפטרתו מערבות. המנוח ידע על המו"מ שנוהל מול הערבים הנוספים, אולם החליט להדיר את עצמו מהמשך המו"מ.
בזמן שהבנק ניסה להגיע להבנות עם המנוח, פעל המנוח להבריח את נכסו הפרטי ע"י הערת אזהרה שרשם על הנכס הפרטי לבנותיו, המודיעות 1ו – 2, ביום 28.11.07. נוכח ניסיון הברחת הנכס פעל הבנק והגיש בקשת נושה למתן צו כינוס ולהכרזה על פשיטת רגל על מנת לבטל את ההענקה/ההעדפה. את המנוח ייצג גם בהליך זה עו"ד שולי גולדבלט. גם במסגרת אותו הליך ניסה הבנק לנהל מו"מ עם שולחות ההודעה 1 ו -2, כאשר גם המו"מ הזה לא צלח. ביום 18.04.10 הודיע עו"ד גולדבלט, כי מרשותיו חוזרות בהן מההעברה ללא תמורה של הנכס הפרטי, ומסכימות למחיקת ההערה ללא תמורה שנרשמה לטובתן. הדבר הביא לסגירת תיק הפש"ר.
המנוח לא טען בזמן אמת נגד ניהול המו"מ עם השותפים בפרויקט, ולכן יורשיו משותקים מלטעון זאת כעת.
שולחי ההודעה גם לא פעלו בזמן אמת למנוע את מכירת הנכסים לחברת בריא, ולפיכך יש לקבוע כי טענותיהם נגועות בשיהוי.
החוב של השותפות לבנק עמד על 33 מיליון ₪. הבנק ערך שמאות לנכסים שנותרו בשותפות ושיכול היה הבנק לממש במסגרת תיק ההוצל"פ, כאשר ערכם לפי השמאות עמד על סך של כ – 4 מיליון ₪ בלבד.
מר אייב ציטאט, צד ג' מס' 6, הגיש כתב הגנה כנגד ההודעה שנשלחה נגדו, וכן הגיש תביעה נגדית כנגד שולחי ההודעה, על סך של 1,267,777 ₪.
בכתב התביעה שכנגד נטען כי השותפות בין חברת דאז לבין חברת אלציט לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק. כן נטען כי המנוח הסתבך בחובות אישיים ואף הדיר רגליו מהפרויקט נשוא התביעה, תוך ניתוק קשר בינו לבין ה"ה צבי ואייב ציטיאט, והותיר לשותפות חובות בלתי מסולקים, בסכומים של מאות אלפי שקלים בגין נכסים בפרויקט אותם רכש מהשותפות עבור עצמו ו/או עבור ילדיו. הבנק לפיכך הגיש לשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא.
בנסיבות אלו החל להתנהל מו"מ בין הצדדים, כאשר המנוח היה מעורב במו"מ זה עד שהחליט להדיר ממנו רגליו. בשלב מסוים, לאחר פטירת המנוח, עלה בידי הצדדים לגבש מערכת הסכמים. מערכת ההסכמים הטיבה עד מאוד את מצבה של אלציט. במסגרת ההסכמים נאלץ מר אייב ציטיאט לשלם לבנק סך של 2,355,55 ₪. ב
התאם לקבוע בסעיפים 56(א) ו – 56(ב) לחוק החוזים על הנתבעים בתביעה שכנגד, הם שולחי ההודעה לצדדים שלישיים, לשאת במחצית מהסכום בו נשא מר אייב ציטיאט.
בכתב ההגנה של צדדי ג' 4 – 6, דאז אסטבלישמנט, צבי ציטיאט, אייב ציטיאט, נטען כי מדובר בתביעה מופרכת כאשר ההסכמים שנחתמו מול הבנק לא זו בלבד שלא קיפחו את זכויותיו של המנוח אלא אף הביאו לכך שיחתם הסכם אשר היטיב את מצב העיזבון באופן דרמטי. דווקא שולחי ההודעה הם שחבים כספים לצד השלישי מר אייב ציטיאט בגין כספים ששילם בגין ערבותו לבנק.
חתימת ההסכמים נעשתה בהתאם לכל דין ובהתאם לזכויות החתימה בחברה לאור פרוטוקול החתום על ידי המנוח בעצמו, לפיו יהיו רשאים ומוסמכים לחתום מטעם החברה לצד או בשולי החותמת שלה או שמה ה"ה צבי ציטיאט ואלי טייב, כל אחד מהם לבדו וללא צורך בחתימת השני.
ככל שבית המשפט ימצא לנכון לחייב את צדדי ג' אזי אייב ציטיאט מבקש לקזז את חובותיהם של שולחי ההודעה כלפיו מכל סכום בו יחויב, בהתאם לקבוע בהוראות סעיפים 56(א) ו – 56(ב) לחוק החוזים.
בכתב ההגנה של צדדי ג' 7 – 9, מר שמואל לוי, חברת טילב וחברת בריא, נטען כי אין לשולחי ההודעה כל עילה והם מערבים את צדדי ג' בסכסוך שאינו שלהם.
לגבי נושא זכויות החתימה הרי שאין ולא הייתה לצדד ג' כל סיבה סבירה להניח שיש בעייתיות בנושא זכויות החתימה. לצדדי ג' לא הייתה כל סיבה להניח כי ציטיאט מציג מצגי שווא ביחס לזכויות החתימה בחברת אלציט מכוח דוקטרינת הסמכות הנחזית.
כך או כך למר ציטיאט הייתה סמכות לחתום עבור חברת אלציט. כן נטען להתיישנות התביעה.
בעקבות ההסכמים צומצם החוב כלפי הבנק, כך שבפועל לא נגרם נזק בשל החתימה על ההסכמים.
המודיעים חבים לשותפות כספים רבים ויש לקזזם מסכום התביעה.
יובהר כי בכתבי הטענות שפורטו לעיל נטענו טענות נוספות, אולם הטענות הובאו בהחלטה זו בקליפת אגוז.
בדיון שהתקיים ביום 25.06.17 הסכים ב"כ שולחת ההודעה לצדדים שלישיים למחיקת ההודעה לצדדים שלישיים נגד פקידי הבנק – הצדדים השלישיים 3 ו – 4, וההודעה נגדם לפיכך נמחקה.
ביום 22.06.17 הוגשה בקשה משותפת על ידי ב"כ שולחת ההודעה ועל ידי ב"כ צדדים שלישיים 4 – 6 (דאז אסטבלישמנט, צבי ציטיאט ואייב ציטיאט), למחיקת ההודעה לצדדים שלישיים 4 – 6 ללא צו להוצאות , וכן למחיקת התביעה שכנגד שהוגשה על ידי מר אייב ציטיאט , צד ג' מס' 6. בבקשה נטען כי הצדדים באו בדברים והגיעו לכלל הסכמה בדבר ויתור הדדי וסילוק סופי של הטענות, אלה כנגד אלה.
בית המשפט נעתר לבקשה ומחק את התביעה שכנגד וכן את ההודעה לצד שלישי נגד צדדים שלישיים 4 – 6.
ביום 15.10.17 הוגשה בקשה על ידי צדדי ג' 7 – 9 (שמואל לוי, חברת טילב וחברת בריא), להארכת מועד להגשת הודעת צד רביעי נגד מי שהיו צדדי ג' 4 – 6 (דאז אסטבלישמנט, צבי ציטיאט, אייב ציטיאט), ואשר נמחקו מההודעה לצד שלישי.
בבקשה נטען כי דאז וציטיאט הציגו מצגים בפני צדדי ג' 7 – 9 כי מר ציטיאט הינו בעל זכויות החתימה באלציט, וכי מצגים אלו היוו את הבסיס לחתימה על שורת הסכמים מול הבנק ובין הצדדים לבין עצמם. המבקשים , צדדי ג' 7 – 9, הסתמכו על הצהרות אלה. לפיכך במידה והמבקשים יחויבו בסכום כלשהו לטובת הנתבעים, מכוח הודעת צד ג' שהוגשה נגדם, הרי שיש לחייב במלוא סכום זה את חברת דאז ואת ה"ה ציטיאט, אשר הטעו את המבקשים והציגו בפניהם מצג מטעה ביחס לזכויות החתימה ב חברת אלציט.
עוד נטען בבקשה כי לאחרונה, העבירו - חברת דאז וה"ה ציטיאט, במסגרת הסכם פשרה בינם לבין שולחי ההודעה , את מניותיהם בחברת אלציט לידי שולחי ההודעה, וזאת כנגד מחיקתם מהתביעה כצדדי ג'.
כן נטען כי כל זמן שחברת דאז וה"ה ציטיאט נתבעו כצדדי ג' במסגרת תביעה זו, הרי שלא היה כל צורך להגיש הודעת צד רביעי נגדם. כעת, ובעקבות ההסכם שנערך בין הצדדים ובעקבות מחיקתם, הרי שהוספתם כצדדי ד' בתיק נדרשת ואף הכרחית.
ב"כ חברת דאז וה"ה ציטיאט הגיש בתגובה לבקשה כתב בית דין שכותרתו: "בקשה למתן הוראות מטעם המבקשים (מוגשת למען הזהירות בלבד)" ובה ציין כי בקשה זו מוגשת למען הזהירות על אף שתגובת חברת דאז וה"ה ציטיאט לבקשה לא התבקשה.
בהודעה נטען כי הבקשה לצרף את הנ"ל כצדדי ד' הוגשה לכל הפחות 11 חודשים ו – 24 ימים לאחר תום תקופת ההתיישנות ועל כן יש לדחותה על הסף. כן נטען כי הבקשה הוגשה רק כ ארבעה חודשים לאחר מחיקת המבקשים מהתובענה, וכמעט שמונה שנים לאחר חתימת ההסכמים בין הצדדים.
הנימוק לפיו הצירוף של צדדי ד' מתבקש בעקבות מחיקתם של צדדי ד' מההודעה לצד שלישי אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה, אשר בהתאם להם היה על המבקשים לצרף את צדדי ד' עוד בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, ועוד במועד שבו היו בעלי דין בהליך שבכותרת. בנסיבות אלו יש לדחות את בקשת צדדי ג' על הסף.
ב"כ הבנק הודיע כי אינו מתנגד לבקשה.
ב"כ הנתבעים התנגד אף הוא לבקשה וטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. היה על המבקשים להגיש את ההודעה יחד עם הגשת כתב הגנה שלהם להודעה לצד שלישי. אין בנימוקים שהוצגו בבקשה כדי להוות טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה. הטענות בהודעה היו ידועות למבקשים מזה זמן רב. המבקשים אף לא התייצבו לדיון שהיה קבוע בתיק. העתרות לבקשה תביא לעיכוב הדיון בתובענה.
המבקשים, צדדי ג' 7 – 9 (שמואל לוי, חברת טילב וחברת בריא), השיבו כי דין טענת ההתיישנות להידחות שכן עילת התביעה קמה להם רק במועד הגשת הודעת צד ג' כנגדכם, קרי ביום 14.06.16 ולא קודם לכן, שכן רק במועד זה הועלתה לראשונה טענה כנגד המצגים והסמכויות לחתום על מסכת ההסכמים בין הצדדים. מעבר לכך הרי שבהתאם לסעיף 8 ולאור העובדה כי נעלמו מהם עובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בהם, החלה תקופת ההתיישנות רק במועד בו נודע להם לראשונה על טענת משפחת טייב לפיה ההסכמים מטעם חברת אלציט נחתמו שלא בסמכות ושלא בהרשאה.
כנגד טענת השיהוי של הנתבעים טענה המבקשים כי גם הנתבעים עצמם השתהו בהליכים בתיק זה. כך או כך צירופם של צדדי ד' בשלב זה נדרש כעת בעקבות מחיקתם כצדדי ג' בתיק. צדדי ד' הם בעל דין נדרש והכרחי.
בתאריך 14.01.18 ניתנה החלטתי הנעתרת לבקשה להארכת המועד להגשת ההודעה לצדדים רביעיים. בהחלטה נקבע דלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ובתשובות לתשובות החלטתי לקבל את הבקשה. צירוף צדדי ד' מתבקש עקב שינוי נסיבות (מחיקה מהתיק של בעלי הדין שצירופם מתבקש). לא ניתן לקבוע בשלב זה שצדדי ד' שצירופם מתבקש אינם צדדים רלוונטיים לתובענה. אוסיף ואציין כי ספק בעיני אם חלה התיישנות, לאור הנימוקים המפורטים בתגובת המבקשים. אשר על כן הבקשה מתקבלת...".
בהמשך הוגשה אכן הודעה לצד רביעי על ידי הצדדים השלישיים 7 – 9 - בה נטען כי צדדי ג', חברת דאז וה"ה ציטיאט, ה ציגו מצגים בפני המודיעים כי מר ציטיאט הינו בעל זכויות החתימה בחברת אלציט. מצגים אלו היוו את הבסיס לחתימה על שורת הסכמים מול הבנק ובין הצדדים לבין עצמם. המודיעים הסתמכו על הצהרות ומצגי צדדי ד'. לפיכך במידה והמודיעים יחויבו בסכום כלשהו לטובת הנתבעים, הרי שיש לחייב את הצדדים הרביעיים במלוא סכום זה, שכן הטעו את המודיעים והציגו בפניהם מצג מטעה, בחוסר תום לב, ביחס לזכויות החתימה בחברת אלציט. כמו כן צדדי ' 2 ו – 3 ערבות אישית כלפי המודיעים במסגרת הסכם בין הצדדים.
בכתב ההגנה של צדדי ד' נטען כי דין ההודעה להידחות מחמת מעשה בית דין, השתק פלוגתא והשתק שיפוטי. כמו כן נטען כי דין ההודעה להידחות מחמת שיהוי. למעלה מן הצורך נטען כי לא הוקמה על ידי הנתבעים כל עילה לחיוב צדדי ד'. כן נטען כי אין בסיס לטענה לפיה צדדי ד' או מי מהם הציג מצג מטעה בדבר זכויות החתימה.
ביום 30.04.18 הוגשה בקשה על ידי צדדי ד' למחיקת ההודעה לצד ד' נגדם.
בקשה זו היא נשוא החלטתי זו
מאחר והבקשה הוגשה בסמיכות לדיון, קבעתי כי הבקשה תידון במהלך הדיון.
במהלך הדיון המלצתי על מחיקת הבקשה כאשר הבהרתי כי הטענות המהותיות בבקשה ישמרו למבקשים לסוף ההליך, אולם ב"כ המבקשים הודיע כי הוא עומד על הבקשה.
הצדדים לבקשה ביקשו להגיב לה בכתב, ואכן לאחר הדיון הוגשו לתיק תגובות הצדדים לבקשה.
בבקשה נטען כי עסקינן בהודעת צד רביעי מיותרת אשר הוגשה בקשר למחלוקת אשר באה על סיומה בפסק דין מיום 22.06.17. לבקשה למתן אותו פסק דין לא התנגדו שולחי ההודעה לצדדים רביעיים.
פסק דין חלוט זה לא מנע משולחי ההודעה מלנסות ולהגניב חזרה את צדדי ד' "בדלת האחורית". מדובר במעשה תכסיסנות שלא לומר מרמה.
פסק הדין סתם את הגולל על טענות הצדדים האחד כלפי משנהו ובכלל זה על טענות הנתבעים או מי מהצדדים להליך זה כי חתימת ההסכמים על ידי החברה נעשתה על ידי הצדדים הרביעיים שלא בהתאם לזכויות החתימה של החברה, מכוח מעשה בית דין. הסוגיה של העדר זכויות החתימה הורדה מן הפרק במסגרת הויתור ההדדי על התאונות. שולחי ההודעה לצדדי ד' בקרבה משפטית לנתבעים וכמו כן היו צד להליך בו נמחקו צדדי ד' מהתיק.
דין ההודעה להידחות מחמת שיהוי קיצוני. היה על שולחי ההודעה להגיש את ההודעה לצד ד' במועד הגשת כתב הטענות מטעמם. ההשתהות פוגעת באינטרס ההסתמכות הלגיטימי של צדדי ד'. צדדי ד' שינו את מצבם לרעה עקב כך שכן הסכימו למחוק את התביעה שכנגד והעבירו לנתבעת 7 את החזקות חברת דאז במניות חברת אלציט. כמו כן לא הוקמה על ידי הנתבעים כל עילה לחיוב שולחי ההודעה בסוגית זכויות החתימה ולכן ממילא אין בסיס לחיוב צדדי ד' בפלוגתא זו. אף לשיטת הנתבעים בכל הקשור לזכויות החתימה, אין כל טענה המושתת על פעולות המיוחסות לשולחי ההודעה לצד ד' אלא על פעולות, מוכחשות ומופרכות, שיוחסו לצדדי ד'.
הנתבעים ויתרו כאמור על הטענות בעניין זה כלפי צדדי ד'. הדבר עולה גם למקרא פרוטוקול קדם המשפט שהתקיים ביום 25.06.17 הדבר עולה. כמו כן במסגרת מערכת ההסכמים משנת 2009 חתמו הצדדים כי לא יהיו להם תביעות כלשהן זה כלפי זה.
בכתב ההגנה שהגישו שולחי ההודעה לצד ד' הם הכחישו את טענות הנתבעים בעניין העדר זכות החתימה.
הבנק בתגובתו לבקשה טען כי דין הבקשה להידחות. לטענת הבנק ככל שיתברר כי צדדי ד' הציגו מצג מטעה, בחוסר תום לב, כנטען על ידי הנתבעים, הן כלפי הבנק והן כלפי צדדי ג' האחרים, לפיה מר ציטיאט רשאי לחתום בשם חברת אלציט, הרי למסקנה שכזו השלכה על הגנתו של הבנק שהסתמך גם הוא על חתימת אלציט. לאור חשיבות בירור הטענות בדבר זכויות החתימה בחברת אלציט, ולאור העובדה כי ההכרעה בנושא תביא להכרעה במחלוקת בכל הנוגע לזכויות החתימה והמצגים שהוצגו לצדדים השלישיים , אין לה יענות לבקשה לסילוק ההודעה על הסף, ויש לברר את הטענה לפיה צדי ד' הציגו מצג שווא כלפי צדדים שלישיים בדבר זכויות החתימה המוקנות להם בחברת אלציט.
שולחי ההודעה לצד ד' טענו בתגובתם כי ההנחה העובדתית של צדדי ד' לפיה הנתבעים חזרו בהם מהטענה בעניין זכויות החתימה היא שגויה. הנתבעים מעולם לא הודיעו כי חזרו בהם מטענה זו.
כמו כן ההנחה העובדתית לפיה פסק הדין בין צדדי ד' לבין הנתבעים מהווה מעשה בית דין כלפי שולחי הודעת צד ' – מוטעית אף היא. במסגרת הסכם הפשרה התבקשה מחיקת ההליכים ולא דחייתם. כך או כך מדובר בהסכם שבין הנתבעים לבין צדדי ד' ואינו חל על שולחי ההודעה לצדדי ד'.
טענת ההתיישנות כבר עלתה במסגרת התגובה לבקשה למתן אורכה להגשת הודעת צד ד' ונדחתה על ידי בית המשפט – בעצם מתן האישור להגשת הודעת צד ד'.
כל זמן שצדדי ד' היו נתבעים כצדדי ג' הרי שלא היה צורך להגיש הודעת צד ד' כנגדם, כעת ובעקבות מחיקתם, ולאור העובדה שהם הגורם המהותי והמרכזי בתיק ולמעשה הם אלו שצריכים להשיב על טענות התובעים הרי שהוספתם כצדדים בתיק הייתה נדרשת ואף הכרחית בנסיבות העניין.
גם טענת השיהוי דינה להידחות שכן שולחי ההודעה הגישו את הבקשה למתן ארכה להגשת הודעת צד ד' תוך חודשים ספורים משנודע להם על "הסדר הפשרה" לפיו הנתבעים מחקו אותם מההודעה.
ככל שבית המשפט יחליט לדחות את ההודעה לצד ד' יש לדחות גם את ההודעה לצד ג' נגד שולחתי הודעת צד ד', שכן שתי ההודעות נסמכות על הטענה כי צדדי ד' יצרו מצגי שווא ביחס לזכויות החתימה באלציט.
המבקשים, צדדי ד', השיבו בתשובה לתגובות כי הנתבעים ויתרו על טענה או זכות כלפי צדדי ד' בקשר למערכת ההסכמים ובכלל זה באשר לזכויות החתימה. משאלה הם פני הדברים טמון כשל לוגי מובנה בהודעת צד ד' אשר הגישו שולחי ההודעה לצדדי ד'. אם תידחה טענת הנתבעים בעניין זכויות החתימה, הרי שממילא בכך תיסלל הדרך לסילוק ההודעה נגד צדדי ד'. על מנת ששולחי ההודעה לצד ד' יחויבו בגין פגם בזכויות החתימה יהיה על הנתבעים להוכיח קנוניה שנרקמה בין הצדדים לעסקה בכל הקשור לזכויות החתימה, על חשבון המנוח. אלא מאי, הוכחת קיומה של קנוניה שומטת את הבסיס מתחת להודעת צד ד' שכן הודעת צד ד' נסמכת על טענת הנתבעים בדבר אי ידיעה אודות פגם כלשהו בזכויות החתימה. לפיכך גם מסלול מופרך ודמיוני זה במסגרתו מוכיחים הנתבעים כי הנתבעים היו צד לקנוניה, מוביל לקריסת טענותיהם של הנתבעים.
פסק הדין מהווה מעשה בית דין הן באופן ישיר והן מכוח יחסי "קירבה משפטית". הפניית טענת הנתבעים בדבר מצגי שווא של צדדי ' נגד שולחי ההודעה, מהווה טענה מלאכותית הנטענת בחוסר תום לב. שהועלתה רק כדי שהנתבעים יגלגלו אותה הלאה נגד צדדי ד'. ההודעה הוגשה בשיהוי קיצוני. הם היו צריכים להעלות אותה טרם הוגש ההסדר למחיקת צדדי ג'.
כמו כן הנתבעים לא הוכיחו מלכתחילה תשתית לחיובם של צדדי ד' נגדם.

דיון והכרעה
באשר לטענת ההתיישנות הנקובה בכתב ההגנה של צד ד' אציין כי התביעה לא התיישנה שכן מרוץ ההתיישנות בתביעת שיפוי או בהודעה, שיסודה בתביעת השתתפות בין מעוולים במשותף – מתחיל רק משעה שנולדה העילה לשיפוי, היינו מרגע שמחויבים המודיעים – שולחי ההודעה לצידי ד' בענייננו – כלפי הנתבעים , שולחי ההודעה לצדדי ג' - ואולי אף מרגע התשלומים לנתבעים (ראה למשל ע"א 493/63 קופ"ח נ' קבוצת כנרת (פורסם במאגרים משפטיים); וכן ע"א 1386/05 סיבוס רימון תעשיות מבנים ופיתוח בע"מ נ' מוסדות הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים). וראה גם רע"א 1091/15 ראובן רוזנפלד נ' Dolfhin Fund Limited (פורסם במאגרים משפטיים).
כלומר, ההלכה הפסוקה קובעת כי מרוץ ההתיישנות בתביעת שיפוי מתחיל ביום מתן פסק הדין הקובע את חבותו של מי שתובע שיפוי, או במועד התשלום על פיו.
באשר לטענת השיהוי, אני סבורה, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 14.01.18 בהחלטתי בבקשה להארכת מועד להגשת ההודעה לצד ד' – כי צירוף צדדי ד' התבקש עקב שינוי נסיבות (מחיקה מהתיק של בעלי הדין שצירופם מתבקש), וכי בנסיבות אלו אין שיהוי.
בעניין זה ראה למשל ת"א (מחוזי מרכז) 11758-05-16 עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' קופת חולים לאומי ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), שם נידונה סיטואציה דומה ושם נקבע כדלקמן: "...בפני בקשת הנתבעות...למתן ארכה בת 60 יום להגשת הודעת צד ג' כנגד שירותי בריאות כללית........
על פי סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], רשאי בית המשפט להכריע בשאלת ההשתתפות בין הנתבעים, סמכות המייתרת את הצורך במשלוח הודעות צד ג' בתביעות נזיקין. לפיכך, כאשר מדובר במספר נתבעים בתביעה מסוג זה, העילה למשלוח הודעת צד ג' קמה רק כאשר בית המשפט אינו יכול לעוד להכריע בשאלת ההשתתפות, כדוגמאת מצב בו אחד הנתבעים נמחק מהתובענה בגין פשרה עם התובע...מכאן, שבענייננו העילה למשלוח הודעת צד ג' כנגד שירותי בריאות כללית נוצרה רק לאחר שהתביעה נגדה נדחתה.....
וראו בהמשך: "לאור האמור, הבקשה מתקבלת, הנתבעות רשאיות להגיש הודעת צד ג' כנגד שירותי בריאות כללית בתוך 60 יום..." (וראה גם פסקי הדין שהוזכרו שם)
נכון ששולחי ההודעה לצד ד' יכלו להגיש יחד עם כתב הגנתם בהודעה לצד ג', את ההודעה לצד ד', אולם הם לא מצאו לנכון לעשות כן, לאור היותם של צדדי ד' ממילא צדדים בתיק. מצב הדברים השתנה כאשר צדדי ד', נמחקו בתיק בכובעם כצדדי ג'. אפשר והיה צריך להגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת הודעה לצד רביעי מוקדם יותר מאותם ארבעה חודשים שחלפו בין מתן פסק הדין לבין הגשת הבקשה, אולם אין מדובר לטעמי בשיהוי כזה שיש בו כדי לחסום מצדדי ג' את האפשרות להגיש הודעת צד ג'.
להשלמת התמונה בנוגע לאפשרות לתבוע שיפוי ממעול בשני מצבים - הן כאשר הוא נתבע והן כאשר שולחים נגדו הודעת שיפוי/השתתפות - אפנה לפסק דין רע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל (פורסם במאגרים משפטיים), שם קבע בית המשפט כי מעוול אחד יכול לתבוע שיפוי ממעול אחר הן כאשר שניהם נתבעים, וגם יכול להגיש נגדו הודעה לצד שלישי. (תשומת הלב כי גם באותו פסק דין התייחס בית המשפט לסיטואציה בו ישנה פשרה עם אחד הנתבעים והוא יוצא מהתמונה, דבר הגורר אחריו בקשה של נתבע אחר להארכת מועד להגשת הודעת צד ג' נגד אותו נתבע).
אני דוחה גם את הטענה לקיומו של מעשה בית דין.
ההסכמה שהוגשה לבית המשפט בדבר מחיקת התביעה הינה בין הנתבעים, שולחי ההודעה, לבין חברת דאז וה"ה ציטיאט (צדדי ג' 4 – 6 דאז ומי שהינם כיום צדדי ד') .
ההסכמה בדבר ויתור הדדי על הטענות היא בין צדדים אלו בלבד.
ראו למשל הכותרת לבקשה: "הצדדים לבקשה זו – שולחי ההודעה לצדדי ג' (הנתבעים בתביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי מר אייב ציטיאט), וצדדי ג' 4 – 6 (לרבות מר אייב ציטיאט, התובע שכנגד), מתכבדים להודיע כי באו בדין ודברים ביניהם...".
מי שחתום על הבקשה הינם ב"כ הנתבעים וב"כ צדדי ד'.
לא ניתן מכוח ההסכמה בין הצדדים לפסק הדין למנוע את זכות תביעה של המודיעים להודעה לצדדי ד', מר שמואל לוי, חברת טילב וחברת בריא - נגד חברת דאז וה"ה ציטיאט .
לא ניתן לראות במודיעים להודעה לצדדי ד' , מר שמואל לוי, חברת טילב וחברת בריא, משום צד קרוב למי מהצדדים לפסק הדין.
לגבי טענת ההסתמכות ושינוי מצב לרעה של צדדי ד', המבקשים בבקשה זו, אציין כי לא היה מקום להסתמכותם של צדדי ד', לכך שבחתימתם על הסכם עם הנתבעים הם מוגנים מתביעת שיפוי שתוגש על ידי צדדים אחרים לתובענה.
העובדה שבמסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי, טענו שולחי ההודעה לצד ד' - מר שמואל לוי, חברת טילב וחברת בריא - טענות לפיהן מר ציטיאט היה כן מוסמך לחתום על ההסכמים, אינה מונעת מהם להגיש הודעת צד רביעי נגד חברת דאז וה"ה ציטיאט בעניין זכויות החתימה. הודעת צד רביעי (כמו כל הודעה לצדדים אחרים), הינה "תביעה על תנאי", כאשר המודיע טוען שאינו חב בתובענה, אולם אם יקבע שהוא חב בתובענה, הוא זכאי לשיפוי ופיצוי מהצד הרביעי.
טענת צדדי ד' לפיה הטענה בעניין זכויות החתימה כבר לא על השולחן, אינה טענה נכונה.
הטענה בעניין זכויות החתימה עדיין קיימת בכתבי הטענות – בהודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים נגד שולחי ההודעה לצד רביעי. הטענות לא נמחקו והן מצויות בהודעה.
בדיון קדם המשפט לא הודיעו הנתבעים כי הם מוותרים על טענות אלו וההפך הוא הנכון . בעניין זה ראו דברי ב"כ הנתבעים בעמ' 14 שורות 17 – 18 לפרוטוקול הדיון: "גם אם הייתה מחיקה של הטענה לעניין זכויות החתימה לגבי צדדי ג' 4-6 היא עדיין שרירה וקיימת כלפי הצדדים האחרים וכלפי הבנק שחלות עליו חובות כשהוא עושה התקשרויות כאלה. לגבי זכויות החתימה. הטענות הן בנוגע לכל ההסכמים...".
בניגוד למה שטוענים צדדי ד' הרי שהטענה בעניין זכויות החתימה נטענה בהודעה לצדדים שלישיים גם באופן ישיר כנגד שולחי הודעת צד ד', מר שמואל לוי, חברת טילב וחברת בריא. בעניין זה אפנה למשל לסעיף 7 להודעה: "הודעה זו מוגשת כנגד כלל הצדדים השלישיים בעילה חוזית, נזיקית ורשלנית, וזאת לאור התעלמותם הגסה בצוותא, מהוראות התקנון באלציט, ובפרט, מזכויות החתימה המחייבות באלציט, כאשר המנוח היה אחד משני בעלי זכויות החתימה ואשר חתימתו נדרשה על מנת לחייב את אלציט על פי הסכמים שנחתמו בין הצדדים השלישיים, המפורטים בהרחבה בבקשת הרשות להגן".
וראה גם מה שנכתב תחת הכותרת בכתב ההגנה: "כנגד צדדי ג' 7 – 9 שותפיהם של אלציט בבניית הפרויקט אשר לידיהם מילטו את נכסיה
ראה סעיף 66 להודעה: "על יסוד זה נתנו למעשה שותפיה של אלציט בבניית הפרויקט, את ידה לריקונה של אלציט מכל תוכן, תוך כדי מתן הצהרות כוזבות כאילו כל ההחלטות הדרושות על פי מסמכי ההתאגדות של חברת אלציט התקבלו כדין, וכי לא קיימת מניעה משפטית או עובדתית להתקשרות בהסכם".
ראה גם סעיף 85: "כך בכל הנוגע למר שמוליק לוי ו/או טילב ו/או בריא, מי שהיו שותפיה של אלציט בפרויקט אותו ליווה הבנק, ומי אשר חזקה עליהם כי ידעו היטב מהן זכויות החתימה באלציט, וחרף זאת נתנו ידם לחתימתם של ההסכמים הבלתי חוקיים הנ"ל".
ואלו דוגמאות. וישנם עוד סעיפים רלוונטיים.
באשר לטענה כי הנתבעים לא הוכיחו מלכתחילה תשתית לחיובם של צדדי ד' נגדם, אציין כי לא ניתן להכריע בכך ללא שמיעת ראיות.
לסיכום
הבקשה נדחית.
המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך של 2,340 ₪ לכל משיב שהשיב לבקשה, כלומר, לב"כ שולחי ההודעה לצד רביעי, וכן לב"כ הבנק - וזאת תוך 30 יום מהיום
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ט, 06 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.